ליקוטי חבר בן חיים ב· רבי חזקי' פייבל פלויט
דרושים על ההגדה של פסח
כהא לחמא עניא וכו' כ' הרמב"ם כי מאמר זה נתקן אחר החורבן ומ' דהכוונה לקיים אם לא אעלה את ירושלי' על ראש שמחתי ויע"ל דהאב משיב כלפי הבני' אשר ישאלו לאמור מאחר שאנחנו גם היום בגולה מה שמחתינו ביצ"מ והשיב למולם האב כי לא ידמה גלותינו זאת לגלות אבותינו במצרים וביאר ההבדל הנה אבותינו במצרים היו עבדים לפרעה והיו אוכלים לחם חקם כאנשי הצבא בזמנינו ולא היה לאל ידם לפרוס לכפין לחם ומהגם שלא היה לאל ידם לומר לחסר לחם כל דכפין ייתי וייכול וכל דצריך דהיינו האביון ת"א צריך כי הוא תאב בכל עת ייתי ויפסח יסעוד עמנו סעודתו ולא היה כזאת לאבותינו במצרים ואמנם עיקר ההבדל כי אבותינו לא ראו גאולה מימיהם וקשה לשאוב תקוה על דבר שלא נראה מעולם כי עד יצאו אבותינו ממצרי' אין עבד יכול לברוח משם כמ"ש רש"י פ' יתרו אבל אנחנו שידענו מגאולת אבותינו נקוה אשר אם גם השתא הכא נהיה בשנה הבאה בארעא דישראל השתא עבדי לשנה הבאה נהיה בני חורין כיה"ר:
קדש ורחץ תמה הטו"ז מאחר דאין אנו נוהגין ליטול ידים לדבר שטבולו במשקה אפי' בי' ימי תשובה מה נשתנה אצלינו הלילה הזאת ונ' דזה בכלל הלילה הזה כלנו מסובין אף דבמדינתינו אין המנהג להסב וכד' ראבי' מ"מ אנו מקפידין ע"ז לקיים השנה הבאה בארעא דישראל וננהוג כמנהג אנשי מזרח כן הענין לענין דבר שטבולו במשקה דבא"י ב"ב לכ"ע יהי' צריך נטילה מאחר דינהוג שוב טומאה וטהרה:
ואפי' כלנו חכמים וכו' מצוה עלינו לספר ביצ"מ יל"ד חדא מה רבותא הוא זה וכי חכמים ונבונים יהי' פטורים ממ"ע ועוד לספר יצ"מ הו"לל מאי ביצ"מ וגם מה שסיים וכל המרבה ה"ז משובח ק' פשיטא ונ' לבאר דאם נתבונן משל של עם ב"י למה אנו דומין מיצ"מ עד היום המשל לעני שהיה דר בעיר א' ופגע בו עשיר אחד ברחובות קריה ואמר לו שמעתי עליך לאמור שהחובות רבו עליך למעלה ראש עד אשר אף ככר לחם לא יתנו לך בלא רצי כסף ומאפס כסף אתה ובני ביתך רעיבים א"ל העני כן הדבר א"ל אמור לי על נכון עד כמה יעלו כל חובותיך א"ל עד עשרת אלפים השיב העשיר קום ובא עמי לכל בעלי חובותיך ואני אפרע בעדך עד פרוטה אחרונה וכן עשה אחר עשותו ככה אמר לו מהיום והנאה תקבל ממני בכל שבוע עשרים כסף להחיותך ולהחיות אנשי ביתיך וכן עשה משך עשרים שנה אחר עבור עשרים שנה בהיטיב העשיר כזה עם העני פגע איש אחד בעני הלז ושאל אותו שמעתי כי פלוני העשיר ייטיב עמך הרבה ספר לי מטובותיו השיב העני אמת כי זה עשרים שנה פרע בעדי עשרת אלפים לבעלי חוביי ויחרה אף האיש השואל בעני הזה ויאמר לו למה זה תספר ממה שהטיב חיש חסד הלז עמך לפני עשרים שנה ותכפור בחסד שעושה עמך מדי יום יום בתתו לך ולביתך לחם חק:
זה הוא המשל והנמשל הש"י הוציאנו לפני אלפים שנה ממצרים מעבדות לחירות אמנם מאז ועד עתה ידו נטויה עלינו לטובה ולא כלו רחמיו ממנו והנה אם נראה איש מרבה לספר ביצ"מ נאמר כי האיש הזה איננו לא חכם ולא נבון ולא יבין יד ה' הטובה עליו מדי יום יום ולזאת ירבה לספר בנס הנעשה לפני אלפים שנה ואמנם החכם יקיים מצותו בקוצר ויאמר דעו כי הלילה הזאת יצאנו ממצרים לא זולת ולמול זה אמר הבעל הגדה לא כן הדבר כ"א ואפי' כלנו חכמים נבונים זקנים שנעשו לנו משך ימי חיינו נסים מרובים מצוה עלינו לספר ביצ"מ כלומר לעשות מיצ"מ ספור ארוך וכל המרבה לספר ביצ"מ לח יחשב לו לסכלות כ"א ה"ז משובח והטעם כי עיקר הנס ביצ"מ שיצאנו מאפילה מחשבת אמונה לאור וזכינו למ"ש אתה הראית לדעת וגו' והנה נס כזה לא נעשה לנו מאז ועד עתה ומעתה המחשב עיקר נס של יצ"ימ היציאה מעבדות לחירות כזה וודאי אם יבין חסדי ה' כי לא תמנו בכל דור ודור לא ירבה לספר ביצ"מ אבל המבין האמתי בגודל הנס ביצ"מ ע"ד שאמרנו זה לא ילאה מלספר אף כי ישכיל ויבין חסדי וטובי ה' בכל עת וז"ש וכל המרבה לספר ה"ז משבח כי ה מורה מה יחשב אצלו עיקר של יצ"מ וע"ז מביא מר"א ור"י שהיו חכמי' נבונים וזקנים וספרו ביצי"מ כל אותו הלילה:
חכם מה הוא דקדקו המפ' למה לא יאמר החכם אשר צוה ה' אותנו ולמה יאמר אתכם אם גם במה שיאמר ה' אלקינו נזהר שלא יאמר הוציא עצמו מן הכלל אבל מהיות טוב וגו' היה לו לומר אותנו אמנם בל"ז צריך להבין אחרי שהוא יודע כי התורה כוללת עדות וחקים ומשפטים וע"י מה ידע אלו הן עדות אם לא ידע על מה הן מעידין א"כ מה זה ישאל עוד ואמנם שאלתו היא שאלת חכם אחרי כי ע"י יצ"מ נתפרסם אשר יש לעולם בורא והבורא הזה מנהיג העולם כחפצו ואם גם נתן הש"י תוה"ק לנו עם ב"י יקשה עלינו למה זה לא צוה דבריו לכל יושבי תבל אשר הוא בוראם מטריפם ומנהיגם והנה זה שאלתו מה כלומר מה טעם העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' שהוא אלקינו כלומר אלקי כל יצורים אתכם ב"י דווקא ואם יאמר אותנו לא יבינו כוונתו וע"י אמרו אתכם נבין כי ר"ל אתכם ולא האומו' וע"דז נבא לבאר התשובה שהשיב לו הבעל הגדה בא"ל אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ומה תשובה היא זאת ועוד הלא התשובה מבוארת בתורה בפ' ואתחנן אחר השאלה כ' ואמרת לבנך עבדים היינו וגו' אמנם הענין אמר שהע"ה חנוך לנער עפ"י דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנו וביאר הרמב"ם ענין זה בפי' למשנת חלק כי החינוך לבנים צריך להיות לפי שנות חייהם לנער הקטן יתן לו מאכלים מתוקים ולגדול קצת מלבושים ולגדול יותר כבוד ולגדול ממש די פרנסתו ולגדול המבין האמת יטעימנו מענין חיי העה"ב ועד"ז הבטיח החכם גם כי יזקין לא יסור ממנה וז"ש הבעל הגדה אם חכם בנך השיבהו תשובה שישכיל ויבין ע"י האמת ולפי שני' והביא למשל ע"ז אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן והטעם כדי שישאר טעם פסח בפיו ויזכור בכל עת יצ"מ ככה יהי' תשובתך אליו ועד"ז נבאר אשר היא התשובה הכ' בפ' ואתחנן אחרי כי שאלת בן החכם היה למה זה צוה הש"י אותנו עם ב"י לבד תוה"ק הלא כל יושבי תבל ברואיו וכמו שביארנו למעלה צותה תוה"ק לאב להשיב לבן חכם הלז אמת כי כל האומות המה ברואי ה' אבל חסד ה' וטובו עלי' גם בלי תורה היא תמנעם מלקבל עלי' עול תוה"ק לא כן אנחנו עם ב"י עבדים היינו לפרעה במצרים ויציאנו ה' אלקינו משם ביד חזקה ע"כ ויצוינו אותנו דווקא לעשות את כל החקים האלה כי נוח לנו לשמור שוי"ט ולהניח תפילין וכיו"ב מלרמוס חומר וללבון לבנים לפרעה אבל לא יעלה על דעתך כי עבודתינו להש"י הוא רק עבודת עבד לענותינו סבלות כמו שהיה עם פרעה לא כן כ"א לחיותינו כהיום הזה כמ' הכ' אם שמוע תשמע וגו' כל המחלה לא אשים עליך ואם יגדל הנער ויוסיף תבונות ויאמר מה בצע בכל מחמדי עולם הלא בעוה"ב כמונו כאו"ה סוף אדם למות אף אתה אמור לו וצדקה תהיה לנו לפני ה' אלקינו אם נשמור לעשות את החקים נמצא דתוה"ק שמה בפי האב ג' תשובות להשיב לכל נער לפי דרכו ואם כה יעשה ישאר טעם אגדת האב בלילה הזאת בפי בנו וזה ענין אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן שישאר לו הטעם בפיו:
רשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת לכם הענין הרשע הוא הפורק תורה מכל וכל ואחרי כי ידע כי אביו יאריך בלילה הזאת בספור יצ"מ ילך לבית מרעים עד אישון לילה ובבאו אח"כ לבית אביו וימצאוהו עדן שפתיו תהלות ה' ונפלאותיו יביעו ויאמר אל אביו אבי ראה גם ראה הלא אנכי בנך ובלבי כל דבריך בזה אך למותר ולא אאמין בכל הספורים האלו וגם לא אאמין מאחרי כי אתה אבי אשר בכל לב תאמן בכמו אלה אמנם יראת את העם שלא יבזוך ותעשה הדברים ע"ד שעשו אבותינו מעולם אף כי כבדה העבודה עליך ואשאל אותך מה העבודה הזאת לכם לי לא אכפת יען אנכי כבר לקחתי סעודת הערב אבל אבי עם ביתך עליכם צר לי ומה לכם העבודה הזאת את מי תיראו אם לא תעשו כן ואמר בעל הגדה למול רשע זה לולי באמת הוא ירעב ויצמא ויכבד עליו שהיה בסעודת הערב היה מקום להמליץ בעדו בדברו כדברים האלה אבל הוא אומר לכם ולא לו אמרו זה מורה על שנאת הדת וכפירת האמונה אשר בלבו אמנם יש רעים וחטאים בפיהם ובכל זאת פחד אלקים לנגד עיניו ולאילו עדן יש תקוה אבל הרשע הזה לא בפיו בלבד יאמר כ"א גם הוציא עצמו מן הכלל ולזה אחרי כי אתה האב רואה כי כבר יצא בנך לתרבות רעה אל תען כסיל כאוולתו וענה כסיל כאולתו אל תען כסיל כאולתו פן תשוה לו גם אתה כי עוד יסרחך וידיחך וענה כסיל כאולתו אף אתה הקהה את שיניו שלא יהיה חכם בעיני' וידמה כי יכל לך ואמור ראה אתה הכופר הנה אנחנו קבלנו מאבותינו כל המעשים האילו ואב לבנים יודיע אמתיך ונאמין בכל זה בלב שלם אבל אבותינו במצרים כאשר בא אליהם מרע"ה וצוה לשחוט הפסח ולאכלו צלי אש על מצות ומרורים מתני' חגורים ומקל ביד ובזכות זה יגאלו והאמינו כל זאת ועשו ככה נתקיים בהם עם תמים תתמם ובמחרת הפסח יצאו ביד רמה אבל אם אתה היית שם היית לועג ומצחק על הדברים האלה והיה סופך למות בג' ימי אפילה וזה שאומר לו בעבור זה שהיינו מאמינים ועשינו כאשר ציוונו עשה ה' לי אבל לא לו אילו היה שם לא היה נגאל ולמה תאכל מצה ומרור:
תם מה הוא אומר מה זאת ואמרת אליו בחוזק וגו' הענין התם הזה אינו מבין כי העבודה הזאת אחת ממצות התורה כי אם ישאל מה נשתנה הלילה ואחרי כי שכלו חלש אי אתה יכול לבאר לו הרבה כ"א אמור לו כל מה שאנו עושי' הוא בציווי הש"י ועלינו לשמור מצותיו יען בחזק יד הוציאנו ממצרים ויש עלינו לבאר מה בין יד חזקה שנא' בפ' קדש לי ובין בחזק יד שנא' בפ' והיה כי יביאך ונ' הענין כי ביד חזקה קאי על האותו' והמופתים כמו שד' וביד חזקה זו הדבר ואמנם חזק יד הוא ע"ד שלא היינו כדאי להגאל כמ"ש ביחזקאל ואת ערום ועריה ואעפ"כ גאלם ה' לפנים משוה"ד לקיים את בריתו את אברהם יצחק ויעקב כמ"ש בפ' וארא והנה ידו של הקב"ה היא כלפי הדין והשורה וכאן שעשה הש"י לפנים משוה"ד כ' כי בחזק יד שהחזיק ה' ית' את ידו:
מתחלה עע"ז היו אבותינו בגמ' נחלקו רב ושמואל מאי ענין מתחיל בגנות דתנן ואמר רב עבדי' היינו כלומר גנות שפלות הגוף ושמואל אמר מתחלה עע"ז גנות ושפלות הנפש ועבדי' כתרווי' בתחלה כרב דקיי"ל כוותי' באי' ואח"כ כשמואל מהיות טוב אל תקרי רע:
ויאמר לאברם ידוע תדע הענין כי שאלת במה אדע ששאל אאע"ה אצ"ל שהיה מפאת חסרון האמונה בה' ובדבריו כ"א אחרי כי צפה כי נבואה זו לאחר ימים ושנים כמה מאות עד אשר תפרה ונחלת את הארץ דאג לאמור במה אדע כי בני יעזבו את ארץ מכורתם ויירשו ארץ והיינו כי אירשנה כי אנכי ר"ל בלי יבקשו לרשת אותה והשיב לו הש"י אני אחשוב מחשבות על זאת והמחשבות המה הראשונה כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ומי לא יבקש לו מנוח וכן ד' רז"ל היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח אילו מצאה מנוח לא היתה חוזרת ואם גם זאת לא יועיל אזי ועבדום וענו אותם ואם יבואו הדברים עד שיאמרו חדל ממנו ונעבדה את מצרים אזי וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא אמר יעבידום כ"א יעבודו שיבקשו לעבוד מעצמם אמנם דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול:
והיא שעמדה כוונת הבעל הגדה על מה שד' רז"ל וגם לרבות ד' מלכיות אמנם האר"י ז"ל פי' והיא על השכינה וצוה לקחת הכוס ביד כי כוס בגי' אלקי' שהוא השכינה.
צא ולמד הכוונה פן תאמר האומות לא יבקשו לכלותינו כ"א אנחנו ע"י חטאינו גורמים שיתן ה' בלב האומות לרדות אותנו וכאשר נשוב אל ה' שוב אלדא שלח מלאכי' וסגר לפום ארוותא ע"ז השיב הבעל הגדה צא ולמד כי האומות מעולם שנאו את ישראל כי מה ביקש לבן לעשות ליאע"ה וכי יעקב חוטא היה והיה צריך רדוי:
וירד מצרימה אנוס הכונה כי ל' יריד' הכ' הפי' שהבין יעקב כי ירידה היא לו לצאת מארץ לחו"ל אבל הלוך אנוס עפ"י הדבור ולא תאמר כי בבאו שמה וראה יוסף בנו משנה למלך לא היתה שוב ירידה בעיניו לא כן כ"א ויגר שם גם בעת שהיה שם לא ירד להשתקע:
לגור בארץ באנו הכוונה לאבותינו במאמר זה שלא יאמר פרעה להם איה אלקיכם ולמה עזב אתכם והשיאכם לבא בארצי אודות ככר לחם גלל כן אמרו לפרעה לא באנו אליך בעד ככר לחם כ"א אבינו יש לו כמה אלפים צאן ואין להם מרעה ואין זאת בכלל נותן לחם לכל בשר כי אין מן ההכרח שיהיה ליעקב אלפים צאן ולזאת באנו אליך:
וימת מלך מצרים פי' רש"י בחומש שנצטרע והא דכ' ויאנחו בני ישראל מן העבודה פי' כי בעת שלקחו מביתם הילדים לטביחה לא היו רשאים להתאנח כי יחשבו למורד במלכות כ"א צריכים היו להתיקר בזה שמדם בניהם יתרפא המלך אבל בעת העבודה נתאנחו ומ"ש ותעל שועתם אל האלקי' מן העבודה הפי' ע"ד שארז"ל כשגזר פרעה לא תאסיפון לתת להם תבן ואת מתכנת הלבנים תתנו גזר אשר בעד כל לבינה שיחסר מן המתכונת יקחו ילד ישראל ויתנו אותו בדימוסי הבנין תחתי' וכשראה מרע"ה הדבר הזה אמר למה הרעות א"ל הש"י רצונך לידע מהותן של הילדים הללו קח אחד מתוך הבנין טרם ימות ואתה תראה מה יהא בסופו לקח אחד וקראו איתו מיכה הואיל ונתמכמך בבנין והוא ניהו דעשה העגל וכן היה הענין בילדים הנשחטים כמו כן לא היו ראוים לצאת מהם הגון וע"ז אמר הכ' ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה לא זולת על העבודה לבדה קיבל הש"י שועתם ועיי' בשל"ה על ההגדה פי' אחר על כ' זה.
ואת עמלינו אלו הבנים שנאי כל הבן וגו' הכוונה כל עמל האדם להצליח בניו וביתו וכל זמן שיקוה כזה ומעמלו יערב לו ויתנחם בתקות בניו מיגונו אבל אם לנגד עיניו פרי בטנו לסוף ישליכו אזי עמלו מר לו מר וז"ש ואת עמלינו אלו הבנים ע"י גזירת הבנים היה עמלינו עמל:
ביד חזקה זו הדבר שנא' הנה יד ה' הרי דבמכת הדבר כ' יד וצ' טעמא מה נשתנה מכה זו שנא' בה יד אבל הענין כי הנפלא שבמכה אחרי כי בהמות ישראל ובהמות המצרים היו רועים ביחד והדבר היה לזה ככה עד אשר כל מיני בהמות נוכו שלא ע"ד הרגיל להיות במין א' לבד וא"כ היה מופת חותך אשר האויר מעופש כ"כ שאין ברי' מבע"ח יכולה לחיות ובכל זאת לא מת ממקנה ישראל עד א' והיה הנס כאילו יד ה' משאיף האויר הממית בעצמו למקנה מצרים:
ובמופתים זה הדם קרי לי' מופתי' ל' רבים ע"ד שארז"ל כי אי אפשר שיחיו המצרים שבעת ימים בלא מים לשתות אמנם באמת כל זמן שהיו ישראל דולים מן היאור הי' מים זכים ואם חטפו מהם המצרים נהפך לדם כמ"ש ובעצים ובאבנים ואם קנו מהם בדמי' הי' בהויתן מים ראוים לשתיי' ואמרו שם ממכת דם העשירו אבותינו במצרים והיינו ובמופתים:
דם צפרדע ר"ל המכות היו הפכיים בחדש הראשון הבאיש היאור עד שכל הדגה אשר ביאור מתה ובחדש השני היה היאור חזק כ"כ עד שהצפרדעים הנוצרים בתוכו הלכו לתנור חם וכן ערוב דבר בתחלה היה האויר חזק כ"כ עד שכל חיות מכל הארץ מצאו מחיה עלי' ובחדש הבא אף הבהמות הבייתיות כלם כא' מתו וכן ברד ארבה הדרך לבא ארבה אחרי יובש האויר זמן מרובה וכאן היה בחדש הא' מטר וברד ומיד בחדש הבא היה ארבה אשר כמהו לא נהיתה.
דצך עדש באחב רמב"ן פ' בא כ' כי היה בכל הסדרים האלו מכה ראשונה התראה אצל המים והשניה התראה בבית והשלישית בלא התראה עיי"ש הטעם ובהגמיי' כ' טעם למה היו ג' מכות האלו כנים שחין חשך בלא התראה יען מעת באה מכה ראשונה על המצרים רבצו עלי' ג' מכות אלו אבל בעת באו לבדם היו בחזק יד יותר והרמז כי ש ח ן אם נכתבם עד"ז ח ש ך נמצאם כ נ ם ש ח ן ח ש ך כ נ ם משולבות ע' ותמצא:
ר"י הגלילי אומר ר"א אומר ר"ע אומר ע' בסוף ספר חסד לאברהם משם הקדוש מהר"ש אסתרפוליי סודות נוראים בזה בג' מאמרים אלו בשם האר"י זי"ע וכ' שם כי המתבונן בסודות אלו פ"א בשנה יגן עלי' מן החטא:
אלו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים דיינו כי היינו מאמינים אשר אלוקי אבותינו הוא נתן בלב פרעה שיוציאנו לחרות אבל אולי הוו בנו מקטני אמנה שהיו אומרים פרעה זה מעצמו רחם עלינו לזאת עשה בהם שפטי' למען נודה לה' חסד ואמנה היה די לעשות בהם שפטים אבל באלהיהם לעשות שפטי' לא היה מן הצורך אכן שמא היו בנו קטני אמונה שיהיו אומרים כי אלקי מצרים עשה בהם וכמ"ש רש"י ע"פ מבן השבי אשר בבית הבור לזאת עשה גם באלהי' שפטים אבל הריגת הבכורים לא היה מן הצורך אבל אחרי כי אבותינו מיום הולדם נשתקעו באמונת הבל של מצרים והיו כמו כן מאמינים במזל טלה וכמ"ש רש"י ע"פ משכו וקחו לכם והיה גם אצלם הבכור קדש יען מזל טלה הבכור למזלות כי לתקופות מניסן מנינן הרג ה' בלילה הזאת אשר מזל טלה היה ברוב כח ליל ט"ו בניסן רק הבכורים להודיע כי אמונתם הבל והנה באמת על גודל ידיעת ה' והשגחתו וטובו הבטיח ה' ית' לאאע"ה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול נמצא כי ע"י משפט באלוהי' והריגת בכורים כבר קיים הש"י הבטחתו וז"ש אלו הרג בכוריהם ולא נתן לנו ממונם דיינו כי דעה קנית מה חסרת אבל נתן לנו את ממונם כמו כן שלא יאמר אותו צדיק אאע"ה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם כי המה לא הבינו ענין רכוש גדול כ"א כפשוטו וכמ"ש בפ' בא בשם מרן זצוק"ל ואמנם אחרי כי ממונם נתן לנו לא היה מן הצורך לקרוע עוד להם הים לא משום חיזוק אמונה ולא משום ביזת ים סוף ואמנם אחרי שרצה להראות לנו נס עצום כזה ועיני אבותינו ראו כי המים להם חומה מימינם ומשמאלם ואם גם לא עברו בתוכו בחרבה היה די אבל אחרי כי הש"י צופה ומביט עד סוף כל הדורות וידע כי יקומו אפיקורסים שיאמרו אחרי כי ליל קי"ס היה בליל כ"א ניסן ואז הירח במלואו ודרך הימים לסוג אחור בסוף הלילה ובהאיר היום ישוב לאיתנו הנקרא בל"א עבבע פלוטה לזאת כפלה לנו תוה"ק פעם ופעמים כי אבותינו הלכו ביבשה בתוך הים ולעולם לא יהיה במקום שיתהוה עבבע יבשה ואמנם אחרי כי ראה פרעה וחילו כי הוביש ה' את מי ים סוף מפני ישראל הלא ידעו כי ה' נלחם להם ולא היה עם לבם לרדוף אחרי ישראל אם לא כי הש"י חזק לבם אל זאת וכמ"ש רמב"ן ע"פ וחזקתי את לב פרעה וז"ש אלו העבירנו בתוכו בחרבה והניח המצרים לשוב לביתם ולא שקע צרינו בתוכו דיינו אבל אחרי כי הש"י הבטיח לאברהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול מי שאמר לי הכסף ולי הזהב לא היה לפני' רכוש גדול לפני ביזת הים כ"א השיא את לב פרעה לפתוח האוצרות שאצר יוסף בשבע שנות השבע וילקט יוסף את כל הכסף והעשר הזה חלק פרעה בין עבדים ההולכים לרגליו ונתקיים עי"ז תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף וכמו שכ' רש"י ואמנם אחרי שהיה לאבותינו רכוש גדול כזה היה לאל ידם לקנות להם לחם ומזון למרבה מהעמים היושבים בגבול המדבר ולא היה מן הצורך להספיק צרכיהם מן השמים ארבעים שנה אבל הש"י עשה להם גם זאת שישאר רכושם אתם וספק צרכי' אבל סיפוק זה יהיה אפשר להיות ע"ד שאמר דהע"ה ישם מדבר לאגם מים וארץ ציה למוצאי מים והיה לאל יד ה' לצוות עליהם שיטעו ויזרעו במדבר ויצמיח להם ולא להמטיר להם לחם מן השמים אבל אמר הכ' הנה אנכי ממטיר לחם מן השמים למען אנסנו הילך בתורתי ואמר ע"ז רשב"י במכלתא לא נתנה תורה אלא לאוכלי מן וזה אמרו פ' כיצד מברכין אם אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה תורה מה תהא עלי' ולזאת המטיר להם הש"י לחם מן השמים. ואמנם מאחר שכל ימות השבוע לא הי' טרודים בשום ענין במחיתם אחרי כי בא להם לחם מן השמים שבת קדש למה להם כי תכלית השבתות לעסוק בתורה מי שעוסק כל ימות השבוע בפרנסתו כמ' הכ' ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתיך ויום השביעי שבת וכן אמרו רז"ל במ' התורה אמרה לפני הש"י אם בני יבאו לארץ ויעסקו בנטיעה וזריעה וקצירה ודישה תורה מה תהא עלי' והשיב הש"י בש"ק יכנסו לבתי מדרשות ויעסקו בתורה אבל אוכלי מן היה די להם בלא שבת אבל באמת המן והשבת היו שני עדים מעידים זע"ז כי ע"י המן נודע שיום השביעי שבת לה' וע"י השבת נסתם פי המיני' האומרים כי המן היה מקרה באותו מקום ולמה יקרה המקרה ארבעים שנה רצופות רק בימות החול ולא בשבת והנה ארז"ל שקולה שבת כנגד כל התורה וא"כ אחרי שהנחילנו ה' שבת קדשו לא היה מתן תורה וקריבה להר סיני מן הצורך אבל הקירוב לפני הר סיני היה בו ענין אחר שנהיה כלנו עדים על נבואות מרע"ה וכמ"ש לבעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם אבל מתן תורה לא היה אז מן הצורך כי המדרגה שהיו בה אבותינו בעת עמדם על הר סיני היתה גדולה ממדרגת אאע"ה ואם א"א זכה להשיג התורה עצמו כדתנן קיים אברהם אבינו כל התורה כ"ש אבותנו אמנם מאחר שגדול מצווה ועושה נתן לנו הש"י את תורתו שנהיה מצווים ועושים והנה אחרי מתן תורתינו הקדושה מאחר שנ' זאת התורה לעולה ולמנחה וד' רז"ל כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה ומנחה והיה רגיל מרן זצוק"ל לפ' כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדאי הוא לו וא"צ לארץ ישראל א"כ לא היינו צריכין אחר מתן תורתינו הקדושה ליכנס לא"י דוקא אבל אויר אה"ק מחכים ושם השראת שכינה והיטיב ה' אף בזאת עמנו ואמנם אם אחר כל הטובות העצומות האלה יסיתנו היצר למרוד ח"ו בה' ההיינו כדאי שיהיה לנו בית הבחירה לכפר על כל עונותינו ובכל זאת גם בזאת היטיב עמנו וז"ש אח"כ על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכפלת למקום עלינו הכוונה כי כל טובה יחשב לפי הנותן ולפי המקבל כי אינו דומה אם יחמול מלך על שר גדול או אם ייטיב עם אדם המוניי ואם נתבונן גדולת הבורא ית' ובפחיתות ערך האדם נמצא כל טובה כפולה ומכפלת יען היה באה מאת המקום ית' עלינו וחשב הבעל ההגדה כל הטובות הנ"ל וסיים אחר כל הטובות האלו בנה לנו עוד בית הבחירה לכפר על כל עונותינו:
סנסן ממרן זצוק"ל בהגדה מתחלה עע"א היו אבותינו בא בעל הגדה ליישב וכי מה תודה יש עלינו ליתן על גאולת מצרים לא לשעבדן רחמנא ולא יצטרך לגאול אבל באמת תכלית שעבוד וגאולת מצרים היה כמ' הכ' אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלקים וז"ש אם גם מתחלה אבותינו לא היו בגלות אבל עפ"ז היו מעולם ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו וזה פי' הכ' כי גבר עלינו חסדו אפי' בעת שגבר שנוהג עמנו בגבורה במדה"ד עלינו חסדו כי עי"ז ואמת ה' לעולם האמונה בה' תתקיים בנו לעולם ע"י שהפליא ה' עמנו לעשות:
ואל הבקר רץ זכר לשור ערך פסח הכוונה מה שאנו קורים בפסח שור או כשב הוא זכר לאל הבקר רץ אברהם שהיה בפסח לפי קבלת רבותינו:
אדיר יבנה ביתו בקרוב במהרה במהרה בימינו בקרוב פי' מרן זצוק"ל בשם הגאון מחצית השקל דארז"ל במ' גיטין מהרה דמרי עלמא תתנ"ב שני' היינו משום דיומו של הקב"ה אלף שני' ואנו מתפללים שיבנה במהרה והמהרה יהא לפי ימינו לא לפי יומו של הקב"ה:
תשעה ירחי לידה פי' מרן דקאי אחבלי משיח דכ' בהם יתנם עד עת יולדה ילדה:
אחד עשר כוכבי' וזה לא מצינו כ"א כוכבי לכת ז' ומזלות י"ב ופי' מרן זצוק"ל אחרי כי אמרה תורה לא תוכל נתת עליך איש נכרי ע"כ בכל עת משנים עשר שבטיא אחד עשר כוכביא משתחוים כחלומו של יוסף:
בת"א על שנים מי יודע צויייא דאם איסט אבער מעהר פי' מרן זצוק"ל הכוונה כי אחד אין בעולם זולתי ה' לבד כמ"ש החו"ה בשער היחוד אבל שני' יש עוד הרבה: