אור ברסלב

ליקוטי חבר בן חיים א· רבי חזקי' פייבל פלויט

פרשת וישב

פרשת ויצא

הערה ממרן הגאון ח"ס זלה"ה בדברי רש"י ר"פ וישב ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף הנה כ' הרמב"ם רי"פ לך לך ע"פ הרבות. כי כל מעשי אבות היה סי' לבנים גלות אברהם למצרים היה רמז לגלות יעקב למצרים וגלות יעקב מפני עשו היה רמז לגלותינו ע"י הרומיים ופגישת יעקב לעשו היה רמז לחבלי משיח וכסבור יעקב כי גם יטעימנו הש"י מעין ימות המשיח. וזה שביקש יעקב לישב בשלוה. אבל באמת עד עתה היה החלום הנבואיי ומעתה התחיל הפתרון. והיינו שקפץ עליו רוגזו של יוסף:

עוד בשם מרן ז"ל במדרש[נא זכיתי למצוא המדרש הזה עד עתה] הדודאים נתנו ריח זה ראובן ועל פתחינו כל מגדים זה כר חנוכה על הפתחים. ענין מה שתקנו רז"ל נר חנוכה על הפתחים נראה ע"ד שכתב הרשב"א בתשובה שנשאל אודות איש נדיב שנדב חפץ לביהכ"נ בסתר ורצו אנשי הקהל לפרסם שמו על נדבתו לזכר עולם. והשיב הרשב"א כי כך ראוי שהרי מצינו שראובן רק חשב להציל את יוסף. והתורה כתבה עליו וישמע ראובן ויצילהו מידם. ואמרו רז"ל על זה במדרש מכאן שמפרסמין על עושי מצוה. והנה הנס בנר שמן היה בסתר בהיכל מקום שהמנורה דולקת. ולזה פרסמוה רז"ל להדליקו על:

הפתחים. וזה כונת המדרש הדודאים נתנו ריח זה ראובן וע"י מעשיו של ראובן ועל פתחינו כל מגדים זה ניח על הפתחים:

עוד ממרן ז"ל. וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע. צריך באור וכי משום שמקיים מצות ייבום לא לו יהיה הזרע ויותר מזה קשה שדרשו רז"ל וימת גם אותו כמעשה אונן כך מעשה ער. ומה היה כוונת ער. אמנם בספר חסידים פי' על מה שארז"ל כל מי שהוא ובנו ובן בנו לומדי תורה מכאן ואילך התורה מחזרת לאכסניא שלה. מה הלשון מחזרת. הענין הוא דבאמת אנו רואין כי גם אחר כמה דורות בני תורה זא"ז ובכ"ז התורה פוסקת. אולם זה יהיה ע"י השידוכין שאינם מהוגנין שנתערבה במשפחה הגונה. ואמנם הבטיחו לנו רז"ל כי אם ברבות הימים שוב יטעו ענבי גפן בענבי גפן התורה מחזרת. וזה היה עונש יהודה שלקח בת איש כנעני נולדו לו ער ואונן. ולתקן זאת לקח יהודה תמר בתו של שם לבניו. למען תהיה תורה מחזרת. וזה ידע אונן כי לא לו יהיה הזרע לא יהיה כמותו כ"א כיהודה. והיינו כמעשה אונן כך מעשה ער:

סנסן קטן ממני ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי ויעזוב בגדו בידה וינס ויצא החוצה. בגמ' הובא ברש"י ויבא הביתה לעשות מלאכתו רב ושמואל ח"א מלאכתו ממש וח"א תשמיש. וצ"ע מה ראו רז"ל להוציא הכתוב ממשמעו כלפי אותו צדיק. אבל באמת כתוב ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה. ופירושו לא לשכב עמה ולא להתיחד עמה. והיינו להיות עמה. אבל באותו יום שלא היה איש בבית. ויבא יוסף הביתה לעשות מלאכתו. ואם כן התיר לו היחוד. וכאילו התיר לו התשמיש. ולעולם מלאכתו ממש. והנה סיפר לנו הכתוב. כי אחרי אשר עד הנה לא שמע אליה להתייחד עמה. והיום בגד בתורת ד' והתייחד עמה. ותתפשהו בבגדו[מל' בגידה כמו בבגדו בה] ואמרה לו כשם שאין איסור בייחוד. כך אין איסור בביאה ואם עמד יוסף על דבריו. והיה אומר. כי ביחוד אין איסור. ורק בביאה יש איסור. בלי ספק כי ברבות הימים היה נכשל גם בביאה. אבל הודה ולא בוש כי באיסור עשה. וזה ויעזוב בגדו בידה לאמר הדין עמך. כי חטאתי ועל כן וינס ויצא החוצה. וכ"נ כוונת הכתוב קרעו לבבכם ואל בגדיכם. כלומר התחרטו על מעשיכם ואל בגדיכם. כלומר אל תקטינו החטאים בעיניכם. ועד"ז יל"פ מאמר ר' חנניא בפ"ק דשבת. לעולם ימשמש אדם בגדיו ע"ש עם חשיכה אר"י הלכתא רבתא לשבתא. הפי' כי ארז"ל עוה"ז דומה לערב שבת ועוה"ב דומה לשבת. ואם האדם ידמה בדעתו כל יום. כי היום הוא יום האחרון. בוודאי ימשמש במעשיו. והיינו ימשמש בבגדיו. כלומר בחטאיו ע"ש עם חשכה. שידמה בעיניו כאילו היום ע"ש עם חשכה שמא ישכח ויצא מן העולם הזה בלי תשובה. ואמר ר"י הלכתא רבתא לשבתא כלומר לעולם הבא:

הערות ברמב"ן פ' וישב:

ד"ה אלה תולדות. תולדת עשו בנים ובני בנים כצ"ל:

ד"ה כי בן זקונים ותרגום בילד זקונים בר סבתן י"ל משום דכתיב כאן ויאהב את יוסף מכל בניו גם מבנימין ע"כ תרגם אונקלוס כאן בר חכים: ד"ה אל תשפכו דם וכענין שנאמר שלח מלאכיה כצ"ל:

ד"ה וכסינו את דמו. ואותו הרגת בחרב בני עמון כצ"ל:

ד"ה שר הטבחים לרקחות ולטבחות כצ"ל:

ד"ה בת איש ככעני. בסוה"ד וכלל הזכיר הכתוב צ"ל ולכן הזכיר הכתוב: ד"ה וטעם שבי אלמנה. ומתנחמת ולובשת שנים. ותכס בצעיף הכל דבור אחד:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה