אור ברסלב

ליקוטי חבר בן חיים א· רבי חזקי' פייבל פלויט

פרשת ויצא

פרשת תולדות

סנסן ממרן הגאון ח"ס זללה"ה מה נורא המקום הזה. הכה בזמן שביהמ"ק קיים ביהמ"ק של מעלה מכוון כנגד ביהמ"ק של אנה. ונמצא במקום מקדש של מטה שער השמים. אבל בשעת החורבן נאר ד' את מקדשו ואין כאן שער השמים. אבל מאחר דכל ישראל מתפללים דרך שם נקרא בית אלקים. והנה יעקב כשראה הסולם מוצב ארצה מקום מיועד לביהמ"ק וראשו מגיע השמימה נגד ביה"מ של מעלה הבין אחרי כי אי אפשר שיהיה סולם מוצב כ"א בשיפוע כי הראהו אשר יגיע זמן שלא יהיה ביהמ"ק של מטה מכוון כנגד ביהמ"ק של מעלה. ואז לא יהיה ביהמ"ק של מנה שער השמים כלל כ"א בית אלקים. וז"ש ויירא ויאמר כפל עליו מורא ממראה הקשה הזאת ואמר מה נורא המקום הזה. איה הנורא של המקום הזה הלא אין זה כי אם בית אלקים. וזה ר"ל על שפוע של סולם שער השמים. וזה כוכת המקונן בקינות לט"ב בקינה המתחלת אי כה שר שימומו ויקוכן אין זה. כי מה שאמר אין זה כי אם בית אלקים היה קונן בשפתיו וכמו שבארנו:

עוד סנסן ממרן הגאון ח"ס זלה"ה. ועתה הלוך הלכת וגו' א"ל לבן מה שגכבת התרפים הלא היה כוונתך למען לא אדע על ידם מקום הליכתך. אבל אם הלכת לקיים כיבוד אב הלא שלוחי מצוה אינן נזוקין. וז"ש ועתה הלך הלכת כי נכסוף נכספת לבית אביך כו' וא"ל יעקב בשבילי לא יראתי כי באמת שלוחי מצוה אינן ניזוקין. אבל בנותיך אין מצווין לכבד אבי ואמי ולזאת יראתי פן תגזול את בנותיך מעמי. ואם הייתי גוכבם אין זאת מן התימא יען אני שליח מצוה אבל באמת את אשר תמצא אלהיך:

מנסן ממני על פסוק זה. אמר לו לבן ליעקב. מה שעזבת בפתע פתאום את ביתי אינו כל כך קשה בעיני. כי הייתי יוכל להמליץ עליך. אשר לפעמים כשהאדם הוא בארץ נכריה כופל עליו בפתע פתאום תשוקה עזה לראות את קרוביו ואין יכול לעמוד נגד תשוקתו זאת. וכן היה אפשר לומר עליך. כי הלך הלכת בפתע פתאום יען נכסוף נכספת לבית אביך. אבל דרך הבורח משום תשוקה כזאת לשכוח בבית אשר הוא גר שם מקפציו. אבל לא ליטול עמו מנכסי אחרים. והיינו אם אמת שנכסוף נכספת. אבר זאת קשה בעיני לווה גנבת את אלהי:

בענין מה שסיפר לבן בעצמו ליעקב ואמר יש לאל ידי לעשות עמכם רע. ואלקי אביכם אמש אמר אלי. הרי סותר את עצמו תוך כדי דיבורו. ואמנם כונת לבן היה. שאמר ליעקב לולא שהיתה לעת עתה שעה משחקת לי. ויש לאל ידי לעשות עמכם רע, מאיזו טועם אלקי אביכם אמש אמר אלי השמר לך מדבר עם, יעקב מטוב ועד רע. הלא לא אוכל להרע אליך. כי אלקי אביך בעזרך. אלא ודאי לעת עתה יש לאל ידי לעשות עמכם רע. אלא שאלקי אביכם הזהירני לאמר כי יבא עת ועונה בו יפרע ממני אם אעשה עמכם רע. אבל הלא אנכי לא אירא מאלקי אביכם כלל. ויעקב בסוף דבריו אמר לו. לא כי כאשר אתה תדמה. כי אם תכלה לעשות עמדי רע לא יתנני ד' בידך. ומה שאמש בא אליך הוא משום כבודי. כי אם היית נלחם בי. והייתי הורגך מה יאמרו הבריות יעקב הרג לחותנו. ועכשיו את עניי ויגיע כפי ראה אלקים ויוכח אמש:

בענין מה שאירע ליעקב אע"ה עם רחל ולאה מבואר במדרש הנעלם איכה ע"פ קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה מדוע רחל דוקא. אבל הענין. היודע יצר כל יצורים ידע כי ברבות הימים בני יעקב יעזבו דרך ד' ויעבדו ע"א ואולי גם זאת יעשו אשר יביאו צלם בהיכל קודש. כאשר עשה מנשה. ומאין ימצא להם דורש טוב על מעשה מכוער כזה. כי קצר המצע מהשתרע. ע"כ הביא הש"י אמנו רחל לידי נסיון גדול כזה. אחרי כי היתה שבעה שנים מיועדת ליעאע"ה. ויעקב מסר לה סימנים שלא יוכל אביה לרמותו. וביום חתונתה היתה כל היום בת השמחה ולעת ערב ננעל הדלת בעדה. ולא די אשר לא גלתה הסוד ליעאע"ה כ"א שמסרה לאחותה סימנים שמסר לה יעקב. לכן היתה ביד רחל בעת צרה לטעון כנגד מדת הדין אם גם בניה חטאו והביא צלם טמא בהיכל ד' הלא גם אנכי נסיתי בזאת. אשר בוטתי שהייתי מצפה עליו שבעה שנים נכנסה אחותי תחתי וכבשתי צערי והתאפקתי על עצמי. ולא עוד אשר לא גליתי על אחותי כ"א עמדתי לימינה. וזה רחל מבכה על בניה כי איננו. וד' השיב לה מנעי קולך מבכי וגו':

הערות ברמב"ן פ' ויצא:

דפוס פ"ב ד"ה ויצא. לא יהיה ביד המלאכים כצ"ל:

שם ד"ה כי אם בית. כאשר צוהו אביו ללכת אל לבן הלך שם אמנם רז"ל במס' מגילה הובא ברש"י סוף פרשה תולדות כי נטמן יעקב תחלה י"ד שנים בבית עבר:

ד"ה מלא שבוע זאת. כי מלאו הימים ולבן שתק כצ"ל:

באו"ד ואח"כ אמר לו לבן מלא שבוע זאת צ"ע הרי לא היה בבית לבן יותר מעשרים שנה:

ד"ה ויאהב גם את רחל כענין שהזכירו חכמים בנשים אינה כורתת ברית וכו' מהא דאמרי אין אדם מוצא קורת רוח אלא באשתו הראשונה הו"ל לאתוי:

ד"ה הבה לי בנים. וכי הצדיקים אינם מתפללים בעד אחרים אמנם אמרו רז"ל אין פרי בטנה של אשה מתברך כ"א מפרי בטנו של איש. ברכות ס"פ ג' שאכלו:

ד"ה וטעם נקוד בסוה"ד ואור החמה כצ"ל:

ד"ה והכשבים הפריד שנמצא בצאן לבן הכל דבור אחד עם וישת לו עדרים: ד"ה אנכי. בסה"ד והוא המלאך. נראה כונתו אל מט"ט שהוא משכן השכינה. ע' רמב"ן משפטים על פסוק הנה אנכי שולח מלאך:

ד"ה וידבק בערב הגיע לבן כצ"ל:

ד"ה וישבע בסוה"ד ויביאו פחד יצחק אל השם הכונה מדת הרחמים מדת יעקב תפארת הכולל מחסד אברהם ופחד יצחק:

ד"ה והיה לעד. או יחמדו ויגזלו צ"ע הרי ארז"ל לבן בקש לעקור את הכל: ד"ה ויפגעו. הגיע יעקב לארץ ורחוק היה כ"ל דעכ"פ מארץ עשר עממים הוא דעמון ומואב הוא קני וקנזי" פרשת וישלח:

סנסן ממורי הגאון ח"ס זצל"ה. קטנתי מכל החסדים וגו' כי במקלי עברתי וגו' עד אם על בנים. יש לבאר על דרך שארז"ל גדול זכותו של ר"פ בן יאיר שבקע הנהר בזכות עצמו ממרע"ה שלא בקע כ"א בזכות ששים רבוא ישראל. והנה יעקב לא רצה לתלות בקיעת הירדן בזכות עצמו ותלה בזכות בניו. וגם עתה בקש שיציל אותו מיד עשו ג"כ בשביל זכותם. וז"ש קטנתי מכל החסדים. כי במקלי עברתי מה שעברתי במקלי את הירדן לחסד זה קטנתי. ועל כרחך רק זכות ועתה הייתי לשתי מחנות גרם. ואם כן אפוא הצילני נא מיד אחי מיד עשו פן יבא והכני אם על בנים:

עוד סנסן ממורי זצלה"ה. אמרו רז"ל במדרש הרבה אנו למדים מפרשה של אותו רשע כתיב הכא ותדבק נפשו בדינה. וכתיב התם ואתם הדבקים. כתיב הכא שכם בני חשקה נפשו וכתיב התם רק באבותיך חשק ד' כתיב הכא כי חפץ בבת יעקב וכתיב התם ואתם תהיו לי ארץ חפץ. הכוונה שלשה כתות הם בעובדי ד' הכת הפחותה היא אשר תבקש לעבוד ד' למען יהיה לה אחרית טוב אחרי המות. ואמנם גם אחרי תענוגי העוה"ז ירדוף והאיש מהכת הזה כל זמן שלא יבא לידי נסיון ויוכל להתענג בעוה"ז עם קניית חיי עד יקום. אבל אם בא יבא לידי נסיון בל"ס יגבר הגוף על הנפש וישליך נפשו אחרי גוו. וענין כזה נקרא דבקות והוא דומה לצמיד על פי צלוחית אשר כל עוד שהצלוחית תעמוד על מקומו יתקיים הצמיד עליו ובעת ינודו הצלוחית יפול הצמיד. ועד"ז נבין כונת הכתובים בפרשה ואתחנן עיניכם הרואות את אשר עשה ה' בבעל פעור כי כל האיש וגו'. ומה ראו בזה דבר תמוה. אמנם דת המלך כי חבורת אנשי חיל שמרדו מהם הרבה. גם על כלם יעבור זעם. ואמנם הש"י לא עשה כן כ"א האיש אשר הלך בפועל אחרי פעור אותו השמיד ה' ואתם שלא הלכתם. אבל גם אתם הייתם רק הדבקים בה' שלא היה בכם לא מדרגת חשק ולא מדרגת חפץ. ואלו באתם לידי נסיון הייתם ג"כ נכשלים. ובכל זאת חיים כולכם היום. ולא דן אתכם על פי המחשבה. וזה ענין מאמר פינחס ונשיאי העדה ביהושע לבני ראובן. המעט לנו עון פעור אשר לא הטהרנו ממנו עד היום. ובאמת לא מצינו פעור בכוליה תנ"ך יותר מבתורה שם. אבל הכוונה ר"ל על עון שהיה בלב עובדי פעור שלא היו רק דבקים בד' גם אנחנו לא הטהרנו ממנו. ואמנם ענין חשק ביאר הרמב"ן שהוא מלשון מחושקים כסף. כוונתו דחשק שייך לומר על איש שמאמין באמונה שלימה כי יפה שעה אחת קורת רוח בעוה"ב יותר מכל חיי עוה"ז. ע"כ ישליך כל תענוגי עולם הזה אחרי גוו בעד אחריתו. והאיש ההוא דומה לחשוקים הנצמדים על החביות אשר אף אם יטלטלו החביות ממקום למקום לא יזיזו החשוקים ממנו. אבל בכל זאת החשק ניכר על החבית. כן ניכר באיש ההוא כי הוא עובד ע"מ לקבל פרס. אבל ל' חפץ הוא שייך לומר על העובד מאהבה עזה ורק רצונו של מקום הוא רצונו ולידה הזאת נקוה שנשיגנה לע"ל שנאמר ואתם תהיו לי ארץ חפץ וגו':

הערה בדברי רש"י ז"ל על פסוק ותמנע היתה פלגש. קיצר רש"י כאן. כי עיקר דרשת רז"ל. משום שרצתה לדבוק ביעאע"ה. ואם כי הוא נשבע ללבן שלא יקח נשים על בנותיו היה לו להשיאה לאחד מבניו. ונתקיים בז לדבר יחבל לו. ויצא ממנה עמלק שהצר לזרע יעקב. וכן דרשו רז"ל גבי ערפה שדחתה נעמי והצרו בניה לבניה של רות. ורמז מרן זללה"ה ראשית גוים ע"מ"ל"ק' ר"ת עמרם משה לוי קהת אלו היו ראוים לצאת ממנה:

הערות על הרמב"ן פ' וישלח:

ד"ה קטנתי. והנה אחרי כן לא היטב לו וכו' צ"ע הרי כבן ביקש לעקור את הכל. וכמ"ש יעקב לולא אלקי אברהם ופחד יצחק היה לי כי עתה ריקם שלחתני:

ד"ה ומתי וייעפו נערים וייגעו כצ"ל:

ד"ה וכן לא יעשה. אברהם ויצחק היו יראים וכו' צ"ע אדרבא משם ראיה כי עריות היה חמור בעיני העמים מן הרציחה ולזה אמר פן יהרגני על דבר אשתי:

ד"ה ויענו. בכל עיר ועיר בישראל כצ"ל:

ד"ה ואת הארץ אבל לא נתנה צ"ל לו נתנה בוי"ו:

ד"ה כברת ארץ ובא רצה לקברה. וברבה פ' זו שבגבול יהודה קבורתה:

ד"ה בן אוני לקרותו בן דרומי כצ"ל:

ד"ה וישמע ישראל וחשב לקחת שני חלקים עי' מ"ש הרמב"ן בפ' תולדת ע"פ ויבז עשו את הבכורה וצ"ע:

ד"ה ויקח עשו ויירשום וישבו תחתם כצ"ל:

ד"ה ואלה בני ענה צבעון הנמנה אחריו כצ"ל:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה