ליקוטי חבר בן חיים א· רבי חזקי' פייבל פלויט
משניות מסכת כלאים
פרק א מ"ח תוי"ט וע' במס' ע"א פ"ק מ"ה כוונתו דשם יש בענין חצב כמה פי' אמנם האי חצוב דהכא ע"כ מין ירק הוא דמירק באילן מיירי תנא דידן:
פרק ג מ"א תוי"ט ערוגה לשון עברי מערוגות מטעה. ובשה"ש כערוגת הבושם:
פרק ט מ"ב בר"ב. ופליגא אאידך סתמא. ועתוי"ט ויש ליישב דברי הרמב"ם דס"ל כהנך רבותי שהביא הר"ב דמפרשי לגנוב המכס שלא יכירו בו שהוא יהודי. וא"כ החלוק בין הך למוכרי ותופרי כסות דהתם מתכוין עכ"פ ללבישה עצמה כד שיתפור וימכור הבגד. ודומה לזה אם בא להפטר ממס של הבגד מה שא"כ אם רוצה רק להסתיר שהוא יהודי לא זולת. וא"א לפי שעה כ"א ע"י לבישת כלאים. ומ"מ אינו מתכוין ללבישה עצמה ונמצא דין זה תליא בהך דרב יודא ביצה פרק המביא גבי מדורתא ופי' תוס' דמשום דמכוין למעשה המלאכה עצמה גם ר"ש מודה דזה לא שייך באינו מתכוין. וא"כ הני תרי תנאי לא פליגי אהדדי. ושפיר מייתי להו הרמב"ם לתרוייהו. אמנם כ"ז לבתר דנחתי' לדעת ר"י דאשמעינן הך דינא לאפוקי מד' רש"י שאינו מחלק שם וכ' דלר"ש שרי. ואמנם הש"ס בב"ק לא רצה להוכיח מהכא הך מלתא דרב יודא ומוקי לה בסתירא דפליגי:
שם משנה ח' בדברי הר"ב ארוגים יחד ע"כ לאו דוקא קאמר ארוגים כ"א הוא הדין תפורים או קשורים דאי ארוגים דוקא אם כן קשה שוב מנ"ל עשה דוחה לא תעשה הלא מסדין בציצית ליכא למגמר דהרי קשר אינו כלאים דאורייתא: שם מ"ח בדברי הר"ב ומעקם דרכי אביו וכו' נראה לפרש ע"ד שכתב הרמב"ם סוף ה' מעילה דעיקר ויסוד התורה לקיים החוקים בלב שלם כמו המשפטים. ויש להמתיק הענין במש"כ הרמב"ם ה' תשובה דכתב עיקר שכר ועונש של הש"י הוא חק בהשגת השכל האנושי. אשר אין בכחו להשיג היאך ידיעת הבורא ית' לא יכחיש בחירת האדם. ולזאת המואס בחקי ד' סופו לגעול גם במשפטים מטעם כי שכרם ועונשם כמו כן לחק יחשב. והנה פי' דרכי הש"י היינו עדת משפטיו כמ"ש מרע"ה הודיעני נא את דרכיך. וז"ש רשב"א המבזה מצות שעטנז יען הוא חק בעיניו סופו גם לעקם דרכי אביו שבשמים עליו: שם מ' ר"ב ד"ה והשמיטה פטור. נראה כונתו דקמל"ן דל"ת הרי א"א לו לתפור אם לא ישמיט תפירה זו ויהיה כקורע ע"מ לתפור קמל"ן: