ליקוטי חבר בן חיים א· רבי חזקי' פייבל פלויט
משניות מסכת דמאי
פרק א מ"א תוס' חדשים ותו יל"ד ע' תוס' יבמות דף קיט ע"א סוד"ה מחוורתא שיישבו קושיא זו עי"ש:
פרק ב מ"ב ר' יודא אומר אף המתארח אצל ע"ה נאמן אי ר"י אית ליה ברירה כד"מ פשטא דשמעתא ר"פ כל הגט נ"ל דטעמיה דר"י דא"ק מתארח אצל ע"ה הרי יוכל לומר מה שאשייר בשולי הכוס יהא מעשר כדלקמן בפ"ז ולמה לא יהא נאמן. אבל ת"ק י"ל דס"ל אין ברירה ולקמן משום הכרח הקילו בדמאי. ואם הוא מתארח מעצמו אצל ע"ה לא הקילו אצלו ואינו נאמן: פרק ה מ"ג ומתיר בחלה ע' דאף אחלה ע"ה אינו נאמן דדוחק לומר דמיירי בחו"ל שהביא הטור סוף הל' חלה דנחתום ע"ה חשוד על חלת חו"ל ועתוי"ט מס' חלה פ"ד מ"ו. ואמנם התם אדברי ר"ש קאי תוי"ט והר"ש מפ' מתני' דידן בנחתום העושה בטומאה. אבל לעיל פ"ב הביא הר"ש דדבר זה פלוגתא בירושלמי ואם כן לא קשה על הרמב"ם ז"ל שפלפל התוי"ט במסכת חלה שם: