אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים א משניות מסכת ברכות פרק א

ליקוטי חבר בן חיים א· רבי חזקי' פייבל פלויט

משניות מסכת ברכות פרק א

פרשת ויחי

משנה א' בתוס' דר"ע איגר. וא"כ י"ל מתני' לא מיירי ממחוסרי כפרה. והחידוש דטעימה מותר ע"כ. יל"ד דאם כן בתרומה הו"ל למתני והייתי אומר דמיירי בפת וקמ"ל דטעימ' מותר אבל השתא דתנן תרומתן דמ' שנתנה להם והיינו תירוש ויצהר ובהני לא שייך כ"א טעימה. וע"כ למחוסרי כפרה אתא:

משנה ה תוי"ט ומפני שפ' ציצית. נדפס בגליון משניות הא לבני מערבא טעם התוי"ט אינו מעויין שהרי לא אמרו כ"א דבר וכו' וצ"ע אטו לבני מערבא טעמא בעי הרי ע"כ מברך שתים לאחריה וצ"ל אמת ואמונה וכתיב ד' אלקים אמת ולכן פתחו בדבר וסיימו באני ד' אלקיכם:

שם תוי"ט ד"ה מזכירין עמ"ש התוי"ט בזה ריש מס' תענית:

שם באו"ד ונראה שפי' כן וכי נראה משום דאמר ראב"ע הרי אני כבן שבעים וזה היה באותו יום:

שם באו"ד ומ"מ פסק הרמב"ם כבן זומא. שמעתי מפי הגאון מוה' דניאל פרוסטניטץ זצ"ל דבן זומא פליג אדרבנן וס"ל דאין מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח. אבל רבנן לא פליגי אבן זומא ופלוגתייהו דהא דסל"ד דבלילה אין מזכירין משום דעיקר גאולה ביממא הויא. וגלי לן קרא כיון דההתחלה הי' בלילה. גם בלילה מזכירין וס"ל לרבנן. א"כ גם לימות המשיח מזכירין דיצ"מ הויא התחלה לימות המשיח ובן זומא לא מפליג כולי האי. אבל לרבנן מכ"ש דבלילה מזכירין כיון דאזלי בתר התחלה. אמנם בירושלמי מבואר בהדיא דפליגי רבנן אמזכירין בלילה גם כן:

משנה ג בש"א יטו כו' אמר ר' טרפון. וכ' בתודרע"א מתשו' רמ"א סי' צ"א מ"ש מהא דפליגי ב"ש וב"ה באכל ושכח ולא בירך דההיא דעבד כב"ש אשכח יונה דדהבא. ונראה דהכא מידי אחרינא דלב"ה איצטריך ההוא קרא דבשכבך ובקומך לזמן שכיבה וזמן קימה. ומאן דעבד כב"ש ודרש לקרא כפשטא ולא אתו להזהר בזמן שכיבה וקימה וחומרא דאתו לידי קולא היא:

פרק ב מ"ז כשר היה. ע' של"ה תורה שבכתב פ' לך לך:

פרק ג מ"ד מהרהר בלבו. הקשה תוס' דרעק"א א"כ מאי מיבעי ליה לרבינא בגמרא בפירקין אם נשים מוציאות אנשים בבהמ"ז הרי מדשמעו ויצאו א"כ לרבינא דס"ל הרהור כדבור דמי. מטעם הרהור יצא. וכב' דהתם להוציא רבים קאמר רבים דאיכא ברבים ברב עם הדרת מלך. משא"כ בהרהור כל יחיד מברך בפני עצמו:

פרק ד מ"א בתוי"ט ד"ה תפלת המנחה ועי' רש"י ס"פ תצוה כתב ג"כ דלריח ניחוח דהתם לא נאמר כי אם במנחת תמיד של בין הערבים. וכן היה באליהו זכור לטוב. ויהי כעלות המנחה ולעת ערב היה:ך משנה ב' בתוי"ט והרי הל' כרבים. ומרן הגאון ח"ס זצלה"ה כ' דא"א שחשד ח"ו רנב"ה את חבריו ולא את עצמו שישמח בטעות האחר כ"א אמרינן בגיטין דף עב ע"ב א"ל רב עיליש לרבא. אכסיף רבא ונמצא דכמה פעמים הת"ח טועה בהוראה והש"י להצילו ממכשול מזמן לו ת"ח אחר להצילו ממכשול והת"ח ישמח בזה שהציל חבירו ממכשול. וזה ענין תפלת ר"נ ב"הק שלא יארע תקלה על ידי שלא יבא ח"ו לידי מכשול וגם לא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חבירי על ידי שהחזירוני אף שלא בא תקלה על ידי וכן לא יכשלו חבירי בדבר הלכה ואשמח אני בהם ע"י שאחזירם:

פרק ח משנה ב' מזכירין גבורות ע' תוי"ט ריש מסכת תענית:

ושם משנה ג' תוי"ט נראה שהוציא משנה זו מהלכה. צ"ע למה הוציא המשנה מהלכה הלא יש בגמ' עוד טעם מפני שמטיל קנאה במע"ב ונמצא המ' כהלכה. ויש טעם לשלוח הקן מ"מ:

שם משנה ד' תוי"ט דריב"נ צ"ל דריב"ב:

פרק ז משנה ג' בתוי"ט. כי המזון הדין נותן צ"ע דהתקינו לנו דבהמ"ז נותן לחם לכל בשר כל"ח:

שם משנה ד' ששה נחלקין צ"ע אם לכתחלה קאמר ולא שייך כה"ג ברב עם הדרת מלך:

פרק ט משנה ג' ד"ה על הטובה דאשכח מציאה וכ"ה בש"ע וצ"ע אם מצא מציאה בלא שותפות מאי טוב ומטיב שייך. ואולי כי היכי דבמתנה שייך הטוב ומטיב משום דהו"ל זכות לנותן בעני משום מצוה ובעשיר משום הכבוד ה"נ זכות לאובד שבא מציאתו ליד ישראל. אלא שיש לפקפק מאן יימר דמישראל נאבדה. ואולי תנא בא"י קאי דרוב עוברי דרכים ישראל נינהו: שם משנה ח' ד"א בכל מדה ומדה. יל"ד הא עיקר ילפותא דחייב לברך על הרעה בשמחה היינו מדדרשינן בכל מאדך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך ואמאי אקדמיה תנא לאידך דרשא. ואולי יש ליישב דהך דרשה דנוטל את נפשך צריך באור פשיטא הא בהדיא כתיב בכל נפשך ונראה דר"ל ע"ד שאמרו תלמידיו לר"ח בן תרדיון פתח פיך ויכנס האור. היה דעתם מאחר שרואה המיתה לנגד עיניו ייסורין אלו למה. והשיב להם ר' חנינא בן תרדיון מוטב שיטלנה מי שנתנה היה ר"ח בית דורש בשעה שהוא נוטל את נפשך. ואם בשעה שהוא נוטל את נפשו צריך לאהוב אותו ממילא צריך לקבל הכל בשמחה: שם בדברי הר"ב. והעונין אומרים בשכמל"ו. נראה מדבריו דס"ל דגם זה תקנו מפני המינין שיאמרו בפי' לעולם ועד דהויא כמו מעולם ועד עולם: שם בדברי הר"ב שנאמר בקש שלום ורדפהו. נראה דמרדפהו דריש דעל ידי שיזכור ש"ש בדרישת שלומו. חבירו מאמין באהבתו. ומוסיף אהבה אליו. ונראה דבזה"ז שנתקיים בעוה"ר בנו שוא ידברו איש את רעהו בטלו שאילת שלום בשם. ותקנו לומר צפרא טבא וכיו"ב שלא יוציא ח"ו שם שמים על שקר ולבו בל עמו:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה