ליקוטי חבר בן חיים א· רבי חזקי' פייבל פלויט
פרשת ויחי
לא זכיתי להעלות על לבי בפ' ויחי דבר לאומרו משמיה דמרן הגאון ח"ס זללה"ה. וכדי להשלים החסרון אעתיק דבר נאה שלא מן הסדר משמיה זי"ע: ארז"ל סוף מס' תענית א"ר אבינא אר"א עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים לע"ל והוא יושב ביניהם וכל אחד מראה לו באצבעו שנא ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה וכו' ופי' מרן זי"ע הענין. כתיב הלא כבני כשיים אתם לי וארז"ל מה כושי זה משונה בעורו. כך ישראל משונים במעשיהם. הכוונה דבעוה"ז אין צדיק אחד דומה לחברו. כי כל אחד אוחז בצדקתו במדה אחרת. זה בתורה. וזה בעבודה. וזה בגמ"ח וכיו"ב. והרואה מעשה צדיק א' ידמה בעיניו. כאילו זולתו אין צדיקים. אבל באמת הענין אחד כולם מכוונים לאביהם שבשמים. כי אם רגשת האהבה בקרבם איננו שוה. וזה אמרם מה כושי רק בעורו משונה. אבל תבנית גופו כתבנית שאר בני אדם. כך ישראל הצדיקים משונים רק במעשיהם. אבל בלבם כלם אין להם כי אם לב אחד לאביהם שבשמים. והנה לע"ל יבקש הש"י לברר דבר זה. כי הצדיקים כלם מסכימים יחד. ולזה יעשה הש"י מחול לצדיקים. כי הרד"ק פי' בתיבת מחול ר"ל עגול מלשון מחוג שעושין בו עיגול והנה עיגול א"א לעשות כ"א מדברים שוים. ואם הצדיקים ידמו לעיגול מצומצם. הרי שאין אחד מהם משונה מחבירו. ואמנם הרוצה לעמוד על עיגול אם הוא מצומצם צריך לעשות נקודה באמצע. ואם תהיה הנקודה ממוצעת בשוה לכל העיגול. אזי מבואר כי העיגול מצומצם. וז"ש והוא הש"י יושב הש"י יהיה הנקודה האמצעית. וכא"וא מן הצדיקים מראה לו באצבעו להורות כי העיגול הוא מצומצם. ולברר כי הצדיקים שווין:
והאי מאמר הואיל ואתא לידן גם אנו נפרש בעה"י. ארז"ל סוף פ"ק דתענית. לא הכל לאורה. ולא הכל לשמחה. כי אם צדיקים לאורה וישרים לשמחה שנאמר אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. וכתב רש"י ישרים עדיפי מצדיקים וקשה א"כ אמאי לא הכל לאורה עדיין. ונראה כי החילוק בין צדיק לישר כי הצדיק עדן מלחמת ד' בקרבו. ואויביו בין צלעיו. להכחיש עליו האמת אלא שמתגבר עליו בכל יום ועומד באמונתו. ובבא יום ונגלה כבוד ד' ויתקיים בצדיקים אזי לעת עתה רק בצדק ר"ל באמונה אחזה פניך ולע"ל אשבעה בהקיץ תמונתיך ונמצא זש"ה אור זרוע לצדיק כי לע"ל יראה בעינים פקוחות מה שהאמין בעוה"ז. אבל הישר לב שאין בו שום ספק והרהור באמונה. ומקיים שויתי ד' לנגדי תמיד עליו הכתוב אומר אני בצדק אחזה פניך ראיית פניך בצדק היא אצלי. במדרגה אשר אשבעה בהקיץ תמונתך בכל מקום שאני הולך ונמצא דלישרי לב אין האור זרוע. גם בעוה"ז ישבעו בהקיץ תמונת ד' וארז"ל פ' החליל כי לע"ל כשיראו הצדיקים היצה"ר שנדמה להם כהר הם בוכים. היאך יכלנו לכבוש הר גדול. ופי' היערות דבש. כי יאמרו מה לנו לשמוח הלא יד ד' היתה שיצאנו בשלום מתחת הר גדול כזה ואם כן לא ישמחו הצדיקים לע"ל. אבל הישרי לב אשר נעקר היצה"ר מכל וכל מקרבם המה ישמחו לע"ל. והיינו ישרים לשמחה אבל באמת הש"י יבקש לשמח גם הצדיקים ולהראות להם. כי באמת פעולתם אתם. וע"י מה ידעו זאת. היינו כי ארז"ל במס' שבת פרק השואל כתיב כי הולך האדם אל בית עולמו. כל צדיק יש לו מדור בפ"ע. וזה אי אפשר אם אצל כלם היה רק ישועת ד' וזה שא"ר אבינא אר"א עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים לע"ל. למען ישמחו במעשה צדקתם. וע"י מה יהיה המחול הזה. הוא ית' יושב. כי כלם ישיגו שכינת עוזו. ובכל זאת כל אחד מראה לו באצבעו. כי כל אחד יהיה לו השגה בפ"ע. וזה יבאר לזה מדרגת השגתו. וזה לזה. וזה יהיה עיקר שמחתם. ויאמרו כלם יחדיו הן אמת. כי הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו כי אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול. ובכל זאת נגילה ונשמחה בישועתו. אף כי ישועתו גרמה לנו:
עוד סנסן בפ' ויחי ממני. זבולון לחוף ימים ישכון. והוא לחוף אניות ארז"ל כי יעקב ומשה שניהם הקדימו זבולון ליששכר כי זבולן עסק בפרקמטיא למען יששכר יעסוק בתורה. והנה עוברי ימים הם ב' כתות הסוחר אשר מסחרו מעבר לים והמלחים אשר רק להעביר הסוחר דרך ים. והמשיל יעאע"ה זבולן אשר רק להעביר הסוחר יעברו דרך ים. והמשיל יעא לן לכת השני. ואמר זבולן לחוף ימים ישכון. כי יהיה מהסוחרים ההולכים בעבר לים. אבל לא לתועלת עצמו כ"א והוא לחוף אניות הוא על הים בחינת אניה המוליכה הסוחרים לעבר הים ככה זבולון מסחרו רק להחזיק יששכר למען יעסוק בתורה:
עוד בפסוק זה וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול, נראה לפרש גם יששכר טעם העוה"ז. אבל הבחין בין בחינת נעים שהיא רק לפי שעה. לבחינת מועיל. דהיינו טוב שהוא טוב לנצח. וזה שאמר וירא מנוחה כי טוב עולם הבא הנקרא מנוחה הוא טוב ואת הארץ העולם הזה כי נעמה ויט שכמו לסבול בעולם הזה ויהי למס עובד למחזיקיו בעולם הבא: הערות ברמב"ן פ' ויחי:
ד"ה ואקברה רק ברמה ע' מ"ש הרמב"ן פ' וישלח ד"ה כברת ארץ מ"ש אחר שבא לירושלים ע"ש:
ד"ה אשר נתן כי פי' הזה כצ"ל:
ד"ה לא יסור שלא יהיה עליהם הוד מלכות כצ"ל:
בא"ד מלכי בית דוד כצ"ל:
ד"ה דן ידין כאחד, שבטי ישראל כמיוחד כצ"ל:
ד"ה לישועתך. והוא היה האחרון צ"ע הלא עלי הכהן גם כן שופט היה: ד"ה בן פורת. ויברכו את רבקה דווין ושפופין כצ"ל. וכן הוא בב"ר שם: ד"ה מידי אביר יעקב הגדולה והגבורה משם ר"ל תפארת כולל גדולה חסד וגבורה:
באו"ד מעודי ואת שדי כצ"ל:
ד"ה ונגיע במס' שבת פ' השואל קמ"ב ע"ב בר"א בר יאשי':
באו"ד ובמס' כתובות פ' הנושא ברבינו הקדוש: