אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים א ליקוטים והערות בספר חתם סופר או"ח

ליקוטי חבר בן חיים א· רבי חזקי' פייבל פלויט

ליקוטים והערות בספר חתם סופר או"ח

ליקוטי הערות נוב"י תנינא חאו"ח

סי' ב' ד"ה והאמנם במרדכי וז"ל דהכא מיירי וכ"כ הגמיי' פ"ב מה' חמץ: שם ד"ה אך כ משום דעכ"פ פשוט לש"ס צ"ע בש"ס פסחים שם:

סי' ג' ד"ה אך מה שצל"ע להתוס' יש לומר כצ"ל:

סי' ה' ד"ה ולפי"ז יש כאן וא"כ ספר אחד צ"ע הרי מדינא גם חומש כשר אלא שאין קורין בו מפני כבוד הציבור:

שם ד"ה נחזור להנ"ל ולקרות בצבור ליכא מן התורה צ"ע דעכ"פ בפ' זכור גם תוס' מודו דיש קריאה מן התורה ועי' רמב"ן פ' כי תצא בסוף הפרשה: סי' ו' ד"ה ועוד טעמא אחרינא וכי טרח אינש כצ"ל:

סי' ט' ד"ה והעולה על רוחי אדסמיך לי' כצ"ל:

ובסוף אוה"ד עוד עכ"ל צ"ל כן צ"ל:

שם ד"ה וההיא סוגי' קריבין בין שחרית לבין הערבים כצ"ל:

שם בסה"ס יום א' י"א טבת ע"כ טעות הדפוס כאן דאין עשרה בטבת בשבת ואין י"א טבת ביום א':

סי' י"א ד"ה והאמנם לעיל סי' ד' כ' המג"א כצ"ל:

סי' י"ד בריש הסי' עי' מג"א סי' תקס"ח ס"ק כ' ד"ה ובס' חסידים: שם ד"ה עד כאן דברנו הנה משפטו י"ב חדשי לבנה באמת דברים אלו השגורים בפי כל ישראל צל"ע גדול דבמס' עדיות תכן משפט דור המבול י"ב חדש ובהדי הך תנן משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש ובדור המבול מבואר בפ' נח וכן ביאר רש"י שם שהי' משפטם שנת החמה שס"ה ימים מי"ז לחודש השני עד כ"ז לשנה הבאה:

סי' ט"ו ד"ה ולישב ור"א ס"ל מצ"כ:

שם ד"ה איברא דבהמ"ז דאיכא למיחש כצ"ל:

שם בסוף עו"ד חשו חז"ל ללא תשא כצ"ל:

סי' י"ב ד"ה ואיפשר דכ"ע גאון הר"מ מר"ב כ' כצ"ל:

סי' כ"א ד"ה ולחומר הקושי' דנהיגי לומר אבל הב"י פסק דבנ"כ א"א אלקינו ואלקי אבותינו וצ"ע:

סי' כ"ב ד"ה והנה נחזי שמקריבין קרבן ציבור וק' א"כ נעילה דלא הוה במקום קרבן אמאי יש בו נשיאת כפים:

סי' כ"ט ד"ה והנה חזינא ששקצו אנשי יון כצ"ל:

סי' ל' ד"ה ופסקו הרב"י קלקלותינו תקנתינו כצ"ל:

סי' ל"א ד"ה נקיטנא חומרי הטו"ז כ' סי' קנ"א כצ"ל:

סי' ל"ב ד"ה ובזה יובן אשר נאמר על דורם כצ"ל:

סי' ל"ט ד"ה אבל הא קשי' הא התם קאי אשמן המשחה ולדברי מרן זצוק"ל אלו צ"ל דחלזון שצבעו מדמו התכלת דג טהור וצ"ע ל' הש"ס מנחות מ"ד דומה לדג ועי' בערוך ערך חלזון דמ' שהוא כעין חומט עיי"ש ואמנם עוררני הגאון מו"ה מנחם א"ש זצ"ל שהי' אב"ד באונגוואר דבערוך שם מיירי מתרי מיני חלזון:

סי' מ' ד"ה וראיתי לבעל משנה למלך פלגשי דוד שקנאום צ"ע כיון דהנו פלגשים ישראליות היו מאי קנין שייך בהם ולמאי ה' קנאום:

שם ד"ה ובזה ניחא אי נמי י"ל דמן התורה כצ"ל:

שם ד"ה וכדומה קושי' מהרש"א במג"א כצ"ל:

סי' מ"ג דסוף דבור ראשון סי' קנ"ד ס"ק קכ"ט כצ"ל:

סי' מ"ד ד"ה אלא עדן מג"א סי' קנ"ד כצ"ל:

שם בסוה"ד ולא מצי למימר קים לי צ"ע הרי הנער מוחזק ואיך יאמר הבעל חנות קים לי:

שם ד"ה ודאתאן עלה בסוה"ד חצרו של הקדש קונה לו צ"ע אטו יוחנן בביהמ"ק הי וגם צ"ע ממשנה שקלים פ"ז שציין מג"א שם ועי' מחצית השקל: שם ד"ה ומהא קשי' אלא דבר הפקר כצ"ל:

סי' מ"ה ד"ה נחזור להנ"ל אין כאן קושי' חזקה כצ"ל:

סי' מ"ו ד"ה דע חכם בצבי ססי' ס"ב כצ"ל וכצ"ל לקמן בד"ה והנלע"ד: שם ד"ה אבל דברי שער אפרים לחתוך בזה הככר צ"ע אם לא כוון גם החכם צבי לזה ומ' לי' אפילו בלא התחיל לחתוך ומלחם משנה לא הזכיר בחכם צבי כלל:

שם ד"ה לפי"ז לרמב"ם קס"ח ס"ק ד' כצ"ל:

סי' מ"ח ד"ה והשתא הא תלי' בסוה"ד ועיי' מג"א סס"י קפ"ז כצ"ל: סי' נ"א ד"ה נחזור לענינינו אינו חייב בקרבן עיי' רש"ז זבחים ז' ע"א גבי תודה ד"ה דלאו דידי' שכ' בהדי' דחייב בקרבן, תודה וכן הוא ברש"י בחומש פ' צו עיי"ש:

סי' נ"ד ד"ה ולולי דבריו שאין מברכין על מנוי הדיינין צ"ע מי הוא אשר יברך:

סי' נ"ו בתחלת הסי' בשם ת"ח אחד והוא בפנים מאירות ח"ב סי' ל"ח: שם ד"ה ומדי עיוני ולכאורה צ"ע ואני לא אבין דד' הגאונים משום הא דאמר ריב"ל ברכות שם הרואה רקיע בטהרתה ועי' רש"י שם ולמה השמיטו הרי"ף והרא"ש להא דריב"ל וצ"ל משום דאמרי' התם ופליגא דרפרם ומ' להו דהל' כרפרם דהוא בתרא ואמנם הגאונים פסקו לדריב"ל ואין זה ענין לד' אביו:

שם באו"ד כשכסוהו העכו"ם שלשה ימים כצ"ל:

סי' נ"ח ד"ה בספ"ק דע"א שותפת שכל אחד כצ"ל:

סי' ס"ב ד"ה והנה נראה ואיך נאמר לכשיבטלנו ול"נ כוונת הגאון דהרי עכ"פ בטל ואם לא היה ד' הגוי לקנות יהא מיהא בכלל ביטול ולא יהי' איסור דאוריית':

שם ד"ה והנה חזו הוית וד' אלקים חיים המה ואמנם כהי דיישבו הגאונים דלא תק' מד' רש"י בע"א שם שכ' בהדיא דאפילו בשל גוי דאוריית' דהתם הישראל נהנה מ"מ מד' הר"ן שהק' בע"א שם דאי מחמר רק בבהמת ישראל ל"ל הרי בלא"ה איכא שביתת בהמתו עיי"ש וק' דלמא שביתת בהמתו ליתא אלא היכא שהישראל נהנה מהמלאכה ומחמר שייך אפילו היכא שאינו נהנה מ' דס"ל להר"ן דמחמר ג"כ ליתא כי אם היכא שהישראל נהנה ואולי אדרבא אי' שביתת בהמתו הוא אפי' אין הישראל נהנה וצ"ע במתני' במה בהמה יוצאת שם:

סי' ס"ו ד"ה תחלת אומר וצע"ג ומצאתי תי' על קושי' זו במס' סופ' פמ"ב ה"ג שכ' שם בהדי' אין לך טעון ברכה לפניו ולאחריו כ"א קללות שבתורת כהנים ושבמשנה תורה עיי"ש וש"מ דקודם תקנה מיירי:

סי' ס"ו ועיי' מגילה ל"א ע"ב תוס' ד"ה אין מפסיקין בסו"ד דנר' שכוונו ליישב זה דר"ל דמשום דאין מברכין צריך להתחיל לפניה וממילא מברך אברכות ועיי"ש וכ"מ ל' הש"ס שם עיי"ש:

שם באו"ד כ' א' וא' שעלה אמר ברכו וכו' צ"ע מהתוספת' שהביא הרא"ש במגילה שם דאם אין שם היודע לקרות אלא אחד עומד וקורא ויושב ועומד וקורא ויושב וכ' הרא"ש דהך תוספתא מיירי קודם התקנה שהי' רק הפותח והחותם מברך ובעי' היכירא שהוא במקום גברא אחרינא לכך עומד ויושב ואי ס"ד דברכו אף קודם התקנה היה אומר כ' א' והקהל ענו אחריו ברוך וכו' למה יהי' בזה די' היכירא שיצטרך עוד לעומד ויושב:

סי' ס"ח ד"ה ובסברא זו ר' יהודה לא דרש טעמא דקרא לכאורה הו"מ למימר נמי דר"י לא דרש סמוכין כי אם במשנה תורה:

בסוף הסי' מ"ד תקע"ג א' משני' טעות כי בשנת תקס"ז נפלאות לפ"ק נתקבל מרן לאב"ד בפ"ב שכן כ' בצוואתו:

סי' ע"ד ד"ה נהירנא יש מתירים אותו לתתו כצ"ל:

סי' ע"ה ד"ה והנה בהא להוסיף על ב' נרות כצ"ל:

סי' פ"א בריש הסי' בשעות הנותרות כצ"ל:

סי' פ"ג ד"ה ואין להקשות כל התורה מבינייהו צ"ע אי איכא למילף מבינייהו הרי גם לדידן אייתר שרצים ועיי' רש"י יבמות שם:

סי' ק' בריש הסי' דמטלטל מוקצה וצ"ל דצידה לא מקרי כיון שדעתו לשלח מיד:

שם ד"ה והנה בתשובת חכם צבי ליקח לך לעצמו וצ"ע אם אין מצוה שכר מנ"ל:

סי' ק"א ד"ה אעבור פ' דא ואמנם אמאי לא מפרש כצ"ל:

סי' ק"ב כעבד שבא למזוג ועי' מ"ש מגן אברהם סי' תכ"ו בשם ס' הזכרונות בענין זה:

סי' ק"ג ד"ה והנה מ"ש הטור מפני שביהמ"ק עתיד להתחנך כצ"ל: סי' ק"ב ד"ה הגהות מיימוני' שנעשה איסור וצ"ע הרי בע"פ דמקרי איסורא ומ"מ בטל ואמאי אמרי' דכשהגיע הפסח חוזר וניעור:

שם ד"ה ומ"ש מהרי"ל והבל הביא גם הוא אולי כוונת החמד משה דבאמת משהו אינו נרגש אלא דמ"מ טעם ההיתר נשתנה משהו ע"י התערובות וה"נ חימום פשתן משונה מחימום צמר וגם בחוט אחד אמרי' דנשתנה קצת החימום: סי' ק"י ד"ה נמצא זה הלוה ועיי' מג"א סי' תמ"ח כצ"ל:

סי' קי"ט ד"ה אלא דלכאורה דלמא טעמא דר' יהודה כצ"ל:

שם ד"ה וא"כ הכא ובא במצותו צ"ע קודם זמן איסור מאי מצוה שייך: סי' קכ"ג ד"ה ולא עוד כאן הי' וזה דומה להיו בה מומין בבית אביה טו"ז יו"ד פ"ד ס"ק י"ח במעשה דחג השבועות עיי"ש:

סי' קכ"ז ד"ה חופש גבן והשתא נ"ל דר"ג עיי' ש"ך יו"ד סי' פ"ו ס"ק ט"ו:

סי' קכ"ח ד"ה שוב ראיתי צריך המגבל וא"כ האופה ג"כ יוכל להיות גוי ועיי' רסי' תס"א וצ"ע:

שם ד"ה מה שכ' מעלתו איך שומרי ספיחים צ"ע התם ב"ד במתנה יהבו להו כי היכי דיהבו לדייני גזילות ולא מהחדש נהנו וה"ז דומה למה שאחז"ל ת"ח מותרין להלות זה את זה ברבית דבמתנה יהבו להדדי:

סי' קל"א ד"ה מ"ש מעלתו ואין ההפקר יכול לחול ואינו דומה למ"ש בשו"ע דבע"פ יאמר קודם הלישה הפירורין יהי' הפקר דהתם מפקירן עוד קודם שיתחמצו ואמנם אם אין הפקר מועיל בדשלבל"ע גם ד' השו"ע הנ"ל צ"ע: סי' קל"ג ד"ה ועוד נר' לי ולפי מה ששמעתי אי איפשר לעשות יין שרף מתפוחי אדמה בלתי מייש משעורים וא"כ הו"ל השעורים שהם חמץ גמור דבר המעמיד ואי' בעין:

סי' קל"ז ריש הסי' אלא כזית מצה זו של טבל וצריך להוסיף דגם אינו מוצא לקנות דאל"כ יקנה ויפריש ע"ז ואפילו ביו"ט יקבל במתנה דבר מועט דלצורך מצוה לכו"ע מתנה שרי ביו"ט:

סי' ק"מ ד"ה ולסיים בברכה בזית של אותו הארץ ואפשר דבאמת משום הכי קאמר קרא זית שמן שלא היו הזתים גדולים משאר זתים כי אם כולם היו מלאים שמן:

סי' קמ"ה ד"ה נחזור לנידון וד' תוס' סוכה מ"ד ד"ה כאן צ"ע קושי' זו הוא בר"ן סוכה שם:

סי' ק"ס ד"ה אלא לפי"ז נפלאתי על הגאון אפשר ד' הרב"י כד' החות דעת דאין לדמות מצות עשה לאי' דבמ"ע לכו"ע ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא: סי' קפ"ב בסופו דבשארי יו"ט נמי בעי לקיחה לכל אחד וכן הוא בהדי' בתוס' ר"פ לולב הגזול ד"ה הדר וברא"ש שם סי' ג':

סי' קפ"ד ריש הסי' להרצות מעות נגד נ"ח צ"ע דהרי המחבר לעצמו בה' חנוכה פוסק דאפילו תשמיש קדושה אסור ועיי' בר"ן בסוגי' דכבתה הטעם דמצות מבטלות זו את זו כה"ג ומה גם נוי סכך שהוא כעין דאוריית' מקרא דלד' ומה"ת לכאורה אין זו היתר אכילה וגם הוא הורדה מנוי סוכה דאוריי' ללולב בחוה"מ דרבנן וצ"ע:

הערות בס' יהודה יעלה חאו"ח:

סי' א' ד"ה שוב כמו אחר שנה שהוא ל"ו יותר גדול וצ"ע מגמ' תענית יו"ד ע"א כל העולם א' מס' בגן וגן א' מס' בעדן:

סי' ד' ד"ה מבואר אסור בדרבנן לד' תוס' יש לחלק דבגוי כיון דקיי"ל דלפני דלפני אינו מצוה בגוי י"ל דגם כה"ג שרי:

סי' יו"ד ריש הסי' לא יקרא עוד שמך יעקב עי' רמב"ן פ' שמות פסוק וזה זכרי לדר דחסר כ' בגי"מ אלקי יעקב. ולזה כיון האבודרהם שהביא המחבר בסמוך עי' בדבריו ותמצא:

סי' י"ז ד"ה ואני תמה מהא בריי' דשלהי הקומץ ואמנם בפ' הישן נחלק ר' יצחק עם ר"ע ור"י הגלילי אותן אנשים מי היו א"כ מוכח ג"כ דר"י תנא הוא וא"צ לפ' הקומץ:

סי' י"ט ד"ה בזו לא עלתה דבקושר לו תפילין המניח מסייע לכאורה בלא"ה הנחת תפילין על גופו כל שעה ושעה מצוה היא דהרי רבנן דבי רב אשי כל אימת דמשמשי בהו מברכי:

סי' כ"א לעולם יבקש אדם רחמים י"ל להש"י יבקש שיעמוד לו מליצים:

סי' מ"ב ד"ה ולפי"ז פשיטא ותי' דהחלל גופי' צ"ע התם דלא ידע בשעת עבודה שהוא חלל:

סי' כ' ד"ה ועו"ד כר' לי להניח בשביל כך מקרא בקרבן ויש לעיין בד' מהרי"ק דדלמא כיון דקיי"ל אין גוללין ס"ת בצבור היו צריכין רוב פעמים להוציא ספר אחר ודלמא משום קריאת ב' פסוקים אין מוציאין ס"ת: סי' נ"ב ד"ה אבל עיקר הקושי' דילפינן ברכת התורה מבהמ"ז צ"ע דהיינו ברכת התורה בבוקר בכל יום אבל לא על קריאות התורה בציבור ועי' בד' המחבר לקמן בסי' זה:

שם ד"ה וכבר הראיתי לדעת אפ"ה כל א' וא' ויל"ד ע"ז מהתוספתא שהביא הרא"ש במגילה שם אם לא הי' שם כ"א א' היודע לקרות עומד וקורא ויושב ועומד וקורא וכ' הרא"ש דמיירי קודם תקנה שהי' רק הפותח מברך ואי כד' הפ"י הרי אמר כל העולה לקרות ברכו ואטו לא עדיף ברכו מעומד ויושב. וכבר העירותי בזה בתשובת ח"ס סי' ס"ו:

סי' נ"ה ד"ה יפה העלית ומ"ש דהוה דשיל"מ קיצור יש כאן דלא מצינו ענין דשיל"מ כ"א לענין ספק ולענין ביטול אבל זולת זה מה חומרא מצינו בדשיל"מ ואולי רמז לד' הרי"ף בסוגי' דר וחא מלתא דהואיל ויכול לאכלו בלא כותח וצ"ע:

סי' ס"ד ד"ה איברא לא הו"ל וכמ"ש בחי' רשב"א אבל תוס' שבת פ' כל כתבי שם גבי קטן שבא לכבות כ' להיפך מזה מזה עיי"ש:

שם ד"ה ולענ"ד כר' בטו"ז או"ח וכ"כ תוס' ורא"ש פ' לולב וערבה גבי זמן דסוכה עיי"ש:

שם ד"ה שוב עיינתי דחייב רק מדרבנן וצ"ע פ' ערבי פסחים קט"ז ע"ב מאן אמר אגדתא בי רב יוסף עיי"ש:

סי' ס"ו ד"ה שוב מצאתי משום מטיל מים יש לצדד בכל שהוא כיון שמבחוץ עומד להרפא ומבפנים לא שייך ממום אי מקרי מום כלל:

סי' ע"ד ד"ה ורו"מ שמתיר הוא גם למשוך הרואה ד' הפנים מאורות שם יראה דלא למעשה אמרה כלל כ"א להלכה בעלמא:

שם בסוף הסי' ובדין העריכה ונהירנא כי בליל שמחת תורה בהיותינו נאספים לשמוח אצל מורי הגאון ח"ס הי' שם אורח צורבא מרבנן אחד והעריך בפנינו הזייגר וטען כי הוא סומך על הפנים מאירות ולקחוהו התלמידים והעלוהו על השולחן בפני מרן זי"ע והכוהו מכות מרדות ולא מיחה בהם:

סי' ע"ז ד"ה הנה יש לחלק בסוה"ד צ"ע וסוחט ענבים דג"כ מפקיד פקיד וחייב משום דש:

באותו סי' ד"ה ועל ארבעה דקייל"ן מפקיד פקיד צ"ע מה ענין בתולים לפי"מ שביארו מהותם הראשונים אצל דם השרת הבתולים גורם דם אבל הבתולים מלתא אחריתא:

סי' פ"ב ד"ה ולכאורה ק' והדר תני מתני' צ"ע הרי אפסקא הלכתא פ' תפלת השחר כמ"ד תפלת ערבית לכ"ע רשות:

באותו סי' ד"ה ודע דק"ל בסוה"ד צ"ע א"כ למה הוצרך כלל להיקישא דזכור ושמור הרי בלא"ה שבת עשה ול"ת:

א"וו דוקא משום דבדבור אחד נאמרו אמרי' האי היקישא ועי' מ"ש רמב"ן פ' יתרו בענין זכור ושמור עיי"ש:

סי' פ"ג דבור ראשון אמירה בשעת נתינה וצ"ע. גם לי צ"ע מ"ש מהתקדשי לי לאחר ל' יום דהיו קידושין אם לא חזרה דמקודשת ואמאי לא מהני הכא התקדשי לי למו"ש:

סי' פ"ה שמא יאכילנו ביכורים טמאים צ"ע לר"י סוף מס' בכורים באמת אין נתנין אלא לחבר ולרבנן דהם כקדשי מקדש ובקדשי מקדש גם הע"ה לא נחשדו וכמתני' דחגיגה הפרשתי לתוכה רביעית קדש נאמן:

שם בד' בן המחבר בשם באר יעקב ואסור להאכילו ולדברים אלו לימא הרמב"ם דקרא אתי שלא להאכיל לקטן חצי שיעור דהכא מ' לא יאכל כמו לא יעשה פ' בא פי' רש"י ע"י אחרים:

סי' ק"ב בסה"ס דמכתת שיעורי' נר' לד' הגאונים דס"ל דמפקיד חמצו אצל נכרי וקיבל הנכרי אחריות אינו עובר בבל יראה ממילא יש לומר שהכהן הפקיד תרומתו אצל הגוי באחריות אלא שהוא משמרה שלא תפסל בהיסח הדעת וא"כ אינו עומד לשריפה ושפיר מחייב עלי' קרן וחומש:

סי' ק"ו בפחות מכזית פת מקרי טעימה לאו דוקא פחות מכזית ה"ה מכביצה עדין מקרי טעימה כמבואר במתני' ס"פ הישן ולר' צדוק פחות מכביצה: סי' קי"ב בסופו שמא במקום נקב דברים הללו ק' להולמן דחזקה היא דלא נאמרה לב"נ משום דילפי' מנגע אבל רוב דיש ללמוד ג"כ משופך דם האדם שפיר גם לב"נ נאמר:

סי' קי"ד אות ב' ממילא אינו חוזר צ"ע דקרא כתיב אשר פיהם דבר שוא ואנן ניקום ונסמוך:

סי' ק"כ ד"ה ומה שהק' מב"מ בטיל נמי מקדשים צ"ע מרש"י פ' גי"ה סוגי' דזרוע בשלה דאי בטל היינו מטעם אחרי רבים להטות:

סי' קכ"א להצילו מאי' לא מיקרי מילי עי' תוס' רי"ד ר"פ האיש מקדש שכ' דשליח קבלה אינו עושה שליח מטעם מילי וא"כ מ"ש הכא:

שם בסוה"ד הרי הכל משועבד צ"ע אטו מי שיש לו משכון חמץ מחבירו סגי כשמבטלו:

סי' קכ"ח בסה"ס ס אבל להפקיר הרי בעצמו צ"ע הרי עכ"פ בעי' פיו ולבו שוין בשעת ההפקר ואם דעתו לזכות שוב בהן למה הוה הפקר כלל: סי' קכ"ט סהסי' ה"ל נדר ברבים צ"ע הרי קייל"ן נדר ברבים יש לו הפרה: סי' ק"ל ד"ה הנה מעל ולא עבר למפרג צ"ע היינו אם שורפו וה"ה ע"י ביטול לד' רש"י דהוה בכלל תשביתו:

סי' ק"מ בסה"ס מה"ת לכתחילה כדרך אכילה וכן מ' לשון בלע מצה יצא בדיעבד:

שם באו"ד והוה מצוה דאוריי' לכאורה הי' תלי' בפלוגתא שבין ר"י ורבנן בנתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בה דלת:

סי' קמ"ג ד"ה הנה זה מה"ת וודאי לית לי' צ"ע אם עירב זית איסור ביותר מכדי אכילת פרס למה לא שייך היתר מצטרף לאיסור אם אכל כל התערובות ומכ"ש אי זית בכא"פ לאו דאוריי' לר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת: סי' קמ"ו ד"ה והנראה לענ"ד ובעי' שריפה אא"כ ע"כ מיירי ששורפו אחר ד' שעות שנאסר מדרבנן מיהת וזה לא נזכר בד' רמ"א ולא ידענא אמאי מהני אז ביטול:

סי' קמ"ז ד"ה ולא עוד קאי אכל הבית אז יש להש שיב דלמא עפ"י גורל חלקו כזית לכל א':

סי' קמ"ט ד"ה גי"ה הגעני היאך מותר לשתות אמנם להמפ' שתאן על הסדר ר"ל שלא אמר עליהם הגדה וכיוצא בזה לא יצא א"כ בתוך המזון ליכא מצוה:

סי' ק"נ ד"ה ולפי"ז הא פשיטא מלתא דלרפואה מותר צ"ע היינו בחולה קצת רק שאין בו סכנה אבל רפואה זו לבריאים היא:

שם באו"ד ה"ט דלענין בל יראה צ"ע דאם סוגרו א"כ כבר נתעכב קודם הפסח ונפסול מאכילת כלב ואמאי צריך שוב לסורפו:

סי' קנ"ה דבור ראשון דיו"ט ראשון דפסח צ"ע בשלמא איו"ט שפיר שייך זמן דכל יומא מ"ע באפי נפשי' משא"כ ספירת העומר דהמצוה תמימות תהיינה ואם לא סיפר יום א' לא קיים המצוה כלל:

שם בד"ה אבל מ"ש שאילת ראשונים בר"ן פ' ערבי פסחים ופ' לולב וערבה: סי' קס"א ד"ה ובמה שכתבת דבמוקצה וודאי כ' אכילה צ"ע דבמסקנא הך דרשא לאו אמוקצה קיימא כ"א לענין הכנה משבת ליו"ט:

שם באו"ד ביצה גופא יש בה ב' זתים ויל"ד ביצת יונים מא"ל דאין זה אפילו כזית וכמ"ש המחבר לקמן גם יש להסתפק בביצה אי לא מקריא בריה ולא בעי' כזית:

סי' קס"ו ד"ה נלע"ד וק' טפי הל"ל אולי י"ל דלדיוקא אתא דבשאר ימות השנה נושאין נשים רבים וכמ"ש המחבר נושא אדם כמה נשים:

סי' קס"ח ד"ה ועיי' די"ל אסור לבטל מדאוריי' ועדין צ"ע משילוח הקן דלמא לעולם אסורה באכילה ובהנאה ע"כ מותרת דלא אמרה תורה שלח לתקלה ונר' דבכלל לא תאכל כל תועבה גם הנאה במ' כדר' אבהו ואי בהנאה שרי' א"כ ליתא בכלל לא תאכל כל תועבה וממילא גם באכילה שרי':

סי' קס"ט בשר בהמה שחוטה צ"ע אדרבא הואיל ולסי' הוא ליחייב מידי דהוה ארושמי קרשי המשכן:

סי' קע"א ד"ה וע"ד הקושי' ה"ל מוקצה צ"ע כיון דנפק לחולין הו"ל כלי שמלאכתו לאיסור ושרי בטלטול לצורך גופו ומקומו ומוקצה למצותו ליכא כיון דביה"ש לא היה ראוי לכך ואולי מטעם מגו דאתקצאי קאמר דביה"ש הוה הקדש:

סי' ק"פ ד"ה ולענ"ד נ"ל מאך חלק לכאורה יש להשיב דעכ"פ היכא דכתיב אכילה ואכילה בכזית לא הוה ידעי' דחצי שיעור אסור ולהכי אצטריך כל: סי' קפ"א בריש הסי' שלא בשעת עבודה הנה מתחלה היה רצין ועולין בכבש והתם וודאי שרי בגדי כהונה ואף דתקנו אחר זמן פייס אחר ההיתר לענין בגדי כהונה נשאר במקומו:

שם בסה"ס ובהדיוט לא הותר ר"ל דאבנט קשין הוה למ"ד אבנטו של כהן הדיוט אין זה אבנטו של כו"ג ביו"ה ומ"מ צ"ע:

סי' קפ"ב ד"ה ומה שתמה בגדי כהונה משום שעטנז ואולי גם משום לא יהי' כלי גבר על אשה:

סי' קפ"ג ד"ה הנה גם התוי"ט כי חנון אני וארז"ל במ' ר"ה יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין ואמרו ע"ז חציפא נצח לבושא: סי' קפ"ז ד"ה והנה לכאורה ולא דבר שיש לו בעלים זו שטות הב"ח הובאה במג"א סי תקפ"ו גבי שופר של עכו"ם:

שם סי' ד"ה ומבואר בסוגי' כל גזבר שהוציא וצ"ע א"כ מה חילוק יש בין בלן לספר:

סי' קפ"ח בסה"ס קרא למשרי בשבת וצ"ע א"כ להרמב"ם באמת מותר מן התורה לעשות מלאכה ביה"ש ואמאי חייב גם להרמב"ם אשם תלוי אם עשה מלאכה ביה"ש:

סי' קפ"ט בריש הסי' לא זכה עד שלקחו צ"ע הרי הזכיי' היא מיד אלא שאם ביטל אח"כ התנאי בטלה הזכי':

סי' קצ"ו ד"ה התוס' שהביא מרן לענין שבת מאי תקן יש להשיב דתיקן לא בעי' כ"א בבהמה שעומדת בחיי' לג' דברים אבל בעוף דאין תמות וזכרות מצי איירי בבן יונה זכר דעומד רק לאכילה ויש להביא ראי' ע"ז מדדחק הש"ס פ' כלל גדול גבי שוחט משום מאי מחייב לפ' דרב אף משום צובע דלמא רב ס"ל מקלקל בחבורה פטור וא"כ בעוף לא מחייב כ"א משום צובע אלא ש"מ בעוף דאינו עומד כ"א לאכילה ל"ש מקלקל אלא שיש לדחות דס"ל לש"ס דבעוף גם צובע לא שייך עיי"ש ודו"ק:

שם ד"ה אך לכאורה ומצות לאו ליהנות נתנו ויל"ד א"כ רבי ע"כ ס"ל לל"נ ואמאי לא מק' הש"ס מרבי עלי' דר"י דס"ל מצות להנות נתנו:

סי' קצ"ז ד"ה ואני תמה אי' נדה לחול צ"ע דלמה לא יקרא אי' נדה איסור מוסיף דהיינו לכו"ע דליכא אי' אשת אח וכ"ת הרי אסורה משום זיקה הרי גם לאחר חליצה ושאר אי' נדה:

סי' קצ"ט ד"ה וע"ד מי שהרג היינו הורגו בידים וצ"ע משבת ל"ד ע"א נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות ואפשר דהתם הוה ע"ד ב"ד מכין ועונשין שלא מה"ד וכן בענין תוב לעפריך תענית כ"ד ע"א ועי' רמב"ן פ' שמות בפסוק הלהרגני אתה אומר דעתו שצריך ההורג בשם המפורש להניח ידיו על הנהרג בשעת הקללה ואולי הוה כמכה:

סי' ד"ר ד"ה הנה בימי חרפי בסוה"ד זה ריעיך ואמר הכ' זה דודי וזה רעי:

שם ד"ה ועוד ממקומו בשם ריעיהו אבל התם להרב בשם איש קרי לי' והרב לתלמידיו בשם ריעיהו:

שם ד"ה עוד העלה פרו"מ ועבי"ד ע"י עכו"ם שמעתי מפי מורי הגאון ח"ס כי מר חמיו הגאון ר"ע איגר נסתפק בזה משום דכל ל' שליחות ומשלוח מנות אם לא בעי' דין שליחות ואם יוצא ע"י עכו"ם ומרן ח"ס השיב לו אלו היה המצוה להוביל בעצמו רק ע"י שליח ג"כ יוצא משום שלוחו של אדם כמותו הוה שייך דין שליחות אבל מאחר שהמצוה משלוח דוקא מצי לשלח אפילו ע"י גוי הן הן ד' מרן הגאון זצוק"ל ולי יק' מהא דאמר ר"ה ברי' דר"י בקידושין הני כהני שלוחי דרחמנא דאי דידן מי איכא מידי דאיהו לא מצי עבד ומשוה שלוחא לאחרינא והרי התם ג"כ המצוה עלינו רק לעשות הכהן לשליח דלמא שליחא דידן הוו ושאני התם דהמצוה רק לעשות שליח וצ"ע:

סי' ר"ו ד"ה כר' לי עיקר שלפנינו כן הגירסא אמנם בירוש' שהובא לעיל סי' ד"ר מ' בהדי' דיוצא עיי"ש ולכאורה מצוה מן המובחר הוה ע"ד דאיתי' בתענית פ"ג באשתו של אבא חלקי' דמקרבא הנאתה עיי"ש: שם ד"ה ואעתיק הנה ותמוה מ"ט תחלה כ' עי' בס' יוסף לקח על מגילת אסתר מ"ש שם בזה:

סי' רי"א בסה"ס הרי בעצמו יכול לחזור ואמנם ל' מתני' שם קו"ח אם לגבוה כך ק"ו שחייב אדם להיות חס על נכסיו וכיון דהפקר בפני ג' ויכולין הם להקדים ולזכות טרם שיזכה הוא ולמה לא יהי' זה בכלל חייב אדם להיות חס על נכסיו:

סי' רי"ב ד"ה ולי תלמידו בסוה"ד תולדה ולא אב צ"ע דממ"נ התורה שכ' מילה דוחה שבת אי מיירי קרא בלא פריעה א"כ ע"כ מיירי תורה ממתקן ואי לאחר פריעה ודאי מתקן הוא:

סי' כי"ד ד"ה והנה כי כן ואשריך ס' קדשים ר"ל עפ"י מ"ש לקמן המחבר דמס' בתרא בס' קדשים היא מס' מדות ולא כמו שהוא לפנינו דקנים מס' בתרא:

סליקא להו הערות:

ואתם אהוביי תלמידיי כתיב אז תבין יראת ד' ודעת קדושים תמצא שימו לבבכם על הערותי וחזקו ואמצו ליישב את כל אשר דקדקתי בדברי הקדושים המחברים לקיים מאמר סולו סולו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי וכל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ואמר הכ' לי עצה ותושי' אני בינה לי גבורה:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה