ליקוטי חבר בן חיים א· רבי חזקי' פייבל פלויט
ליקוטי הערות נוב"י תנינא חאו"ח
באותו סי' בסופו שכבר הי' יום שלישי כצ"ל:
סי' ק"ז סוף דבור ראשון כלומר אור הנברא עי' מ"ש הרמב"ן:
פ' ויגש ע"ד הרמב"ם בענין השכינה:
סי' ק"ט דבור ראשון האחיזה בלחוד מה לועג לרש איכא אולי דווקא גבי ציצית דמצותן בכך הוה לועג לרש אם אחזן:
סי' קי"ג שהרי לא תיקן קרובץ ליו"ט שני ובפיוטים שלנו נמצא לר"א הקליר פיוט ביום שני של פסח וביום שני של סוכות:
סי' קכ"ז ודלא כרמ"א וטעם רמ"א כר' משום דכל פסוקא דלא פסקו משה לא פסקינן לי':
סי' קל"ג ד"ה ואמנם בגוף חשש גזל הנה ל' סתם נכרים גזלני לא מ' חשש בעלמא אמנם וודאי לד' רש"י פ' לולב הגזול שם שכ' גזלני ארעא מישראל מסתבר דלא הוה כ"א חשש אבל להפוסקים דאפילו אי מגוי גזלי הוה גזל מ' ל' סתם כפשוטו:
סי' קל"ד ד"ה והנה ראיתי שאין מביאים מהם נסכים הנה בנסכים וודאי לא שייך מהב"ע אמנם בחדש ע"כ במנחות מיירי שהכהן אוכלה ובעי' ראוי לאכילה ואולי כוונת המחבר דעכ"פ מנחת נסכים ומנחת כהנים דאינם נאכלין לא שייך בהו מהב"ע. ומ"מ יש לפקפק מאחר דאין מביאין חדש במקדש קודם לעצרת למה לא מיקרי מהב"ע:
שם בסוף או"ד אין לך הנאת של כלוי. צ"ע כיון דמצות לאו ליהנות נתנו מאי הנאה שייך במנחת נדבה אלא שהמחבר סמך אדבריו בסמוך:
שם ד"ה עכ"פ דשמא רק לכתחילה אמרי' צ"ע הרי קרא כ' והיכן מצינו בדאוריי' חילוק בין לכתחילה ובין דיעבד ויותר ק' דמ' ל' המחבר דקרא לא הוה דאוריי' ואולי א' לי' דקרא בישעי' כ' ומצינו בישעי' אי' מקח וממכר בשבת ומ"מ לא הוה כ"א דרבנן ה"נ ל"ש אמנם הרמב"ן פ' אמור כ' בהדי' דמקח וממכר דאוריי' ועיי"ש ומקח וממכר דרבנן היינו דרך עראי: שם ד"ה ולפ"ז דהא ביו"ט שני ולפ"ז אם חברו אינו רוצה להשאילו באמת אינו יוצא וכל כי האי הו"ל לריב"נ לאשמעי':