אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים א דרוש ליום א' דסליחות תרי"א

ליקוטי חבר בן חיים א· רבי חזקי' פייבל פלויט

דרוש ליום א' דסליחות תרי"א

בסוגיין ראי' מסכין של ע"א

ובו הספד על מ"צ הרב הגא"בד בק"ק ס"ה מו"ה ליפמאן והרב מו"ה יעקב שלום סופר ז"ל:

בשוחד טוב שמואל א' על פ' ויהי איש א' מן הרמתים הה"ד זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב:

אמרי' במס' ברכות ר"י כי הוה מסיים ספרא דאיוב אמר הכי סוף אדם למות וסוף בהמה לשחיטה והכל למיתה הם עומדים אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו וגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב ועליו הכ' אומר טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו:

אמר קהלת טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו:

הכוונה כי הנה בזכרון יום המות ישים האדם אל לבו כי העו"הז הבל וריק ומעשי' תהו ובין לילה יאבד וע"כ איננו כ"א פרוזדור לקנות לו שם ולהחיות את נפשו החיה לעולם על ידו ואמנם כ"כ האלשי"ך תהלי' מ"ה כי גם בבית המשתה יזכור האדם ע"כ את יום המות כי תכלית המשתה לקיום המין וזה משום אבדון גופו אכן בכל זאת יתנחם האדם בהתיצב לנגד עיניו כי עכ"פ במין ישאר קיים אכן ביום מותו כבר משלו חז"ל במ' המשל לג' אוהבי' הא' הממון ישאר בביתו והשני הם בניו וקרובי' ילווהו עד הקבר ובראות זה האדם יתן אל לבו כי תנחומו של הבל ואך לך קראי ולך תנאי ואין מלווין לאדם אלא המצות ומע"ט בלבד וז"ש הכ' אף כי גם בבית המשתה יזכור האדם מיתתו בכל זאת יתנחם לאמור כי קיומו במין תמורתו ואמנם טוב ללכת אל בית האבל מלכת אל בית המשתה באשר בית האבל הוא סוף כל האדם בו יראה האדם כי קיומו במין הבל הוא וע"כ והחי הנשמה שהיא חי יתן אל לבו לתמכה לא הגוף המת והנה יעורר לנו על ענין זה דברי איש אשר הי' לנס בדור בתקפו וגדולתו וחי ק"מ שנים וראה ארבעה דורות והוליד עשר בנים כי גם בנותיו המפורסמות בתוך בניו יחשבו ובכל זאת לא שם ולא זכר לו עד שאמרו עליו מרבנן כי לא היה ולא נברא והנה אנו רואים כי קיום האדם במין לא ישאיר זכר האדם לנצח כי גם בניו ובכי בניו ימותו ועמהם ימות זכרון דורות הראשונים והנה הבהמה כאשר לטבח תובל תבעת ותפחד ולא תתנחם מעולם בקיום מינה וכן האדם ביום מותו וז"ש כי הוה מסיים ספרא דאיוב וראה סיפור אחרי' איוב וכעת לא גודע מקומו וזמנו איה בקורות הימים אמר סוף האדם למות היא בלי תקוה כמו סוף בהמה לשחיטה כי לא יתנחם האדם אז בקיום המין כי והכל גם הבני' ובני בנים למיתה הן עומדים ואמנם דבר א' אשר בו ישאר האדם חי וקיים הוא שאמרה תורה ולמדתם אותם את בניכם מדת אאע"ה למען אשר יצוה את בניו וגו' ועי"ז למען ירבו ימיכם וימי בניכם כימי השמים על הארץ כלומר עולמית כמו שאנו רואין באי"וי ודכוותיי' ואמנם הקדים לומר כי לא יקבל הבן מהאב תורה אם לא יאמין האב באמונה שלימה וכל מעשי' על פי התורה כאז"ל נאים הדברי' שיצאו מפי עושי' וז"ש בתחלה ושמתם את דברי אלה על לבבכם שתאמינו באמונה שלימה וקשרתם אותם לאות על ידכם שתשמרו ידכם מעשות כל רע והיו לטוטפות בין עיניכם אשר מבין עיניכם יהי' ניכר אמונתכם בתורה ואח"כ ולמדתם אותם וגו':

והנה הלומד רק לעצמו לפאר נפשו לא שייך עליו לומר שעושה נ"ר ליוצרו משא"כ מי שהוא כבר גדול בתורה ואעפי"כ עד יום מותו עמל בתורה ועושה נ"ר ליוצרו זה האיש הוא אשר יראה זרע יאריך ימים וז"ש כי אמכם אשרי ר"ל זה אשר לא ימות הוא מי שגדל כבר בתורה ובכל זאת עמל עם אחרים ועשה נ"ר ליוצרו זה שהוא חי וקים לעולם ואמכם אז"ל ג' כתרי הן וכתר שם טוב עולה על גביהם כי בלא שם טוב לא יוכל לו לאדם לקנות בתורתו ועבודתו שם ושארית ואמכם ענין זה השם צ"ל כי בעת אשר אסף בחכמתו ורם החל:

לעמוד לשרת לפני העם וגם אחר מותו אמנם בעת עבודתו אדרבה אמרו ז"ל האי צורבא מרבנן דמרחמי לי' לאו משום דמעלי כ"א אמרי ליבעי אינש רחמי עד זיבולא בתרייתא שלמא רק אז יהא לו שלם וכן אמרו איזהו בן העוה"ב ואזניך תשמענה דבר מאחריך, ואמרו עשה דברי' לפני מטתך ולאחר מטתך לא זולת ח"ש ר"י כי זה האיש הרוצה להחיות נפשו ע"י זכות צריך להיות גדל בש"ט וכל מחשבתו יהא רק להיות נפטר בש"ט והביא ראי' מד' קהלת שאמר כי ש"ט צריך להיות טוב משמן טוב כי הטוב לאחר שכלה ריחו הטוב יאבד מבלי זכר מאומה משא"כ השם טוב ביום המות אשר אז לא ישתדל בעל הש"ט במאומה אז צריך להיות שמו הטוב והיינו מיום הולדו ולא מיום הלידה דקאמר דקאי איום שנולד בו הש"ט דהיינו בעודו בחיים והנה הרגישו רז"ל לאיזה ענין הזכיר הכ' כאן כי חפני ופנחס כהנים ואמנם האיש אלקנה הזה הי' הפכם הנה הם כל מגמתם הי' שלא להיות עבד לעם כ"א שר. ומושל עליו כאשר יספר הכ' ורצו להגדיל שמם ועי"ז נמנעו העם לבא בית ה' וזה האיש דפק על פתחי ישראל והשפיל עצמו לפני' להעלותם עמו כמו שדרשו ז"ל על יעלה וגו' והנה זה מדת הצדיקים כ"ז שהמה בחיים לא יחוסו על כבודם כלל וכל מגמתם לעשות להם זכר בארץ אחרי מותם והש"י יברך זכרם כשם שעלה באלקנה שזכה לבן שהי' כמשה ואהרן כמ' ז"ל ח"ש זכר צדיק לברכה הצדיק רוצה לעשות לנפשו רק זכר והוא לברכה משא"כ חפני ופנחס שהי' בהם מדת הרשעים שרוצים לקנות שם בחיים ונתקיים בהם ושר"י:

דרשו ה' בהמצאו וגו' עד כי ירבה לסלוח ובילקוט כי ירבה וויתר לנו הקב"ה סליחה א' משלו וזה עשירית האיפה:

כ' אם יהיו חטאיכם כשני' אז"ל במ' שבת פר"ע כשני מבע"ל אר"י אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית עד עכשיו כשלג ילבינו:

נ' לבאר כי הנה מחקרי תהלוכות בני אדם הסכימו כי כל כתות ב"א נחלקו' במדותי' לד' כתות הא' נקראת בלשונם זאנגוינישע המה אשר ידמו בדעתם ובנפשם כי להם יאה הגדולה והתפארת והב' פלעגנאטישע המה אשר יבוזו לכל כבוד ויקר וכל אנפין שווין בעיני' והג' מעלאככאלישע הונה בעלי המרה שחורה העצבים יומם ולילה והרביעי' המה הנקראים עסטעטישע המה הרחמני' ואניני הדעת ובנחקור על ד' תקופות השנה נמצא כי בהם יסבבו דעות הנזכרות על רוב ב"א בד' התקופות כי באביב האדם מלא תקוה ותוחלת ככת הא' ובקיץ ירדוף אחרי תענוגו' ככת הב' ובסתיו יב' טרף לביתו ויחמול על משפחתו ככת הד' ובחורף האדם עצב ככת הג' ואמנם גם ימי חיי האדם הם מעותדים לעבור עליו רוח שונה מזה ומזה ויכניסהו בכל עדן לא' מהד' כתות הילד בבית הספר אשר יבטיח נפשו כי יעלה ויגדל הוא מהכת הא' והבחור כראותו כי תוחלתו נכזבה ימסור עצמו ביד יצרו הוא מהכת הב' והאב אשר עליו פרנסת ביתו והוא מלא רחמי' מהכת הג' והזקן בעל המרה שחורה כאז"ל סבא בביתא פחא בביתא הוא מהכת הד' והנה כל א' מהד' כתות מומו ושבחו בצדו כי הכת הא' הם אשר יתאמצו למשול בכל אשר סביבותם ולא נברא העולם אלא בשבילם והמה אשר עליה' שלמה אמר זד יהיר לץ שמו ואמרו ז"ל אפי' אאינשי ביתי' לא מתקבל ובכי הכת הב' המה הרקי' והפוחזי' אשר אין אמון בם והכת הד' עליו אמז"ל חיי' אינן חיים כי המה מצטערי' עם כל אדם וגם על רשעים ישפתו רחמי' והכת הג' ה"ה כבר מובדלי' מכת האנושי וקרובים לכת המשוגעי' והנה אם יכנס האדם בא' מד' הכתות בפרק מחיי האדם אשר דעת הכת הזאת גוברת עליו והוא נמסר אז בכבלי ברזל בדעת הזאת אזי בנקל עליו עדן להפרד ממנה כאשר יעבור עליו הזמן ההוא וכשם שלא יתאוה האדם בחורף לתענוגות הקיץ כן לא יתאוה האדם בימי הבחרות לתאוות ילדותו ואמנם אם האדם מלידה ומבטן בעל הכת הא' אזי עליו אמר הכ' אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו והנה עליהם אמר שלמה אולת כסלי' אולת ר"ל כי אין עמם דבר המביאם לדעתם המשובשת לא הילדות ולא הבחרות לא העושר ולא העוני כ"א האולת עצמה והנה החלוק בין השני לבין התולעת כי השני הוא צבוע מהתולעת וברבות הימים מעצמו יסור מראיתו משא"כ התולע צריך ס' פעמי' ס' שיבטל בתוכו וזה הענין ג"כ בין השלג להצמר בלבנותם כי השלג מעצמו מקור האויר בלי עמל יתהווה משא"כ הצמר צריך כבוס ונקוי ומעתה ז"ש אם יהי' חטאיכם כשנים ר"ל כי איננו מעצמו מקור משחת וכל רע דעבד לגרמי' עבד כי הוא רק מוכרח ולא ישחית אחרי' עמו אזי מעצמו יכהה מראיתו ויתלבן מעצמו כשלג הזה ואז"ל בביאור דהיינו אם רק משך ימי חייו גרמו לו ואמרו זקן מנאף אין הדעת סובלו כ"א אם יהי' נשני' הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית שהם קר וחום קיץ וחורף וכן יהי' חטאות האדם מישך שייך לאותו פרק מימי חייו אזי כשלג ילבינו: ואם אמנם יאדימו גם לאחרי' יען היותם כתולע שהוא הצבע בעצמו אזי צריכין נקוי ולבון כצמר הזה וכן אז"ל יערוף כמטר לקחי תזל כטל להגון די כטל לשאינו הגון צריך מטר דווקא ואמנם התולעי' אלו שני מיני' הכת הא' המה האפקורסי' הגמורי' האומרי' הרג בקר ושחוט צאן כי מחר נמות והשניי' הקרובים להם אשר יספקו ג"כ במציאות עוה"ב וע"כ כל אשר יוכלו להתענג בעוה"ז ישוטו עליו כי אין ס' מוציא מידי וודאי ואמנם אלו אם ישובו מהר טרם יכנסו בכת האחרת של האפקורסי' יש עוד תקוה לאחריתם. ואמנם אם יתמהמהו יפלו ברשת הכת הא' וכן הניסת העובד את יצרו אם לא ימהר לשוב ירד אל כת האפקורסי' וזה הענין שדמה שלמה המינות לאשת זנונים כי אחיות הנה וז"ש דרשו ה' בהמצאו כ"ז שהוא עדן מצוי אצלכם טרם תכפרו בו ואפי' מי שכבר נסתפק במציאותו כ"ז שהוא עדן קרוב אצלו שלא יכחשהו לגמרי יקראהו ואך אין ווידוי בלא עזיבת החטא ע"כ יעזוב הרשע הניסת דרכו דרך תאוותו והמסתפק הקרוב לאפיקורס הנקרא איש און כמו בעל האון כי לא קנאו מאחר יעזוב מחשבותיו וישוב הרשע אל ה' וירחמהו ויצילהו מיד יצרו ואמנם האפקורס כאשר ישוב לא ישוב אל אלוקי' לעשות לו דת חדשה כ"א ואל אלוקינו ישוב כי אף שהרבה לפשוע לכפור בעיקר אמנם אלוקינו ירבה לסלוח והנה לפי דברינו הענין אמור באיש אשר לא יסיתנו תאותו ומשלו רז"ל זה בעני החוטא כי אין אדם בועט כ"א מרוב טובה כמ' הכ' ודי זהב משא"כ העני החוטא הוא האיש אשר לא יאמין באמונה ומ"מ וויתר לו הש"י סליחה א' משלו אף כי חטא נגד הבורא ית' בעצמו:

אז"ל ברבה פ' אחרי למה נסמכה מיתת מרים לאפר פרה לומר לך מה אפר פרה מכפר כך מיתת צדיקים מכפרת וח"א למה נסמכה מיתת אהרן (פ' עקב) לשבירת הלוחות לומר שקשה הי' מיתתו של אהרן כשיבור הלוחות וח"א בא' בניסן מתו ב"א ולמה מזכיר מיתתן ביוה"כ לומר לך מה יוה"כ מכפר כך מ"צ מכפרת ומנין שיוה"כ מכפר שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' ומניין שמ"צ מכפרת שנאמר ויקברו את עצמות שאול ואת עצמות בניו ויעתר ה' לארץ ע"כ:

אז"ל במס' יבמו' ע"ט אל שאול ואל בית הדמים אל שאול שלא נספד כהלכה ואל בית הדמים שהמית הגבעוני ומק' הרי סתר חדא לאידך ומשני אשר משפטו פעלו וגו' רשעים הם ונ' דהנה הטעם שנתן יהושע הגבעוני' לחוטבי עצים וגו' ולא נתנם לעבדים משום דאם יהיו בערי ישראל יהיו להם למוקש משא"כ אם יהיו בביהמ"ק ויראו שם חביון עזו הם בעצמם יוכיחו ויעוררו את ישראל לעבוד ה' ע"ד עתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלוקי' והנה זה ענין חוטבי עצים כלומר להגדיל המדורה ושואבי מים מבאר ה' מים חיים ועד"ז היו הכהנים מספיקי' להם מזון לחזק אמונתם אמנם בראותם כי שאול הכה נוב עיר הכהנים וא"כ חלילה כל אנפין שווין אך זה ע"ד שפי' במ"א גבי מי מריבה ויקדש בם אם הצדיקי' חוטאי' והקב"ה מענישן שמו מתגדל וזכות הוא לצדיק שלא יארע תקלה על ידו וזה ענין שאמרו במס' אבות גבי משה זכות הרבים תלוי בו כי במיתתו נתקדש שמו של מקום וכן הענין במיתת שאול ואמנם כ"ז אם לא היה בידו חטא אחר אך כבר הי' מלוכלך בחטאי' אחרי' ע"כ אין כאן ראי' כי בחטא זה מת וזה הי' מוטל על חכמי הדור להודיע בהספידו של שאול כי לא הי' בידו חטא אחר שהי' חייב עליו מיתה זולת זה וידעו הגבעונ' כי הש"י דם עבדיו יקום ואפי' לבני פלטרין לא נסיב אפין ואמנם מאחר שלא הספידו לשאול כהלכה הי' בית הדמי' של נב למיתה מוסרית ודתית לגבעוני' וזה הי' תשובת השם ופי' ד' רז"ל ואמרו ע"ד אשר משפטו פעלו ר"ל הצדיקים פועלים משפטו של השם אם גם יחטאו ע"י שסביביו נשערה מאוד הם פועלים משפטו והנה אנו רואים מזה כי עיקר הכפרה במיתת צדיקים ההספד כי יאמרו אם בארזים כפלה שלהבת וכו' והנה זה הענין שדמו מ"צ ליוה"כ דקיי"ל ג"כ דאינו מכפר כ"א על השבים וז"ש מה יוה"כ ע"ד שיוה"כ מכפר מיתת צדיקים מכפר ואמר כי מניין שיוה"כ מכפר דכ' כי ביום הזה יכפר עליכם וכ' בי' לפני ה' תטהרו ר"ל כי עליכם לטהר עצמכם לפני ה' וכן מצינו במ"צ כי כמה שנים אחר מיתת שאול כשקברו אותו מחדש והספידו עליו קצת כדרך שאמרו במלקט עצמות כי זולת זה הי' אסור כמ"ש ז"ל דהי' לאחר י"ב חודש ואז ויעתר ה' לארץ הרי זה ההספד עיקר ועד"ז אמרו כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה נוטלן ומניחן בבית גנזיו דהנה בית גנזו של הקב"ה יראת ה' כמ"ש ז"ל ובכלל את ה' אלוקיך תירא ת"ח וע"ד מליצה כשהדור חוטאין הקב"ה נוטל הצדיקים ואת ה' אלוקיך תירא למען ירבו הת"ח והנה זה המתאבל על הת"ח ה"ה בכלל יראת ה' והיינו שמניח ה' דמעותיו בבית גנזיו ר"ל באוצר של יראת ה' ומטעם זה דמו ז"ל ג"כ מ"צ לאפר פרה כי אפר פרה אינו מטהר ומכפר כ"א על מי שהוזה עליו וכן במ"צ מי שמתעורר לשוב עליו מכפר ויש עוד דמיון לשיבור הלוחות כי בלוחות אז"ל אמר משה מוטב תידון בפנויה וכן הענין במ"צ כ"ז שהצדיק בדור הוא מעורר דין עליהם כמ"ש באת אלי להזכיר את עוני ואמנם מטעם זה דומה ג"כ לאפר פרה שמטהר טמאים ומטמא טהורים כמו מ"צ מטהר טמאים כמ"ש אמנם מטמא טהורים כי מי יחמול עליך ירושלים ומי ינוד לך. הרחמן הוא יגדור פרצותינו ברחמים ותכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה א"ס: מילי דהספידה:

על מ"צ ה"ה הרב הגאון אב"ד דק"ק אונגוואהר מהר"מ א"ש והגאון מו"ה געץ אב"ד דק"ק באיא והמאוה"ג מו"ה ר' ישראל וואהרמאן אב"ד דק"ק גראסווארדיין והמא"הג מו"ה שמעון אפענהיים דיין בק"ק פ"ב זי"ע תנ"צ ב"ה יום א' פ' אחרי תרי"ב:

וידבר ה' אל משה וגו' עד פי בענן אראה על הכפורת פי' רש"י משמי' דגמרא כי בענן הקטרת אראה על הכפורת וכבר נתקשו המפר' מה ענין מצוה זו למיתת בני אהרן עד שאז"ל למה נסמכה מי"צ ליוה"כ לומר לך מה יוה"כ מכפר כך מי"צ מכפרת ובכן גם אנחנו נעורר תחלה על אבדן הצדיקי' אשר ממזרח וממערב מצפון ומים זה בימינו כעדרו ממנו ואמנם אז"ל כשמת רבי צוה אל תספדוני בעיירות ומסיק משום יקרא ונ' דהכוונה דאז"ל מהספידא של אדם ניכר אם אדם כשר הוא:

והנה טבען של גדולי דורינו בכל דור לא נודע כ"א בשער בת רבים כי שמה נודעו הן בתורתם הן בחכמתם הן בכל מעשי' ואמנם במקומות הקטנים אם גם שם נודעו בכל זאת לא ידעו ערכם ואי אפשר לעורר אבל עלי' לפי כבודם והרואה זלזל ח"ו בכבוד המת והיינו משום יקרא דקאמר ואמנם אז"ל מפני מה בניו ובנותיו של אדם מתים כשהם קטנים מפני שלא בכה והתאבל על אדם כשר והכוונה כי ב' מזבחות כפרה לנו עתה בגולה הא' הצדיקי' הנתפסים בעון הדור והשב אל לבו לאמור הנה משיח ה' זה נלכד בשחיתותם וישב מדרכו הרעה מיתת הצדיק מכפר עליו משא"כ האיש אשר לא ישים אל לב ויאמר הנביאים לעולם יחי' ולא יאמין כי לולא חטאינו ועונותינו קוי ה' יחליפו כח ויעלו אבר כנשרים ולא ישוב:

מדרכו הרעה כהנהו בריוני בשבבותי' דר' זירא דאמרי השתא מאן מגן עלן והקב"ה אשר חפץ בתשובתן של רשעים חבול יחבול ממנו בניו ובנותיו הקטנים כמ' הכ' גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים ואמנם אז"ל כל הבוכה על אדם כשר הקב"ה נוטל הדמעות וסופרן ומניחן בבית גנזיו הכוונה כי אין להקב"ה בעולמו אלא אוצר של יראת שמים בלבד וראשית יראת ה' היא היראה מהת"ח כמז"ל את ה' אלקיך תירא לרבות ת"ח וכשם שהמורד בשרי המלך למורד במלכות יחשב ככה הממרה פי הזקן ואמרו איזהו אפקורס זה המבזה ת"ח ואמנם האהבה והיראה מהת"ח היא בשינוי מדרגות לא' למרבה ולא למעט וז"ש כי הש"י סופר הדמעות היורדות בהעדר הת"ח למען דעת מדרגת האדם הלזה המתאבל ביראת התלמיד חכם ואהבתו ומניח אותן דמעות בבית גנזיו דהיינו באוצר של יראת שמים אמנם איך איפא הדרך לבכות על מיתת הצדיק אז"ל במו"ק משמי' דההוא ספדנא דאמר תמרים הניעו ראש על צדיק כתמר נשים לילות כימים על משים לילות כימים הכוונה כי תמר זה הצדיק העושה פירות אשר ישתדל להגדיל תורה בישראל ואמנם האבות אשר לא ישתדלו ולא יבקשו כי יגדילו בני' בתורה לא ירגישו כל כך העדר הצדיקי' האלו אמנם האבות אשר כל מגמתם להגיע בני' לתכלית ההצלחה וכמ"ש הת"ח המרביצים עדרים קטנים הן המה אשר חשך אור השמש בעדם מבלי דעת פנות אנה ואנה והמה אשר יכסו בעפר ראשם על אבדן צדיק כתמר ואמר עוד נשים וכו' ר"ל כי בזכות הצדיקים מסתלקין הייסורין ובחבורתם נרפא לנו והנה ידוע כי הצרות מכוני' בשם לילה והצדיקי' משימים לילות כימים שמוציאין אותנו מאפילה לאורה וע"כ נשים עלי' ג"כ לילות כימים:

והנה בעו"ה נתקיים בנו כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב ואז"ל בספרי מאי כי אזלת אין בהם מי שיבקש עלי' רחמי' כמרע"ה שנא' בו לולא משה בחירו עמוד בפרץ וגו' ד"א אין בהם מי שיבקש עליהם רחמי' כאהרן הכהן שנא' בו ויעמוד בין המתים ובין החיים וגו' ונ' דהכה מידת משה היתה מידה אחרת ומדת אהרן כמו כן ולזה כדבר תחלה עפ"י מה שדיברו חז"ל מדת מרע"ה אז"ל בסנהדרין פ' חלק צ"ז וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו מה ראה ח"א מדת אמת ראה וח"א מדת ארך אפים ראה תניא כמ"ד ארך אפים ראה כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהי' כותב ארך אפים א"ל לצדיקי' א"ל הקב"ה אף לרשעי' א"ל רשעי' יאבדו א"ל חייך דמתבעי לך כשחטאו ישראל במרגלי' א"ל הקב"ה והלא אמרת לצדיקי' א"ל משה והלא אמרת אף לרשעי' והיינו דא"ל ועתה יגדל כא כח ה' כאשר דברת לאמור ר' חגא הוה סליק ואזיל בדרגא דבי רבה בר שילא שמעה לההוא ינוקא דקאמר עדותיך נאמנו מאוד וגו' ה' לאורך ימים וסמיך פי' תפלה למשה אמר ש"מ ארך אפים ראה ע"כ ונ' לבאר תחלה פי' הכתובי' למ"ד אמת ראה הכוונה כי הש"י אמר לא אעלה בקרבך רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך הרצון כיון שהש"י שוכן בתוכנו ועין בעין כראה אלינו ובכל זאת אנחנו ממרים מול כבודו עי"ז יגדל עון בית ישראל וגלל כן רצה כביכול להנהיג אותנו בהשגחה נסתרת למען אם גם נחטא ימצא מליץ בעדינו והנה כאשר הראה כביכול למשה מדת האמת ר"ל שהשיג מרע"ה ההשגה האמיתית עד מקום שיש ביכולת האדם להשיג כאשר אמר וראית את אחורי השכיל משה כי לולא יתנהג הבורא את עם ב"י במדה זו לא ימצא היצר עוד דרך לטעותם ויכירו כלם את עול מלכותו וינחילוהו לנצח נצחים ולזה מיהר ואמר אם נא מצאתי חן בעיניך כלפי מדה זו תלך בדרכי אמתתיך זאת כמיועד לכו לע"ל וכגלה כבוד ה' וגו' גם כי עם קשה עורף הוא אם רק תסלח לעונינו ולחטאתינו ע"ע ואז ונחלתנו והנה הבטיחו הש"י לאמור כי נגד כל עמו יעשה נפלאות להודיעם אמיתתו ויהיו הנפלאות ע"ד כס נגלה עד אשר יראו כלם כי מעשה ה' הוא ואמנם מ"ד ארך אפים ראה מבאר הכתובי' ע"ד אחר בנבאר תחלה הכוונה ארך אפים לצדיקי צדיקי' ארך אפים למה להו ואמנם אמר שהע"ה זכר צדיק לברכה ושם רשעי' ירקב הכוונה כי כ"ז שהאדם אם גם במעשיו הוא נמשך אחר יצרו אבל בכל זאת יראת ה' חקוקה בלבו ופחד אלקי' לנגד עיניו וא"כ עכ"פ זכרון ומעשה הצדק והמישור אתו עדן יש תקוה ולזה עדן אין ראוי לכנות בשם רשע ואמנם האיש אשר כבר אבדה אמונה ונכרתה מפיו והוא יכלה באפס תקוה לזה ראוי לקרא בשם רשע וז"ש כ"ז שיש זכר צדיק עדן יש תקוה ואמנם מי שכבר כקרא בשם רשע שמו ירקב לזה הי' טענת מרע"ה כי רשעים המכוני' כבר בשם רשעי' למה יאריך ה' להם אפו ואמנם השי"ת החפץ בתשובתן של רשעי' עוד בו נשמתו בכל זאת יאריך אפו והנה זה הי' הויכוח בין מרע"ה להש"י וז"ש משה להש"י זה שלא תחפוץ ללכת בקרבינו זה משום שמדתך להאריך אף גם לרשעי' המורדים בך ואם תשרה שכינתך בתוכינו ובכל זאת יכפרו בך לא יהא תרופה למכתם אמנם בקשתי ילך כא ה' בקרבינו אף כי עם קשה עורף הוא ובאמת לא תסלח כ"א לעוכינו ולחטאתינו הרוצים לעשות רצונך אלא ששאור שבעיסה מעכב ולא להכופרים בך ואמנם הש"י אמר לו לא כן כ"א הנה אנוכי אעשה נפלאות נגד כל עמך יראו כלם גם הכופרים אשר בקרבם את מעשה ה' וכו' והנה כשחטאו ישראל במרגלי' אזי הי' חטאם רק כפירה ביכולת ה' ובכל זאת התפלל משה בעדם הוצרך לומר כאשר דברת אף לרשעי ואמנם בכוונת רב חגא אנו צריכין לד' השוח"ט שם תהלים על פ' עדותיך נאמנו מאוד אמרו שם אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע השפלת קולה של תורה וקולה של ביתך והגבהת קולן של רשעי' הגבה קולה של תורה וקולה של ביתך לכך נא' לביתך נאוה קודש אם עשית כן לא כבראשונה שלמה בכה אותו וחרב עזרא בכה אותו וחרב אבל אתה לאורך ימים עי"ש אמר ר' חגי יורד הייתי לדיופלוסטו בטבריא ושמעתי קלהון דטלייא בבי כנישתא דכלהון מברכין ואומרים עדותיך נאמנו מאוד וגו' יכול כשם שמאריך רוחו עם הרשעי' כך מאריך רוחו עם הצדיקי' ת"ל אל נקמות ה' וגו' ע"כ כ"ה בילקוט וכ' דהני רבנן דתמן אפליגי בפלוגתא דהני ב' מ"ד הובאו ג"כ במ' שם אי מרע"ה אמת ראה או ארך אפים וכבר ביארנו דאמת היינו השראת שכינתו בתוכינו והנה כ"ז שהמינים והאפקורסים מדיחין ומסיתים אותנו הוא משום אותותינו לא ראינו ואף בזמן שביהמ"ק הי' קיים ע"י שגם הבית לא הי' כמיועד לנו ע"י הנביאים לע"ל ואני אהי' לה חומת אש סביב ושמתי כדכד שמשותיך וכיוצא אם גם לעיני' רואות הי' עדות שהשכינה שורה בישראל בכל זאת לא הי' מספיק לסתום פיהם של מינים ואמנם אם יתראה כבודו:

עלינו כאשר הבטיחנו ונגלה כבוד ה' וכיוצא אזי וראו כל בשר יחדיו ועי"ז ילכו עמים רבים ויאמרו איש לאחיו כעלה בית ה' ויורינו מדרכיו כי מציון תצא תורה וז"ש מרע"ה עדותיך נאמנו מאוד אימתי אם לביתך נאוה קדש אם נגביה קולה של תורה צריך אתה להגביה תחלה קולה של ביתך וזה ה' אתה בעצמך תכוננהו ולא יהי' מעשה ידי אדם הנכנסים תחת סוג הטבע ואז יהי' לאורך ימים ואמנם ר' חגי אמר משמי' דהני ינוקא אמר פי' הכ' למ"ד ארך אפים ראה אעפ"י שהתפלל משה במרגלים ואמר כאשר דברת לאמור שהשם יאריך אפו אף לרשעי' ביאר ואמר דזה דווקא במרגלי' שהסית והדיח היצר כל עדת ישראל וכלם הוצרכו לאריכות אפים הזאת אבל אם בעדת צדיקים יקומו רשעים להסית ולהדיח ולהפוך הקערה על פיה עדן במקומו עומד כי השם לא יאריך להם אפו ויבער הקוצים מן הכרס והנה מצינו בכ"מ שהש"י עושה דין שמו מתקדש ע"ד ויקדש בם בקרובי אקדש והתגדלתי והתקדשתי וכיוצא וז"ש עדותיך כמו דברותיך שאמרת אתה אף לרשעים נאמנו מאוד והיינו לביתך ר"ל בית יעקב שהוא בית ה' לכל ביתם נאוה ר"ל הגון קודש ה' לאורך ימים אשר ה' יכבוש כעסו עד לאורך ימים אמנם כשהרשעים בעדת צדיקים אזי אל נקמות הופיע כי הרשעים עמך ה' ידכאו ונחלתך יענו ע"י המינות והאפיקורסות ולזה היסב דבריו מול העם הניסת ואמר בינו בוערים, וגו' וז"ש שלא תאמר חזר בו משה לגמרי וכשם שביקש כי הש"י יאריך אפו עם הרשעים כשאין צדיקים בקרבם ככה ביקש ג"כ שהשם יאריך אפו לרשעים עם הצדיקים כשהם בעדת הצדיקים לזה סמיך ואמר אל נקמות ומייתי ש"ס דידן ראי' כי כ"ז הוא מתפלת משה כמקובל בידינו אשר כל הי"א מזמורים האלו משה אמרן והנה מדתו של משה כך היתה וכן מצינו בעגל אחר שעשה דין ברשעי' אמר אעלה ואכפרה בעד חטאתכם וז"ש הכ' עליו עמד בפרץ לפניו לאחר שכבר פרץ בעם לבער החוטאי' אזי עמד להשיב חמתו ואמנם אהרן לא כן היתה מדתו כי הוא הי' אוהב הבריות בטבעו מקרב הרחוקי' לתורה ולמד מדה זאת ממעשה הקטורת שאז"ל כל ת"צ שאין בה מפושעי ישראל אינו תענית ר"ל אם הצדיקי' לא יצטרפו גם הפושעים עמהם ויבקשו לגונן עלי' ילמדו זה ומה שמנה הכ' חלבנה שריחה רע בהדי סמני הקטורת והיינו כי נפש ישראל א' ותלויי' אלו לכפר אלו על אלו וז"ש עלי' בשעת המגפה ויתן את הקטורת עי"ז ויכפר על העם וביאר הכ' ואמר ויעמוד הוא עמד בין המתים בין הרשעי' ובין החיים ועי"ז נתקשרו הצדיקי' עם הרשעי' ותעצר המגפה והנה בכל דור יש ב' מיני צדיקי' אלו יש אשר בקנאתם לה' ינזרו מן הרשעי' ויעשו בהן דין כל מה דאפשר ויש אשר משתתפי' עמם להגן עלי' אולי יחזרו עוד בתשובה ואמנם בעקבא דמשיחא אין צדיק כמשה שיעשה דין ברשעי' אשר עי"ז יוכל לעמוד בפרץ ואמנם איכו ג"כ צדיק כאהרן שיהא כדאי להגן על ישראל ועפ"י מש"כ יבוארו הכתובי' בפ' שמיני ויבא משה ואהרן אל אוהל מועד ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד ה' אל כל העם ופי' רש"י ויבאו וגו' למה נכנסו ללמדו על מעשה הקטורת וכי מה ענין הי' אז ללמד מעשה הקטורת הקטרת הקטורת הו"ל למימר אמנם אז"ל כי כל זמן שהי' משה משמש לא שרתה שכינה עד שעבד אהרן עבודתו והיינו כי מדת אהרן בענין זה היה חביב להשם ממדת משה כי מדת אבינו הרחמן ג"כ לבלתי ידח ממנו נדח והנה טרם שרתה שכינה ע"י אהרן ביאר לו משה במה יזכה למדה זו וא"ל כי מדתו הוא המדה הרמתה לו הש"י במעשה הקטורת שצוה בה חלבנה בהדי בוסמין והקטורת חביבה לפני ה' מכל הקרבנות ועי"ז ויצאו שני' ויברכו את העם ר"ל הרקים שבהם כי כלך יפה רעיתי ועי"ז וירא כבוד ה' אל כל העם ועפי"ז נבאר חטא נדב ואביהו וע"ד שביאר העקידה כי ממעשה הקטורת באו לחטא זה ועפ"י דרכו לדרוך באופן אחר כי נדב ואביהו ראו כח וגודל מעשה הקטורת אמנם הם לא הבינו כחו זה שאמרנו כי על הצדיק להליץ טוב ולקשור עמו בעבותות אהבה גם הפושעי ישראל כ"א הם סברו להיפך ע"ד שאמרו ז"ל ראוי רבינו שתשרה עליו שכינה אלא שאין דורו ראוי לכך כי בשביל צדיק א' ג"כ נברא העולם אמנם הדור מסיך ומבדיל שלא יוכל הצדיק להוציא מקדושתו מן הכח אל הפועל וזה ענין הקטורת כלומר כי החלבנה הזה הוא חייב אשר הצדיק לא הגיע למדרגת קדושתו אשר בה יחפוץ והן אמת אשר הם היו במדרגה רמה ונשאה אמנם חשבו כי לולא היו בדור שעשו העגל וכיוצא כבר עלו למעלה ראש ולבחינה זו נתנו כל א' הקטורת ומעתה לא די אשר לא כפרו בקטורת זה על עדת ישראל אלא הוסיפו להעלות חמת ה' בעמו וז"ש ויקחו איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עלי' קטורת ר"ל כי הבעירו אש החמה ע"י הקטורת זה והקריבו אש זרה חמה נכריות ר"ל חמה אשר לא צוה אותם כי אין זה רצון הבורא ואמנם אהבת ה' את עמו ביום ההוא הפכה החמת עלי' למדה"ד למספר לה"ר על הכלה אל החת וביום חתונתו הלא עליו חרה יחרה וז"ש משה אל אהרן אמר לו הנך ראה בעיניך מה שביארתי לך לפנים במעשה הקטורת כי הוא אשר דיבר ה' לאמור אם גם בקרובי אקדש אמת כי כל קדושתו הוא בצדיקי' הקרובים בכל זאת לא אחפוץ בצדיקי' שידברו סרה על עמי כ"א על פני כל העם ג"כ אכבד רצוני שידברו לי הצדיקי' אשר אכבד על פני כל העם כי אין שמחה לאב כמלשינים לו על בכו וכמש"א ז"ל בגדעון לך בכחך זה וגו' ועפי"ז כבין פלוגתת הצדוקי' עם הפרושי' בענין הקטורת ביוה"כ כי הנה גם ממה שצוה הש"י שלא יכנס כה"ג לפני ולפנים בלא קטורת הוא ג"כ לעורר על כונתינו כי זכות זה הוא אשר לפנים ינחנו ואמנם הצדוקי' האומרי' כי יתמר מבחוץ הוא לומר כי לולא הרשעי' שבדור לא הי' צריך להמתין עד יוה"כ והי' במדרגת משה שהי' רשאי לבא בכל עת אל הקודש ואמנם דעתינו המקובלת בהיפוך כי לכך אמר הש"י אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו כלומר ע"י שתלו הגדולה בעצמם אמר השם אל אהרן אשר בלי קטורת לא יבא וזה ג"כ ביוה"כ דווקא כי אין ביאתו שם כ"א להתפלל בעד רשעי ישראל דהיינו שיהא מתמר מבפנים:

אז"ל במס' מו"ק למה נסמכה מ"צ לבגדי כהונה דכ' והלבשתם את אלעזר בכו ואהרן יאסף אל עמיו לומר לך מה בגדי כהונה מכפרים כך מי"צ מכפרת נ' בנבאר א' רז"ל במס' חגיגה י"ח קללות קילל ישעי' את ישראל ולא נתקררה דעתו עד שאמר ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד מאי ירהבו הנער בזקן יבאו בכי אדם המכוערין מן המצות וירהבו במי שמלא מצות כרימון והנקלה בנכבד יבא מי שחמורות דומות עליו:

כקלות וירהבו במי שקלות דומות עליו כחמורות נ' לבאר אמר הכ' אסף אסיפם נאום ה' ואז"ל בילקוט ח"ב סי' רל"א לא מצינו שמיחד הקב"ה שמו על הרעה וכאן נאמר נאום ה' ולכך דרשו שהוא מן אסף אאסוף יעקב כלך ר"ל אקבץ נדחים ופי' הנביאי' הטעם כי אין ענבים בגפן ואין תאנים בתאינה והעלה כבל ואתן להם יעברום הכוונה בנבאר תחלה מאמר תמוה לרז"ל בילקוט פ' כח על פ' ויטע כרם בא לקראתו השטן א"ל רצונך שנטענה יחדיו אני ואתה א"ל הן מיד הביא רחלה א' ושחטה על הגפן ואח"כ הביא ארי' אחד ושחטו על אותו גפן ואח"כ חזיר א' ושחטו על אותו הגפן וביאר שם במ' כי השותה כוס א' דומה לרחלה שני' דומה לארי' שלישי דומה לחזיר ואמנם לדעתינו כוונת רז"ל בפנימיות זה המשל לדבר עמוק מאוד והנה נח זה הצדיק מה זה הי' לו שעלה ע"ד לטעת כרם דווקא אמנם הענין הוא כך כי הנה הצדיק הזה בראותו ריח הניחוח לה' בקרבנותיו אשר הקריב ואמנם ראה כי לא נותר לו מבהמות טהורות ולהקריב קרבן וגם הוא הי' מאז עיקר השתדלותו בעבודת האדמה כאז"ל זה ינחמנו שתיקן להם כלי המחרישה וידע כי קין שהקריב מפרי האדמה מאס ה' קרבנו אי לזאת נתן על לבו לטעת כרם להביא יין המשמח אלקים ואנשים על מזבח ה' כי היין בטבעו קרוב לדם אשר הוא הנפש הרוחני' וראוי להעלותו על שלחן ה' והנה השטן הזה בראותו מחשבה טהורה כזאת לצדיק הלזה אשר כל פרי מחשבותיו אף בעבודתו בעבודת העוה"ז לשם ה' החל בקרבו לפעמו ואמר לו אמת כי היין ראוי לנסך ממנו נסך יען הוא משמח אלקי' אבל לא תשכח כי הוא משמח גם אנשים ע"כ נטענה יחדיו חציו לה' ככוונתך וחציו לי לצורך גופך ונח זה בהסכימו לדעתו הניאו ממדרגה למדרגה ע"י התאות הבהמיות אשר עורר בקרבו ואמר בתחלה וישת מן היין כלומר אעפ"י שמתחלה הי' כח איש אדמה כטעם כרם לשם ה' ואח"ז וישת מן היין ואח"ז וישכר ואח"ז ויתגל בתוך אהלה ואח"ז קילל לדורי דורות בכו ובן בכו והמליצו חז"ל זה בד' צחות כי הנה הצדיק אשר לא יפנה למאוויי העולם וכל מגמתו ללכת אחרי ה' הנה הוא ככבש אלוף יובל לטבוח אשר לא יעלה ע"ד לתור מטוב עד רע לפלס ארחות ואמנם משעה שאדם נוטה להתענג בתענוגי העוה"ז הרשת הראשון אשר יפרוש היצר לפעמיו לשקול במאזני שכלו איזו מצוה חמורה ואיזה קלה למען לעת מצוא יתירנו לעצמו וזה אמרם מיד כששתה היין הראשון שחוט בכוס זה הכבש שלא סר עוד למשמרת הקודש ואמנם בכל זאת ירגיז עוד יצה"ט על יצה"ר ויתגבר עליו כארי להלחם נגדו אמנם אחרי זה תתגבר עליו התאוה ותשחוט גם הארי זה והרי הוא מסור ביד יצרו הרע לבדו אמנם עדן יתחסד בפני אחרי' ויראה טלפי חזיר וז"ש עליו בכוס שלישי וישכר ויתגל בתוך אהלה במקום שלא יראהו אדם אך לא יארכו הימים וישחוט גם החזיר הזה ויחלל ש"ש ברבים כמו שהיה עם נח בקללת בניו אמנם נוכל להמליץ כל ענין הזה על דורינו זה כי כח זה היה כוונתו לחקור רק אחר חכמת טבע עוה"ז כמו שהי' מדרכו למען ישיג מאווייו על נקלה ודבר זה לא יזיק לנפש כלל וכלל ולא הי' מספיק לשטן והוא השיאו ליטע כרם הוא משל לבהמ"ד כמו שאז"ל נשכימה לכרמים אלו בתי מדרשות לאמור כי יתקשר בחכמת העולם גם חכמה האלקות להיות יחדיו תואמים ונח זה בתומתו לא הבין כי חכמות האלה צרות ומתנגדות זו אמר שהע"ה כבוד אלקי' הסתר דבר לא לחקור אחר שרש וענין הדת ולאמור איך ברא השם את השמים וכיוצא וכבוד מלכי' דברי' המביאי' האדם לכבוד מלכים הוא חקור בדבר כי זה לבד הטוב בחכמת העולמיי' ואמר הכ' ולהבדיל בין הקדש ובין החול ולהורות את בני ישראל וטעות זה הביאו לנח כאשר יארע לכל מי שעושה מלאכת ה' חול ואמרו שנה ופירש יותר מכלן וזה וישת מן היין וישכר ויתגל ועלה ממדרגה למדרגה כמו שביארנו וככה יארע לכל המחברי תורת אל חי לחוק נכרי' כי בראשונה ישחטו הכבש שיתחילו לחקור ע"ד פילוסאפיא בחקי ה' ואח"ז ישחטו הארי וימסרו ביד יצרם ואמנם בכל זאת יראו טלפי חזיר ואח"ז גם החזיר ישחטו וכמ"ש ואחשוב שזה כוונת רז"ל שאמרו למה נקרא שמו אחז שאחז דלתי בתי כנסיות ובתי מדרשות אמר אם אין גדיים אין תיישים וק' א"כ בתי כנסיות למה אלא דהני בתי כנסיות הן הן בתי כנסיות של ע"ה שזכרו חז"ל באבות שהיו עוסקי' בהם בחכמת העולם והוא אחז אלו שני הדלתות וע"ז אמר עליו ישעי' כמו שד' רז"ל צור תעודה פי' המפו' מל' צרור כלומר צרור בידך התעודה ועל איזה דרך חתום תורה בלימודי כלומר בשאר למודים ואמנם א"ל ישעי' מאי דעתך כי תשכח עדות מפי זרעו הלואי כבר הגיע השעה כי הש"י כרת ברית אתנו עדות לא תשכח מפי זרעו ואמר אני זאת בריתי אותם דברי לא ימושו מפיך וגו' ואם אתה תבטל תנוקות של בית רבן ע"כ ירחם ה' עמו וחכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב וקויתי לו ואז"ל מאותה שעה שתינוקו' של בית רבן בטלים קויתי לו והנה זה כוונת ירמי' ג"כ ע"ד רז"ל הנה תו"ה נקראת גפן אז"ל הפרחה הגפן אלו בעלי מקרא ותאנה הוא משל לשאר המדעים ואז"ל ועלהו לא יבול אלו בעלי אמונה ע"ה שאינם עוסקי' בעצמם בתורה והנה כ"ז שאנו בוצרי' הענבים מן הגפן והתאנים מן התאנה לא יזוקו אמנם אין ענבים בגפן ואין תאנים בתאנה כ"א הורכב אילן של כלאים מגפן ותאנה יחדו והרע הנעשה מזה כ"א גם בימים הראשוני' א' מאלף שהצליח בכל זאת היו מעלי' אשר לא יבולו אמנם עכשיו עי"ז והעלה נבל ואם יקים ה' מנהיגים אשר יורום הדרך ילכו בו ילעגו עליו במו פי וזה ואתן להם יעברום לזאת אמר הש"י ע"כ רחם ארחמם והיינו אסוף אאסוף יעקב כמ"ש ואמנם מאין תבא הרעה הזאת הלא אז"ל מנהיג לפי דור ואם הדור אנשי מדע הלא ישים ה' עליהם ג"כ רועה איש מדע אמכם אמר שהע"ה אנשי רע לא יבינו משפט המון הזה אשר דרכו ישר בעיני' אם גם ההמון יראו עין בעין כי מנהיגם לו יד במודעים האלו על אחת עשר כאנשים המתתעים הללו בכל זאת יבאו אלו המדיחים ויאמרו להם היאך יעלה על דעתם כי האיש הזה יודע ומכיר בהויית העולם איך יתכן כי איש מדעי יצוה בימים האלו עוד לעמוד על משמרת העבודה כאלו היום נסענו מהר סיני וכל תורתינו הכל אמת נכון בעיניו הלזה יקרא משכיל אנשי לבב שמעו לנו כי אנחנו נאמר לעם לא לבד אשר אינכם מחייבים לשמוע לקול האיש הזה אפי' לחמורה שבחמורות מי שלא ישמע ואשר ישמע הכל הולך אל מקום א' וז"ש ישעי' ירהבו הנער המנוער מן המצות יתגאה בזה נגד הזקן וילעיג עליו כי הוא עדן מלא מצות:

והנקלה מי שחמורו' דומות עליו כקלות ירהב ויתגאה במי שקלות דומות עליו כחמורות והנה כ"ז שלא הגענו למדרגה זו עדן ד' המנהיגי' נשמעי' אך בהגענו למדרגה זו של ירהבו הנער בזקן ואז נוכל לקוות יען עם ה' כצאן בלי רועה ולזה נתקררה אז דעתו של ישעי' כי ידע כי הלאה לא תיפוק אמנם מאין פשטה המספחת הזאת אז"ל ג"כ דור שבן דוד בא קטגוריא בת"ח כי כ"ז שהת"ח יכבדו זא"ז לא יתבזו בפני ע"ה אך ע"י שקטגורי' בת"ח התורה בעו"ה מבוזה בעיני ההמון ואך מאין יבא מכשול זה להת"ח שלא יחושו א' על כבוד חבירו אז"ל ג"כ כשמת משה שהיו פניו כפני חמה ופני יהושע רק כפני לבנה אמרו זקנים שבדור אוי לה לאותה בושה אנו שזכינו לשאוב מים מבורו של משה עכשיו יהא זה מנהיגנו וכן הענין בכל דור אמנם אמרה תורה אין לך אלא כהן ושופט שבימיך ועל ענין זה אמרה תורה ואשר ילבשם לומר כי הבגדים כל אשר ילבשם עפ"י ה' הרי הוא כאהרן בכהונתו וכן חובה עלינו אף כי אנחנו מרגישים בהעדר הצדיקי' הנפטרים ויודעים כי הנשארי' כלבנה נגד החמה נגדם בכל זאת אין לנו אלא כהן שבימינו וז"ש מה בגדי כהונה מכפרי' כלומר ילבשם עפ"י הי' שיצוה כן עד"ז מי"צ מכפרת אם לא נבזה הצדיקי' הנשארים והוא רחום יכפר וגו' ובלצ"ג בב"א:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה