אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים א בענין הרהור כדבור דמי ברכות פרק ג'

ליקוטי חבר בן חיים א· רבי חזקי' פייבל פלויט

בענין הרהור כדבור דמי ברכות פרק ג'

ליקוטים והערות בספר חתם סופר או"ח

ענין פלוגתת רבינא וכ"ח נראה לבאר עד"ז דלכאורה קשה עלי' דרבינא כיון דעזרא לא גזר כ"א כדאשכחן בסיני למה אינו מברך בהרהור לפני' ולאחרי' ואמנם כתבו תוס' דכדאשכחן בסיני היינו שומע כעונה נמצא דשומע כעונה דהוה בסיני גרע מהרהור ומעתה בשלמא ק"ש דחובת כ"א וא' הוא ואין א' מוציא חבירו ולא שייך שומע כעונה שפיר התירו הרהור כדאשכחן בסיני דבור אסור הרהור מותר משא"כ בברכות דשייך שומע כעונה ואם אתה מתירו ע"י הרהור אף הוא ישמע מחבירו ויצא י"ח לזאת אף הרהור לא התירו וכ"ת א"כ בר"המז מא"ל הרי שייך בי' שומע כעונה ולמה התירו י"ל דאמרינן פ"ק דשבת אהא דתנן לא יאכל הזב עם הזבה בא וראה כמה פרצה טהרה בישראל שלא שנינו לא יאכל הטהור עם הטמאה דמשום טהרה כבר נמנעו מלאכול יחד וכיון דבב"המז אין א' מוציא חבירו אא"כ נקבעו יחד שוב ליכא למגזר בב"ק קודם טבילה דלא קבעי עמו ואמנם כתבו תוס' ר"פ שלשה שאכלו דקביעות לא בעי כ"א בבהמ"ז אבל בברכה לפני' בכל גוונא אדם מוציא חבירו ושפיר גזרו אברכה לפני':

זה סברת רבינא אמנם ר"ח קשה לי' אהך סברא ממ"נ מהי"ת נאמר הרהור כדיבור ע"כ מסיני ילפי' דהוה שם הרהור בעלמא ואצרכי' רחמנא טבילה וממ"נ אם באת לומר שומע כעונה עדיף מהרהור מנ"ל לומר הרהור כדבור ואם באת לומר הרהור כדיבור ע"כ אתה אומר דהיינו שומע כעונה דסיני וא"כ עיקר הרהור בסיני מצאנו:

ואלא קשה עלי' דרבינא ונראה דרבינא יליף הרהור כדבור ממק"א דבר"פ כיצד מברכין תנא ר' ישמעאל ואספת דגנך מה ת"ל לפי שנאמר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך יכול דברים ככתבן ת"ל ואספת דגנך הנהג בהן מנהג דרך ארץ ומפרש רבינא הכי דאס"ד דברים ככתבן א"כ בעי' מפיך דווקא ואי אפשר להנהיג בהן מנהג דרך ארץ ואמנם מאחר שאמרה תורה הנהג בהן מנהג ד"א ש"מ מפיך ל"ד כ"א סיפא דקרא מפ' לרישא והגית בו יומם ולילה וכד' רש"י דהגיון שייך בלב כד"א והגיון לבי וש"מ דהרהור נקרא מפיך והרהור כדיבור ורשב"י פליג ואמרינן עלה הרבה עשו כר' ישמעאל ועלתה בידו ש"מ הל' כוותי':

ואמנם ר"ח מפ' כי ה"ק ר' ישמעאל לא אמרה תורה לא ימוש כ"א לאחר שהכין לחם חקו וכן מטין ד' רש"י שם וא"כ אין ראיי' מר' ישמעאל: רש"י מהרהר מתקנת עזרא וכו' כ' כוונת רש"י לסיועי אל' מתני' לר"ח דלרבינא הרי כ"א יוצא בהרהור אלא דב"ק אסור להוציא בשפתיו א"כ הו"ל לתנא למתני ב"ק אינו רשאי להוציא בשפתיו ומדתנן ב"ק מהרהר ש"מ דבאמת אדם אחר אינו מהרהר דלא עשה ולא כלום וב"ק מתקנת עזרא ואילך הוא דמהרהר:

כ' רש"י עוד כשמגיע זמן המקרא כ' דמלשון הגמ' לר"ח מ' דבצבור שנו דשייך יושב ובטל ומהי"ת למוקמי מתני' בצבור דווקא ולזה כ' רש"י דכיון שהגיע זמן המקרא וכל ישראל עוסקין בק"ש וכן מורה ל' הגמ' שלא יהי' העולם עוסקין בו ולא תנא צבור עוסקין דנדע דאפי' ביחיד מיירי מתני' ויע"ל בכוונת ד' רש"י במ"ש כי בא לסייע מל' המשנה לר"ח דתנא סתים ולא פי' מהרהר ק"ש בלבו וצ"ל דסמיך אמה שאמר אינו מברך לפניה ולאחרי' ומעתה בשלמא לר"ח דהרהור לאו כדבור וא"כ מהרהר בלבו אין כאן רבותא כ"א דאינו מברך הוה רבותא שפיר סתים תנא כהגיע זמן המקרא צריך ב"ק להרהר בלבו וברכות דרבנן לא אצרכוה אבל לרבינא דהרהור כדבור אלא דעזרא לא גזר אלא על דבור מנא ידעי' דתנא אק"ש קאי דלמא אתורה קאי דשייך בה ברכה לפני' ובצבור אפי' לאחרי' והו"ל לתנא לפ' א"וו פשטא דמשנה מ' כר"ח:

והנה הרמב"ם פסק בה' ק"ש דצריך להוציא בשפתיו ובה' ברכות פסק דבירך בה"מז בלבו יצא ונראה לבאר דבפי' המשנה כתב הרמב"ם כאן מהרהר ק"ש ועל המזון מברך לאחרי' משום דהוה דאורייתא ולא כ' דמהרהר בלבו ו לכאורה יל"פ דנ"ל מדמסקינן לקמן דלר"י דקאמר מברך לפני' ולאחרי' היינו אפי' בדבור דעשאן כה' ד"א והאי לישנא גופא קאמר ת"ק מ' דגם ת"ק בב"המז מודה דמברך בפה וצריך טעם למה וכ' לבאר תחילה דברי ר"ח דקאמר דאי כד"ד יוציא בשפתיו והרי כבר תי' רבינא כדאשכחן בסיני וצ"ל דר"ח קשה לי' עלי' דרבינא האי גופא למה בבי"המז יוציא בפיו ובק"ש מהרהר וע"כ צ"ל משום דבי"המז דאורייתא לא רצו לגזור לבטל מ"ע דאורייתא משא"כ ק"ש ס"ל לר"ח דרבנן שפיר גזרו ואס"ד דעזרא לא גזר על הרהור אכתי ק' למה לא גזרו בביהמ"ז על דבור והרי יקיים תקנת עזרא ומ"מ כיון דהכד"ד יצא אלא ש"מ כיון דהרהור כדבור דמי גם על הרהור גזר עזרא וא"כ אי הרהור כד"ד גם בק"ש יוציא בשפתיו אלא ש"מ הרהור לאו כד"ד ומ"מ אצרכוהו הרהור שלא יהא יושב ובטל אבל בי"המז דאורייתא:

ע"כ שרי לי' דיבור ומעתה לא הקשה הש"ס מביהמ"ז דאדרבא כל עיקר מילתא דר"ח בנוי ע"ז דק"ש דרבנן ובי"המז דאוריי' ומיושב בזה דבבי"המז מאי העולם עוסקין שייך וא"כ הוה לי' להש"ס להק' והרי בב"המז א"וו ידע הש"ס מזה דר"ח סבר ק"ש דרבנן ובי"המז דאוריי' והיינו דפריך הש"ס מתפלה אף דתפלה דרבנן דהרי ר"ח ס"ל גם ק"ש דרבנן ומ"מ משום שלא יהא יושב ובטל אצרכוהו ומ"ש תפלה והא דלא אקשי' לי' מברכות ק"ש היינו דק"ש וברכותי' חד ויכול להרהר בק"ש כל משך הברכות וכ"ת הרי יצי"מ דאוריי' והיאך יוצא בהרהור ומ"ש מביהמ"ז י"ל בי"מ זכירה כ' וזכירה בלב ויוצא בהרהור והרי במעשה עמלק אצטריך במ' מגילה לא תשכח בלב דנדע דזכור בפה וע"ז מק' הש"ס והרי ק"ש דרבנן והכי קמק' דלמא לעולם הכד"ד ודקאמרת יוציא בשפתיו כמו בביה"מ לעולם אימא לך כדאשכחן בסיני וביה"מז ה"ט דהתירו אפי' להוציא בשפתיו בדאורייתא לא גזרו ומשני ק"ש אי' בי' מ"ש אף דק"ש דרבנן חשיב כעין דאוריי' ואי הרהור כד"ד כי היכא דהתירו הרהור התירו דבור. וא"ש הך גי' שהביא רש"י ק"ש דרבנן דהש"ס קשה עלי' דר"ח דע"כ ס"ל דק"ש דרבנן ול"ק ק' תוס' מיצ"מ כמ"ש נמצא דטעמא דר"ח דפליג עלי' דרבינא משום דס"ל דמברך על המזון היינו בפה ודייק לי' מדר"י וכמ"ש ורבינא אפשר דס"ל דר"י בהרהור דווקא מתיר וכס"ד לקמן והנה אנן קיי"ל ק"ש דאוריית' וקיי"ל הלכד"ד ומ"ש ק"ש דמהרהר וביהמ"ז דמברך בפה א"וו היינו טעמא דבק"ש דאינו יוצא בהרהור שייך לומר הרהור לאו כד"ד ושפיר גזרו אבל בביהמ"ז דיוצא בהרהור א"כ מ"ש הרהור ומ"ש דיבור כדאמרי' יוציא בשפתיו וכ"ת לתסרו גם הרהור גם דיבור וכ"ת משום דדאורי' הוה הרי גם ק"ש דאוריי' וכיון דאינו יוצא בהרהור הרי בטולי בטלי' י"ל ע"ד שכ' הטו"ז בה' ר"ה ובה' ריבית דדבר המפורש בתורה אין כח ביד חכמים לעקור ובשלמא לבטל ק"ש וביהמ"ז לגמרי הוה דבר המפורש בתורה ואין כח ביד חכמים לעקור משא"כ אם יאמרו יהרהר בק"ש הא דבעי' דיבור אינו מפורש בכ' דהרי י"ל הרהור כדיבור כדאמר רבינא ומצינו ג"כ אמירה בלב ויאמר ה' אל לבו וכיו"ב ע"כ שבקי' אהרהור בק"ש ובבהמ"ז כיון דהכ"ד ולגמרי לא מצי לבטל יוציא בשפתיו והן הן דברי הרמ"בם הנ"ל דבק"ש אינו יוצא בהרהור ובבהמ"ז יוצא בהרהור ומ"מ טעמא מאי י"ל דאנן קיי"ל כר"י משום ראב"ע דלכתחלה צריך להשמיע לאזניו ובדיעבד יצא אף שלא השמיע לאזניו דכתיב על לבבך כדקאמר ר"מ לעיל וק' האי שמע למאי אתא אלכתחלה לא מסתבר וע"כ לבכל לשון שאתה שומע וכ"כ תו' ר"פ הי' קורא עיי"ש וכ"כ הרשב"א דממילא ידעינן דלא יצא בהרהור דבהרהור לא שייך לשון וש"מ דלא יצא בהרהור משא"כ בשאר ברכות נהי דלכתחלה כ' ופי יגיד תהלתך דיעבד אינו מעכב: ובדברינו מבואר למה פליג הירושלמי אגמ' דידן ומפ' מהרהר הברכות אבל ק"ש אומר בדבור דס"ל ק"ש דאוריי' ומ"ש ביהמ"ז ולא מ' לי' לחלק ע"ד שמחלק ש"ס דידן כמ"ש:

והנה השאגת ארי' הק' ע"ד הרמב"ם דמ' דחוץ ק"ש פסק הכ"ד למה פסק כר"י פ' השואל דבשבת דיבור אסור הרהור מותר הרי הש"ס מדמה לה להדדי ולמ"ש דדווקא גבי ק"ש דכ' רחמנא שומע למעוטי הוא דאמרינן הלכ"ד וא"כ גם התם כ' ודבר דבר ממילא אמרינן דהרהור לכ"ד ואמנם הש"ס מק' התם אס"ד דכל היכא דכ' מעוטא ס"ל לר"י הלכ"ד א"כ הרי גם בת"ת כ' ושננתם דהיא מ"ע על ת"ת לפי דברי הרמ"בם במנין המצות וא"כ ג"כ אינו יוצא בהרהור וכדקיי"ל ואמאי קאסר ר"י להרהר במבואות המטונפות הרי הרהור תור' אינו מצוה ומשני משום והי' מחניך קדוש וכמו שביאר רש"י שם: ואמנם השאגת ארי' הק' עוד לד' מי שאומר דבה"ת דאוריי' למה לא יברך ב"ק ג"כ ברכת התור' וכ"ת הרי אסור בד"ת כיון שמהרהר ק"ש ואי הכ"ד לברוך אה"ר וכ' דכיון דאמרינן כיון שמהרהר ק"ש ואי הכ"ד לברוך אה"ר וכ' דכיון דאמרינן בירושלמי דבעי' ששנה על אתר ש"ו דק"ש עצמה לאו תורה היא אבל לר"ח דהלכ"ד א"כ מותר להרהר בד"ת ומדלא מברך בה"ת ש"מ דאהרהור לא מברכי' וכד' הפוסקי' וטעמא כמ"ש משום דכ' ושננתם ושינון בפה ואמנם המחבר פסק דכותב ד"ת מ"א יברך י"ל משום דמצינו עכ"פ דכתיבת תורה מצוה ועתה כתבו לכם מסתבר שוב מאחר דכל כתיבה הוא חלק מצוה זו שיוכל לברך וכ"ת ה"ד מקרא אבל תורה שבע"פ מנ"ל הלא גם בלימוד עיקר הברכה על מקרא שא משום דתורה שבע"פ היינו פי' המקרא וממילא יברך אלא דיש להשיב הרי כתיבת תורה שבע"פ אסור מה"ת אלא שהתירו משום עת לעשות ועכ"פ היאך יברך אמנם י"ל זהו תלי' בפלוגתא דת"ק ור"נ בסוף מכלתין דלת"ק הכי דרשי' עת לעשות לד' מותר להפר תורה ור"נ דריש הפרו תורתיך אז עת לעשות לד' וא"כ לת"ק רק מותר משא"כ לר"נ היא מצוה ושפיר מברכינן עלי':

ר"י אומר מברך לפני' ולאחרי' ד' רש"י במסקנא דהא דאמרי עשאן ר"י כה' ד"א לא קאי כ"א אבהמ"ז ובק"ש מודה ר"י דלא כתר"י והנה בס"ד דס"ל דטעמא דר"י דהרהור שרי מודה רש"י דגם בברכות, ק"ש פליג ר"י אלא דלמסקנא ל"מ לרש"י לפרש כן דברכות ק"ש מה ענינם לה' ד"א אמנם ק' מאי לפניה ולאחרי' דקאמר ר"י לפניו ולאחריו הול"ל וצ"ל דלאחרי' הרי בלא"ה ג"כ לרש"י מיותר הרי גם ת"ק מודה דלאחרי' מברך וע"כ דר"י שמעי' לת"ק דדווקא בהמ"ז על הפת דהוא דאוריי' מתיר ולא שאר ברכות אחרונות וקפליג עלי' בתרתי וקאמר כל לפני' וכל לאחרי' שרי דהו"ל כה' ד"א דהיינו אסור ליהנות מעוה"ז בלא ברכה סברא הוא ובזה מיושב ע"ד רש"י לכאורה קו' עצומה למאי דס"ל לרש"י דאביהמ"ז לחודא קאי ר"י למה הוצרך הש"ס למימר דעשאן כה' ד"א לימא דס"ל לר"י דברכה לפני המזון דאוריי' דדרש ק"ו כשהוא שבע יברך אא"כ לא קאי כ"א אפת ומאי לאחרי' דקאמר א"וו אכל ברכות אחרונות קאי וע"כ משום דעשאן כה' ד"א: ודאתאן עלה מכאן דייקי תוס' ריש כ"מ וביומא וסוכה דהאי ק"ו ל"ד וק' אמאי באמת לא הוה ק"ו גמור ונ' משום דא"ל דיו לבא מן הדין להיות כנדון דהרי בעינן מדאוריי' שבע ממש ואכזית וביצה מה"ת מפטר והיאך יברך כשהוא רעב לגמרי נמצא דזה תלי' בפלוגתא דר"ט ורבנן בב"ק אי אמרינן דיו היכא דמפריך ק"ו או לא ואנן קיי"ל דאמרינן דיו כה"ג ושפיר הוה ק"ו פריכא ואפשר מעיקרא לא הוה כ"א ע"ד אסמכתא למאי דדרשי ר"מ ור"י אכילה כזית או כביצה ולדברי' שפיר הוה ק"ו אלא דאינהו ג"כ אסמכתא קאמרי כמ"ש תוס' מהאי דמה"ש:

ואמנם השאגת ארי' הק' ע"ד הרשב"א פ' הי' קורא הנ"ל דס"ל דבכל לשון שאתה שומע ל"ש כ"א בדבור א"כ רבינא האי שמע מאי עביד לי' דהרי ס"ל דהכ"ד ונ' דלהרשב"א רבינא ור"ח קמפלגי בפי' ד' ר"י משום ראב"ע ר"ח ס"ל דהאי דשומע לר' אב"ע לבכל ל' שאתה שומע וממילא הלכ"ד משא"כ רבינא ס"ל דראב"ע מפיק לי' להאי שמע דלכתחלה צריך להשמיע לאזניו ובדיעבד יוצא אפי' בהרהור מדכ' והיו הדברים על לבבך ומ"מ ס"ל ק"ש בכל לשון דוהי' אצטריך שלא יקרא למפרע:

כדאשכחן בסיני מד' רש"י מבואר דמפ' כתר"י דמוהודעתם לבניך מפיק לי' ולא כמ"ש תוס' מסיני ממש והטעם דשומע כעונה ונ' דרש"י לטעמי' שהביאו תוס' לקמן בסמוך בשמו דהעומד בתפלה יכול לשמוע קדיש וקדושה ושומע כעונה ותוס' הקשו עליו א"כ הו"ל שוב הפסק נמצא דד' תוס' דשומע כעונה חשיב דבור וד' רש"י דמ"מ לא חשיב כדיבור וממילא לא מצי למילף מסיני דלא הוה כ"א שומע כעונה וע"כ הפי' כתר"י:

תוס' ור"ח אמר דבק"ש אינו יוצא בהרהור דקדקו לומר בק"ש משום דא"ל דוקא בק"ש פליג רבינא משום דכ' על לבבך אבל בעלמא היכא דכ' בקרא בהדי' דיבור בעי' דיבור דווקא ול"פ רבינא על ר"י בשבת פ' השואל דס"ל דיבור אסור הרהור מותר ומה"ט לא הביאו תוס' הראיי' ממ' שהביאו תר"י: וכ"כ לעיל לישב הא דלא מק' הש"ס בבהמ"ז מאי יושב ובטל שייך ויע"ל דאי מחי לי' לברך בהמ"ז יש עלינו למחות בידו מלאכול פת וזה אין רוב הציבור יכולין לעמוד בו:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה