ליקוטי חבר בן חיים א· רבי חזקי' פייבל פלויט
בסוגי דתנאי כפול קידושין פ' האומר
ר"ח אומר הנה ד' רש"י דרחב"ג ל"פ כ"א בתנאי כפול ותוס' הק' מב"מ ותי' רמב"ן דד' רש"י דרחב"ג מיהת לא פליג בהא אר"מ ונ' דל' דמתני' מסייע לרש"י דאי הוה תני דברי ר"מ ורחב"ג בר פלוגתא הייתי אומר דאין כאן עוד ד' שלישי אבל עכשו דתנן ר"מ אומר רחב"ג אומר כלומר שכי' יחידאי ויש עוד ד' רבנן והיינו דרחב"ג לא נחלק כ"א בתנא"כ ורבנן אפלגו על הכל:
ויל"ד למה יליף ר"מ מתכב"ג וב"ר דמאוחר ולא יליף מאם בחוקתי תלכו דמוקדם בשלמא מקראי דקודם מ"ת י"ל אין למדין מקודם מ"ת כדאי' בירושלמי אבל מאם בחוקתי נילף ולולא דשבק רש"י דבעי' אפשר ע"י שליח הייתי אומר דהא מיהת ליכא למילף מאם בחוקתי דפעמים השכר ע"י הש"י בעצמו אבל רש"י שבק להך מלתא וכל הני דמייתי רש"י ת"כ וקודם למעשה והן קודם ללאו הכל משכחת גם באם בחוקתי ואמאי לא נקט ר"מ אם בחוקתי והי' כר' ראי' מזה דגם ר"מ ע"כ ס"ל הצריכותא דעביד הש"ס לקמן כי לולא כן הו"ל ב"ג וב"ר עם אם בחוקתי ב' כתובים הבאי' כא' ואין מלמדין ומיושב בזה קו' תוס' בשבועות דהש"ס ס"ל דר"מ באי' לא בעי ת"כ וק' מאם בחוקתי תלכו אמנם אי ר"מ ג"כ ס"ל צריכותא וקראי לגופיי' צריכי לק"מ וז"נ שיטת רש"י שבועות שם דגר' לעולם איפוך ור"מ בממון אי' לי' תנ"כ ובאי' לית לי' והיינו טעמא משום דיליף מב"ג וב"ר לחודי' ושאר קראי לגופי' צריכי וא"כ לית לן קראי כ"א בממון: והנה לד' הגאוני' שהביא הרמב"ם דאדרבא בממון לית לן תנ"כ ויישב הראב"ד בהשגות שפיר מב"ג וב"ר ועדין ק' מסוגי' דשבועות דאמרי' אפכא כי לית לי' לר"מ מכלל לאו וכו' בממון וכ' דהגאונים גרסי שם לעולם לא תיפוך ואמרי' ר"מ מחייב וחכמים פוטרין דס"ל גם באי' בעי' תנ"כ ושתויי יין דבמיתה שאני דמיתה לא גרע מממון:
כ' רש"י כל תנאי שאינו כפול כ' כוונת רש"י דק' לי' ל' כל תנאי דתנן בשלמא אי ר"מ גם באי' הוה מיירי א"ש אבל באמת ד' רש"י בשבועות דר"מ באי' לא בעי תנ"כ ומאי כל ולזה כ' רש"י דר"מ אדרחב"ג קאי דשמעי' דאמר דכיון שהתנאי קודם למעשה והן קודם ללאו התנאי קיים וע"ז קאמר ר"מ כל תנאי אפי' עשוי בשאר דיני תנאי כל שאינו כפול אינו תנאי: ובמק"א כ' דד' רש"י דאין צריך לקיים התנאי כלל אבל אין ל' רש"י מורה כך דוק בלשונו שכפל כמה פעמים אשר אף בלא קיום התנאי המעשה קיים וע"כ כן הוא דהא מב"ג וב"ר ילפי' ובשלמא לענין קיום המעשה שפיר ילפי' וכמ"ש רש"י אבל שלא יהא צריך לקיים התנאי עדן לא ידעי' ואמנם כוונת רש"י מדשני ר"מ בלישנא ולא קאמר תנאו בטל כמו במתנה עמ"ש בתורה ש"מ דהתם הוא דהתנאי בטל לגמרי אבל הכא רק המעשה אינו בטל בביטול התנאי אבל התנאי מחוייב לקיים והנה בב"מ בתנאי שיש מעשה בתחלתו תנן בהדי' תנאו בטל ומ"מ נ' מד' רש"י שם בהדי' דר"ל דהתנאי אינו מבטל המעשה וב' משום דק' לרש"י למה חלק התנא שם מתנה עמ"ש בתורה ויש מעשה בתחלתו לב' בבות א"וו משום דהתם תנאו בטל לגמרי וביש מעשה בתחלתו המעשה אינו מבטל אבל התנאי צריך לקיים:
ואמנם הרמב"ם א' לי' ל' תנאו בטל שהוא בטל לגמרי דומיא דמתנה עמ"ש בתור' וק' ל' מ"ט ולזה פי' דמעשה בתחלתו היינו שעשה המעשה לגמרי קודם שעשה התנאי ואמנם ע"ד שביאר הכ"מ דהכל היה בב"א דלא תק' קו' הטור ועל הטור שלא הבין ד' הרמב"ם כן יש לתמוה למה לא ק' ליה אמאי תנאי ע"מ מהני אפי' ביש מעשה בתחלתו וכמ"ש שם הרמב"ם בהדי' וע"כ צריך לפ' כפי' הכ"מ:
ודעת הרמב"ם והגאוני' בע"מ שהקשו עלי' הראשוני' מגט שכ"מ ע' ה"ה פ"ט מגירושין והלח"מ הוסיף עוד להק' למה לא תיקן רבא ע"מ ולא יהא צריך לדיני תנאין לענ"ד נעלם מכולם ד' הרמב"ם שהוסיף שם ואינו רוצה לגרשה מעכשו שלא תטרוף דעתו כוונתו דכה' שקודם לה' זאת כ' הרמב"ם דבמהיום או מעכשו ה"ה מגורשת גמורה ואסור להתיחד עמה וזה ענין שמביא לו טירוף הדעת שאנו מחזיקין אותה למגורשת כאילו וודאי ימות ומאי תקנתי' שיאמר שעה א' סמוך למיתה מגרשה דהיינו מעת שאני בעולם וא"כ עכ"פ איננה מגורשת עד רגע סמוך למיתה וכ"כ הרמב"ם בהדי' בה' זאת ושפיר בעי' תנאי כפול:
ותנ"כ מהני והרמב"ם קיצר וסמך על מ"ש לעיל דאם ימות אינו גט ובמהיום מגורשת לאלתר וכאן כ' דבשעת מיתה מגורשת וממילא ידעי' דאמר לה סמוך למיתה יחול הגט וא"ש הכל בע"ה:
וכ' רש"י כגון שאמר ה"ז גיטך כ"כ לעיל ליישב מדוע שבק רש"י קדושין דקיימא בי' ונקט גיטין ואמנם כ' דק' ליה לרש"י קו' הראשוני' מהא דאמר ר"א התקדשי לי במנה וכו' ולחלק בין ע"מ לאם ל"מ לרש"י כמבואר מדבריו כאן דס"ל גם בע"מ בעי' דיני תנאי וגם לחלק בין תנאי לגילוי דעת לא ניחא לי' ולזה מ' לי' לחלק בין קידושין דמקבל המקדש על עצמו ליתן מאתים זוז אמרי' כוונתו וישלים ועכ"פ כבר התחיל בכסף קידושין לקיים התנאי והשאר חוב עליו וישלים על כרחו משא"כ בגיטין דעלי' לקיים התנאי התם בעי' דיני תנאי לא זולת וז"נ כוונת רש"י דנקט גיטין דווקא:
וכ' עוד רש"י דבעי' תנאי קודם מדלא אמר מרע"ה תנו אם יעברו והר"ן פ' מי שאחזו הק' על זה דאי הוה אמר אפכא הוה דייקי' אפכא וע"ש מ"ש וד' רש"י כ' מדחזי' כל המשניות שנויין מעשה קודם לתנאי וצ"ע דלא דק תנא בהכי וסמך על מתני' דב"מ דתנאי שיש מעשה בתחלתו בטל ועכ"פ מדוע נפל כהאי לשנא בפום תנא דידן ש"מ דהוא ל' בני אדם הריני מוכר לך בית זה על תנאי כך ואמאי שינה מרע"ה בלשונו אלא ש"מ דינא הכי דבעי' תנאי קודם למעשה ואמנם מה שסיים רש"י דלא אתי תנאי ומבטל למעשה דקדמו צ"ע כיון דלד' רש"י המעשה עדין לא נעשה ומה הוא ומבטל למעשה דקדמו וצ"ל דעכ"פ הוא מקדש האשה הזאת בכסף קידושין שנותן לה ונהי דאתני מיד בשוה שנותן לה אם אינו מקדים התנאי אף אני אומר דלא תלי המעשה בתנאי שאם לא יקיים התנאי יהא המעשה בטל כ"א יתבע התנאי ממנו בדין: ואמנם כ"ז לד' רש"י שפיר מצינו למילף מב"ג וב"ר אבל לד' הרמ"בם דר"ל המעשה עצמו לא יהא קודם לתנאי והיאך נילף שה מב"ג וב"ר הרי לא קבלו לאחזתם ארץ גלעד עד לאחר כיבוש וחילוק ונ' ד' הרמ"בם דבאמת תנאי קודם למעשה לאו מב"ג וב"ר יליף לה ר"מ כ"א גמרא גמירה לי' וכן מ' מדקאמר הש"ס בב"מ מאן שמעת דאי' לי' תנאי קודם ר"מ דתניא אבא חלפתא משום ר"מ אומר וכו' ואמאי לא מייתי מתני' דידן כל תנאי שאינו כתנאי ב"ג וב"ר אלא ש"מ דתנאי קודם מעשה לאו מהכא גמרי' ובזה נבין דהרמ"בם הביא בשם רבותיו דבממון לא בעי' תנ"כ ומ' דתנאי קודם בעי' אפי' בממון כמתני' דב"מ וא"כ עדיפא הו"ל להרמ"בם להקשות עליי' מ"ש תנאי קודם דילפי' מב"ג אפי' בממון ותנאי כפול לא ילפי' בממון אלא ש"מ דתנאי קודם לאו מב"ג וב"ר ילפי' וכמ"ש:
אלא דק' הא דרבא פ' מי שאחזו דקאמר רבא מכדי כל תנאי וכו' מה תנאי קודם ש"מ דאב"ג וב"ר ילפי' אלא דאסוגי' זו בלא"ה ק' על הרמ"בם דס"ל דמעשה בפועל בעי' והרי הכא מד' רבא מבואר דאדיבור קפדי' וכ' ד' הרמ"בם דוודאי רבא ס"ל דגם הא מלתא מב"ג וב"ר ילפי' דאפי' בדיבור תנאי קודם הביאו לזה משום דק' לי' לפ' בריי' משום דלא כפלי' דווקא והיינו דמק' לי' ר"א בר אהבה אי ס"ל דממש בכל מילי בעי' כתנאי ב"ג וב"ר א"כ גם לתנאי ומעשה בדבר אחד נילף וכשם דלאו קפדי למסקנא מאחר דבריי' כפשטא אתיא אתנאי ומעשה בדבר א' דהרי השמיטו הרמ"בם ה"נ לא בעי' בדיבור תנאי קודם ואגמ' דב"מ סמכי' דאמעשה ממש הקפידה תורה לא זולת אלא דמ"מ ק' הך דשמואל לקמן דאמרי' ולימא יהא גט ומשני בעי' תנאי קודם ש"מ דגם בדיבור בעי' תנאי קודם וכ' דהנה כבר כ' לעיל דשמואל מיירי לד' הרמ"בם באומר מעת שאני בעולם ומעתה כיון דנותן לה עכשו הגט ואם יאמר יהא גט הגט חל מיד והתנאי לאח"כ לא מהני מידי ושפיר קאמר הש"ס בעי' תנאי קודם למעשה:
נחזור לד' רש"י דמ"מ בהך סברא שכ' רש"י בא ליישב דדווקא בתנאי ראשון בעי' תנאי קודם אבל לא בתנאי בתרא ומיושב קו' תוס' לקמן גבי אם שכב וכ"כ המ"ל בהל' אישות בשם מהרי"ט דתמה ע"ד תוס' דפשיטא להו דגם בתנאי שני בעי' תנאי קודם וכ' דתוס' לטעמיי' דכ' פ' אעפ"י דסברת ר"מ דאי לאו תנאי ב"ג וב"ר לא הוה ידעי' דתנאי מבטל מעשה ומה"ט בעי' ממש כמו בב"ג וב"ר וא"כ ל"ש תנאי ראשון או שני משא"כ לסברת רש"י בתנאי ראשון לחוד תלי' מלתא:
וכ' רש"י עוד דבעי' הן קודם וע' ר"ן פ' מי שאחזו דהטעם דבגמר דבריו אדם נתפס ורש"י לא דייק לפ' כן נ' דס"ל דהלאו אינו מועיל בתחילה אבל מהי"ת יזיק אלא דאינו מועיל שיהא זה תנאי כפול וא"כ כי אהדר הלאו בתר ההן למה לא יועיל ונ"מ בין ד' הר"ן לדברינו דלהר"ן אפי' למאן דלא בעי תנ"כ עכ"פ היכא דהוצרך לאמרו בעי' הן קודם ולדברינו דווקא לענין תנ"כ מזיק לאו קודם לא זולת וכן מורין ד' הרמ"בם בה' זכייה ומתנה שהביא בשם רבותי' דבממון לא בעי' תנ"כ ולא הן קודם ללאו מבואר דס"ל דתנ"כ והן קודם ללאו בהדדי מישך שייכא: ואמנם פלוגתת שמואל ורבא אי בעי' הן קודם ללאו כ' דשמואל ס"ל דר"מ לא יליף מב"ג וב"ר כ"א תנ"כ ותנאי קודם למעשה גמרא או סברא וכמ"ש לעיל מסוגי' דב"מ ורבא לטעמי' דגם תנאי קודם מב"ג וב"ר ילפי' וא"כ ה"ה הן קודם ללאו:
וכ' עוד רש"י רחב"ג לא פליג כ"א אתנ"כ כ' שהביא לרש"י לפרש הכא כזה משום דק' לי' למה לי' לרחב"ג למימר הוצרך הדבר וכו' וק' אכתי משאר כתובים וע"כ עבדי' צריכותא בכל חד לימא כרשב"ג דהו"ל ב' כתובי' ואין מלמדין א"וו מודה רחב"ג דלתנאי קודם ילפי' מב"ג וב"ר משום דע"כ שאר כתובי מצרך צריכא וק' לילף נמי כפול אלא ש"מ הוצרך הדבר לאומרו: תוס' ד"ה שאפי' בארץ כנען ולא כ' לר"ת ולא כ' תוס' מאיזו טעם לא נ' ונ' דק' לי' משל דרחב"ג לקמן שהאב התנה ואא"ב משום ייפוי כח זה שייך גם התם משא"כ אי טעמא כמ"ש רש"י משום שהיו קצין בה וה"ז לא שייך לקמן שהבן לא התנה והו"ל לרחב"ג למנקט אחין שחלקו והתנו עם א' אלא ש"מ גם בשמעתין טעמא משום ייפוי כח:
רש"י שפיר קאמר קו' היא כ' שהביא רש"י מקו' דמקשי' מרחב"ג לר"מ ראי' דהתנאי הי' שיעברו את הירדן וא"כ הסברא נוטה שפיר לד' רחב"ג דבארץ כנען אם לא יעברו לא ינחלו משא"כ לד' תוס' דהתנאי הי' שיעברו בראש הצבא מאין פשיטא להש"ס למפרך מדרחב"ג אר"מ דלמא סברת ר"מ כקו' תוס' לקמן דכיון דסייעו בכיבוש מהי"ת ס"ד שלא ינחלו אלא ש"מ כד' רש"י: כת' עוד רש"י באריכות ד' ר"מ ותו"ד דהא וודאי מסתבר שלא יטלו כל ארץ הגלעד אם לא יקיימו התנאי אף אי לא בעי' תנ"כ אבל דנטעי ונימא שיטלו בגלעד כנגד חלקם שבארץ כנען ואצטריך ארץ כנען למיעוט מהי"ת הרי מבתוככם ידעו שיטלו במקום ששאר השבטים נוטלין ומדכ' רחמנא ארץ כנען ש"מ לתנאי כפול ורחב"ג השיב לו דאכתי ס"ד בארץ גלעד יטלו א' מי"ב ובארץ כנען כלל לא לא בארץ כנען עצמה ולא בגלעד כנגדה קמ"ל קרא דבארץ כנען עצמה יאחזו:
והנה כ' תו"י ע"ד רש"י דאינו דומה למשל דרחב"ג כוונתם דהתם אינו ראוי שיקנוס דכי מה עבד האח שיפסד חלקו בשאר נכסים משא"כ ב"ג וב"ר דינא הוא שלא יירשו בארץ כנען מאחר שלא סייעו לכבוש:
ואמנם כוונת רחב"ג במשל זה דהנה ר"מ השיב דהוה די אי כ' קרא בתוככם דנדע דאינם ראוי לקנוס וממילא נדע דגם בארץ כנען ינחלו וע"ז השיב רחב"ג דהרי האח הזה וודאי אינו ראוי לקנוס אבל מאחר שכבר זכו אחיו בשאר נכסי' הוא מסולק מהם וה"נ אי לא כ' בארץ הייתי אומר דבארץ כנען כבר זכו שאר השבטי' ואין לב"ג וב"ר חלק בהם:
אם תיטיב אגרא אולי פליגי ר"מ ורחב"ג ע"ד פלוגתת ר"ע ורבנן ביבמות אי זכה מוסיפין או משלימין ור"מ סבר זכה משלימין וממילא נדע דלא זכה אינו משלים ורחב"ג סבר זכה מוסיפין ואכתי לא ידעי' דלא זכה פוחתין: תוס' ד"ה אז תנקה בסוה"ד ולמה"ר יצחק כ' ד' מה"ר יצחק דוודאי הדין עם רש"י ככ' בקרא שאברהם השביע את עבדו שלא ליקח מבנות כנען אבל על אותה שבועה לא אמר אז תנקה וכ"כ רש"י בחומש ואפנה על ימין או על שמאל מבנות לוט או מבנות ישמעאל ואמנם עוד שבועה אחרת הי' שם כי אל ארצי תלך ולקחת אשה ועלי' נאמר אז תנקה והיינו דק' להש"ס ומתרץ שפיר וממילא מיושב ג"כ למה לא מייתי הש"ס קרא קמא ונקית משבועתי זאת דהתם אצטריך למכתב זאת ולא אחרת כלומר שלא ישא מבנות כנען ואמנם למסקנא משני שפיר טפי אבל המק' לא ק' לי' מהאי קרא:
רש"י ד"ה ל"ל אם בחוקותי תמאסו יל"ד מאי בעי רש"י בזה ותו לפמ"ש במק"א דע"כ קו' הש"ס לא הי' כ"א אאותן קללות שנשמעות מכלל ברכות וא"כ לאו אאם בחקותי תמאסו ק' לי' ונ' דאדרבה רש"י בא ליישב זה דמאי מק' הש"ס הרי עכ"פ הני קללות שאינן נשמעות מכלל ברכות אצטריך וע"ז כ' רש"י דהש"ס לא מק' אתחלת התוכחה ואם לא תשמעו לי משום דידע הש"ס דאצטריך וכמ"ש אבל אם בחוקותי תמאסו ל"ל דמאי אמרת דנטעי וניומא על החקי' לא ענש הכ' הרי מדהבטיח שכר על החקי' עונש ג"כ ידענא ומשני מה דמשני וע"כ שפיר כ' רש"י ל"ל ואם בחקותי תמאסו:
אם תאבו ושמעתם הא דהדר מק' מהאי קרא היינו דישעי' א"ל לישראל שלא יתייאשו מן הרחמי' אם ישובו ולא יאמרו כמו שאמרו דורו של יחזקאל עונותינו אתנו ובם אנחנו נמקים כ"א אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ומהי"ת נימא דאם ימאנו ג"כ ינקו ומ"מ משני דס"ד עדין לא הגיע עת לחתום גז"ד:
תוס' ד"ה בשלמא לרחב"ג צ"ע אמאי ציינו תוס' קו' על הס"ד הלא במסקנא ג"כ ק' וכ' דתוס' הק' בזה לרש"י לטעמי' דס"ל דרחב"ג רק אתנ"כ פליג ואמאי לרחב"ג ניחא אם לר"מ לאו קודם להן לא מקרי תנ"כ למה לרחב"ג יהא לאו לחוד תנאי כלל:
וכ"כ במק"א ליישב קו טו"ז בהקדמה לי"ד ע"ד תוס' אלו ואולי י"ל ג"כ דלרחב"ג בס"ד כ' תוס' סברא זו ואולי באמת שמואל אי' לי' גם למסקנא סברת תוס' ולהכי לא אכפת לי' בקו' רבא אבל מאחר דמסקני' הנקי כ' נחתי' מהך סברא והיינו דמק' רבא וכ"ת נהי דהנקי כ' מ"מ הו"ל לאו קודם להן קו' זו כ"כ תוס' לקמן ליישב דמהכא ילפי' דפותחין בזכות תחלה כלומר דגלתה תורה כאן דבדיני נפשות בעי' דווקא' לאו קודם להן אבל כ"ז לאחר דכ' הן ג"כ אבל בס"ד דלא כתב הן כלל שפיר ומק' תוס' ותי' מה שתי':
ובאמת י"ל טעמא דשמואל בגיטין דמדמי ש"מ ג"כ לדי"נ:
תו"י ד"ה הנקי כ"כ במק"א ליישב לד' ר"ח למאי כ"מ קאמר הש"ס הנקי כ' ולע"ע כ' דכ"ז דלא ידעי' דהנקי הוה כמו חנקי ע"כ האי הנקי ארישא דקרא קאי וא"א לפ' קרא כר"ח משא"כ עכשו האי הנקי קרא בפ"ע כמו משוקדי' ושפיר נוכל לפ' כפיר"ח:
ועדן יל"ד לפי' ר"ח מאי מק' הש"ס לרחב"ג הנקי ל"ל הרי אי לאו דכ' הנקי הו"ל מעשה קודם לתנאי וכקו' תוס' ובשלמא לד' הרמ"בם דס"ל מעשה ממש בעי' א"ש ואולי ד' ר"ח דלרחב"ג לא בעי' תנאי קודם למעשה ושפיר וק' הש"ס:
ועי"ל לר"ח מאי מק' הש"ס בשבועות ולית לי' לר"מ והרא"ת הנקי כ' וכי מה ידעי' מהנקי וצ"ל דעכ"פ האי הנקי בא לגלות דאם לא שכבת תחת אישך ואת כי שטית מבלעדי אישך והא גופא ל"ל כיון דמכלל לאו אתה שומע הן: תוס' ד"ה הוא יתחטא י"ל דמאחר דכ' והזה הטהור האי קרא דהוא יתחטא לענין כרת כ' דס"ד דאין חיוב כרת אם לא נתחטא בשתיהן כ"א בא' מהן ולר"מ אצטריך גם ואם לא יתחטא ומשני דלרחב"ג מאם יתחטא לא ידעי' תרוויי' והיינו דמק' בתר הכי דא"כ לרחב"ג אכתי והזה ל"ל:
גיטין פ' מי שאחזו מ"ש רישא ע' רשב"א דהל' אינו מדוקדק וגם מאחרי דרישא ל"ק לן הו"ל להמק' להק' רק מ"ט דסיפא וכ' דע"כ האי ונתן לאו נתינה ממש דא"כ בעי' שו"פ וקיי"ל כ' על אי' הכאה כשר וא"כ אדרבא סיפא ל"ק לן אבל מאחר דברישא אינה מגורשת וע"כ בעי' ונתן ממש וסיפא מ"ש:
ויל"ד אטו לא ידע מאן דמק' דמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה דהרי מתני' היא פ' לולב הגזול גבי ר"ג ור"א א וא"ל דר"ג ור"א ס"ל ע"מ כמעכשו והמק' מוקי בריי' דידן כרבנן דר' אטו רבנן דרבי פליגי אר"ג ור"ע ור"י ור"א וראב"ע וצ"ל דמ' לי' התם באמר מעכשו בהדי' מיירי: אא"כ לוקמי גם בריי' דידן באמר מעכשו ואפשר לזה כוונו תוס' שכ' דדוחק לומר דרבא במעכשו איירי אלא שקיצר וה"ט דמ' להו לתוס' דוחק משום דאל"כ גם בריי' דידן אמאי לא מתרץ הש"ס הכי ואמנם י"ל דלהכי לא מתרצי בריי' הכי משום דק' ליפלוג וליתני בע"מ גופא אמר מעכשו מגורשת לא אמר מעכשו אינה מגורשת נמצא די"ל דה"ט ג"כ דלא מוקי הש"ס בריי' כר' דע"מ כמעכשו משום דק' לן לפלוג בתנאי גופא בין אם לע"מ ולמה נקט והנייר שלי אא"כ ק' לרב אשי י"ל דטעמא דרב אשי דכיון דבאם הוא דאינה מגורשת אם כפל התנאי דהתנאי קיים אבל אם לא כפל התנאי והתנאי: בטל ה"ה מגורשת ואי הוה מחלק בין אם לע"מ היה צריך לחלק בדיני אם בין כפל ללא כפל ונקט בקיצור והנייר שלי:
אפשר דמפייסא לי' בדמי דקדק רשב"א מאי ל' אפשר דקאמר ונ' דגם ר"ח ידע דרשב"ג לא מיירי כ"א באבדה אמנם ס"ל לר"ח באבדה קאמר רשב"ג דצריך ליקח הדמי' אבל היכא דאיתי' לאצטלית בעין אי הבעל מקבל ברצון הדמי' מגורשת והיינו דקאמר אפשר דמפייסא לי' בדמי משום דאם אינו רוצה אינו צריך ליקח ואמנם אביי כחלק על ר"ח ואמר דחדא מתרתי או דצריך לקח לה דמי' מדינא אפי' האצטלית בעין והא גם ר"ח מודה דליתא דהרי קאמר בהדי' רשב"ג אבדה דווקא ואי אינו מחוייב לקבל הדמי' ואם קיבל הו"ל כמחולין לך והרי מחולין לך גם לרשב"ג לא מהני ואולי ר"ח ס"ל דאליבא דרבנן דווקא מחולין לך לא מהני:
וכ' רש"י ליתא לאצטלית ר"ל דהנייר ע"כ איתי' דאל"כ היאך מגורשת ובאצטלית שייך דווקא אי ליתא:
גמ' הא לא כפלי' יל"ד מה ל' זה הא לא כפלי' ורש"י ציין הא לא כפלי' ר"מ וכו' וזה הו"ל לציין דיבור הא מני ר"מ ונ' דרש"י בא ליישב ל' הא לא כפלי' וזה לעורר דל' כפילי' נופל יותר על ל' אם תתנו ואם לא תתנו וכה"ג מיירי ר"מ דומי' דב"ג דכ' ג"כ אם אבל בע"מ לא שייך ל' כפילה שפיר ומדנקט תנא דבריי' בע"מ ש"מ דבלא כפילה מיירי והיינו דקאמר אביי הא לא כפלי' כלומר כיון דבע"מ נקט וכמ"ש והן ד' רש"י ועד"ז יש סיוע גדול לד' הגאוני' דבע"מ לא בעי' תנ"כ דהכי חזי' דתנא דידן נקט בכולהו מתני' תנאי ע"מ ובע"מ אין דרך לכפול ולמה לא נקט אם אלא ש"מ דמתני' דווקא קתני ואשמעי' דע"מ כמעכשו ולא בעי דיני תנאי: והנה הר"ן הביא בשם הראב"ד סברת הגאוני' ודחה אותה וה"ה כ' ספ"ו מאישות דהרמ"בם בציור דנקט התם בא לרמז על סברת הראב"ד ודבר גדול דיבר ה"ה בזה ור"ל דהרמ"בם נקט שם בין בגירושין בין בקידושין ע"מ שתתני לי מאתים זוז ולא נקט בקידושין ע"מ שאתן לך ובזה הורה לד' הראב"ד וזה פתשגן הענין בתנאי אם הרי כל מעשה הקידושין והגירושין מתלי תלי וקאי בקיום התנאי ועכ"פ עכשו אין כאן קידושין נמצא התנאי בא לעקור מעשה הגירושין והקידושין וצריך כל דיני תנאי אמנם בע"מ הרי המגרש גירש מיד והמקדש קידש מאותה שעה ובדידה קיימא לקיים התנאי א"צ לדיני תנאי ולהכי נקט הרמ"בם גם בקידושין ע"מ שתתני דבע"מ שאתן באמת צריך דיני תנאי דהוה כמו אם:
ועד"ז מיושב מה שנתעורר המשנה למלך הרי אם שכב הוה תנאי לעבר ומ"מ בעי' דיני תנאי ומ"ש תנאי לעבר מע"מ ולמ"ש א"ש כל תנאי שבא לעקור המעשה ממקומו צריך דיני תנאי מלבד בע"מ שתתני דיש בידה בכל שעה לקיים התנאי והמעשה חל משעת גירושין וקדושין משא"כ תנאי דלעבר דבא לעקור המעשה לגמרי:
וי"ל דלהך לשנא לקמן דרש"בג לרבנן קא"ל אין תנאי בכתובי' שאינו כפול וגמרי' מניי' בהך לשנא ס"ל לרש"בג דבין ר"מ בין רבנן אי' להו תנ"כ ותרוויי' אי' להו ע"מ, כמעכשו כמד' בתוספתא דגם ר"מ אי' לי' ע"מ כמעכשו הביאה הר"ן וח"ר אלא ר"מ ס"ל אפי' במעכשו בעי' תנ"כ ורבנן ס"ל דבמעכשו לא בעי' תנ"כ דאינו דומה לאם וע"ז רמז רשב"ג אין תנאי בכתובי' ואפי' תנאי דלעבר שאינו כפול ומאי חילוק בין עבר למעכשו: ואמנם הר"ן הק' לד' הגאוני' מחליצה מוטעת דמיירי בע"מ וכשרה משום דא"א ע"י שליח והרי מאן אמרה בחליצה ר' יוחנן איהו מרא דשמעתא דע"מ כמעכשו ולכאורה אד' הרמ"בם גופא הו"ל להר"ן להק' דאיהו פסק חליצה מוטעת כשרה ומזה נ' ראי' ברורה לד' הכ"מ דהא דהרמ"בם פסק חליצה מוטעת כשירה היינו משום דכיון דעבד מעשה אחולי אחלי' לתנאי' וכן מורה ל' הרמ"בם בה' חליצה שכ' דכשירה שהרי נתכוין לחלוץ ואי הטעם משום דהתנאי אינו תנאי למה לא כ"כ הרמ"בם:
וכ"ת מ"מ מאי בעי הרמ"בם שכ' שהרי נתכוין לחלוץ בזה בא ליישב קו' הלח"מ על הכ"מ דאם טעם הרמ"בם משום אחולי אחלי' הרי בקידש ע"ת ובעל ס"ל להרמ"בם דעכ"פ לא הוה רק ס' קידושין וגם בחליצה לא יהא אלא ס' חליצה וזה בא הרמ"בם ליישב בעל אחר קי' תנאי וודאי יש ס' אי אחולי אחלי' אבל בחליצה דבעי' לשמה כמו שביאר שם הרמב"ם וכיון שחלץ בפני ב"ד וכיון דפוטרה ממילא ביטל ואחלי' לתנאי:
משום דמעשה קודם לתנאי יל"ד רבא דמ' לי' דר' דברייתא דווקא והאי לשנא תנן במתני' לעיל ג"כ ואעפ"כ תנן ותתן ואמאי תתן לרבא הרי התנאי בטל ובשלמא לד' הגאוני' דאי ע"מ כמעכשיו לא בעי' דיני תנאי שפיר מתני' מוקי רבא כר"ה והיא תתן ובריית' לרבנן מוקי לה אבל לד' החולקי' וס"ל דגם במעכשו בעי' דיני תנאי ק' רבא היכא מפ' למתני' וצריך לדחוק דרבא לד' אביי דמפ' בריית' דווקא הוא דקאמר אמנם לד' תוס' דלרבנן דר"מ גם תנאי קודם לא בעי' א"ש דמתני' מוקי רבא כרבנן דר"מ ובריית' כר"מ ומ"מ לד' רש"י דפשט דבריו במתני' דקידושין מורין דאין חילוק בין אם לע"מ ומ"מ ס"ל דרבא גם לרבנן מוקי בריי' צריך לדחוק וכמ"ש:
תנאי ומעשה בד"א יל"ד ר"א בר אהבה היאך אפ' למתני' דלולב הגזול דדייקי מנה דמתנה ע"מ להחזיר הוה מתנה ונהי דמיירי באומר מעכשו מ"מ הו"ל תנאי ומעשה בד"א ולמה תנן והחזירו לאשמעי' דבעי' החזירו דווקא ובשלמא לד' הגאוני' דבמעכשו לא בעי' דיני תנאי שפיר אבל לד' התוס' ק' ואמנם כ"כ תוס' היכא דאין תנאי סותר המעשה לא מקרי בד"א ובמעכשו הרי אין תנאי סותר המעשה אלא הא גופא קשיא כיון דמב"ג וב"ר ילפי' מה לי סותר או לא וצ"ל דלענין זה לא ילפי' אלא בתנאי אם דלאו מעכשו ולא במעכשיו נמצא משום דיש בענין זה סברא לחלק בין אם למעכשו מודו תוס' דלא ילפי' מעכשו וא"צ מ"ש רש"ל דלד' תוס' ב"ג וב"ר לסימנא בעלמא נקט ר"א בר אהבה ולמ"ש דברי' בגו:
ומה שצ"ע הוא ד' הרא"ש שכ' דבמעכשו בעי' ג"כ דיני תנאי וחשיב בהדיי' תנאי ומעשה בד"א וא"כ הך דאתרוג דלא החזירו לא יצא היכא משכחת לה וצ"ע וכבר הקשו קושי' זו הטו"ז אה"ע ה' גיטין שם:
תוס' ד"ה משום דבעי' תנאי קודם כ' הרמב"ן בקידושין דאין ד' רש"י דהכל מודו לר"מ באינך דיני תנאי אלא דרחב"ג לא פליג מדקאמר אתנ"כ הוצרך הדבר ש"מ דבאינך מודה לר"מ וצ"ל דהא דגם בשמעתין כ' רש"י הכי למימר מאי איכא בין תי' דרבא לתי' דאביי דלאביי בריי' כר"מ לחוד ולרבא גם כרחב"ג אתיא אבל מודה רש"י דגם לרבא לאו כ"ע מודו בזה וכסוגי':
דב"מ ואמנם ד' תוס' כ' דיל"ד בב"מ שם למה הוצרך לאתויי הך ברי' למימרא דר"מ ס"ל בעי' תנאי קודם למעשה ואמאי לא מייתי מתני' דקידושין דתנן בכל תנאי צריך שהי' כב"ג וב"ר וממילא גם תנאי קודם למעשה ידעי' אלא ש"מ דאי הוה מייתי מקדושין הייתי אומר כד' רש"י דגם רחב"ג מודה בהך וכוותי' אתיא מתני' דב"מ ול"ק קו' הש"ס שם ולהכי מייתי בריי' דמתניא בהדי' תנאי קודם מ' דר"מ למימרא דאיהו יחיד גם בדבר זה:
באו"ד דקדק רש"ל אמאי שבקו תוס' תנאי ומעשה בד"א וי"ל דפי' קו' תוס' עד"ז דאפי' תימא מתנאי ומעשה בד"א ל"ק דמה"ט באמת פליג רבא ולא ס"ל מ"מ ממתנה עמ"ש בתורה ומא"א לקיימו ע"י שליח ק':
ואמנם מה שתי' כל התנאי' הכתובי' דמייתי הש"ס בקידושין כוונתם דבאמת מצינו תנאי' בתורה שאינם כפולי' כגון תנאי יעקב עם לבן אבל מאחר דגלי לן קרא דבעי' תנ"כ וודאי עשה יעקב עם לבן ג"כ תנ"כ אלא שקיצר הכ' ואמאי בהני לא קיצר א"וו לאורויי דבעי' תנאי דומיא דהני שהם לחזק ד' תורה לאפוקי תנאי שהוא לבטל וכן תנאי שאפשר המעשה ע"י שליח לאפוקי תנאי יעקב שלא הי' אפשר ע"י שליח ובאמת החליף לבן משכורתו עשרת מונים:
ומ"ש תוס' רוב מצות ע"י שליח אפשר כוונתם למ"ש רז"ל בב"מ מה שעשה אאע"ה ע"י עצמו כגון ואקחה פת לחם שלם הש"י לבניו ע"י עצמו ומים שהביא ע"י שליח אף הש"י שלם ע"י שליח וכיון שרוב מצות ע"י שליח סתמא גם השכר ניתן ע"י שליח:
ונ' דהלכה כר"מ קאי אדלעיל דהנה הראשוני' דחו משמואל ורבא דלחומרא בעלמא עבדו ואף דק' חומרא דאתיא לידי קולא וכמ"ש הרשב"א מ"מ לד' רש"י והיא ג"כ שיטת הראשוני' דשאר דיני תנאי גם לרבנן בעי' וחשו שמואל ורבא לב"ד טועי' שיסברו דלא ילפי' כלום מב"ג וב"ר ולכך תקנו גם תנ"כ אבל מאחר שהוכיחו תוס' דבאמת לר"מ לחודי' בעי' שאר דיני תנאי ליתא למ"ש אלא וודאי הל' כר"מ ואח"ז דחו גם ד' הראשוני' דבע"מ לא בעי' דיני תנאי כ"א דגם בע"מ בעי' דיני תנאי ורבא באתרוג קיצר בלשונו ואמנם בקידושין מ' ע"ב כ' דבאתרוג איכא אומדן דעתא דלא נתנו לו כ"א לצאת וא"צ תנ"כ ולכאורה לד' תוס' סברא זו מכרחת דהראשוני' הביאו ראי' דבע"מ לא בעי' דיני תנאי מהך התקדשי לי במנה וכ' הרשב"א דאי סגי בגלויי דעת אין ראי' מהתם וא"כ אמאי נדחקו תוס' בשמעתין למימרא דבאתרוג בעי' כפילא ונ' דק' להו בשמעתין אמאי בשכ"מ בעי' תנ"כ וכי יש אומד הדעת גדול מזה דהרי ר"ה באמת קאמר גיטו כמתנתו א"וו משום היכא נעביד ה"ז גיטך ע"כ צ"ל ואם לא יאמר מאומה ה"ז גט מאחר דלא קיי"ל כר"ה ואם יאמר אם ימות הרי התחיל בתנאי וצריך לגמור ש"מ דתנאי שהתחיל בו ולא גמרו גרע מלא התחיל בו כלל ואילו אמר רבא רק הילך אתרוג זה במתנה וסמך על אומדן דעתו שלא נתן לו כ"א לצאת שפיר אבל מאחר דקאמר רבא ע"מ שתחזירהו לי גם כפילא בעי':
והנה הר"ן הק' על הפוסקי' דס"ל דבע"מ לא בעי' כפילא מהירושלמי דמבואר שם דאדרבא ע"מ גרע ונציע קצת ד' הירושלמי לפי שביאור המפ' בעל פני משה דחוק קצת ואמרתי לבאר לפי קו"ד ראשית דבר הגי' הירושלמי במתני' דעירובין מתנה על עירובין כלומר אם מניח שני עירובים דל"ש מכלל לאו צריך להתנות על כל רוח אבל בעירוב א' א"צ לומר אם לא בא חכם הריני כבני עירי דמכלל הן נשמע לאו ומק' ע"ז ולדבריך אמאי בעירובי' תנן לא באו לא לכאן ולא לכאן הריני כבני עירי אלא ש"מ מתני' ר"מ דלית לי' מכלל לאו א"כ אינך צריך להגיה עירובין ומק' היידין ר"מ ויל"ד הרי אמתני' דב"ג וב"ר קאי ומק' היידין ר"מ אע"כ מחלק הירושלמי בין תנאי שביד המקבל כמו בב"ג וב"ר וכן אם תתני לי מאתים זוז דד' המתנה כי ב"ס יוגמר הדבר מאחר שביד המקבל לקיים התנאי וס"ל לר"מ דגמר בלבו שאפי' לא יקיים התנאי יהא המעשה קיים ולהכי בעי' תנ"כ אבל בתנאי שאין בידו כגון אם בא חכם מאן לימא לן דכה"ג ג"כ ס"ל לר"מ דלא אמרי' מכלל לאו אתה שומע הן וע"ז מייתו מירדו גשמים דגם כן אין בידו ומ"מ ס"ל לר"מ דמקודשת ומעתה מ"ש הראשוני' דבע"מ לא בעי' תנ"כ היינו כמ"ש לעיל היכא דביד המקבל לקיים התנאי אבל היכא דתנאי ביד אחרים ל"ש בין אם לע"מ וכה"ג מיירי בירושלמי אלא דהירושלמי מ' לי' דע"מ כזה עוד גרע מאם ועד"ז יש ליישב קו' הראשוני' משמואל ורבא דע"כ במעכשו איירי ואמאי בעי' תנ"כ ולמ"ש מאחר דתנאי שכ"מ אין ביד האשה המתגרשת לקיים א"כ לא מהני מעכשו אלא שמד' הרמ"בם לא מ' כן שכ' גבי גט זה של ש"מ ואינו רוצה לומר לא ע"מ ולא מעכשו מ' הא אי הוה אמר מעכשו לא הי' צריך כפילא:
נחזור לד' הירושלמי שכ' דבלאחר שירדו גשמי' גם ר"מ מודה דלא בעי' ומק' האי אם דב"ג וב"ר לאו כלאחר כך גי' הרשב"א והר"ן ולפנינו הגי' משובשת והבעל פני משה טרח לפ' ולא עיין בד' הראשוני' בענין זה ובסוף שמעתא מק' הירושלמי בכל אתר אי' לי' לר"מ מכלל לאו ור"ל דומיא דקידושין דאין בהם רק אי' ס"ל לר"מ ר"ל בשתויי יין ופ"ר או בנדרי' כד' הפני משה שם ולמה אמר בירדו גשמי' דבעי' לענין קידושין ומשני באמת רק משום חומר ערוה ובא להוכיח ד' ר' יוסי שאמר לעיל מזה דלחומרא דווקא קאמר ר"מ בירדו גשמי' דבעי' כפילא ולא לקולא ועד"ז א"צ להגיה כלום ואמנם לפי הגהת ה"ר אלחנן בתוס' הקו' הי' למה את אמר הכא דדווקא לחומרא קאמר ר"מ דבעי' כפילא הרי לית לי' לר"מ אפי' לקולא מכלל לאו ומשני חומר הוא בערוה דלא סמכי' לקולא כך פי' ד' הירושלמי לד' תוס' ואשר חנני ה' ית' כ' למעלה:
ועתה נחזור לד' תוס' אחר שדחו ד' רש"י ועמהם נדחו ד' הרמב"ן דשמואל ורבא אחמורי אחמרי ודחו ד' הראשוני' בע"מ באו ג"כ לדחות דברי הראשונים שמחלקין מדינא בין ממון לאי' והראב"ד יישב סברתם בה' זכיי' ומתנה ואמנם תוס' הק' עלי' קו' הר"ן בשבועות דמבואר התם דאדרבא באי' גם ר"מ מודה דלא בעי' כפילא וצ"ל ד' הראשוני' דלא כד' הראב"ד כ"א דאנן כרחב"ג וסייעתו קיי"ל דמב"ג וב"ר אין ללמוד כפילא דהוצרך לאומרו ואמנם משאר אי' דכ' באינך קראי שפיר ילפי' וגרסי התם ר"מ פוטר וחכמי' מחייבין כגי' רוב ראשוני' שם ולא כרש"י וכ"ת א"כ ק' משתויי יין קו' רש"י בשבועות שם וכ' דיל"ד אמאי לא מק' הש"ס התם מיד הך קו' כדמשני איפוך א"וו משום דבחיוב מיתה מסתברא מכלל לאו הן דלא לחנם כ' התורה לא תשתו ולא תמותו אמנם בתר דמייתי דר' תנחום מהבקי ולמה לא כ' התורה ולא תמות ונדע:
מכלל הן לאו אלא ש"מ דאין חילוק ושפיר מק' משתויי יין אמנם לרבנן מאן יימר דדרשי הנקי כר' תנחום דלמא כרחב"ג כי היכא דמודי' לי' בב"ג וב"ר א"כ לעולם י"ל דבא' לא אמרי' מכלל לאו הן רק בממונא:
ודקדק רש"א למה נקטי תוס' סוטה ושבקי גיטין וכ' דכיון דהממון שאר כסות עונה וכתובה וכולהו ליתנהו בארוסה א"כ גט ארוסה באמת לא בעי' כפילא אלא בעי' תוס' להחליט זה משום דין הירושלמי דמייתי בתר הכי דחומר הוא בערוה ולהכי נקטי סוטה דל"ש אלא בנשואה דארוסה אינה שותה: תוס' ד"ה אלא אמר רבא ולרבי אתיא שפיר כ' כוונתם למ"ש לעיל דלכאורה גם לר' קשה לפלוג תנא וליתני בין אם לע"מ אבל מאחר דלרבא בלא"ה בריי' כר"מ ולר"מ הוה צריך לחלק באם בין עביד דיני תנאי ללא עבד נקט בקיצור והנייר שלי:
רש"י ד"ה אתקין שמואל כשמוסרו לה והרמב"ם כ' או שיכתוב כן בגט אחר התורף וכ' ד' רש"י דדיני תנאי לא בעי' כ"א בשעת מעשה ומ' לי' הכי מקו' הראשוני' ממתני' דלקמן כתבו ותנו אם לא באתי דדוקא תנן ונקט מעשה קודם לתנאי ש שלא בשעת מעשה לא בעי' דיני תנאי:
ולימא לא יהא גט מכאן ראי' לד' תוס' דקידושין דגם בתנאי שרי בעי' תנאי קודם וע' מ"ל פ"ו מאישות בשם מהרי"ט שתמה ע"ד תוס' ומ"מ יש לדחות דלכאורה מאי מק' הש"ס דנימא לא יהא גט אמנם מאחר דאחורי פורענותא מאחרינן אם יאמר לא יהא גט יאמר ג"כ יהא גט וישאר אם עד לבסוף וע"ז משני דמ"מ צ"ל אם מתי יהא גט משום תנאי קודם ולעולם בתנאי שני א"צ דיני תנאי:
רש"י אלא אמר רבא משום לא מקדים כ' כוונתו דה"ט דלא מקרי זה לאו קודם להן משום דלאו זה אינו שייך לתנאי ולא אתא כ"א משום דלא מקדים: תוס' ד"ה אין לך תנאי לכאורה לשיטת רש"י דבשאר דיני תנאי גם רחב"ג מודה ואס"ד דס"ל לרח"בג דהו"ל שני כתובי' הבאי' כא' א"כ גם שאר דיני תנאי לא נגמור:
ר"ה וצריכי כ' דלד' רש"י באמת היינו דקאמר הש"ס בשלמא לר"מ משום דבאמת לר"מ קשה ג"כ דהו"ל ב' כתובי' אבל לד' תוס' א"ש טפי דה"ק הש"ס נהי דלר"מ ג"כ ק' דהו"ל ב' כתובי' מ"מ י"ל דאי' לי' שום צריכותא אבל לרח"בג ל"ל:
והנה הר"ן בשבועות הק' לפי סוגי' דקידושין למה הוה יברכך אלה ותי' דר"מ לית לי' הך סוגי' וכד' תוס' ואמנם לרש"י דגריס ר"מ פוטר וחכמי' מחייבין צ"ל דחכמי' היינו רשב"ג דסוגיי' ללשנא דאמר אין מלמדין ולית לי' הך צריכותא דקידושין והוכרח לפי"ז רש"י לטעמי' לאפוכי התם דלר"מ לד' רש"י נחתי' לסוגי' דקידושין:
ברוך הנותן ליעף כח אף חכמתי שלמדתי באף יעמוד לי שירחם נותן התורה עלי להקימני על בוריי לתורתו ולעבודתו אמן: