אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים א בסוגי' דאומן ב"ב פ' חזקת

ליקוטי חבר בן חיים א· רבי חזקי' פייבל פלויט

בסוגי' דאומן ב"ב פ' חזקת

בסוגי' דמצות צריכות כוונה

מתני' האומנין פי' רשב"ם דאמטלטלין קאי ולאו אחזקת ג' שנים ויל"ד כיון דגם בעבד שייך דין אומן וכדאי' בסוגי' לקמן א"כ שפיר מיירי בחזקת ג' שנים וע' ברמב"ן ונ' בנבאר תחלה פלוגתת הרשב"ם עם תוס' לפנינו בסוגיין דהרשב"ם מוקי לשמעתין בטוען האומן מעולם לא נתת לי לתקנו ומהימן מיגו דאי בעי אמר מאחר לקחתי' ותוס' מפ' נתת לי לתקנו ולקחתי' אח"כ במיגו דמיד לקחתי' ונ' דהרשב"ם לטעמי' שכ' דלהכי לרבה ל"ד אומן לדברים העשויין להשאיל ולהשכיר משום דמצי אומן למימר לאו אומן דידך אנא וא"כ כי מודה דקבלו מידו לתקן שוב מודה רבה דדמי להעשויין להשאיל ולהשכיר וע"כ דקאמר מעולם לא נתת לי לתקנו ותוס' לטעמי' שכ' חילוק אחר ושפיר כ' דאפי' אמר מתחלה נתת לתקנו ואח"כ נכרתי' לי מהימן והנה בשלמא לאביי דס"ל אומן הוה כדברים העשויין להשאיל ולהשכיר שפיר אבל לרבה ע"כ דמאי דמחלק בין אומן לאחר משום מתני' הוא דמחלק ואי מתני' בעבד א"כ ממתני' אין ראי' למטלטלין דלמא בעבד דווקא אין לו חזקה משום דב' שנים הראשוני' לא הי' לו חזקה ולא סלקא אדעתא דבעה"ב ליקח עדי' במסירתו כי הי' בדעתו לתובעו אחר שילמוד אומנתו וזה היה תוך ג' וע"י סבה נתעכב משא"כ במטלטלין דלמא אומן כאחר א"וו פשיטא לרבה דמתני' במטלטלין:

ואלא הא גופא קשי' מהיכן פשיטא לי' וע"ז כ' רשב"ם מדנקט סתם האומני' כל אומני' במ' אפי' סורקי בגדים ואי אעבד קאי מהי"ת יתן עבדו ללמוד אומנות סורקי בגדים שא"צ אומן:

והנה האריך רשב"ם בחזקת מטלטלי ועיקר כוונתו דבטענת לקוח והיכא דראה ויש עדי' שהי' שלו הוא דאומן לא מהימן ואחר מהימן הא אם חסר א' משלש אלה אפי' אומן מהימין וכפסק הרשב"ם בסוף הסוגיין:

והוסיף בסוף דבריו עוד דדווקא אם טוען הבעה"ב שנתנו בידו לתקנו לא זולת וכמו שביאר הסמ"ע חו"מ קל"ד עיי"ש:

ואמנם לאיזו ענין הוצרך הרשב"ם לומר דמשו"ה אחר נאמן לומר לקוח דאין דרך ליקח מטלטלין בעדי' או בשטר הרי כיון דהאי אחר מוחזק וכי בשביל שהביא זה עדי' שהי' לפני' שלו ויש לו בו חזקת בעלי' נוציא בחזקה מיד המחזיק ונ' דנ"מ בד' הרשב"ם דאפי' תפס האי אחר בפני עדי' מפקי' מני' מה"ט דמהמני' לי' לאחר שלקח משום דאין דרך ליקח מטלטלין בעדי' ושטר וא"כ לא שבקת חי לכל לוקח מטלטלין:

גמ' רשב"ם ל"ש דאין לו חזקה לטעון לקוח הוא בידי וצריך לשלם הי' נר' דמאחר דהרשב"ם נחלק ע"ד התוס' שכ' דעדי' לא צריכי למידע שנתנו לתקנו והרשב"ם ביאר שמסר בפני' לתקנו דווקא רצה ליישב בזה קו' רנב"י דרבה ס"ל דלאו דוקא אומן ולא אחר תנן כ"א אומן לרבותא נקט דבשלמא שאר מפקיד שהפקיד בעדי' והנפקד צריך להחזיר לו פקדון זה ממש פשיטא דצריך להחזיר בעדי' אבל באומן דקונה בשבח כלי ואין עליו לשלם כ"א מעות ומעות זה לא הפקיד לו בעדי' יהי' נאמן לומר פרעתי קמ"ל מתני' דלא מהימן וא"ש בזה ג"כ מ"ש רשב"ם אמתני' קאי דל"ת מאחר דאדרבא מתני' ק' לי' לרבה פשיטא עכ"פ דרבה לאו אמתני' קאמר למלתי' לזה כ' הרשב"ם דוודאי קאי אמתני' אלא דס"ל דאומן לאו למעוטי אחר אלא דכ"ז בס"ד אכתי במסקנא ק' קו' רנב"י ונ' דגם זה יישב שוב רשב"ם במ"ש שמסר לו בעה"ב טליתו לתקנו דס"ד בשלמא נפקד שהופקד לו בעדי' אומר למפקיד בעדי' הפקדת אייתי עדי' ושקול אבל אומן המקבל כלי לתקנו ואליו נושא: את נפשו מהי"ת יחזור אחר עדי' בשעה שמחזירו ואצטריך תנא לאשמעי' דאפי' אומן:

אמנם נ' כוונת הרשב"ם במ"ש וצריך לשלם למידי אחרינא דהנה מודה רבה דאחר באמן לטעון לקוח בידי אפי' בלא מיגו דאין אדם מעיז לטעון טענה שחבירו מכיר בשקרו ומאחר שהוא מוחזק מהכי לי' טענה זו משא"כ באומן בעי' מיגו מאחר דכל אומן קונה בשבח כלי ואין עליו כ"א לשלם דמי' בנקל יוכל לטעון לקוח הוא בידו וז"ש רשב"ם דאין לו חזקה לטעון לקוח וצריך לשלם דמי הכלי:

ויל"ד בד' הרשב"ם לאיזו ענין גילה לנו תי' רבה מיד דס"ל צריך להחזיר בעדים וכ' כוונתו דע"כ רבה בעדי' לתקנו מיירי ודלא כמ"ש תוס' דאי כד' תוס' א"כ מה ענין זה למפקיד נהי דמפקיד צריך להחזיר בעדי' משום דאי' לי' עדי' דאפקדי' ניהלי' אבל אומן אמאי לא מהימן במיגו א"וו דבעדי לתקנו מיירי:

וכ' רשב"ם וכ"ש היכא ר"ל הא דמוקי רבה מתני' בעדי' ולא ראה ודייק מינה בס"ד המפקיד בעדים צריך להחזיר בעדי' ולא מוקי מתני' מיד בעדי' וראה משום דכה"ג הוה כ"ש ר"ל פשיטא ומאי קמ"ל מתני' דאין לו חזקה: וכ' עוד דאי טעין וכו' כ"כ משום דיש בו שבועות שם ב' גי' אי גרסינן נאמן או אינו נאמן וכך הי' גי' הרמב"ן בשמעתין עיי"ש ולכאורה מסוגיין מוכח דהגי' אינו נאמן דאי נאמן א"כ להימן לקוח במיגו ולזה כ' רשב"ם דלעולם נאמן ומ"מ מיגו אין כאן:

ומ' מד' רשב"ם דבמתו באמת לא מהימן ועי' ברא"ש:

רשב"ם ד"ה אבל מסר לו וכו' מאחר שכ' רשב"ם בעדים דעדי' היינו שמסר בפני' לתקן א"כ כל שלא מסר בפני' לתקן לא מקרי עדי' אבל מ"מ לא יוכל לטעון להד"מ כ"א החזרתי דלא מקרי מפקיד בעדי' כיון דלא ידעי ואמנם אם לא היו עדי' כלל גם להד"מ יוכל לטעון וז"ש רשב"ם ב' מיגו מיגו דהחזרתי היכא דהי' עדי' אלא שלא ידעי אם לתקן ולהד"מ אם לא היו עדי' כלל וכ' עוד הרשב"ם ויהי' נאמן בהיסת כ' דבא לישב קו' תוס' לקמן מאי משני לי' רבה צריך להחזיר אכתי איכא מיגו דנאנסו וע"ז רמז הרשב"ם דא"כ נשבע היסת מ"ט מקרי יש לו חזקה דהיסת בכ"ג יוכל להשביעו וכמ"ש הרמ"בם אבל במיגו דנאנסו דבעי שבועה דאוריי' ל"ש למימר יש לו חזקה: וכ"ת א"כ ק' קו' תוס' מאי מק' אביי מראה עבדו י"ל דבעבד לא שייך מיגו דנאנסו דאם אמר לקוח משתמש בו כרצונו בכל מקום ואם יאמר נאנסו ע"כ בכפה תלי' לי' ואין זה מיגו:

וכ' עוד רשב"ם או תפש בו בפנינו מבואר דלא כהמחבר חו"מ קל"ד דראיי' בב"ד לא מקרי ראיי' וד' רשב"ם דמקריי ראיי' וכ' דפלוגתא זו תלי' בפלוגתת רש"י ותוס' פ' זה בורר דאמרי' כיון דאחזק בב"ד אי בעי קלתי' לא אמרי' וכ' תוס' שהוציאתו בב"ד ש"מ דכה"ג לא שייך מיגו וכן הביאו תוס' בסוגי' דשליש בגיטין ראי' משם דכה"ג חשיב מיגו למפרע וזה כד' רשב"ם בסוגיין וד' השו"ע כרש"י שם דאתחזק היינו שכ' עליו הנפק ש"מ דאל"ה אף שהוציאתו בב"ד שייך מיגו:

וכ' הרשב"ם שיש לו מיגו אתה לא מסרתו לי אבל אחר מכרו לי מבואר מדברי' אלו דנהי דבלא ראה לא מקרי להרשב"ם עדי' רק אם ידעי שנתן לו לתקן אבל בראה סגי אם רק מעידי' רק שמסר לו דשוב לא הי' יכול למימר לא מסרתי אלא אחר מסרו לי נמצא דלא כחלק הרשב"ם על ד' תוס' אלא דבלא ראה הוא שכ' הרשב"ם לב' עדי' שמסר לו לתקנו אבל בראה מודה רשב"ם דסגי בעדי מסירה לחוד וא"ש תי' התוס' על רבה ומעתה ה"ט ג"כ דנקט הרשב"ם כה"ג מיגו דאחר מכרו דאז י"ל מתני' מיירי בעידי מסירה דלא ידעי שמסר לו ולאומן אין לו חזקה ולאחר י"ל חזקה משא"כ אי המגו כמ"ש תוס' מגו שלקחתי' בתחלה ממך א"כ ע"מ דלא ידעי לא מפסדי למגו כלל וק' שוב רבה היאך מפ' מתני' אומן ולא אחר:

והא דבאמת לא מהני הך מגו שכ' תוס' י"ל דהו"ל מגו גרוע דבשלמא אחר שנתן לו לתקן ולא ישרה מלאכתו בעינו הדרך למכרה לו אבל מתחלה מאן דאי' לי' למזבן לא אזיל לאומן למזבן ולפנינו בס"ד נבא עוד הפעם לסברא זו וע' סמע קל"ד שכ' להיפך ורמז ג"כ לסברא זו עיי"ש: וכ' רשב"ם דרבה לא מדמי לי' לדברי' העשויין להשאיל דמצי אומן אמר אינך רגיל אצלי ויל"ד א"כ רנב"י מאי ק' לי' עלי' דרבה דלמא מתני' באומן הרגיל וצ"ל כיון דרבה עלה דמתני' קאמר ל"ש אלא בעדי' ש"מ דבאומן סתם מוקי למתני':

והנה ע' רשב"ם בהך סברא שכ' פליגי אביי ורבה דאביי ס"ל דלא מצי אומן טעין אינך רגיל דמתיירא שמכחישו בעדי' אבל לד' תוס' צ"ע במ"פ וכ' ד' אביי דנהי דאומן גרע בהא מלתא שכ' תוס' שיכול ליתן לו בפני עדי' אבל בהא עדיף אומן מדברי' העשויין להשאיל דהתם כשם שעשויי להשאיל כך עשויי למכור משא"כ אומן מאן דאית לי' למזבן לא אזיל לגבי אומן וכמ"ש לעיל:

תוס' ד"ה אבל וא"ת יל"ד מה ענין קו' זו להך הצעה שהציעו על מסר לו שלא בעדי' וכ' דאי' הך להד"מ דקאמר רבה הי' פירושו להד"מ ממש ומיירי רבה בלא ראה דווקא לק"מ קו' רנב"י דרבה מוסיף אדאביי דלא בראה בלחוד אומן אין לו חזקה כ"א גם במסירה בעדי' משא"כ באחר בעי' תרווייהו אבל למה שהכריחו תוס' דרבה בראה פליג אדאביי ולרבה בעדי' מיירי מתני' ק' שפיר קו' רנב"י:

ולכאורה יש לתרץ קו' תוס' עפ"י מ"ש בשו"ע חו"מ קל"ד דאם מסר לו בעי"מ אלא שאין מכירין אם זה הוא הכלי שמסר כדפי' הש"כ שם ד' המחבר ויש כאן עידי ראיי' שיודעי' שהי' שלו ליכא באומן מיגו דלקוח משום שמתיירא לומר להד"מ וא"כ שפיר איכא בין אומן לאחר דאומן צריך וכה"ג לא הוה מגו ואחר א"צ תו וממילא נאמן לומר לקוח:

ורנב"י כראה דוחק בעיניו לאוקמי מתני' כה"ג:

א"ל אביי לרבה כ"כ רשב"ם כ' שרמז על תי' תוס' דבשלמא לדידי לאו במיגו תלי' מלתא אבל לדידך מ"ש האי מיגו מהאי מיגו וסיים הרש"בם ולא משכחת וכו' וצ"ע אמאי לא משכחת בעדי' וראה מנ"ל ראה לחוד ונ' דה"פ דאביי קאמר לרבה הא דלא מוקמת לה בעדי' וראה משום דא"כ מאי קמ"ל אומן אין לו חזקה מהי"תי יהא לו חזקה אבל ע"כ מודית לי דבעדי' לחוד יש לו חזקה ולא משכחת דתנן אומן אין לו חזקה אלא בראה:

תוס' ד"ה א"ה נ' לבאר דמתחלה כ' דאביי קאמר לרבה אי אמרת היכא דאיכא מיגו אומן יש לו חזקה הרי גם בעדי' יש לו מיגו א"וו אומן לא תלי' במיגו כלל דהו"ל:

כדברי' העשויין להשאיל ואהא ק' להו דעכ"פ גם אביי סבירא לי' דבעדי' אין לו חזקה ומאי ע א"ה דקאמר וע"ז כ' דה"ק לדידי הא דבעדי' יש לו חזקה היינו משום דגם בדברי' העשויין להשאיל אי' לי' חזקה אבל לדידך מ"ש עדי':

תוס' ד"ה המפקיד י"ל דלקוח במיגו דנאנסו לא הוה מיגו דבלקוח יכול להשתמש בו ולטעון חזרתי ולקחתי וכ"ת א"כ אמאי הוה החזרתי במיגו דנאנסו חזקה במפקיד אצל חבירו בשטר התם באמת לא חיישי' שישתמש בו כ"א ישתמש ממילא יהא המפקיד נאמן בטענה דשטרך בידי מאי בעי דלגבי חזרתי ולקחתי וודאי מהני האי טענה:

ותי' ר"ת ל' זה ק' למאי נ"מ דייק ר"ת היאך הי' לאביי לומר ומזה נ' דלאו דק' להו לתוס' דלבתר דשני לי' רבה צריך להחזיר בעדי' הי' לו לאביי להק' כך דעדיפא וק' לי' אלא קו' הי' דמעיקרא הו"ל לאביי להק' במיגו דנאנסו כי היכא דלא לישני לי' רבה צריך להחזיר בעדי' וע"ז כ' תוס' כיון דלאביי פשיטא לי' דא"צ להחזיר לא אסיק אדעתי' למפרך הכי ולבתר דשני לי' רבה וודאי אסיק אדעתי' כמ"ש תוס' לקמן דהיינו קו' אביי מעבד מ"מ כיון דעדיפא וק' לי' ורבה הדר בי' שוב לק"מ ומיושב קו' רש"א ע"ד תוס' אלו:

בא"ד א"נ אחר שנתקנה שבועת היסת ובעי' דררא דממונא צ"ל ע"כ דהנך י"מ מפ' מסר בעדים אבל עדי' לא ידעי לאיזו ענין מסר לו וכמ"ש תוס' לעיל דאי ידעי עדי' אטו העדאת עדי' גרע מהודאת פיו ואמאי בהודאת פיו הו"ל נתתי לךנ דררא דממונא ובהעדאת עדי' לא מקרי החזרתי דררא דממונא: ואמנם ר"ח בתוס' לקמן ע"כ מפ' עדי' דידעי דבעדי' דלא ידעי מאי שייך כאלו התנה אל תפרעיני אלא בעדי':

ויל"ד מאי מק' ר"ח אי"מ מעבד בעבד מאי נאנסו שייך הרי האומן משתמש בעבד זה הניתן לו לאומנת והו"ל שואל וחייב באונסי' וצ"ל דכיון דמלמדו אומנת בעד תשמישו הו"ל שומר שכר ובתר דמשלם זמני' אי ליכא ראה מאן יימר שנשתמש בו:

ראה עבדו נ' דבריי' אתי' לפרושי מתני' דלא תקשה לך מה ענין האומנין אין להם חזקה לכאן דמיירי בחזקת ג' שנים ומפ' הבריי' דשייך שפיר גבי אומן ג' שנים כגון בעבד ודלא תימא דמתני' רק בחזקת ג' שנים מיירי נקט נמי טלית דמיירי בחזקה דלאלתר:

מה טיבו מבואר מפי' הרשב"ם לפנינו דהא דאומר מה טיבו קאי אסיפא ביוצא מת"י אחר לזה שייך מה טיבו אצלך ולא ארישא באומן:

וכן הא דכפל מכרתו ונתתו במתנה נקט משום סיפא דהאחר טוען מכרתו לאומן ומאין ידע משום דבפניו אמר לו שיוכל ליתנו במתנה דאי לאו דקאמר הכי במה דאמר למכרו דלמא שליח שווייהו והוה לי לוקח זה ע"א וחייב האומן שבועה שהחזיר המעות לבע"הב:

רשב"ם ביוצא הטלית כ' דמשום דבעבד בעי' ג' שנים לא שייך בעבד ל' יוצא מתחת ידו א"וו משום טלית נקט האי לשנא:

וכי ראה מיהת תפס לי' מזה הק' הר"י מגאש על הרי"ף דס"ל לאביי אפי' בלא ראה אומן לא מהימן א"כ גם לדידי' ק' ראה ל"ל ונ' ד' הרי"ף דהכל תלוי בחיוב שבועה וכל היכא דאחר נאמן בלא שבועה גם אומן נאמן ואמנם היכא דאחר חייב שבועה אומן לא מהימן כלל כך היתה תק"ח והנה בראה ויש עדי' שהי' מעולם של בעה"ב זה כל לוקח חייב שבועה אומן אינו נאמן ואמנם בלא ראה די' מיגו דלה"דומ וודאי לדידן דבלה"דמ ג"כ נשבע היסת א"כ אפי' בלא ראה אינו נאמן אבל הך בריי' דמיירי מקמי דתיקן היסת שהרי בימי ר"נ ניתקנה שפיר בעי תנא ראה:

הדרי יל"ד לפי ד' תוס' דרבה מעדי' סתמא מיירי למה הדר בי' רבה לגמרי וסבר דמפקיד בעדי' א"צ להחזיר דלמא דווקא בעדי' סתמא לא סגי והכא בבריי' בעדי' סתמא מיירי ולהכי בעי' ראה אבל בעדי' ממש שראו שנתנו לתקן צריך להחזיר בעדי' וצ"ל דא"כ הוה ק' שוב קו' תוס' נה לי אומן מה לי אחר:

צריך לפורעו בעדי' יל"ד להחזיר הו"ל למנקט מה ענין פורעו בכאן ונ' דאביי מס' לי' אי הא דקאמר רבה צריך להחזיר באומן דוקא קאמר או משום דלא מחלק בין פקדון למלוה ופריך לי' מאומן והדר בי' רבה וק' לי' לאביי אמאי הדר בי' הרי טעמא דידך משום המלוה בעדי' צריך לפורעו בעדי' וא"כ דלמא הך בריי' כאידך מ"ד וא"ל רבה הדרי בי מ"א ומיושב קו' תוס' על ר"ח דאדרבא הן הן ד' אביי:

מתיב רבא ע' רשב"ם כוונת דבריו למ"ש הרמ"בן דלאו דרבא כרבה ס"ל כ"א הכי איתמר בל' זה בביה"מ וטעמא דרש"בם כ' דאי רבא כרבה ס"ל א"כ בעי' עדי' וראה ולקמן בתך רמאי דפומבדיתא ע"כ לא הוה עדי' מדקאמר להד"מ ומה קאמר רבא ראה תניא דהרי התם אפי' ראה לא מהניא:

הנותן טליתו לאומן לכאורה ל' זה שפת יתר וכ' דמהא דייק רבא דמיירי בבירור או בעדי' או בראה והיינו דמק' אי בעדי' ליחזי וכו' אלא לאו בלא עדי' וע"כ בראה ואמנם אביי משני דמשום דהשתא אפקי' בב"ד קרי לי' הנותן טליתו ומיירי בדלא ראה מקמי דאפקי' בב"ד והשתא י"ל דבהא גופא פליגי רבא ואביי לרבא לא שני לי' בין אפקי' בב"ד או שלא בב"ד וכמובא בחו"מ ואביי ס"ל ראיי' בב"ד לאו ראיי' היא והו"ל לא ראה ופליגי בהני תרי לישנא דר"נ פ' זה בורר אי איתחזק בב"ד אמרי' מיגו או לא: ועד"ז יש ליישב קו' הר"י מגאש על הרי"ף מהך דאביי ומהך בריי' דע"כ מוכח בלא ראה מודה אביי דא"כ הך בריי' היאך מפ' לה דעל בעה"ב להביא ראיי' ולמ"ש י"ל דע"כ לא קאמר הרי"ף ל"ש ראה ל"ש לא ראה מקמי דאתו לבי דינא ומשום דראיי' בב"ד ג"כ ראיי' הוה והך בריי' רבא מוקי לה מדתני הנותן טליתו לאומן דבב"ד מיהא אפקי' אלא אצטריך רבא לפ' לומר דבראה מיירי משום דאם גם בב"ד לא ראה מאי הנותן ואביי דייק ל' שהטלית ביד האומן דא' שלא ראה אפי' בב"ד והיינו דקאמר אביי והוא דלא ראה כלומר אפי' בב"ד וכה"ג גם הרי"ף מודה דאומן מהימן ודקתני הנותן היינו משום דאומן גופי' מודה:

על בעה"ב להביא ראיי' כ' רשב"ם עדי' כ' כוונתו דע"א לא מהני וס"ל דאמרי' מיגו במקום ע"א:

עבר זמנו פי' רשב"ם לאחר ששקעה מ' דמוקי לה בשכיר לילה ומאי דוחקי' לפ' כן ונ' דק לי' קו' תוס' למה מהימן בעה"ב הרי ע"כ עבר משום בל תלין ואין כאן חזקה ולזה כ' רשב"ם דמיירי בשכיר לילה וא"כ זמנו כל היום והוא תבעו לאחר ששקעה החמה ואם יפרע לו עדין לא עבר ואם הי' בשכיר יום א"כ ע"כ תבעו סמוך ליציאת החמה ואטו אז זמן ב"ד: המוציא פי' רשב"ם דהיינו שכיר ויל"ד למה לא קתני שכיר כי היכי דתני ברישא על בעה"ב להביא ראיי' ונר' מאחר דבשכיר הטעם משום דאין בעה"ב עובר בבל תלין וא"כ אם יש לבעה"ב מעות ביד השכיר ליתא לחזקה זו ושפיר תני המוצי' מחבירו דדווקא אם הוא מוציא לא זולת:

תוס' ד"ה נתנה לו בס"ד ע' רש"א ד' צ"ע דמ' מדבריו דבאמת עובר בעה"ב בבל תלין אם נתן לו שכיר רשות אתמהה ואם באמת אינו עובר א"כ שפיר כ' תוס' דאפי' חדא חזקה אין כאן:

גם ד' הנ"י בזה צ"ע דמ' מדבריו דבריי' רבנן עיי"ש והש"ס מוקי לה כר"י:

תוס' ד"ה ה"ד יל"ד מאחר דלא ידעי תוס' טעמא מאי מוקי לה רבא בראה אמאי לא ק' להו בפשיטות מנ"ל לרבא דבריי' בראה וי"ל דמ' להו דאי דלא ראה א"כ אדתני סיפא נתנה לו לתני ראהו והיינו שהק' לקמן מדאביי בסו"ד:

א"נ י"ל דמשמע להו דאי בלא ראהו הוה מהימן במיגו דלא שכרתיך מעולם אלא ש"מ בראה מיירי:

אלא דלפי"ז קו תוס' לקמן אדאביי קאי ולא כמו שציין לפנינו אדרבא וכ"נ מד' רש"א דאי הוה ס"ל קו' תוס' אליבא דרבא הא רבא בראוהו מיירי ואעפי"כ מק' תוס' דלהימני' במיגו א"כ מה לי נתנה לו מה לי ראהו א"וו הו"ל לרש"א הגי' אד' אביי וכ"מ בשי"מ עיי"ש:

ויל"ד למה פקפקו תוס' כלל בתי' שני שכ' דמודה במקצת במיגו דאי בעי כופר הכל לא הוה מיגו וכן הק' הגה' דר"ע איגר וכ' דמ' להו לתוס' דמודה במקצת ל"ש כאן דע"כ מיירי שאותו דינר שמודה לו פורע מיד דאל"כ הרי חזי' דעבר בבל תלין וא"כ הוה לי' הילך ואין כאן מודה במקצת ומ"מ כ' דמיגו גרוע מיהא הוה:

ומ"מ צריך ביאור לפי מה שציינו הדבור לפנינו היאך יתכן לומר בראהו לא שכרתיך מעולם ונ' דאדלעיל קאי דרבא דייק לי' דע"כ מיירי בראהו דאי בלא ראהו א"כ נאמן במיגו דלא שכרתיך מעולם ואמאי בזמנו נשבע ונוטל וע"ז דחו תוס' וכ' מ"ש:

ומ"מ אפשר דמ"ש רשב"ם דליכא עדי' עידי מסיר' כוונתו ליישב קו' זו דעידי ראיי' יש כאן ורק עידי מסירה ליכא וא"כ לא יכול למימר לא שכרתיך מעולם:

רשב"ם ד"ה דליכא עדי' ולא ראה וד"ה מהימן נ' כוונתו משום דסיפא דהך בריי' מוקמי' כר"י דלרבנן ב"ה מהימן דקציצה מדכר דכירא אבל רישא כ"ע מודה כיון דליכא עדי' ולא ראה דאומן מהימן ולא אמרי' גבי אומן דהו"ל מודה במקצת במיגו דאי בעי כופר הכל כי היכי דאמרי' בסיפא גבי בעה"ב וז"ש רשב"ם וד"ה מהימן דמצי אומן למימר להד"מ:

רשב"ם הא אמר אינש דעלמא כ' כוונתו לאפוקי מד' ר"ת דמפ' קו' רנב"י אלי"ק מדלא קאמר כ"א דאיכא עדי' וע' בחי' רמב"ן שהביא דבריו ולד' ר"ת האי אחר היינו נפקד אמנם רשב"ם כ' דר"ל עדי' וראה ולהכי כ' כאן אחר אינש דעלמא דלאו אומן כלומר ולא אנפקד דווקא קאי:

תוס' ד"ה האי אי' לי' סהדי כ"כ לאפוקי מפי' רשב"ם שכ' דלא ראהו יפה ולדבריו ליתא לפי' לקמן ראה תניא אפי' ראיי' גמורה כזאת דזה שייך דווקא אם יש להם סימני' מיהת:

ורשב"ם באמת פי' לקמן דראה תניא בס"ד באביי דכל ראיי' וקאמר רבא דבעי' ראיי' ממש:

ואמנם מ"ש רשב"ם שהוא אינו רואה כ' כוונתו מדקאמר אפקינה ואחזינהו א' דאם הוא לבדו הי' רואה ראייתו מהני ושבועה עכ"פ בעי' ככל להד"מ ואם הוא רואה ויודע כי העדי' באמת ראו ג"כ טליתו יכול לפוסלו משבועה ע"ד דתני איסי בן יהודה גבי שומרין אין רואה הא יש רואה אין כאן שבועה ואמנם כ"ז שאינו רואה אינו יודע שהעדי' ראו טליתו דווקא: אמנם לד' הרי"ף א"ש האי שמעתא דאביי מייתי ראיי' לרבא דאפי בלא ראה אין אומן מהימן דאל"ה מה הועילו חכמי' בתקנתן וא"ל רבא אפי' לדידך הרי ראה בב"ד מיהת בעי' והאי אפי' בב"ד לא מפיק לי' ושפיר קאמר אפי' לדידך וא"כ אכתי מאי מהניא תקנתא לרמאי:

ודע כי ה"ה סבר דדיעה שניי' שהביא הרמ"בם היא מד' הרי"ף ודברי' אלו צע"ג דהיאך נשמע מד' הרי"ף דא"צ שידעו שהי' שלו מעולם ובאמת ד' הרמ"בם אלו הם בחי' ר"י מגאש בשם י"מ עיי"ש:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה