ליקוטי השס· רבי חיים ויטאל
מסכת בבא מציעא
הבית והעליה של שנים שנפלו וגו' תנא אין לו לבעל עלי' בקרקע כלום ר' נתן אומר התחתון נוטל ב' חלקים והעליון שליש א' אחרים אומרים התחתון נוטל ג' חלקים והעליון רביע. אמר רבא נקוט האי כללא בידך דר' נתן דיינא הוא ונחית לעומקי דדינא סבר כמה אפסדה עלייה בבית שליש הלכך אית ליה תלתא. הנה הענין הזה הוא מדבר בסוד המלכים דמיתו ובשבירתן והנה הת"ק סובר שא"צ לגבוה רק בזמן הזה שהשכינה בתחתונים ואז יש לו מזה תועלת בהעלאת מ"ן אבל בהסתלקות האורות אין לעליון מזה כלום תועלת ור' נתן דיין הוא גי' אכדט"ם שהוא יודע למתק הדינין וכל דיין הפותח בדין פותח בזכות תחלה כמה מפסיד עלייה בבית תלתא כי השליש העליון דמוחין דזעיר הוא האור המסתלק למעלה והיא עומקא דדינא ודאי שזהו עיקר האור נאבד ממנו הלכך אית ליה תלתא. אחרים הם בסוד אחוריים וחשבו המלכות בסוד ריבעא וכן הוא האמת בסוד הנקודות ולא בהיות בסוד של הפרצוף וע"כ הלכתא כרבי נתן וכרבא. מהרב זלה"ה:
האונאה ר' מאיר אומר א' מכ"ד בסלע ור' יהודה אומר א' מי"ב ור"ש אומר א' מו'. וכבר ידעת כי לעולם אין אחיזה לחיצונים רק מזו"נ שהם ו"ה שבשם וכאשר תמלא הו' יהי' בו ב' ווין כזה ו"ו והם ישראל ויעקב וגם ה' הוא כזה ה"ה והם לאה ורחל כי שתיהם נכללות כאחת כי רחל מסרה סימנה ללאה והכוונה שכאשר יעקב הי' שוכב עם לאה שם היו כל כוחות רחל וכן כשהי' עם רחל היו שמה כל כוחות לאה וידוע כי יש סלע וצלע וסלע הוא סוד רחל היונקת מן הו' כל א' כלול מי' והם ס' והיא כלול מי' דהיינו ל"ע והנה יעקב לקח תחלה לאה הגדולה ואח"כ רחל הקטנה אבל כוונתו תחלה הי' על רחל וכן אירע לישראל כאשר יצאו ממצרים היתה רחל קטנה ולאה גדולה ולכן אמר משה שמעו נא המורים וגו'. כי רחל שהיא סלע בס' לא הי' ראוי להוציא מים וזש"ה סלע הזה דייקא אבל בצלע בצ' הי' יכול להוציא כנודע והנה רחל היא לבנה והזעיר הוא השמש שהם ו"ה ועל ידיהם כל ענייני עוה"ז כי האורות מתלבשת בזעיר והזעיר ברחל וע"י הנהגות העולם דהיינו אדנ"י א"י ד"ן ר"ל י"א בחי' וה' דנים עולם והנה הלבנה היא מקבלת מן השמש ולית לה מגרמא כלום ולכן לפעמים היא מלאה ולפעמים היא חסירה. ומחודש לחודש הם כ"ט יום וזש"ה ותורד כד"ה על ידה שגי' כ"ט תסיר הה' כי היא נקראת ה' נשאר ך"ד ולכן אמר ר"מ שאונאת הסלע היא א' מכ"ד כי השם אדני בו צירופים כ"ד ולכ"א כל זמן שלא חסר מצירופי' צירוף שלם אין בה אונאה אבל כשחסר א' כולו יש אונאה רי"א א' מי"ב כנגד הב' ווי"ן אשר כתבנו שגי' י"ב כי כל עוד שנשאר חלק אחד מי"ב די. ורש"א א' מו' כי היא יונקת מן הו' כנזכר וכל זמן שלא חסרה ממנה חלק א' שלם מן הו' אין אונאה. ובטלית לא פליגי כי אחר שהוא לבוש לו ודאי שאין אונאה אלא שתות והיינו דאמר אביי עשוק לגבך כי בבגד פחות משתות מחיל לכ"ע ובגמ' הקשו ורמינהו וגו' ותירצו תנא ברא חשיב מלמעלה למטה ותנא דידן חשיב מלמטה למעלה וגם פירש"י כי תנא דידן אמר עד ולא עד בכלל ותנא ברא עד ועד בכלל והענין כי לפעמים השכינה מסתלקת למעלה בעונות הדור ולפעמים יורדת בגלות והנה תנא דידן דיבר במשנה קודם בנין הבית ואמר מלמטה למעלה כי בעונות נסתלה השכינה למעלה ולכן אין בה אונאה כי אין החסרון נוגע אליה כ"א לבני העולם וגם עד ולא עד בכלל כ"א תסתלק מכל וכל יהי' בה אונאה כי תהי' נקודה וגו' ותנא ברא הוא דבר אחר החורבן כי אז ירדה בגלות עם ישראל והיא מלמעלה למטה ועד ועד בכלל ואמרו עד כמה תפחת ויהי' רשאי לקיימה דהיינו הנותן סלע חסרה לחבירו דהיינו שיורדת עד מטטרו"ן בסוד הנקבה כידוע ויהי' רשאי לקיימה שם ביצירה אבל אסור להוציא ולכ"א הרי זה לא ימכרנה לתג"ר שהוא סמא"ל הנקרא עבד כנעני ות"י באיש כנעני בת גבר תגרא ולכן אמר לא ימכרנה לתגר שמא יראו אחרים כ"א הוא לוקח השפע ונותן להע' שרים ויאמר להם כי השפע הוא משלו וכי ראוי הוא לעבדו כמ"ש רז"ל לכן לא ימכרנה לו אפילו בשויו. מהרח"ו זלה"ה:
ועשית הטוב והישר זהו בן המצר. הנה רז"ל למדו דין הזה מן הפסוק הזה. והענין כי כבר ידעת כי ענין מצר העליון אשר בזקן הנקרא א"ל שד"י בסוד מן המצ"ר קראתי י"ה כמ"ש אצלינו בדורש ויעבור שהוא גי' משה והנה מצר זה שארז"ל הנה הוא סוד מצר הזה כי המיצר ביו"ד הוא גימ' משה והארת המצר הזה הוא נוהג בשדה ובבית שהוא המלכות עליונה אך לא במטלטלין וכבר ידעת כי משה נקרא טוב כמש"ה ותרא אותו כי טוב הוא ולכן סמכוהו על פסוק הישר והטוב וע"י חסד שמוכר אל בן המצר ולא לאחר הוא גורם שיאיר מצר זה אשר שם שורש משה הנקרא טוב אל המלכות שהוא שדה או בית. וכבר ידעת מ"ש בברכת אבות כי מצר זה נקרא אל הכולל בו עוד ב' אל אחרים כנזכר אצלינו בדרוש ג' עצמין והנה ג"פ א"ל במילואם וגימ' תקנ"ה ולכן ארז"ל תקנ"ה היא ולא דינה כי הוא כמנין תקנ"ה בהסרת ג' כוללים וגם ארז"ל שנוהג במכר ולא במתנה כי כבר ידעת כי ג' א"ל אלו יוצאים מן הדעת הכולל כל ב' הצדדים כמש"ה בכוונת האל הגדול יע"ש והנה בדעת הנזכר יש בו ה"ח וה"ג כנודע והם י' הויות גימ' ס"ר שהם מכר אבל לא בלבוש החו"ג שהם אהי"ה עולים תנ"ה ויוצאים מן היסוד דבינה הנקרא מ' וזה מתנה בו כי אין נוהג בו דין המצר כי ענין המצר הוא מן הפנימיות ולא מן המלבושים וע"כ אינו נוהג דין המצר במתנה. מע"ח: