ליקוטי השס· רבי חיים ויטאל
מסכת סוטה
אין אדם מקנא לאשתו אא"כ נכנס בו רוח טהרה. פי' כי הנה כבר ידעת כי הה' חסדים והה' גבורות הם י' הויות והנה הה"ג הם במל' והה"ח הם מחסד עד הוד וכולם נמשכים דרך היסוד וגם לו יש הוי"ה אחרת בפני עצמה ונמצא שיש ו' הויות שגימ' קנאה וזהו אלא א"כ נכנס בו רוח טהרה כי הוא מסטרא דיוסף העליון כמ"ש בספר הזוהר פרשה ויקהל כדין חד צדיק אלביש קנאה מינייהו וגו'. מהרב ז"ל:
מסכת ב"ק:
כל מי שאינו כורע במודים שדרתו נעשה נחש וגו' ופירשו רז"ל שאינו קם בתחילת המתים הנה הסוד הוא כי כפיפת הראש במודים הוא סוד המשכת הטיפה דרך ח"י חוליין שבשדרה כמ"ש שם והמוחין הם הנקראים חיים הממשיכים לטובת המלכות אילנא דמותא כדי להחיותה ומי שאינו משתחוה וגורם חיות זה להשכינה גם הוא חיה לא יחיה בתחיה. וטעם השני כי ברכת מודים הוא בהוד ושם נתבאר כי יעקב יורד בנצח ורחל עולה בהוד כמ"ש שם בספר דרך ע"ח. והנה המשתחוה וזוקף גורם העלותה מבחי' המות לחיים לעומת ח"י חוליות של הזכר ומי שאינו משתחוה וזוקף נשאר במקום המיתה וע"כ אינו קם בתחיה כי חיה לא יחיה. גם זה מהרב זלה"ה:
כ"ד אבות נזיקין וגו'. דע כי את זה לעומת זה עשה האלהים וגו' והנה כנגד כ"ד קישוטי כלה שהם סוד כ"ד צירופי שם אדנ"י כנגדם הם בקליפה כ"ד אבות. מהרב ז"ל:
דע כי ג' דברים של ד' מנו רז"ל. ד' אבות נזיקין. ד' ידיעות הטומאה ד' מראות נגעים והם י"ב כנגד י"ב של הקדושה. ג"ז מהרב ז"ל:
בעי מיניה דרב הונא הדר בחצר חבירו שלא מדעתו צריך להעלות לו שכר או לא. הכוונה הוא כי יש ב' מיני זיווגים בחצר שהוא מדת המלכות אם זיווג בזמן שבהמ"ק קיים זה הוא הזיווג הגמור הנעשה ע"י ת"ת ויסוד שהם תרין ווין חבירים זע"ז. או זיווג בזמן הגלות שנעשה ע"י היסוד לבדו והוא מזרע היסוד הנכנס במלכות שהוא החצר כדאמרן ומצמיח העץ פרי אשר זרעו בו והזרע עצמו חוזר ונופל לארץ עליונה וחוזר וצומח מעצמו וזה נמשך מצד היסוד כמד"א אור זרוע לצדיק דייקא ומיבעי ליה אם צריך להעלות לו שכר או לא פי' אם צריך התעוררת מתחתונים ומעשה הצדיקים ומנשמותיהם דוגמת המיין נוקבין דמסלקין לקבל מיין דוכרין בזיווג הגמור הנעשה מדעת חבירו דהיינו ת"ת ויסוד או דלמא א"צ התעוררת מתחתונים לזיווג זה אלא מעצמו נעשה ואפסקא הלכתא דא"צ להעלות לו שכר ומיהו הני מילי בחצר דלא קיימא לאגרא דהיינו בזמן שאין בהמ"ק קיים שאין נשמת הצדיקים מועילים לזיווג הגמור אבל בזמן שבהמ"ק קיים שאז קיימא לאגרא ע"י שכר מצות הצדיקים וע"י נשמותיהם ואין ספק כי אז לא יבצר זיווג זה כי אע"פ שבעל הגינה נכנס הוא בעצמו לגינתו לזרוע בגינתו בידו מ"מ לפעמים יפול הזרע מאליו בגינה העליונה ותצמיח את זרעותיה צריך התעורר' התחתונים אף לזיווג זה והטעם כי כאשר הגיגה העליונה תמצא בעל הגינה וזורע לא השית לב לזרעים הנופלים להצמיח כ"א ע"י התעוררת התחתונים משא"כ בזמן שאין ב"ה קיים כי אחר שאין בעל הגינה זורעה כראוי היא משתוקקת להצמיח זרעים ומעוצם תשוקתה מצמיחת הזרעים הנופלים מאליהם וא"צ להתעוררת התחתונים כי בזמן שאין בעל הגינה זורע גינתו נמצא שזה יסוד נהנה שצומחים זרעים וזה לא חסר שהוא הת"ת. אבל בחצר דקיימא לאגרא שהוא בזמן שב"ה קיים בא לזרוע בעל הגינה בגינתו ובמקום שזורע זרעים המשובחים מוצא זרעים אחרים באותו מקום שנפלו שם מאליהם וא"א לב' זרעים לעלות ביחד אם לא ע"י התעוררת רב מן התחתונים דאל"כ נמצא שזה נהנה שהוא היסוד וזה חסר שהוא הת"ת שאינו מצמיח זרעים לפי שיש אחרים שקדמו להם במקומם והדברים עתיקים ודי בזה. גם זה מהרב זלה"ה:
השוכר בית מבני העיר מעלה השכר לבעלים. הכוונה הוא כי עיר היא מדת המלכות ובני העיר הם נשמות הצדיקים שבה ובית הוא הנקודה פנימיות אשר במלכות בת יו"ד בסוד בת עין. והנ' השוכר הוא החתן שהוא הת"ת השוכר את הנקודה האמצעית ע"י נשמות הצדיקים שבה שהם המחברים את הת"ת והמלכות מצד מעשיהם הטובים והת"ת מעלה שכר לבעלים שהם חכמה בינה אשר משם נשמת הצדיקים יוצאים ע"י זיווג העליון כי הנשמות הם מבינה כנודע וכמו שנשמת הצדיקים הם המיין נוקבין דידה לעלות לקבל מה"ד כן הת"ת הוא בסוד המ"ן לזיווג העליון כי ת"ת ומלכות הם בני חו"ב כמו שנשמת הצדיקים הם בני ת"ת ומלכות א"נ השוכר היא אמא עילאה ה' שוכר והיא ה' ראשונה שבשם ובית היא מלשון בת יו"ד ומעלה המלכות אלי' בסוד עלמא דאתי ובסוד עטרת בעלה ובני העיר הם הז' נערות הראויות לתת לה מבית המלך והיא עולה למעלה והם נשארים במקומם למטה ונמצאו הבעלים שהם הת"ת והיסוד בטלים מן הזיווג דבעלמא דאתי אין בו זיווג בסוד יוה"כ שאין בו אכילה ושתיה אלא שאמא עלאה מעלה שכר לבעלים שהם הת"ת והיסוד ומשפעת להם מאורה כדי להשפיע בתחתונים בסוד שאר וכסות ע"י המלכות ולא בסוד עונה. והשוכר בית מראובן מעלה שכר לשמעון כי ראובן הם נשמת הצדיקים אשר במלכות שהיא מתפארת בהם למלך העליון ואומרת ראו בנים שגדלתי והחתן השוכר שהוא הת"ת שוכר הבית שהוא המלכות בסוד בת יו"ד כנזכר מצד נשמת הצדיקים שמתפארת בהם כנזכר ואומר רא"ו ב"ן וזש"ה בראובן כי שכר שכרתיך בדודאי בני בסוד נשמת הצדיקים דיהבא ריחא לעילא כמד"א הדודאים נתנו ריח דאינון תרין הדודאים דתחותא דיהבא ריחא ע"י נשמת הצדקים מן המלכות בסוד מ"ן דילה מיד מאותו התעוררת נמשך התלהבות ותשוקה לת"ת בסוד זרוע השמאל וזס"ה שמאלו תחת לראשי וקיבל הת"ת לכלה בשמאלו שהוא שמעון ש"ס עו"ן כמ"ש בזוהר פ' משפטים. ואפשר עוד עד"ז כי סוד התעוררת הזיווג הוא סוד של החיבוק. והחיבוק הוא מתחיל מימין דאושיט מלכא ימינא לקבלא למטרוניתא וא"כ כאשר יהי' התעוררת הת"ת לקבל הכלה מושיט לה ימינא בסוד מגן אברהם אשר בתחלה בג' ראשונות ואח"כ שוי שמאלא תחות הרישא בסוד אתה גבור שהוא ברכה שניי' וז"ש בכאן כי הת"ת שהוא השוכר בית שהוא המלכות מחמת ראובן שהוא חסד מלשון או"ר ב"ן כאשר יושיט ימינא אליה עיקר הושטת הימין הוא לשמעון שהוא השמאל להשית אותה תחת ראש הכלה כי לא יוכל השמאל להשים ראשו תחת הכלה כ"א ע"י הושטת הימין תחלה ונמצא הושטת ימין שהוא החיבוק מעלה שכר ושפע לשמעון שהוא השמאל כדי שיוכל להשים השמאל תחת ראש הכלה. ג"ז מהרב זלה"ה:
כל שחבתי בשמירתו וגו'. כי הצדיקים שכבר מתו באים לשמור את החיים שבעוה"ז אותן שהם משורש נשמתם כי כל הנשמחות שבאדה"ר הי' פרצוף אחד וכל הנשמות שבאו לעולם הם נכללים בו לבד וכמ"ש הקב"ה לאיוב איפה היית וגו' ואח"כ נתחלקו הנשמות וכל הנמצאים שבעוה"ז הצדיקים שהם קרובים אליהם באים בשורש נשמתם אם זה החי הוא אבר מאיברי הנשמה של הצדיק אותו צדיק טורח עליו לשומרו שלא יחטא כדי שיתוקן ויהיה תועלת לצדיק שיתוקן אבר מנשמתו כמשרז"ל הבא לטהר מסייעין לו וארז"ל כי נשמות הצדיקים הם מסייעין אותן וכן נשמת הצדיקים הקרובים אליהם כאמור ובצדיק כאלה מדבר ואומר כל שנתחייבתי לשמור שלא יחטא הכשרתי את נזקו עלי להכשיר שלא יוזק ולא יחטא. ומאלו הצדיקים הבאים לפעמים הם מתעברים בתוך האדם עצמו בדרך עיבור כי יש גלגול ויש עיבור והעיבור הוא בא מב' פנים או שהוא בא לתקן האדם לבד לפעמים כשמתעבר נשמת הצדיק באדם לתקן עצמו כגון שיש עליו לתקן עון אכילת חלב או כיוצא בזה אחר שהוא בא לתקן את עצמו צריך להיות הבחירה בידו ואז אפשר שיקלקל ולא יתקן ולהיות עבירה גוררת עבירה אפשר שזה האדם לא הי' נכשל בעון זה של אכילת חלב והצדיק שנתעבר בו גרם לו להכשל ונכשל ואכלו ונתחייב כרת ומת זה האדם הרי שזה הצדיק הרגו וע"ז אמר הכשרתי מקצת נזקו ולפעמים לא גרמתי לו כי אם מקצת הנזק כי גם הוא עבר עמו כי ב' הנשמות והגוף נהנהו מן האיסור ואכלו חלב ואני חבתי בתשלומי נזקו כהכשר כל נזקו כאלו אני עשיתי הכל לפי שהוא הי' אפשר שלא הי' אוכל חלב ואני עשיתי הכל לפיכך אני חייב לשלם לו במיטב הארץ דהיינו חלקו שיש לו בג"ע כענין מה שארז"ל נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע והרי שיש לגוף הזה ב' נשמות הא' שלו והב' נשמת הצדיק שנתעברה בו וידוע שאם לא היתה תמיד הנשמה חופפות על העצמות היו נרקבים ולא קם בתחיית המתים כענין ובשכבך תשמור עליך ונחך ה' תמיד כי בכל ערב שבת עולה הנשמה למעלה והיא נוטלת אור ושפע ומביאה אל העצמות וזהו ועצמותיך יחליץ ועל מי מב' נשמות אלו הי' מוטל להשגיח על הנבילה לז"א על הניזק וז"ש מדקאמר תשלומי נזק משמע דאין לו למזיק דהיינו נשמות הצדיק שבא בעיבור אלא להשלים את נפשו של הניזק שם בג"ע אבל הגוף בעלים הראשונים שהוא הניזוק מטפלין בנבילה שנאמר מכה נפש בהמה ישלמנה לנפש אבל הגוף על הראשון מוטל להשגיח בו והוצרכו ג' פסוקים לפי שלפעמים יגרום לאדם זה שיכשל בעון חלב נשמת הצדיק עצמו וזהו היזק שבידים אבל הוא מלתא דלא שכיחא שהוא בא לתקן ויקלקל. ולפעמים לא יגרום הנשמה של הצדיק עצמה אלא א' מכוחותיהם כי יש כמה כוחות וכמה שלוחים ואיברים לנשמה וא' מאלו גרם ההיזק וזהו ממונא שהיזיק ועל כולם אמר שהבעלים מטפלים בנבילה כמו אם יהי' בידים או ממילא או ממונא לעולם אין לנשמת הצדיק להיטפל בגוף וזהו המת יהי' לניזק אתה אומר לניזק או אינו אלא למזיק כיון שהוא בעצמו ובסיבתו מת לז"א לא כך הוא כלומר כאשר בא האדם הזה אל העוה"ז לא הי' כך בגוף הזה כי אח"כ נתעבר בו נשמת הצדיק הזה. גם זה מהרב זלה"ה: