ליקוטי הלכות יורה דעה חלק ב · שילוח הקן ג
אות א
ע"פ המאמר תקעו להמשיך שלום בעולם בליקוטי הראשון בסי' י"ד:
וזה בחי' שלוח הקן כי קן צפור זה בחי' נשמתין קדישין דאתתרכן מאתרייהו כמבואר בתיקונים. וזהו כי יקרא קן צפור לפניך בדרך וכו'. היינו בחי' גלות השכינה כצפור נודדת מקינה כי השכינה בגלות עם הנשמות הקדושו"ת שנפלו עד שהם נעים ונדים ומטולטלים שזהו בחי' קן צפור בדרך בכל עץ וכו'. דהיינו בגלות ובטלטול דהיינו הנשמות שנפלו ע"י מעשיהם הרעים ורחוקים מן הקדושה ומטולטלים בגלות בזילותא דגלותא והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים, האם זה בחי' הכבסוד שהוא אם כל חי כמבואר במ"א כי כל הנפשו"ת שרשם בכבוד וע"כ נקרא הכבוד אם כל חי. וע"כ עיקר התגלות כבודו ית' הוא ע"י שמוציאין אלו הנפשו"ת מן הגלות ומחזירין אותם בתשובה כמבואר במאמר הנ"ל. כי כשיוצאין אלו הנשפות מן הגלות אזי לפי בחינתם כן יוצא הכבוד מן הגלות כי שם שורש נפשם היינו בכבוד כנ"ל. וזהו והאם רובצת על האפרוחים וכו'. כי הכבוד רובץ ומרחף עליהם כאם על הבנים להגין עליהם לבל ישתקעו ח"ו בזילותא דגלותא. וע"כ מזהיר הכתוב כשרצה ליקח ולזכות בקן הצפור הזה. דהיינו לזכות באלו הנפשו"ת להוציאם מהגלות ולקרבם להש"י לא תקח האם על הבנים שיזהר לבל יקח הכבוד לעצמו עם אלו הנפשו"ת כי א"א לקרבאלו הנפשו"ת להש"י כ"א ע"י התורה שהוא שורש כל הנשפות ולתורה אי אפשר לזכות כ"א על ידי ענוה ושפלות בתכלית כמבואר שם במאמר הנ"ל היינו שיהי' בורח מן הכבוד ולא יסתכל על כבוד עצמו כלל. רק יהי' עניו ושפל בעיני וואז דייקא כשהוא עניו ואינו רוצה לעצמו שום כבוד אז דייקא זוכה לתורה ויכול להעלות אלו הנפשו"ת ולהוציאם מזילותא דגלותא ולגדל כבוד הש"י עי"ז ולהחזיר הכבוד לשרשו כמבואר כל זה שם במאמר הנ"ל. וזהו שהזהיר הכתוב לא תקח האם על הבנים דהיינו שלא תקח לעצמך האם שהוא הכבוד עם הבנים שהם הנפשו"ת דהיינו שלא תרצה ח"ו כבוד עצמך ולא תקרב אלו הנפשו"ת בשביל לגדל כבודך חס ושלום רק שלח תשלח את האם ואז ואת הבנים תקח לך. היינו שלא תרצה שום כבוד עצמך כלל ולא תקח לעצמך שום כבוד רק תהי' עניו באמת ותחזיר הכבוד לשרשו. וזהו שלח תשלח את האם שתשלח את הכבוד מאתך ותחזירהו להש"י לשרשו ואז ואת הבנים תקח לך כי אז דייקא תוכל לזכות בהבנים דהיינו בהנפשו"ת הנ"ל לקרבם להש"י. כי על ידי שתשלח את האם דהיינו הכבוד מאתך ותהי' עניו שפל עי"ז תזכה לתורה ועי"ז תוכל לקרב כל הנפשו"ת להש"י. וכנ"ל במאמר הנ"ל אבל כשתרצה חס ושלום כבוד עצמך ותרצה ליקח לך האם עם הבנים דהיינו הכבוד עם הנפשו"ת אזי לא תוכל לקרב הנפשו"ת כלל. כי עיקר תלוי בענוה כנ"ל. וזהו שלח תשלח אפילו לטהראת המצורע כי המצורע הוא נרגן מפריד אלוף וקנים מטהרים אותו כמבואר במאמר הנ"ל. היינו שתיקון המצורע שהוא בעל המחלוקת שעשה מריבה בין איש לאשתו ובין אדם לחבירו תיקונו על ידי קנים שהם הנפשו"ת הנ"ל שהם בחי' קן צפור כנ"ל. שעל ידי אלו הקנים דהיינו על ידי שמקרבין ומעלין אלו הנפשו"ת להשם יתברך על ידי זה נמשך שלום ונתתקן המחלוקת. ועל ידי זה נטהר ונתתקן המצורע מטומאתו כי נתבטל המחלוקת שהוא טומאת המצורע ונמשך שלום על כן הזהירה תורה לבל יקח האם על הבנים אפילו לטהר את המצורע כי כשתרצה ליקח גם האם עם הבנים אזי לא יוכל לקרב את הנפשו"ת כלל מאחר שלוקח לעצמו גם את האם שהוא בחי' כבוד ואזי לא יוכל להמשיך שלום ולא יוכל לטהר המצורע כלל כי אדרבה עיקר תיקון המצורע דהיינו להמשיך שלום תלוי בשילוח הקן דייקא דהיינו על ידי שמשלחין האם דהיינו הכבוד. דהיינו שאינו לוקח לעצמו שום כבוד רק הוא משלח ומחזיר הכבוד לשרשו כנ"ל. שעל ידי זה זוכה לתורה ועל ידי זה זוכה בהנפשו"ת שהם בחי' קן צפור ומקרבם להשם יתברך ועל ידי זה נמשך שלום ואז דייקא נטהר המצורע ועל כן אין טהרת המצורע דוחה שלוח הקן כי עיקר טהרתו על ידי שלוח הקן דיקא כנ"ל:
וזה שכתוב בתיקונים אפרוחים מארי משנה ביצים מארי מקרא וכו' כי כל אלו הנפשו"ת שרשם בהתורה שכלולה מכל נשמות ישראל כנ"ל. ועל כן הם נקראים מארי משנה מארי מקרא. כי שם שורש נפשם כל אחד כפי אחיזתו בשרשו זה במקרא וזה במשנה: