אור ברסלב
ליקוטי הלכות - יורה דעה ב ליקוטי הלכות יורה דעה חלק ב › עבדים

ליקוטי הלכות - יורה דעה ב

ליקוטי הלכות יורה דעה חלק ב · עבדים

מילה ד

אות יב

וזה בחי' מילת עבדים כי עיקר העבדות בבחי' הזמן. כי תחת הזמן נאטחז כל העמל וכעס ויגיעות וטירחות וטירדות של העוה"ז שהם בחי' עבדות בבחי' כל ימי כעס ומכאוובת כל ימיו דייקא היינו תחת הזמן והימים בחי' מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש כי עיקר העמל והעבדות הוא תחת השמש והזמן וכל זה מחמת שטות וחסרון הדעת שמחמת זה נגדל הזמן אצלו ביותר כנ"ל. עד שנדמה לו כאלו הזמן של ימי חייו ארוכים וקבועים כאלו יתמהמה בזה העולם תמיד ח"ו וחושב מחשבות בכל עת לעשו"ת לו מעמד פרנסה ועשירות ולבנות לו בתים ובנינים וכלים וכו'. וטרוד בזה תמיד ומתייגע עצמו ביגיעות וטירחות גדולות ועבדות קשו"ת כאלו הי' עבד משועבד נמכר לאיזה אדון כ"ש במדרש על ענין זה של האדם שעשאו עבד מכודן לעצמו ופירשו שם לשון שיעבוד שהאדם הוא עבד משועבד לעצמו שעובד א"ע באבודת פרך כאלו הי' עבד נמכר וכל זה מחמת שטות וחסרון דעתו שנדמה לו כאלו הזמן גדול מאד ושוכח שאין שום זמן כלל והזמן רץ ופורח מאדמ אד בכל עת ובכל רגע בלי הפסק כלל וכ"ש וימינו כצל עובר לא כצלו של דקל ולא כצלו של כותל אלא כצל עוף הפורח כשרז"ל. ולא די שאינו זוכה לדעת אמתי לחזק אמונתו בבחי' ביטול הזמן אף גם עושה לעצמו קביעות גדול מהזמן הימים הפורחים מאד וחושב בכל יום ובכל עת מה יעשה למחר ולאחר זמן וכו' ומחמת זה נופל לעבדות גמור ומייגע ומטריח א"ע ביגיעות ועבודות קשו"ת בשביל עמל העוה"ז. וזהו בחי' שטו העם ולקטו בשטותא כ"ש בזוה"ק (בשלח ס"ג) שמחמת שטות צריכין להטריח עצמו בטירחות ועבודות גדולות כי בודאי מי שיש לו דעת אמתי הואמבין היטב שכל הזמן של העוה"ז הבל. כ"ש וימי חיינו הבל לפניך. ובאמת אין שום זמן כלל ואפילו בדעתינו הפחותה שאין אנו יכולין להבין בחי' למעלה מהזמן. אבל עכ"פ זה אנו רואין גם בעינינו ובדעתינו שהזמן רץ ושט ופורח מאד בתכלית הבהלה והמהירות בלי שום קביעות כלל ובכל רגע האדם מת כנ"ל. ע"כ בודאי מי שחס על עצמו ומסתכל ע"ז בעין האמת לאמתו בודאי לא יעשה לעצמו שום קביעות כלל בעסקי העוה"ז ואינו חושב כלל מיום לחבירו כ"ש אל תצר צרת מחר וכו' ואפילו מה שמוכרח לעשו"ת עסק בשביל פרנסה הוא עושה רק בדרך עראי ובהעברה בעלמא שלא בדרך קביעות כלל וכ"ש עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי ואינו מחליף ח"ו עולם עומד בעולם עובר נמצמא שעיקר העבדות הוא תחת הזמן כנ"ל. וזשארז"ל שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה כי מי שעוסק בתורהזוכה להשלים דעתו וזוכה לבטל הזמן כפי שלימות דעתו ואזי יוצא מעבדות לחירות כי עיקר העבדות תחת הזמן כנ"ל ובשביל זה צריכין למול את העבדים כדי להכניע ולבטל תוקף זוהמת העבדות בשרשו. כי על ידי מצות מילה מבטלין כסילות הדעת שמשם אחיזת הגדלת הזמן ששם עיקר העבדות כנ"ל. וע"כ נצטווינו למול את העבדים להכניע זוהמת העבדות כדי שלא יתאחז בנו ח"ו מזוהמת העבדות. כי באמת ישראל עם קדוש הם היפך מעבדות דס"א בבחי' כל ישראל בני מלכים הם. כי הם קיבלו את התורה ששם עיקר החירות כ"ש חרות על לוחות א"ת חרות אלא חירות כנ"ל. כי ישראל הם למעלה מהזמן בבחי' ישראל עלה במחשבה שהם תחילה וקודם לכל הזמן של בריאת העולם ועירק העבדות הואלהעכו"ם שלא קיבלו את התורה שהיא החירות והם משוקעים בתאוות והבלי עוה"ז שהם תחת הזמן ששם עיקר העבדות כנ"ל. כי העכו"ם הם מסטרא דעשו שנאמר בו ואת אחיך תעבוד כי הם מזוהמת הנחש שהוא בחי' ארור כנען עבד עבדים יהי' לאחיו. שזהו בחי' עצבות ויגיועת וטירדת הפרנסה בחי' בעצבון תאכלנה בזעת אפיך תאכל לחם שכל זה בחי' עבדות כנ"ל. אבל אנו בני ישראל צריכין לטהר עצמינו מזוהמא זאת לבטל העבדות של טירדות העוה"ז שתחת הזמן ולקשר עצמינו אל התורה שהיא שלימות הדעת ששם החירות בחי' ביטול הזמן כנ"ל. ע"כ צריכין למול את העבדים כנ"ל:

אות יג

וזה בחי' כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובשביעי יצא לחפשי חנם. כי העבדות אין שייך לישראל כלל כנ"ל כ"ש כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם וכו' וזהשנפל לבחי' עבדות מחמת גודלחסרון דעתו שנפל לתחת הזמן כ"כ עד שמכר עצמו לעבד צריכין לרחם עליו שלא יעבוד בו כ"א שש שנים כנגד ששת ימי המעשה. אבל בשביעית בחי' שבת יצא לחפשי כי שבת היא מעין עוה"ב שהיא בחי' למעלה מהזמן כנ"ל. היינו כי מבואר בכל הספרים שששת ימי המעשה הם כנגד ששה מדות מחסד עד יסוד ושבת הוא בחי' מלכות שהיא בחי' אמונה. ולכאורה אין מובן כי הלא הששה מדות הם גבוהים מבחי' מלכות ואיך שייך שששת ימי המעשה יהי' ח"ו גבוהים משבת יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא, אך באמת זהו עוצם מעלת השבת קודש כיכל הששה מדות הם בח'י דעת בחי' תפארת שכלול מכל הששה מדות כידוע אבל בשבת משפיע דעת ושכל גדול ממקום עליון ונורא מאד עד שזוכין לידע האמת שאין לנו שום דעת כלל בבחי' תכלית הידיע אשר לא נדע בחי' אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני ואז מאירה האמונה באור גדול כי יודעין ומשיגין שעיקר השלימות האמתי להתחזק א"ע רק באמונה שלימה. וע"כ שבת היא מעין עוה"ב בחי' ביטול הזמן כי ע"י שלימות הדעת זוכין לביטול הזמן אבל בעוה"ז אין מי שיזכה לדעת הזה בשלימות עד שיתבטל אצלו הזמן לגמרי כ"א גדולי בחירי הצדיקים בחי' הזקנים הנ"ל כנ"ל. אבל בש"ק אז זוכה כ"א מישראל לשלימות האמונה ע"י עוצם הדעת והחכמה נפלאה שמאיר אז כנ"ל שעי"ז זוכין לידע שרחוקים מחכמה ולהתחזק א"ע רק באמונה שלימה כנ"ל. וע"י אמונה יכול כ"א לזכות לבחי' ביטול הזמן כנ"ל. וע"כ שבת הוא בבחי' ביטול הזמן מחמת שאז זוכין לאמונה שלימה שעי"ז יכולין לבטל הזמן גם בעוה"ז אפילו מי שיאן דעתו שלם כ"כ כי הלא מרחוק אנו רואין ומבינים שאין להזמן שום ממש כוו' וכנ"ל רק אף על פי כן מהות ביטול הזמן א"א להכניס בשכלינו אבל על ידי חיזוק האמונה הנמשך משבת יכול כ"א לזכות לבחי' ביטול הזמן ומשבת ממשיכין הקדושה על כל ששת ימי החול שנזכה תמיד לאמונה שלימה עד שנזכה לבטל הזמן ולא נהיה כרוכים ח"ו אחר תאוות עוה"ז והבליו ומכאוביו וכעסיו ועבודתו ועמלו ויגיעו וכו' שכולם הם תחת הזמן כנ"ל וע"כ העבד שנפל לבחי' עבדות לא יעבוד עכ"פ יותר ממש כנגד ששת ימי המעשה ששם עיקר אחיזת העבדות מחמת שששת ימי המעשה יניקתם מהמדות שהם בחי' דעת ולדעת לאו כל אדם זוכה עד שיזכה לבטל הזמן שהוא בחי' עבדות כנ"ל. אבל בשביעית בחי' שבת יצא לחפשי חנם כי בשביעית בחי' שבת מאיר בחי' אמונה. שעי"ז יכול כ"א לזכות לבחי' ביטול הזמן שש םביטול העבדות כי למעלה מהזמן הוא בחי' חפשי וחירות כנ"ל:

[שייך לעיל]

אות יד)

עבדות הוא בחי'תחת הזמן כי העבד בבחי' שינה ששם עיקר הזמן כנ"ל. כשרז"ל עשרה קבין שינה ירדו לעולם ט' נטלו עבדים וכו'. וזה בחי' אם כימי שכיר ימיו כעבד ישאף צל וכו' שמדמה ימי האדם לימי עבד ושכיר כי עיקר הזמן בבחי' עבדות כנ"ל. וע"כ עבד חיב במצות שהאשה חייבת בהן כי העבד בבחי' אשה ששם עיקר אחיזת הזמן כנ"ל:

אות טו

וזה בחי' כסא של אליהו בשעת המילה כי אליהו זכה בחייו לעלות לשמים כי זכה לבטל הזמן בחייו. וע"כ לא הוצרך למות כי מחמת זוהמת הנחש מחטא אדה"ר א"א לכלול בשלימות בזההעולם בבחי' למעלה מהזמן. וע"כ צריכין למות ואז כשיוצאין מהגוף והנשמה מזדככת הוא זוכה לעלות ולכלול לשם לבחי' למעלה מהזמן שזהו בחי' חיי העוה"ב כנ"ל אבל אליהו זכה לשלימות הדעת בחיו עד שלא הוצרך למות. ע"כ מזכירין אז את אליהו הנביא שזכה לבחי' ביטול הזמן בחיו שהוא בחי' חירות כנ"ל. ועי"ז אנו ממשיכין קדושת שבת שהוא בחי' חירות שבו נתבטל כל העבדות כל עובדין דחול וזוכין להמשיך קדושה זאת על ששת ימי החול כדי שלא יתגבר העבדות שתחת הזמן גם בימי החול כנ"ל. וע"כ אליהו יבא ויבשר גאולת משיח. וכמו שאנו מזכירין זאת במוצ"ש אליהו הנביא וכו' במהרה יבא אלינו עם משיח בן דוד. כי משיח יזכה לזה הדעת של ביטול הזמן בשלימות כמבואר שם בהתורה הזאת שאנו עוסקין בה. כ"ש שם ע"פ אני היום ילדתיך כנ"ל. וע"כ אליהו שזכה לבחי' ביטול הזמן בחיו יבא ויבשר ע"ז. ע"כ מזכירין את אליהו קודם המילה ומכינין לו כסא. כי עיקר בחי' מצות מילה הוא לבטל הזמן ששם עיקר אחיזת כל התאות ועמל העוה"ז וכו' כנ"ל. שזהו בחי' אליהו הנביא שבכחו וזכותו מטהרין עולם העשיה כמובא. היינו שמבטלין הזמן שעיקר אחיזתו בזה העולם העשיה. וזוכין להמשיך בזה העולם הארת הדעת האמתי שהוא בחי' ביטול הזמן שזהו בחי' מצות מילה כנ"ל:

ועיין בסימן קי"ז על ענין שקשה לישן במו"ש. מבואר שם שאליהו מבטל בחי' עבד בחי' שינה ע"ש היינו כנ"ל. כי עבדות ושינה הם בחי' תחת הזמן. ואליהו מבטל זאת שזהו בחי' מצות מילה כנ"ל:

תוכן העניינים

ליקוטי הלכות - יורה דעה ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה