ליקוטי הלכות יורה דעה חלק ב · מילה ב
אות ב
ע"פ המאמר לשמש שם אהל בהם והוא כחתן יוצא מחופתו וכו' (בסי' מ"ט). ע"ש כל המאמר היטב כי הוא ענין עמוק ונפלא מאד מאד. והכלל כי אור להביות הלב של איש הישראלי הוא בחי' א"ס. כי אין סוף ואין תכלית לתשוקתו ומגודל האור שמתלהב לאין סוף. א"א לבא להמדות. ע"כ צריכין לצמצם האור עד שיהי' נעשה חלל בלב בבחי' ולבי חלל בקרבי ובתוך זה החלל שנעשה ע"י הצמצום. בתוכו נתגלין פעולותיו ומדותיו הטובים וע"י המדות טובים שנתגלין בתוך החלל שבלב עי"ז נתגלה שהוא מקבל עול מלכות שמים שלימה. וכ"ז הוא בחי' בריאת העולם שהי' הארו אין סוף. וצמצם הוא ית' כביכול את האור לצדדין ונעשה חלל הפנוי. ובתוך זה החלל הפנוי נתגלין מדותיו והן הן העולמות. ועי"ז נתגלה מלכותו ית'. וכ"ז נעשה אצל כ"א מישראל כנ"ל. ועיקר הבריאה היתה ע"י החמכה. כ"ש כולם בחכמה וכו'. וע"כ כשאדם חושב מחשבות טובות איך לעבוד אותו ית'. אזי הוא בחי' בריאת העולם שהיתה ע"י חכמה שבלב ולהיפך כשחושב מחשבות רעות. אזי מכניס כסילות וטפשו"ת בלבו אזי הוא מטמטם החלל שבלב ששם הוא בחי' היצירה של כל העולמות והמדות. וזה בחי' ערלת לב שתרגומו טפשו"ת לבכון כי הטפשו"ת הוא קלקול הבריאה כי נטמטם החלל שבלב ששם נתגלה כל הבריאה דהיינו כל העולמות והמדות ואזי המלכות בבחי' דל"ת בחי' דלה ועניה כי אין נתגלה מלכותו ית' כביכול ע"י קלקול הבריאה שבא ע"י הטפשו"ת שעי"ז אין נתגלין המדות ואזי אין נתגלה מלכותו ית' ח"ו כי עיקר התגלות מלכותו ית' הוא ע"י בחי' המדות והעולמות אבל כשמכניס קדושה דהיינו חכמה היינו מחשבות טובות לתוך הלב. אזי הוא בחי' בריאת העולם כנ"ל בחי' התגלות המדות ואזי נתגלה מלכותו ית' ואזי המלכות בבחי' ה' ואז ייש לשני בתים עלי'. ביתא עילא ה וביתא תתאה בחי' מי זאת עולה מי עם זאת עולה וכו'. ועי"ז זוכין להתגלות אורייתא דע"ס שהוא בחי' עונג שבת וכו'. ע"ש כ"ז הענין היטב והבן היטב כי עמוק מאד מאד:
וזה בחי' מילה. שהוא בחי' התגלות המלכות כי ברית הוא בחי' מלכות כידוע ועיקר המילה היא לגלות העטרה שהיא בחי' מלכות כידוע כי הערלה היא חופה על הברית קודש. ועיקר הערלה החופה על ברית קודש היא נמשכת מבחי' ערלת לב שהוא טפשו"ת הלב כי ע"י הטפשו"ת שבלב שהיא בחי' קלקול הבריאה. שעי"ז נטמטם החלל שבלב ואין נתגלין פעולות ומדות טובות שהוא בחי' קלקול הבריאה כנ"ל. עי"ז כביכול נתעלם ונתכסה בחי' המלכות. כי עיקר התגלות המלכות הוא ע,י בחי' הבריאה. היינו ע"י התגלות העולמות והמדות. אבל כשאין נתגלין המדות והעולמות ע"י שמקלקל את הבריאה ח"ו כ"י טפשו"ת שבלב אזי אין נתגלה מלכותו ית' ואזי נמשך ח"ו קליפה מבחי' ערלת לב וחופה על הברית קודש והיא בחי' הערלה דחפיא על ברית. שע"ינתכסה העטרה שעל הברית קודש שהוא בחי' מלכות. דהיינו שנתכסה ונתעלם מלכותו כביכול. וע"כ אנו מוזהרין למול ולחתוך את הערלה ולפרוע ולגלות העטרה. כדי לבטל ולשבר למול ולחתוך את הערלה ולפרוע ולגלות העטרה. כדי לבטל ולשבר הקליפה הזאת המכסית ואינה מנחת לגלות מלכותו ית'. כדי שיתגלה מלכותו ית' אשר בשביל זה נבראו כל העולמות. וזה התיקון אנו צריכין לעשו"ת דוקא כי איתא במדרש (ב"ר פ' י"א) ששאלו המינין אם המילה חביבה למה לא ניתנה לאדם הראשון ופירשו שם המפרשים דהיינו שהקשיא למה לא נברא האדם מהול. ומסיק המדרש שהטעם כי כל מה שנברא בעולם צריך תיקון החטים צריכין לטחון וכו'. אף האדם צריך תיקון ולכאורה עדיין קה ועליה אני דן ולמה יצאת זאת מלפניו ית' לברוא את האדם וכמו כן כל הדברים מחוסר תיקון עד שנצטרך אנחנו לתקן הכל הלא בודאי הי' יכול לברוא הכל בשלימות שלא יהי' מחוסר שום תיקון. אך ע"פ הנ"ל שאנו צריכין לחתוך הערלה כדי לגלות מלכותו ית'. וזה בהכרח שיהי' נעשה על ידינו דייקא. כי עיקר הערלה נמשכת מבחי' ערלת לב יטפשו"ת הלב שעי"ז נתטמטם ונתקלקל חלל הלב שהוא בחי' חל הפנוי ומשם נתהוו הקליפות שהם מעלימים מלכותו ית' שהוא בחי' ערלה דחפיא על ברית ועיקר ערלת הלב טפשו"ת הלב נעשה ע"י שבירת כלים שבא ע"י ריבוי אור כידוע ומשם התהוות הקליפות שהם בחי' כסילות וטפשו"ת ואז יחזר האור לשרשו לבחי' א"ס. ואזי נשארו הכלים בלא חיות. ואזי נתטמטם חלל הלב וכו' כידוע ומובן כל זה לי"ח ועי"ז כביכול נתעלם בחי' המלכות כנ"ל. וזה בחי' אכילת אדה"ר מעץ הדעת טו"ר שזה בחי' שהכניס טפשו"ת בלב כי האכילה סועד את הלב כי פתא סעדא דלבא וכשאוכלין בקדושה ובטהרה אזי מכניסין חכמה ודעת בלב בבחי' ויאכל וישת וייטב לבו (רות ג'), וזה בחי' תיקון הבריאה ולהפיך כשאוכלין שלא בקדושה מכ"ש דבר איסור ח"ו אזי נכנס טפשו"ת בלב ונטמטם חלל הלב. כי החמכה שבלב הוא כפי האכילה כמובא בדברי רבינו ז"ל בכמה מקומות. וע"כ אצל אכילת דברים טמאים דייקא שם נאמר זה המקרא ונטמאתם בם ודרז"ל א"ת ונטמתם אלא ונטמטם כי האכילה שלא בקדושה כ"ש אכילת דברים טמאים ח"ו הוא מטמטם החלל שבלב כי נכנס בו טפשו"ת בלב שהיא בחי' ערלת לב כנ"ל. וזה בחי' אכילת עץ הדעת טו"ר שפגם בו אדה"ר שהוא בחי' האכילה שעל ידו נפגם הדעת ואזי נכנס טפשו"ת בלב ומטמטם החלל שבלב שהוא בחיק קילקול הבריאה שזה בחי' שבירת כלים וכן איתא בכתבים שאדה"ר ע"י פגם אכילת עץ הדעת עי"ז חזר ונתהוה בחי' שבירת כלים וכנ"ל וע"י שאכל מעץ הדעת טו"ר. ונמשך ערלת לב כי נטמטם החלל שבלב שהוא קילקול הבריאה פגם כל העולמות והמדות כנ"ל. עי"ז נתעלם מלכותו ית' כנ"ל. ומזה נמשך ונשתלשל ח"ו ערלה דחפיא על ברית שחופה ומכסה ומעלים התגלות מלכותו ית' כנ"ל. וזה בחי' אדה"ר מושך בערלתו הי' (סנהדרין ל"ח). כי ע"י ערלת לב כנ"ל. נמשך ערלת בשר היינו ערלה דחפיא על ברית כי נתעלם מלכותו ית' כביכול. ע"י קילקול הבריאה שנעשה ע"י הטפשו"ת שבלב כנ"ל. וכל זה נמשך מבחי' ריבוי אור שעי"ז נתהוה שבירת כלים שמשם התאוות הקליפות הנמשכין מעץ הדעת טו"ר כי כשברא הש"י את העולמות ואז צמצם את האור וכו' כנ"ל כמבואר כ"ז בדברי רבינו ז"ל הכ"מ (סי' ס"ד) ואזי לא הי' הכלים יכולין לקבל את האור ואז הי' בחי' שבירת כלים שמשם אחיזת עץ הדעת טו"ר שמשם אחיזת הקליפות. ועיקר התיקון של שבירת כלים הוא ע"י האדם כשזוכה לתקן מעשיו שעי"ז מתקנין בחי' שבירת כלים ועל ידי שאכל אדה"ר מעץ הדעת טו"ר עי"ז חטא ופגם וקילקל את החלל שבלב וגפ בבחי' הכלים והמדות הנעשים בהחלל שבלב שהוא בחי' חלל הפנוי כידוע וע"כ נתקלקלו הכלים והמדות כביכול ולא יכלו לקבל את האור ע"י שנפגמו. ועי"ז חזר וחידש בחי' שבירת כלים ע"י חטאו כמובא ועי"ז נמשך בחי' ערלה דחפיא על ברית בחי' התעלמות מלכותו ית' כנ"ל נמצא שעיקר הערלה החפוה על הברית הנמשכת מבחי' ערלת לב היא באה ע"י בחי' ריבוי אור שעי"ז נעשה שבירת כלים כנ"ל. ועיקר ריבוי האור הי' מחמת שבשעת בריאת העולם לא הי' בחי' אתערותא דלתתא. וע"כ לא הי' באפשר שיהי' נעשין כלים גמורים לקבל האור במדה כי עיקר התהוות הכלים לקבל האור במדה נעשה ע"י התחתונים דייקא ע"י בחי' אתערותא דלתתא ומאחר שלא הי' בשעת בריאת העולם אתערותא דלתתא עי"ז לא הי' יכולים להתהוות כלים גמורים. וע"כ הי' בחי' שבירת כלים ע"י ריבוי האור כי לא הי' הכלים יכולים לקבל האור מאחר שלא הי' כלים גמורים. מחמת שלא הי' אתערותא דלתתא כי עדין לא הי' שום עולם ושום בני אדם שיקבלו מלכותו שעי"ז יהי' נעשה כלים לקבל האור במדה כנ"ל. ועי"ז הי' בחי' שבירת כלים ומזה נתהווה בחי' פגם העץ הדעת וכו' ועי"ז נמשך ערלת לב ומשם נמשך ערלת בשר שנתעלם מלכותו ית' כביכול. ע"י ערלה דחפיא על ברית כנ"ל. וע"כ א"א לתקן זאת להכניע ולבטל הערלה דחפיא על ברית כ"א על ידינו דייקא. וע"כ האדם צריך תיקון כמו שכתוב במדרש הנ"ל. כי א"א שיתתקן כ"א על ידינו ע"י בחי' אתערותא דלתתא כי א"א שיהי' נברא מהול מן השמים דהיינו שיהי' בחי' התגלות העטרה שהיאבחי' התגלות המלכות מן השמים כי עיקר התגלות המלכות הוא רק ע"י התעוררות התחתונים שעל ידם נעשין כלים לקבל האור בהדרגה ובמדה שעי"ז נתגלה מלכותו ית' כנ"ל. אבל מלמעלה לבד א"א כביכול לגלות מלכותי ת' כי יהי' בבחי' ריבוי אור מאחר שאין כלים שלימים כי עיקר התהוות הכלים שעל ידם מקבלים הארו במדה שעי"ז נתגלה מלכות ית' הוא רק ע"י אתערותא דלתתא כנ"ל. וע"כ בהכרח שיברא האדם ערל שזה רמז שבתחילת בריאתו אז ערלה חפיא על הברית. כי אז עדיין נתעלם בחי' המלכות כביכול שזה נמשך מבחי' ריבוי אור שע"י הי' שבירת כלים שמשם נמשכה הערלה מחמת שלא הי' כלים לקבל האור מאחר שלא הי' אתערותא דלתתא. ואח"כ אנו דייקא מלין אותו. כי כשאנו מתקנין אותו. אז ינתתקן ע" יבחי' אתערותא דלתתא שעי"ז נעשין כלים לקבל האור במדה שעי"ז נתגלה מלכותו ית'. וע"כ יש לנו כח למולו דהיינו לחתוך ולשבר הערלה דחפיא על ברית ולגלות העטרה שהיא בחי' התגלות המלכות כנ"ל. עי" ממילא נימול ערלת הלב טפשו"ת הלב כי עיקר פגם הדעת דהיינו הטפשו"ת שבלב הי' ע"י בחי' ריבוי אור וכו' כנ"ל. ע"י שלא הי' עדיין בחי' אתערותא דלתתא כי אל הי' עדיין שום עולם ושום בני אדם שיקבלו עול מלכותו. ועי"ז הי' שבירת כלים ומשם נתהוה ערלת הלב טפשו"ת הלב. ומזה נמשכה הערלה כנ"ל. וע"כ עכשיו אנו מתחילין ממטה למעלה כי בתחילה הי' להיפך כי בתחילה צמצם את האור כביכול ונתגלין מדותיו בתוך החחל וכו'. ועי"ז נתגלה מלכותו ית' כי לא הי' אפשר בענין אחר כי לא הי' עדיין שום עולם כנ"ל. ומחמת זה הי' בחי' ריבוי אור וכו' כנ"ל. ועכשיו אנו עושין להיפך ממטה למעלה כי בתחילה אנו מגלין מלכותו ית'. וזהבחי' המילה שמלין וחותכין הערלה דחפיא על ברית ומגלין העטרה שהיא בחי' התגלות המלכות כנ"ל. ואזי כשאנו מגלין מלכותו ית' ומקבלין עלינו עול מלכותו יתב'. עי"ז יש לנו כח לעשו"ת כלים לקבל האור בהדרגה ובמדה שעי"ז יתגלה מלכותו ית' יותר ויותר. ועי"ז שיש לנו כח לעשו"ת כלים לקבל האור בהדרגה ובדמה שעי"ז יתגלה מלכותו ית' יותר ויותר. ועי"ז שיש לנו זה הכח עכשיו ע"י בחי' אתערותא דלתתא לצמצם את האור לקבלו במדה כנ"ל. עי"ז ממילא נימול ערלת לב טמטום הלב שנמשך ע"י בחי' ריבו אור ע"י שלא היו כלים לקבל האור ע"י שלא הי' אתערותא דלתתא. כי עכשיו יש לנו כח לעשו"ת כלים ע"י בחי' אתערותא דלתתא ע"י שכבר קבלנו עלינו עול מלכותו בדרך כלל. שזה בחי' המילה כנ"ל:
אות ג
נמצא שע"י המילה נימול ערלת לב וערלת בשר כי שניהם בחי' אחת כנ"ל. כי זה תלוי בזה כנ"ל. כי ע"י ערלת לב שנתקלקל הבריאה בחי' כלל המדות שבחלל הלב עי"ז נתעלם בחי' המלכות כנ"ל. שזה בחי' ערלת בשר כנ"ל. וע"י שנימול ערלת בשר נימול ערלת לב כנ"ל. כי ע"י שאנו מגלין מלכותו ית'. עי"ז נעשה אתערותא דלתתא ונעשין כלים לקבל האור ואזי נימול ערלת לב כנ"ל כי שניהם בחי' אחת. כי עיקר הדעת והחכמה שבלב הוא כפי תיקון הברית שהוא בחי' מילה שמכניעין ערלה דחפיא על ברית היינו שמכניעין ומתקנין פגם הברית וכנ"ל:
אות ד
וזה בחי' מילה ופריעה שהם כנגד ב' הבחי' הנ"ל בחי' ערלת לב וערלת בשר. כי מילה היא בחי' ערלת בשר. כי הערלה היא בחי' קליפה הטמאה לגמרי בחי' מלכות הרשעה שהיא כנגד מלכות דקדושה. ופריעה זה בחי' נוגה כידוע שהוא בחי' עץ הדעת טו"ר שהאו נאחזת בהלב בבחי' לבי סחרחר בח'י סחור סחור בחי' ונוגהלו סביב. כמבוארכ"ז בדביר ריבונו ז"ל הכ"מ. היינו שהיא בחי' ערלת לב הנמשך מבחי' ריבוי אור שמשם נמשך בחי' עץ הדעת כנ"ל. וע"כ יש כח לתקנה ולבררה. כי כשזוכין אח"כ לתקן מעשיו ולעשו"ת כלים גמורים דקודשה כראוי. שעי"ז מתקנים בחי' שבירת כלים אזי מעלין הטוב מקליפה זו ואזי נכללת בקדושה כידעו. וזה בחי' פריעה שאין חותכין אותו העור כלל רק קורעין אותו מגלין העטרה. והעור נשאר אצל הברית קודש. כי כשקורעין אותה ומשברין אותה ומגלין העטרה דהיינו שמגלין מלכותו יתב' אזי נכללת בקדושה וכנ"ל. אבל הקליפה הב' דהיינו הערלה הוא רע לגמרי וצריכין להכניעה ולחתכה לגמרי. כי אינה נכללת בקדושה כידוע. נמצא שע"י חיתוך הערלה ופריעה עי"ז נימול ערלת בשר וערלת לב. אבל ב' הקליפות הנ"ל שניהם יחד הם חופין על הברית קודש. כי עיקר התהוותם הוא רק למטה אצל הברית קודש ורוצים להעלים מלכותו ית' ח"ו. כי אע"פ שהפריע היא בחי' ערלת לב. אעפ"כ שם אין להם שום התגלות רק הם משתלשלים ונתהווים למטה להעלים בחי' המלכות ח"ו. וע"כ העיקר לתקן הברית קודש שזה בחי' מצות מילה דהיינו לחתוך הערלה ולגלות הפריעה כדי לבטל ולהכניע ב' הלקיפות הנ"ל בחי' ערלת בשר וערלת לב ששניהם חופין על הברית קודש כנ"ל וע"י המילה ופריעה שעי"ז נתגלה המלכות ונימול ערלת לב. עי"זס יש עליה לשני הבתים ביתא עילאה וביתא תתאה. בחי' מי זאת עולה וכו' כנ"ל. כי ביתא עילאה היא בחי' אור הלב שהוא בחי' בינה לבא שהוא בחי' ביתא עילאה. וביתא תתאה הוא בחי' מלכות וע"י שנימול ערלת בשר וערלת לב. עי"ז יש לשניהם עליה. בחי' מי עם זאת עלולה כמבואר בדברי רבינו ז"ל הכ"מ במאמר הנ"ל עיין שם. והבן היטב:
אות ה
וזה בחי' מילה בשמיני. כי שמיני הוא בחי' בינה לבא כידוע. כי עיקר התיקון הוא ע"י שנתגלה אור הלב שמשם עיקר התגלות המלכות כנ"ל:
אות ו
וזה בחי' השמחה של מצות מילה. כשרז"ל כל מצוה שקיבלו ישראל בשמחה וכו' כי שם מקום השמחה כ"ש (תהלים ד') נתת שמחה בלבי:
אות ז
וזה בחי' מ"ש בתיקונים מי יעלה לנו השמימה ר"ת מילה וס"ת הוי'. מי יעלה דייקא. כי מצות מילה היא בבחי' עילה מתת א לעילא כי הוא בבחי' אתערותא דלתתא אשר מחמת זה אנו דייקא צריכין לתקנו ולמולו. וע"כ מלין ערלתבשר דייקא. כי אנו רוצין מקודם לקבל עול מלכותו ולגלות מלכותו בעולם ואחר כך לקבל האור ע"י הכלים וכו' כנ"ל. נמצא שאנו עולין ממטה למעלה. וע"כ הוא בחי' מי יעלה לנו השמימה כנ"ל. וע"כ בר"ת מילה ובס"ת הוי' כי מתחילה אנו צריכין למול ולחתוך ולשבר הערלה דחפיא על ברית היינו לתקן הברית קודש. ואח"כ נתגלה אור העליון ע"י הכלים הנעשין על ייד אתערותא דלתתא שעי"ז נתגלין כל המדות וכל העולמות. וזה בחי' שם הוי' ב"ה שהוא בחי' אורו העליון יתברך שמחי' את כל העולמות שהוא כלל כל המדות. שכ"ז זוכין ע"י מצות מילה ע"י בחי' תיקון הברית וכנ"ל. כי בתחילה צריכין להכניע ולשבר הערלה ולתקן הברית קודש ולגלות מלכותו יתב' ואח"כ זוכין לקבל האור במדה בבחי' עולם התיקון שהוא בחי' שם הוי'. וע"כ בר"ת מילה ובס'"ת הוי' וכנ"ל והבן. כי עיקר התיקון בחי' עולם התיקון הוא ע"י תיקון הבירת כידוע:
אות ח
וע"כ הפריעה בהצפרנים. כי הפריעה היא בחי' נוגה. ונוגה הוא בחי' עץ הדעת שתיקונו הי' ע"י בחי' כתנות עור שהוא בחי' צפרנים כשרז"ל חלקים כצפורן וכו'. ועל כן פורעין בצפרנים:
אות ט
וזה בחי' הסעודה שעושין כשיש ברית מילה. כי עכשיו הותרה האכילה ועכשיו היא מצוה גדולה לאכול. כי עיקר הפגם בחי' ערלה דחפיא על ברית נמשך במחי' ערלת לב שנעשה על ידי אכילת אדה"ר מעץ הדעת טו"ר. שעי"ז נפגם הלב ונמשך טפשו"ת אל הלב. כי האכילה סועד הלב וכפי האכילה כן הוא הלב כנ"ל. וכמבואר בדברי רבינו ז"ל הכ"מ במ"א. וע"כ עכשיו שמלין ערלת בשר וערלת לב ומתקנין פגם עץ הדעת. ע"כ עכשיו מצוה לאכול כי עכשיו האכילה היא אכילה דקדושה שעל ידה ממשיכין חכמה אל הלב שהוא תיקון הבריאה בבחי' ויאכל וישת וייטב לבו כנ"ל. כי עיקר אכילה דקדושה הוא כפי תיקון הברית. בחי' צדיק אוכל לשבוע נפשו וצדיק הואמאן דנטיר ברית קדישא. וע"כ עכשיו שיש תיקון הברית ע"י המילה ע"כ מצוה לאכול. כי ע"י האכילה דקדושה. סועדין את הלב ומחיין אותו כי ע"י אכילה דקדושה נמשך חכמה ודעת. כו המוח הוא כפי האכילה כמובא בדברי רבינו ז"ל הכ"מ והחכמה הוא מחי' את הלב היינו כי החמכה הוא עיקר החיות של כל העולמות והמדות שנתגלין בחלל שבלבל כנ"ל והבן וע"כ עכשיו כשיש תיקון הברית שהוא בחי' מצות מילה עכשיו הוא מצוה לאכול כנ"ל. כי האכילה של סעודת ברית מילה היא בבחי' אכילת שבת ויו"ט שהם קרויטים אות בחי' תיקון הברית. וע"כ אז מצוה לאכול סעודת שבת ויו"ט. וזהו בחי' סעודת ברית מילה כנ"ל:
אות י
גם הסכין של מילה הוא בחי' חרב נוקמת נקם ברית. בחי' תכלת דאכלי כולא ושצי כולא. אבל ישראל הדביקים בה מקבלין חיותם משם וכמבואר כ"ז היטב במאמר הנ"ל. כי ע"י הסכין של מילה חותכין ומשברין ומבטלין הערלה בבחי' חרב נוקמת נקם ברית. שמכלין ומשברין כל הקליפות החופיןם על הברית קודש בבחי' תכלת דאכלי כולא ושצי כולא וכו' כנ"ל. אבל ישראל הדביקים בה מקבלין חיות ממנה בבחי' ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים וכו'. כי התינוק הנימול מקבל חיות מהסכין של מילה. בבחי' בדמיך חיי וכו' כי עיקר החיות הוא החמכה. כ"ש קהלת ז') החכמה תחי' וכנ"ל. ועיקר החכמה שהוא החיות אין יכולין לקבל כ"א ע"י תיקון הברית שהוא בחי' מצות מילה. נמצא שע"י הסכין של מילה שהוא בחי' מלכות בחי' חרב נוקמת וכו' בחי' תכלת וכו'. עי"ז מכלין ומשברין הערלה בבחי' דאכלי כולא ושצי כולא. וזה הנימול הערלה בבחי' דאכלי כולא ושצי כולא. וזה הנימול מקבל חיות משם בבחי' בדמיך חיי בבחי' החכמה תחי'. וזה בחי' ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום כנ"ל. בילא"ו:
אות יא
וע"כ מילה דוחה שבת. כי ע"י המילה ע"י שנתגלה מלכותו ית'. עי"ז זוכין לאורייתא דע"ס שהיא בחי' עונג שבת כ"ש במאמר הנ"ל. וע"כ הוא דוחה שבת כי בשבת אסור לעשו"ת שום מלאכה של חול. כי כל המלאכות שלחול כולם הם בחי' שמאל ששם אחיזת הכסילות בבחי' לב כסיל לשמאלו. כי המלאכות של חול הם בחי' שטו העם ולקטו בשטותא. דהיינו מה שרודפין ויגיעין בל"ט מלאכות בשביל פרנסה ועשירות שזה בחי' שטו בשטותא. וזה בחי' לב כסיל לשמאלו (קהלת י') כי הפרנסה והעשירות נמשך מבחי' שמאל. בבחי' בשמאלה עושר וכבוד (משלי ג') וע"כ בשבת היא נייחא ואסור לעשו"ת שום עובדא דחול. כי בשבת מתגליא אורייתא דעתיקא ולית שמאל ולית עושר תמן כמבואר במאמר הנ"ל ע"ש. וע"כ אסור בשבת לאתערא עובדין דחול. שכולם הם בשביל פרנסה ועשירות שזה בחי' שמאל שמשם נמשכין הל"ט מלאכות כנ"ל. וע"כ מילה דוחה שבת. כי המלאכה שעושין בשביל המילה היא בשביל לגלות מלכותו ית' אשר א"א לזכות לעונג שבת כ"א עי"ז כנ"ל. וע"כ צותה התורה למול בשבת. כי אדרבה זאת המלאכה של מילה היא דייקא בשביל בחי' עונג שבת שהוא התגלות אורייתא דע"ס. אשר א"א לזכות לזה כ"א ע"י שמירת הברית. ע"י בחי' מצות מילה כנ"ל:
אות יב
וע"כ מצות מילה היא כלל כל התורה. והיא מצוה ראשונה שנצטוה בה אברהם. כי כלל כל התורה תלוי בזה כי כלל התורההיא כלל המדות שכולם אין נתגלין כ"א ע"י מצות מילה שהיא התגלות מלכותו ית'. אשר עי"ז זוכין לעשו"ת כלים לקבל האור במדה לגלות מדות טובות הנתגלין בחלל שבלב. שהם כלל כל התורה אשר כל זה הוא רק ע"י מילה על ידי שמשברין הערלה דחפיא על הברית שזהו בחי' תיקון הברית וכנ"ל. וזה בחי' זה השער לה' צדיקים יבואו בו (תהלים קי"ח) כי מצות מילה בחי' תיקון הברית הוא השער לה'. אשר עי"ז נתגלין כל הפעולות והמדות הטובות. שהם כלל כל התורה כללכל העולמות וכנ"ל. אשרי הזוכה לשמירת הברית שהוא כלל כל התורה: