אור ברסלב
ליקוטי הלכות - יורה דעה ב ליקוטי הלכות יורה דעה חלק ב › כלאי בהמה ב

ליקוטי הלכות - יורה דעה ב

ליקוטי הלכות יורה דעה חלק ב · כלאי בהמה ב

כלאי בהמה א

אות א

ע"פ המאמר המתחיל אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן וכו' ע"ש כל המאמר היטב (סי' י"א). והנה מבואר שם שמי שזדוכה לתיקון הברית שהוא בחי' יחודא עילאה ויחודא תתאה. בחי' אילנות ודשאים שיצאו כולם למיניהם וכו'. עי"ז זוכה לבחי' ט"ל אורות הכלולים בוא"ו של כבוד בשלימות שמשם שלימת הדיבור המאיר שעל ידו זוכן לתשובה שלימה וכו' ומי שפוגם ח"ו בברית אזי נופל ח"ו לבחי' ל"ט קללות ל"ט מלקות. אבל מי ששומר את הברית אפילו כשעושה הל"ט מלאכות הם בבחי' מלאכת המשכן בבחי' ל"ט אורות הנ" לוכ' ע"ש היטב:

וזה בחי' מה שהזהירה התורהלא תחרוש בשור ובחמור יחדיו ועיקר האיסור שאסור לעשו"ת שום מלאכה ע"י שני מיני בהמה. כי עיקר תיקון הברית הוא בבחי' למיניהו וכמבואר במאמר הנ"ל. וע"כ כשנתחברים שני מיני בהמהמ או חי' בשעת שעושין איזה מלאכה הוא פגם גדול. כי כל המלאכות כולם כלולין בל"ט מלאכות והל"ט מלאכות צריכין לשומרם מאד שלא יהיו נפגמין ח"ו בבחי' ל"ט קללות כנ"ל. ועיקר השמירה הוא ע"י בחי' שמירת הברית. וע"כ בשעת שועשין הל"ט מלאכות צריכין ליזהר מאד מבחי' פגם הברית וע"כ אסרההתורהשיתערבו אז בשעת עשיית איזה מלאכה מל"ט מלאכות שני מיני בהמה. כדי שלא יהיו נפגמין הל"ט מלאכות על ידי התערבות המניים שזה ובחי' פגם הברית. כי עיקר תיקון הברית הוא בבחי' למינהו כנ"ל. וע"כ עקיר הקפידה שלא לחבר שני מינים בשעת איזה מלאכה כי אז עיקר האזהרה כנ"ל. כדי שלא יהיו נפגמין הל"ט מלאכות ע"י בחי' פגם הברית ע"י שמתערבין שני מינים ואזי יהי' ח"ו הל"ט מלאכות בבחי' ל"ט מלקות וכו' כנ"ל כי אנו צריכין לעשו"ת הל"ט מלאכות בבחי' ל"ט אורות שזה תלוי בתיקון הברי תשהואבחי' למינהו כנ"ל:

אות ב

כי באמת כ"א צריך ליזהר אפילו כשעושה איזה מלאכה מל"ט מלאכות שלא יפול ח"ו לגשמיות המלאכה שהיא בחי' בהמיות שמשם נאחז זוהמת הנחש בחי' ל"ט מלקות כנ"ל רק צריכין לקדש עצמן להמשיך הקדושה של שבת לששת ימי החול לקדש לה"ט מלאכות לברר הטוב מהם. באופן שיהיו בבחי' מלאכת המשכן בבחי' ל"ט אורות כנ"ל. וכ"ז תלוי בתיקון הברית שהוא בחי' קדושת שבת כידוע וכנ"ל. וע"כ צריכין ליזהר כשעושין איזה מלאכה ע"י בהמות שלא יתחברו אז שני מינין שהוא בחי' פגם הברית כנ"ל. כי צריכין להעלות הכל אל הקדושה להעלות בחי' בהמה לבחי' אדם כי בח'י אדם הוא הדעת שהוא בחי' תיקון הברית שזה בחי' כבוד בשלמות כי עיקר הכבוד הוא בבחי' אדם כמובא במ"א והוא בי' דיבור המאיר כי הדיבור הוא גדר האדם. ובהמה הוא היפך מכל זה כ יבהמה הוא העדר הדעת.בחי' פגם הברית שהוא בחי' בהמיות כמובא. והיא בבחי' העדר הכבוד. (כי עיקר הכבוד הוא בגדר האדם) ואין לה דיבור וצריכין להעלות ולברר מבהמה לאדם כיה כל נברא בשביל האדם ומי שזוכה לתיקון הברית ויש לו דעת הוא יכול לברר ולהעלות הכל ויכול להעלות מבהמה לאדם שזה עיקר שלימות הקדושה. וע"כ כשעושין איזה מלאכה ע"י בהמה והבהמה משמשת לאדם צריכין לראות שיעלה בח'י בהמה לבחי' אדם. כי מ ישזוכה לבחי' תיקון הברית אזי כל הנטפל אליו וכל הדברים שמשמשין אותו הכל נכלל בו. ועולה ונכלל בבחי' קומת אדם וכמובן בדברי רבינו במ"א. נמצא שצריכין שיהי' נכלל בחי' בהמה בבחי' אדם שהוא בחי' כבוד בשלימות בחי' דיבור המאיר. שעי"ז זוכין לתשובה שלימה כי עיקר התשובה הוא לעלות מבהמה לאדם כי כל החטאים הם בחי' מעשה בהמה וע"י התשובה מתקנים החטא ועולין מבהמה לאדם.שזהו בחי' קרבנות שמכפרין על החטא. כי ע"י שמביאין בהמה ומקרביין אותה לה'. עי"ז עולה בחי' בהמה לבחי' אדם. בבחי' אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה וכו' (ויקרא א') וע"כ הם מכרפין על החטא שהוא מעשה בהמיות כנ"ל. וע"כ אסרה תורה שלא יתערגו שני מיני בהמה בשעת שעושין איזה מלאכה. שלא יהי' נעשה המלאכה ע"י בחי' פגם הברית וכו' כנ"ל. כדי שיוכל להעלות מבהמה לאדם כוו' כנ"ל. וע"כ הזכירה התורה חרישה. כ"ש לא תחרוש וכו' כי חרישה הוא הראשונה מל"ט מלאכות כמבואר בהמשנה אבות מלאכות הזורע והחורש ופירשו בגמ' כי חרישה ה"ל למיתני ברישא וכו':

אות ג

וזה שהזכירה התורה שור וחמור. אע"פ שבאמת כל שני מינים ביחד אסור לעשו"ת בהם מלאכה. אך עיקר הפגם הוא בבחי' פגם הברית פגם הדעת כנ"ל. ואיתא שחיות טהורות הם בחי' מחשבות טהורות. וחיות טמאות הם מחשבות רעות. כי יש בקדושה ארי ' שור נשר שהם בחי' מחשבות קדושו"ת בחי' תיקון הדעת וכנגד כלב חמור נץ וכו' נמצא שחמור הוא כנגד שור. ועיקר התגברות הס"א הוא מסטרא דשמאלא שהוא בחי' שור כ"ש ופני שור מהשמאל וע"כ כשמתחברים שור וחמור הוא עירק התגברות הסט"א ח"ו בחי' פגם הברית פגם הדעת ע"י שיונק ח"ו חמור משור. אשר עי"ז עיקר התגברות הס"א ח"ו. כי עיקר כחם מבחי' שמאל של הקדושה שהוא בחי' שור שבקדושה כנ"ל וע"כ אע"פ שכל שני מינים אסור אעפ"כ הזכירה התורה שור וחמור. כי עיקר הפגם הואבחי' פגם הדעת שנעשה ע"י שמתחברים כלאים ופגם הדעת הוא בחינת התחברות שור וחמור ח"ו כנ"ל:

וע"כ בשבת שאז הס"א נכפית ונכנעת. ואז הוא תיקון הדעת ע"כ נאמר בשבת קודש למען ינוח שורך וחמורך. כי בשבת הוא שביתה ונייחא מכל הל"ט מלאכות ואז נכללין הכל בקדושה והס"א נכנעת והדעת בשלימות. ע"כ נאמר אז למען ינוח שורך וחמורך כי הכל נכלל בקדושה וגם הס"א נכנעת ונעשית מרכבה אל הקדושה. וזה שנאמר ביעקב בעת שיצא מבית לבן. ויהי לי שור וחמור כי הביא הכל אל הקדושה כי בבית לבן בירר בירורים וכשיצא משם זכה תיכף לקדושת שבת. כ"ש ויחן פני העיר. ודרז"ל שקבע תחמומין וכו'. וע"כ התפאר אז ואמר ויהי לי שור וחמור שהכניע הכל אל הקדושה בבחי' למען ינוח שורך וחמורך הנרמ בשבת כנ"ל. וע"כ הס"א מכונה מבשם חמור כמובא בדרז"ל ע"פ הבוקר אור והאנשים שולחו המה וחמוריהם. כי עיקר התגברות הסט"א ח"ו היא ע"י בחי' חמור שהוא כנגד שור שבקדושה שהוא בחי' שמאל של הקדושה כנ"ל. שעיקר יניקתם משם מבחי' סטרא דשמאלא כנ"ל:

וזה בחי' פטר חמור שאסור בהנאה וצריכין לפדותו בשה ליתן לכהן שה תמורתו ואז הותר הפטר חמור כי ישראל צריכין להעלות הכל אל הקדושה להעלות מבהמה לאדם שזה בחי' תיקון הברית כנ"ל. וע"כ גם בכור בהמה ניתן לכהן. כי הבכור הוא ראשית דעת וצריכין ליתנו לכהן. כי הכהן הוא בחי' דעת בחי' תיקון הברית כ"ש כי שפתי כהן ישמרו דעת וכו'. וכ"ש בריתי היתה אתו בחי' ברית כהונת עולם. וע"כ כל בכור בהמה שייך לכהן כדי לברר ולהעלות בחי' בהמה לאדם. כי ע"י שנותניןהבכור לכהן שהוא בחי' תיקון הדעת תיקןו הברית כנ"ל. עיז"ז מבררין ומתקנין ומעלין בחי' בהמיות לאד םשהוא בחי' דעת בחי' כהן כנ"ל. כי הכהן מקרבי הבכור לקרבן. וע"י הקרבן מעלין מבהמה לאדם כנ"ל. ועי"ז נתתקנין כל הוולדות שנולדין אח"כ. ונתברר בחי' הבהמיות כי הכל נמשך אחר ההתחלה וע"י הבכור שהוא הראשון שבוולדות שניתן לכהן. עי"ז נתתקן ממילא כל הוולדות שאחריו. ויש כח ביד הישראל לבררם ולהעלותם מבחי' בהמיות לבחי' אדם וכ"ז הוא בבכרו בהמה טהורה אבל בהמות טמאות אין כח לבררם שיהיו נכללים בבחי' אדם. וע"כ הם אסורים לנו לאכול בשביל זה אין בהם דין בכור רק בחמור צותה התורה לפדות הפטר חמור בשה הניתן לכהן. כי עיקר יניקת הסט"א הוא ע"י בחי' חמור כנ"ל. וע"כ הבכור של החמור שהוא בחי' ראשית והוא כנגד ראשית דעת שבקדושה. ע"כ אסרה התורהאותו בהנאה כי אין כח להכניסו אל הקדושה רק תיקוונ ע"י שפודין אותו בשה. והשה ניתן לכהן. כי השה הוא ג"כ מין בהמה שמשם יניקת החמור שהוא הס"א שיניקתה מבהמיות. אבל השה יכולין לברר אותו ולהעלותו אל הקדושה כי הוא בהמה טהורה בפרט שה שהוא המובחר שבבהמות שסמוך יותראל הקדושה מכל שאר הבהמות. כשארז"ל שהאיל כולו קודש צמרו לתכלת קרניו לשופרות וכו'. וע"כ כשפודין הפטר חמור בשה ולוקחין שהתמורתו ונותנין לכהן אזי הותר הפטר חמור בהנאה כי אח"כ מותר להשתמש בו. מאחר שהוא בא עכשיו מתמורת השה עי"ז נעשה הפטר חמור ג"כ מרכבה אל הקדושה. ע"י שנחלף בשה שהוא ג"כ מין בהמה שמשם יניקתו. אבל זה השה ניתן לכהן ונכלל בקדושה. עי"ז גם הפטר חמור שהוא תמורתו נעשה מרכגבה אל הקדושה וע"כ הוא מותר בהנאה. וע"כ המצריים שהם בחי' חמור כ"ש אשר בשר חמורים בשרם כיהם בני חם שהוא בחי' עבדות. כי עיקר בחי' עבדות הוא במצרים כמובא במ"א. והעבדים הם עם הדומה לחמור כשדרז"ל ע" פשבו לכם פה עם החמור. ע"כ היו עובדים לטלה כי רצו לינק מהקדושה ע"י הטלה שהוא מין בהמה שמשם יניקתם והוא סמוך אל הקדושה ביותר כנ"ל. וע"כ רצו לינק מהקדושה ע"י הטלה. וע"כ כשיצאו ישראל משם צוה השם יתברך להביא טלה לקרבן פסח כדי להעלות בחי' הטלה אל הקדושה ולהפסיק יניקתם שלא יהי' להם יניקה משם. וע"כ נצטוו מיד ופטר חמור תפדה בשה כנ"ל. וע"כ כל האבות היו רועי צאן דייקא כי כל עבודתם הי' רק לברר ולהעלות בהמה לאדם וכנ"ל. ועיקר בחי' זו הוא ע"י הצאן שהם מין בהמה וסמוכים לקדושה ביותר כנ"ל. וזה שאמר יעקב ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה כי העלה הכל אל הקדושה ואפילו הס"א נעשית מרכבה אל הקדושה והכל ע"י הצאן שהיה רועה צאן בבית לבן וכנ"ל שפרש"י מוכר צאנו ולוקח לו כל אלה כי כל אלו הדברים שזכה להביאם כולם אל הקדושה הכל הי' ע"י הצאן כנ"ל. כי ע"י שהי' רועה צאן וזכה לבררם ולהעלותם אל הקדושה עי"זנכנע רוח הבהמיות וכשנכנע רוח הבהמיות נעשה הכל מרכבה אל הקדושה אפילו אלו שהם מן הס"א בבחי' ויהי לי שור וחמור צאן ועבד וכנ,. כי כולם יניקתם מבחינת רוח הבהמיות וכשנכנע רוח הבהמיות על ידי הצאן שהי' רועה כנ,ל. על ידי זה נעשה הכל מרכבה אל הקדושה כנ"ל. וז"ש ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אתם קרוים אדם ולכאורה קשה קרי להו צאן וקרי להו אדם. אך באמת זהו עיקר השבח וההמעלה שמשבח לישראל שבשביל זה הם דייקא קרויים אדם ולא האומות העולם כי באמת גם האומות העולם הם בדמות אדם אך אף על פי כן אינם קרויים אדם מאחר שאינם יכולים לשבר רוח הבהמיות להעלות מבהמה לאדם ע"כ הם כרוכים אחר מעשה בהמיות אחר תאות הבהמיות שלהם וע"כ אינם קרויים אדם אבל ישראל הם משברים רוח הבהמיות ומעלים מבהמה לאדם. ע"כ הם קרוים אדם ועיקר בחי' זו שמעלין מבהמה לאדם הוא ע"י בחי' צאן כנ"ל. אשר בשבי לזה היו האבות רועי צאן כנ"ל. וע"כ הפסוק מכנה את ישראל בשם צאן וקורא אותם בשם אדם כי עי"ז דייקא הם קרויים אדם. וזהו ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם. אתם קרויים אדם וכו' כנ"ל. וע"כ זכה דוד המע"ה ע"י שהי' רועה צאן להיות רועה ישראל ולהנהיג את ישראל בדרך הישר שיזכו לשבר רוח הבהמיות שזה עיקעבודת האדם. וזה עיקר המלוכה על ישראל לזכות את ישראל לזה שישברו רוח הבהמיות. וע"כ זכה דוד לזה שישברו רוח הבהמיות. וע"כ זכה דוד לזה ע"י שהי' רועה צאן. כ"ש מאחר עלות הביאו לרעות וכו' כנ"ל. והבן בילא"ו:

וזה שנאמר בפטר חמור ואם לא תפדה וערפתו. כי עיקר יניקת הס"א בחי' חמור בחי' מצרים הוא מן העורף בחי' פרעה וע"כ צותה תורה וערפתו אבל עיקר המצוה לפדותו כשרז"ל מצוה פדיון קודמת וכו' כדי שיהי' הפטר חמור גש,כ מרכבה אל הקדושה ע"י השה הניתן לכהן כנ"ל:

תוכן העניינים

ליקוטי הלכות - יורה דעה ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה