אור ברסלב
ליקוטי הלכות - יורה דעה ב ליקוטי הלכות יורה דעה חלק ב › כלאי בגדים א

ליקוטי הלכות - יורה דעה ב

ליקוטי הלכות יורה דעה חלק ב · כלאי בגדים א

כלאי בהמה ד

אות א

ע"פ מ"ש במאמר האי מאן וכו' (בסימן כ"ט) שצריך לשמור הבגדים מאד. כי הם בחי' מלכות ע"ש. ועיקר תיקון הבגדים הוא ע"י תיקון כלליות הגידין שהוא תיקון הברית שעל ידו נתרומם הדעת. ומשם נמך לבנונית לתקן הבגדים ע"ש:

ושעטנז הוא פגם הדעת. כי הוא בחי' דעת דסט"א כי צמר ופשתים הם שני הפכים בחי' קין והבל. כי הבל הביא מבכורות צאנו שהוא בחי' צמר כשרז"ל האיל הזה כולו קדוש. צמרה לתכלת וכו' וקין הביא פשתים כשרז"ל כי צמר הוא בחי' חסדים בחי' לשון של זהורית המלבין עוונות כ"ש שם. כ"ש אם יהי' חטאיכם וכו' כצמר יהיו ופשתים הוא בחי' גבורות כ"ש וגבריאל לבוש בדים. וע"כ א"א לצמר ופשתים להתחבר יחדיו כ"א ע"י האדם אבל בלא זה אין להם שום חיבור כי האדם הוא בחי' דעת שהוא מחבר שני הפכים יחד כמבואר בדברי רבינו נ"י כ"פ. וע"כ אי ןאיסור של כלאים כ"א בלבישה אבל מותר לעשותן ולקיימם. כי אף שתופרם ביחד ומחברן אין להם שום חיבור עדיין ואין להם כח לינק מהקדושה כ"א כשלובשן האדם שאזי הם יונקים מהקדושה ונתחברים ע"י האדם שהוא בחי' דעת שהוא מחבר שני הפכים יחד כנ"ל. וכל הדברים שבעולם הם מעורבים טו"ר ויש בהם אחיזת הסט"א. ובפרט בהב גדים ששם הם נאחזין ביותר כידוע. וע"כ כשמתחברין כלאי בגדים דהיינו צמר ופשתים שלא במקום מצוה אז יאדרבא נעשה מזה דעת דסט"א כי הסט"א נאחזת שם כנ"ל. וזהעיקר פגם הבגדים מהיפך אל היפך כי תיקון הבגדים ע"י הדעת דקדושה וכלאי בגדים הם ההיפך ממש דהיינו בחי' דעת דסט"א כנ"ל. וע"כ במקום מצוה דהיינו כלאים בציצית מותר. ואדרבא עיקר מצות ציצית הי' ע"פ הרוב ע"י כלאים בזמן שהי' תכלת כדמשמע בפסוקים. כי כשנתחברין שני הפכי םדהיינו צמר ופשתים במקום מצוה אזי נעשה מזה דעת דקדושה שהוא תיקון הבגדים כנ"ל. ועיקר ע"י התכלת כמבואר היטב לעיל בהלכות ציצית (הלכה א') ע"ש. וע"כ נקרא איסור כלאי בגדים שענטז. כי פגם הבגדים הוא פגם הדיבור כמבואר היטב במאמר הנ"ל ע"ש. ושענטז הוא בחי' פגם הדיבור כי ה םבחי' האותיות שנפלו ונשברו. וע"כ צריכין תקון כידוע. והוא בחי' דיבור שאינו נשמע המבואר שם בתחילת המאמר. כי זה הוא בחי' האותיות הנפולין הנ"ל שהם שעטנז וכו' כנ"ל. כי עיקר השבירה היתה ע"י שלא קיבלו אור האזן כ"ש בע"ח. וזהו בחי' דיבור שאינו נשמע דהיניו שלא קיבל אור האזן שאינו נקרא דיבור כלל כי הוא בחי' אותיות שבורין כנ"ל וזה בחי' שעטנז כנ"ל שזהו בחי' פגם הבגדים כנ"ל. וזה שכתוב בספרים שמי שלבוש שעטנז אין תפילתו עולה כי הוא בחי' דיבור שאינו נשמע כנ"ל ועי' כל זה בהכלות ציצית ע"ש:

וע"כ גם בציצית. כלי קופסא פטורין מן הציצית ואין הבגדים חייבין בציצית כ"א כשלובשן האדם כי הבגדים בעצמן כל זמן שאין האדם לובשן אי ןבהם שום חיות וחשיבות. כי ה םבבחי' מלכו דלית לה מגרמא כולם. כ"א כשלובשן האדם שהוא בחי' הדעת שמאיר בהן ואז נשלמין ואזי שייך בהם מצוה ועבירה שצריך לשומרן מן כלאים כנ"ל. וצריך לעשו"ת בהם ציצית כדי לשומרן כנ"ל בה' ציצית וזה בחי' מילתא אלבישייהו יקירא. כי עיקר יופי וחשיבות הבגדים הוא כשלובשין אותם כנ"ל. וע"כ קרא הבגדים בלשון מילתא שהוא לשון דיבור. כי הבגדים הם בבחי' דיבור כנ"ל:

תוכן העניינים

ליקוטי הלכות - יורה דעה ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה