ליקוטי הלכות יורה דעה חלק ב · כיבוד אב ואם ב
אות א
ובו יתבאר ענין פסח:
ע"פ מ"ש רבינו ז"ל על פ' חבלים נפל לו בנעימים אף נחלת שפרה עלי בהתורה המתחלה דע כי יש מוחין של א"י ויש מוחין של ח"ל ע"ש היטב (בלק"ת סי' ע"א). וכלל התורה בקיצור הוא כי ע"י פגם הכבוד דהיינו כשפוגמין בכבוד הש"י עי"ז נופלין ממוחין של א"י למוחין של ח"ל ומוחין של ח"ל הם בחי' מחלוקת. ועיקר הכבוד הוא ע"י הולדה שנולדין ונתרבין בני אדם, עי"ז עיקר הכבוד כי עיקר הכבוד תלוי באדם. ועיקר ההולדההוא על ידי השפעת נועם העליון שהוא בחי' מוחין של א"י שנקראים נועם. כי מוחין של ח"ל הם בחינת חובלים. וצריך לעשו"ת כלי לקבל שפע מנועם העליון כי נועם העליון שופע תמיד אך צריכין כלי לקבל השפע. והכלי הוא ע"י צדקה שהוא נדבת לב שעי"ז נפתח הלב ונעשה כלי לקבל שלהובין דרחימותא מנועם העליון שעל ידי זה ההולדה שעי"ז נתגדל כבודו ית'. ואזי כשיש הכלי ע"י צדקה והנועם העליון שופע אזי באים גם המוחין של ח"ל שהם בחי' חובלים ונופלים לתוך המוחין של א"י שהם בחי' נועם כי הם רוצים להתתקן ג"כ. ולפעמים גורמים ח"ו פגם גם בהמוחין של א"י עי"ז וכו' ע"ש היטב כל הענין באר היט. ושורש כל הבריא' הוא הכבוד כי כל מה שברא הקב"ה לא בראו אלא לכבודו ויש כבוד פרטי לכל מאמר כי בעשרה מאמרות נברא העולם. וכל מאמר ומאמר נתגלה רק בשביל כבודו ית' נמצא שיש לכל מאמר ומאמר בחי' כבוד מאחר שהוא שרשו. כיהכל היה בשביל כבודו ית' כדי שיגדל כבודו על ידי הבריאה. וכל הכבוד תלוי בהאדם ועכלא היה לכל הבריאה שלימות עד שנברא האדם שעיקר כבודו ית' נתגלה על ידו וכו' ע"ש כל זה היטב:
וזה בחי' מצות כיבוד אב ואם. כי באמת עיקר הכבוד תלוי בהם כי עיקר הכבוד ע"י ההולדה שנולדין ונתרבין בני ישראל שעיקר כבודו ית' תלוי בהם כנ"ל. ולבאר הענין בביאור יותר כי באמת עיקר הכבוד ע"י הולדה דייקא כי שורש הביראה הוא הכבוד כי כל מה שברא הש"י לא ברא אלא לכבודו כמ"ש רבינו ז"ל שם. ויעקר הכבוד היא בהי' אתערותא דלתתא שעי"ז שאנחנו עם בני ישראל עובדין אותו יתברך ומקיימין מצותיו ית' עי"ז נתגדל כבודו ית' ועי"ז נעשה בחי' אתערותא דלתתא כידוע. וזהו עיקר שלימות הבריאה אשר בשביל זה ברא הש"י את כל הבריאה כולה וכל זמן שאין ח"ו בחי' אתערותא דלתתא אזי אין כבודו בשלימות ח"ו כביול ואזי העולם מתמוטט. אשר בשביל זה נברא העולם בתחילה במה"ד בבחי' בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ כשרז"ל. כי כשאין אתערותא דלתתא ח"ו אזי הוא בחי' דין ח"ו כידוע וכמבואר בזוה"ק. אך בתחילת בריאת העולם שלא הי' באפשר שיהיה אתערותא דלתתא ברא אתהעולם בחסדו ששיתף מדת הרחמים וכו' כשארז"ל. ועיקר העולם כולו הי' תלוי באדם הראשון בההולדה שלו. כי אדם הראשון בעצמו נברא בלי אתערותא דלתתא ומאחר שהוא בעצמו נברא בלי אתערות' דלתתא נמצא שאין הכבוד בשלימות על ידו כי עיקר הכבוד הוא בחי' אתערותא דלתתא. וע"כ עיקר שלימות הכבוד כשהוא עולה מן התחתונים הרחוקים ממנו יתק. וע"כ עיקר כבודו ית' תלוי בעולם השפל הגשמי הזה. כי כל מה שהעולמות נשתלשלו בהשתלשלות יותר ונתרחקו כביכול יותר מראשית הבריאה, כשעובדים אותו יתברך ומגדלים כבודו יתברך אלו העולמות הרחוקים כביכול ממנו ית' זהו עיקר כבודו ית'. כי עיקר הכבוד הוא מהרחוקים וכמובן כל זה בדברי רבינו ז"ל הכ"מ בכמה מקומות. כי הקרובים אליו ית' הם בבחי' אחדות עמו והעבודה שלהם אינה נחשבת עבודה. כי זה נחשב כאלו הוא ית' כיביכול עובד א"ע. ועיקר העבודה והכבוד כשהרחוקים ממנו יתברך עובדים אותו ומגדלים כבודו ית' אשר בשביל זה נשתלשלות עד העולם השפל הזה אשר כל הכבוד של הש"י תלוי בזה העולם כנ"ל. וע"כ אדה"ר שהיה יציר כפיו ית' בלי אתערותא דלתתא כלל לא היה הכבוד יכול לעלות בשלימןות על ידו מאחר שהוא נברא מאתו ית' בעצמו בלי אתערותא דלתתא כלל. ע"כ לא היה יכול לגדל כבודו ית' בשלימות שהוא קיום העולם בחינת אתערותא דלתתא מאחר שהוא בעצמו נברא בלי אתערות' דלתתא ועדיין הוא בבחי' אחדות עמו ית' כי הי' יציר כפיו יתברך כנ"ל. וע"כ היה כל העולם תלוי בהולדה שלו. שאם היה מוליד בקדושה בנים ואזי הי' הם מגדלים כבוד ית'. כי אלו הבנים הנולדים ע"י אתערותא דלתתא בהם תלוי עיקר הכבוד שהוא בחי' אתערותא דלתתא. מאחר שהם מרוחקים יותר כביכול ממנו יתברך ע"כ כשארח כך הם עובדים אותו מגדלים כבודו ית' ונכללים באחדותו ית' שזהו עיקר כבודו ית'. וע"כ עיקר הפגם של אדה"ר שלא הי' זווגו כראוי כי לא המתין עד שבת כמובא. כי עיקר הכבוד שהוא קיום כל העולם אשר בשביל זה נבראו כל העולמות תלוי בההולדה דייקא כי ההולדה היא בחי' אתערותא דלתתא. וע"כ זה האדם הנולד ע"י אתערותא דלתתא בו תלוי עיקר הכבוד שהוא ג"כ בחי' אתערותא דלתתא כנ"ל. וע"כ הזהירו חז"ל מאד מאד לקדש עצמו מאד בשעת הזווג כי בזה תלוי הכל. כי כל העולם תלוי בזה כי כל העולם נברא בשביל זה שיתגדל כבודו ית' ע"י בני אדם הנולדים ע"י אב ואם ע"י בחי' אתערותא דלתתא כי עיקר הכבוד לתוי בהם כנ"ל. וע"כ כשמקדש עצמו אז ומתכוין להוליד בן שיגדל כבודו ית' ואזי נמשך על הולד רוח קדושה וזוכה שיהיו לו בנים כשרים שיתגדל כבודו ית'. וע"כ זה שלא קידש עצמו אז וגרם כל זה הוא מחריב העולם כולו. כי עיקר קיום העולם הוא על ידי הכבוד כנזכר לעיל ועיקר הכבוד תלויי בהולדה דייקא כנ"ל:
אות ב
וע"כ צותה התור' לכבד אב ואם כי עיקר הכבוד נמשך מהם, כי עיקר הכבוד תלוי בהולדה דייקא כנ"ל. וזה שמובא בכתבי האר"י בסוד מצוה זו שמאב ואם נמשך לבושים להבנים שכל המצות נעשין ע"י אלו הלבושין ובשביל זה צריך לכבדם ע"ש. כי כל המצות שעושין הם בחי' כבוד הש"י. וכל הכבוד של הש"י תלוי בהאדם הנולד מאב ואם דייקא ע"י בחי' אתערותא דלתתא כנ"ל. וע"כ כל המצות שהם בחי' כבודו ית' נעשין ע"י סיוע אב ואם דהיינו ע"י הלבושין שלהם. כי עירק הכבוד תלוי בהם דייקא כנ"ל:
אות ג
וזהו כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלקיך נותן לך, היינו בחינת מוחין של א"י בחי' נועם. כי אריכות ימים הוא בחי' מויןם כמובא בדברי רבינו ז"ל בבחי' החכמה תחיה וכו' וזהו למען יאריכון ימיך היינו מוחין. על האדמה אשר וכו' היינו מוין של א"י בחינת נועם. כי ע"י כיבוד אב ואם שהוא בחי' כבוד הש"י כשאז"ל שהקישן המקום לכבודו כי כל כבודו ית' כביכול תלוי בהם דייקא. וע"כ עי"ז זוכין לבחי' מוחין של א"י בחי' למען יאריכון ימיך על האדמה וכו'. כי עיקר מוחין דא"י זוכין על ידי כבוד הש"י שהוא תלוי בכיבוד אב ואם כנ"ל:
אות ד
וזה בחי' יציאת מצרים וענין פסח וענין מצה ואיסור חמץ ושאר עניני פסח. כי עיקר גלות מצרים הי' שנפלו למוחין של ח"ל מחמת פגם הכבוד, כידוע שגלות מצרים הי' שהדעת הי' בגלות במצרים כמפורסם. היינו כי מצרים הוא עיקר הזוהמא של חוץ לארץ כי מצרים הוא ההיפך ממש מארץ ישראל כידוע כי היא ערות הארץ. וכשנפל הדעת לגלות מצרים זה בחי' שנפלו לדעת ומוחין של ח"ל שהוא בח'י מצרים היפך א"י. ומוחין של ח"ל הם בחי' מחלוקת וקשיות כ"ש רבינו ז"ל שם וזה בחינת וימררו את חייהם בעבודה קשה בקושיא וכו' כ"ש בתיקונים (תקון י"ח ד' כ"ח ע"א), היינו בחי' מוחין של ח"ל שהם בחינת קשיא ומחלוקת כנ"ל. וכל זה היה מחמת פגם הכבוד של הש"י שהוא קיום העולם. כי עיקר פגם הכבוד שלו ית' הוא ע"י פגם הברית ח"ו שהוא עיקר פגם כבודו ית'. כי שם עיקר הכבוד כמבואר בדברי רבינו ז"ל בכמה מקומות. כי היפך הכבוד הוא בושה ואין בושת אלא במקום עריין, ובפרט כפי המבואר במאמר הזה הנ"ל שעיקר הכבוד לתוי בהולדה שהיא בחי' שמירת הברית. כי עיקר שמירת הברית הוא להוליד בנים כשרים בקדושה ובטהר' שיגיע מהם כבוד להש"י. וזה עיקר כבודו יתברך ע"י הבנים הנולדים ע"י אב ואם שזווגם בקדושה גדולה ששם תלוי עיקר הכבוד כנ"ל. ומי שפוגם בההולדה ח"ו הוא עיקר פגם הכבוד. וזה בחי' גלות מצרים שהי' על פגם הברית כידוע היינו פגם הכבוד שתלוי בפגם הברית כנ"ל. ובפרט שידוע שגלות מצרים הי' לתקן פגם חטא אדה"ר ופגם דור המבול, כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. ופגמו בההולדה ששם תלוי עיקר הכבוד כי מאלו הטיפי מוח היו יכולים להוליד נשמות קדושו"ת בקדושה. כי אותן הטיפות שיצאו לבטלה ע"י שהשחיתו דרכם היו נשמות גבוהות מאד ואם היו באים בגוף בני אדם ע"י הולדה הי' נתגדל כבודו ית' על ידם. כי עיקר הכבוד ע"י הולדה שמולידיןי בני א דם כנ"ל. אבל הם השחיתו דרכם ופגמו כבודו ית' כביכול כי בטלו הכבוד שהי' מגיע לו יתברך ע"י הבנים הנלדים שהם השחיתו אותם. ועל כן עון זה חמור מאד מאד רחמנא ליצלן רחמנא לישזבן והוא עון הגדול בתורה כמ"ש בשו"ע מלבד המבואר בכל הספרים. כי באמת הוא עון הגדול בתורה כי עון זה ח"ו הוא פוגם כל התורה כולה. כי כל התורה והמצות לא ינתנו אלא בשביל כבודו ית' כדי שיתגדל כבודו ית' על התחתונים, וכל זה תלוי בבני אדם דייקא ועיקר בבני אדם הנולדים מאדב ואם על ידי אתערותא דלתתא. נמצמא שבהזיווג הקדוש תלויים כל העולמו' כולם. כי הכל נברא בשביל כבודו ית' ועיקר הכבוד תלוי בהההולדה והזווג דייקא כנ"ל. ומי שפוגם בזה ח"ו ובפרט כשפוגם לגמרי ח"ו ומאבד ומשחית הטיפות הקדושו"ת לגמרי שיוצאים לבטלה ח"ו ואינו נעשה מהם בן אדם שעיקר הכבוד שהוא כלל כל התורה כלל כל העולמות תלוי בו, הרי הוא מאבד עולם מלא ופוגם בכל התורה כולה רחמנה ליצלן. כי הזווג דקדושה אפילו אם אינו בא לידי הולדה, הוא גם כן בחי' הולדה בקדושה כי נולדין מהם נשמות גרים וכיוצא כי אין שום זווג לבטלה כמובא. ונתגדל כבודו עכ"פ עי"ז כשהזווב בקדושה אפי' אם אינו בא לידי הולדה אבל הפוגם בברית ובפרט חטא דור המבול שהיו משחיתים דרכם, זה הוא עיקר פגם הכבוד שהוא פגם כל העולמות פגם כל התורה כולה. כי פוגם בהולדה ששם תלוי עיקר הכבוד, ונבראים על ידו ח"ו משחיתים שהם ממעטים כבודו ח"ו רחמנא ליצלן מהאי עונשא:
ועי"ז היה גלות מצרים. ובשביל זה נפל למוחין של ח"ל שהוא בחי' גלות מצרים בשביל פגם הכבוד על ידי פגם הברית שפגמו דור המבול ע"י שהשחיתו דרכם שהוא עיקר פגם הכבוד כנ"ל. וזה הי' חטא של אדה"ר שאכל מעץ הדעת טו"ר שהוא בחיט' מוחין של ח"ל שהם בחי' מחלוקת שהוא בחי' טו"ר שאין אחדות ושלום בין ההפכים. כי כל המחלוקת נמשכין מעץ הדעת טו"ר כמובא. גם פגם בברית כשרז"ל ובשביל זה נפל ממוחין שלא"י שזה בחי' ויגרש את האדם מגן עדן. כי גן עדן זה בחי' מוחין של א"י שהם בחי' נועם העליון שזה בחי' נהר היוצא מעדן להשקות את הגן שזה בחי' ענג שבת שאז מאיר הנועם העליון עלינו בבחינת ויהי נועם ה' אלקינו עלינו שואמרים בשבת. וע"כ אדה"ר שפגם במוחין של א"י ע"י פגם הברית שהוא פגם הכבוד.כי המשיך על עצמו מוחין של ח"ל שהם בחינת חובלים בחי' מחלוקת בחי' עץ הדעת טוב ורע וע"כ נתגרש מגן עדן שהוא בחי' מוחין של א"יט כנ"ל. וע"כ שבת אגין עלוהי כי שבת הוא בחי' מוחין של א"י בחי' נועם העליון כנ"ל. נמצא שגלות מצרים היה שנפלו למוחין של ח"ל ע"י פגם הכבוד כנ"ל. ובשביל זה נתגלגל הדבר שפגם אברהם ואמר במה אדע כי אירשנה, ובזה פגם במוחןי של א"י כי אמר במה אדע כי אישנה, נמצא שפגם בהדעת והמוחין של א"י ועי"ז ירדו אבותינו למצרים שהוא בחי' מוחין של ח"ל. וע"כ עיקר הגזירה הי' ידוע תדע כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם כי עיקר הגזירה היה שצריכין ליפול למוחין של ח"ל שהוא בחי' ארץ לא להם. וזהו ידוע תדע היינו דעת ומוחין היינו שהפגם הוא בדעת שזהו עיקר הגלות, בארץ לא להם היינו שנפלו למוחין ודעת של ח"ל כנ"ל:
וע"כ היתה הגאולה ע"י משה שהוא בחינת דעת עליון בחי' נועם העליון. כי משה הוא בחי' קפ"ד קס"א שהם או"א שזה בחינת נועם העליון. כי נעם גימ' קס"א ואבא מלובש שם כידוע וכמובא כל זה בכתבים:
אות ה
וע"כ לא יצאו ממצרים עד שהכה את המצרים בעשר מכות שהוא להכניע עשר כתרין דמסאבותא. כי פגם הכבוד הוא פגם עשרה מאמרות שבהם נברא העולם ששרשם הוא הכבוד כי הכל נבראא לכבודו כ"ש רבינו ז"ל שם במאמר הנ"ל. וע"כ ע"י פגם הכבוד שעי"ז נפגמו בחי' עשרה מאמרות אזי יונקים מזה ח"ו בחי' עשרה מדריגות שלהם של הס"א. ועל כן הכה המצרים עשר מכות להכניע ולבטל עשר כתרין שלהם. כי על ידי המכותנתגדל כבודו ית' כמ"ש אצל כל מכה למען תדע כי לה' הארץ כי אין כה' אלקינו וכיוצא בזה. והיה אז בחי' חידוש העולם כי שידד המערכות ע"י המכות.כי הוצרך לחדש העולם כי ע"י פגם הכבוד פגם עשרה מאמרות נפגם כל העולם שקימו ע"י עשרה מאמרות שבהם נברא וע"כ הוצרך עתה לחדש העולם. וזה הי' ע"י אלו העשר מכותשעל ידם נתגדל כבודו יתברך כנ"ל, ונתבטל ונפל עשר כתרין שלהם שהם מיעוט כבודו יתברך כביכול ואז נתחדש העולם כנ"ל. כי עי"ז בעצמו שנתגדל כבודו יתברך נתחדש העולם כי עיקר חידוש העולם וקיומו הוא ע"י כבודו ית' כנ"ל, כי הכל ברא לכבודו כנ"ל:
אות ו
וע"כ כשיוצאו ממצרים זכו לבחי' מצה שהוא בחי' שפע נועם העליון כי מצה הוא מוחין גדולים מאד כמובא, היינו בחי' נועם העליון שהוא בחי' מוחין של א"י. כי מצה הוא בחי' למען תמצו והתענגתם מזיו כבודה, שזהו בחי' שפע נועם העליון שהוא עיקר התענוג העליון, בחי' ענג שבת בח'י מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים. וזהו למען תמצו והתענגתם מזיו כבודה היינו ע"י השפעת הנועם העליון שהוא בחי' מצה כנ"ל, עי"ז הכבוד זז וממשמש לבא. כי עיקר התהוות כבודו ית' כביכול הוא ע"י ההולדה שבאה ע"י השפעת נועם העליון כמבואר בדברי רבינו ז"ל שם. וזהו למען תמצו ויהי' לכם תענוג מנועם העליון שמשם הכבוד זז וממשמש לבא כי עיקר הכבוד נתהוה משם כנ"ל. וזהו בחי' מצה:
אות ז
וחמץ הוא בחי' מוחין של ח"ל שהם חובלים בחי' מחלוקת בחי' דינים שזהו בחי' מוחין דקטנות שהוא בחי' מחץ ושאור כמובא. כי חמץ זהו בחי' כי יתחמץ לבבי וכו' לשון כעס ושנאה בחי' מחלוקת שהוא בחי' מוחין של ח"ל כנ"ל. ועיקר מוחין של ח"ל הם ע"י פגם הכבוד כנ"ל. וזהו בחי' חמץ בחי' חמוץ בגדים, חמוץ בגדים היינו בגדים מלוכלכים, זה בחינת פגם הכבוד כי ר' יוחנן קרא למאני' מכבדותא (ב"ק צ"א). גם חמוץ בגדים פרש"י מדם וזה בחינת חמץ שהוא בחי' מוחןי של ח"ל בחי' מחלוקת וכעס ושנאה בחי' פםג הכבוד שהוא בחי' דמים. כי עיקר הכבוד הוא ע"י בחי' אדם כמבואר ? במאמר הנ"ל ועקיר הוא כשבחי' אדם בשלימות ועיקר שלימות בחי' אדם הוא ע"י האלף שבאדם כי לית אדם בלא אלף (תי"ז בהקדמה ד' ז' ע"א) אבל כשהאלף נסתלקת ח"ו אזי נשאר דם היינו בחי' התגברות הדמים שהוא בחי' פגם הברית פגם הכבוד בחי' כבוד מלוכלכים ח"ו על ידי התגברות הדמים שהם בחי' דם נדות שעל ידם נסתלק הדיבור בבחי' נאלמתי דומי' החשיתי מטוב כמובא. וזהו בחי' פגם הכבוד כי עיקר הכבוד ע"י הדיבור שהוא גדר האדם כ"ש רבינו ז"ל במ"א. וזהו עיקר בחי' פסח ויציאת מצרים שצריכין לתקן ולהכניע בחי' הדמים בחי' דם נדות שהם עשרה מיני דמים שיניקתם מפגם הכבוד שהוא בחי' עשרה מדריגות כי יש עשר בחינות בהכבוד כי יש כבוד פרטי בכל מאמר ומאמר הנ"ל ע"ש וע"כ כשיצאו ממצריטם הוצרכו לאכול מצה שהוא בחי' נועם בחי' מוחין של א"י שזהו עיקר יציאת מצרים לצאת ממוחין של חו"ל לבוא למוחין של א"י, כ"ש ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו אל הארץ אשר נשבע לאבותינו:
אות ח
וזהו בחי' איסור החמור של חמץ בפסח כי באמת כששופע נועם העליון בשביל הולדה שעי"ז נתגלה כבודו ית' אזי גם החובלים שהם המוחין של ח"ל באים ג"כ להתתקן, בבחי' חבלים נפלו לי בנעימים כמבואר כ"ז במאמר הנ"ל ע"ש היטב, אבל עיקר השפעת נועם העליון הוא כשיש כלי לקבל השפעתו והכלי נעשה ע"י צדקה שהוא נדיבת לב. שעי"ז נעשה כלי לקבל שלהובין דרחימותא. שעי"ז בא ההולדה שעי"ז נתגלה הכבוד. ואזי המוחין של ח"ל יכולין להתתקן ג"כ בבחי' חבלים נפלו לי בנעימים. כמבואר שם ע"ש היטב כ"ז במאמר הנ"ל. אבל במצרים לא היו ישראל יכולים לעשו"ת כלי בשלימות לקבל שפע נועם העליון שהוא בחי' אוורת עליונים מאד שהשפיע עליהם הש, יבשעת יציאת מצרים למעלה מהמדה כמובא. כי לא היו יכולים לקיים מצות צדקה בפשיטות. כי כולם היו בעניות בגלות. גם עיקר הצדקה הוא כשיש תורה כי עיקר מעלת הצדקה הוא שע"י שהוא משפיע לא' מישראל ומחי' אותו וזה העני המקבל הוא עובד ה' ומגדל כבודו יתברך נמצא שע"י שהוא מקיים נפש מישראל עי"ז הוא מגדל כבוד הש"י. וע"כ ארז"ל כל המקיים נפש מישראל כאלו קיים עולם מלא. כי קיום כל העולם הוא ע"י הכבוד של הש"י שהוא תלוי בקיום נפש ישראל כנ"ל. ואזי כשנותן צדקה ומקיים נפש מישראל שעל ידי זה גורם שיתגדל כבודו יתבך. אזי עי"ז שהוא משפיע להעני בשביל הגדלת כבודו יתברך. ע"י זה באתערותא דלתתא איתער לעילא ונתעורר למעלה ג"כ השפעת נועם העליון. ועי"ז בעצמו שהשפיע להעני מזה נעשה כלי לקבל שפע נועם העליןו כנ"ל. וכ"ז הוא רק כשיש ישראל ויש תורה שאז יש צדקה, כי ע"י הצדקה שנותנין לישראל נתגדל כבודוי ת' כנ"ל שזהו בעיקר מעלת הצדקה כנ"ל. וע"כ עיקר שלימות הצדקה הוא ליתן לעני הגון שיגיע ממנו כבוד להש"י. כי זהו עיקר מעלת הצדקה כנ"ל. אבל קוםד קבלת התורה אזי אין להצדקה שלימות מאחר שעדיין לא הי' מי שיגדל כבודו ית' כי עיקר כבודו ית' ע"י התורה והמצות אבל קודם קבלת התורה שאז עדיין לא נתגלה כבודו ית' בודאי לא הי' שלימות להצדקה כי למי יתנו צדקה, מאחר שעדיין לא קיבלו קדושת ישראל והתורה. כי עיקר הצדקה הוא ליתן לנפש מישראל שמגדל כבודו ית' ע"י מצות התורה. וע"כ כל התורה כולה נקראת צדקה. כ"ש משפט וצדקה ביעקב אתה עשית כי צדקה הוא בחי' הגדלת כבודו ית' שזהו בחי' כלליות התורה שניתנה בשביל כבודדו ית' כנ"ל וז"ש וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשו"ת וכו' כי כל התורההיא בחינת צדקה כנ"ל. נמצא שעיקר הצדקה היא לבני תורה ומצות. אבל קודם קבלת התורה אין שייך צדקה בשלימות. וע"כ כשיצאו ממצרים ולא הי' להם שום תורה ומצוות עדין. ע"כ לא היו יכולים לעשו"ת כלי בשלימות לקבל שפע נועם העליון. וזהו תוקף הנס וההארה של פסח. שפסח ה' עלכל המדריגות והשפיע עליהם אור גדול ונורא מאד יותר מהמדמה כמובא. היינו שהשפיע אור הנוע םהעליון אע"פ שלא הי' להם כלי בשלימות כראוי. והפליא הש"י עמהם ונתן להם מצות פסח. כדי שיתע קו בו כדי שיהי' להם איזה זכות בעלמא לצאת היינו כדי שיהי' להם איזה כלי לקבל השפעת הנועם העליון. כמ"ש במדרש ומובא בפרש"י הי' ר"ש בן מנסיא אומר ואעבור עליך וכו'. ע"כ נתן להם שתי מצות דם פסח ודם מילה כדי שיעסקו בהן וכו'. היינו שבודאי לא הי' כדאי באלו המצות להגאל על ידם. היינו כי באמת לא הי' מזה כלי בשלימות כראוי לקבל השפעת נועם העליון שעל ידו עיקר הגאולה. רק שהש"י עשה עמהם חסד גדול והשפיע עליהם אור גדול מאד בחי' נועם העליון אע"פ שהכלי לא הי' כראוי לקבל אור גדול כזה. כי פסח ה' ועשה עמהם למעלה מהמדה:
אות ט
וזה בחי' קרבן פסח שהוא בחי' צדקה שהיא נדיבות לב. שזהו בחי' קרבן שהוא נדר ונדבה בחי' נדבת לב. שעי"ז נעשה כלי לקבל שלהובין דרחימותא מנועם העליןו שאז באים גם החובלים שהם המוחין של ח"ל להתתקן ג"כ כנ"ל. וע"כ הקרבן מכפר כי מי שחטא ופגם איזה פגם בכבודו ית' שזהו בחי' כל החטאים ח"ו שהם פגם כבודו ית'. ואזי הוא נופל למוחין של ח"ל שהם בחי' חובלים בחי' מחלוקת שמשם נמשך היצה"ר שממנו באים כל החטאים. כי עיקר יניקת היצה"ר והס"א הוא מבחי' מחלוקת. וע"כ מי שחטא ופגם בכבודו ית' ונפל למוחין של ח"ל בחי' חובלים כנ"ל. הוא מביא קרבן שהוא בחי' נדיבות לב. ועי"ז נעשה כלי לקבל שלהובין דרחימותא מנועם העליון. וזהו בחי' אש של גבוה שירד מן השמים לקבל את הקרבן היינו בחינת שלהובין דרחימותא שנשפע מנועם העליון ע"י הנדיבות לב שנעשה כלי לקבל וכו' כנ"ל. ואזי כששופע נועם העליון ע"י שיש כלי שנעשה ע"י הנדיבות לב כנ"ל. אזי גם המוחין של ח"ל שהם בחי' חובלים באים ג"כ להתתקן בבחי' חבלים נפלו לי בנעימים וכו' וזהו בחי' אע"פ שיש אש של הדיוט זה בחי' שלהובין דאשא הבאין מבחי' חובלים נתערבין עם אש של גבוה שהואבחי' שלהובין דרחימותא מנועם העליון. כי גם המוחין של ח"ל בחי' חובלים נתתקנין ג"כ כששופע נועם העליון כשיש כלי ע"י הנדיבות לב כנ"ל. ובזה הוא מכפר על החטא כי נתתקנין החובלים שהם המוחין של ח"ל שהוא עיקר פגם החטא כנ"ל כי עיקר פגם החטא הוא זה שנפל למוחין של ח"ל כנ"ל ועכשיו נתתקנין המוחןי של ח"ל בבחי' חבלים נפלו לי בנעימים כנ"ל. אבל גם שלימות הקרבן בודאי לא הי' באפשר שיהי' במצרים בח"ל כי עיקר שלימות הקרבן הוא רק בא"י בביהמ"ק ששם שופע נועם העליןו כי עיקר השפעת נועם העליון הוא רק בא"י ובפרט בביהמ"ק שהוא הקדושה העליונה מובחרת מא"י ושם יש שליות הקרבן. גם צריכים שיהיו כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם ואז הקרבן בשלימות ויכולים לעשו"ת כלי על ידו לקבל שפע נועם העליון. ואז החובלים נתתקנין ג"כ ע"י שנופלים בנעימים כנ"ל. אבל במצרים שהיא זוהמת ח"ל ואין מקדש ואין כהן ולא כלי שיר וכו' בודאי אין הקרבן בשלימות. אבל הש"י עשה עמהם חסד וצוה להם להקריב קרבן פסח במצרים ואז כשעסקו בהקרבן פסח נתגלה עליהם הש"י כמ"ש אצל הקרבן פסח. ועברתי בארץ מצרים וכו' ותרגומו ואתגליתי היינו כשעסקו בהקרבן פסח אז נתגלה עליהם אור ה' כביכול שהוא בחינת שפע נועם העליון שהוא התגלות אורו יתברך כיביכול. כי השם יתברך הפליא חסדו עמהם ועשה עמהם לפנים מהמדה ופסח על כל המדריגות והשפיע עליהם אור גדול ונורא מאד. היינו שפע נועם העליון אע"פ שלא היו כדי היינו אע"פ שלא הי' להם כלי בשלימות כראוי. כי בודאי לא היו יכולים לעשו"ת ע"י קרבנם שהקריבו במצרים קודם קבלת התורה כלי בשלימות כראוי כנ"ל בפרט לקבל אור עליון ונורא כזה. ובשביל זה נקרא הקרבן בשם פסח ע"ש שפסח ה' כי פסח ה' על עמדריגות וקבל הקרבן כאלו הי' כלי ראוי לקבל אור שפע נועם העליון כנ"ל:
אות י
והנה האור שנתגלה במצרים באמת הי' אור עליון ונורא מאד. בחי' שפע אור מנועם עליון בעצמו. וכמבואר בספרים גודל עוצם הארת התגלות אלקות שנתגלה במצרים. ובאמת הי' חסד גדול כי עיקר השפעת נועם העליון הוא בא"י. גם צריכין כלי בשלימות לזה. היינו צדקה כלליות התורה שנקראת צדקה וכנ"ל. ובמצרים לא הי' מקום מוכשר ולא כלי כראוי לאור הגדול הזה. רק הש"י עשה בחסדו כדי להוציאם מעומק הגלות עשה עמהם למעלה מהמדה. כי אל הי' בלתי אפשר בלא זה כידוע. אבל אף עפ"כ מחמת זה בעצמו אסורים לאכול חמץ בפסח. ואיסורו חמור מאד אפילו במשהו כי חמץ הוא בחי' חובלים בחי' מוחין של ח"ל בחי' מחלוקת כנ"ל. ובאמת כששופע נועם העליון דהיינו כשיש כלי בשלימות ע"י צדקה. עאזי גם החובלים באים ונופלים בתוך הנועם ונתתקנין ג"כ וכמבואר במאמר הנ"ל. אבל איתא שם בדברי רבינו ז"ל במאמר הנ"ל. שלפעמים ח"ו ע"י שהחובלים נופלים בנעמים גורמים לפעמים פגם ח"ו גם בהמוחין של א"י ונעשה שם בא"י מחלוקת ג"כ וזהו בחי' המחלוקת שיש בא"י ג"כ עכשיו ע"ש. והנה לפע"ד כ"ז תלוי בתיקון הכלי בשלימות כי הנועם העליון שופע תמיד וכמ"ש שם רק העיקר תלוי בתיקון הכלי ע"י צדקה כמ"ש שם. וע"כ אם מתקנין הכלי בשלימות אזי מקבלין שפע נועם העליון בשלימות הראוי באופן שגם החובלים כשנופלים לשם נתתקנין ג"כ וכנ"ל. אבל כשאין הכלי בשלימות כראוי ח"ו אזי יכולים החובלים להטיל פגם גם בהמוחין של א"י ח"ו על ידי שנופלים בהם כנ"ל. וזהו בחי' איסור החמור של חמץ בפסח שהוא אסור בפסח דוקא ובשאר כל השנה מותר כי בפסח אז שופע נועם העליון וישראל זוכין לקבל אור העליון הזה אע"פ שלא הי' להם כלי בשלימות כראוי כידוע וכנ"ל רק ע"י חסדו הגדול וכנ"ל ומחמת שאין הכלי שלהם היינו האתערותא דלתתא בשלימות כרואי עי"ז אע"פ שזכו לקבל אור העליון הזה שפע נועם העליון כנ"ל. אעפ"כ לא הי' להם כח לתקן אז גם בחי' החובלים שהם המוחין של ח"ל. ואם היו נופלים אז גם החובלים בנעימים דהיינו שהיו באים גם המוחין של ח"ל להתתקן וכנ"ל, היו ח"ו נפגמים לגמרי כי היו נפגמים ח"ו גם המוחין של א"י עי"ז וכנ"ל מחמת שאין הכלי בשלימות וכנ"ל וזהו בחי' איסור החמור של חמץ בפסח. כי עכשיו בפסח ששופע נועם העליון צריכין לגרש את החמץ ולבערו לגמרי בבל יראה ובל ימצא. כי אנו צריכין לברוח עכשיו לגמרי מבחי' המוחין של ח"ל שהם בחי' חובלים בחי' חמץ כי אין לנו כח לתקן אלו המוחין עכשיו מחמת שאין הכלי בשלימות וכנ"ל. כי אם יתערב ח"ו אפי' איזהו משהו בעלמא מבחי' חמץ לתוך המצה שהוא בחי' שנופלים מוחן של ח"ל שהם בחי' חמץ בחי' חובלים לתוך מוחין של א"י שהם בחי' מצה בחי' נועם אזי יוכל לפגום ח"ו גם המוחין של א"י עי"ז וכנ"ל. וע"כ חמץ בספח אסור אפי' במשהו כי אפי' משהו מאלו המוחין של בחי' חמץ בחי' חובלים פוגמים עכשיו מאד מאד. כי אנו צריכים לברוח מהם לגמרי כי יוכלו לקלקל לגמרי ח"ו. כי עיקר מה שצריכים עכשיו הואלצאת ממצרים ממוחין שלח"ל ולבא לא"י למוחין של א"י. וכשמתערב בעת ההוא ח"ו מוחין של ח"ל בחי' חמץ בחי' חובלים ואין לנו כח שיתתקנו ג"כ וכנ"ל. אזי אדרבא יתגברו המוחין של ח"ל ביותר. ויטילו פגם גם בהמוחין של א"י ואזי הסט"א שיניקתה מבחי' חמץ מבחי' חובלים תוכל להתגבר ביותר ח"ו. מאחר שינקו ח"ו גם מהמוחין של א"י מאחר שלא נתתקנו החובלים. אדרבא פגמו ח"ו גם המוחין של א"י וכנ"ל. וע"כ אסור חמץ בפסח ואיסור חמור מאד מאד. כי אנו צריכין לברוח עכשיו מחמץ לגרמי מבחי' מוין של ח"ל וכנ"ל. וזה בחי' שהוצרכו ישראל לצאת בחפזון ממצרים ולא יכלו להתמהמה. שזהו בעצמו בחי' איסור חמץ כמובא. וכמפורש בפסוק ויאפו את הבצד וגו' עוגות מצות כי לא חמץ כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וכו'. כי בודאי הוצרכו לצאת בחפזון גדול כי לא יכלו לצאת עד שנתגלה עליהם אור הנועם העליון שוהא בחי' מוחין של א"י שזהו עיקר הגאולה וכנ"ל. ותיכף כששופע נועם הנעליון אזי באיםגם החובלים ונופלים בנעימים כי הם מבקשים לעצמן תיקון וכשאין מתתקנין מחמת שאין הכלי בשלימות ח"ו אזי נעשה הפגם יותר ח"ו וכנ"ל. וע"כ עכשיו בשעת יציאת מצרים שמתגלה אור העליון הזה בחי' נועם העליון בהתגלות גדול מאד אזי בודאי באים גם המוחין של ח"ל ג"כ להתתקן וכנ"ל אבל אין בנו כח לתקנם. אדרבא אם יבואו ח"ו עכשיו ויפלו בתוך הנועם אזי מתגדל הפגם ביותר וכנ"ל. ע"כ תיכף כשנתגלה אור הזה במצרים הוצרכו לברוח ולצאת בחפזון גדול כדי שלא יבואו ח"ו בחי' החובלים ליפול בנעימים. שעי"ז יתגבר הפגם של המוחין ביותר ח"ו כנ"ל מאחר שאינם יכולים להתתקן וכנ"ל. וזהו בעצמו איסור חמץ בפסח וכנ"ל. וע"כ צריכים לאכול בפסח רק מצה לבד ולא חמץ כלל. כי האכילה היא בחי' מוחין ודעת כי כפי האכילה כן המוח. וכמבואר בדברי רבינו ז"ל הכ"מ במ"א. וע"כ בפסח אנו צריכין לאכול וליזון רק ממוחין של א"י בחי' נועם בחי' מצה ולא ממוחין של ח"ל כלל כנ"ל:
אות יא
וזה ענין מה שמותר החמץ אחר הפסח כי באמת ענין ההארה הגדולה של פסח בחי' השפעת נועם העליון בהתגלות גדול מאד שלא בהדרגה. לא הני' רק לפי שעה בלילה הראשונה לבד לצורך הגאולה. כי לא הי' אפשר בל"ז מחמת שהיו נתונים בעומק הגלו. ואם היו מתמהמהים עד שיתקנו עצמן ויעשו כלים לקבל האור בהדרגה ובמדה היו נשקעים שם ח"ו לגמרי. ע"כ הוצרך כביכול להשפיע עליהם אור גדול בחי' נועם העליון שלא בהדרגה ובדמה. ומחמת זה לא היו יכולים לתקן בחי' החובלים בח'י המוחין פגומים. וזה בחי' איסור חמץ כנ"ל. אבל תיכף אחר יום ראשון של פסח נסתלק ההתגלות וההשפעה הגדולה הזאת וחוזרים לקבל האור בהדרגאאה ובמדה כפי מה שמזככין ומטהרין עצמן בכל יום. שזהו בחי' ספירה שמתחילין לספור תיכף אחר יום הראשון של פסח כמובא. היינו כי באמת בודאי אנו צריכין לתקן דוקא את בחי' המוחין הפגומים בחי' מוחין של ח"ל ע"י בחי' חבלים נפלו לי בנעימים כנ"ל. כי צריכין לתקן פגם המוח ולברר כל הניצוצות שנפלו עי"ז. אך בשעת יציאת מצרים לא היה אפשר לתקן המוחין של ח"ל וכנ"ל. ע"כ תיכף אחר יום הראשון נתעלם האור הגדול הזה. כדי לקבל אחר כך האור בהדרגה ובדמה. כדי לתקן גם את בחי' המוחןי של בחי' חובלים. וזה בחי' ספירת העומר שהאו כדי לטהר עצמו כ"א מבחי' דם נדות שהוא בחי' פגם הכבוד פגם הברית וכנ"ל וע"כ סופרין שבעת ימי בראשית שבהם נברא העולם ע"י עשרה מאמרות שנפגמו ע"י פגם הכבוד שהוא שוראשם וכנ"ל. וזה בחי' עומר שעורים שמניפים תיכף אחר יום ראשון של פסח. כי שעורים הוא מאכל בהמה הוא בחי' פגם הדעת והמוחין בחי' מוחןי פגומין של ח"ל שהם בחי' מחלוקת בחי' עץ הדעת טו"ר שמשם יניקת הסט"א וכל התאות שהם בחי' בהמה בחי' תאות הבהמיות. וכ"ז מחמת פגם הכבוד שהוא פגם בחי' אםד כי עיקר הכבוד תלוי באדם ופגם הכבוד הוא בחי' בהמה. ועכשיו מניפין העומר שעורים שהוא מאכל בהמה היינו כי רוצין עכשיו להרים ולהניף אלו המוחין של א"י בחי' בהמה. ועכשיו אנו רוצין להינף אותם אל הקדושה ולתקנם. ועלכן מתחילין תיכף לספור ספירת העומר שהוא לטהרינו מדם נדות מפגם הכבוד כנ"ל. הכל כדי לתקן בחי' החובלים מוחין של ח"ל שנעשו ע"י פגם הכבוד. וכ"ז אנו עשוין בשביל קבלת התורה שהוא בחי' השפעת נועם העליון שמשם באה התורהבבחי' דרכיה דרכי נועם וכו'. ואז בעת קבלת התורה הקדושה אזי אנו מקבלין שפע נועם העליון ע"י כלי ע"י בחי' צדקה שהוא בחינת כלליות התורה שנקראת צדקה וכנ"ל. וכמ"ש בזוה,ק הרחוקים מצדקה דרחיקין מאורייתא. כי אז אנו מקבלין האור ע"י כלים שהם בחי' כל התרי"ג מצות שהם כלים קדושים לקבל שפע נועם העליון כנ"ל. ואזי בשבועות בעת מתן תורה אז אנו מתקנין גם את החובלים בבחי' חבלים נפלו לי בנעימים. שזה הפסוק נאמר על מתן תורה שאז בחר בנו לחלקו וגורלו ואז נתקיים חבלי' נפלו לי בנעימי' כי אז נתתקנו גם החובלים ע"י שהי' שופע נועם העליון ע"י כלי בשלימות כנ"ל. וע"כ ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן זוהמת הנחש. כי עיקר זוהמת הנחש הוא מפגם הדעת שפגם אדה"ר בעץ הדעת טו"ר. שעי"ז נפל למוחין פגומים של ח"ל. אשר משם יניקת הס"א בחי' זוהמת הנחש כי עיקר יניקתם מפגם הדעת ח"ו. וע"כ ישראל שעמדו על הר סיני שאז נתתקנין המוחין פגומים של ח"ל בבחי' חבלים נפלו לי בנעימים כנ"ל. ע"כ אז פסקה זוהמת הנחש שהיתה יונקת משם מאלו המוחין פגומים כנ"ל וע"כ אנו סופרין מקודם ספירת העומר כדי לטהר מדם נדות לתקן פגם הברית. שעל ידי זה נפגמו המוחין ונפלו למוחין של ח"ל. כי אנו צריכין לתקן תחילה פגם המוחין כדי שיוכלו להתתקן כשיפלו בנעימים. כי גם מחמת זה לא היו יכולים החובלים ליפול בנעימים בשעת יציאת מצרים מחמת שהיו פגומים מאד. ועדיין לא התחילו לזככם ולטהרם כלל. ע"כ אם היו באים ונופלים בנעימים היו פוגמים גם את המוחין של א"י ח"ו ג"כ והיו נשקעים שם במצרים ח"ו. וכמבואר בדברי רבינו ז"ל במאמר ה" לשכשהמוחין של ח"ל פגומים מאד אזי יכולים לפגום גם את המוחין של א"י ג"כ כשנופלים בהם להתתקן ע"ש וע"כ כשיו שאנו רוצים שנזכה לתקן גם את החובלים בשעת מתן תורה כנ"ל. ע"כ אנו מתחילין מקודם לספור ספירת העומר כדי לטהר ולזכך אלו המוחין הפגומים הבאים מפגם הכבוד פגם הברית שהוא בחי' דם נדות כנ"ל. ואז כשאנו מזככין ומטהרין אלו המוחןי כל ימי הספירה אז יכולין לקבל תיקון בשלימות בעת מתן תורה כששופע נועם העליון בבחי' חבלים נפלו לי בנעימים וכנ"ל. כי אזי לא יוכלו לפגום ח"ו את המוחין של א"י מאחר שכבר נזדככו ונטהרו בכל ימי הספירה וכנ"ל. ע"כ אדרבא הם מקבלים עכשיו תיקון גמור וכנ"ל. גם מחמת ששופע נועם העליון ע"י כלי בשלימות וכנ"ל:
אות יב
וזה בחי' שביעי של פסח וקריעת ים סוף. כי קריעת ים סוף הוא בחי' שנבקע ים החכמה וזכו להשגה גדולה מאד כמובא. כמשרז"ל ראתה שפחה על הים וכו' היינו שזכו לשפע המוחין לשפע נועם העליןו בשפע גדול מאד. וזהו בחי' ויבקעו המים ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה כי באמת נועם העליון שופע תמיד. אך מחמת ריבוי האור אין יכולין לקבלו. וזה בחי' ים החכמה שאין יכולין ליכנוס לתוכו כי נטבעין בו ח"ו מחמת ריבוי אור. אך ע"י רחמי הש"י נבקע ים החכמה. ונתגלה להם שבילי השכל והדעת שהם שבילי הים וזכו לקבל שפע נועם העליון וזכו להשגה גדולה וזהו בחי' קריעת ים סוף וזה היה בשביעי של פסח שהוא יום ששי לספירה שאז מתגלה בחי' יוסף כמובא שעל ידו הי' קריעת ים סוף כמ"ש הים ראה וינס כשדרז"ל כי יוסף הוא בחי' תיקון הברית תיקון הכבוד בחי' אסף אלקים את חרפתי. ויוסף כלול מבחי' יעקב. כי יוסף ויעקב נחשבו כאחד כמובא. וע"כ פרנס יוסף את אביו ואת אחיו. כמ"ש ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו שזהו בחי' צדקה. כי יוסף הוא בחי' ההולדה שנמשכת מנועם העליון ע"י הצדקה וכנ"ל:
וע"כ ע" יבחי' זו של יוסף הי' קריעת ים סוף בחי' השפעת נועם העליון כי עיקר שפע נוע םהעליןו בחי' מוחין של א"י הוא ע"י צדקה ע"י תיקון הברית תיקון הכבוד. שכ"ז הוא בחי' יוסף וכנ"ל:
אות יג
ואז בשעת קריעת ים סוף היו ישראל נתונים בצרה גדולה. כי השיגו אותם המצרים חונים על הים. והי' קשה לפניו יתק קי"ס כי הי' קטרוג מה נשתנה אלו מאלווכו' כשדרז"ל במדרש:
כי אז מחמת שישראל יצאו בחפזון ממצרים מחמת שלא היו יכולים להכניע הסט"א בשלימו' כי אל היו יכולים לתקן את החובלי' שהם מוחין פגומין שמשם יניקת הסט"א. ע"כ אח"כ רדפו אחריהם המצריים וכשהשיגו אותם אז היו בסכנה גדולה כי א"א להכניעם כ"א ע"י שיתקנו את בחי' החובלים בחי' המוחין פגומים שאזי יבררו מהם כל הניצוצות שנפלו בהם ואזי יפולו. כי עיקר חיותם הוא מהניצוצות הקדושים שנפל בהם כידוע. אבל אל הי' כח ביד ישראל תקן את החובלים. מאחא שאינם יכולים עדיין לעשו"ת כלי בשלימות לקבל שפע נועם העליון שעי"ז יכולים לתקן החובלים וכנ"ל. וע"כ הי' קיטרוג מה נשתנו אלו מאלו הינו שעדיין אין להם זכיות בשלימות ואין להם כח לתקן כלי לקבל שפע נועם העליון שעי"ז יתקנו החובלים ויפלו המצריים כנ"ל. ומאחר שאין להם זה הכח מדוע ינצלו מהם. אבל הש"י חמל עליהם ועשה בזכות יוסף שהוא בחי' תיקון הכבוד בחינת צדקה. גם בזכות אברהם שעשה צדקה וחסד עם כל העולם ועי"ז נבקע להם ים החכמה וזכו לשפע נועם העליון ואז קבלו השפע והשגה זו בשלימות גדול עד שהתחילו להתתקן גם בחינת החובלים ואז ינפלו החובלים בנעימים. וזהו מפלת מצרים שנטבעו בים כי הטוב עלה אל הקדושה ונתתקן. ואזי הרע שהם המצרים בעצמם שהי' להם יניקה משם נפלו ומתו. כי עיקר חיות מהניצוצות הקודיםש שנפלו ביניהם. וזהו בחי' ויבואו מצרים אחריהם. ואזי הטוב שהי' בהם שהי' להם יניקה ע"י שנפגמו המוחין בבחי' מוחין של ח"ל שעי"ז נפל הטוב אליהם ועכשיו נתתקנו החובלים בבחי' חבלים נפלו לי בנעימים ע"כ נתברר הטוב ועלה ונכלל בקדושה בתוך הנעימים ואז יכשעלה ונתברר הטוב מהם נפלו ומתו. כי חיותם הוא רק מהקדושה וכשמעלין ומבררין הקודשה מהם הם נופלים ומתים כידוע. וע"כ הי' אז עת צרה גדולה וסכנה גדולה כי אז הי' הקטרוג יותר משעת יציאת מצרים. כי אז בשעת יציאת מצרים יצאו בחפזון ולא תקנו את החובלים. וע"כ באמת לא נפלו אז כולם. ע"כ היו יכולים לקבל את השפעת נועם העליון אע"פ שלא הי' הכלי בשלימות כראוי וכנ"ל. אבל עכשיו שרדפו אחריה םוהוכרחו לתקן את החובלים כדי שיהי' להם מפלה. וזה א"א כ"א עשמקבלים את האור הנועם ע"י כלי בשלימות ועדיין לא הי' להם זכיות כ"כ. ע"כ היו אז בסכנה גדולה עד שחמל עליהם הש"י בזכות יוסף וכו' וכנ"ל ואזי בשעת קריעת ים סוף אז התחילו תקן גם את בחי' החובלים בבחי' חבלים נפלו לי בנעימים וכנ"ל. ועי"ז הי' מפלת מצרים ע"י שנתתקנו החובלים ונתברר הטוב מהם. וזה בחי' ביזת הים שהי' גדול' מביזת מצרים. כי אז ביררו כל הטוב וכל הניצוצות הקדושים מהם ע"י שנתתקנו בחי' החובלים כנ"ל:
אות יד
וזה בחי' ראתה שפחה על הים וכו'.כי שפחה זה בחי' ח"ל כי א"י היא גבירתה בחי' אשה יראת ה'. וח"ל הוא בחי' שפחה שמשם יניקת מצרים בחי' עד בכור השפחה כמבוא בזוה"ק. ועכשיו שנתתקנו גם החובלים דהיינו המוחין של ח"ל בבחי' חבלים נפלו לי בנעימים שגם המוחין של ח"ל נכללו במוחין של א"י. ע"כ ראתה שפחה על הים וכו' כי גם המוחין של ח"ל בחי' שפחה נתתקנו ג"כ. וראו והשיגו ע"י השפעת הנועם העליון שהוא בחי' קריעת ים סוף שנבקע ים החכמה כנ"ל. וזה בחי' שיעקב אבינו נשא את השפחות והוליד מהם שבטי יה. כי אברהם אבינו ע"ה שעדיין לא נזדכך הזוהמא אצלו עד שיצא ממנו ישמעאל. ע"כ אצלו עדיין הי' בחי' שפחה מהסט"א שיצא ממנה ישמעאל. שהו אהזוהמא של המוחין בחי' פגם המוחין בחי' מוחין פגומים של ח"ל. אבל יעקב אבינו הי' מטתו שלמה. כי כבר נזדכך מזוהמת החנש בשלימות. ע"כ גם בחי' שפחה בחי' ח"ל היינו בחינת מוחין של ח"ל הי' אצלו בקדושה ע"כ הוליד ג"כ מהשפחות שבטי יה. וזה שדקדקו רז"ל ואמרו ראתה וכו' מה שלא ראה יחזקאל הנביא. יחזקאל הנביא דייקא. כי יחזקאל הנביא ראה נבואה בח"ל. והקשו רז"ל הלא אין הנבואה שורה אלא בא"י. היינו כי השפעת הנבואה רוח הקודש בחי' שפע המוחין שפע הנועם אינו רק בא"י, ותירצו כי הי' היה' דבר ה' שהי' כבר כי נתנבא מקודם בא"י. ע"כ הי' יכול להשיג נבואה גם בח"ל. היינו כי מראחרשכברזכה להשפעת המוין השפעת הנועם בא"י עי"ז זכה גם בח"ל. כי כששופע נועם העליון אזי נתתקנין גם המוחין של ח"ל. וע"כ יכולין לראות נבואה גם בח"ל כשזוכין מקודם לראות בא"י כנ"ל. נמצא שיחזקאל הנבי' זכה לבחינה זו של חבלים נפלו לי בנעימים. שזהו בחי' נבואת ח"ל ע"י נבואת א,י כנ"ל. אבל בודאי התגלות בחי' זו של חבלים נפלו לי בנעימים שהי' בשעת קריעת ים סוף הי' גדול יותר מבחי' זו של חבלים וכו' שהי' אצל יחזקאל הנביא. כי אז הי' בשעת הגלות ולא היתה רק ליחיד אבל בשעת קריעת ים סוף הי' בעת הגאולה. ואז הי' התגלות גדול מאד. וזכו כולם לבחי' זו בחי' חבלים נפלו בנעימים שהמוחין של ח"ל נתתקנו ג"כ. וגם בבחי' המוחין אלו ראו והשיגו ג"כ. וזהו ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא דייקא. כי השגת המוחין של ח"ל שהם בחי' שפחה שנכללו במוחין של א"י.וראו והשיגו גם כן מים החכמה. זאת הבחינה היתה גדולה מהשגת יחזקאל הנביא שזכה ג"כ להשיג במוחין של חוץ לארץ השגת הנבואה וכו' כנ"ל. אבל בחינת השגה זו בשעת קריעת י"ס היתה גדולה יותר וכנ"ל:
אות טו
נמצא שבשעת קריעת ים סוף בשביעי של פסח אז התחילו לתקן את החובלים ג"כ. וע"כ תיכף אחר שביעי של פסח החמץ מותר. כי אח"כ אנו יכולים לאכול חמץ ג"כ. כי עכשיו יש לנו כח לתקן גם בחי' החמץ שהוא בחי' מוחין של ח"ל בחי' חובלים כי כבר התחילו לתקן גם את בחי' החובלים בשעת קריעת ים סוף שאז נפלו המצרים ונכנע הסט"א. לגרמי. וע"כ יכולים לתקן גם את בחי' החובלים וכנ"ל וע"כ בשבועות מקריבין קרבן מחמץ דייקא. כי אז הוא עיקר גמר תיקון החובלים ע"י השפעת הנועם בשעת מתן תורה. וע"כ אז צריכין להביא דייקא חמץ כדי לתקן בחי' החמץ ג"כ שהוא בחי' חובלים כי עיקר התיקון של החובלים בחי' חמץ הוא בשבועות רק שגם עכשיו אחר שביעי של פסח יש לנו כח לתקנו מאחר שכבר התחילו לתקן החובים בשעת קי"ס כנ"ל:
אות טז
וזה בחי' מ"ש בזוה"ק. שע"י שקיבלו אסוותא דהיינו מצה ע"כ יכולים לאכול אח"כ חמץ. כי ע"י אכילת מצה ז' ימי הפסח. שהוא בחי' שניזונין משפע נועם העליון שהוא בחי' מצה כנ"ל. כי אכילת מצה בעצמו הוא ג"כ בחי' צדקה. שע"י יכולין לקבל שפע נועם העליון. ובשביל זה נקרא לחם עוני לחמא עניא. כי באמת אכילת הצדיק הוא בחי' צדקהשעושה צדקה וחסד עם נפשו דקדושה. בבחי' גומל נפשו איש חסד בחי' צדיק אוכל אוכל לשובע נפשו. וכמו שאמר הלל אגמול חסד עם נפשי. וע"כ ע"י אכילתו של הצדיק זוכה לקבל שפע נועם העליון בבחי' והשביע בצחצחות נפשך שהוא בחי' שפע נועם העליון שהוא בחינת צחצחות. נמצא שאכילת הצדיק שהיא אכילה דקדושה היא בחי' צדקה וזוכין על ידה לקבל שפע נועם העליון. וזהו בחי' אכילת מצה שהיא אכילה דקדושה שעל ידה זוכין לקבל ולהתענג משפע נועם העליון בחי' למען תצמו והתענגתם וכו' כנ"ל. וזה שנקרא לחם עוני כי היא בחי' צדקה כנ"ל. וזה שאומרים כל דכפין ייתי וייכול וכו'. כי עיקר בחי' מצה הוא ע"י צדקה כנ"ל. וזה שואמרים כל דכפין ייתי וייכול וכו'. כי עיקר בחי' מצה הוא ע"י צמדקה כנ"ל. וכן כתב רבינו ז"ל במ"א, כי מצ"ת ר"ת "צדקה "תציל "ממות. נמצא שע"י אכילת מצה ניזונין ומקבלין שפע נועם העליון ואזי כשזוכין לקבל שפע נועם העליון ז' ימי הפסח אזי אחר כך יכולין לאכול חמץ כי אח"כ יכולים לתקן גם את החובלים שהוא בחי' חמץ בבחי' חבלים נפלו לי בנעימים וכנ"ל. וזהו בעצמו בחי' אסוותא הנ"ל הנאמר בזוהר הקדוש שע"י האסוותא דהיינו מצה יכולים לאכול חמץ אח"כ היינו כנ"ל והבן:
וזהו שנוהגים לתת מעות חטין לעניים קודם פסח כי עיקר בחי' מצה בחינת שפע נועם העליון צריכין לקבל ע"י צדקה כנ"ל. בילא"ו:
אות יז
וזה בחי' השירה של ים. שהיא בחינת נעים זמירות ישראל כמבואר בסוף דברי רבינו ז"ל במאמר הנ"ל. היינו בחינת השפעת נועם העליון שעיקר הוא בשביל שיתגלה כבודו יתברך שזהו בחינת שירה. בחי' שירות ותשבחות שמשבחין ומפארין אותו ית' ומגדלין כבודו ית'. שבשביל זה שופע נועם העליון. וזה בחינת נעים זמירות ישראל. כי עיקר השפעת נועם העליון הוא בשביל זמירות ישראל שהם בחי' כבודו ית'. וזה בחי' השירה של ים כי אז זכו לקבל השפע נועם העליון. ואז נתגדל כבודו ית' ע"י השירה. שזהו בחי' נעים זמירות ישראל וכנ"ל: