אור ברסלב
ליקוטי הלכות - יורה דעה ב ליקוטי הלכות יורה דעה חלק ב › חלה ותרומות ומעשרות ד

ליקוטי הלכות - יורה דעה ב

ליקוטי הלכות יורה דעה חלק ב · חלה ותרומות ומעשרות ד

חלה ג

אות א

ענין חלה שמשונה מתרומות ומעשרות שנוהגת אפילו בזה"ז בחו"ל אע"פ שכולנו טמאי מתים כדי שלא תשתכח תורת חלה מישראל:

ע"פ התורה ישראל נעשים אדונים לבעליהם וכו' (בלק"ת בסי' ע"ו) ע"ש. והכלל שבכל מקום שישראל באים לשם בגלות בתחילה הם שם כבושים בגולה ויש להם יסורים גדולים. בגשמיות ורוחניות כ"א לפי בחינתו וכו'. כי הם נעים ונדים ומטולטלים שם ובזוים שם בעיני הרוב כמעט כולו וכו' וכו'. אבל אח"כ הם כובשי םגם זה המקום בעצמו ומרימין ומנשאין גם המקום ההוא עם כל מה שבתוכו להש"י בבחי' "ונשאר "גם "הוא לאלקינו ר"ת גול"ה בחי' עתידין בתי תרטיאות וכו' שילמדו בן תורה ברבים שנאמר ונשאר גם הוא לאלקינו כשרז"ל וכו' ע"ש:

אות ב

וזה בח'י חלה וכל מתנו תכהונה שנותנין מדברי מאכל דייקא וביותר מגידולי הארץ שהם תרומה וביכורים ומעשרות וחלה הבאה באחרונה וכו'. כי מה שישראל הם כבושים בגולה בתחלה בכל מקום שהם מטולטלים שם. זה מחת שבכל מקום יש ניצוצות ונפשו"ת קדושו"ת הרבה שנדחו ונפוצו ונתפזרו לשם על ידי חטא אדם הראשון ועל ידי חטאי כל הדורות עד היום הזה ואלו הנצוצות והנפשו"ת מצפים ומחכים תמיד שיבא לשם איש הישראלי. ותיכף שבא לשם איש הישראל יהם נופלים עליו ומסבבים אותו ונתאחזים בו כדי שיתקנם ומחמת שאלו הנצוצות מונחין בין הגוים ובין הקליפות שהם נאחזים ומהודקים בהם מאד. עי"ז יש יסורים גדולים לאיש הישראל שבא לשם כי גם הקליפות וכו' וכל המחשבות רעו תוזרות ובלבולים וכו' הבאים מהם נאחזין בו מחמת שראוים שהנצוצות רוצים להתתקן ועיקר האתחזם והתגרותם הוא בעת שזה האיש עוסק באיזה דבר שבקדושה שאז הוא זמן תיקונם וגאולתם של הנצוצות מבין העכו"ם והקליפות כידוע ומובן כל זה בספרי רבינו ז"ל בכמה מקומות ומובן ברמז גם בספרי הזוהר וכל כתבי האריז"ל שה םאחד מהיסודות הגדולות שספרי האריז"ל והזוהר מיוסדים עליהם כידוע למבינים במקומות אין מספר. וזהו בחי' תכבד העבדוה על האנשים וכו' בחי' ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה וכו' וזהו תוקף אריכת הגלות בפרט עכשיו כי כל מה שסמוך יותר ויותר אל הקץ מתגברים ומתגרים יותר כל המתנגדים אל הקדושה והקליפות והתאוות והנסיונות והבלבולים וכו' כמבואר במ"א וצרייכן התחזקות גדול מאד מאד כנגדם ולצפותולחכות לישועת ה' בכל עת בכל מקום שבאים לשם בגלות וטילטול עד ישקיף וירא ד' משמים ואז יזכה שלא הי' שיצא ויעלה משם לחירות בעצמו אף גם יברר ויעלה משם כמה וכמה ניצוצות השייכים לחלק שורש נשמתו בבחי' ונשאר גם הוא לאלקינו עד שגם המקום בעצמו יתקדש בקדושה גדול שילמדו בו תורה ברבים בבחי' עתידין בתי תרטיאון וכו'. וזה בחי'ואחרי כן יצאו ברכוש גדול הנאמר גם על הגלות הזה כידוע. כשרז"ל וגם את הגוי לרבות גלות כל הד' מלכיות:

אות ג

וזה בחי' חלה וכו'. כי עיקר הניצוצות הקדושו"ת נפלו ביותר לדברי מאכל מחמת שתחילת נפילתם הי' ע"י חטא אדה"ר שחטא באכילה שהוא אכילת עץ הדעת טו"ר וע"כ צריכין יגיעות גדולות קודם שמבררין מאכל מפסולת בגשמיות ורוחניות. והעיקר ביותר בצומח מן הארץ בפרט בחטים וה' מיני דגן שהם נקראנים לחם שהם עיקר המאכל המשביע כשר"ל. וע"כ יש כמה מלאכות בפת קודם שמבררין אותם מהפסולת שהם חרישה וזריעה וכו' וקצירה ודישה ומריחה וברירה וטחינה והרקדה ולישה ואפיה קודם שטועמין טעם הלחם. וכן יש כמהמצות בפת שהם עשר מצות כשרדז"ל כדי לברר החטה והקמח והלחם וכו' ממוץ ותבן וכו' ורוחניות כי עיקר התיקון ע"י קדושת המצות הנוהגות בםה ועיקר הבירור ע"י האמונה כידוע. וצריכין להיות חזק באמונה עד שיזכה להארת הרצון בשעת האכילה שישתוקק ויכסוף להש"י ברצון מופלג וכו' כמבואר בהתורה כי מרחמם ינהגם וכו' (בלק"ת סי' ז') ע"ש וכאשר שמעתי והבנתי אז משיחתו הק' שהשיח אז בעת ההיא ונדפס אצל המעשיות ע"ש. שצריך האדם לחזק א"ע רק באמונה שלימה בלי שום חקירו תואז יזכה ע"י האמונה לעלות לרצון עד שישתוקק ויכסוף להש,י ברצון מופלג בלי שיעור וכו' והארת הרצון זוכין בשעת האכילה דייקא ע"י כלליות העולמות ע"י הארת בן ותלמיד כוו' שמודיעים להם הדעת האמת יכי ה' הוא האלקים שמשם עיקר האמונה הקדושה וע"כ צריכין ליתן הראשית לכהן מהמאכלים כי הכהן הוא בחי' כלליות בן ותלמיד כמבואר בהתורה הנ"ל כי על ידי שנותנין המתנו תלהכהן שכלול מבן ותלמיד עי"ז נשלם האמונה ומבררת כל הבירורים עד שמעלה אותםאל הרצון עד שזוכין להארת הרצון בשעת האכילה דייקא כי עיקר האכילה והשביעה מהרצון בבחי' ומשביע לכל חי רצון וכ"ש נפתליט שבע רצון ומלא ברכת ה' שנאמר על שבח פירות ארצו וכן יהי רצון אחיו וטובל בשמן רגלו וכו' ובשפרש"י שם ועיקר הטעם והתענוג של הדבר מאלכ נמשך מרצון העליון וצריך כ"א להתגבר בשעת אכילתו שיעלה הכל לשרשו. שיזכה ע"י האכילה להארת הרצון כנ"ל שזהו עקיר שלימות הבירור והעלי' של כל הניוצות שבמאכל כשעולין לרצון העליון שזהו שרשם העליון כידוע וזה יכול כל אדם לזכות ע"י כח הצדיק האמ תשמאיר בו הארת בן ותלמיד כנ"ל. שעי"ז זוכין בשעת האכילה להארת הרצון כנ"ל. כי עיקר תיקון ובירור הנצוצות על ידי הארת בן ותלמיד הנ"ל דהיינו על ידי שמאירין בכל מקומות הנמוכים והנפולים כי עדיין ה' עמם וכו' בחי' מלא כל הארץ כבודו בחי' הקיצו ורננו שוכני עפר וכו'. כי הניצוצות שנפלו מקום שנפלו הם בבחי' שוכני עפר כי מונחים בדיוטא התחתונה מאד. ועיקר בירורם ועלייתם ע"י בחי' הזאת של הארת דרי מטה בחי' הקיצו ורננו שוכני עפר וכו' כנ"ל. וע"כ עי"ז זוכין להארת הרצון בשעת האכילה וכו'. וכל אדם צריך להתחזק לילך עם התורה הנ"ל לחזק א"ע תמיד בהש"י ולבלי לייאש א"ע בשום אופן רק לידע תמיד כי מכה"כ ועדיין ה' עמו ואצלו וכ' עד שיזכה להתחזק בשעת האכילה שיגיע להארת הצרון שדייקא בעת האכילה ייגע עליו רצון והשתוקקות חזק ונמרצ מאד מאד להש"י וכו' כ"ש שם. וזהו ההיפך ממש מהנפילות של רוב העולם שע"פ רוב נופלים בדעתיהם מחמת מעשיהם שאינם כהוגן ורבים מייאשים א"ע כידוע רעה חולה הזאת תחת השמש ורוב הנפילות הם ע"י האכילה כמבואר בדברי רבינו ז"ל במ"א בודאי כ"ש אין זוכה לקדושה כראוי בודאי אינו אוכל בקדשוה וטהרה כראוי. ומחת זה דרך הרבהליפול בדעתם בכל פעם מחמת האכילה ובאמת כל זה מעשה בעל דבר כי אסור ליפול בדעתו משום דבר כמבואר בדברי רבינו פעמי םאין מספר אדרבא צריכין לחזק א"ע בכ"פ בכל יום כנ"ל. ובפרט בשעת האכילה שאסור להיות אז איש עצ ל (שקורין שלימזלניק) כ"ש שם רק להיות איש חיל עד שיזכה להארת הרצון בשעת האכילה דייקא היינו כי לא די שאסור ליפול בדעת וע"י אכילתו אדרבא צריכין לידע ולהאמין שאכילת איש הישראלי יקרה מאד מאחר שאכילתו ע"פ התורה עכ"פ שאינו אוכל דבר האסור ח"ו רק הכל ע"פ התורה כ"ש ותורתך בתוך מעי כשפרש"י שם כל מאכלי על פיך וגם מברך על כל דבר תחילה וסוף. ועל ידי זה כל אדם מישראל מברר בירורים הרבה באכילתו ויש לו לאכול בשמחה ובהתחזקות גדול בהש"י ולידע כי מכה,כ וה' עמ ווכ' כנ"ל עד שיזכה בשעת אכילתו דייקא להארת הרצון שישתוקק אז דייקא להש"י ברצון מופלג מאד ואז הוא תכלית שלימות הבירור של כל הניצוצות שעולים לשרשם העליון כנ"ל:

וע"כ כל מה שהאמכל סמוך לגמרו יותר דהיינו שיתנהו ממנו וירגישו בו טעמו צריך בירור יותר וע"כ בעת גמר התבואה והפירו תצריכין להפריש מהם ביכורים ותרומות ומעשרות ואח"כ כשעושין קמח מהתבואה ומגבליןל אותו עם מים לעשו"ת עיסה שאז עיקר הגמר של התבואה שיהי' נעשה ממנה לחם שהוא עיקר מאכל האדם אז עיקר הבירור מחמת שאז סמוך לגמר ואז צריכין להפריש חלה לכהן כי בעת גמר הלחם שאז נרגש בו הטעם והשביעה שנמשך מרצןו העלון כנ"ל ע"כאז עיקר התיקון והבירור ע"י מצות חלה לכןה שכלול מהארת בן ותלמיד. כדי שנזכה בשעת אכילת הלחם להארת הרצון שמשם עיקר הטעם והשביעה שזה עיקר העליה והבירור של כל הניצוצות כשעולין לרצון העליון דהיינו כשאדם משתוקק על ידם להש"י ברצון מופלג וכו' כנ"ל:

אות ד

וזה עיקר קיום שלנו בתוקף הגלות הררוךהמר הזה שאין לנו להחיות א"ע וכל מה שאנו רוצים לעשו"ת הן תורה ותפילה וכו' אין מניחים אותנו לעשו"ת בשלימות מגודל עוצם גלות הנפש והגוף שמתגבר על כ"א ואחד כפי מה שיודע בנפשו ועיקר חיותינו ע"י הרצון ע"י שמאירין בנו הצדיקים השלמים הארת בן ותלמיד הנ"ל שעי"ז כל אדם יכול לזכות להארת הרצון בשעת האכילה דהיינו להשתוקק להש"י ברצון חזק וכו' כנ"ל. ועי"ז יש לנו תקוה לצאת מהגלות בגשמיות ורוחינות כי עיקר הוא הרצון כמובא בדברינו בכמה מקומות וכמו שאומרים כנס,י להעכו"ם וסטרין אוחרנין המתגברים כנגד םבכל עת למונעם בכל מיני מניעות ח"ו שאומרים ישראל להם מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ. דהיינו מה אתם רוצים לקלק ח"ו אהבתינו עם הש"י מאחר שעדיין אנו חפצים ומשתוקקים להש"י ברצון חזק ומופלג וכו'. וכמבואר מזה במ"א (בה' ערב הכלה ג') ע"ש:

אות ה

וע"כ מצות חלה שיעורה מ"ג ביצים שזהו בחי' ג"ם זאת בחי' ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים וכו'. דהיינו שאע"פ שישראל בארץ אויביהם במקומות הרחוקים מהקדושה מאד והם כבושים שם בגולה בגלות גדול מאד אעפ"כ לא מאסתים ולא געלתים לכלותם ח"ו כי אני ה' אלקיהם כי אני מגלה להם כי עדיין ה' אתם וכו' ועי"ז הם מעלים כל המקומות הרחוקים אל הקדושה בבחי' ונשאר גם הוא לאלקינו וזהו בחי' חלה ששיעורה מ"ג ביצים בחי' ג"ם הנ"ל בחינו תואף ג"ם זאת וכו'. בחינות ונשאר גם הוא לאלקינו וכנ"ל:

אות ז

וע"כ העושה כל עיסתו חלה לא עשה כלום שנאמר ראשית שהיי' שיריה ניכרין כמבואר בש"ע. כי זה עיקר התיקון שעל ידי הראשית שמפרישין יתתקנו גם השיירים ויעלו אל הקדושה בבחי' ונשאר גם הוא לאלקינו ונשאר דייקא דהיינו שבחי' השיריים בחי' ונשאר גם הוא לאלקינו גם הוא יעלה להש"י לשרשו העליון וזה עיקר שלימות הבריאה שנברא בשביל זה שיעלו שלימות הבראיה שנברא בשביל זה שיעלו גם השיריים אל הקדושה ע"י הראשית שהוא העיקר בשבילו שנברא הכל. כ"ש בראשית ברא אלקים וכו' ודרשו רז"ל בשביל ישראל שנקראו ראשית תבואתו ובשביל התורה שנקאאת ראשית דרכו וכו'. נמצא שישראל והתורה הם העיקר והראשית שבשבילם נברא הכל השמים והארץ וכלת אשר בהם וע"כ בודאי השמים והארץ וכו' כולם נקראו שיריים לגבי התורה והישראל שהם ראשית ועיקר התיקון כשיודעין מי הראשית והעיקר. וכל העולם ומלואו שהם השיריים טורחין בשבילם אזי גם השיריים נתתקנין ע"י הראשית ואז חוזר הכל להש,י בבחי' ונשאר גם הוא לאלקינו כמ ושיהיה לעתיד. אבל כ"ז שאין מפרישין הראשיטת ואין יודעין מי הראשית ומי השיריים מכ"ש כשח"ו מהפכין האמת, והזנב לראש וכו' אזי כל העולם מקולקל ח"ו וזהו בחי' והארץ היתה וכו' כי בתחילת הבריאה שהיתה בשביל הראשית כדי שעי"ז יתתקנו השיריים כנ"ל. אבל אז בתחילה עדיין לא נתגלה ולא ניכר מי הראשית כי אז עדיין לא נתגלה קדושת ישראל והתורה שהם הראשית ע"כ נאמר אז והארץ היתה תהו ובהו וחשך וכו'. כי כל זמן שלא נתגלה האאשית כל העולם מקולקל בבחי' תהו ובהו וחשך וכו' כמו עכשיו בגלות שישראל שהם הראשית כבושים בגולה והם לראש וכו'. וזהו שדרשו במדרש תהו ובהו וחשך על הגליות של הד' מלכיות כ"ש שם תהו זה מלכות בבל וכו' ובהו וכו'. היינו כי תהו ובהו והו' מרמז על זמן הגליות שישראל כבושים בגולה ואין ניכר הראשית שבשבילו נברא הכל אך עיקר הקיום בגלות הוא ע"י בחי' ורוח אלקים דא רוחו של מישח מרחפת על פני המים דא אורייתא כי משיח עתיד לגאלינו מהרה והוא גם הוא מחיה ומקיים אותנו כל ימי הגלות ע"י התורה שמאיר בנו ומודיע לנו כי עדיין ה' אתנו ושלא נתייאש עצמינו ממנו יתברך כי עדיין שי לנו תקוה לכ"א ואחד בכלל ובפרט ועי"ז ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור כי עי"ז הש"י מאיר בנו בכל עת עד שאנו זוכין להבחין מי הראשית ומי השיריים וזה בחי' ויבדל אלקים בין האור ובין החשך שהם בחי' ראשית ושיריים כי האור במזרח שנקרא קדם בחי' ראשית והחשך שהיא שקיעת האור הוא במערב שנקרא אחור וסוף בחי' שיריים ואז כשיש הבדלה בין האור והחשך בין הראשית והשיריים אז עיקר תיקון העולם שנתתקנין גם השיריים ע"י הראשית בבחי' ונשאר גם הוא לאלקינו כנ"ל וזה ויהי ערב ויהי בקר יו"א שנכללין הערב והבקר יחד שהם הראשית והשיריים ושניהם נכללין ביחודו של עולם בבחי' ונשאר גם הוא וכו'. שזהו בחי' יום אחד שנאמר על שם שהיה השי"ת יחיד בעולמו. כי דייקא ע"י שהבדיל הש"י בין האור וחשך דהיינו בין הראשית והשיריים ויודעין מי הראשית ומי השיריים אז דייקא נתתקנין גם השיריים ונכללין ג"כ בהש"י בבחי' ונשאר גם הוא לאלקינו בחי' ויהי ערב ויהי' בקר יום אחד כנ"ל:

אות ח

וזהו סוד הבדלה שדייקא ע"י שמבדילין ואומחרים המבדיל בין קודש לחול דייקא עי"ז נתקדישן גם ימי החול וממשיכין עליהם קדושת שבת לגרש אחיזת זוהמת הנחש מימי החול כידוע שזה עיקר סוד ההב דלה ולכאורה הוא להיפך כי הלא אדרבא הרי אנו מבדילין בין קדושת שבת לימי החול ואיך נתקדשין ימי החול עי"ז אך הוא כנ"ל. כי דייקא ע"י ההבדלה שמבדילין בין קודש לחול בין יום השביעי לששת ימי המעשה ויודעין ומגלין שעיקר הקדשוה ועיקר קיום העולם הוא שבת וכל ימי החול הם בחי' שיריים שנבהראו כולם רק בשביל השבת עי"ז דייקא נתקדשין גם ימי החול בקדושת שבת עי" שטורחין עצמן כל ימי החול בשביל השבת שזה עיר עלייתם ותיקונים כ"ש זכור את יום השבת זכריהו מאחד בשבת וכו' ועי"ז נכללין ששת ימי החול בקדושת שבת ונתקדשין מזוהמת הנחש כי כל זמן שאין מבדילין בין קדושת שבת לימי החול ואין מגלין ההבדלה נדמה שח"ו כל אפין שוין ואין יודעין מי הראשית ומי השיריים אזי העולם בבחי' תהו ובהו וחשך וכו' רק דייקא ע"י ההבדלה שמגלין מעלת קדושת שבת שהוא העיקר והראשית בחי' תחלה למקראי קודש עי"ז דייקא נתקדשין גם השיריים שהם ימי החול כי זהי עיקר תיקון העולם ומלואו שנברא בשביל זה בשביל ראשיתה וכו' כנ"ל. היינו שכל העולם נברא בשבי לישראל והתורה שהיהיו הכל טורחים ויגעים בשביל ישראל והתורה שהם העיקר והראשית וכון בין ישראל בעצמן ההמון ועמי הארץ צריכין לטרוח ולהתייגע להחזיק הת"ח והיראים העוסקים בעבודתו יתברך שהם עיקר הראשית וכן בכל ימי החול צריכין לטרוח בשביל קדושת שבת כנ"ל. ואז דייקא כשיודעין מי הראשית ומי השיריים. והשיריים טורחין עצמן בשביל הראשית אז נתקדשין גם השיריים ונכללין בהראשית בבחי' ונשאר גם הוא לאלקינו וכנ"ל. וע"כ צרייכן במצות חלה שיהיה דייקא ראשית ושיריים כ"ש ראשית שיהיה ניכרין כי זה עיקר השלימות והתיקון השיתתקנו השיריים ע"י הראשי תוכנ"ל וזשדרז"ל פסוק בראשית על ביכורים ותרומה וחלה שנקראין ראשית שבשבילם נברא העולם כי הכל אחד כי כל מצות חלה ותרומה וביכורים הכל בבחי' הנ"ל לקדש ולהפריש הראשית כדי שעי"ז יתבררו ויתקנו גם השיריים שזהו בעצמו כלל בריאת העולם שנברא כל העולם ומלואו שהוא בחי' שיריים בשביל הראשית שהם ישראל והתורה כנ"ל. כי הכל אחד וכנ"ל:

אות ט

וזה אם אין קמח אין תורה ד"ת נמשלו לרחיים כשרז"ל מה רחיים אינן בטילות וכו' כי הבירור של הקמח שעושין ממנה לחם הוא כמו בירור התורה שצריכין לדקדק בה ולטוחנה הדק היטב עד שמבררין ההלכה על בוריה ואז זוכין לנהמא דאורייתא בחי' לכו לחמו בלחמי. וזהו בעצמו בירור הקמח שצריכין לטחון להחטה לקמח כדי שיתחלקו הנצוצות מאד מאד בבחי' קטרת שנאמר בו ושחקת ממנה הזק וכשהוא שוחק ואמר הדק היטב היטב הדק וביה"כ שאז צריכין לברר ולהעלות מעמקי עמקי הקליפות יותר ויותר כי אז מכפרין כל העונות ע"כ אז צריכין שתהיה הקטרת דקה ממן הדקה כי זה כלל שכל מה שצריכין הניצוצות תיקון ובירור יותר הם צריכין להתחלק לחלים רבים יותרויותר כמבואר בס' הגלגולים וזה בחי' קמח שא"אל עשו"ת לחם כ"א כשטוחים החטה תחלה לקמח שהוא נטחן ונחלק לחלקים דקים מאד מאד כדי שתחלקו הניצוצות לחלקים רבים מאד כדי שנכול אז דייקא ללקטם ולבררם ולעשו"ת מהם עיסה ולחם שאז נכללין בקומות אדם ע"י שהאדם אוכלם אותם והם עיקר החיות והשביעה של האדם. דהיינו הנצוצות שהם החיות אלקות שבהם שמהם עיקר השביעה והחיות. וזה שפרש"י בענין בריאת אדה"ר נצבר עפרו מכל חלקי העולם כי היו כלולים בו כל הנצוצות וכל הנשמות כידוע וזה בחי' עיסה שעושין מן הקמח וכנ"ל שזהו בחי' התורה בחי' אם אין קמח אין תורה וזה שנמשלו בירור ההלכות של הת"ח לבירור המאכלים. כ"ש במשנה ד' מדות בתלמידים ספוג משפך משמת ונפה וע"כ עיקר גמר הבירור ע"י החלה שנותנין מהעיסה שנעשית מקמח ומים שממשיכין מימי הדעת והתורה על הקמח ועי"ז מקבצין ומלקטין אות ומגבלין אותו ועושין עיסה ואז חייבת בחלה ליתן הראשית לכהן שכלול מבן ותלמיד שעי"ז נכללת כל העיסה בבחי' הנ"ל בבחי' תורה ודעת שעי"ז עולין כל הנצוצות וכו' וכנ"ל וע"כ נוהגת חלה גם בזה"ז בחול מחמת שע"י החלה עיקר הבירור וכנ"ל:

אות י

וזה שנסמך פ' חלה לפ' מרגלים בסדר שלח לך כי המרגלים פגמו בא"י ופגמו בבחי' הארת בן ותלמיד כמובן בהתורה הנ"ל כי הם עברו בא"י בעת שהיתה כבושה בגולה עדיין תמת יד השבעה עממין וכשבאו לשם היה להם פחדים והיו מונחים שם בקטנות ושפלות בבחי' גלות כ"ש ונהי בעינינו כחבים וכו'. אבל היו צריכין לחזק א"ע להאמין בה' ובמשה עבדו שבכחו הגדול יכבוש לפניה םהכל ויוחזר הכל להש"י ולישראל כמו שהיה אח"כ באמת אבל הם כפרו בזה. וע"כ נגזר עליהם בכיה לדורות שצריכין ישראל להתמהמה בגלות כ"כ וע"י שנמצאים גם עתה צדיקים שמחזקין אותנו להאמין בהש"י שיכבוש לפנינו הכל והכל תעלה להש"י בבחי' ונשאר גם הוא לאלקינו ועי"ז אנו מתקנין חטא המרגלים שפגמו בזה ועי"ז יבא משיח צדקינו ויגאלינו מהרה וישבו הכל להש"י כנ"ל. וזהו בחי' חלה לכהן שהוא בחי' ונשאר גם הוא לאלקינו. וע"כ נסמך פ' חלה בסדר שלח לך כנ"ל:

וזה ג"כ בחי' פ' מנחת נסכים שנסמך לפ' מרגלים מיד ואח"כ תיכף פ' חלה כי מנחות מביאין מקמח ששם עיקר הבירור שזהו בחי' חלה כנ"ל. וע"כ עיקר התקרבות ישראל להש"י ביציאת מצרים וקבלת התורה היא ע"י מנחת העומר בפסח ושתי הלחם בשבועות.כי מנחות וחלה שבאין מקמח שהם תיקון הלחם שהוא עיקר האכילה שם הארת הרצון שהוא עיקר התיקון שנמשך ע"י הארתבן ותלמיד. שהוא עיקר הדעת לדעת את ה' שממשיכין בפסח ושבועות וע"כ נסמך לפ' מרגלים שפגמו בכל זה. כי ע"י מנחות וחלה שהם תיקון הלחם שעי"ז זוכין להארת הרצון וכו' עי"ז נתתקן פגם המרגלים כי עי"ז נזכה לצאת מהגלות ויתבררו ויעלו כל הניצוצות ויקתיים מהרה ונשאר גם הוא לאלקינו וכו' וכנ"ל. במהמרה בימינו אמן:

(הלכות חלה הלכה ה' נכללת בה' פדיון בכור הלכה ה' אות כ"ו)

תוכן העניינים

ליקוטי הלכות - יורה דעה ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה