אור ברסלב
ליקוטי הלכות - יורה דעה א ליקוטי הלכות יורה דעה חלק א › לא ילבש ג

ליקוטי הלכות - יורה דעה א

ליקוטי הלכות יורה דעה חלק א · לא ילבש ג

לא ילבש ב

אות א

ע"פם המאמר האי מאן דבעי למינסב איתתא וכו' ע"ש בליקוטי הראשון (סימן כ"ט). מבוארשם שהבגדים הם בבחי' תיקון הברית שהוא כלליות הגידין. וזהו בחי' בגדים. בחינת בכל עת יהיו בגדיך לבנים. בגדיך וכו'. ע"כ הזהירה תורה שלא ילבש גבר שלמלת אשה וכן להיפך כי תועבת ה' וכו'. כי כשלובש בגדי אשה או להיפך הוא ניאוף ממש. כי הבגדים בעצמן הם בבח'י ברית כלליות הגידין כנ"ל:

כי עיקר פגם הברית הוא פגם הדעת כידוע. והבגדים נמשכין מן הדעת. כי הם בחינת מקיפם של הדעת. וכשפוגמין בהבגדים פוגמין בהדעת ממש שהוא פגם הברית:

וזה בחי' משארז"ל המעביר שער שעל בית השחי' וכו' עובר משום לא ילבש גבר וכו'. כי השערות הם מותרי מוחין והם בבחי' לבושין כמובן במאמר הנ"ל בסופו בחי' לבושיה כתלג חיוור ושער ראשיה כעמר נקי:

וע"כ בספירה שאז צריכין לטהר עצמן מדם נדות שהוא זוהמת מצרים. על כן אז אסור לגלח השערות. כי השערות הם בחינת שבע מחלפות ראשו, הנאמר בשמשון שהיה נזיר אלקים שהם בחי' ז' מדות החולפין ועוברים במחשבה שבמוח. ובספירה אז צרייכן לספור שבע שבתות שהם בחי' ז' מדות לזכך ולטהר את המדות שעל ידי זה מטהרין עצמן ואת הבגדים מדם נדות הנאמר במאמר הנ"ל ע"ש ואז מחמת שעוסקין לטהר ולקדש המוח והדעת מזוהמת מרצים. ע"כ אז מתגברין הדיינם ביותר כי כולם במחשבה איתברירו ואז צריכין לשמור את השערות ואסור לגלחם. כדי שיינקו כל המותרות שבמוח כדי שלא ישאר שום מותרות במוח. כי אז צריכין לזכך המוח ואז מתעוררין שמרי המוח לעלות אל המוח. וע"כ צריכין אז השערות כדי שיינקו כל המותרות כדי שלא ישאר המותרות במוח:

וזה בחי' איסור גילוח השערות של הנזיר. כי הרואה סוטה בקילקולה יזיר עצמו מן היין. נמצא שעיקר הנזירות בא בשביל תיקון הברית שהוא תיקון הדעת. וע"כ צריכין ליזהר אז שלא לגלח את השערות כדי שיינקו כל המותרות וכ' כנ"ל. וזהו בעצמו בחי' איסור גילוח השערות בימי הספירה. כי סופרין הימים לעומר. והעומר היה מנחת שעורים שהוא בחי' מנחת קנאות של בדיקת הסוטה שעל ידי זה נטהרת אשה לבעלה וכמובא בזוה"ק. ובהאי מנחת קנאות אתחברת אשת חיל בבעלה. ועל כן בימי הספירה שסופרין להקרבת העומר שעורים שהוא מנחת קנאות אז צריכין ליזהר שלא לגלח השערות כמו הנזיר. כי הנזירות בא ג"כ ע"י מנחת קנאות כנ"ל:

וע"כ מחמת שהשער של בית השחי וכו' שהם שערות שבגוף שלשם נמשך עיקר המותרות של המוח. כי המוח מתפשט בכל הגוף ושם בבית השחי ובית הערוה שהם מלאים זיעה שם עיקר המותרות. ע"כ אסור להשחיתם כדי שלא יתגבר המותרןות על המוח חס ושלום שזהו בחי' פגם הברית שהוא פגם הדעת וע"כ עובר על זה משום לא ילבש גבר וכו' שהאיסור הזה הוא בשביל שמירת הברית שהיא שמירת הדעת כנ"ל:

(הלכות לא ילבש גבר הלכה ד' נכללת בהל' גילוח הלכה ד' והלכה ה' בהלכות רבית הלכה ה' אות נ"ב) הלכות נדה הלכה א

ע"פ מ"ש במאמר מישרא דסכינא (בסי' ל') הנ"ל בהלכות גילוח (הלכה א') שלפעמים המלכות נופלת. ונעשה התגברות הד' מלכיות חס ושלום שכלולים במלכות עמלק. וצריך לקצרה ולחתכה משם ולהעלותה אל אור הפנים המאיר בשלש רגלים שהם בחי' בינא לבא. והקצירה היא ע"י חסד. והתגלות החסד ע"י תוכחה בבחי' יהלמני צדיק חסד ויוכיחני ע"ש היטב. נמצא שעיקר קילקול בחי' המלכות חס ושלום הוא כשאין תוכחה כי אז אין החסד מתגלה ואזי אין יכולין לחתכה ולהבדילה מן הד' מלכיות כנ"ל ע"ש במאמר הנ"ל. ואזי כשהד' מלכיות יונקים מן המלכות חס ושלום. אזי הוא בחי' דם נדות שמשם יניקתם. כי כלליות הד' מלכיות הוא עמלק כ"ש שם. והוא זרע עשו שנקרא אדמוני מחמת שהוא מלא דם. כי עשו הי' שואב כל הדם נדות בבטן אמו כמובא. וזה שמובא בדברי רבינו במ"א במאמר החותמות (בסימן כ"ב) שע"י קילקול התוכחה שהוא בחי' חת"ם הרגלין נעשה דם נד"ת חס ושלום היינו כנ"ל כי עיקר בנין המלכות הוא ע"י בחי' הרגלין כידוע שזה בחי' תוכחה. כי המוכיחים הם בבחי' רגלין כמובא בדברי רבינו שם ע"ש:

אות ב

ואח"כ כשנפסק הדם צריכה לספור ז' נקיים ואח"כ טבילה במקוה. זה בחי' הבא לטהר מסייעין לו אומרים לו המתן. כי אף שפסקה מלראות ואין יונקים ממנה כ"כ. עכ"ז עדיין אינה ראויה לשוב למקומה להתייחד עם בעלה עד שתמתין ותספור ז' נקייים. כי אחר התחלת התשובה דהיינו עזיבת החטא שהוא בחי' הפסקת הדם נדות. עדיין א"א להתקרב תיכף להש"י עד אשר יצטרף ויתלבן וישמור עצמו מן החטא כמה ימים כדי שיע"ז יגרש ממנו הסט"א שהיתה נאחזת ותתפרד ממנו. ואז היא ראוי לטהרה גמורה ולזכות לשוב למקומו כי תחילת ההתקרבות היא התרחקות. וצריך לסבול צער של אלו היסורין של ההתרחקות שצריך לקבל עליו בתחילת התשובה. וזה בחי' קבלת התוכחה שהיא בדרך בזיון דהיינו מה שמוכיחין ומייסרין אותו בבזיונות והתרחקות כנ"ל ובזאת התוכחה נתגלה החסד כ"ש שם. וז"ש מוסר ד' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחה והיסורין הם אהבה שהוא בחי' חסד שמלובש בהתוכחה הנ"ל וע"כ הם ז' נקיים כי שם מלובש החסד שהוא כלול מז'. כי חסד הוא יומא דאזיל עם כולהי יומין כ"ש בזוה,ק בראשית מ"ו ע"א. בלק קצ"א ע"א) וע"י הז' נקיים שהיא רוקה מבעלה שהוא בחי' תוכחה שם מתגלה החסד שכלול מז' כנ"ל. ועל ידו נקצרת ונבדלת מן הסט"א שהם הד' מלכיות הנ"ל שאחיזתם בבחי' הז' מדות שהם בחי' ימים ששם אחיזת הסטרא אחרא שהוא בחי' ימי רע. אבל למעלה מז"י אין להם אחיזה כי שם כולו טוב:

אות ג

ואח"כ טובלת במקוה מים. והמקוה היא בבחי' עלמא דאתי שהיא בבחינת בינה כי בעלמא דאתי כתיב כי תמלא הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים שהיא בחי' מקוה. וכמ"ש לעיל בה' מליחה (הלכה א') ובה' טבילת כלים (הלכה א') ע"ש. היינו שע"י הז' נקיים שהם בבחי' התגלות החסד שכלול מז' יומין על ידי זה נקצרת מן הד' מלכיות כנ"ל. ואזי נכנסת במקוה שהיא בחי' בינה לבא. שעל ידי זה עולה אל אור הפנים כמובא בהמאמר הנ"ל שע"י בחי' בינה לבא עולה אל אור הפנים ע"ש. וכן איתא ש"י המקוה זוכין לאור הפנים:

וכן תיקון המלכות הנ"ל מרומז במקוה עצמה. שעל ידם נקצרת מן הסט"א כנ"ל. והמים צרייכן להיות על הארץ דייקא כיהארץ הוא בחי' רגלין כ"ש (ישיע' ס"ו) והארץ הדם רגלי שהוא בחי' תוכחה כנ"ל ששם מתגלה החסד שהם מימי המקוה כנ"ל. וצריכה שתהי' מתכסה ומתעלמת בתוך המקוה בבחי' עלמא דאתי ששם מתכסים ונתעלמים כל הדברים בבחי' עין לא ראתה וכו' וכמובא לעיל בה' הנ"ל. ועל ידי זה מקבלין אור הפנים ע"י בחי' בינה שהוא בחי' המקוה כנ"ל. כי המקוה הוא בחי' חסד עליון ודעת גדול כמובא במ"א (בסי' נ"ו) והדעת הוא אור הפנים כ"ש חכמת אדם תאיר פניו:

אות ד

וע"כ שיעור המקוה ארבעים סאה זה בחי' בינה. כמ"ש (אבות פ"ה) בן ארבעים לבינה. וע"כ שיעור מדתה אמהעל אמה ברום ג' אמות. ואז דייקא יש בה כח להעלות הנדה מטומאה לטהרה. כי עיקר תיקונה ועלייתה ע"י בחי' רגלין כנ"ל שזה בחי' תוכחה כנ"ל שמשם עיקר בנינה. וזהבחי' שלש רגלים שאז עלייתה אל אור הפנים. וע"כ נקראו על שם רגלים כי עיקר עלייתה ע"י בחי' הרגלין כנ"ל. וזה בחי' שלש בחי' נה"י. דהיינו ע"י מה שעולין לרגל בהליכת רגליהם אזי ע"י הליכת הרגלין בעצמה עולה לבחי' הרגלין שזה בחי' תוכחה. כיע"י עלי' לרגל הי' התעוררות גדול לעבודת השי"ת כי היה מעוררין זה לזה דרך הליכתם. כמו שמצינו באלקנה שכתוב אצלו ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה וארז"ל בדרך שהי' עולה בשנהזו לא הי' עולה בשנה אחרת. כדי לעורר העולם ולהוכיחם לעלות לרגל. ועל ידי זה שהיו הולכין לרגל שזה בחי' תוכחה כנ"ל על ידי זה מתגלה החסד כנ"ל. וזה בחי' (ש"ה ז') מה יפו פעמיך בעלמים בת נדיב שפרש"י על עלייתם לרגל ברגליהם וזוה בת נדיב. שעל ידי זה מתגלה החסד שהוא בחי' אברהם שנקרא נדיב. וזהו בת נסיב שעל ידי זה עולה המלכות על ידי החסד לאברהם.ואז הוא בבחי' בת נדיב בבחי' בת הי' לו לאברהם אבינו כ"ש שם. ועל ידי זה היו עולין ליראות את פני ד' שזה בחי' עלייתה אל אור הפנים כנ"ל. וזה בחי' שיעור מקוה אמה על אמה ברום ג' אמות. וזה בחי' צדיק יסוד עולם שהוא כלול מכל התלת רגלין הואו נקרא בשם אמה. כ"ש רבינו נ"י (בסי' ס"ג) שהוא בחי' אמה בת ששה טפחים ע"ש ועיקר תיקונה על ידו. כמ"ש יהלמנו צדיק חסד ויוכיחני. כי עיקר התוכחה שהוא בחי' רגלין שעל ידו נתתקנין הוא ע"י בחי' הצדיק שוא כלול מכל הג' רגלין כנ"ל. גם ברום שלש אמות מרמז על ג' עליות שצריכ לעלות כי תחילת תיקונה ע"י תוכחה שהוא בחי' רגלין. וזה בחי' שעולה אל נה"י. ושם נתגלה החסד. וזה בחי' שעולה אל נה"י. ושם נתגלה החסד. וזה בחי' שעוהל אל חג"ת. ועל ידי זה עולה אל אור הפנים. וזה בחי' שעולה אל חב"ד שהוא אור הפנים:

אות ה

ואלקנה שהי' נזהר מאד לקיים מצות עליה לרגל כתיקונה כנ"ל והי' מוכיח את ישראל כנ"ל. ע"כ זכה להוליד בן שהוא התחיל לעלות המלכות. כי שמואל התחיל לעלות המלכות. כי הואזכה למשוח מלכים הראשונים של ישראל דהיינו שאול ודו. וע"כ עיקר מלכות שאול הי' תלוי במחיית עמלק. כי שאול המלך שהי' מלך הראשון של ישראל. וממנו התחילה עליית המלכות אל הקדושה. ע"כ הוכרח למחות זכר עמלק שהוא כלול מד' מלכיות כנ"ל. ומחמת שלא נזהר בזה והשאיר את אגג מלך עמלק ע"כ נפסקה מלכותו כי עיקר קיום המלכות ע"י מחיית עמלק כנ"ל. וזה שאמר שמואל אותי שלח ד' למשחך למלך על ישראל ועתה לך והכיתה את עמלק והחרמתה אותו וכו' כי זה תלוי בזה. מאחר שנמשחת למלך על ישראל, ע"כ אתה צריך למחות זכר עמלק כנ"ל. וע"כ נצטווה שאול בתחילת מלכותו שבעת ימים תוחיל עד בואי אליך. כי מחמת שהי' המלך הראשון והיתה אז עליית המלכות בתחילתו. ע"כ הוצרך להמתין ז' ימים בבחי' ז' נקיים כנ"ל ומחמת שלא נזהר בזה ע"כ מאז התחילה מלכותו ליפסק. וזה שדקדקו רז"ל ואמרו שנפסקה מלכותו על שעבר על דברי הנביא. על דברי נביא דייקא. כי המלך מוזהר ביותר לקיים דברי הנביא. כשרז"ל בפרשת הממך שמוזהר שלא יעבור אפי' על מצות הנביא. כי עיקר קיום המלכות תלוי בנביאים שהם בחי' רגלין שמשם בנין המלכות כנ"ל:

אות ו

וע"כ צריכה הכלה לספור ז' נקיים אע"פ שלא ראתה כי מחמת שאז תחילת עלייתה. כי קודם שנשאת אין לה שלימות ואז יש להם יניקהממנה כמובא במאמר גזילה (בסי' ס"ט) על ענין קדושין ע"ש. וע"כ קודם הנשואיןשאז מתחיל תיקונה ועלייתה צריכה למנות ז' נקיים כמו הנדה כנ"ל. ואז מקבלת ז' ברכות ונכנסת לחופה. כי הז' ברכות הם בחי' חסד שכלול מז' כנ"ל ועל ידם נקצרת מהם ועולה אל אור הפנים ע"י החופה שהוא בחי' בינה עלמא דאתי כ"ש לעתיד כל צדיק נכונה מחופתו וכו' וכמובא בדברי רבינו נ"י במאמר בהעלתך (בסי' כ"א) ע"ש. שע"י החופה מקבלת אור הפנים בז' ימי המשתה ע"ש. וזשארז"ל כלה בלא ברכה אסורה כנדה כנ"ל. כי כיל זמן שאינה מקבלת הז' ברכות אינה נקצרת ונבדלת מהם כנ"ל. וע"כ היא בבחי' נדה כנ"ל:

אות ז

וזה ששיערו רז"ל שיעור כתם בשערות דהיינו ל"ו שערות כי המלכות הוא בבחי' שערות כ"ש שם. והשיעור הוא ג' על ג' עדשו"ת וכל אחד ד' שערות ע' בש"ע. כי המלכות כלולה מהג' על ג' שהם ט"ס. כי היא עשירית וכלולה מכולם. והוא בחי' ד' שכלולה מד' עולמות כ"ש שם. ובכל עולם כלולה מט' הנ"ל. וע"כ הם ל"ו שערות. כי את זה לעומת זה עשה אלקים כידוע:

וסתם וסת למ"ד יום דהיינו בכל חודש כי היא בבחי' לבנה שהיא בחי' המלכות שמתמעטת בכל חודש. וע"כ אסור לחדש הלבנה קודם שיעברו עליו ז' ימים בבחי' ז' נקיים הנ"ל. כי מיעוט הירח הוא בחי' שליטתם. כי עיקר כחם ע"י מיעוט ופגם הירח כידוע. וכשמתחלת להתמלאות זה בחי' טהרתה כמובא שהיא מתחדשת ומיטהרת כאשה לבעלה. וע"כ צרייכן להמתין ז' בבחי' ז' נקיים כנ"ל:

תוכן העניינים

ליקוטי הלכות - יורה דעה א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה