אור ברסלב
ליקוטי הלכות - יורה דעה א ליקוטי הלכות יורה דעה חלק א › חלב ודם א

ליקוטי הלכות - יורה דעה א

ליקוטי הלכות יורה דעה חלק א · חלב ודם א

בשר שנתעלם מו העין ג

ע"פ התורה תפלה לחבקוק (בסי' י"ט) הנ"ל בהלכות שחיטה(גהלכה ב') וע"פ התורה ויהי הם מריקים (בסי' י"ז) הנ"ל בהלכות טריפות (הלכה א') :

אות א

וזהו בחינת איסור חלב. כי עיקר החלב הוא כלב שעל הכסלים שהם הכליות. ע"פ מ"ש אדמו"ר נ"י שיש נצות דקדושה בחיי ברי"ג עיטין דאורייתא שנם בחינת שמירת הברית כי כליות יועצות והכליות הם כלי ההולדה שהם מקבלים הטיפה מן המוח ונתבשלה בתוך הכליות. דהיינו שהם מקבלים השכל מן המוח ומולידים וחושבים העצה בהכליות וע"כעצות דקדושה הם בבחינת שמירת הברית בחינת זרע אמת. וכנגדם יש עצת הנחש שהם ההיפך מזה בחינת פגם הברית ניאוף בחיטנת החש שבא על חוה והפיל בה זוהמא. ע"י שקבלה עצתו. (ע"ש היטב במאמר ואלה המשפטים המדבר מאמונה בסימן ז') :

אות ב

וזהו בחינת איסור חלב. שהוא ג"כבבחינת חפגלם הברית. כי החלב מכסה הכליות ומונע את הכליות וסותם אותם מלחשובעצותדקדושה. כ"ש רש"י ע"פ זה דרכם כסל למו שחלב יש להם עלכסליהם ומונע אותםן מלשוב להשי"ת. וע"כ הולכים הרשעים בדרכם הרע ואינם יועצים עצות דקדושה לשוב להשי"ת ע"י החלב שמכסה על כליותיהם. נמצא שהחלב הוא כנגד עצות דקדושה, ועל ידו נתערבבין עצות דקדושה. ועל ידי זה הולכין חס ושלוםבדרך לא טוב שהולכין בעצת הנחש הנ"ל שהם בהיפך מעצות דקדושה ואזי נעשה מהם כסילות שהם נצת הנחש כנ"ל שהם בחינת פגם הברית. וע"כהוא אסור סאכילה. וע"כ נקראין לפעמים הכליות כסלים. ע"ש כסילות שנעשה בהפ ע"י החלב נעשין בבחינת כסילות כנ"ל. בחינת זה דרכם כסל למו כנ"ל וזה בחינת כי כסה פניו בחלבו, פניו זה בחינת שמירת הברית שעל ידו עיקר הפנים בחינת אנפין נהירין (כמובא בדברי רבינו כ"פ) והפנים נתכסה ונפגם ע"י החלב כנ"ל:

אות ג

וע"כ החלב מותר במו"מ יותר משאר דברים האסורים שאסור לעשו"ת קביעות מו"מ מהם. ולמדו רז"ל מפרשת וחלב נבילה וכו' יעשה לכל מלאכה וכו'.כי החלב אף שהוא דבר טמא ואיסור חמור מאד אעפי"כ יש בו דבר חשיבות מאד. כי עצם החיות שמלובש בו הוא דבר גבוה מאד. כי מקבל מזכות החיות המגיע להמוח. כי המוח והשכל הם מקבלים מובחר החיות וזכות וצחות המאכלים. והחיות שהמוח מקבל מן המאכלים שבאים לבוך הגוף, הוא מקבל אותם ע"י השמנים שבגוף כ"ש רבינ ו נ"י (בלק"ת סי' ה') שהמוח הוא כמו נר הדולק משמנים שבגוף ע"ש. נמצא שהמאכלים הבאים לבוך הגוף נתבררים בבירור אחר בירור עד שנתברר הזכות והצחות שבעם, מיטב שמנונית שבנם ונעשה מהם שומן וחלב שנם נעשים מזכות ושמנונית המאכלים מה ששייך אל המוח. כי מהם מקבל המוח. כי הוא דולק משמנונית ששייך אל המור. אד החלבים הם בחינת עכירת ושמרי השמנים הזכים. וע"י השומן הכשר והזך על ידי זה השכל שבמוח נדלק ונתקיים. וע"י החלבים שהם השמרים הם מערבבין הדעת, דהיינו כשנתערבין החלבים שהם השמרים עד שעולין גם הם עם השמנים הזכים אל המור. אזי המוח נתבלבל ונעשה טרוף הדעת. ואזי נסתמין עצות דקדושש שבתוך הכליות כנ"ל. ונתערבבין ונעשין מהם חס ושלום עצות הנחש שהם טירוף הדעת כסילות הנ"ל. אבל עכ"פ אפילו מהחלב מלובש בו ג"כ חיות יקר וגבוה מאד. דהיינו החיות השייך אל המוח כנ"ל ששם הוא אחיזת הסט"א וע"כ אסור באכילה ואיסורו חמור מאד. כי מחמת שאחיזתו שם הוא במקולם גבוה מאד, בחיות השייך להמוח כנ"ל. ע"כ שם הוא בוקף התגברת הסט"א. כי זה כלל כי במקום שיש קשושה וחיות יותר, שם הוא אחיזת הסט"א ביותר. אבלא עפי"כ הוא מובר במשא ומתן. כי עצם החיות שבתוכו לא נפגם ואין שם אחיזה להם. כי במקום שהס"א נאחזת בקדושה גוה אף שהיא מתגברת שם בתוקף גדול לכסות ולהסתיר הקדושה מאד. וכל מה שהקדושה גבוה, אינה יכולה להתאחז ולפגום את עצם חיות דקדושה כי לגודל קדושתו אינה יכולה לפגמה ולקלקלה כדמשמע מדברי רבינו ע"י ע"פ ואנכי הסתר אסתיר ע"ש במאמר וביום הבכורים (בסי' נ"ו). וע"כ החלב מחמת שהוא בחינת אחיזת הסט"א במקום גבוה בבחינת המוח כנ"ל ע"כ אף שהיא נאחזת שם מאד. אעפי"כ עצם החיות דקדושה המלובש אינו נפגם. וע"כ הוא מותר במו"מ דהיינו שמובר לעשו"ת ממנו קביעות סחורה למכרו וליקח בעדו מעות כי כשמקבל מעות בעד החלב נמצא שהוא מוציא החיות שבתוכו דהיינו המעות שמקבל בעדו שהוא חיות שמלובש בו כי המעות שמקבלין בעד כל הדברים שמוכרין זה הוא בחינת החיות שמוצעאין שמקבלין החיות מן אותו הדבר. כי המעות ששוה אותו הדבר שהו בחינת חיותו המלובש בו. כי המעות הוא שורש החיות כ"ש רבינו נ"י (הבי' ב"ח) שכל הנפשו"ת שרשם בעשירות. נמצא כשמוציא המעות מן החלב דהיינו שמקבל בעדו מעות אזי הוא מוציא שורש חיותו משם שהוא המעות כנ"ל. אשר זה השורש של עצם החיות לא נפגם כלל כי לגודל קדושתו אין יכולים לאחוז בו כנ"ל. וע"כ מותר החלב במו"מ כי אין להם אחיזה במעות שלו. דהיינו בשורש חיותו כנ"ל:

אות ד

וע"כעיקר הקרבן הוא החלב שמקריבין על המזבח. כי שן מלובש כיות גבוה כנ"ל רק שאין לנו כח לבררו ע"י שחיטה ואכילה. כי הוא עצמו בחינת פגם לה"ק זוהמת הנחש שהטיל בחוה כנ"ל, וע"כ א"א לבררו באכילה. אבל ע"י אש שעל המזבח שם נשרף ונבער ונכלה הרע שבו לגמרי. ואזי עולה חיותו אל הקדושה ונעשה נחת רוח גדול לפניו בחינת אשה ריח ניחוח לד'. וזה בחינת כל חלב כי עולה ממנו קדושה גבוה לד' כי האש הוא עיקר ביקונו של החלב שהוא בחינת פגם הברית כנ"ל. בבחינת כל דבר אשר יבא באש בעביר באש וטהר כ"ש רבינובמ"א(בסי' ד'). כי החלב שהוא בחינת זוהמת הנחש חמימות היצה"ר, כי החלבים שבלוף מחממין את הגוף ומרתיחין את הדמים שעל ידי זה בא חמימות ואש של התאוות. ע"כ עיקר תיקונו ע"י ע"י אש בבחינת תעביר באש. וע"כ נטהר ונצטרף ע"י אש שעל המזבח כנ"ל וע"כ החלב נעשה לכל מלאכה. ואף שאסור באכילה יש בו צורך גדול אפילו לישראל. דהיינו שהוא משתמש להדלקה ולהאיר כי יש בו חיות גבוה כנ"ל רק שא"א לבררו ע"י אכילה כנ"ל. וע"כ רוב ביקוני החלב הוא ע"י האור. כי ע"י האו ר הוא נצטרף ויוצא החיות כנ"ל וע"כ עיקר תשמישו להדלקה. כי חוזר ר"ןעשה ממנו הר הדולק שמשם נפל כיותו מבחינת המוח שהוא נר הדולק כנ"ל. וע"י האש של ההדלקה שהוא דולק אשי נתברר באש כנ"לואזי עולה חיותו ויוצא אור גדול ממנו. כי מלובש בו כיות גבוה כנ"ל:

אות ה

וזה בחינת איבור דם. כי הדם הוא הנפש שהיא החיות ע"כ שם נאחז הסט"א ביותר. כי עיקר אחיזתה ביותר במקום שיש חיות וקדושה יותר כנ"ל. וע"כ כל הפגמים ךוהעבירות באים ע"י הדמים ע"י רתיחת הדמים של השס"א גידין שמשם באיםן שב"ה ל"ת בפרט פגם הברית שהוא כלליות הגידין כ"ש רבינו במ"א (בסי' כ"ט). שעיקר פדם הברית כלליות הגידין ע"י רתיחת הדמים הנ"ל. וע"כ אסור לאכול דם כנ"ל. אבל מחמת שאין שם חיות בחינת נפש.כי הדם נעשה ממותרות המאכלים. וע"כ לאחר שחיטת ומיתת הבהמה שיוצא הנפש והחיות משם. אזי אח"כ הדם נשפך כמים ואינו נצרך לרוב ואין משתמשין בו כי לא נשארבו חיות כ"א מועט מאד. כי כל החיות יוצא ממנו בשעת מיתת הבהמה בעת שחיטתה. וע"כ אסור מלעשו"ת בו מו"מ כי החיות המועט המלובש נפגם שם מחמת מעטו וקטנטתו וגם מיחמת זהב אין בו צורך כ"כ ואין שוה ממון כלל כנ"ל.אבל החלב מחמת שמלובש שם חיות גבוה שנפל ממובחר החיות של המוח כנ"ל ע"כ אפילו אחר מיתת הבהמה עדיין נשאר בו כיות הרבה וחשוב. ולע"כ יש בו צורך גדול ושוה ממון הרבה ומחמת גדלו וחשיבותו אף שהסט"א נאחזת שם מאד, אעפי"כ אין עצם החיות נפגם כנ"ל. וע"כ מותר במו"מ כנ"ל כי החיות המלובש בחלב שהוא מבחינת מוחין היינומבחינת מדריגה אחרונה מבחינת רגלין של המוח. כי החלב הוא מותרי השמנים כנ"ל. ומקומו בחליות ששם העצה שהם בחינת רגלין של המוכ כי הכליות הם בחינת רגלין כמובא. וע"כ אותו החיות של החלב כנ"ל הוא בחינת שפע חיות של ממון שהוא בחינת מוחין ודעת של הנפש, שהוא בחינת נוק' כמו שמדוקדק בדברי רבינו נ"י (סי' ס"ט) שכתב שהממון הוא שורש הנפש והשורש הוא בחינת המוחין. כי המוחין הם השורש והחיות של כל דבר כ"ש החכמה תחיה, נמצא שהממון שהוא שורש הנפש היא בחינת חיות ומוחין של הנפש שהוא בחינת נוק'. והוא בא מבחינת רגלין של המדריגה שלמעלה ממנה שהוא בחינת דכורא. שהוא בחינת מוחין להמדרגה שתחתיו ששם בחינת הממון בבחינת ויברך ה' אותך לרגלי. כי בחינת רגלין של המדריג ה שלמעלה הוא שורש החיות בחינת מוחין של המדריגה שתחתיו. וע"כ הממון שהוא בחינת מוחין של המדריגה שתחתיו. וע"כהממון שהוא בחינת רגלי המוחין כנזכר לעיל, הוא בחינת שפע של ממון שהוא שורש הנפש כנזכר לעיל. והוא בחינת שפע של ממון שהוא שורש נהפש כנזכר לעיל. והא חיות גבוה מאד כנ"ל:

וע"כ מוציאין הממון מן ךהחלב ועושין בו מו"מ כנ"ל. וזה בחינת לבנונית החלב כי יניקבו מלבנוניטת המוחין כנ"ל כי חלב הוא בחינת קליפת לבן. והדם הוא בחינת עשו שיצא אדמוני שהוא בחינת כבד מלא דם כ"ש רבינו נ"י (בסי' נ"ז) וע"כ בלבן אף שהוא קליפה טמאה מאד עדיין נשאר בו חיות הרבה של הקדושה וגבוה מאד דהיינו בחינת נזשו"ת נשי יעקוב עם שושם שהוא עשירות. לוע"כ טרח יעקב אצלו יד שהוציאן ממנו עם שרשם. וע"כ אפילו לאחר שנשאן יגע מאדעוד אצלו כדי להוציא ממנו שורש חיותם דהיינו העשירות שהוציא ממנו. וז"ש כי כל העושר אשר מהציל אלקים מאבינו לנו הוא. לנו דייקא כי שלנו הוא כי הוא שרשינו כנ"ל. וזהו שאמר יעקב ללבן ויברך ה' אותך לרגלי. לרגלי דייקה. היינו שיעקב שהוא בחינת המוחין שבקדושה טען ללבן שכל העשירות שבלע לבן הכל הוא מנפילת רגליו כנ"ל שמרגלי המוחין יונק לבן שהוא בחינת כלב וע"כ יגע יעקב לשבר קליפת לבן להוציא ממנו העשירות שהוא שורש נפשו"ת נשיו כנ"ל. אבל עשו הוא זוהמא דדהבא ויניקתו מן מוברות הדמים הנשארין לאחר שיצא החיות שבקדושה מהם. וע"כ לא נשאר בו חיות שבקדושה כ"א מיעט מאד מאד. והוא נבלע ונפגם שם מאד. ע"כ לא יצא מן עשו אל הקדושה כמו שיצא מלבן שצא ממנו קדושה יפה וגבוה מאד. ברורה ומלובנת בלי פגם כנ"ל:

אות ו

והם בחינת שוגג ומזיד שהם בחינת לבן ועשו. בחינת עץ הדעת טוב ורע. ובחינת ע' עממין שהוא רע לגמרי. כי לבן הארמי הוא בחינת התגברות הרע שבתרגום שהוא עץ הדעת הנאמר למעלה (כמו שאמר רבינו נרו יאיר שם). שעל כן לבן הארמי קוא לו יגר שהדותא. ועל כן אף על פי שהוא קליפה קשה מאד כי קליפת עץ הדעת קשה מאד אף על פי כן עדיין יש בו טוב הרבה ועל כן לבן נמצא בו טוב הרבה כנאמר למעלה. וזהו בחינת שוגג כי שוגג הוא מעץ הדעת טוב ורע מבחיטנת ברגום כמו שכתב שם רבינו שם בפרשת תפילה לחבקוק על שגיונות שפירש רש"י כברגומו עיין שם. אבל עשו הוא זוהמא דדהבא בחינת מזיד. כי המזיד האדם עושה על ידי רתיחת הדמים בזדון בכעס ברציחה שזה בחינת עשו כנ"ל. ועל שם זה נקרא מזיד על שם רתירת הדמים בבחינתויזד יעקב נזיד שמשם יניקת עשו.כמו שכתוב שם הלעיטני הא מן האדום האדום הזה וכו'. אבל השוגג האדם מעושה על כבידות על ידי החלבים שהם בחינת לבן שהם מכבידים על הגןף וסותמין דעתו עד שנופל לבחינת שינה בחינת ברדמה שהוא בחינת שכחה. ועל ידי זה שוכח ועושה האיסור בשוגג. וזה שמצינו שבכל מסכת כריתות ובשאר מקומות הש"ס דרך התנא תמיד כשרוצה לדבר משוגג הוא מצייר אותו באכילת חלב. כמו שכתוב שם אמר לו אכלת חלב וכו'. וכן בכל המסכתות עיין שם. כי חלב הוא בחינת לבן בחינת שוגג כנ"ל וזה שכתוב בספרים שהתשובה קשה על השוגג יותר מעל המזיד. ובאמת בודאי המזיד אף על פי כן חמור מאד מן השוגג אך יש בזה אופנים. כי באופן אחר קליפת לבן קשה מאד הרבה יותר מקליפת עשו. כי לבן בא בערמה ובמרמה בתחבולות עד שמסתיר ומערבב דעתו ואין יכול לשמור ממנו כל כך. וזה בחינת השגגות שמכשילו בלא דעתו. ועל כן קשה מאדד לצאת ממנו כי אם בסיוע גדול מלעילא. אבל עשו שהוא בחינת מזיד שהוא בא ברציחה, אזי אפשר לחגור מתניו ולהתגבר ללחום עמו להרגו ולהכניעו אמן כן יהי רצון:

תוכן העניינים

ליקוטי הלכות - יורה דעה א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה