ליקוטי הלכות יורה דעה חלק א · דם א
ובו יתבאר ענין פסח וספירת העומר:
אות א
על פי המאמר אית לן בירא בדברא וכו'. עיין שם כל המאמר(סי' ל"א)
והכלל כי הכיסופין וההשתוקקות דקדושה הם יקרים מאד מאד כי על ידי הכיסופין שמשתוקק וכוסף לדבר שבקדושה להתקרב לה' יתברך באמת על ידי זה נעשין נפשות. ועיין עוד מענין כיסופין (בדף מ"ד ע"ב) מאמר המתחיל זווגן והצטרפותן של אותיות וכו' עיין שם. כי שם מדבר גם כן מענין זה. אך לא די לאדם בהשתוקקות לבד רקהוא צריך להוציא בשפתיו ההשתוקקות לבד רק הוא צריך להוציא בשפתיו ההשתוקקות והכיסופין ואזי יוצא הנפש מכח אל הפועל. ועל ידי זה נעשין נקודות לאתיות התורה ונצטירין לטוב כי אותיות בלא נקודות הם כגולם כגוף תלא נפש. ועל ידי הכיסופין נעשין נפשו"ת שהב בחינת נקודות ועל ידי זה נצטרפין ונזגווגין ונצטיירין אותיות התורה לעשו"ת פעולתם כפי הכיסופין וכו'. וזהו תורי זהב נהשה לך עם נקודות הכסף וכו'. וזה בחינת גילגולי הנפשו"ת כי עיקר הדיבור הוא שכלי הדיבור מכין באויר ואויר הזה פוגע באויר הסמוך לו והסמוך בסמוך עד שמגיע לחבירו וכו'. ועלו הכיסופין וההשתוקקות דקדושה הם בחינת אהבה וחסד שזוכין על ידי שמירת הברית (כמבואר שם). ועל ידי שמירת הברית האמונה בשלימות והאמונה היא שלימות כל הדברים שלימות הצדקה שמנהגת כל גלגלי הרקיע וכו'. ועל ידי זה הוא תיקון כל הדרכים כי כל היסורים שי ש לאדם בדרכים הכל מחמת פלם הילוך גלגלי הרקיע שבא על ידי פגם האמונה והצדקה. שכל זה תלוי בתיקון הברית וכו'. וזה בחינת שמש בשבת צדקה לעניים כי שבת היא בחינת אמונה וכו' ומי שהוא בעל נפש דהיינו דרגא דאברהם שזכה לחסד הזה לבחינת אהבה והשתוקקות וכיסופין דקדושה ועל ידי זה עשה נפשות. ומי שהוא בבחינת זו אזי כל אכילותיו וסעודוביו הוא בבחינת לחם הפנים ואזי כל הכוכבים ומזלות וכל העכו"ם שהם תחתיהם כולם טורכים בשביל פרנסתו בבחינת שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך וכו'(עיין שם כל זה היטב היטב) :
וזה בחינת פסח. שהוא בחינת חסד בחינת אברהם כמובא היינו בחינת אברהם כמובא היינו בחינת אהבה והשתוקקות וכיסופין דקדושה. כי פסח הוא תכלית התקרבות ישראל לאביהם שבשמים כי אז הוא עדיין קודם מתן בורה. ובתחילת ההתקרבות אזי העיקר הוא רק ההשתוקקות וכיסופין דקדושה. כי עדין אין יודעין כלל מה לעשות, כי עדיין לא קיבלו את התורה ואזי העיקר הוא רק ההשתוקקות והכיסופין דקדושה. ועל ידי אלו ההשתוקקות והכיסופין דקדושה שזהו בחינת חסד בחינת אברהם בחינת פסח על ידי זה נעשין נקודות הכסף ועל ידי זה מציירין אותיות התורה לטוב. ועל כן על ידי זה זוכין אחר כך לקבלת התורה בשבועות. כי אי אפשר לקבל את התורה כי אם כשמציירין תחילה את אותיות התורה לטוב על ידי הכיסופין דקדושה כי מקודם אותיות התורה הם כגולם ואין להם שום ציור. רק על ידי הכיסופין דקדושה על ידי זה נזדווגין ונצטיירין ונצטרפין אותיות התורה ואזי יכולין לקבל את התורה. ובשביל זה לא ניתנה התורה כ"ו דורות עד שבא משה רבינו עם דורו וקבלו את התורה. כי לא היה אפשר לקבל את התורה עד שנצטיירו ונצטרפלו תחליה אותיות התורה על ידי הכיסופין דקדושה וכל הצדיקים הקדמונים שהיו קודם מתן תורה כולם עסקו בזה שהיה להם השתוקקות וכיסופין דקדושה לה' יתברך שזה היה עיקר עבודתם.ץ וזה בחינת כ"ו כי לעולם חסדו הנאמר על כ"ו דורות שקודם מתן תורה כמו שאמרו רבותינו ז"ל. היינו כי אז היה מתקיים העולם רק בחסדו לבד. שזהו בחינת אהבה והשתוקות וכיסופין דקדושה שהיה אזלהצדיקים שבכל דור. ועל כן עיקר התחלת התגלות התורה התחיל מאברהם אבינו עליו השלום שהיה ראש למאמינים וראש לנימולים והוא התחיל לגלות אלקותו בעולם. והוא קיים את כל התורה עד שלא ניתנה. כי אברהם היה מדתו חסד היינו בחינת אהבה והשתוקקות וכיסופין דקדושה, ועל כן על ידו עקר התחלת התגלות התורה, כי עקר התגלות התורההוא על ידי ההשתוקקות והכסופין דקדשה, שעל ידי זה ניצטיירין אותיות התורה להצטייר לטוב. וכן שאר העבות והשבטים כולם היו מציירים ומצרפים אותיות התורה לטוב על ידי כיסופין דקדושה שלהם. עד שבגא משה רבינו שהיה כולו טוב עם דורו שהיו כולם צדיקים יד שעל ידי השתוקקות וכיסופין דקדושה שלהם נשלם כל התורה כולה כי הם זכו לצייר ולצרף כל אותיות התורה לטוב. ועל ידי זה זכו הם לקבל את התורה כי אי אפשר לקבל את התורה כי אם על ידי ההשתוקקות וכיסופין דקדושה שעל ידי זה בונים ומצרפים ומציירים אותיות התורה לטוב, ואזי ישלהאותיות חיות ואז יכולים לקבלה. וזה בחינת פסח שהוא קודם שבועות שהוא מתן תורה כי מקודם צריכים לבחינת חסד שהוא בחינת פסח דהיינו אהבה והשתוקקות וכיסופין דקדושה שזהו בחינת חסד לאברהם כנ"ל כדי לצייר אותיות התורה לטוב. ועל ידי זה דייקא יכולין לקבל את התורה כנ"ל:
אות ב
וען בכל אדן ובכל זמן. כל אחד ואחד קודם שזוכה לאיזה התגלות בתורה או לאיזה עבודה מעבודת ה' יתברך כל אחד כפי מה שהוא שזהו בחינת קבלת התורה. כי כל אחד מישראל אפילו הפחות שבפחותים צריך לקבל את התורה בכל דור ודור. כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק אשר אנוכי מצוך היום בכל יום יהיו בעיניך כחדשים. וכמו שכתוב היום הזה נהיית לעם. ופרש רש"י שיהא דומה בעיניך כאלו היום באת עמו בברית. היינו שכל אחד מישראל כפי מה שמקבל על עצמו על מלכות שמים, שמקבל על עצמו מעתה לחדש כנשר ימיו שעברו בחשך. ורוצה מעת ה ליכנם בתורה ועבודה באמת זהו בחינת קבלת הבורה אצלו. ואי אפשר לזכות לזה כיאם על ישי החסד הנ"ל בחינת פסח. היינו על ידי ההזתוקקות והכיסופין דקדושה שצריך להרגיל עצמו מאד שיהי לו כיסופין והשתוקקות דקדושה שיכסוף וישתוקק ויתגעגע מאד תמיד מתי יזכה להתקרב לה' יתברך באמת לצאת ממדריגתו הפחותה והשפילה וליכנס אל הקדושה באמת לשוב אליו יתברך. וצריכין להוציא בפה הכיסופין וההשתוקקות והגיעגועים דקדושה נה"ל ראז זוכים לצייר אותיות התורה לטוב. ואז זוכים לבחינת קבלת התורה כפי ההשתוקקות והכיסופין דקדושה שהיה לו היינו שזוכה אחר כך באמת שיתמלא רצונו שיזכה לקבל את התורה, דהיינו לקיים את כל דברי התורה באמת שזה עיקר בחינת קבלת התורה כנ"ל:
אות ג
ועל כן עיקר בחינת פסח הוא על ידי תיקון הברית שעל ידי זה נגאלו כי בליל יציאת מצרים נמולו כולם. כמו שכתוב כל ערל לא יאכל בו. כי על ידי תיקון הברית זוכין לאלו הכיסופין והזתוקות דקדושה שהם בחינת חסד דמתגלה בפומה דטמה שזהו בחינת פסח כנ"ל ועל כו נקרא פסח בחינת פה סח כמובא. כי צריכין להוציא הכיסופין בפה דייקא לדבר ולשיח בפה דייקא את כל הכיסופין דקדושה שבלבו כנ"ל. ועל ידי ביקון הברית שזכו אז כנ"ל על ידי זה זכו לאמונה שזה היה עיקר יצמיאת מצרים שהאמינו בה' ויצאו אחריו אל המדבר. כמו שאמרו רבותינו ז"ל כדאי הם והאמונה שהאמינו בי ויצאו וכו'. וזה בחינת זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה שזה נאמר על יציאת מצרים שהאמינו בה' והלכו אחריו במדבר וכו'שכל זה זוכין על ידי תקון הברית שזכו אז, שעל ידי זה זוכין לחסד ואהבה בחינת כיסופין דקדושה כנ"ל. וזהו בחינת חסד נעוריך אהבת כלולותיך דייקא, בחינת חסד ואהבה הנ"ל שהוא בחינת השתוקקות וכיסופין דקדושה שזה בחינת פסח בחינת חסד לאברהם כנ"ל. וזהו לכתך אחרי במדבר וכו'. כי על ידי האמונה על ידי זה נתתקנין הדרכים. כי על ידיזה מאירין הכוכבים והמזלות ועל ידי זה ניצולין מן עיכוב הדרך כנ"ל. וזהו לכתך אחרי במדבר, לכתך דייקא כי על ידי זה בעצמו שהאמינו בה' והלכו אחריו במדבר עלידי זה זכו לתיקןון הדרך והאיר להם ה' יתברך הדרך ללכת במדבר. כמו שכתוב אפ אשים במדבר דרך וכו'. וכמו שכתוב וה' הולך לפניהם יומם לנחותם הדרך וכו' כי תיקון הדרכים הוא על ידי אמונה כנ"ל:
אות ד
וזהו שאמרו רבותינו ז"ל בשביל ד' דברים נגאלו. על שלא שינו את שמם ולא שינו את לשונם. והיו גדורים מן העריות ומן העבודה זרה (על יתפלא המעיין אשר נמצא בכמה מקומות בדברי רבותינו ז"ל מבואר שלא היו גדורים מעבודה זרה וכאן מבואר להיפך. אבל נמצא במ"ר במדבר פ"ג על פי מוציא אסירים בכושרות שבזכות הכזרים שבהם שלא עבדו עבודה זרה נגאלו עיין שם. נמצא שאלו ואלו דבר אלקים חיים גם בזכות שהיו גדורים מעבודה זרה. שלא שינו את שמם זה בחינת השתוקקות וכיסופין דקדושה שעל ידי זה נעשין נפשו"ת כנ"ל. והשם הוא הנפש כמו שכתוב נפש חיה הוא שמו כמו שכתב רבינו ז"ל במקום אחר (סי' נ"ט). וצריכין להוציא הכיסופין בפה וזה ולא שינו את לשונם דהיינו לשון הקודש שהוא בחינת קדושת הלשון דהיינו מה שמדברים בפה דברי קדושה שהם ההשתוקקות והכיסופין דקדושה שזהו בחינת לשון הקודש שהוא הלשון של ישראל. וזה שלא שינו את שמם שהוא הנפש דקדושה שנעשה על ידי הכיסופין דקדושה כנ"ל. ולא שינו את לשונם דהיינו שהיו מדברים תמיד תלשון הקודש שהוא בחינת קדושת הדיבור. דהיינו שהיו מדברים בפה את הכיסופין דקדושה שלהם שזהו בחינת לשון הקודש כנ"ל. וכל זה זוכין לאמונה כנ"ל. וזהו ושהיו גדורים מן העריות מן העבודה זרה. היינו תיקון הברית ותיקון האמונה שעל ידי זה זכו להשתוקקותך וכיסופין דקדושה. ועל ידיזה היתה עיקר הגאולה בחינת פסח שהוא בחינת חסד לאברהם כנ"ל:
אות ה
ועל ידי ההשתוקקות וכיסופין דקדושה שעל ידי זה עושין נפשות. על ידי זה האכילה הוא בבחינת לחם הפנים. וזה בחינת מצות שצריכין לאכול בפסח, וזה בחינת לחם הפנים שהיו באים מצה. כי לחם הפנים הוא לחם חם דרגיה דאברהם בחינת כחום היום וכו' (כמבואר במאמר הנ"ל). כי אברהם זכה לבחינת זו בחינת כחום היום על ידי תיקון הברית על ידי מצות מילה. כי אז אחר שנימול נאמר שם אצלו כחום היום כי הוציא הקדוש ברוך הוא אז חמה מנרתיקה כמו שאמרו רבותינו ז"ל כמו שיהיה לעתיד שתתגלה החמה בתוקפה (כמבואר במאמר הנ"ל). ואז באותו היום אפה מצות כמו שכתוב שם בענין מהרי שלש סאום וכו' לושי ועשי עוגות פירש רש"י פסח היה וכו' כי מצות הוא בבחינת לחם הפנים שזכין על ידי שמירת הבריךת כנ"לשהם בחינת לחם חם דרגיה דאברהם בחינת כחום היום שאז אפה אברהם מצות כנ"ל:
אות ו
וזה בחינת ספירת העומר. כי עיקר הספירה נוא בחינת השתוקקות וכיסופין דקדושה שכל אחד נכסף ומשתוקקק ומתגעגע לזכות לקבלת התורה בשבועות. וזהו בחינת ספירה שהוא בחינת השתוקקות וגיעגועים. כמו מי שסופר הימים מחמת שמתגעגע וכוסף ומשתוקק מאד לאיזה דסר מחמת זה סופר הימים מתי יזכה לסא לאותו הדבר. כי בפסר עיקר הגאולה על ידי ההשתוקקות והכיסופין דקדושה כנ"ל. אבל אז היה הכל על ידי אתערותא דלעילא לבד כידוע. אבל אחר כך צריכים שנתעורר אנחנו מעצמינו בבחינת אתערותא דלתתא וזה בחינת ספירה שאנחנו בעצמינו צריכים להתעורר לכסוף ולהשתוקק ולהתגעגעלהתקרב אליו יתברך שזהו בחינת ספירה כנ"ל. ועל כן בשעת ספירה הוא התעוררות גדול והשתוקקות נמרץ מאד לה' יתברך כי עיקר הספירה נוא בחינת הזתוקקות וכיסופין דקדושה כנ"ל. וזה בחינת מה שזופרין לעומר. כי הנפת עומר שעורים זה בחינת מה שמבררין ועושין נפשו"ת מן האויר על ידי הכיסופין דקדושה על ידי שמוציאין בפה הכיסופין דקדושה (כמבואר במאמר הנ"ל עיין שם היטב בענין גילגולי הנפשו"ת עיין שם ובדף מ"ה). כי שעוריםזה בחינת כשעירים עלי דשא(דברים ל"ב) בחינת רוח סערה. ומשם צריכין לברר הדיבור שמשם יוצאין הנפשו"ת בבחינת רוח סערה עושה דברו(תהלים קמ"ח) כי עיקר הדיבורנעשה נמ האויר כנ"ל. שה' מוצאות הפה מכים באויר וחתכין הדיבור והאויר הוא כיות האדם כי אי אפשר לחיות בלא אויר והוא בחינת רוח החיים בחינת נפשות. ועל ידי שמדברים דיבורים קדושים בחינת השבוקקות וכיסופין דקדושה, על ידי זה עושין מהאויר שהיה בתחילה בבחינת רוח סערה עושין ממנו נפשו"ת שקשושה שהם בחינת דיבורים קדושים בחינת רוח סערה עושה דברו. וה בחינת עומר שעורים כנ"ל כי שעורים הוא בחינת ה' אותייות מנצפ"ך (כמובא בכבנות). שמשם שורש הנפשו"ת שמשם מה' אותיות מנצפ"ך נעשים ה' מוצאות הפה שמשם יוצאים הנפשו"ת כנ"ל. וכל זה נעשה על ידי כיסופין דקדושה כנ"ל וכל זה נעשה על ידי כיסופין דקדושה כנ"ל. כי שעורים הוא מאכל בהמה כי קודם שמתקרבין לה' יתברך קודם שזכין לבחינת קבלת התורה אזי הוא בבחינת בהמה. כי זאת התורה אדם אתם קרוים אדם וכו'. וכמו שכתוב בזוהר שבשביל זה מביאין אז עומר שעורים. ואז קודם ההתקרבות שאז הוא בבחינת בהמה אז העיקר הוא רק ההשתוקקות והכיסופין דקדושה בבחינת כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקי ם וכו'(תהלים מ"ב). ועל ידי זה זוכין לצייר ולצרף אותיות התורה לטוב וזוכין לקבלת התורה ואז עולין מבהמה לאדם כי עיקר גדרהאדם הוא הדיבור. ועל ידי הדיבורים שעושין מן הרוח סערה כנ"לדהיינו שמבררין ומזככין הרוח סערה ועושין משם דיבורים קדושים. על ידיזה מבררין ומעלין מבהמה לאדם וזוכין לקבלת התורה כנ"ל
אות ז
וזה בחינת זבע שבתות. כי עיקר הרצון וכיסופין דקדושה שמזה נישין נפשו"ת הוא בשבת. כי שבת הוא רצון וכיסופין דקדושה. כמו שכתוב באהבה וברצון הנחלתנו ואז מתגלה רעוא דרעוין רצון שברצונות. ועים כן אז זוכין לנפש יתירה כמו שכתוב כי בו שבת וינפש. ועיקר הנפש יתירה זוכין בשבת יל ידי ההשתוקקות והכיסופין דקדושה בבחינת כיון ששבת וי אבדה נפש שמתגעגעין אחר הנפש. ועל ידי זה זוכין לנפש היתירה(כמו שכתוב שם רבינו ז"ל עיין שם ובדך מ"ה). כי שבת כלול מכל הבחינות הנ"ל. כי שבת הוא בבחינת אמונה בשלימות כי שבת מורה על חידוש העולם (כמו שכתוב שדם במאמר הנ"ל). ואז זוכין לעשו"ת נפשו"ת על ידי השתוקקות והכיסופין דקדושה. וזהו בחינת הנפש היתירה שזכין בשבת על ידי השתוקקות וכיסופין ורצון דקדושה בחינת רעוא דרעוין רצון שברצונות שמתגלה בשבת. ועלידי זה זוכין שתהיה האכילה בבחינת לחם הפנים כנ"ל. ועל כן עיקר הלחם הפנים הוא בשבת שאז עורכין ומסדרין את הלחם הפנים. כי בשבת נעשין כל הבחינות הנ"ל שעל ידי זה זוכין ללחפ הפנים כנ"ל:
ועל כן צריכין לספור זבע שבתות תמימות. כדי שעהיו נכללין כל זבעת ימי בראשית בשבת שכל יום ויום יהיה נכלל בשבת. כדי שיהיו נכללין כל שבעת ימי בראשית בשבת שכל יום ויום יהיה נכלל בשבת. כדי שיקבל משבת בחינת נארת הרצון שהוע בחינת כיסופין דקדושה. שעל ידי זה נעשין נפשו"ת שעל ידי זה עקר קבלת הבורה כנ"ל:
אות ח
וזה בחינת מ"ט יום. כי על ידי הכיסופין דקדושה זוכין לבחינת לחם הפנים שהוא לחם חם בחינת עתיד הקב"ה להוציא החמה מנרתיקה (כמבואר במאמר הנ"ל). ואז יתקיים ואור החמה יהיה שבעתים שהוא שבעה פעמים שבעה. שהוא בחינת שבעה שבועות של ספירת העומר שבהם משתוקקים ונכספים לה' יתברך. שעל ידי זה זוכין לאור החמה שבעתים וכו' בחינת וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה. שכל זה זוכין על ידי כיסופין דקדושה שהוא בחינת ספירת העומר כנ"ל:
אות ט
וזה בחינת איסור דם. כי הדם הוע הנפש ועל כן עיקר יציאת מצרים היה על ידי כיסופין דקדושה כנ"ל שעל ידי זה עושין נפשו"ת דקדושה ועל ידי זה עיקר תיקון הדמים שבזה היה תלוי עיקר הדאולה על יגי ביקון הדמים כידועבבחינת ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי. רעל ידי כיסופין דקדושה שעל ידי זה עושין נפשו"ת על ידי זה מזככין ומתקנין הדמים כי הדם הוא הנפש ואז דם נעככר ונעשה חלב(בכורות ו) שהוא בחינת נקודות הכסף בחינת מוחא חווארא ככספא שמשם נמשךלבנונית הדמים בחינת דם נעכר ונעשה חלב. ועל כן אסור לאכול דם כי שם נפש הבהמיות שאי אפשר לאוכלו כי אם כשמבררין וזככין את הנפש מבהמה לאדם על ידי כיסופין דקדושה שעל ידי זה נזדוודין האעותיוטת והנקודות בחינת זווגי הנפשו"ת שעל ידי זה דם נעככר ונעשה חלב. ואז דייקא נת ברר הדם ונזדכך ונעשה ממנו חלב ואזמותר באכילה כי עיקר תיקון האכילה דקדושהשל ישראל הוא על יי כיסופים דקדושה שעל ידי זה העשין נפשו"ת שעל ידי זה זוכין שכל האכילה הוא בבחינת לחם הפנים שזה עיקר תיקוןהאכילה דקדושה. אבל הדם בעצמו אסור כי הוא בחינת נפש הבהמיות שאסור לאוכלו קודם שנתתקן ונתברר ונזדכך מדם לחלב שזהור עיקר בחינת פסח יציאת מצרים שאז דם נעכר ונעשה חלב כידוע שזה זוכין על ידי כיסופין דקדושה כנ"ל:
אות י
וזה בחינת מליחה והדחה כי עיקר ביקון הנפש שהוע הדם הוא על ידי כיסופין דקדושה כנ"ל. וזה זוכין על ידי תיקון הברית דייקא (כמבואר שם היטב). שעל ידי שמירת הברית אטזי חסד מתגלה שהוא אהבה והשתוקקות וכיסופין דקדושה שעל ידי זה נעשין נפשו"ת וכו' ועל ידיזה נצטיירין אותיות התורה לטוב וכו' עיין שם. ושמירת הברית זההו בחינת מלח בחינת ברית מלח עולם כמובא. ובשביל זה בעצמו נקרא הצדיק שהוא בחינת שמירת הברית בשם בגרית מלח על שם שזוכה על ידי זה לכיסופין דקדושה שעל ידי זה נעשין נפשות. כי כיסופין דקדושה זה בחינת מלח שגורם צמאון בחינת צמאון הנפש דהיינו כיסופין והשתוקות דקדדושה שעל ידי זה נעשין נפשות. בחינת צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועף בלי מים (תהלים ס"ג) בחינת צמאה נפשי לאלקים וכו'(תהלים מ"ב) ועל כן על ידי המלח שהוא בחינת ברית מלח בחינת שמירתהברית בחינת צמאון הנפש כיסופין דקדושה על ידי זה מתקנין ומטהרין את הבשר מדם הבהמיות שהוא נפש הבהמיות בחינת כיסופין דסטרא אחרא. כי על ידי המלח שהוע בחינת שמירת הברית זוכין לכיסופין דקדושה בחינת צמאון הנפש לה' שעל ידי זה עושין נפשו"ת דקדושה ומכניעין ומבטלין ומוציאין נפשו"ת וכיסופין דסטרא אחרא שהוע בחינת דם הבהמיות. כי הצדיק בחינת ברית מלכ נוע מפליט כל הדמים רעים שהם נהפשו"ת והכיספין רעים. כי על ידי ברית מלח זוכין לכיסולפין דקדושה צמאון הנפש לה' שעל יד זה נעשין נפשו"ת דקדושה כנ"ל:
וזה בחינת ההדחה במים. כי הכיסופין דקדושה הם בחינת חסד שהוע בחינת אהבה והשתוקקות (כנ"ל במאמר הנ"ל). ואזי מכניעין ומתקנין הדמנים שהם הנפשו"ת ונמתק הדם שהוא בחינת דין ונתהפך למים שהוא בחינת חסד בחינת גדולים צדיקים שמהפכין מדת הדין למדת הרחמים (כמו שכתב רש"י בראשית ח'). כי כיסופין דקדושה לה' יתברך שזהו בחינת חסד בחינת אהבה והשתוקקות זהו בחינת מים בבחינת (איכה ב') שפכי כמים לבך הוכח פני ה' שזהו בחינ השתוקקות וכיסופין דקדושה שהלב כוסף לה' יתברך עד ששופך את לבו כמים נוכח פני ה'. ואז התהפך לב האבן ללב בשר שהוא רך כמים בחינת (תהלים קי"ד) ההופכי הצור אגם מים היינו בחינת צור לבבי שנתהפך לב האבן למים שנתרכך הלב בבחינת לב בשר עד ששופכין לבם כמים לפני ה'. ועל זה זוכין על ידי כיסופין דקדושה שהם בחינת כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים צמאה נפשי לאלקים וכו' בחינת צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים כי אין מים אלא תורה כמו שאמרו רבותינו ז"ל. ואי אפשר לגות לתורה דהיינו לצייר אותיות התורה לטוב כי אם על ידי כיסופין דקדושה שעל ידי זה עושין נפשו"ת שהם בחינת נקודות הכסף ועל ידי זה מציירין אותיות התורה לטוב כנ"ל. נמצא שעל ידי הכיסופין דקדושה על ידי זה זוכין לתורה בחינת מים ועלידי התורה התורה בעצמה שהיא בחינת מים על ידי זה מכבין צמאון הנפש שבא על ידי בחינת ברית מלח כי הנפש צמאה מאד לה' יתברך. ואי אפשר לכבות צמאון נהפש כי אם על יד המים והמים נעשין על ידי הצמאון בעצמו כי על ידי הצמאון של הנפש על ידי זה בעצמו נעשין נפשו"ת בחינת נקודות ועל ידי זה נצטיירין ונזדווגין אותיות התורה לטוב. ואזי זוכה להתגלות התורה שהוא בחינת מים בחינת ההופכי הצור אגם מים שיוצאין מימי התורה על ידי השתוקקות הלב כנ"ל. ובאלוהמים בעצמו שהם בחינת התגלות התורה שזוכין על ידי צמאון הנפש על ידי כיסופין דקדושה באלו המים בעצמן מכבין צנמאון הנפש בבחינת הוי כל צמא לכו למים (ועיין מענין זה בדרי רבינו במקום אחר לענין יסורים חסושלום במאמר ויאמר בועז אל רות סי' ס'ה עיין שם). כי אי אפשר לכבות צמאון הנפש שצמא מאד לה' יתברך כי אם על ידי התורה שהוא בחינת מים והתגלות התורה בחינת מים זוכין על ידי הצמאון בעצמו שהוא בחינת כיסופיןדקדושה וכו' כנ"ל. וזה בחינת הדחת הבשר במים כי המלח זה בחינת ברית מלח בחינת צמאון הנפש בחינת כיסופין דקדושה שזה מפליט הדמים רעים דם הבהמיות נפש הבהמיות דהינו כיסופין ותאוות הבהמיות כנ"ל. כי על ידי בחינת ברית מלח זוכין לכיסופין דקדושה וכו' כנ"ל. ואחר כך מדיחין אותו במים שהם בחינת מימי החסד בחינת המים שנתגלין על ידי צמגאון נהפש עלידי כיסופין דקדושה שעיקר טהרת הנפש ותיקונה להטהר לגמרי מן הדמים רעים מנפש הבהמיות הוא על ידי בחינת המים בחינת התורה שזוכין על ידי צמאון הנפש שזה עיקר גמר הטהרה. כי בתורה מטהרת את האדם כמו שאמרו רבותינו ז"ל כנחלים נטיו מה נחלים מעלין את האדם מטומאה לטהרה אף דברי תורה מעלין את האדם מטומאה לטהרה:
אות יא
רעל כן בשעת יצית מצרים. הכה אותם ה' יתברך מכה הראשונה בדם שנת הפך להמצרים המים לדם. כי הרשעים מהפכין מדת הרחמים למדת הדין כי המצרים הם בהיפך כי הם ערות הארץ פגם הברית כיסופין דסטרא אחרא. ועל כן אצלם תוקף הדמים בחינת נפש התהמיות בחינת תוקף הדם שבחלל השמאלי שמשם כל התאוות והכיסופין רעים ועל כן אצלם נתהפך המים לדם כי מים יש להם שני כחות כפי שפרש רש"י על פי כיבם ידין עמים יתן אוכל למכביר. כשרצה להפרע מדור המבול הביא עליהם מבול מים. כשרוצה ליתן פרנסה נותן על ידי הדמים משל לנחתום וכו'. וזה בחינת מה שכתוב בזוהר תרומה מים אטינון לשמאלא וכו' עיין שם שכלולים מימין ומשמאל היינו כנ"ל ועל כן עיקר סוף מפלתם היה על ידי המים בקירעת ים סוף כי הם נטבעו במי עם סוף. ולפני ישראל נבקעו המים כי עיקר ימיאת מצרים היהעל ידי כיסופין דקדושה כנ"ל ועלידי זה נמשכין המים בבחינת חסד כי נתהפך דם למים כנ"ל שזהו בחינת דם נעכר ועשה חלב. ולמצרים להיפך כי אפילו מים נת הפך אצלם לדם בחינת דין ונוקמין בהם על ידי שפגמו בהם עלידי כיסופין רעים שהם בחינת תוךקף הדם בחינת נפש הבהמיות כנ"ל. ועל כן נתקרבו ישרעל לה' יתברך עלידי הזאה וטבילה. כי הזאת דם הקרבנות זה בחינת שמבררין הטוב שיש בדם הבהמיות כי בכל מקום נתערב טוב. ועיקר התיקון הוא לברר הטוב שי ש בדם הבהמיות בנפש הבהמיות. ואזי נתתקנין ונמתקין הדמים ונתהפךם מדם למים. וזה בחינת טבילה במי מקוה כי מימי המקוה מטהרין מחל הטומאות שהם בחינת טומאת מצרים טומאת הדמים רעים שמישם כל הטומאות דהיינו בחינת כיסופין רעים שמשם כל הטומאות על ידי שהאדם כוסף ומשתוקק רס ושלום לתאוות רעות. וצריך להכניע את תאוות לבו להרגיל עצמו לכסוף ולהשתוקק תמיד כיסופין דקדושה לה' יתברך ולעבודתו וזה עיקר הטהרה כי על ידי זה נתהפך מדם למים וזה בחינת טהרת המקוה שהוא בחינת מימי החסד שנעשה מכיסופין דקדושה כנ"ל. שזה מטהר מכל הטומאות כנ"ל. וזה בחינת המקוה של שבועות כי שבועות הוא מתן תורה. ועיקר קתלת התורה בשבועות זוכין עלידי כיסופין דקדושה שמשתוקים וכוספין לה' יתברך כל ימי הספירה כי זה עיקר בחינת ספירת העומר בחינת השתוקקות וכיסופין לה' יתברך כנ"ל. שעלידי זה נטהרין מטומאת מצרים ומפגם הנפשו"ת כנ"ל. וזוכין לעשו"ת נפשו"ת דקדושה שעל ידי זה מציירין אותיות התורה לטוב וזוכין לקבלת התורה בשבועות וכנ"ל. ועל כן המקוה של שבועות הוא קדושה גבוה ויקרה מאד מאד כמו שכתב רבינו ז"ל במקום אחר (סי' נ"ו) כי אז נמשכין מימי החסד שהוא בחינת מקוה שזה בחינת התורה שנעשה על ידי כיסופין דקדושה כנ"ל:
אות יב
וזה בחינת ל"ג בעומר כי אז פסרו למות תלמידי רבי עקיבה שהיה בנהם מחלוקת. כי רבי עקיבה ותלמידיו היו צריכין להמשיך ולגלות תורה בעולם כי כל צדיק וצדיק הוא ממשיך ומגלה תורה בעולם בפרט רבי עקיבה שאמרו רבותינו ז"ל עליו שהיה ראוי שתנתן התורה על ידו וכו'. ועיקר המשכת התורה הוא על ידי החסד בחינת אהבה והשתוקות דקדושה כנ"ל. ובהם היה מחלוקת בחינת דינים בחינת התגברות הדמים, על כן לא היהי באפשר שתתגלה התורה על ידים ומתו כום מפסח עד עצרת. ובל"ג בעומר פסקו למות ראז הוא יום הילולא רבא של רבי שמעון בר יוחי שהוא היה גם כן מתלמידי כבי עקיבה והוא וחביריו היו התיקון שלהם כמובא. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (יבמות ס"ב ע"ב) והיה העולם חשך עד שבא רבי עקיבה ושנאה לרבותינו שבדרום והם ר' שמעון וכו' ור' שמעון היה קשת הברית כמו שאמרו רבותינו שלא נראה קשת בימיו וכו'. ועל כן זכה לכיסופין דקדושה כנ"ל שעל ידי זה מציירין אותיות התורה לטוב כנ"ל שעלידי זה מציירין אותיות התורה לטוב כנ"ל שעל ידי זה עיקר התגלות התורה כנ"ל. רעל כן זכה ר' שמעון לגלות בתרי תורה בעולם שלא נתגלה מכמה דורות כי ליה יהבי רשותא וכו'. כי עיקר התלחות סתרי תורה הם עכל ידי כיסופין דקדושה כי סתרי בורה שמשיגין הצדיקים זה בחינת ארבע מאות שקל כסף דמתמן ירתין צדיקיא ת' עלמין דכסופין וכו'. ועל כן אי אפשר לזכות להםכי אים על ידי כיסופין דקדושה לה' יתברך שזה זוכין על ידי שמירת הברית שעלידי זה דייקא זוכין לסתרי תורה בחינת ת' עלמין דכסופין וכו'. ועלידי זה המתיק ותיקן תוקף הדמים בחינת דינים שנתאחזו בתלמידי רבי עקיבה. כי זכה להוציא ולגלות מימי החסד שהתגלין על ידי כיסופין דקדושה כנ"ל. וזה בחינת ל"ג בעומר בחינת מים בחינת גלת עליות וגלת תחתיות. בחינת גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך בחינת ויגל את האב מעל פי הבאר. כי האבת גדולה על פי הבאר דהיינו בחינת לב האבן שהיה מונח על לפי הבאר שעל ידי זה עליד שאין האדם מסלק ממנו חס ושלום לבו האבן עלידי זה אינו יכול לשאוב מים חיים מבאר העליון. ואי אפשר לגול את האבן מעל פי הבאר כי אים עלי ידי כיסופין והשתוקקות דקדושה לכסוף ולהשתוקק ולהתגעגע תמיד לה' יךתברך ולעבודתו. ורבי שמעון בר יוחי זכה לזה בחינת ויגל את האבן מעל פי הבאר כי זכה לגלות סתרי אורייתא היוצאים מבאר מים חיים. וזה בחינת ל"ג בעומר כנ"ל. בחינת ויגל את האבן וכו' בחינת גלת עליות וכו' בחינת גל עיני וכו' וכנ"ל:
וזה שנתנו הקדמונים סימן שביום שחל פורים יהיה ל"ג בעומר והסימן פלג(כמו שכתוב בשולחן ארוך) בחינת פלג אלקים מלא מים וכנ"ל:
וזה שאמר רבי שמעון בהתחלה האדרא ד' שמעתי שמעך יראתי במן יאות הוי למדחל אנן בחביבותאט תליא, תמן יאות הוי למידכל כוונתו על תלמידי רבי עקיבה שעליהם נאמר הפסוק הזה כמו שאמרו רבותינו ז"ל ומובא בדברי רבינו ז"ל (סימן ס"א). היינו שעיקר הפלם של תלמידי רבי עקיבה היה מחמת שלא היה ביניהם אהבת כסד שהוא בחינת השתוקקות וכיסופםין שעל ידי זה עיקר המשכת התורה שהיו צריכין להמשיך מרבי עקיבה רבם שהיה בחינת התגלות התורה כנ"ל ועל כן אמר רשב"י אנן בחביבותה תליא, שאנו צריכין שיהיה ביננו אהבהגדולה שזהו העיקר וכמובא בתלמידי הארי ז"ל שהזהירם הארי ז"ל כמה וכמה פעמים שיהי הביניהם אהבה גדולה. ופעם אחת אמר שיהיה ביניהם אהבהגדולה. ופעם אחת אמר שהיה מוכן לבא לירושלים ושתבא הגאולה על ידם אך שנתקלקן עלידי מעט המחלוקת שנעשה בין החברים על ידי נשותיהם(כמבואר בשבחי האר"י). כי עיקר המשכת התורה הוא על ידי אהבה וחסד שהוא בחינת השתוקקות וכיסופין דקדושה שעלידי זה זוכין לקבלת התורה ולכל טוב וכנ"ל: