ליקוטי הלכות יורה דעה חלק א · בשר שנתעלם מן העין ב
ע"פ התורה תפלה לחבקוק (בסימו י"ט) הנ"ל בה' שחיטה (הל' ב') וע"פ התורה ויהי הם מריקים שקיהם (בסימן י"ז) הנ"ל בהלכות טריפות (הלכה א') :
אות א
וע"כ מחמירין מאד בבשר שנתעלם מן העין. כי עיקר תיקון השחיטה הוא להכניע רע הכולל רוח הבהמיות ע"י בחי' שלימות לה"ק כנ"ל. שזה בחי' תיקון העינים כי עיקר הניאוף שהוא רע הכולל הנ"ל הוא תלוי בעינים כי הוא רע הכולל של ע' אומות כ"ש רבינו במאמר בקרוב עלי מרעים (בסי' ל"ו). נמצא כשמתקנין את הנפש שבתוך החי ע"י השחיטה היינו שמגרשין ומעבירין ממנ ה ומצילין אותה מפגם העין הרע דהיינו רע הכולל של עי"ן אומות כי זה עיקר תיקון השחיטה כנ"ל. כי נפילת הנפשו"ת ופגימתם שנפגמו ונפלו לתוך החי' בבחי' נפשו"ת העשוקים הכל היה ע"י פגם הברית שעל ידי זה עיקר עושק הנפש ונפילתה חס ושלום כנ"ל. וע"כ צריך לתקנה ע"י שחיטה דוקא כנ"ל. ואחר השחיטה כשנתתקן בחי' הנפש כנ"ל, היא בבחי' עולימתא שפירתא דלית לה עיינין דהיינו שאין לה העין הרע פגם של ניאוף רע הכולל של ע' אומות כמבואר במאמר הנ"ל שכשזוכין להנצל מרע הכולל הנ"ל אזי הוא בבחי' עולמתא שפירתא כו' כנ"ל. והנה אחר השחיטה נכשר הבשר לאכילה. כי ע"י שהכניעו משם רע הכולל הנ"ל ע"י בחי' שלימות לה"ק אזי מאירין מותרי הניצוצות והאותיות המלובשין בבשר עצמו כי מקבלים הארה ע"י שלימות לה"ק שנשלם ע"י השחיטה והברכה שעל ידי זה נכנע רע הכולל כנ"ל. ועל ידי זה מאירין ומתנוצצין האותיות המלובשין בבשר הנאכל בבחי' ועתה יגדל נא כח אד' וכו' (כמבואר שם במאמר תפל' לחבקוק) ואזי ראוי וכשר לאכול את הבשר. כי יהיה אכילתו והנאתו מהאותיות המלובשין שם ע"י שהביאו בהם התנוצצות והארה ע"י השחיטה כנ"ל. וזה בחי' טרף נתן ליראיו וזכור לעולם בריתו. טרף נתן וכו' זה בחי' אכילה בכשרות הנ"ל היפך פגם האכילה שהיא בחי' טריפה בחי' טירוף הדעת שהיא היפך טרף הנ"ל כנ"ל וזה נעשה ע"י יזכור לעולם בריתו היינו ע"י בחי' תיקון הברית ע"י שלימות לה"ק כנ"ל. שעל ידי זה זוכין לאכילה בכשרות בבחי' טרף נתן כנ"ל כי אזי נתגלין ומאירין האותיות של כח מעשה בראשית שזהו תיקון האכילה כנ"ל. וזה כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם וכו'. כי נכנעין וניתנין לישראל נחלת הגוים שמכניעין לשונות העמים שיהיו כבושין תחת יד ישראל שעל ידי זה כח מעשיו הגיד לעמו. שנתגלין ומאירין כח מעשה בראשית. ואזי אכילתו והנאתו מהם שזהו בחי' תיקון האכילה בחי' טרף נתן וכו' כנ"ל:
אות ב
וע"כ צריך לשמור את הבשר מאד וליתן עיניו בו להצילו ולשומרו שלא תשלוט עין הרע של עי"ן אומות היינו בחי' רע הכולל הנ"ל. שעד עתה היו האותיות והנפשו"ת כבושים אצלם ועתה שזכו להכניעם צריך לשמור מהם מאד שלא יתאחזו בהבשר הנכשר הנ"ל. כי דרכם לסבב תמיד סביב סביב הקדושה בבחי' סביב רשעים ומהלכון כרום זלות וכו'. כשנתרומם הניצוצות והנפשו"ת שהיו בזילותא גדלותא אזי הם מסבבין תמיד להאחז בהם חס ושלום. ע"כ אסור שיתעלם מן העין הבשר הכשר הנ"ל כדי שלא יתאחזו בו חס ושלום העין הרע של עי"ן אומות בחי' רע הכולל המ"ל. כי בחי' הנפשו"ת הקדושו"ת בחי' האותיות של שלימות לה"ק בחי' חוה אשה הנ"ל, צריכין שמירה גדולה מאד בבחי' כל כבודה בת מלך פנימה בבחי' מעין חתום. כי כשיוצאין לחוץ מן בתיהם שהם נשמרין שם זהו נפילתם והם נתפסים שם בבחי' כי בשדה מצאה כשדרז"ל שאלו היתה בבית לא היתה נתפסת. וזה בחי' ובשר בשדה טריפה, בשדה דייקא כי על ידי זה עיקר פגמה שנפגמה ונטרפת הנפש ע"י שיצאה מביתה אל השדה שנפלה וירדה מבחי' בית לבחי' שדה. וכמובא בדברי רבינו נ"י (בסי'י') שעיקר עליית התפלה שהיא בחי' מלכות בחי' נפש בחי' שלימות לה"ק הנ"ל, עיקר שלימותה כשהיא בבחי' בית אבל בבחי' שדה והר יש שם אחיזה להם חס ושלום. כי הבית הוא דירת בני אדם ושדה היא מקום לבהמות וחיות. דהינו כשהנפש במקומה ובמעלתה בבחי' אדם אזי דירתה ומקומה בבית כנ"ל. אבל כשהיא יורדת להתלבש בבחי' בהמה אזי מקומה בשדה הנ"ל כנ"ל. ובשעת השחיטה שהיא תיקונה אזי מכניסין אותה מן השדה לתוך הבית. וזה בחי' בית השחיטה שקראו רז"ל את מקום השחיטה בית השחיטה דייקא, כי על ידי זה עולה מבחי' שדה לבחי' בית כנ"ל:
אות ג
וע"כ אסור שיתעלם הבשר מן העין.כי צריך ליתן עיניו בו לשומרו מעי"ן אומות כנ"ל.בבחי' כוס של ברכה צריך ליתן עינין בו,בבחי' וראיתם אותו הנאמר בציצת שכל זה בחי' אחת.שצריך ליתן שם העינים להצילם ולשומרם מעי"ן.אומות כי כוס יין של ברכה הוא בחי' שלימות לה"ק בחי' חוה אשה הנ"ל כידוע ,שעל ידי זה זוכין לשמירת הברית שבזה תלויים כל הברכות בבחי' ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וכו' (כ"ש רבינו במאמר בקרוב הנ"ל). וכן ציצת הם בחי' הרוח חיים בחי' שמירת הברית תיקון הניאוף שתלוי בעינים כמו שכתב רביטנו במאמר ואלה המשפטים [בס' ז] ע"ש.וע"כ צריך ליתן שם את העינים כנ"ל:
אות ד
ועתה מבואר היטב ומחובר יפה הד' דברים שהחמירו בהם רבותינו ז"ל שצריכין חותם בתוך חותם דוקא כשנשלחין ע"י נוכרי והסימן חבי"ת והם "חתיכת דג "בשר "יין "תכלת. כי כל אלו הם בבחי' אחת כי כולם צריכים שמירה גדולה מבחי' עי"ן אומות הנ"ל. כי דג ובשר הם דברים שיש בהן רוח חיים ומלובשים בהם נפשו"ת קדושו"ת כנ"ל. צריך לשומרם מאד כשנשלחין ע"י עכו"ם להמילם מהעי"ן אומות שלא יתאחזו בהם כי הם מסבבים להתאחז בהנפשו"ת המלובשין שם כנ"ל. וכן יין הוא דבר יקר וגבוה מאד בחי' שמירת הברית (כמובא בדברי רבינו כ"פ).כי ייןעולה שבעים כמנין סוד היפך רע הכולל של עי"ן אומות. ועל כן קובע ברכה לעצמו שכל הברכות והשירות נאמרין עליו והוא בחי' רוח חיים בחי' חמרא וחיי. בחי' ין חי הנאמר בכוס של ברכה.וע"כ צריך לשמור את היין מאד ממגע נכרי שלא יגעו בו העי"ן אומות ויתאחזו בו חס ושלום כנ"ל. וכן ציצית שהם בחי' עינים בחי' מציץ מן החרכים כ"ש רבינו (הבי' ז). שהם בחי' שמירת הברית היפך העי"ן אומות,ע"כ צריך לשומרם ג"כ כנ"ל בבחי' וראיתם אותו כנ"ל. ועיקר השמירה צריך לשמור את התכלת שהוא בחי' כלה בחי' שלימות לה"ק הנ"ל שעיקר הכנעתם על ידי זה. ע"כ שם מסבבים להתאחז כנ"ל.וע"כ כל אלו הד' דברים כשנשלחים ביד נכרי שהוא אחד מןהעי"ן ארומות צריך שמירה גדולה דהיינו חותם בתוך חותם בבחי' מעין חתום הנ"ל:
אות ה
וע"כ דגים אין צריכים שחיטה. כי אין העי"ן שולטת בהם כי הם נעלמים מן העין. כי מונחים בתןך המים תמיד והמים מכסה עליהם מן העין רעה של העי"ן אומות הנ"ל ע"כ אין צריכין שחיטה כי עיקר השחיטה להכניע עי"ן אומות כנ"ל. וע"כ דגים הם בבחי' שמירת הברית. כי הצדיקים משולים לדגים (כ"ש רבינו בכמה מקומות). וע"כ יוסף שזכה לשמירת הברית נתברך זרעו בברכת דגים כ"ש וידגו לרוב וכו'. כי עין רעה הוא בחי' פגם הברית בחי' רע הכולל של עי"ן אומות כנ"ל שמשם בא ההיזק שניזוקין מעין רעה.כ"ש בבלעם הרשע שהיה לו עין רעה בבחי' שתום העין כי היה משוקע ברע הכוללשל עי"ן ארומות כ"ש ההסכן הסכנתי כ"ש רבינו שם (בסי' לו) וע"כ בכל מה דאסתכל אתלטייא. כי משם באים כל הקללות חס ושלום כ"ש ראה התתי לפניל וכו' (כנ"ל וכ"ש שם). וע"כ יוסף שזכה להכניע לגמרי רע העולל הנ"ל. אין עין הרע שולטת בו כי אין שליטה לעין הרע הנ"ל ביוסף כנ"ל כ"ש בן פורת יוסף בן פורת עלי עין שדרז"ל מזה שארין עין הרע שולטת בו. והטעם מבואר במקרא זה ע"י שזכה לשמירת הברית בחי' בן פורת (כ"ש רבינו שם). וע"כ זכה שזרעו יהיו משולים לדגים שאינם באים לאויר העולם בחייהם כלל. ואין עין הרע בחי' עי"ן אומות שולטת בהם כי אין אחיזה לבחי' רע הכולל בחיות הדגים כנ"ל כמו כן אין עין הרע שולט בזרעושל יוסף כנ"ל. וע"כדגים אין טעונין שחיטה כנ"ל. כי חיות הדגים היא בבחי' עינא פקיחא בחי' עינא חד דרחמי שזה בחי' עלמא דאתי שהוא היפך עין אומות שעיקר אחיזתם בעוה"ז וע"כ המים מכסים עליהם בבחי' עלמא דאתי שנאמר בו ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. כי המים שהם בחי' דעת מכסים ומצילים מעין הרע של עי"ן אומות השולט בעוה"ז. ולעתיד לבא תמלא כל הארץ דעה ולא יהיה שום שליטה לעי"ן אומות כי אין להם שליטה אלא בבחי' עוה"ז כמובא לעיל כ"פ:
אות ו
כי עיקר השחיטה התחילה רק מהח. כי מימי אדה"ו עד החלא הותר להם להרוג בהמה ולאכלה. כי קודם החטא של אדה"ר היו כולם קדושים ואפילו בבהמות וחיות לא היה לאם אחיזה. וע"כ לא היו צריכים לשחיטה והיה אסור לגמרי להרוג נפש ולאכלו מאחר שלא היה צריך תיקון. ואחר החטא שירדו ונשלו כל הדברים ונתאחזו בהם החיצונים אז הוצרכו תיקון. אבל לא התחיל התיקון עד נח שהוא התחיל לתקן העולם ממה שנתקללה בחטא אדם הראשון כמו שכתוב זה ינחמנו וכי'. מן האדמה אשראררה ה'. וממנו התחיל בנין העולם מחדש ותיקונו. כי אז הגיע העולם כולו לתכלית הפגם מאד כמו שכתוב וירא אלקים את הארץ והנה נשחתה וכוף. עד שהוצרך השי"ת להביא מבול להחריב את כל העולם כולו וכ"ש היה מפגם הברית שזה היה תחלת החטא של אדה"ר (כמובא לעיל). ובימי נח הגיע העולם לתכלית פגם הברית מאד כ"ש כי השחית כל בשר וכו' עד שהגיע הפגם אפילו לבהמות וחיות שאפילו הם השחיתו דרכם כשדרז"ל. כי הכל בלוי בהאדם שהוא בעל בחירה ובו תלוי כל העולם כולו וע"י פגם האדם מגיע הפגם אפילו בבהמות וחיות שאפלו הם השחיתו דרכם כנ"ל. וכן בחטא אדה"ר ארז"ל שכל מיני בהמות וחיות טעמו מעץ הדעת וכנ"ל. וע"כ הוצרךלקיום בנין העולם ותיקונו מחדש לעשו"ת תיבה שיבואו כולם אל התיבה כדי להביא כולם ולהעלותם מן החוץ לאספם כולם אל תוך בתי התיבה תיקון הקדושה כנ"ל. וזה שמובא בזוה"ק שעיקר קיום בנין העולם ותיקונו היה תלוי בהתיבה. כי הוצרכו כל הברואים כולם לבא לתוך התיבה דוקא כי התיבה שהוא בחי' בית הוא בחי' תשובה ותיקון לכל העולם כולו שיצא אל החוץ לבחי' שדה כנ"ל. וע"כאחר יציאתם מן התיבה אז הבחיל ביקון העולם ואז הקריב נח קרבנות מכל המינים הטהורים שהם בחי' ביקון הברית כנ"ל. ואז התיר לר השי"ת לאכול בשר כמ"ש כירק עשב וכו'. כי אז צריכין לאוכלם דוקא כדי לתקנם ולהעלותם על ידי זה. ונמצא שאז התחיל תיקון השחיטה כי עתה שנפגמו כולם והתחיל התיקון ע"כ צריכים שחיטה ולאוכלם אח"כ שעל ידי זה יתתקנו כנ"ל. וכ"ז כדי לתקן פגם הברית שזה היה חטא דור המבול וחטא אדה"ר כנ"ל:
וע"כדגים אין טעונין שחיטה כי הם לא נפגמו בפגם וחטא של דור המבול. וע"כלא שלט בהם המבול ולא הוצרכו לבא אל התיבה כלל כ"ש מכל אשר בחרבה מתו ולא דגים שבים. כי בהם לא הגיע הפגם וחטא של דור המבול כ"ש וידגו לרוב כנ"ל. כי מקום הדגים במים והמים מכסים עליהם מפגם הברית כנ"ל. כי פדם הברית מגיע דייקא בבחי' כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ על הארץ דייקאכי לשם מגיע הפגם בבחי' דעת עליון רחסדים גדולים. ואדרבא המים מטהרים מכל הטומאות ומכול הלכלוכים כי לשם אינו מגיע הפגם כי הפגם מגיע דייקא בבחי' עפר. ובפרט פגם הברית שעקרו מגיע בבחי'עפר. שהיא בחינה האחרונה והכלי של על הדסרים שבעלולם כי כולם עומדים עליה. וע"כ הדגים שבים שהמים הנ"למכסים עליהם אין עין הרע של עי"ן אומות שולטת בהם. וע"כלא נפגמו בחטא המבול שהיה פגם הברית כנ"ל. וע"כאין טעונין שחיטה כנ"ל:
אות ז
וע"כ הדגים הם מאכלים של שבת ויו"ט כי שבת ויו"ט הוא בחי' עלמא דאתי כנ"ל. ואח"כ כשהדגים באים לאויר העולם הם מתים מיד כי אין יכולין לחיות אלא במים כי שם מקומם כנ"ל.ואז כשהם באויר העולם לאחר מיתתם אז צריך לשמרם ג"כ מן העי"ן אומות ששליטתם בעוה"ז כנ"ל. וע"כ כששולחין אותם ע"י עכו"ם צריכין גם כן רותם בתוך חותם כמו הבשר הנ"ל כנ"ל:
אות ח
וע"כ העופות הכשרן בסימן אחד כי העופות הם ממוצעיםבין דגים ובהמות כי הדגים נבראו מן המים והבהמות מן העפר. וע"כ אלו טעונין שחיטה ואלו אין טעונין שחיטה כלל כנ"ל. ועופות שנבראו מן הרקקממים ועפו הם ממוצעים בינהם. וע"כ נכשרין בסימן אחד. כי העופות הם בעלי כנפים והם בין גדר אדם שהו בחי' דעת ובין גדר בהמה שהוא בחי' בהמיות בחי' עי"ן אומות כנ"ל.כי מותר אדם מן הבהמה הוא הדיבור שהוא בחי' דעת כי הדיבור תלוי בדעת כידוע כמ"ש מפיו דעת ותבונה והבהמה אין לה דיבור ודיעה.והעוף הוא בחי' ממוצע ביניהם כי רוח שבכנפיהם שעל ידי זה יש להם כח לעוף ולפרוח הוא בחי' רוח הדיבור. היינו שהעופות יש להם יתרום מן הבהמה ששם רוח הדיבור כבוש וסתום לגמרי. ובעופות כבר עלה בחי' רוח הדיבור אל הכנפים. ויש להם כח לעוף. כי הכנפים נם בחי' דיבור כמ"שרבינו (בסי' ס"ג) בחי' ובעל כנפים יגיד דבר. נמצא שהם למעלה מגדר הבהמה וסמוכים יותר לגדר האדם שמעלתם הוא בדיבור כנ"ל. כי הבהמה הולכת על ארבע על ידיה ורגליה כי כי אין להבהמה ידים כלל מחמת שאין לה בחי' הדיבור כלל. כי הדיבור הוא בחי'ידים ושם מקום הדיבור בבחי' כאשר דבר ה' ביד הנאמר במשה ושאר נביאים כמ"ש רבינו נ"י (בסי' נ"ו). כי ה' מוצעות הפה הם בחי' ה' אצבעות שביד כמובא. ובבהמה ירדו הידים והדיבור לגמרי עד שאין לה שום דעת ושום דיבור והולכת על ארבע. אבל העוף אינו הולך כ"א על שני רגליו. ומבחי' ב' הידים ששם תלוי הדיבור נעשה מזה כנפיים שהם למעלה על הגוף סמוכים וקרובים לבח' ידים והם בבחי' וידי אדם מתחת כנפיהם. כי בחי' ידי אדם מלובש בהכנפים ששם בחי'הדיבור שזהו הרוח שבכנפים. וע"כ מחמת שסמוכים לגדר אדם שהוא בחי' דיבור ודיעה ורחוקים קצת מגדר בהמה כנ"ל, ע"כ אין הרע הנ"ל נאחז בהם כ"כ. וע"כ שחיטתן בסימן אחד בלבד שהוא חצי שחיטה של בהמה כנ"ל. וע"כ העופות ע"י עפיפתם ופריחתם הם מתרוממים מהארץ ונעלמים מן העין קצת. כי אין עין של האומות שולטת בהם כ"ככי הם רחוקים ע"פ הרוב מן עפר הארץ ששם עיקר אחיזת העי"ן אומות כנ"ל. וכ"ז ע"י עפיפתם ע"י הכנפים הנ"ל שהוא בחי' דיבור הסמוך לגדר אדם לבחי' דעת כנ"ל. שעל ידי זה הם עופפים ומתרוממים מן עפר הארץ ששם אחיזת העין אומות הנ"ל.כי הם פורחים באויר ונעלמים מן העין ואין העין שולטת בהם כ"כ כנ"ל. כי העופות הם בבחי' מלאך הממוצע בין הע' שרים ובין קדושת ישראל בבחי' עץ הדעת טו"ר. כי המלאכים נקראו בעלי כנפים וכמ"ש רבינו נ"י (בסי' י"א) על מארז"ל עוף אחד יש בכרכי הים וכו'.שהוא בחי' מלאך בחי' מט"ט שהוא בחי'משנה בחינת עץ הדעת טו"רכשר ופסול וכו'. בחינת תרגום שהוא ממוצע בין לשונות של ע' שרים הנ"ל שהם בחנת קדושת ישראל. כי לה"ק נמסר לישראל ועל כן הכשרם בחצי שחיטה של בהמה דהיינו סינן אחד כנ"ל:
אות ט
וע"כ כל זמן שלא יצא הוולד לאויר העולם אין טעון שחיטה וניתר בשחיטת אמו. כי הוא עדיין בבחינת עיבור נעלם שהוא נעלם ונסתר מן העין הבחינת עי"ן אומות הנ"ל ע"כ אין צריך שחיטה כנ"ל. וזה שגזרו רז"ל להצריכו שחיטה כשהפיס על גבי קרקע. כי מאחר שכבר יצא לאויר העולם ועמד ע"גקרקע על עפר הארץ הנ"ל ששם אחיזתם אע"פ שמדאורייתא א"צ שחיטה כי כבר ניתר בשחיטת אמו אעפ"כ צריך לשחטו משום מראית העין. היינו בחינת מראית העין הנ"ל ששלט בו ע"י שהפריס ע"גקרקע עפר הארץ הנ"ל וע"כ צריך שחיטה שהוא התיקון כנ"ל:
אות י
וזהו בחינת איבור אבר שיצא ממחיצתו. כי תיכף שיצא לחוץ לאויר העוה"ז נאסר מיד ע"י ששולטת עליו עין הרע של עי"ן אומות כנ"ל ואין לו היתר אלא בשחיטה שהוא הכנעתן כנ"ל. ומאחר שזה האבר אין לו שחיטה (כמובא בש"ע ע"ש). ע"כנאסר לגמרי באיסור אבר מן החי כי אין שחיטה אלא מן הצואר כנ"ל. וזה שלמדו רז"ל איסור זה של אבר שיצא ממחיצתו מפסוק ובשר בשדה טריפה ממש ססחינת כי בשדה מצאה כנ"ל. דהיינו שיצא חוץ מן הגבול שהוא נסתר ונעלם בו מן העין כנ"ל. ואזי הוא בחינת טריפ ה ממש. כי נאחזים בו בחינת העי"ן אומות כנ"ל. ואין תקנה אלא בשחיטה במקום ששייך ביקון השחיטה