ליקוטי הלכות יורה דעה חלק א · ביצים ד
אות א
סימני ביצים להכיר שהם מעוף טהור. אם שני ראשיה כדין או חדין או שהיה חלמון מבחוץ וחלבון מבפנים בידוע שהוא ביצת עוף טמא וכו'. ואם ראשו אחד כד ועגול וראשו השני חד ועגול וחלבון מבחוץ וחלמון מבפנים אפשר שהוא ביצת עוף טמא ואפשר שהוא ביצת עוף טהור לפיכך שואל לצייד ישראל וכו' ואם אמר של עוף פלוני וכו' סומך עליו וכו':
על פי התורה חותם בתוך חותם בדימן כ"ב (עיין שם כל התורה היטב). והכלל לעניננו שאי אפשר להתקרב אל הקדושה כי אם על ידי עזות לעמוד כנגד העזי פנים שבדור שעיקר גדולתם והתנשאותם הוא רק על ידי עזות והם מונעים גדולים למי שחפץ באמת להתקרב לצדיקי הדור ויראים וכשרים אמתים. על כן אי אפשר לעמוד כנגדם כי אם כשיהיה עז פנים כנגדם להתגבר בעזות דקדושה נגד העזי פנים המונעים הנ"ל. ועזות דקדושה הוא בחינת קולות כי כל הקולות דקדושה כולם הם בחינת עזות בחינת הן יתן בקולו קול עוז. ולזכות לעזות דקדושה שהוא בחינת קולות הוא על ידי שמחה שזכין על ידי בחינת נעשה ונשמע שהם בחינת נגלה ונסתר תורה ותפלה וכו' וכו' (עיין שם כל זה היטב) :
וזה בחינת סימני ביצים. כי איתא בתיקונים כי יקרא קן צפור וכו' אפרוחים או ביצים שביצים הם מארי מקרא עיין שם. ומארי מקרא זה בחינת בני הנעורים המתחילים לחנך עצמן וליכנוס לעבודת ה' החפצים באמת להתקרב לאנשי אמת שיורו אותם הדרך הישר והאמת. כי אלו המתחילים להתקרב אל הקדושה וליכנוס בעבודות ה' הם בבחינת מארי מקרא שהוא התחלת לימוד התורה כמו התינוק שמתחיל לכנוס אל החדר התחלת לימודו הוא מקרא כמו כן בענין עבודת ה' כשמתחילין ליכנוס בעבדת ה' הוא בבחינת מארי מקרא שהם בחינת ביצים כנזכר לעיל בתיקונים. ועדיין צריך לעבור עליהם מניעות הרבה ונסיונות הרבה ואם יזכו לעמוד בהם אז יצליחו ויעשו פרי. ועל כן על פי רוב אין נשארין כולם בקדושתם רק הרבה מהם נופלים וזעירין אינון שנשארים קבועים בקדושתם כמו שכתב רבינו ז"ל על פי והנותר בירושלים קדוש יאמר לו עיין שם בהתורה היכל הקודש (בסימן נ"ט). וכעין שאמרו רבותינ ז"ל לענין הלימוד אלף נכנסין למקרא יוצאים מהם מאה למשנה. מאה נכנסין למשנה וכו' עד שנשאר רק אחד מאלף שיצליח היטב כמו שדרשו שם על פי אם אחד מאלף מצאתי וכו'. וכמו כן ממש הוא בענין התקרבות לעבודת השם יתברך כי הכל אחד כי גם עיקר הלימוד בחינת אלף נכנסין למקרא הכל הוא בשביל עבודת ה', כי לא המדרש העיקר אלא המעשה. ועל כן נקראים המתחילים בחינת מארי מקרא בשם ביצים,כי הם כמו ביצים שעדיין לא נתגלה בהם צורת האפרוחים וצריכים שמירה גדולה שלא להרסם ושלא לשברם בקל חס ושלום. וזה שנתנו חז"ל סימן הביצים ראשו אחד כד ועגול וראשו השני חד ועגול ואז אפשר שהם טהורים. אבל ב' ראשיה כדים או חדים הם בוודאי טמאים. זה רמז שעיקר הסימן של המתחילים להתקרב שהם בבחינת ביצים הוא כשיש להם עזות דקדושה הנמשך מבושה דקדושה מבחינת ובשת פנים לגן עדן, דהיינו שהעזות שלו נמשך מבחינת נעשה ונשמע ועיקר הוא בחינת נשמע בחינת תפילה (כמבואר שם בהתורה הנ"ל עיין שם) שהוא בחינת יראה בחינת בושת. נמצא שעזות דקדושה נמשך מבשת שהיא בחינת נעשה ונשמע תורה ותפילה עיין שם:
וזה בחינת ראשו אחד כד וראשו אחד חד. חד זה בחינת עזות שהוא עז וחד וחריף לעמוד כנגד הרוצים למונעו מהקדושה באמת. אבל מצד השני הוא גם כד, זה בחינת בושה בחינת נעשה ונשמע שהם כללות התורה שהם בחינת כ"ד ספרין דאורייתא שמשם הבושה דקדושה בחינת אל ישור ד"ך נכלם שהוא בחינת תפלה אמונה בחינת כ"ד אתוון דבשכמל"ו (וכמבואר ענין זה בתיקונים עיין שם). היינו שיש לו עזות שהוא בחינת חד אבל העזות שלו הוא עזות דקדושה שנמשך מתורה ותפלה שהוא בחינת כ"ד אתוון דבשכמל"ו שמשם בחינת בושה דקדושה בחינת אל ישוב דך נכל וכו' כנ"ל ואז דייקא אפשר שהוא טהור. כי עדיין הדבר ספק, כי אף על פי שרואין בו עזות ובושת. אבל מי יודע אם העזות והבשת שניהם מהקדושה. כי יש אחד שיש לו עזות ובשת ושניהם להיפך שהוא עזות פני דסטרא אחרא שמעיז פניו כנגד כשרי הדור, וכנגד השקרנים יש לו בשת פנים ומתבטל כנגדם. על כן אף על פי שרואין בו עזות ובשת שהם בחינת ראשו אחד חד וראשו אחד כד עדיין צריכן לידע אם הוא מסטרא דקדושה, כי אולי הוא מהפך דברי אלקים חיים כנ"ל כי התורה יש בה שני כחות זכה נעשה לו סם חיים לא זכה וכו'. אבל אם שני ראשיהם כדים או שניהם ראשיהם חדים הם בודאי טמאים היינו כשרואין אחד שהוא בבחינת כד שהיא בחינת בשת מכל צדדיו שאין בו שום עזות כלל, זה בודאי מצד הטומאה ואי אפשר לו להתקרב אל הקדושה. כי אי אפשר להתקרב אל התורה ואל הקדושה כי אם על ידי עזות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל מפני מה נתנה תורה לישראל מפני שהן עזין וכנ"ל. וכן אם שני ראשיה חדים דהיינו שהוא ארי מלא עזות ואין בו בשת כלל הוא גם כן בוודאי טמא. כי זה סימן שהעזות שלו הוא עזות דסטרא אחרא שהוא בחינת עז פנים לגיהנם. כי עיקר הסימני טהרה הוא ראשו אחד כד וראשו אחד חד, דהיינו שיש לו בשת ועזות שהעזות שלו נמשך מבשת כנ"ל. וגם לזה צריכין לידע אם הוא מעוף טהור, כי לפעמים יש לאחד עזות ובשת ושניהים להיפך כנ"ל. כי באמת כל החיות ובהמות ועופות וכל הדברים שבעולם כולם מקבלים חיותם רק מישראל המקיימים את התורה. כי הכל נברא ומתקיים בשבילם, כמו שכתוב בראשית ברא בשביל ישראל ובשביל התורה שנקראים ראשית (כמבואר בדברי רבינו ז"ל כמה פעמים). וכל המינים טהורים מקבלים חיות מצד הקדושה ולהיפך מינים טמאים חיותם מהסטרא אחרא. על כן אלו הביצים ששני ראשיהם כדים או חדים זה מורה שמקבלים חיותם מהסטרא אחרא מאותן הרחוקים מהשם יתברך שאינים יכולים להתקרב אל האמת מחמת שיש להם עזות יותר מדאי או בשת יותר מדאי כנ"ל. אבל ראשה אחד כד וראשה אחד חד זה סימן שנמשך חיותו מזה שיש לו עזות ובשת שהוא סימן טהרה אבל עדיין הוא ספק וכו' כנ"ל עד שיתברר שהוא מסטרא דטהרה כנ"ל:
ראשי פרקים שלא נתבארו עדיין: שחיטה הוא בחינת עזות דקדושה להכניע עזות הגוף דסטרא אחרא בחינת רוח הבהמות. כי חרב של שחיטה בחינת גברות בחינת עזות בחינת קולות בחינת רומומות אל בגרונם וחרב פיפיות. עופות הם בחינת קולות בחינת כי עוף השמים יוליך את הקול. ועל כן נמשלו הנשמות לעופות כמו שכתוב נשמתין קדישין דמתחדשין כצפרים וכו' וכמו שכתוב בתיקונים לענין קן צפור שהוא בחינת נשמתין דאתתרכו מאתרייהו וכו'. כי עיקר קדושת הנשמה הוא בחינת קולות דקדושה כי הקול הוא ההבל פה של האדם שהוא בחינת הנשימה שהוא הנשמה וההבל של האדם שהוא בחינת קול. כי עיקר התגברות הנשמה על הגוף הוא על ידי קולות שהם בחינת עזות דקדושה שעל ידי זה מתגברים כנגד עזות הגוף וכנגד העזי פנים שבדור כמו שכתוב בהתורה הנ"ל עיין שם: