אור ברסלב
ליקוטי הלכות - יורה דעה א ליקוטי הלכות יורה דעה חלק א › אבר מן החי ב

ליקוטי הלכות - יורה דעה א

ליקוטי הלכות יורה דעה חלק א · אבר מן החי ב

מתנות כהונה ב

ענין שחיטה ואסור אבר מן החי

על פי המאמר "כי מרחמם ינהגם", עין שם סימן ז בלקוטי תנינא מענין בן ותלמיד כל המאמר וכו', עין שם:

וכלל המאמר בקצור, שצריך לידע איך להתנהג עם הרחמנות, כי על רשעים אסור לרחם וכו'. ועקר הרחמנות הוא לרחם, להוציא את ישראל עם קדוש, ממשאוי הכבד של עוונות חס ושלום, וצריך להשתדל כל אחד להאיר דעת ויראת שמים בחברו ותלמידו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ב"ב קטז) , "אשר אין חליפות למו", חד אמר, בן, וחד אמר, תלמיד וכו'. וצריך שיהיה להצדיק בחינת כל, בחינת כי כל בשמים ובארץ, להראות לדרי מעלה בחינת מה חמית וכו'. ולדרי מטה בחינת מלא כל הארץ כבודו, בחינת הקיצו ורננו שכני עפר וכו'. ועל ידי זה מאיר בשעת האכילה הארת הרצון וכו'. עין שם כל זה היטב) :

אות א

והנה השחיטה היא רחמנות גדול.כי זה עיקר הרחמנות להאיל דעת בעולם להודיע כי ה' הוא האלקים בחי' אשרי משכיל אל דל כי על רשעים אסור לרחם. וזהו בעצמו מחמת זה כי עיקר הרחמנות להאיר דעת ולהוציא את ישראל מעוונות. נמצא מי שמרחם על רשעים בגשמיות וממלא בקשתם ותאוותם אין זה רחמנות כלל. אדרבא הוא אכזריות גדול כי כשנותן להם תאוותם ורצונם הם עושים על ידי זה עבירות חס ושלום ואין זה רחמנות כלל כנ"ל. ועיקר הרחמנות הוא לרחם עליהם להחזירם בתשובה להוציאם ממשאוי העוונות כנ"ל. ועל כן צריכין לפעמים לייסרם ולהיות אכזר עליהם כדי שיחזירו בתשובה וזהו עיקר הרחמנות כנ"ל. והנה השחיטה הוא להעלות הנפש החי מחי למדבר. וכשמעלין הנפש אזי מעלין אותה מנפילתה שהיתה תחילה מלובשת בגדר החי שאין להם דעת כלל ולא היתה יודעת כלל בידיעת הש"י. ועכשיו עולה הנפש מגדר החי לגדר אדם ואזי נתגלה לה ונתוודע לה כי יש אלקים שליט בארץ. וזה עיקר עליית הנפש שעולה אל הדעת שזהו גדר האדם ונודע לה מידיעת הש"י וזהו עיקר הרחמנות כנ"ל. וזה בחי' שמוציאין ומעלין אותה מבחי' עוונות כי זה נעשה ע"י השחיטה. ששופכין דם הבהמה ומעלין הנפש משם. ודם הבהמה זה בחי' עוונות כי כל העוונות באים מן הדמים של השס"ה גידין. והעונות הם ע"י רוח הבהמיות כי הם מעשה בהמה נמצא שהעוונות הם בחי' דם הבהמיות. והנפש דקדושה המלובשת שם היא בחי' ניצוצי נפשו"ת בית ישראל. כי כל הניצוצות הקדושים שבעולם כולם באים מנפשו"ת ישראל כי כל הקדושה והטוב הוא רק נפשו"ת ישראל. נמצא שזה הנפש המלובשת בחי' שהוא בחי ניצוץ נפש ישראל כשמוציאין אותה ומעלין אותה מדם החי זה בחי' שמוציאין ומעלין נפש ישראל מן העוונות שהם בחי' דם החי כנ"ל. ששם היתה מלובשת הנפש ועכשיו מעלין אותה משם כנ"ל. וזה עיקר הרחמנות כנ"ל ואזי מעלין הנפש ומודיעין לה כי ה' הוא האלקים כנ"ל כי מכה"כ. וזה בחי' הקיצו ורננו שוכני עפר כי אלו הניצוצות והנפשו"ת המלובשין בחיות ובהמות ועופות הם בחי' שוכני עפר כי מונחים במדריגה נמוכה כזו וצריך לעוררם ולהקיצם בבחי' הקיצו ורננו שוכני עפר כי מכה"כ. היינו כי אפילו בבהמות וחיות שהם בחי' רוח הבהמיות היורדת למטה לארץ גם שם יש ניצוצות הקדושה כי מלא כל הארץ כבודו. וכ"ז נעשה ע"י החליף כי החליף הוא בחי' חרב לה' בחי' הדיבור בחי' וישם פי כחרב חדה בחי' מלכות פה וכמובא. וכמו שעיקר הארת הרב שמאיר בתלמיד הוא ע"י הדיבור כמו כן ע"י החליף שהוא בחי' דיבור בחי' מלכות מאירין בנפש החי בחי' הארת התלמיד דהיינו בחי' מכה"כ. שזהו בחי' מלכות בחי' מלך הכבוד, בחי' ומלכותו בכל משלה. ועש"ז נקרא חליף על שם חליפות שהוא בחי' בן ותלמיד כנ"ל. וכמו שאמרו רז"ל למה נקרא שמו בית החליפות ששם גונזין את הסכינים כי החליף הוא בחי' חליפות כי על ידו מאירין הארת התלמיד בנפש החי כנ"ל. כי מעלין את הנפש ע"י החליף ואזי מודיעין לה מידיעתו ית' ומעוררין ומקיצין אותה בבחי' הקיצו ורננו שוכני עפר כי מכה"כ כנ"ל שזה ממש בחי' הארת התלמיד כנ"ל. וזה בחי' משארז"ל שמהני שחיטה לטהרה מידי נבילה, היינו כנ"ל כי השחיטה הוא בבחי' נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כנ"ל וע"כ השחיטה מטהר מידי נבילה בחי' נבלתי יקומון וכו' כנ"ל. וזה נעשה ע"י החליף שהוא בחי' "יהושע" שהוא מרומז בר"ת נבלתי "יקומון "הקיצו "ורננו "שוכני "עפר (כ"ש רבינו נ"י). כי יהושע הוא בחי' מלכות בחי' חרב לה'. וע"כ יהושע ממונה ללחום מלחמת עמלק כ"ש צא הלחם בעמלק (וכמובא בזוהר) כי השחיטה הוא בחי' מלחמת עמלק כי מכניעין רוח הבהמיות שהוא בחי' עמלק. כי עמלק היה משנה עצמו לבהמה (כשפרש"י ע"פ משור עד שה וכו'). כי עמלק הוא בחי' שמחליף ומלביש רוח האדם ברוח הבהמה. כי הוא רוצה להגביר רוח הבהמיות חס ושלום. ואנו מכניעין אותו ע"י חרב לה' בחי' יהושע וזהו בחי' שחיטה שמכניעין ע"י החליף שהיא בחי' חרב לה', את רוח הבהמיות שהוא בחי' עמלק ומעלין ומוציאין משם את הנפש דקדושה שזהו עיקר בחי' מלחמת עמלק להוציא בלעו מפיו. וע"כ נקרא חליף שחוזרין ומחליפין נפש החי בנפש האדם כי מעלין את הנפש שבבהמה לבחי' אדם כנ"ל שהוא בבחי' חליפות. כי בחי' אדם יש לו חליפות לעולם ע"י שיודע ומודיע מהש"י שזה החליפות וההשארה שנשאר מן האדם בעולם וכו' כנ"ל:

אות ב

וזה בחי' שצריך הטבח להראות סכינו לחכם. כי הסכין שהוא בחי' הארת התלמיד בחי' יהושע בחי' חרב לה' כנ"ל בחי' מכה"כ. זאת הבחי' צריכין לקבל מן החכם שהוא הרבי שבדור שממנו מקבלין בחי' מכה"כ. כי החכם הוא בחי' כל. שהוא מאיר בדרי מעלה ודרי מטה והארה שמאיר בדרי מטה הוא בחי' הארת התלמיד בחי' מכה"כ. וע"כ החליף שהוא בחי' הארת התלמיד צריכין לקבלו מן החכם שהוא מאיר בהתלמיד בחי' מכה"כ כנ"ל. וזה בחי' פגימת הסכין. כי הסכין שהוא בחי' מלכות בחי' יהושע בחי' תלמיד בחי' מלא כל הארץ כבודו. הוא צריך שלא יהיה פגום שלא יהיה פגימה וחסרון בחוד הסכין כי חוד הסכין צריך שיהיה מלא ושלם בבחי' מלא כה"כ. והחסרון והפגימה הוא בחי' פכירה. כי החסרון והפגימה הוא ריקות שיש ריקות וחסרון בחוד הסכין. וזה בחי' פכירות חס ושלום כי הכפירות הם בחי' ריקות וחסרון שאין מאמין שמלא כה"כ. רק כופר כאלו חס ושלום העולם חסר וריק מאלקותו ית"ש. וע"כ כשיש פגימה בסכין שהוא בחי' כפירה כנ"ל. אזי הפגימה עוקרת את הנפש המלובשת בדם שבסימנים. כי צריך ע"י החליף להאיר בנפש בחי' מכה"כ. ועל ידי זה מקימין את הנפש מנפילתה בבחי' נבלתי "יקומון "הקיצו "ורננו "שוכני "עפר כנ"ל. אבל כשהחליף פגום שזהו בחי' פכירות היפך מלא כה"כ אזי אדרבא עוקר את הסימנים ומנבלם. כי אינו יכול להעלות הנפש. אדרבא מוריד אותה. ע"י הכפירות שהם בחי' פגימות הסכין כנ"ל:

אות ג

ועיקר שלימות הסכין ובדיקתו הוא ע"י הידים. כי ע"י הידים בודקין את הסכין וממלאין ומשלימין אותו ומתקנין אותו מן הפגימות. כי שלימות החליף שהוא בחי' מכה"כ בחי' הארת התלמיד צריכין לקבל מן החכם שבדור שהוא בחי' מה. שזה החכם מאיר בדרי מעלה הארה של מה בחי' מה חמית וכו'. ובדרי מטה הוא מאיר בחי' מכה"כ. שאלו הב' השגות הם בחי' בן ותלמיד (כמבואר שם). ונראה לפרש שזהו מ"ש רבינו נ"י בתחילת המאמר על מארז"ל ע"פ אשר אין חליפות למו ח"א בן וח"א תלמיד. כי צריך להאיר הדעת בבן ותלמיד כי העיקר הוא הדעת. וזהו חליפות ר"ת "פי "ידבר "חכמות "והגות "לבי "תבונות (כמבואר שם במאמר הנ"ל ע"ש). ונ"ל כי זהו בעצמו מרמז על בחי' בן ותלמיד. פי ידבר חכמות זה בחי' תלמיד שהשגתו בחי' מכה"כ. והשגה זו הוא בחי' דיבור בחי' מלכות שזהו בחי' מכה"כ כנ"ל. וזהו בחי' פי ידבר חכמות בחי' דיבור כי השגה זו של בחי' מכה"כ זאת ההשגה נתגלה ע"י הדיבור שמאיר הרב לתלמידו ע"י דיבוריו שמכה"כ. אבל השגת הבן שהשגתו בחי' מה זאת ההשגה א"א להסביר בפה. כי זהו בחי' נודע בשערים בעלה כל חד לפום מה דמשער בלביה, וזאת ההשגה היא בחי' והגות לבי תבונות כי א"א לדבר מזה בדיבור רק היא בלב כפום שיעורין דלביה כנ"ל. כי מאחר שהשגה זו הוא בחי' מה בחי' מה חמית מה ידעת מזו ההשגה בודאי א"א לדבר. כי הוא בחי' שתיקה רק כל חד כפום מה דמשער בלביה וע"כ נקראת הגות לבי וכו' כנ"ל. ועתה מבואר היטב מה שדרז"ל על פ' אשר אין חליפות למו בן ותלמיד. כי חליפות שהוא ר"ת פי ידבר חכמות והגות לבי תבונות זהו בעצמו שני הבחי' שהם בן ותלמיד דהיינו מכה"כ ובחי' מה כמ"ל. וזהו בחי' הידים שיש בים החכמה שהם בחי' רמזים (כ"ש רבינו שם). כי השגת הבן שהוא בחי' מה זה בחי' רמזים בחי' ידים הנ"ל כי זאת ההשגה א"א לדבר ממנה כנ"ל. וע"כ צריכין להאיר זאת ההשגה רק ע"י רמזים וזה בחי' מ"ש רבינו שם זה הים גדול ורחב ידים וכו' ע"ש. זה בחי' שני ההשגות הנ"ל של בן ותלמיד. זה הים גדול זה בחי' השגת התלמיד שהשגתו בחי' מכה"כ בחי' מלכות שהוא בחי' ים החכמה כידוע. ורחב ידים דהיינו רמזים זה בחי' השגת הבן שהשגתו בחי' מה שזאת ההשגה צריכין להראות רק ע"י רמזים כנ"ל. וע"כ באלו הידים דייקא נתגלה בחי' הארת הרצון בחי' פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון (כמבואר שם ע"ש). כי הרצון זה בחי' הארת המקיפים בחי' מה. וע"כ נתגלה בידים דייקא שהם בחי' רמזים שזהו בחי' מה כנ"ל:

אות ד

נמצא שידים הם בחי' מה. וע"כ ע"י הידים בודקין את החליף וממלאין ומשלימון אותו. זה בחי' ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו. יהושע זה בחי' תלמיד בחי' מלכות בחי' חרב לה'. דהיינו החליף הוא נתמלא רוח חכמה לדעת כי מלא כל הארץ כבודו. וזהו מלא רוח חכמה מלא דייקא בחי' מכה"כ כנ"ל. כי סמך משה ידיו עליו כי התלמיד בחי' יהושע מקבל הארה זאת ממשה שהוא בחי' הרבי שבדור שיש לו בחי' כל, שהוא מאיר בהתלמיד בחי' מכה"כ. וזה כי סמך משה ידיו. ידיו דייקא שהם בחי' רמזים בחי' מה. כי גם הארת התלמיד שהוא בחי' מכה"כ צריכין לקבל ע"י בחי' מה דייקא. וע"כ צריך שיהיה להרב בחי' מה דייקא ואז דייקא יכול להאיר שני ההארות הנ"ל של בן ותלמיד שהם מה ומכה"כ. כי באמת מכה"כ אך אלו הכפירות צריכין ג"כ לקבל חיות ואיתא בדברי רבינו נ"י (בלק"ת סי' י"ב) שהם מקבלים חיות מבחי' איה דייקא. היינו מבחי' איה מקום כבודו שהוא בחי' מה כי מחמת שזאת הבחי' סתום ונעלם ע"כ מקבלין משם חיות. היינו כי זאת ההשגה של בחי' מה מי שלבו קטן מהכיל זאת ההשגה כשהוא נכנס בהשגה זו יכול ליפול בכפירה לגמרי חס ושלום. וע"כ דרי מטה צריכין לקבל רק ההשגה של בחי' מכה"כ. וכל הכפירות דהיינו שאין מאמינים שמכה"כ הם מקבלים חיות דייקא מבחי' איה בחי' מה כנ"ל. וע"כ א"א להוציא זאת הכפירה שכופרים ואין מאמינים שמכה"כ ולגלות האמת שמכה"כ כ"א ע"י בחי' מה. היינו שזה החכם שזוכה להשגה של מה באמת ואעפ"כ הוא משיג ויודע שמכה"כ. כי זה החכם יש לו בחי' כל שהם שני ההשגות הנ"ל. כי באמת כולו חד. וה' הוא האלקים. ואע"ג דלית מחשבה תפיסא ביה כלל בחי' מה חמית מה ידעת אעפ"כ מכה"כ. כי באמת כותו חד וה' הוא האלקים. ה' זה בחי' מה בחי' הוי' במילוי מ"ה. אלקים זה בחי' מלכות בחי' מכה"כ. ושני הבחינות הוא כולו אחד כי ה' אחד ושמו אחד כי ה' הוא האלקים. וע"כ זה החכם שיש לו השגה זו של מה שכולל הכל כי יש לו בחי' כל כנ"ל. ע"כ הוא יכול לבטל כל הכפירות שיניקתם מבחי' מה לבטלם ולשברם ולגלות כי מכה"כ. כי הוא משיג ב' ההשגות ביחד. כי זהו תכלית האמונה לידע דלית מחשבה תפיסא ביה כלל בחי' מה חמית וכו' ואעפ"כ מכה"כ היפך הכופרים שנפלו לכפירות ע"י בחי' מה כנ"ל. כי אדרבא הוא משיג השגה של מה והשגה של מכה"כ ביחד כי ה' הוא האלקים כנ"ל. וע"כ זה החכם דייקא יכול לגלות השגה של מכה"כ כנ"ל. נמצא שהארת התלמיד דהיינו בחי' התגלות ההשגה שמלא כל הארץ כבודו. זה נתגלה ע"י בחי מה דייקא כי זה שהוא בבחי' ההשגה של מה. הוא יכול לשבר ולבטל הכפירות שיניקתם מבחי' מה בחי' איה ולגלות כי אדרבה מלא כל הארץ כבודו. אע"ג דלית מחשבה תפיסא ביה כלל בחי' מה חמית מה ידעת אעפ"כ מלא כל הארץ כבודו כנ"ל. וע"כ החליף שהוא בחי' יהושע בחי' תלמיד בחי' מכה"כ. הוא נתמלא ונשלם ע"י הידים שהם בחי' רמזים בחי' מה. כי ע"י בחי' מה מאירין ומשלימין וממלאין הארת התלמיד דהיינו בחי' מלא כל הארץ כבודו כנ"ל והבן דברים אלו היטב. כי גם דברים אלו נאמרו ברמז והחכם מבין מדעתו:

אות ה

וע"כ ע"י השחיטה הותר הסשר לאכילה כי ע"י השחיטה מאיר הארת בן ותלמיד. כי אעפ"י שעיקר הארת החליף הוא בחי' הארת התלמיד אעפ"כ גם התלמיד כלול מבחי' בן (כ"ש שם). וזה נעשה ע"י הידים שבודקין את החליף וגם בשעת שחיטה נתחברים הידים עם החליף. נמצא שנכלל יחד הארת בן ותלמיד וע"י כלליות בן ותלמיד על ידי זה הותר הבשר באכילה כי עיקר האכילה בקדושה הוא ע"י הארת בן ותלמיד. שעל ידי זה מאיר בשעת אכילה הארת הרצון (כ"ש שם) :

אות ו

וה בחי' מתנות כהונה. כי כהן הוא בחי' כלליות בן ותלמיד (כמבואר שם במאמר הנ"ל). וע"כ צריך ליתן מן הבהמה מתנות כהונה כדי לקשר לבחי' כהן כדי שיאיר בחי' הארת בן ותלמיד שהוא בחי' כהן שעיקר תיקון האכילה הוא על ידי זה כנ"ל:

אות ז

וזה בחי' בדיקות הריאה. כי כל הנ"ל תלוי בריאה כי כשהריאה בשלימות היא כלולה מבחי' בן ותלמיד (כמבואר במאמר הנ"ל בפירוש ע"ש). וע"כ צריכין לבדוק את הריאה אם היא שלימה. כי עיקר תיקון האכילה ע"י בחי' בן ותלמיד וכל זה תלוי בשלימות הריאה כ"ש שם. (עיין שם כל המאמר היטב מתחלתו לסםפו) :

אות ח

בענין מ"ש שם במאמר הנ"ל. שבשעת אכילה מאיר הארת הרצון ע"ש. וזה בחי' אכילת שבת שהיא מצוה גדולה בפרט שלש סעודות שהוא חיוב גדול כי שבת היא בחי' רצון. כמ"ש באהבה וברצון הנחלתנו ובפרט סעודה שלישית שאז מתגלה רעוא דרעוין רצון שברצונות. וע"כ אז הוא חיוב לאכול כי ע"י האכילה אז יזכה שיאיר בו הארת הרצון. כי מאחר שבשעת אכילה מאיר הרצון ע"כ בשבת שאז הוא התגלות הרצון בפרט בסעודה שלישית ע"כ אז הוא חיוצ ומצוה גדולה לאכול כד' לקבל הארת הרצון שמתגלה אז כנ"ל:

תוכן העניינים

ליקוטי הלכות - יורה דעה א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה