ליקוטי הלכות חושן משפט חלק א · שכירות פועלים א
אות א
ביומו תתן שכרו וכו' ואליו הוא נושא את נפשו. לא תלין פעולת שכיר אתך וכו':
ע"פ מ"ש לעיל בה' אומנין (ה"א) שכל המלאכות והאומנות הוא בח"י תיקון וברור שצריכים בני אדם התחתונים דייקא להשלים ולתקן מעשה הבורא וכו' ע"י ברור הטוב מן הרע כמבואר שם שזה בחי' מילה כפי מה ששמעתי מאדמו"ר נ"י ע"ש וע"כ ארז,ל גדולה מלאכה שהזהיר הקב"ה עליו לעשו"ת מלאכה כי המלאכההוא דר גדול ותיקון גדול מאד כי מברר הטוב ומשלים פעולת הבורא ית"ש שלא הי' לה שלימות כ"א עתה על ידו. וזה בחי' ששת ימים תעשה מלאכתך וביום השיביע שבת ועו' כי ששת ימיטם עשה ה' וכו' והקשו המפרשים למה לו לכתוב ששת ימים תעשה מלאכה הלא עיקר המצוה הוא רק לשבות בשבת, אך באמת התוה מזהרת שהאדם יעסוק במלאכה בשתת ימי המעשה כי הוא תיקון ושלימות פעולות ית' וזה כי ששת ימים עשה ה' וכו' וע"כ גם אנו מוזהרין לעסוק במלאכהואומנות בששת ימי המעשה כדי להשלים ולמלאות מעשה בראשית אשר עשה ה' בששת ימי בראשית שאין להם שלימות גמור כ"א על ידי בחי' ששת ימי תעשה מלאכה דהיינו עש"י מלאכות ואומנות התחתונים כנ"ל. וזה ששת ימים תעשה מלאכתך וביום השביעי שבת כי מזה נעשה בחי' שבת כי שבת הוא שביתה שאין ברור אז כי שבת הוא בחי' כולו טוב והשבת נעשה ע"י ששת הימים דייקא בבחי' (ע"א דף ג) מי שטרח בע"ש יאכל בשבת בבחי' היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם שהוא יום שכולו שבת כי ע"י עשיית מלאכה בששת ימים עי"ז מבררין ומקבצין הטוב מהרע ואזי נעשה שבת שהוא בחי' כולו טוב כי כבר נעשה בחי' שביתה בחי' כולו טוב ע"י שנתברר הטוב מן הרע בששת ימים. כי מתחילה היה מעורב ט"ר וע"י הברור שבו' ימי המעשה נעשה בחי' כולו טוב שזה בחי' שבת כנ"ל. וע"כ ההולך במדבר מונה ו' ימים ועושה שבת ביום השביעי כי השבת הוא תמיד לאחר ששת ימי המעשה כי ע"י הברור שבו' ימי המעשה נעשה בחי' שבת כנ"ל:
אות ב
נמצא שהמלאכה הואבחי' ברור הטוב וע"כ הוא בבחי' נגונים כי הניגון הוא בחי' ברור הטוב בחי' ונגן בידו וטוב לך כנ"ל. וזה בחי' (תהלים קכח) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך וטוב לך דייקא כי הוא בחי' ברור הטוב כנ"ל:
וזה בחי' (בראשית) הוא היה אבי כל תופש כנור ועוגב וצלה גם הוא ילדה את תובל קין לוטש כל חורש נחשת וברזל כי הם בח'י אחת וע"כ הם סמוכים זה לזה כי כל חורש אומן הוא בבחי' נגונים בבחי' מנגן בכנור בחי' ונגן בידו וטוב לך כנ"ל וכמבואר היטב במאמר ויהי מקץ ע"ש (סי' נד) וזה שנוהגין בעלי מלאכות לנגן בשעה שעוסקין במלאכתם כי המלאכה הוא בבחי' נגונים כנ"ל:
וזה בחי' (משלי כה) הגו סיגים מכסף ויצא לצורף כלי הגו רשע לפני מלך ויכון בצדק וכו' כי ברור הכסף מהסיגים לעשו"ת כלי הוא בחי' הכנעת הרשעת ע, יבחי' ברור הטוב מהם בבחי' נגונים כנ"ל בבחי' ועוד מעט ואין רשע וכו' כנ"ל בה' מקבל את השדה ע"ש:
אות ג
וע"כ הזהירה תורה לתת שכר פעולות ביומו כי אלו הנצוצות והנקודות טובות שמברר הפועל ע"י מלאכתו כנ"ל הם נתקבצין בתוך הממון שמשתכר ע"י פעולות כי כל טוב וכל נצוצות הקדושו"ת הם בתוך הממון כמובא בדברי רבינו נ"י וזהו הממון שהפועל נוטל בעד פעולות שהוא בחי' הנצוצות שבירר והם מתקבצים בתוך הממון וע"כ משתכר ממון על ידי פעולות כנ"ל. והממון הוא שלימות נפשו כי הנפש שרשה בעשירו תכ"ש רבינו נ"י (סי' סט) היינו שע"י מלאכתו שעבד עי"ז הוא מברר ומלקט ומקבץ ניצוצות שהם חלקי נפשו שהיו מפוזרים שם וע"י שתיקן וקיבץ אותם ע"י מלאכתו עי"ז זוכה בהממון שמשתכר ששם מקובץ כל הטוב ואזי מקבל הממון ומשלים נפשו כנ"ל. וע"כ צריך לתת שכרו ביומו כי כל הבירורים והתיקונים הוא לפי היום ולפי השעה כמובא בתחילת המאמר ויהי' מקץ (סי' נד) וע"כ זה שעבד אצלו בזה היום וזכה בממון על ידישבירר וקיבץ ניצוצות חלקי נפשו כנ"ל ואלו הנצוצות שביר רהם לפי אותו היום ע"כ צריך לתת שכר פעולתו ביומו כדי להשלים נפשו בזה היום כי זה התיקון והברור שייך לאותו היוךם דייקא כנ"ל. וע"כ עיקר הקפידה ביום הראשון ותיכף שעבר היום הראשון או לילה הראשונה שוב אינו עובר כי זה עיקר האזהרה מאחר שבירר וקיבץ הטוב בזה היום ע"כ צריך להשלים נפשו באותו היום ע"י שכר הפעולה כנ"ל כי הברור הוא לפי היום כנ"ל וכשיתן לו שכר פעולתו ביום אחר לא יושלם נפשו כי השלימות לפי אותו היום שעבד בו כנ"ל. וע"כ אחר שעבר היום הראשון שוב אינו עובר וע"כ השיעור הוא עונה אחת דהיינו או יום או לילה דהיינו אם כלה שכירותו ביום או בסוף הלילה שהוא התחלת היום יש לו זמן כל היום. וכן אם כלה שכירותו בלילה או בסוף היום שהוא תחלת הלילה יש לו זמן כל הלילה כי היום והלילה בהם העונות משתנות כ"ש בתבונה משנה עתי םומחליף את הזמנים וע"כ היום או הלילה נקראים בלשון הפוסקים עונה כי כ"א זמן ועונה מיחוד כנ"ל כי היום הוא בחי' שאז נמשך נפש ומוחין חדשים ובלילה להיפך שאז מעלין הנפשו"ת נמצא שכ"א משונה זמנו מחבירו וע"כ צריך לתת שכרו בזמנו ביומו או בלילו כי הברור והתיקון לפי הזמן והשעה וכשחלף היום ובא לילה הוא זמן אחר ואין בו השלימות של היום שעבר כי הכל לפי היום והשעה כנ"ל:
אות ד
וזה שפירש"י ואליו הוא נושא את נפשו מה ראה זה לתלות באילן וכו' היינו שמסר נפשו בשביל השכירות. ולכאורה קשה וכי כל הפועלים מוסרים נפשם כי רוב מלאכות אין בהם מסירת נפש ואעפ"כ עוברים על לא תלין אך באמת אפילו בכל המלאכות שאין בהם מסירת נפש וסכנה בגשמיות עכ"ז הוא בבחי' סכנה ומסירת נפש ממש. כי זה הפועל העובד מלאכה הוא צריך לירד ךלעומק העש"י לברר משם הניצוצות כי אלו הנצוצות שמתבררין ע"י עשיית מלאכה הם נסתרים ונעלמים מאד בעמקי העשי' וע"כ צריך יגיעה גדולה ואומנות ופעולה בידים לעשו"ת מלאכת חרש כדי להעלות הנצוצות שיש שם. כי המלאכה היא בחי' בריאה חדשה ממש כי מתחילה אף שהיה הדבר נברא לא היה בתיקונו ולא נתתקן ולא נגמר בריאותו עד עתה ע"י אומנתו וע"כ הוא עבודה קשה ויגיעה גדולה כי צריך לירד לעומק העשי' לגמרו ולהשלים העשי' ע"י מעשי ידיו ויגיע כפיו ממש וע"כ הוא בבחי' מסירת נפש ממש כי הוא סכנה גדולה מאחר שיורד לעומק העשי' ששם סטרא דמותא וכשיורד לשם הוא בבחי' הסתלקות הנפש אך זאת הירידה הוא צורך עליד' כדי לעלות ולברר משם הניצוצות וע"כ תיכף שזוכה להשלים פעולות ולצאת משם צריך תיכף ומיד להחיזר לו נפשו דהיינו הממון של שכר פעולות שהוא שורש הנפש שהוא שלימות נפשו כנ"ל. וזה שפירש"י ואליו הוא נושא את נפשו מה ראה זה וכו' כי הוא בבחי' סכנה ומסירת נפש ממש כנ"ל וזה שהקפידה התורה על פעולת שכיר לתת ביומו ועובר על כמה לאוין ועשה. ולא הקפידה כ"כ על שאר ממון שמגיע לאדם מחבירו שלא יעבור יומו כי עיקר קפידא על פעולת שכיר שהוא שלימות הנפש ביותר ע"י מלאכה כנ"ל והגיע לו ע"י מסירת נפש כנ"ל, וע"כ היה צריך להיות נשכר לחבירו שהוא כעבד שהוא ירידה גדולה והכל בשביל הממון שהוא עליית ובירור הניצוצות ושלימות הנפש כנ" לוע"כ צריך לתת ביומו כנ"ל. כי אפילו ממון שמשתכר במו"מ אף שהוא ג"כ בחי' ברור עכ"ז לא נשכר לעבד ולאירד לעש"י כ"כ רק שהוא בורר דבר שנעשה כבר שמבררו מזה לזה ויוצא ומברר מרשו"ת לרשות. אבל הפועל שנשכר כעבד ועושה מלאכה שעושה בידיו דבר חדש ממש ומוציא כלי למעשהו וע"כ הוא בבחי' מסירת נפש ממש וע"כ צריך לתת שכרו ביומו להשיב לו נפשו ביומו וזמנו כנ"ל:
אות ה
וזה שמובא בכתבי האריז"ל ביומו תתן שכרו ר,ת שבת. כי הוא בחי' שבת ממש שהוא שביתה מן הברורים כמובא וכו' כי כל זמן שהי' מושכר ומשועבד לחבירו היה מברר ברורים וכו' וכשנשלם פעולתו ויוצא לחירות אזי הוא בבחי' שבת כי גמר הברור והוציא הטוב שהוא בחי' שבת שהואכולו טוב ואזי השביתה כנ"ל. וע"כ צריך לתת לו שכרו ביומו תיכף כדי שיהיה נגמר הברור ויהי' בחי' שבת בחי' שביתה כנ"ל כי כל זמן שאין חוזר הטוב דהיינו שכר הפעולה למקומו אין שלימות עדיין:
אות ו
וזה בחי' המספר בין ישתבח ליוצר עבירו הוא בידו וחוזר עלי' מעורכי המלחה מעורכי המלחמה דייקא: עפ"י מ"ש לעיל בה מקבל השדה (ה"א) שע"י הניגון שהוא בח'י ברר הטוב מנצחין המלחמה כ"ש ובעת החלו ברנה כנ"ל: גם עיין לעיל (בה' חכירות ה"א ה') בחי' סדר התפלה ע"י בחי' ניגון כנ,ל. היינו שאחר פסוקי דזמרה ושירת הים שהוא בחי' ברור הטוב בבחי נגונים אזי אומרים ק,ש שהוא בחי' כולו טוב כולו אחד כנ"ל וע"כ צריך להסמיך תיכף הק"ש לפסוקי דזמרה כי תיכף כשנגמר התיקון ונתקבץ הטוב צריך ליזהר ולמהר ולכנוס עם הניגון אל התכלית שהוא כול וטוב כולו אחד כדי לשוב הטוב אל הטוב דהיינו הניגון שהוא קיבוך הטוב להשיבו לבחי' כול וטוב שהוא בחי' ק"ש כדי שלא יחזרו הם להתאחז בו ח"ו כי הוא מלחמה חזקה והם אורבים תמיד להתאחז בהטוב, וע"כ כשמפסיק בין ישתבח ליוצר ופוגם בזה ואינו מחזיר תיכף קיבוך הטוב אל בחי' כולו טוב ע"כ הוא חוזר מעורכי המלחמה כי הוא בחי' קלקול המלחמה כי נצחון המלחמה הוא רק ע"י תיקון הניגון כתקוונ כנ"ל וזה בחי' (תהלים קמט) רוממות אל בגרונם היינו בחי' ניגון בחי' פסוקי דזמרה כי השירה בגרון כמובא וחרב פיפיות בידם היינו ק"ש כמובא היינו בחי' סמיכת ק"ש לפסוקי דזמרה שהם בחי' נגונים כנ"ל:
אות ז
וזה בחי' מצות פריעת שכר שכיר בזמנו שתיכף בגמר פעולתו שהוא בחי' קבוץ הטוב בבחי' נגונים כנ"ל צריך תיכף ליתן לו ולהשיב לו שכר פעולתו כדי שישוב בחי' הניגון דהיינו קבוץ הטוב למקומו ושרשו ואזי נעשה בחי' שבת בחי' ביומו תתן שכרו ר,ת שבת שזה בחי' סמיכת פסוקי דזמרה לק"ש כנ"ל. כי ק"ש הוא בחי' שבת שהוא בחי' כולו טוב כולו אחד כי ק"ש בבריאה ושם הוא בחי' שבת כמובא. ופסוקי דזמרה ביצירה שהוא בחי' ששת ימי המעשה כמובא צריך לעשו"ת תיכף ומיד שבת כדי להעלות ולהכנסי הטוב שנתקבץ בששת ימי המעשה בתוך השבת שהוא כולו טוב: וזה בחי' שכר שכיר ביומו שאחר שנגמר פעולתו שהוא בחי' ו' ימי המעשה לתת לו שכרו שהוא בחי' שבת כנ"ל שזה בחי' סמיכת פסוקי דזמרה לק"ש כנ"ל: