אור ברסלב
ליקוטי הלכות - חושן משפט ב ליקוטי הלכות חושן משפט חלק א › שומר שכר ד

ליקוטי הלכות - חושן משפט ב

ליקוטי הלכות חושן משפט חלק א · שומר שכר ד

שומר שכר ב

אות א

ע"פ התורהואתחנן (בלק"ת סי' ע"ח) ע"ש מענין האוצר מתנת חנם שמקבל ממנו הצדיק האמת בעת פשיטותו שהוא בחי' חסד חנם שהיה מחיה את העולם קודם מתן תורה שהוא בחי' תורה הנעלמת בעשרה מאמרות שזהו בחי' הדרך לא"י ע"י שמגלין שהשי"ת ברא את העולם בעשרה מאמרות שזהו בחי' הדרך לא"י ע"י שמגלין שהשי"ת ברא את העולם בעשרה מאמרות שעי"ז כובשין א"י בבחי' מ"ש רש"י ע"פ בראשית שבשביל זה פתח בבראשית שאם יאמרו או"ה לסטים אתם וכו' משיבין להם הוא בראה וברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתן לנו. וכן עכשיו באין ישראל לפעמים למקומות שהיו רחוקים מהקדושה והם רוצים לכבוש המקום ולקדשו בקדושת ישראל שזהו בחי' א"י והי' הסט"א יכולים לומר לסטים אתם וכו'. אבל ע"י שמאמינין ומגלין שהשי"ת ברא העולם שוב אין להם שום פתחון פה כי הכל שלנו כי בשבילינו נברא העולם וברצונו נתנה להם וברצונו נטלה ונתנה לנו וכו' ע"ש כל זה היטב:

בץתך עיקר השמירה הוא מבחי' מזיקי עלמא שמהם נמשכין כל הגניבות והאבידות וכל האוסין וכל מיני היזיקות שבעולם ועיקר השמירה ע"י התורה כ"ש מזמה תשמור עליך וכתיב בשכבך תשמור עליך. כי עיקר כחם של המזיקי עלמא להזיק ולהפסיד ח"ו הוא רק ע"י ענין המבואר לעיל בהתוה הנ"ל דהיינו מה שהם אומרים לסטים אתם, כי הקליפות שהם המזיקי עלמא הם אומרים שח"ו הכל שלהם כי זהכלל שהקליפות קדמה לפרי וע"כ כל ההשפעות שבעולם כולם עוברים תחלה דרך הקליפות מחמת שבהכרח שהקליפה תקדים לפרי (וכ"ש בהתורה תקעו אמונה (בלק"ת בסי' ה') שכשהשפע באה לעולם עוברת דרך השדים וכו' ע"ש). וע"כ כל הדברים צריכין בירור לבררו מאחיזתם. וכשהדבר בא ליד האדם כל זמן שאינו מבררו היטב ע,פ התורה הם אומרים לסטים אתם שכבשתם דבר שאינו שלכם מחמת שבתחילה היה הדבר ברשותם כנ"ל ואזי הם יכוליםלהתגרות ולהזיק אותו הדבר ח"ו ע"י איזה גניבה ואבידה ואונס וכיוצא בו. וע"כ עיקר השמירה מהם הוא ע"י התורה הקדושהכי התורההיא כולה אמונה כ"ש כל מצוותיך אמונה היינו כי ע"י התורה מגלין האמונה הקדושה שהשי"ת ברא הכל והכל ברשותו לבד כ"ש בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ ומאחר שמגלין שהוא ית' ברא הכל שוב אין להקליפות שום פתחון פה לומר לסטים אתם ולהזיק עי"ז ח"ו כי משיבים להם הוא בראה ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. כי באמת מה שהיה תחלה הדבר ברשותם הכל היה ברצונו ית' כי הוא תקון העולם שהקליפה תקדים לפרי כדי שיהיה בחירה וכו' אבל עכ"פ הכל היה ברצונו וברצונו נתנה להם וברצנוו נטלה מהם ונתנה לנו כי מה שהיה בתחלה אצלם הכל הי' בשבילינו כדי שאח"כ נוציא מידם אלינו כי כן הוא סדר הבריאה שהלכ נברא בשבילינו אך רצונו ית' שמתחלה יהיו כל הדברים ברשותם ואח"כ יטול מהם ויתן לנו. ומאחר שע"י התורה אין להם עוד פ"פ לומר לסטים אתם שוב אין להם שום כח לקלקל ולהזיק מאחר שאין להם עוד שום אחיזה בזה הדבר כי כבר זכינו לגלות ע"י התורה שהכל של השי"ת והוא ברחמיו נתן לנו כי מה שהי' תחלה ברשותם היה כ"ז שלא נתגלה בזה הדבר קדושת האמונה הק' שהוא ית' ברא זה הדבר. אבל תיכף שאנו מגלים האמונה האמתיית שהש"י ברא זה הדבר שוב אין להם שום כח ואחיזה בזהושוב אין יכולים להזיק כי אינם יכולים להזיק כ"א במה שיש להם איזה אחיזה שנמשך להם מפגם התורה ח"ו כשפוגמין באיזה אות מהתורה ועיקר הפגם הוא פגם אמונה כנ"ל. אבל תיכף שמגלין האמונההק' שהש,י ברא הכל שוב אין להם שום אחיזה בזה הדבר כי אין יכולים עוד לומר לסטיטם אתם וכו' כי כבר פרסמנו ע"י התורה שהש"י בראהכל וברצנוו נתנה וכו' וברצנוו וכו' וכנ,ל:

וע"כ באמת מי שעוסק בתורה תמיד א"צ שום שמירה כי התורה שומרת עליו כנ,ל וכשרז"ל ת"ח א"צ נטירות' אך א"א שיהי' האדם דבוק בתורה תמיד יום ולילה בלי הפסק רגע אפי' המתמידים הרבהבתורה כ"ש בהתורה הנ"ל מכ"ש שיש בני אדם שלומדים מעט ומבטלים הרבה מכ"ש האנשים הפשוטים שאינם לומדים כלל וא"כ מהיכן יקבלו הם שמירה. אך עיקר חיותם ושמירתם בגוף ונפש וממןו הוא רק ע"י הצדיק הגדול שהוא לפעמים איש פשוט וכו' כ"ש בהתורה הנ"ל שהוא מחיה א"ע בעת פשיטותו מהדרך לא"י שהוא בחי' קיוםהעולם קודם מ"ת שהוא בחי' התורה הנעלמת בעשרה מאמרות שהם בחי' דרך ארץ וכו' דהיינו שיודע שכל דבר נברא בעשרה מאמרות שבהם נעלמין עשרת הדברות שהם כלל התורה וכו' שבה מחיה א"ע בעת פשיטותו שזה בח'י הדרך לא"י בחי' מה שהתחילההתורה בבראשית וכו' בחי' ברצונו נתנה וכו' כמבואר כל זה שם בהתורה הנ"ל. נמצא שהצדיק הגדול מגלה אפילו בעת פשיטותו בחי' הנ"ל בחי' ברצונו נתנה וכו' אדרבא דייקא בעת פשיטותו מחיה ביותר את כל בני העולם כי אין להם חיבור ושייכות עמו כ"א ע"י פשיטותו שמוריד אז א"ע אליהם וממשיך להם חיות מבחי' הנ"ל שהוא בחי' אוצר מתנת חנם וכו' כ"ש שם וע"כ זה הצדיק שומר את כל העולם תמיד מכל מזייק עלמא ע"י שמגלה שהכל שלנו כי הוא ית' בראה וברצנו וכו' וע"כ נקרא הצדיק רועה ושומר כי הוא שומר ישראל תמיד ע"י בחי' הנ"ל כנ"ל:

אות ג

וזה בחי' טוב תורה עםדרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון. כי בוודאי העיקר הוא התורהשהוא מכניע כל הקליפות שהם בחי' עוונות וממנה נמשכין כל ההשפעות אך מאחר שא,א להיות דבוק בהתורה תמיד בפרט רוב ההמון עם ע"כ בעת שבטלים מהתורה צריכין לעסוק בדרך ארץ שקדם להתורה שיהה מקיים העולם קודם מ"ת כמבואר בהתורה הנ"ל ע"ש ואז צריכין לעסוק בדרך ארץ שקדם להתורה שהיה מקיים העולם קודם מ"ת כמבואר בהתורה הנ"ל ע"ש ואז צריכין להחיות א"ע בכח הצדיק הגדול מקיום העולם קודם מ"ת דהיינו מהחסד חנם וכו' דהיינו בחי' הדרך לא"י שהוא בחי' מה שהתחיל התורה מבראשית וכו' כ"ש שם, ואז יודעים גם בעת שבטלים מהתורה ועוסקים בדרך ארץ גם אז יודעין שהכל ברא השי"ת בעשרה מאמרות ובזה מכניעין הקליפות והסט"א שאומרים לסטים אתם והכל שלהם ח"ו וכנ"ל. וזהו טוב תורה עם דרך ארץ שצרייכן שניהם דיקא כי מחמת שא, א לעסוק בתורה תמיד בלי הפסק רגע ע"כ צרייכן לעסוק גם בדרך ארץ בעסקי העולם כדי לעורר כח העשרה מאמרות ע"י עסק המלאכה והמו"מ שעוסק בהם שהם בחי' אתערותא דלתתא שעי"ז מעורר כח העשרה מאמרות שבהם נברא זה הדבר אם עוסק בהמלאכה והמו"מ באמונה שלימה. ואז יכול להחיות א"ע בהתורה הנעלמת בכל הדברים ולגלות שהכל שלנו כנ"ל שזהו בחי' שיגיעת שניהם משכחת עון שהם הקליפות והסט"א כי אין להם עוד שום כח מאחר שע"י התורה והדרך ארץ מגלין שהלכ שלנו וכנ"ל. (וכן מבואר בהתורה ואת העורבים צויתי (בסי' ד' בלק"ת) שכל המו"מ והמלאכו תהם בחי' אתדל"ת שעי"ז מעוררין כח מעשה בראשית בחי' עולם חסד יבנה וכו' ע"ש):

אות ד

וע"כ עירק תיקון המו"מ והמלאכות הוא ע"י ריבוי צדקה וג"ח כי מאחר שעוסק במו"מ ומלאכות אין לו שום חיות כ"א מהחסד חנם שהיה מקיים העולם קודם מ"ת כנ"ל בהתורה הנ"ל ע"כ צריך להרבות בצדקה וחסד כדי שיהי' לו כח לעורר חסד חנם שעי"ז עיקר חיותו. כי עיקר החיות הוא מהתורה ומאחר שמבטל מד"ת ועוסק במו"מ אין לו שום חיות כ"א ע"י צדקה שהיא בחי' חסד שעי"ז ממשיך על עצמו חיות מהחסד חנם שהיה מקיים העולם קודם מ"ת וכנ"ל. ואפילו העוסק בתורה הרבה צריך ג"כ ליתן צדקה מאחר שא"א לו להיו תעוסק בתורה תמיד כנ"ל ובהכרח שיתבטל ואז כל חיותו חנם ע"כ צריך להרבו תבצדקה וחסד וכנ"ל, מכ"ש מי שמבטל הרבה מהתורה מכ"ש מי שאינו עוסק בתורה כלל שאין לו שום חיות כ"א ע"י צדקה וגמילות חסדים שעושה וכנ"ל. ועיקר הצדקה צריך ליתן לצדיקים וכשרים שהם סמוכים יותר להצדיק הגדול שמחיה כל העולם בעת פשיטותו ע"י האוצר מתנת חנם שרק הוא יכול לקבל ממנו ולהחיות כל העולם על ידו כי כל מה שמתקרבין יותר אליו ע"י צדקה וחסד שנותנין לו ולכל הנלוים אליו עי"ז יכולין יותר לינק מהחסד חנם שממשיך שעי"ז כל חיותו וקיומו בעוה"ז ובעוה"ב וכנ"ל.

אות ה

וזה בחי' ד' שומרים שדיניהם חלוקים כי ש"ח פטור מן הכל ושואל חיב בכל אפילו באונסין וש"ש חייב בגניבהואבידה ופטור באונסין. כי השומר חנם פטור מכל כי מאחר שהוא שומר חנם ועושה חסד חנם עם בעל החפץ ושומר לו בחנם ע"כ אין אחריות הדבר עליו ואין תולין בו ההיזק כי מצדו אין שום היזק מאחר שעשה חסד חנם שמשם עיקר השמירה שנמשך ע"י הצדיק האמ תששומר ומחיה הכל ע"י החסד חנם וכו' כנ"ל. וע"כ להיפך השואל חייב בכל וכל אחריות החפץ על השואל כי אין אנו תולין ההיזק בהמשאיל מאחר שהמשאיל עשה חסד חנם עם השואל והשאיללו חפצו נמצא שהמשאיל מחזיק עתה בבח'י החסד חנם בזה החפץ שמשם כל השמירות כנ"ל וע"כ בוודאי לא בא ההיזק מצדו של המשאיל מאחר שהוא בבי' החסד חנם כנ"ל, ע"כ האחריות כולו על השואל שכל הנאה שלו ולא עשה שום חסד בזה החפץ. וע"כ הש"ש חייבבגניבה ואבידהופטור באונסין כי כבר מבואר שעיקר השמירה הוא מהתורה שעי"זאינם יכולים לומר לסטים אתם וכ' אבל א"א לעסוק בתורה תמיד וצריכין להתבטל לפעמים אך בעת הביטול מהתורה מקבלין חיות מהתורה הנעלמת וכו' מבחי' החסד חנם וזה בחי' שמירה מב' מני היזיקות הנ"ל שהם גניבה ואבידה ואונסין. כי מי שפוגם בהתורה לגמרי ח"ו משם נמשכין בחי' אונסין שמתגברין המזיקי עלמא וגוזלים ממנו הדבר באונס כי הם אומרים להיפך שהוא לסטים וגזלין בחי' לסטים אתם כי מאחר שאינו עוסק בתורה ואינו ממשיך האמונה בעולם יש להם כח ח"ו לומר לסטים אתם כנ"ל ועי"ז הם מתגברים ונוטלים ממנו הדבר באונס ח"ו. אבל מחמת שא"א לעסוק בתורה תמיד ובהכרח להתבטל לפעמים ואזי צריכין להחיות א"ע גם אז ע"י התורה דהיינו ע"י התורה הנעלמת בעשרה מאמרות שהם כל עסקי העולם וכל המו"מ והמלאכות שצריין תיד בעת שעוסקין בהם לדבק גם אז מחשבתו בהשי"ת ובהתורה ולידעולהאמין בכל עת שכל דבר שעוסק בו הכל ברא השי"ת ברצנוו בעשרה מאמרות ולהחיות א"ע בכח התורה הנעלמת וכו' בכח הצדיק הגדול וכו' כנ"ל. ומי שפוגם בזה ח"ו ושוכח ומסיח דעתו מהתורה ומהשי"ת בעת העסק בהמו"מ והוא רחוק אז מהתרוה לגמרי מזה באין ח"ו גניבות ואבידות שהם באין ע"י היסח הדעת כי הגנב בא רק בשעת שינה או כשאי ןרואין ויודעין ממנו בחי' היסח הדעת וכן האבידה בא ע"י היסח הדעת וזה נמ שך מחמת שפגם והסיח דעתו מהתורה לגמרי בעת העסק בהמו"מ מזה בא לו העונש של גינבה ואבידהשהיא ג"כ ע"י הסתלקות הדעת כנ,ל.אבל מי שמקושר להצדיק האמת ואפילו בעת שבטל מהתורה ועוסק במו"מ הוא מקושר אל התורה כי מחיה א"ע בהתורה הנעלמת כנ"ל אזי הוא ניצול גם מגניבה ואבידה שבא ע"י היסח הדעת מאחר שהוא אינו מסיח דעתו מהתורה בשום עת כי גם בעת הביטול מקבל חיות מהתורה הנעלמת וכו' כנ"ל:

וע"כ השומר שכר חייב בגניבה ואבידה ופטור באונסין כי השומר שכר אינו עושה חסד חנם עם הבעל הבית וגם הבעל הבית אינו עושה עמו חסד חנם רק שמירו הוא בדין ומשפט ששומר לו החפץ בשביל השכר שזהו בחי' שמירת התורה ששמירתה בשביל שכר עוה"ב כ"ש ושמרתם וכו' אשר אנכי מוך היום לעשותן ומחר לקבל שכרם. וע"כ פטור באונסין אם שמר כראוי כי מאחר ששמר כראוי ע"פ התורה שוב אין כח להאונסין לבא מצדו כי התורה ושמרת מאונסין כי אין להם כח לומר לסטים אתם וכו' כנ"ל. אבל בגניבה ואבידה חייב כי מאחר שקבל על עצמו השמירה בבחי' שמירת התורה ולא עשה חסד חנם עם הבעה"ב ע"כ הואחייב בגניבה ואבידה שבא מבחי' ביטול תורה כשאין זוכין לקשר א"ע אזאל החסד חנם בחי' התורה הנעלמת וכו' כנ"ל כי זה ההיזק תלינן בהש"ש מאחר ששמירתו בבחי' שמירת התורה וזה ידוע שא"א בשום אופן לבלי להתבטל מן התורה בשום רגע ע"כ בהכרח להחיות א"ע עם החסד חנם כנ"ל וע"כ זה הש"ש שלא עשה חסד חנם וקבל על עצמו השמירה בבחי' התורה ע"כ תלינן בו היזק הגניבה ואבידה כי א"א לאדם לקבל על עצמו שמירת התורה בלי הפסק רגע כ"א ע"י החסד חנם שמחיה עצמו בעת הביטול ומי שפוגם בזה משם באין גניבות ואבידות ע"כ תלינן היזק הגניבה ואבידה בהש"ש שלא עשה חסד חנם וקיבל על צמו שמירה בבחי' שמירת התורה וכנ"ל:

אות ו

וזה בחי' בין המצרים שאז צריכין שמירה כשארז"ל ועיקר השמירה ע"י הדרך לא"י שאנו צריכין להשמיך אז כדי שנזכה לשוב לארצינו שגלינו ממנה בחטאינו. וכל זה בכח הצדיק הנ"ל שמחיה א"ע בעת פשיטותו על ידי הדרך לא"י וכו'. כי בימים אלו שבין המצרים אנו צריכין לחזור ולהמשיך בחי' החסד חנם הנ"ל לעשו"ת דרך כבושה לא"י שגלינו ממנה באלו הימים כי בעת הגלות אזי חוזרים העכו"ם והקליפות לומר שא"י וכל ההפעות התלויות בה הכל שלהם מאחר שא"י עתה בידם כי עיקר קדושת א"י נמשכת מבחי' הנ"ל מבחי' בראשית ברא וכו' בחי' כח מעשיו וכו' וע"כ כשא"י ביד ישראל אזי נתגלה שהש"י ברא הכל וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו ואזי כל ההשפעות נמשכו לישראל כיכל ההשפעות נמשכין מא"י. אבל בגלותינו שגלינו מארצינו וא"י בידם אזי נעלם ונתכסה בחי' הנ"ל בחי' כח מעשיו וכו' ואזי הם מתגברים בכפירות ואומרים שהכל שלהם ח"ו. וע"כ עתה בין המצרים שהם ימי החורבן והגלות צריכין לחזור ולהמשיך בחי' הנ"ל לעשו"ת דרך לא"י שזה נעשה ע"י הצדיק הגדול ע"י פשיטותו וכו' כנ"ל שעי"זהוא מחיה כל הפשוטים ואפילו אותן שנפלו וירדו מאד וכו' כמבואר שם בסוף ע"ש כי ע"י האוצר מתנת חנם שמקבל ממנו בעת פשיטותו עי"ז הוא מחיה הכל כ"ש ע"ש. וזהבחי' הבכיה והאבילות בימים אלו על גלות ישראל וחורבן ביהמ"ק, היינו כי אין לנו במה להחיות עצמינו מאחר שגלינו מארצינו וביהמ,ק נחרב בעונינו שמשם כל המוחין והחיטות ועתה בגלותינו אנחנו כולנו בבחי' אנשים פשוטים (שקורין פראסטאקיס) כי אפילו כשאנו עוסקים בתורה ותפלה אין מוחינו ושכלנו בשלימות מחמת מרירת הגלות בגוף ונפש, כי עיקר המוח בשלימו תהוא רק בזמן שביהמ"ק קיים כידוע ובפרט שמחמת עול הגלות מתבטלים הרבה מדברי ץורה לגמרי. ע"כ עיקר חיותינו עתה הוארק ע"י הצדיק הגדול הנ"ל שמחיה כל העולם ע, יפשיטותו ע"י האוצר מתנת חנם שהוא הדרך לא"י וכו' כנ"ל ע"כ צריכין להתאבל ולבכות הרבה על חורבן בהימ"ק וגלות ישראל כי הבכי' היא בחי' הסתלקות המוחין כי המוחין שהם חכמות התורה הק' הם בחי' שמחה כ"ש פקודי ה' ישירים משמחי לב והבכיה היא בחי' הסתלקות המוחיןח היינו שאנו מראין שפלותינו לפני השי"ת שאין לנו שום מוח ודעת רק אנו בוכין לפני השי"ת שירחם על מרירות גלותינו ויעשה עמנו חסד חנם בזכות הצדיקים אמתיים הנ,ל שממשיכים האוצר מתנת חנם בעת פשיטותם כנ"ל:

אות ז

וע"כ בת"ב שאז עיקר החורבן לגמרי ע"כ אז מסלקין כל המוחין לגמרי ואין מניחין טלית ותפילין כלל רק בוכין ומתאבלים על החורבן ואז אונ כולנו כמ ועמי הארץ ובורים לגמרי ואין לנו שום חיות רק מבחי' קיום העולם קודם מתן תורה וכו' הנ"ל. אבל מעוצם החורבן גם זה א"א לנו להמשיך כ"א ע"י בכיה רבה על חורבן ביהמ"ק כי בעוה"ר לא די שנחרב היבהמ"ק וגלינו מארצינו בעוונותינו שמשם כל המוחין לא די בזה, עוד נוסף יגון על מכאובינו שגם הצדיקים האמתיים נסתלקו בעונותינו אשר מיטתתם שקולה כפלים כחורבן ביהמ"ק כשרז"ל. ועל זה צריכין לבכות הרבה עד שנעורר רחמיו ית"ש שימשיך עלינו גם עתה כח הצדייקם להמשיך עלינו חסד חנם מהאוצר מתנת חנם שהמשיכו ע,י פשיטותם כנ"ל כי ע"י גודל פשיטותם שהמשיכו אז דייקא האוצר מתנת חנם עי"ז יש להם כח גם עתה לאחר הסתלקותם להמשיך עלינו האוצר מתנת חנם להחיותינו גם עתה בבחי' חסד חנם לבד כי גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן. כי חים הם בחי' החכמה והמוחין שהם עיקר החיות כ,ש החכמה תחיה ומיתה היא בחי' הסתלקות המוחין שהיא החיות. אבל הצדיקים גם במיתתן קרויים חיים כי גם בעת הסתלקות המוחין הם מקבלים חיות מהאוצר מתנת חנם וכנ"ל וע"כ הם יכולים להחיות את כל העולם גם לאחר הסתלקותם ע"י כח האוצר מתנת חנם שממשיכין בעת פשיטותם שהוא בחי' מיתה בחי' הסתלקות המוחין כנ"ל:

אות ח

וזה נחמו נחמו, ב' פעמים נחמו כי הש,י מנחם אותנו ע"י הצדיקי אמת בשני מניי נחמות. כי באמ תעיקר הנחמה היא התורה הק' כ"ש זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חייתני אבל א,א להיות עוסק בתורה תמיד פבטר בגלות המר הזה, אך הצדיקים מחיין אותנו גם בעת שאין עוסים בתורה ע" יהאוצר מתנת חנם שהוא בחי' התורה התורה בכפלים בב' מני נחמו דהיינו במה שמזכין אותנו לעסוק בתורה שזהו נחמה אחת, ונחמה ב' היא מה שמחיין אותנו גם בעת הפשיטות מבחי' התורה הנעלמת שהוא החסד חנם שהיה מקיים העולם קודם מ"ת. וזוה דברו על לב ירושלים וכו' כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה קול קורא במדבר נפו דרך ה' וכו' היינו כי דייקא עוצם צרותינו הגדולה מהכל יתהפך לנו לנחמה גדולה, כי עיקר הצרה הגדולה מכל הצרות הוא הסתלקות הצדיקים כשרז,ל שקולה מיתת הצדיקים כפלים כחורבן ביהמ"ק וזה בעצמו יתהפך לנו לנחמה כפולה בחי' נחמו נחמו כי כבר יגעו הצדיקים בחייהם בכל כחם ועבדו הש,י בשכל נפלא ויגיעה גדולה כזאת עד שזכו גם בעת פשיטותם להחיות כל העולם ע"י האוצר מתנת חנם כנ"כ ועי"ז פעלו והמשיכו שגם לאחר הסתלקותם שהוא בחי' הסתלקות המוחין והחיות מן העולם גם אז יחיו את העולם מהאוצר מתנת חנם כמ ושבחייהם החיו את העולם בעת פשיטותם מהאוצר מתנת חנם כנ"ל. וזהו בחי' קול קורא במדב ר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסילה לאלקינו, היינו שהצדיקים עשו דרך כבושה בעבודת ה' כזה עד שיש דרך להתקרב להשי"ת גם בבחי' מדבר וערבה ובכל מקומות החרבים והשפלים ובכל מניי עקמימיות שבעולם בכולם יכולין למצוא דרך כבושה להתקרב להשי"ת בבחי' קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסילה לאלקינו כל גיא ינשא וכל הר וכו' והיה העקוב למישור שיהי' דרכים ישרים וכבושים בכל המקומות שבעולם בכל המדבריות ובכל המקומות העקומים והחרבים והשפלים וכו' בכולם יהיה דרך ישר להשי"ת והכל בכח פשיטותו של הצדיק שהיה כ"פ איש פשוט לגמרי שקורין פראסטיק שאז החיה א"ע בהדרך לא"י שהוא בחי' החסד חנם הנ"ל שבזה מחיה הכל גם אחר הסתלקותו וכנ"ל:

אות ט

וזה שקורין פ' דברים קודם ת"ב כי כל פ' דברים מדברת מהדרך לא,י כמבואר שם היטב שכל תוכחה של משה שם הוא על שפגמ וישראל בהדרך לא,י על שלא היו חזקים באמונתם כמ ושמתחיל שם אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע וכשפרש"י שם אי ןלך דרך קצה וכו' וכ"כ היתה שכינה מתלבטת בשבילכם למהר ביאתכם לארץ וכו'. וכן הולך בכל דברי תוכחתו בכל הסדרא כולה שמוכיח אותם על שגרמו עיכובבהדרך לבא לא"י עד שהוכרחו להתמהמה שם ארבעים שנה, וכל זה ע"י חטא העגל והמרגלים שפגמו באמונה כ,ש ובדבר הזה אינכם מאמינים בה' וכו' כי עיקר תיקון הדרך לא"י הוא אמונהשהיאבחי' כח מעשיו הנ"ל דהיינו שמאמינים שהשי"ת ברא וכו' וברצונו נתנה להם וברצונו וכו' והם פגמו בזה ועי"ז גרמו להם עיכוב כ,כ. וזה גרם לנו כל החורבנות חורבן בית ראשון ושני כי עי"ז יש כח להסט"א להתעורר בכל פעם לגרש את ישראל מארצם שזה נמשך ע"י שאומרים להם עדיין לסטים אתם שכבשתם א"י מאחר שישראל בעצמן פגמ ובאמונה שעי"ז פגמו בבחי' כח מעשיו הגיד לעמו וכו' וכנ"ל, וע"כ קורין זאת קודם ת"בכי עי"זעיקר הגלות והחורבן כנ,ל. ואח"כ קורין ואתחנן בשבת נחמו כדי להמשיך האוצר מתנת חנם שהמשיך משה רבינו בריבוי תפילותיו שהתפלל לבא לא"י שהכל היה בכח האורצ מתנת חנם כ"ש בהתורה הנ"ל ועי"ז אע"פ שהוא בעצמו לא בא לא,י אעפ"כ עי"ז המשיך עלינו האוצר מתנת חנם שזה עיקר נחמתינו בעת גלותינו מארצינו כי עתה עיקר חיותינו ע"י חסד חנם שממשיכין המאוצר מתנת חנם שמחיה את כל העולם תמיד בכל יני ירידות שבעולם בכל ימי הגלות הארוץ המר הזה בכל ובפרט שע"י זה חהסד חנם חוזרין ועושין דרך כבושה לא"י כנ"ל כדי שנזכה לשוב לארצינו ב"ב אמן:

תוכן העניינים

ליקוטי הלכות - חושן משפט ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה