ליקוטי הלכות חושן משפט חלק א · פריקה וטעינה ד
אות א
ע"פ מ"ש בליקוטי תנינא סי' ב' בהתו' ימי חנוכה הם ימי הודאה (באות ה') שצריכין להמשיך קדושת שבת לששת ימי החול כי שבת בחי' בן בחי' נייחא לעילאין ותתאין וכו' וימי החול הם בחי' עבד ועצבות וכו'. וצריכין להמשיך המנוחה והשמחה של שבת לימי החול וכו' ועי"ז נתגלה עאחדות הפשוט ית' שכל הפעולות משתנות נמשכין מראחד הפשוט ית' שזה א"א להבין בשכל אנושי כ"א ע,י אמונה שנמשך ע"י שבת על ידי שממשיכין הקדושה והשמחה של שבת לששת ימי החול וכו'. וזה בחי' יחיד ורבים הלכה כרבים כי כשרבים מסכימים לדעת א' זה בחי' שפעולות משתנות נכללין באחד הפשוט שזה יקר מאד לפני הש"י וכו' ע"ש:
אות ב
וזה בחי' מה שהזהיר ביותר אצל מצות עזוב תעזוב שיעזוב השנאה שבלבו ננרו ויפרוק עמו כ,ש כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו עזסוב תעזוב עמו ותרגומו משבק תשבק מה דבלבך עלוהי ותפרק עמי' וכן ארז"לך בגמ' כי זה עיקר מצות פריקה וטעינה. כי עיקר כל היסורים שיש לאדם מכבידת המשאוי הכל נמשך ע"י פגם בחי' הנ"ל דהיינו שלא זכה לקשר כראוי כל הפעולות משתנות לאחדות הפשוט ע"י שלא המשיך קדושת שבת לששת ימי החול כנ"ל. כיכל היסורים שיש לאדם ח"ו בגוף ונפש וממון ר"ל, כולם הם בחי' משאות כי היסורים הם כנגד רצונו והם כמשאוי כבידה עליו וכולם הם מבחי' פעולות משתנות כשאינו משתדל לגלות ולהאיר בהם בחי' אחדות הפשוט, שאז מתגברים ריבוי השינויים ואינם מתנהגים כסד הראוי להם משרשם שמשם כל כבידת המשאות וכל היסורים ח"ו. כי כל היסורים ח"ו הם בחי' מחלוקת כי נמשכין ממחלוקת היסודות זע"ז והם כנגד דעת האדם שהאדם רוצה שיהי' כך כרצונו שיתנהג לו כסדר והם עומדים כנגדו וחולקין עליו ומתנהגים שלא כרצונו וכל מה שהשינוי גדול ביותר כנגד רצונו היסורים גדולים ביותר ח"ו. וכל זהנמשך מחמת שפגם בבחי' הנ"ל שלא השתדל להמשיך השמחה והנייחא של שבת לימי החול ולא המשיך התגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנו. כי כפי הסדר שנמשך החיות מאחד הפשוט לכל הפעולות משתנות ראוי שיתנהג הכל כסדר כי מאתו ית' לא יבצר כל טוב והוא ברחמיו ית' ברא עולמו לטובה שיהי' נמשך החיות מאחדותו הפשוט לכל הפעולות משתנות לכל פעולה ופעולה כראוי כסדר לטובה. רק מחמת שהכל נברא בשביל הבחירה של האדם שכפי אמונתו השלימה וכפ ימעשיו כן ממשיך החיות מאחדות הפשוט לכל הפעולות משתנות לטוב או להיפך ח"ו, וע"כ עיקר התיקון ע"י שבת שאז שביתה ונייחא שע"י שבת ע"י שממשיכין קדושת שבת לימי החול עי"ז נתגלה אחדות הפשוט מתוך הפעולות משתנות, ואז מתנהג הכל כסד. כי משבת נמשך בחי' שביתה ונייחא גם לכל הפעולות משתנות שעושין בימי החול להמתיק ולבטל בחי' העצבות והעבדות הקשה מעובדין דחחול שיהיו נעשין לו כל העסקים וכל העשיות כסדר בלי יגיעה ועבודה קשה. אבל כ"א כפי הפגם שפוגם בזה שאינו משתדל להמשיך קדושת שבת לימי החול ואינו מגלה אחדו תהפשוט מתוך הפעולות משתנות כן מתגברים ריבוי השינויים של הפעולות משתנות ואינם מתנהגים כסדר ומשם כל היסורים ח"ו שהם בחי' משאות שהם בחי' מחלוקת כנ"ל. וזה בחי' כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו, שהמשאוי כבידה עליו והאדם יש לו יסורים מזה שכל זה נמשך מפגם הנ"ל שהוא פגם המחלוקת שהוא בחי' פגם שבת וכו'. כי בשבת כתיב למען ינוח שורך וחמורך כמוך וארז"ל תן לו נייח ומשם נמשך נייחא על השור והחמור וכיוצא גם בימי החול, שאפי' כשעושים בהם מלאכה שלא תהא המלאכה כבידה עליהם יותר מדאי וכמבואר לעיל שצריכין להמשיך קדושת שבת לימי החול כנ"ל וע"כ כשהבהמה רובצת תחת משאה זה נמשך מבחי' פגם שבת שהוא בחי' פגם המחלוקת וכו' כנ"ל. ע"כ הזהיר הכתוב שיעזוב השנאה שבלבו על חבירו כ"ש עזוב תעזוב מישבק תשיבק ליה ותפריק עמי'. כי עיקר העזיבה והעזרה שעוזרו בענין המשאוי הוא ע"י עזיבת השנאה ובקשת האהבה היינו ע"י ביטול המחלוקת והשינוי דעות שעי"ז נכללין כאחד בבחי' אחדות הפשוט כמבואר לעיל שכל מה שישראל נכללין יחד ביותר אהבה ורעות, נתגלה יותר בחי' אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות שזהו בחי' קדושת שבת שעי"ז מתבטלין כל כבידת המשאות וכל היסורים כי נמשך נייחא על הכל כנ"ל:
הפקר ונכסי הגר
(הלכה ג)
אות ג
וזה בחי' כל הקודם בנכסי הגר זכה. כי הגר שמתגייר זה בחי' שנכלל בחי' פעולות משתנות הרחוקים מאד בתוך אחדות הפשוט כי הגר שהי' מתחילה עכו"ם מהע' עממין, הוא עיקר בחי' פעולות משתנות כי עם קדוש ישראל נקראים גוי אחד בארץ וע"כ הם בבחי' אחדות הפשוט כנגד הע' עכו"ם כי אורייתא וקוב"ה וישראל כולא חד וע"כ ע' נפשו"ת בית יעקב נקראים נפש א' ושש נפשו"ת עשו נקראים נפשו"ת רבים כשפרש"י שם כי הם רחוקים מהאחדות הפשוט ע"י שלא קיבלו את התורה וע"כ הם עיקר בחי' הפעולות משתנות. וכשבא א' מהם ומתגייר זה בחי' שנכללין בחי' פעולות משתנות הרחוקים מאד ונכללין באחדות הפשוט כי בתחילה הי' בבחי' פעולה משונה מאד כנ"ל ועתה רוצה להתקרב להש"י להאחד הפשוט ולכלול בישראל גוי אחד בארץ שעל ידם עיקר כלליות כל הפעולות משתנות באחד הפשוט. כי כל נפשו"ת ישראל כל מה שמתרבין יותר נכללין ביותר באחדות הפשוט כנ"ל. וזהו גודל מעלת הגר שמתגייר שהזהירה התורה עליו לקרבו ולאהבו כ"ש ואהבתם את הגר כי זה עיקר מאד אצל הש"י כשנכללין פעולות משתנות באחדות הפשוט. וכל מה שהפעולה משונה ורחוקה ביותר כשזוכה להתגבר ולכלול באחדות הפשוט הוא יקר ביותר כי זהו רצונו ית' שדייקא ע"י הפעולות משונות הרחוקות מאד יתגלה אחדות הפשוט שזהו בחי' גודל מעלת הבעל תשובה שארז"ל במקום שבע"ת עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד כי מחמת שהיו בתחילה רחוקים מאד ע"י עונותיהם שזהו עיקר בחי' פעולות משתנות. כי ע"י כל מצוה ומצוה נכללין באחדות הפשוט ולהיפך ע"י כל פגם ועבירה ח"ו נתרחקין משם לבחי' עלמא דפרודא ח"ו שהם עיקר בחי' פעולות משונות הרחוקים מאד כשרז"ל. וע"כ כשחוזר בתשובה אזי נתגלה אחדות הפשוט מתוך הפעולות משונות הרחוקות מאד שזה יקר מאד אצל הש"י כנ"ל. ובפרט הגר שהי' רחוק ביותר מחמת שאינו מזרע ישראל כלל ע"כ כשבא להתגייר ונכלל בקדושת ישראל גוי אחד. הוא יקר בעיני הש"י מחמת שנתגלה אחדות הפשוט מיפעולות משונות הרחוקות שזה יקר מאד בעיני הש"י. וכל מה שהפעולות משונות ביותר ויותר כן יקר יותר אצלו ית' כשנתגלה משם אחדות הפשוט וכנ"ל. וזה בחי' מ"ש בזוה"ק ומובא בדבריו ז"ל כד אתי יתרו ואמר כי עתה ידעתי כי גדול ה' כדין איסתליק ואתייקר שמא דקודשא בריך הוא עליא ותתא וכנ"ל:
אות ד
נמצא שהתקרבות הגר לקדושת ישראל זה בחי' כלליות פעולות משתנות באחדות הפשוט שזהו בחי' קדושת שבת שנמשך לימי החול שזה נמשך ע"י כל התיקונים המבוארי םשם שעיקרם ע"י בחי' תודה הלכה וכו'. ומבואר שם שזהו בחי' הולדה בחי' תומכי אורייתא שמחסרים דמיהם ומונם להחזיק הת"ח שעי"ז נולדים הלכות וכו' שעי"ז מאיר האמת וכו' עד שזוכין שיתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות וכו'. וזה בחי' מח שהבנים יורשים ממון אביהם כי כל הולדת הבנים נמשך ע"י בחי' הנ"ל ע"י הלכה שהוא בחי' תומכי אורייתא שמשם כל ההולדות שבעולם, הן בנים שמולידים הן כל הריוח והעשירות והפרנסה שכ,א מרוויח שנקרא בשם לידה כיהכל נמשך בעולם ע"י התומכי אורייתא שמחזיקים אותם.כי זה ידוע שכל ההשפעות וההולדות נמשכין מהתורה (ואע"פ שע"פ רוב העשירות אצל הרחוקים מת"ח וכו' זהו מחמת התגברות הגלות שממשיכין שפע של ישראל להם וכו' וכו' והכל לטובה וכמבואר במ"א אבל עכ"פ כל שורש השפע הוא רק מהת"ח וכו' כנ"ל) וע"כ כשהאדם נפטר שייך ממונו לבניו שהוליד כיכל הולדתם נמשך משם מהממון של התומכי אורייתא שמשם כל הממון שבעולם וכל ההולדות שבעולם וכנ"ל. וע"כ באמת העיקר שיקבלו הבנים הממון שירשו ויחזיקו בהם הת"ח האמתיים שעי"ז יחזרו ויולידו בנים בקדושה ע"י ההלכות שיולידו הת"ח ע"י ממנום כנ"ל שעי"ז יתגלה אלקותו ית' מדור לדור לעולם בבחי' ועד דור ודור אמונתו שמסיים בזה מזמור לתודה שמדבר מכל זה מהולדה ותודה הלכה כ"ש שם בהתו' הנ"ל. וע"כ הגר שמתגייר שזהו בחי' פעולות משתנות שנכללין באחדות הפשוט שזה נמשך מבחי' הכלות הנמשכין מתומכי אורייתא וכו' שמשם כל הממון שבעולם, וע"כ כשמת הגר חוזר כל ממונו ליטשראל וכל הקודם בנכסי הגר זכה. כי כל ישראל הם נגד הגר בבחי' ת"ח מאחר שכולם בכלל קבלת התורה וכל התקרבותו הוא ע"י שעולה ונכלל ממונו בקדושת ישראל בחי' ת"ח שמשם הולדת נפשו לכלול בקדושת ישראל חוזר ממונו לישראל וכל הקודם זכה כי משם עיקר התקרבותו לקדושת ישראל שהוא בחי' הולדה בחי' גר שנתגייר וכו'. כי הכל נמשך מבחי' ההלכות הנולדין ע"י הממון וכו' כנ"ל שעי"ז זוכין לכל הנ"ל עד שנכללין הפעולות משתנות בתוך אחדות הפשוט שזה עיקר בחי' התקרבות הגר לקדושת ישראל וכנ"ל:
אות ה
וזה בחי' ויקח אברם וכו' ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו כו' שהם הגרים. כי עיקר התקרבות הגרים ע"י הרכוש והעשירות שקבל אברהם אבינו בחי' הצדיק האמת ע"י התומכי אורייתא וכנ"ל: וזה בחי' גודל העשירות שהוציאו ממצרים שעי"ז נתקרבו גרים רבים שהם יתרו וכו' היינו כנ"ל: וע"כ לעתיד שיחזרו כולם את העשירות לישראל כ"ש תחת הברזל אביא כסף וכו'. אז יתגיירו כולם כ"ש אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' לעובדו שכם אחד כייוכללו כל הפעולות משתנות שבעולם הרחוקים ומשונים מאד מאד באחדות הפשוט שזה עיקר גדולתו וכבודו ית' וכנ"ל ב"ב אמן:
אות ו
וזה ובחי' הפקר כי עיקר דין הפקר נלמד משמיטה כמבואר בגמ' שלמדו מפסוק והשביעית תשמטנה ונטשתה וכו' וכמובא בש"ע שצריך להפקיר כשמיטה וכו'. וכל ענין שמיטה הוא בחי' הנ"ל כי שמיטה בחי' שבת כ"ש שנת שבתון יהי' לארץ וכשפרש"י כמו שבת בראשית וכו'. היינו שבשנה השביעית נמשך קדושת שבת על הארץ וע"כ כל הפירות ותבואת הארץ הם הפקר לכל כי מתבטלין כל הפעולות משתנו תוכל הדעות משונות ונכללין באחדות הפשוט וע"כ כל התבואה הפקר לכל. כי אסור שיהי' שום הקפדה ושינוי דעה על התבואה בשנה השביעית לומר שזאת התבואה שייך לבעל שדה זה וזאת התבואה שייכהלבעל שדה אחר שזהו בחי' פעולות משתנות ושינוי דיעות כי עכשיו הכל שוין כי נכללת הארץ אז בבחי' שבת ששם נכללין כל הפעולות משתנות יחד ואסור שיהי' שו םשינוי דיעה והקפדה ביניהם. ועל כן אז אסורים כל עבודת הארץ כמו שכתוב שדך לא תזרע וכו' שנת שבתון יהי' לארץ כי אז בחינת שבת שאז מתבטל בחינת עבד מט"ט ונכלל בבחי' בן בחי' נייחא. ומחמת שעיקר העבדות נאחז ביותר בבחי' הארץ ששם כל העבודות הקשו"ת שנמשכו ע"י חטא אדה"ר שנגזר ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה וכו' ע,כ שם צריכין עיקר התיקון. ע"כ עיקר איסור עבודה בשמיטה הוא בעבודת הארץ לבטל משם בחי' עבדות ע"י בחי' שבת כנ"ל. וכן כל ביטול הפעולות משתנות הוא בתבואת הארץ שאסור לכל אחד להחיזק בתבואתו כאלו היא שלו לבדו ולהקפיד ח"ו על חבירו שלא לאכול ממנה שזהו בח'י שינוי דיעה בחי' פעולות משתנות. ועכשיו בשמיטה אסור כל זה כי עכשיו צריכין להמשיך קדושת שבת על הארץ כי אז מתבטלין כל הפעולות משתנות שהם בחי' כל השינוי דיעות ונכללין כאחד בבחי' אחדות הפשוט ואז מתבטל כל העבדות וכנ"ל:
אות ז
ועתה מובן היטב מה שארז"ל שכל גלות בבל ע' שנה הי' על שבעים שנות השמיטה שבטלו. כמו שדרשו מפסוק אז תרצה הארץ את שבתותיה וכו' כי עיקר כל הגליות נמשכין ע"י שמתגברין הפעולות משתנות בריבוי שינוי דיעות ומחלוקת עד שאינם נכללים באחדות הפשוט שאז שולטין הע' עכו"ם שהם עיקר הפעולות משתנות כנ"ל ומתגברין על ישראל עם קדוש שכלולים בע' נפש של בית יעקב שכל עבודתם בתורה ומצות הוא לכלול באחדות הפשוט שזה עיקר תכלית העבודה כי זה יקר מאד אצל הש"י וכנ"ל. וע"כ ע"י שפגמו במצות שמיטה שעי"ז מתבטלין השינוי דיעות וכו' וכנ"ל ע"כ ע"י פגם עבירה זאת דייקא הי' הגלות שנמשך משינוי דיעות ומחלוקת כנ"ל:
אות ח
וזה בחיט' מה שאמר משה אכן נודע הדבר כשראה מחלוקת בישראל שאז אמר עתה נודע הדבר מה נשתנו ישראל להיות בגלות כ"כ כי רואה אני שהם ראויים לכך מחמת המחלוקת וכשפרש"י שם בפרשה, היינו כנ"ל כי עיקר גלות ישראל שהעכו"ם מושלים עליהם הוא ע"י המחלקות שהוא בחי' התגברות הפעולות משתנות בשנויים רבים עד שאין נכללין בדיעה אחד ואין מתגלה אחדות הפשוט ואזי מתגברין העכו"ם שנמשכי ןמעלמא דפרודא מפעולות משתנות וכנ"ל, וישראל גוי אחד בגלות ביניהם, והשכינה עמהם בגלות כביכול כי שולטין התגברות הפעולות משתנות עד שמעלימין ומסתירין בחי' התגלות אחדות הפשוט שזה עיקר קדושת ישראל גוי אחד וכנ"ל. וכן גלות בבל הי' ע"י שהיו מלעיבין במלאכי אלהים וכו' וע"י שביטלו שנות השמיטה שע"י כל זה התגברו בחי' הע' עכו"ם שנאחזין בפעולות משתנות על ישראל גוי אחד וכנ"ל, ובפרט הגלות הארוך האחרון הזה שהתחיל מחורבן בית שני שהי' עיקר המורבן ע"י שנאת חנם כשרז"ל, ומחמת שאז התגבר השנאת חנם ביותר כשרז"ל ע"כ מתארך הגלות ביותר בעו"ה כי עדיין השטן מרקד בינן ומרבה מחלוקת בישראל בכמה אופנים ובפרט בין הת"ח שכל עיקר אריכת הגלות הורא עי"ז בחי' ואנכי הסתיר אסתיר שאין מתגלה בחי' אחדות הפשוט מתוך הפעולות משתנות ע"י ריבוי המחלוקת ושינוי הדיעות וכנ"ל:
אות ט
ובשביל זה מיאן מישה הרבה בשליחותו במראה הסנה והש"י טען עמו שבעה ימים שילך לגאול את ישראל והוא לא רצה כמובא בפרש"י שם, הכל מחמת זה מחמת שראה והבין גודל התגברו תהשינוי דיעות שבין ישראל ע"י החולקים והדילטורים שהם דתן ואבירם וכו' ע"כ ראה ריבוי התלונות והנסיונות שינסו את הש"י עד שיבואו לחטא העגל עי"ז שעי"ז יחרב הביהמ,ק ויחזרו לגלות וכו' ע"כ לא רצה להתחיל לילך ולעסוק בזה כלל ואמר לא איש דברים אנכי גם מתמול וכו'. שרמז שעדיין קשה להמשיך שלימות רבוע הדיבור (כ"ששם בהתו' הנ"ל) שעל ידי זה ממשיכין קדושת שבת לימיי החול שעי"ז המתגהל אחדות הפשוט מתוך הפעולות משתנות שעי"ז מתבטל כח המצרים וכל העכו"ם המושלים על ישראל שםה בחי' פעולות משתנו תוכנ"ל. אבל עתה עדיין לא נשלם הדיבור כי אל איש דברים אנכי וכו' והמחלוקת בחי' התגברות פעולות משתנות מתרבה ע"כ לא רצה לילך בשליחותו. ואפי' בסוף כשאמר לו הש"י מי שם פה לאדם וכו' השיב שלח נא ביד תשלח כי יודע אני שאיני גואלם לעתיד וכו' כשארז"ל. כי עיקר הסתכל ברוח קדשו על סוף הגלות האחרון הזה שיתארך ע" יריבוי המחלוקת כנ"ל וע"כ מאין לילך. ואמר לו הלא אהרן אחיך הלוי כוו' הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו וכו'. היינו שגילה לו שאע"פ שא"א עדיין להמשיך השלום בשליטמות להשוות כל השינוי דיעות יחד שבזה תלוי הגאולה כנ"ל אעפ"כ ע"י אהרן ותלמידיו שיהיו נכללין עמו באהבה ושמחה עי"ז תהי' הגאולה וכן רמז לו עד הסוף האחרון שבכל דור ודור ע"י מעט הצדיקים והכשרים שנכללים יחד בהצדיק הרבי האמתי שהוא בחי' משה עי"ז בעצמו מתגלה אחדות הפשוט מתוך הפעולות משתנו תעד שסוף כל סוף תהי' הגאולה שלימה עי"ז. וע"כ הזהירו רז"ל הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום וכו'. כי עיקר הגאולה הראשונה שהי' ע"י משה הי' ע"י אהרן ע"י שיצא לקראתו בשלום גדול וכנ"ל וכן הגאולה האחרונה תהי' ע"י אליהו שיעשה שלום בעולם ועי"ז יבא משיח ב"ב כי אליהו מזרע אהרן וכנ"ל:
אות י
כי התורה הנ"ל נעוצה סופה בתחילתה (וכן כל התורות וכו' כמבואר במ"א) ותחילתה בסופה. כי מבואר בהתורה הנ"ל שתודה דהיינו להודות ולהלל להש"י תמיד זהו בחי' שעשוע עוה"ב וכו' וזהו בחי' לימוד הלכות וכו' ובשביל זה נקראת התודה הלכה ע"ש תהלוכות הדמים שהולכים כסדר כשיוצאים מהצרה. כי בתחילה בשעת צרה היו הדמים שוטפין על הלב וכו' ואח"כ כשיוצאים מהצרה הדמים הולכים כסדר וכו' וזהו בחי' הולדה וכ' ועי"ז מאיר האמת ברבוע הדיבור וכו'. וע"י שלימות הדיבור שמקושר לשבת ממשך קדושת שבת לששת ימי החול וכו' ועי"ז מתגלה אחדות הפשוט מתוך הפעולות משתנות שזה יקר מאד אצל הש,י שזהו בחי' הלכה כרבים, כי כשרבים מסכימים לדעת אחד זה בחי' פעולות משתנות נכללין באחדו תהפשוט כי כ"א יש לו דיעה מיוחדת ונכללין יחד וכו' וכו' ע"ש כל זה היטב כי זה הוא כלל התורה הנ"ל מרישא לסיפא. נמצא שעיקר כלליות הפעולות משתנות באחדות הפשוט הוא ע"י תודה הלכה שהוא ע"י תהלוכות הדמים שהולכים כסדר כשיוצאים מהצרה שאז מביאין תודה שהוא בחי' הלכה שעי"ז מאיר האמת וכו'. כי בתחילה כשהיו הדמים שוטפין על הלב הי' בבחי' אנשי דמים ישנאו תם וכו' ועכשיו כשהדמים הולכין כסדרן וכו' מאיר האמת שעי"ז זוכין לכל הנ"ל עד שכל הפעולות משתנות וכו' כנ"ל. וממילא מובן ההיפך שכשהדמים שוטפין על הלב דהיינו בשעת צרה ח"ו שאז אין מאיר האמת כנ"ל. ואז אין הדיבור בשלימות ואז אין נמשך קדושת שבת על ימי החול ואז יאין נכללין הפעולות משתנות יחד וכו' כי מכלל הן אתה שומע לאו ובאמת הא בהא תליא כי כל מה שהפעולות משתנות מתגברין יותר בריבוי שינוים ואין נכללין יחד כראוי כמו כן מתגברים הצרות והגליות ביותר ח"ו כיכל היסורים והצרות והגליות הם ע"י התגברות הפעולות משתנות בריבוי שינוים שאין נכללים יחד ואין מאיר בהם התגלות אחדות הפשוט שזה עיקר תיקון כל העולמות וכל אשר בהם התגלות אחדות הפשוט שזה עיקר תיקון כל העולמות וכל אשר בהם בפרטיות. וזה ובעצמו בחי' התגברו תהדמים על הלב בשעת הצרה ר"ל כי כל הצרות והיסורים הוא מחמת ריבוי השינוים שאין מתנהגים היסודות במזג השוה. כי הש"י ברא כל העולם בשינוים רבים ונפלאים כולם כלולים בד' יסודות ארמ"ע שמהם כל הדצח"מ שהם בחי'כלל הד' עולמות אבי"ע כמובא. וכולם נמשכים מאחדותןו הפשוט ית' כי בשרשם כולם כלולים באחד, אך בהשתלשלם למטה בראם בשינוים נפלאים, כי היסודות משונים מאד זה מזה זה אש וזה מים זה רוח וזה עפר זה חם ויבש וזה קר ולח וזה קר ויבש וכו'. מכ"ש כלהברואים שנתהוו מהם שהשינוים בהם לאין מספר. וכולם צריכים להתנהג במזג השוה שיתמזגו היסודות בשוה כפי מה שנמשכו מאחדות הפשוט לעשו"ת פעולתם כראוי ועאז מתנהג הכל כראוי. אבל כשמתרבין השינוים והיסודות מתגברים זה על זה שלא כסדר וכראוי מזה באים כל היסורים וכל הצרות ח"ו וכן כל הגליות של העכו"ם כי הע' עכו"ם הם עיקר בחי' פעולות משתנות כנ"ל וכ"ש בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל וכו'. היינו שהגוים הם בבחי' פירוד בחי' בהפרידו בני אדם וכנ"ל כי הם עיקר בחי' פעולות משתנות שהם ע' עכו"ם כנגד ע' נפש בי תיעקב בחי' יצב גבולות עמים למספר בני ישראל וכשפרש"י שם. וכפי תיקון הבריאה וכמו שיהי' לעתיד צריכים כל הע' עכו"ם להתבטל ולכלול בע' נפש בית יעקב שםה חשובים כאחד ונכללים באחדות הפשוט בבחי' כי חלק ה' עמו וכו' וזה כל תיקון הביראה. אבל כשהשטן מתגבר ואין הפעולות משתנות נכללין יחד ע"י ריבוי המחלוקת אזי מתגברים ח"ו הע' עכו"ם שהם עיקר הפעולות משתנות על ישראל כנה"ל, וכן עי"ז באים ח"ו כמה וכמה צרות ויסורים שכולם באים ע,י שאין השינוים של כל הד' יסודות מתמזגים כראוי ואין נכללים יחד כראוי וכנ"ל. וזהו בעצמו בחי' הדמים ששוטפים על הלב בשעת הצרה ח"ו, כי כל החיות בהדמים והחיות מתפשט לכל האברים והחושים שיש בהם שינוים רבים, ושורש החיות שהוא הנשמה הוא כח אחד וממנה נמשכים כל השינוים שיש באברי האדם שמורכבים מד' יסודות. והכל בבחי' הנ"ל שצמריך שיתנהג הכל במזג השוה, וכשנעשה מחלוקת ביניהם ומתרבים השינוים מזה באים כל הצרות והיסורים ח"ו ומתבלבלים הדמים שבהם נמשך החיות ואזי הם שוטפין על הלב. וזהו בעצמו בחי' גלות מצרים שכולל כל הגליות שעיקר הגלות הי' בחי' התגברות הדמים כ,ש ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וכו' וכמבואר בכוונת האר"י ז"ל באריכות. נמצא שכל המ שמתגברים ח"ו ביותר השינוים של הפעולות משתנות שאין נכללין ביחד. עי"ז מתגברים ביותר הדמים השוטפין על הלב. וכן להיפך שכל מה שהדמים שוטפין על הלב ח"ו שעי"ז אי ןמאיר האמת וכו' כמ וכן מתגבר השינוים של הפעולות משתנות שאין נכללין יחד וכנ"ל וכן חוזר חלילה ח"ו. וע"כ באמ תההתחלת הגאולה קשה מאד וע"כ מיאן משה לילך וכנ"ל:
אות יא
אבל הש"י הכריחו לילך כי הש"י עשה נפלאות גדולות אע"פ שלא היו ישראל כדאי ועשה אותות ומופתים גדולים ונוראים במצרים, ובכל זה הראה שכל הפעולות משתנות ממנו ית' בעצמו והם בידו כחומר ביד היוצר ויכול לשנות אותם בכל עת כרצונו כי יכול לעשו"ת ממטה נחש ומנחש מטה וממים דם ואח"כ מדם מים וכן כולם, כי כל הפעולות משונות בידו כי כולם נמשכים ממנו לבד מאחדותו הפשוט ועי"ז הוציאם ממצרים ומכל הצרות משטיפת הדמים כ,ש ואומר לך בדמייך חיי וכו'. והכל הי' כדי שיודו ויהללו שמו ית' תמיד כ,ש ולמען ספר שמי בכל הארץ ולמען תספר באזני בנך ובן בנך וכו'. וכן עשו ישראל כ"ש ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בנ"י וכי ראה את ענים ויקדו וישתחוו, קידה והשתחוו'י' זה בחי' הודאה בלב שלם בחי' כריעת מודים. ותיכף שהתחילו להמשיך בחי' תודה התחיל להארי האמת וכו' שעי"ז התחיל להאיר בחי' התגלות אחדות הפשוט מתוך הפעולות משתנות, וכמו כן נתבטל כח המצרים שיונקים מהשינוים של הפעולות משתנות כשאין נכללים יחד. וכל מה שנתבטל כחם והאיר יותר בחי' התגלות אחדות הפשוט, חזרו תהלוכות דמים לילך כסדר יותר וכן חוזר חלילה לטובה עד שזכו לצאת ממצרים. ואז באותו הלילה אמרו שיר והלל כ"ש השיר יהי' לכם כליל התקדש חג ואז המשיכו ביותר בחי' תודה שזה עקיר הגאולה עד שזכו לקריעת ים סוף שאז הי' גמר גאולתם שאז אמרו שירת הים בשמחה רבה כי אז נשלם ההודאה בשלימות נפלא ע"י שירת הים כי הא בהא תליא כנ"ל. והעיקר זכו לזה ע"י אהרן שלא חלק על משה אדרבא יצא לקראתו בשמחה ואהרן הי' נביא וגדול הדור והרוב ישראח סמכו עליו ונכללו במשה על ידו ועי"ז עיקר התגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות על ידי שרבים מסכימי לדיעה אחת אמתיית וכנ"ל שזה נעשה ע"י אהרן וכנ"ל:
אות יב
ועיקר כוונת דברינו הוא שיבין כל אחד מזה רמזים לעצמו להחיות ולהשיב נפשו בכל עת בכל מה שעובר עליו כל ימי חייו. כי על כל אדם בהכרח שיעבור עליו כמה וכמה מיני הרפתקאות ותלאות וכו' כי אדם לעמליולד וכשרז,ל כולהי גופא דרופתקי נינהו וכו' בפרט בגלות הזה אשר תכפו עלינו צרות ואין לנו חיות כ"א ע"י ההרחבות שהש"י מרחיב לנו בין צרה לצרה וגם בתוך הצרה בעצמה יש הרחבות גדולות בבחי' בצר הרחבת לי כ"ש בסי' קצ"ה. וזה ידוע שכל מה שעובר על האדם בודאי כונת הש"י לטובה כדי להזכירו לשוב ולהתקרב ע"י ולמרק הפשע ולהתם חטאות כ"ש ויאמר כי ישובון מאון. אך רבים אומרים דחיות של שקר ומטעים את עצמן שמריבוי הצרות והיסורים אינם יכולים ללמוד ולהתפלל ולהתקרב להש"י. ובאמת הוא להיפך שכל הצרות והתלאות והיסורים שהש"ישולח על כל אדם לכל אחד כפי עונות הכל הוא רק לקרב ולא לרחק כי כונת הש"י הוא בודאי לטובה ולא לרעה ח"ו, וכשרז"ל שחייב אדם לומר בכל עת כל מה דעביד רחמנא לטב עביד. ע"כ עיקר העצה הוא דרך הנ"ל להרגיל עצמו בתודה והודאה להש"י שהוא בחי' שעשוע עוה"ב, להודות ולהלל להש"י על כל החסדים והנפלאות שעשה עמנו עד הנה והוציאו ומילט נפשו מכמה צרות ותלאות בגוף ונפש וממון, כמו שאורמים בשבת ויו"ט בנשמת אלו פינו מלא שירה וכו' אין אנו מספיקים להודות לך וכו' על אחת מאלף א"א ור"ר פעמים הטובות וכו' שעשית עם אבותינו ועמנו. וכן אומרים בכל יום ג"פ נודה לך וכו' על נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובקר וצהרים וכו'. כי על כל אדם שבעולם בודאי כבר עבדו כמה צרות וניצול מהם או שניצול מכמה צרות שראה שבאו על אחרים והוא ניצול מהם מעיקרא שלא באו עליו, וכשרזס"ל על פסוק עושה נפלאות לבדו וברוך שם כבודו לעולם, אין בעל הנס מכיר בנסו וכו' שעל זה תיקנו לנו רז"ל לומר בכל יום על נסיך שבכל יום עמנו וכו' הנ"ל. וע"כ צריכיןלהודות ולהלל להש,י בלב שלם על כל זה. והעיקר הוא להודות ולהלל אותו ית' על עיקר החסד והטובה הנצחיית אשר הפליא חסדו הגדול עמנו והבדילנו מן התועים ובחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. ואפי' כשיודע פחיתותו וגריעותו אעפ"כ הוא חסד נפלא שלא עשני גוי וגם בכ"א מישראל יש נוקודת טובות הרבה וכ"ש על פסוק אזמרה לאלקי בעודי וכו'. ובכל זה צריך להחיות את עצמו וליתן שבח והודי' בכל יום להש,י בשמחה על זה ובפרט בעת שעובר עליו ח"ו איזה צרה ויסורים וכו' ר"ל, שאז דייקא יזכור כל החסדים והטובות שעשה הש"י עמנו עד הנה כנ"ל, וגם בתוך הצרה בעצמה בודאי יש כמה הרחבות אם יסתכל עליהם בעין האמת וכנ"ל. ועל כל זה יתן תודה והודאה והלל להש"י ועי"ז יזכה להנצל מהצרה כי תיכף שיודה ויהלל להש,י וימשיך בחי' תודה הלכה כנ"ל, יאיר האמת וישלים הדיבור ויוכל לעסוק בתורה ותפלה שהם קוי האמת ולדבר דיבורי צדקה ותשובה וכו' ועי"ז יהי' נשלם הדיבור שעי"ז יהי' נמשך קדושת שבת ויתגלה שכל הפעולות משתנות נמשכין מאחד הפשוט ית' שעי"ז מתבטלין הצרות הבאים מהשינוים הרבים כנ"ל, וכל מה שמתבטלים השינוים שמהם הצרות יגדיל ההודאה יותר ויחדש הלכות יותר בחי' הליכות עולם, שיזכה למצוא ע"י ההלכות דרך והילוך להתקרב להש"י מכל מה שעובר עליו. וכל מה שנגדל התורדה הלכה יותר מתבטלים השינוים של הפעולות משתנות ונכללין באחדות הפשוט יותר שהוא בחי' ביטול הצרה כנ"ל, וכן חוזר חלילה עד שיצא מהצרה לגמרי וכנ"ל. וגם כי ע"י שמוצא הרחבה בתוך הצרה עצמה ועוסק להודות ולהלל להש"י על כל החסדים שכבר עשה עהש"י עמו מעודו ועל כל ההרחבות שמרחיב לו גם עתה, עי"ז דייקא יוכל להתפלל ולהתחנן להש"י ולשפוך שיחו לפניו לפרש כל שיחתו לפניו ית'. ולהתחנן מלפניו הלא כבר חסדך גדול עלי שהצלת נפשי משאול תחתי' להיות בכלל זרע ישראל עבדיך, חוס וחמול עלי גם עתה והוציאני מהצרה והיסורים והדחקות וכו'. וכ,ש דוד עזרתיט היית אל תטשני ואל תעזבני אלקי ישעי, שזה עיקר טענתו להש,י כי אם ח"ו אין לי שום זכות הלא כבר הגדלת חסדך עמי ועזרתי היית, גם עתהאל תטשני ואל תעזבני אלקי ישעי (ועיין בהלכות כלאי בהמה הלכה ד' על פי התורה הזאת שם מבואר ענין זה באריכות עיין שם). וזהו תהום אל תהום קורא לקול צנוריך כל משבריך וגליך עלי עברו, שדוד המלך צועק שהצרות שהם רחבות ועמוקות מאד כתהומות ממש מתגברים מאד וכשפרש"י שם צרה קוראה לחברתה וכו'. וכל משבריך וגליך שהם ריבוי התלאות וכו' עלי עברו עד שכמעט הי' אפס תקוה ח"ו, אך בזה אני מחי' עצמו ומצפה עדיין לישועה כי יומם יצוה ה' חסדו, כי אע"פ שרבו הצרות בפרט צרות הנפש שאנו כנזופים לפני אבינו שבשמים מריבוי קלקולינו וכו' אעפ"כ יומם יצוה ה' חסדו, ויומם פירושו בכל יום ויום כמו שפרש"י במ"א (יחזקאל סי' י"ב) היינו שבכל יום ויום הש"י מצוה עלינו חסדו כי הוא עושה עמנו נסים ונפלאות בכל יום ויום והן הן גבורותיו הן הן נוראותיו שאנו מתקיימים בגלות מר כזה בגוף ונפש וממון ופרנסה וכו'. ועי"ז ובלילה שירה עמי שע"י החסדים והנפלאות שהש,י עושה עמנו בכל יום ויום עי"ז גם בלילה שירה עמי היינו גם בעת הצרה והחשך בעצמו שהוא בחי' לילה גם אז אני אומר שירה והודאה והלל להש"י על כל החסדים שכבר עשה עמנו ואשר גם עתה מרחיב לנו וכנ"ל, ועי"ז דייקא תפלה לאל חיי שאני יכול להתפלל להש"י וכנ"ל בבחי' מודה על העבר ומבקש להבא, שדייקא ע"י שמודים על העבר יכולים לבקש על להבא (וכמבואר בה' כ"ב הנ"ל באריכות כ"ז ע"ש):
אות יג
וזה בחי' משארז"ל (ע"א פ"א) וז"ל והיינו דאמר רבא מ"ד אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להם שוע אמר הקב"ה כשאני דן את ישראל איני דן אותם כעכו"ם שכתוב בהם עוה עוה עוה אשמינה אבל ישראל אני פורע מהם מעט מעט כפיד של תרנגולין שמנקרין באשפה, ד"א אפילו אין ישראל עושין מצוה לפני אלא מעט כפיד של תרנגולין שמנקרין באפשה אני מצרפו לחשבון גדול שנ' אם בפידו להם שוע, ד"א בשכר שמשועין לפני אני אושיע אותם, והיינו דא"ר מ"ד ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים אני אמרתי אפדם בממונם בעוה"ז כדי שיזכו לעוה"ב והמה דיברו עלי כזבים והיינו דאמר רב פפי משמי' דרבא מ"ד ואני יסרתי חזקתי זרועותם ואלי יחשבו רע, אמר הקב"ה אני אמרתי אייסרם ביסורים בעוה"ז כדי שיתחזקו זרועותם לעוה"ב ואלי יחשבו רע עכ"ל הגמ'. והנה העתקתי לפניך כל מאמר הזה ובו תראה ותבין באר היטב כל דברינו הנ"ל שרז"ל מעוררים ומזרזים אותנו לילך בדרך הנ"ל שבארנו לבל יהי' האדם נדחה ח"ו מפני הצרות והתלאות והיסורים העוברים עליו ועל בני ביתו הן ייסורי הגוף הן ייסורי הפרנסה ח"ו, רק יביט בכל עת על ההרחבות שהש"י מרחבי עמו בכל עת אפי' בתוך הצרה בעצמה וכל היסורים ח"ו באים בחסד גדול מעט מעט כדי שיוכל לסובלם ועי"ז יזכה לעוה"ב אם לא יהי' שוטה וכו' להטעות א"ע לומר שאינו יכול לעבוד את הש"י מחמת הצרות והיסורין. כי אדרבא כל הצרות והיסורין בגוף וממון כולם באו לטובה גדולה כדי שדייקא עי"ז יזכה לעוה"ב כמבואר היטב בדברי רז"ל הקדושים האלו שביארו וגילו לנו שאין הקב"ה שולח על ישראל יסורים ומניעות שלא יוכלו לסובלם, לרחקם לגמרי ח"ו. כי כל היסורים הם רק כתרנגולין המנקרין באשפה, כי הוא פורע מהם מעט מעט ואינו דן אותם כעכו"ם ח"ו שנא' בהם עוה עוה עוה אשימנה וכו' וכנ"ל. ועתה תראה איך דברי רז"ל הנ"ל מקושרים ומהודקים היטב בחיבור נפלא והם דרך ועצה טובה והתחזקות נפלא שיתקרב האדם תמיד להש"י מכל מה שיעבור עליו בגוף וממון ונפש. כי יש מי שמטעה א"ע שאינו יכול להתקרב להש"י מריבוי היסורים והתלאות ודחקות הפרנסה שעובר עליו ועל בני ביתו, על זה מבואר בדבריהם הנ"ל שהיסורים הם בחסד גדול לקרב על ידם דייקא להש"י ולא לרחק עי"ז. כי הש"י אינו נפרע מישראל באופן שיחריבם לגמרי רק הוא נפרע מהם מעט מעט כפיד של תרנגולין באופן דייקא עי"ז יזכרו וישובו ויתקרבו להש"י ויזכו לעוה"ב, וכמ ושמבאר בעצמו בסוף דבריהם והיינו דאמר רבא מ"ד ואני אפדם והמה דברו עלי כזבים אני אמרתי אפדם בממונם בעוה"ז כדי שיזכו לעוה"ב והמה דברו עלי כזבים, היינו כנ"ל שהש"י מסבב עם האדם שיש לו דחקות בממונו ופרנסתו והוא רק לטובה כדי לפדותו עי"ז מהגיהנם ומהשאול תחתיות שהי' מגיע לו לפי מעשיו כמו שיודע בנפשו ולא די בזה גם יזכה עי"ז להעו"ב. כי עיקר כוונת הש"י רק לטובה כדי שדייקא עי"ז יתקרב להש"י והמה דברו עלי כזבים שאומרים כזבים על הש"י כאלו הש"י מרחק אותם ואמרים הלא א"א לנו להתקרב להש"י מחמת דחקות הפרנסה אשר באמת הוא להיפך וכו'. וכן מבואר שם אח"כ והיינו דא"ר פפי משמי' דרבא מ"ד ואני יסרתי חזקתי זרקועותם שהיסורים בעוה"ז כדי שיתחזקו זרועותם לעוה"ב, ואלי יחשבו רע שאומרים להיפך כאלו הש"י שולח להם היסורים לרעתם ח"ו לרחקם ח"ו. ואם יאמר האדם האמת הוא כן שהיסורים ודחקות הפרנסה בא בחסד וכוונתו ית' לטובה כדי להתקרב עי"ז דייקא להש"י כנ"ל, אבל אפע"כ קשה לי להתקרב כי כבר נתעתי מאד ואני רחוק מהתורה והמצות מאד ובמה אזכה את ארחי לשוב להש"י על זה משיב ואמר שם אח"כ ד"א אפי' אין ישראל עושין מצוה לפניאלא מעט כפיד של תרנגולין שמנקרין באשפה אני מצרפו לחשבון גדול. הרי מבואר לנו תשובה הגונה על כל הנ"ל לומר כי אעפ"כ אם אתה הוא כמו שהוא גם אתה תוכל לשוב ממקומך שנלכדת בו ולחטוף טוב בכל יום ולזכות לחיי עוה"ב כי הלא אפי' אם אין ישראל עושין מצות אלא מעט כפיד של תרנגול שמנקרין באשפה הוא ג"כ הוא ג"כ מצרפן לחשבון גדול כנ"ל. ושים לבך היטב לדברי רז"ל הקדושים האלו עד היכן הם מחזיקין את כ"א וא' אפי' אם הוא כמו שהוא עדיין הוא יכול לחטוף תורה ומצות ולזכות לחלק טוב לעוה"ב כי אפי' כשאין עושין מצות כ"א כתרנגול המנקר באשפה וכו'. והבן המשל היטב להבין ממנו הנמשל (כ"ש להבין משל ומליצה וכו') שהמשילו הענין לתרנגול העומד באשפה וזבל וכו' ומנקר משם מעט דמעט מאכלו שהוא חלק מאלף מגרעין חטה או קטנית א'. ואפי' אם ישראל אין עושין מצות לפניו רק כמו זה התרנגול המנקר באשפה כנ"ל גם זה הוא ית' ברחמיו מצרף לחשבון גדול, והרי הודיע לך התנא עד היכן רחמיו ית' מגיעים וע"כ גם אתה יכול להתקרב אע"פ שנדמה לך שאתה עומד באשפה וזבל וכו' אעפ"כ גם משהם אתה יכול לנקר באשפה ולחטוף מעט מעט טוב כי גם זה יקר בעיניו ית' כנ"ל (וכל זה מבואר היטב ע"פ התורה אזמרה לאלהי בעודי וכו' שמבואר שם שאפי' אם גם מעט הטוב מעורב בפסולת אעפ"כ עכ"פ יש בו נקודה טובה וכו' היינו כנ"ל). ואם תטעון עוד ותאמר האמצת הוא כן שהש"י שולח היסורים ברחמים מעט מעט וגם מבקש מאתנו שעכ"פ נחטוף מצוות ומע"ט מעט מעט כתרנגול המנקר באשפה אבל מה אעשה כי נתרחקתי כ"כ עד שאיני יכול לקבל גם אלו היסורים ודחקות הפרנסה:
הנך רואה שבמאמר זה כלולים כל דברינו הנ"ל שהאדם צריך להאמין ברחמי הש"י שבוודאי היסורים לטובה ולהשתדל למצוא בהם הרחבות הרבה כי באמת הש"י אינו נפרע רק מעט מעט ועי"ז יוכל לחטוף עכ"פ מעט מעט תורה ומצוות כתרנגול המנקר באשפה ועי"ז יוכל לצעוק ולזעוקר להש"י עד שהש"י יושיע אותו גם מזה ויזכה לצאת מהצרות לגמרי ולהתקרב להש"י בשלימות. כי בוודאי כונות הש"י בכל מה שעובר על האדם הכל לטובה גדולה כמ ושסיים שם אח"כ והיינו דא"ר מ"ד ואנכי אפדם וכו' וכנ"ל:
אות יד
וזהו וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה' שהוכיחו הש"י על שאמר למה הרעות ע"י שיצאו דתן ואבירם נצבים לקראתו ואמרו לו ירא ה' עליכם וישפטו וכו'. כי באמת אם היו הכל שומעים לקול הצדיקים אמת לילך בדרך זה להאמין תמיד בהש"י שהכל לטובה וליתן שבח והודי' תמיד להש,י בין בטובו בין בעקו כ"ש בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר, בודאי היו מתבטלים כל הצרות וכל הגליות לגמרי וכבר היתה גאולה שלימה. אך עיקר עיכוב הגאולה בכלל ובפרט הוא ע"י ריבוי החולקים שהם בחי' דתן ואבירם שיצאו נצבים לקראת משה וכו'. כי באמת אע"פ כשמודים להש, ישעי"ז מתבטלים כל הצרות הנמשכין מהפעולות משתנות וכו' עד שמתבטל הצרה לגמרי וכו'. אעפ"כ את זה לעומת זה עשה האלהים ותיכף שמתחיל איזה צמיחת קרן ישועה אזי תיכף הס"א והמסטינים מתגרים ביותר ויותר לקטרגולהגביר הצרה ח"ו כמ ושני בני אדם הנלחמים זה עם זה שכשאחד רואה שחבירו מתגבר הוא מתגבר יותר וכו' וכמבואר בהתו' ויאמר בועז וכו' סי' ס"ה ובמ"א. ומזה באים כל הנפילות ר"ל וההתרחקות של כל בני אדם ובפרט של הכשרים שהתחילו להתקרב ונתרחקו ר"ל. וע"כ כשבא משה לגאולם ויאמן העם וכו' ויקדו וישתחוו שעי"ז התחילה הגאולה. אבל הס"א התגברה מאד והכביד לב פרעה עד שאמר מי ה' וכו' ואמר תכבד העבודה בכבידת עצום שלא ליתן להם תבן. וזה הי' נסיון לישראל להתחזק אז דייקא באמונה להאמין כי בודאי דבר ה' ע"י משה נאמן ביתו בודאי יקום לעולם כאשר באמת רוב הכשרים הלכו בזה. אבל נמצאו חולקים דתן ואבירם שהטעו רבים אחריהם עד שיצאו נצסבים לראת משה ואמרו ירא ה' וכו'. כאלו הם מקנאים קנאת ה' צבאות וטוענים בעד ישראל ומוסרים דין לשמים על משה רבינו שמוסר כל נפשו"ת בעדם עד שאומרים ירא ה' עליכם וישפוט. ומריבוי מחלוקותם התגברו הפעולות משתנות להעלים ח"ו התגלות אחדות הפשוט שמשם כל הגאולה כנ"ל, והמחלוקת הרע שלהם התגבר כנ"ל עד אשר העושק יהולל חכם ואיבד לב מתנה שהוא לב משה כשרז"ל עד שמשה מעוצם צרתו אמר למה הרעותה לעם וכו'. כי משה טען למה זה שלחתני כי הלא זה דברי גם מקודם שלא רציתי לילך בשליטחות זה מחמת ריבוי החולקים וכו' וכנ"ל. והשיב לו הש"י שבודאי הוא יגמור את שלו ברחמיו הגדולים ובזכות אבות ובזכות אהרן והכשרים הנלוים אליו המאמינים במשה באמ תומבטלים שינוי דעת םשהם בחי' פעולות משתנות לדיעה אחת של משה שעי"ז נכללים באחדות הפשוט כנ"ל וע"י כל זה תהי' הגאולה בשלימות. וזה וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה' היינו בחי' דעו כי ה' הוא האלהים המבואר בסוף התורה הנ"ל שפי' שם שכל הפעולות משתנות הנמשכים משפ אלהים, כולם כלולים בה' שהוא אחדות הפשוט ע"ש. וזהו וידבר אלהים אל משה ויאמר אלי אני ה' כי הכל אחד כי ה' הוא האלהים כי כל הפעולות משתנות כלולים באחדות הפשוט ובודאי יגמור את שלו לגואלם: כי פרעה אמר מי ה' כי לא האמין בשם ה' כי יניקתו הי' רק משם אלהים כמובא כי רצה להפריד ח"ו בין שם ה' לשם אלהים שזה עיקר הפירוד ח"ו. היינו כי רצה לכפור ולהפריד הפעולות משתנות מאחדות הפשוט מחמת שא"א להבין זאת בשכל כ"ש שם. אבל הש"י הכהו מכות גדולות והצילישראל מכולם והראה מופתים גדולים ונוראים שע"י כל זה ראה בעיניו שכל הפעולות משתנות הם מאחדות הפשוט עד שהוכרח להודות בעצמו ואמר ה' הצדיק:
אות טו
וכן מתנהג עתה שכל מה שמתעורר איזה צמיחת קרן ישועה בכלליות או בפרטיות אזי תיכף מתגבר שכנגדו יותר ויותר כמו שני ב"א הנלחמים וכו' כנ"ל, ואם ירצה להתגבר עוד יותר מתגברים הם עוד יותר ויותר וכו' עד שנתעקם לב הרבה כאל א"א עכשיו ח"ו לשוב ולהתקרב להש"י. אבל סוף כל סוף יגמור הש"י את שלו יגאלנו גאולה שלימה ע"י זכות אבות וע"י כח הצדיקי אמת והכשרים הנלוים אליהם המאמינים בהאמת והולכים בדרך הנ"ל האמין שהכל לטובה ולתת שבח והודי' להש"י תמיד בשמחה ולהתחזק עי"ז להתפלל ולהתחנן להש"י וכנ"ל ועי"ז יושיענו הש" יויצילנו ויוציאנו מכל הצרות והדחקות וימהר לגאלינו גאולה שלימה שאין אחרי' גלות במהרה בימינו אכי"ר:
אות טז
וע"כ חובה עלינו לזכור יציאת מצרים בכל יום. כ"ש למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך וכן בהתחלת נתיתנת התורה התחיל אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וכן ברוב המצות הזכיר יציאת מצרים. כיעתה כל ההתחלה שלנו לכנוס בעבודת ה' בכל יום ויום הוא ע"י יצי"מ כי עתה תהלה לאל יש לנו התחלה טובה מהיכן להתחיל מאחר שכבר גמר הש"י ישועתו ע"י משה והוציאנו ממצרים באותות נוראות שעל זה אנו נותנים שבח והודי' אלי ית' בכל יום ערב ובקר שזהו בחי' תודה הלכה שעי"ז מאיר האמת וכו' עד שנתגלה אחדות הפשוט מתוך הפעולות משתנות שע"י מתבטל כח הגלות של העכו"ם וכו' וכנ"ל עד שנזכה עי"ז לגאולה שלימה וכנ"ל. וע"כ מחויבים לזכור יציאת מצרים בכל יום ערב ובקר וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח כי כל התחלתינו עתה לצפות לישועה עדיין ולהתקרב להש"י הוא ע"י יצי"מ וכנ"ל. ומזה נלמד להבין גם בפרטיות הנסים והנפלאות שהש"י עושה עצמנו בכל דור עד שגם בפרטי פרטיות עושה הש,י נסים רבים עם כל אחד וא' בכל יום ויום שעל זה אנו מודים לו ית' בכל יום שזו בחי' תודה וכו' וכו' שעי"ז יכול כ"א להתקרב להש,י כנ"ל. וע"כ אומרים בכל יום קודם התפילה של יח אמת ויציב שחרית אמת ואמונה ערבית ששם מספרים ומודים לו ית' על הנסים של יציאת מצרים ועל הנסים ונפלאות שבכל דור ודור כ"ש עזרת אבותינו אתה וכו' מגן ומושיע להם ולבניהם אחריהם בכל דור ודור. כי עי"ז דייקא שמודים לו ית' על כל הנסים וכו' כנ"ל עי"ז דייקא יכולים לכנוס בתפילה להתפלל ולהתחנן לפניו ית' וכנ"ל. וע"כ בשבת מוסיפים נשמת שהוא שבח והודאה נפלאה כי עיקר כלליות הפעולות משתנות באחדות הפשוט הוא ע"י קדושת שבת קודש שזה זוכים ע"י הודאה כנ"ל ע"כ אומרים אז השבח וההודאה נפלאה שהוא נשמת כל חי תברך וכו':
אות יז
וזה בחי' כל ספר תהלים שיסד דוד המע"ה שהוא בחי' משיח שעל ידו תהי' הגאולה שלימה שהוא חמשה ספרים כנגד חמשה חומשי תורה. כי עיקר קיום התורה הוא ע"י בחי' תהלים שהוא בחי' תודה הודאה שעי"ז מתקרבים להש"י ומקיימין התורה וכנ"ל. וע"כ סיים משה אשריך ישראל ובזה פתח דוד אשרי האיש כ"ש במ"ר פ' ויחי ופ' וזאת הברכה. כי משה יגע מאד עד שמצא ההתחלה כי הוא הי' הגואל הראשון שהי' קשה מאד למצוא הדרך הזה של תודה והודאה מחמת שעדיין לא היתה שום גאולה ומעת שהתחילו בני ישראל להיות לעם תיכף ירדו בגלות מצרים ע"כ באמת הי' קשה בעיניו השליחות מאד. אבל עכשיו שכבר הוציאנו ממצרים ונתן לנו את התורה והפליא חסדו עמנו כ"כ ת"ל יש לנו על מה להודות שעי"ז יכולין להתקרב להש"י כנ"ל. וע"כ סיים אשריך ישראל מ יכמוך עם נושע בה' וכו' להורות להם שצריכין תמיד לשבח ולהודות להש"י על נעימת גורלם ולומר בכל יום בשמחה אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלינו וכו'. ובמה שסיים משה פתח דוד ס' תהלים אשרי האיש וכו' ויסד כל מזמורי תהלים על זה להכניס בנו דרך זה להתחיל תמיד מבחי' תהלים להודות ולהלל להש"י על כל החסדים וכו' כנ"ל שעי"ז עיקר ההתקרבות להש"י שעי"ז תבא הגואלה וכנ"ל: וז"ש אדמו"ר ז"ל שתהלים מסוגל לתשובה דהיינו להתקרב להש"י ולתורתו הק' היינו כנ"ל שעיקר ההתקרבות ע"י תודה שזהו בחי' תהלים וכנ"ל: וע"כ משה סיים באשרי שהוא בחי' תודה שמודים על חלקינו ואומרים אשרינו וכו' כי משה לא הי' יכול להתחיל בזה מחמת שהוא הי' הגואל הראשון ולפניו לא קדמה גאולה וכנ"ל אך אחר שכבר גאל את ישראל ויגע כל ימיו עד שהכניס את התורה בישראל אז ביים באשרי להורות להם שילכו בדרך זה להודות על חלקם וכו' וכנ"ל וע"כ דוד שהי' אחר משה אמר אני אתחיל בזה במה שסיים משה כי עתה שכבר זכינו ליצי"מ ולמתן תורה ע"י משה עתה כל התחלתינו ע"י בח'י אשרי שהוא בחי' תודה וכנ"ל:
וזה שארז"ל שדוד אמר כ"ב פעמים אשרי בתהלים כנגד מקיימי התורה שהואבכ"ב אותיות. היינו כנ"ל כי עיקר קיום התורה ע"י אשרי כנ"ל שצריך כ"א לומר כ"פ אשרי בכל יום לתת שמחה בלבו על חלקו שזכה להיות בכלל ישראל וכו' וכנ"ל. כי עיקר הוא שמחת התורה והמצות כמובא מזה הרבה בכתבי האריז"ל ובפרט בדברי אדמו"ר ז"ל וכן יסדו לבנו קדמוניות לומר ג"פ אשרי בכל יום וכן אומרים בכל יום בבקר אשרינו מה טוב חלקינו וכ' אשרינו וכו' וכן אומרים אחר התפילה ברוך אלהינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים וכו' וכן הרבה. וצריך כ"א לשום לב לזה לשמח עצמו בזה בכל נקודה ונקודה טובה שיש בו מקדושת ישראל וכו' כי זה חיינו כי עי"ז ההתקרבות להש"י וכנ"ל:
אות יח
וזה בחי' מ"ש במ"ר שמות פ' כ"ג אז ישיר משה הה"ד נכון כסאך מאז אמר ר' ברכי' בשם ר' אבהו אע"פ שמעולם אתה לא נתיישב כסאך ולא נודעת בעולמך עד שאמרו בניך שירהוכו' משל למלך שעשה מלחמה ונצח וכו' אלא כביכול עומד שנא' עמד וימודד ארץ אבל משעמדת בים ואמרנו שירה לפניך מאז נתיישבה מלכותך וכסאך, הוי נכון כסאך מאז באז ישיר עכ"ל. וכלל כוונות המדרש שקודם שישראל אמרו שירה הי' עש"י בבחי' עומד ולא הי' נכון כסאו עדיין שישב עליו היינו שעדיין לא נתיישבה מלכותו ולא נודע בעולמו עד אחר שאמרו שירה אז הכינו כסאו כביכול ואז השיבו אותו ית' כביכול על כסאו כי אז נתיישבה מלכותו ונודע בעולמו ואז מלכותו כביכול גדול ביותר בבחי' אגוסטוס. אבל בתחילה הי' רק בבחי' מלך כ"ש שם משל למלך שנצח מלחמה ועשו אות ואגוסטוס וכו' ע"ש. היינו ע"פ התורה הנ"ל שעיקר ההתקרבות להש"י הוא ע"י הודאה ושירות ותושבחות שעי"ז מאיר האמת ברבוע הדיבור עד שזוכין לגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות שהוא מה שדרים שהם שנוי דעות שזה עיקר בחי' פעולות משתנות, מסכימים לדעה אחת אמתיית וכו' שעי"ז מתבטלין כל הצרות וכל הגליות וכו' כנ"ל וע"כ עיקר ידיעת אלקותו בעולם בשלימות שהוא בחי' התיישבות כסאו כביכול כנ"ל הוא ע"י שירה דייקא כי שירה הוא עיקר שלימות ההודאה שאומרים ההודאות בלב שלם בשיר ושמחה שזה זכו ישראל בקי"ס אחרי שכבר התחילה ישועתם שיצאו ממצרים וכבר אמרו הלל והודאה בפסח עד שזכו להפיל את מצרים לגרמי כי נתבטלו ריבוי השינויים של הפעולות משתנות ונתגלה אחדות הפשוט והאמינו בה' ובמשה עבדו. וכל מה שנתבטלו הגלות והצרות של המצרים עד שכל העכו"ם נתבטלו כי נפל עליהם אימתה ופחד כ"ש שמעו עמים ירגזון וכו' עי"ז נתגלה ביותר אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות ועי"ז נתגדל התודה והודאה יותר ויותר עד שאמרו שירה בלב שלם בחי' אז ישיר משה ואז דייקא נתיישבה מלכותו ית' בבחי' יושב על כסא מחמת שאז נתגלה ביותר התגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות שזה עיקר כבוד מלכותו כ"ש שם. כי עיקר בנין כסאו כביכול הוא מהפעולות משתנות כשנקבצין יחד בדיעה אחד ונכללין באחדות הפשוט מזה נבנה כסאו כביכול שכלולה מגונין סגיאין כי העיקר הוא מה שרבים שיש בהם שנוי דעות כולם נכללין בדעה אחת אמתיות וכנ"ל כמו שהי' אז בשעת קי"ס כ"ש ויאמינו בה' ובמשה עבדו שכולם הסכימו לדיעה אחת ונכללו בה' ובמשה באמונה שלימה. וכל נשפות ישראל חצובים מכסא הכבוד וכשנכללים יחד בדיעה אחת בהאמונה הקדושה עי"ז נבנה ונגדל כסא כבודו ית' כי כל בנינהמנפשו"ת ישראל החצובים משם ואז נתיישב מלכותו כמלך היוש על כסאו בבחי' ישיבה ולא בבחי' עמידה כי נודע בעולמו היטב ונתיישב בדעת ובלב כ"א וא' בבחי' ישיבה על כסא כנ"ל. וכ לזה זכו ע"י שירה שהוא שלימות ההודאה בלב שלם כנ"ל כי כל השירות כלולים מעשרהמיני נגינה שנ' בהם ס' תהלים שהם בחי' שיר פשוט כפול משולש מרובע כ,ש במ"א וזה בחי' שלימות רבוע הדיבור שהוא מרומז בפסוק לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשום גם מאז וכו' (ע' שם היטב בהתו' הנ"ל). איש דברים זה בחי' שיר פשוט, גם מתמול היינו היום ואתמול זה בחי' כפול. גם משלשם זה בחי' משולש. גם מאז דברך זה בחי' מרובע. כי הש"י טען עם משה ז' ימים כשרז"ל וכמו שפרש"י כי ג' גמין רבוים ואלו הז' ימים הם כנגד ג' קוי האמת שמא ירין ברבוע הדיבור שעי"ז יתגלה אחדות הפשוט וכו' שזה עיקר גמר תיקון הגאולה. אבל משה אמר ביום הז' לא איש דברים אנכי גם מתמול וכו' ואע"פ שהש"י אמר לו מי שם פה לאדם וכו' השיב שלח נא ביד תשלח כי יודע אני שאיני גואלם לעתיד וכו' כשרז"ל היינו שאמר שעדיין לא זכה לגמר תיקון שלימות הדיבור שהוא בחי' מלכות פה שמרומז בפ' גם מאז שהוא בחי' נכון כסאך מאז כמובא שם זה הפסוק לענין זה כי זה הגמר של תיקון רבוע הדיבור יהי רק ע"י משיח שיזכה להמלוכה דקדושה. אבל הש"י גזר על משה שאעפ"כ הוא מוכרח לילך כי ההכרח שיתחיל הגאולה הראשונה כדי שיזכה לתודה הודאה כדי לגלות אחדות הפשוט וכו' עד שסוף כל סוף יהי' גמר הגאולה האחרונה עי"ז בבחינת כימי צאתך ממצרים אראנו נפלאות וכמבואר לעיל. ואז כשגמר משה הגאולה הראשונה ונפלו ומתו מצרים על שפת הים ויאמינו בה' וכו' אז ראה משה שדבר אלקינו יקום לעולם וע"כ אז ישיר משה שהמשיך השירה משיר שלעתיד כי יו"ד ע"ש העתיד וכשרז"ל מכאן שעתיד משה לשיר היינו שהמשיך שירה משיר של עתיד שהוא בחי' שיר פשוט כפול משולש מרובע שהוא בחי' רבוע הדיבור, שלעתיד יהי' כל זה בתכלית השלימות ועתה המשיך השירה משם ועי"ז נתגלה ביותר התגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות שזה נתגלה ע"י רבוע הדיבור כי השירה שהוא שיר פשוט כפול משולש מרובע נמשך משם כנ"ל וע"כ אז הוכן כסאו ונתיישב מלכותו בבחי' נכון כסאך מאז כנ"ל, וע"כ סיים השירה שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת וכו' וכו' תפול עליהם אימתה ופחד בגודל זרועך ידמו כאבן וכו' תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' מקדש וכו'. כי עיקר התיקון הוא בבחי' הביהמ"ק שהו אבחי' כסא הכבדו כ"ש כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו כי שם כל הברכות וההודאות וכל השירות ותושבחות שמנצחים הלוים בשיר על הדוכן ושם כל ההלכות כ"ש כי יפלא ממך דבר וכו' וקמת ועלית וכו'. ושם מתקבצים כל נפשו"ת ישראל ביחד ונכללין באחדות הפשוט כ,ש ששם עלו שבטים וכו' להודות לשם ה' וכו'. וכל זה זוכין על ידי תוקף הנסים של יצ"מ וקי"ס שעי"ז נתבטלו כל המצריים וכל הע' עכו"ם כי כולם נבהלו ונפחדו אילי מואב ואלופי אדום וכל יושבי כנען שהם עיקר פגם השינוים של הפעולות משתנות, שמתוקף הנסים הוכרחו כולם להודות על האמת שכל הפעולות משתנות נמשכין מאחד הפשוט וזהו בחי' בגודל זרועך ידמו כאבן שנדמו ונתבטלו בבחי' ביטול הפעולות משתנות באחדות הפשוט. וזהו ידמו כאבן אבן זה בחי' אב ובן כחדא היינו בחי' כלליות נפשו"ת ישראל שהם בחי' בנים למקום שנכללו באביהם שבשמים באחדותו הפשוט ואז מגודל תוקף הנסים והנפלאות הנוראות אז גם כל העמים נפל עליהם אימתה ופחד עד שנדמו ונתביטלו כמו אבן כמו ישראל שנכללו באחדותו אז בבחי' אב ובן כחדא כמ וכן נתבטלו ריבוי השינוים שלהם והוכרחו להודות על האמת וזהו בחי' ידמו כאבן וכנ"ל. וע"כ נסמך לזה תביאמו ותטעמו בהר נחלתך וכו' היינו בנין ביהמ"ק ששם עיקר התגלות אחדות הפשוט וכו' שהוא בחי' יושב על כסא כבודו כי הביהמ"ק בחי' כסא הכבוד וכו' כנ"ל וזהו מכון לשבתך לשבתך דייקא בחי' יושב על כסא וכו' וכנ"ל וכן אמר שלמה מכון לשבתך עולמים וכנ"ל: וזהו ה' ימלוך לעולם ועד כי עי"ז עיקר התגלות מלכותו לעולם ועד שנתיישב מלכותו על כסא כביכול ונודע בעולמו וכנ"ל וע"כ כופלין הפסוק ה' ימלוך לעולם ועד כשאומרים שירת הים בכל יםו היינו בחי' מלך ואגוסטוס הנ"ל שזה עיקר בחי' ישיבתו על כסאו כשנגדל מלכותו יותר ויותר בבחי' אגוסטוס כמבואר שם במדרש הנ"ל ע"ש היטב:
אות יט
וזה בחי' מה שמתחילין בר"ה המלך יושב על כסא רם ונשא כי אז עיקר התיישבות מלכותו על כסא כביכול כי בר"ה נברא העולם שבראו הש"י בפעולות משתנות הרבה מאד. וזה כל עבודתינו בר"ה לגלות לכל באי עולם שהשי"ת ברא העולם שכל הפעולות משונות נמשכין מאחדותו הפשוט ית' וע"כ עוסקין אז בר"ה בריבוי ההודאות ושירות ותושבחות כמו שיסדו לנו קדמונינו בהפיוטים הרבים שכולם הודאות ושירות נפלאות כמו אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ וכו' מלך עליון וכו' וכו'. כי על ידי הודאות נתגלה אחדות הפשוט מתוך הפעולות משתנות כנ"ל שעי"ז עיקר תיקון בחי' כסא כבוד לישב עליו כביכול כנ"ל וע"כ מתחילין ? המלך יושב על כסא ואומרים בלא הי' דיינו להורות כיאז עיקר התחלת ישיבתו על כסא וכו' כי בכל השנה אומרים המלך היושב שיש מכבר היינו מר"ה שאז כביכול הושיבו אות ישראל על כסאו. וע"כ בר"ה אומרים המלך יושב וכו' כי עתה בר"ה שאז מגלין ישראל שברא היום את העולם והמשיך כל הפעולות משונות מאחדותו הפשוט וכנ"ל ע"כ עתה הוא יושב על כסא וכו' וכנ"ל: וע"כ ברכת מלכיות זכרונות ושופרות שמוסיפין בר"ה מתחילין בשבח עלינו כי זה עיקר ר"ה להודות להלל לשבח לאדון הכל וכו' שלא עשנו כגויי הארצות וכו' שזהו בחי' אשרינו הנ"ל שעי"ז עיקר התגלות אחדות הפשוט וכו' כנ"ל שזהו עיקר קדושת ר"ה וכנ"ל: וע"כ בשבח זה של עלינו כבשו יריחו ונכנסו לא"י כשרז"ל כי עיקר כניסתם לא"י הוא לבנות הביהמ"ק ששם עיקר התגלות אחדות הפשוט וכו' שזה זוכין ע"י תודה הודאה שאנו מודים ומשבחים לו ית' על נעימת גורלניו וכו' שזה בחי' השבח הנפלא של עלינו לשבח וכו' וכנ"ל:
אות כ
וע"כ אומרים עלינו בכל יום אחר התפלה כי בחי' תודה הודאה הנ"ל שהוא בחינת אשרינו ועלינו וכו' שאומרים ג"פ בכל יום מזה ההתחלה וזה הסוף והתכלית וכמבואר ליעל שנעוץ סופו בתחלתו ותחלתו בוסופו שכל מה שמשבחים ומודים אותו ית' יותר על אשר בחר בנו מכל העמים וכו' כמו כן נשלם הדיבור יותר ומתגלה אחדותו הפשוט יותר וכו' וכל מה שמתגלה יותר נתגדל ההודאה יותר כיעל ידי התגלות אחדות הפשוט מתוך הפעולות משתנות נמתבטלין הגליות והצרות יותר וכו' וכן חוזר חלילה לטובה וכנ"ל. וע"כ אנו אומרים אשרינו וכו' וכמה שירות ותושבחות והודאות קודם התפלה וכן אח"כ אומרים ברוך אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים וכו' עד שמסיימין בעלינו לשבח שהוא שבח נפלא ונורא על שזכינו לקדושת ישראל כי נעוץ סופו בתחלתו וכו' כנ"ל כי תודה והודאה הוא כל עבודתינו בעוה"ז והוא תכליתינו לעוה"ב כי זה עיקר שעשוע עוה"ב כ"ש בתחלת הספר הנ"ל וע"כ סמוך לעלינו אומרים כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהואבן עוה"ב ואח"כ אומרים עלינו לשבח שהוא בחי' תודה הנ"ל כי תודה והלכות הם בחי' אחת בחי' שעשוע עוה"ב כנ"ל. וזה ואתה קדוש יושב תהלות ישראל שעל ידי תהלות ישראל בחינת תודה הודאה על ידי זה הוא יתב' בבחינת יושב וכנ"ל:
אות כא
וזה שאומרים קודם השופר מזמור כל העמים תקעו כף וכו' כי ה' עליון נורא מלך גדול וכו' מלך גדול דייקא בחי' אגוסטוס הנ"ל. וזה ידבר עמים תחתינו ולאומים תחת רגלינו שכל העמםי ולאומים שהם עיקר הפעולות משתנות כולם יהיו נכנעים ומתבטלים אלינו שאנו נכללים בו ית' שזהו בחי' כלליות כל הפעולות משתנות הרחוקים מאד מאד באחדות הפשוט שזה עיקר נוראות גדולות מלכותו וכבודו ית' בחי' מלך גדול וכו' כנ"ל. וזהו יבחר לנו את נחלתינו היינו ביהמ"ק ששם עיקר ההתגלות הזה כנ"ל וזהו עלה אלקים בתרועה וכו' זמרו אלקים זמרו וכו' היינו בחי' כל העשרה מיני נגינה שנמשכין ע"י השופר בבחי' הטיבו נגן בתרועה כ,ש במ"א וכו' וזהו מלך אלקים על גוים אלקים ישב על כסא קדשו, ישב דיקא וכנ"ל וכן מסיים אח"כ נדיבי עמים נאספו וכו' שהם הגרים כשרז"ל שכל זה בחי' כלליות פעולות משתנות באחדות הפשוט כנ"ל שעי"ז אלקים ישב על כסא קדשו בחי' יושב על כסא וכנ"ל:
אות כב
וזה שאומרים בשבת ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו כי עיקר התגלות אחדות הפשוט וכו' הוא בשבת וכנ"ל שזה בחי' ישיבתו על כסא כביכול וכנ"ל. וזה בחי' קוב"ה אחד לעילא לא יתיב על כורסייא דיקרי' עד דאתעבידת ברזא דאחד כו'ו וכל המאמר הקדוש הזה שאומרים אותו בכניסת שבת ע"ש היטב ותבין רמזים נפלאים ע"פ כל המבואר לעיל כי כשנתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות למטה עי"ז נתגלה אחדותו הפשוט למטה זה בחי' דאתעבידת ברזא דאחד שבחי' השכינה דהיינו שכינת אלקותו בדרי מטה מתייחדת בתכלית היחוד ע"י התיקון הנ"ל שעי"ז מתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות שבזה העולם דייקא ועי"ז מתתקנת בחי' כסא כבודו לישב עליו כנ"ל כי עי"ז נתגלה אחדותו הפשוט למעלה שאז דיקא מתיישבת מלכותו ונודע בעולמו שזה בחי' תיקון כסאו כנ"ל. וע"כ קוב"ה לא יתיב על כורסייא דיקרי' לעילא עד דאתעבידת ברזא דאחד דהיינו שכל הפעולות משתנות נכללין באחדות הפשוט וכו' וכנ"ל וכן כל המאמר מדבר מזה כי זהו רזא דשבתא וכו' דהא אתאחדת כורסייא יקירא קדישא ברזא דאחד ואתתקנת למשרי עלה מלכא קדישא וכו' ע"ש היטב והבן:
נחלות
(הלכה א)
אות כג
וזה בחי' סדר נחלות שעיקר הירושה שייך לבן ואם אין לו בן והעברתם את נחלתו לבתו ואם אין לו בת וכו'. וכבר מבואר מזה לעיל (באות ד) שמצות ירושה לבנים הוא מחמת שהולדת הבנים הוא בחי' אחת עם הולדת הלכות שנמשך ע"י תומכי אורייתא שמחזקיים בממונם את הצדיקי אמת שמולידים הלכות עי"ז ע"ש היטב. וע"כ בן קודם לבת כי הבת נגד הבן הוא בבחי' פעולות משתנות כי כל מה שהבריאה רחוקה ממנו ית' יותר הוא בבחי' פעולה משונה יותר וכמבואר לעיל מזה לענין גרים ע"ש. כי נפשו"ת בני ישראל כולם הם בבחי' אחדות הפשוט כנ"ל כי הם חלק אלוה ממעל וכלולין בו ית'. וע"כ כל הע' נפשו"ת בית יעקב כולם נקראים נפש א' וכנ"ל. אבל האשה נגד האיש היא בבחי' פעולות משתנות כי היא נלקחה ממנו ובריאתה בשינוי גדול מהאיש, כי איש ואשה הם שינויים מופלגים מאד ואעפ"כ בשרשם הם בתכלית האחדות כמובא בכתבי האריז"ל ומובא בדברי אדמו"ר ז"ל שבשורשי הנשמות יוצא נשמת האיש ובת זוגו ביחד כי בשרשם הם נשמה אחת רק למטה נתחלקים. וע"כ ע"י חיבור אשי ואשה בקדושה ע"פ התורה עי"ז עיקר כלליות פעולות משתנות באחדות הפשוט. אך מחמת שכל התגברות הסט"א הוא בהפעולות משתנות ששם אחיזתם והם מתגרים להפריד ח"ו התגלות אחדות הפשוט מהפעולות משתנות. כי עיקר כח הסט"א הוא בבחי' כפירות כי הס,מ נקרא אל אחר כפירות וכו' וכמבואר במ"א ע"כ הם אורבים שם מאד בענין החיבור הנ"ל וע"כ שם כל עיקר המלחמה של האדם כידוע. ועיקר התיקון ע"י הולדת הבנים ע"פ התורהכי ע"י כל הבנים שמולידים נתגלה ביותר בחי' התגלות אחדות הפשוט מתוך הפעולות משתנות כי הבנים שמולידים הם בעצמם בבחי' תודה הלכה כנ"ל. שעי"ז כל ההתגלות של אחדות הפשוט וכו' כנ"ל כי כל מה שמתרבין בני ישראל וכולם מסכימים לדעת אחת ומאמינים באחדותו ית' עי"ז מתגדל ביותר כבודו ית'. כי עיקר כבודו ית' כשמתגלה אחדותו הפשוט מתוך הרבה פעולות משונות וכל מה שמתרבין ביותר הפעולות משונות ואעפ"כ הם נכללים יחד באחדותו עי"ז מתגלה כבודו ית' יותר ויותר כי זה יקר מאד אצללו ית' וכנ"ל:
וזהו גודל המצוה להוליד בנים כדי שיתרבו ישראל מדור לדור וכולם יסכימו לדעת א' להאמין באחדותו הפשוט ית'. כי עיקר שינוי הפעולות הוא שינוי הדיעות כי אע"פ שהעולם מלא שינויים רבים לאין מספר וכנ"ל אעפ"כ עיקר הוא עוצם נפלאות השינויים שבין בני אדם שאין אחד דומה לחבירו בפרצופו ובתנועותיו. והעיקר הוא השינוי דיעות שבין בני אדם שבזה רואין ביותר פלאות הבורא ית'. כי זה כלל שאין הקב"ה עושה שני פעמים דבר אחד וע"כ אין שום בריה דומה לחבירתה ואין שום אדם דומה לחבירו בדמותו ובפרט בדיעותיו וכן אי שום דור דומה לחבירו ואפי' אב ובן אין דיעותם שוות ויש ביניהם שינויים רבים כנראה בחוש כי אע"פ שבכמה דברים הם שווים אעפ"כ יש ביניהם שינויים רבים בדעותיהם. ומיום בריאת העולם עד הסוף לא היו שני בני אדם דומים לגמרי לא בדור א' ולא בשני דורות נמצא כל מה שנולד איזה הולדה הוא בחי' פעולה משונה. וכשכל אלו ההולדות שבכל הדורות מסכימים לדעת אחד ואומרים שמע ישראל ה' וכו' ומאמינים באחדות הפשוט זה עיקר התגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות הרבה מאד שזה יקר בעיניו ית' מאד. וע"כ מצוה גדולה להוליד בנים שיתרבו בני ישראל ביותר וכולם נכללים באחדותו ית' שעי"ז מתגדל כבודו ית' ביותר ע"י שהרבה פעולות משתנות המשתנים בשינויים רבים משונים מדור לדור כנ"ל וכולם נכללים באחדותו ית' שזה יקר בעיניו ית' מאד כנ"ל. ועתה מבואר היטב מה שכתב בתחילת התו' שחיבר בחי' תודה הלכה עם הולדה כיהכל בחי' אחת כנ"ל כיע"י תודה הלכה מתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות שזהו בעצמו בחי' הולדת הבנים כנ"ל: וע"כ בן קודם לבת כי עיקר כלליות הפעולות משתנות באחדות הפשוט הוא ע"י הבן זכר שהוא סמוך ביותר לאחדות הפשוט כנ"ל ועל ידו עולה האשה עמו ונכללת שם בבחי' אשה עולה עמו שזה עיקר תכלית החיבור בקדושה בשבי להולדת ישראל שהעיקר כדי שיתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות וכנ"ל, אבל הכל ע"י האיש כנ"ל וע"כ הוא קודם לירושה וכנ"ל:
אות כד
ואם אין לו בת חוזרת הנחלה למעלה לבית אביו. זה בחי' חזרת הדמים שעולים למעלה בשעת הצרה ח"ו, וכשזוכין לצאת מהצרה שזהו בחי' תודה להכה בחי' הולדה אז חוזרים הדמים שהם בחי' ממון והולכים כסדר בתוך הרגלין וכו' כ"ש שם, אבל כשאינו זוכה להולדה ח"ו זה בחי' שעדיין נפשו בבחי' צרה ר"ל שאז הדמים עולין למעלה. וע"כ באמת ארז"ל כל שאינו מניח בן לירושו הקב"ה מתמלא עליו עברה בחי' כאשה עוברה, כי כשאינו מולין בן ליורשו נשארו הדמים למעלה שזה בחי' עיבור בלא הולדה ח"ו שמשם כל הצרות ר"ל. וע"כ מקבלין בית אביו הנחלה וממון הירושה כי הם צריכין לתקן אותו ע"כ שמקבלין הממון שתקונו ע"י בחי' תמכי אורייתא וכו' כנ"ל. וע"כ האב קודם לכל יוצאי יריכו כי בתחילה צריכין לחזור אל האב שמשם שורש הנחלה והדמים וכו'. וע"כ טענו בנות צלפחד אם אין אנו חשובות זרע תתייבם אמנו כי זה בחי' יבום וחליצה. וזה בחי' היבום של יהודה על פגם ער ואונן שהשחיתו דרכם וכו'. כי עיקר התיקון ע"י הולדת הבנים להכניס הנשמות בתוך גופים דייקא כיאין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף כ"ש ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאום ה' ואני זאת בריתי אותם וכו' שהוא ר"ת גוף בניו כ"ש בכוונות ע"ש. כי דייקא כשהנשמות שהם חלק אלוה ממעל בחי' אחדות הפשוט כשהם נמשכים לתוך גופים גשמיים שהם בחי' פעולות משונות מאד שבגוף א' יש כמה אברים וכחות וחושים וד' יסודות ושינויים רבים לאין מספר וכ"ש בין גוף לגוף. כשכל אלו הגופים מבטלים עצמם לגבי הנשמה ואומרים כולם בלב אחד שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ונכללים באחדותו הפשוט ית' זה עיקר התגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות שזה יקר מאד אצלו ית'. וע"כ כשהנפש והרוח וכו' בא לזה העולם ואינו מתלבש בגוף ח"ו הוא פגם גדול ועצום מאד ר"ל. כי תיכף כשהנפש בא לזה העולם שהוא מרובה בקליפות כידוע אזי הם נאחזין בה מאד וממשיכין אותה לתוך ריבוי השינויים דס"א הנאחזין בהפעולות משתנות של זה עולם ואינ יכולה לעלות להכלל באחדות הפשוט. כי מזה העולם א"א להנפש שתעלה ותוכלל באחדות הפשוט כ"א דייקא כשהיא באה בתוך גוף גשמי שאז נמשכה לתכלית הפעולות משתנות ואז דייקא תוכל להתרומם להכלל משם דייקא באחדות הפשוט. כי בשביל זה ברא הש"י את האדם עם כל העולם התלוי בו בגופים גשמיים כדי שדייקא מתכלית הגשמיים הרחוקים מאד מאד ממנו ית' משם דייקא יוכללו באחדותו ית' שה עיקר כבודו וכנ"ל:
אות כה
וע"כ המלאכים קטרגו על בריאת האדם ואמרו מה אנוש כי תזכרנו. וכן קיטרגו על נתינת התורה לישראל בזה העולם הגשמי כי אמרו אשר תנה הודך על השמים. כי בודאי גם כל המלאכים הם בבחי' פעולות משתנות נגדו ית' כי הוא ית' למעלה מכל הררוחניות ומרומם ומנושא מכל המלאכים. ע"כ סברו שגם על ידם יתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות שה עיקר תכלית בריאת האדם ונתינת התורה. אבל הש"י גער בהם ולא רצה לשמוע להם וברא את האדם בגוף גשמי דייקא ונתן לנו את התורה בזה העולם הגשמידייקא. כי עיקר התגלות אחדות הפשוט הוא מתוך פעולות משתנות מאד הרחוקים ביותר שהם בני אדם המלובשים בגוף גשמי דייקא וכנ"ל. וזהו גודל חומר העון של השחתת זרע לבטלה ח"ו כי אז נבראין רוחין וכו' באל גוף מחמת שלא נמשכה הטיפה להאשה יראת ה' שיתהוה ממנה בחי' הולדה שעי"ז דייקא נמשך בחי' התגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות כנ"ל אבל כשאין הטפה באה בתוך גוף ח"ו נעשין ממנה רוחין וכו' ח"ו שמשם קשה מאד שיתגלה אחדות הפשוט וכנ"ל. וע"כ עיקר התיקון לזה הוא ע"י ק"ש שעל המטה שהוא בחי' התגלות אחדות הפשוט ע"י שאומרים שמע ישראל ועיקר התיקון כשזוכין לומר בכוונה כ"כ עד שעושין גופין להטפות וכו' כמבואר בכוונות. וע"כ באמת עיקר התיקון ע"י הצדיקי אמת כשזוכין להתרקרב להם וכו'. אבל עכ"פ מובן בכוונות שא"א לתקנם כ"א ע"י שמכניסים אותם לתוך בחי' גופים ע"ש היינו כנ"ל. וזה בחי' עשרה קפיטל תהלים שתיקן אדמו"ר ז"ל לאומרם בשביל תיקון זה כי הם בחי' יוד מיני נגינה בחחי' שיר פשוט וכו' הנ"ל שעי"זעיקר התגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות שעי"ז עיקר התיקון וכנ"ל:
אות כו
וזה בחי' אתה ה' לעולם תשב כסאך לדור ודור, לדור ודור דייקא כי כבא מבואר למעלה שעיקר תיקון כסאו לישב עליו הוא ע"י תודה הלכה שעי"ז מתגלה אחדות הפשוט וכו' כנ"ל וע"כ דייקא ע"י ריבוי הדורות מתקנין ומכינין לו כסאו לישב בבחי' כסאך לדור ודור דייקא. כי דייקא ע"י הולדת הדורות מתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות וכו' וכנ"ל:
אות כז
וזה בחי' כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור שנשבע הקב,ה שאי ןשמו וכסאו שלךם עד שימחה זכר עמלק. כי עמלק הוא בחי' כופר כמובא במ"א שמתגבר תמיד בכפירות ובלבולי אמונה ולוחם נגד הצדיקים אמתיים והכשרים העוסקים לגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות שזה נעשה ע"י ריבוי הדורות כנ"ל בבחי' ועד דור ודור אמונתו שמסיים בזה מזמור לתודה שמדבר מכל זה כמבואר בהתרוה הנ"ל שעי"ז עיקר הכנת כסאו וכו' כנ"ל. וע"כ עמלק שפוגם בכל זה אין שמו ית' וכסאו שלם עד שימחה זכר עמלק כי עיקר תיטקון הכסא בשלימות הוא ע"י התגלות אחדות הפשוט וכו' שנמשך ע"י ריבוי הדורות בבחי' כסאך לדור ודור. ועמלק שפוגם בכל זה ע"כ מלחמה לה' בעמלק מדר דר דייקא וזהו כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור שאין כסאו כביכול שלם עד שינצח מלחמתו בעמלק בכל דור ודור שאז יתקיים וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו שיהי' השם שלם וכסאו שלם כשפרש"י כי יושלם כסאו ע"י הכשרים שבכל הדורות בבחי' כסאך לדור ודור וכנ"ל:
אות כח
והמשכיל החפץ באמת יכול להבין בלבו ע"פ דברינו עוצם המלחמה שבכל דור ודור ובפרטיות מה שנעשה עמו באותו הדור שהוא בתוכו. כי עיקר המלחמה עם כ"א וא' בפרטיות שמתגברין שטיפת הדמםי שמהם כל הצרות בגוף ונפש וממון. כי עיקר הצרות הם ההתגברות התאוות ומדות רעות שממררין חיי האדם ומביאין אותו למה שמביאין ח"ו ומשם כל היסורים בגוף וממון ובנים וכו' ח"ו. ובשעת התגברות הצרות אין יודעין כלל מה לעשו"ת והדמים שוטפין על הלב כמו מי שמבקש עצה ותחבולה איך לצאת מהצרה וכ"ש בתחילת התורה הנ"ל. ואח"כ הש"י ברחמיו מוציאו מהצרה כי הש"י עושה נסים ונפלאות נגלים ונסתרים עם כל אדם בכל יום ויום וכנ"ל וכ"ש צופה רשה לצדיק וכו' וכשרז"ל כל ים וכו' ולולא הקב"ה עוזרו וכו' כי ה' לא יעזבנו בידו וכ"ש מציל עני מחזק ממנו וכו'. וכל הישועות והנסים כולם בכח הצדיק אמת שמכניסים בנו לצעוק ולהרים עיניו בכל פעם להש"י שזהו עיקר כבודו ית' כ"ש וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני. אבל אע"פ שהש"י עושה עמנו חסדים רבים ונסים ונפלאות בכל יום ובכל עת בכל דור ודור וע"כ כ"א בפרטיות. אעפ"כ הס"א בחי' עמלק חותר תמיד להלשיןולקטרג ולהסית ולהתגרות עם כ"א וא' כי הוא השטן הוא המסית הוא המקטרג כשרז"ל יורד ומסית וכו' וכ"ש בזוה"ק בענין מלחמת עמלק קרבא לעילא ולתתא היינו כנ"ל והבן. וע"כ צריכין לילך מאד מאד עם העצות הנ"ללהסתכל בכל פעם על עוצם ההרחבות והישועות והנפלאות שכבר עשה עמנו וכו' כנ"ל ולמצורא הרחבות גם בתוך הצרות בעצמם כנ"ל ועי"ז יהיה רגיל תמיד ליתן שבח והודי' אליו ית' על כל אשר עד כה עזרנו בנפלאותיו העצומים וכ"ש הקיצתי ועודי עמך וכשפרש,י באתי עד קץ כל הדורות יעידו עמך היינו שגם עתה באחרית הימים האלה שהואבחי' קץ כל הדורות ? עתה ועודי עמך שעדיין יש בנו בכ"א וא' בחי' עוד מעט ואין רשע וכו' שזהו בחי' אזמרה לאלהי בעודי וכו' שצריכין לילך בזה מאד כאשר הזהירנו הוא ז"ל. והעיקר להודות ולהלל להש"י על זה תמיד וביותר בעת הצרה ח"ו שאז דייקא יתגבר לתת לב להסתכל על נפלאות הישועות האמתיות ונצחיות שכבר עשה הש"י עמו וכו'. וע"י בחי' תודה הלכה וכו' עי"ז יזכה שיאיר האמת וכו' עד שימשיך בח'י התגלות אחדות הפשוט מתוך הפעולות משתנות שעי"ז מתבטל הצרה ועי"ז יתגלה בחי' התודה וכו' כנ"ל וכן חוזר חלילה לטובה וכו' כנ,ל. ואם שכנגדו בחי' עמלק יחזור ויתגבר הבחירה בידו לחזור ולהגבר ע"י כל הנ"ל ותיכף שישים לב לזה יעזרו הש"י בזה מאד כי חסדי ה' לא תמנו וכו'. וכן בכל פעם עד שיזכה ברחמיו ית' ובכח הצדקי אמ תלנצח המלחמה ואז יזכה לתודה בשלימות שזה עיקר שעשוע עוה"ב אשרי לו ויקוים בו אשרי אד םעוז לו בך וכו' כי צריכן עזו תוהתחזקות עצום ועקשנות גדול בלי שיעור כל מי שחפץ להתקרב להש"י ועיקר ההתחזקות ע"י כל הנ"ל והבן היטב היטב:
אות כט
ובענין יבום וחליצה שהזכרנו למעלה לא בארנו היטב כי אין כאן מקומו. וזהו וחלצה נעלו מעל רגלו כי שם מקושר נפש המת כמובא כי עיקר הפגם ברגלין ששם צריכין הדמים לילך כסדר כשזוכין להולדה. וזה שלא זכה להשאיר זרע פגם בזה וע"כ וחלצה נעלו מעל רגלו דייקא. וע"כ נקראים ההלכות הליכות עולם כי עיקר שלימות ההלכה שיזכה על ידה לילך בה להתקרב על ידה להש"י לעבודתו בחי' הליכות עולם שיזכה לישאר על עמדו בקדושה לעולם ועד. כי העולם בכללו נקרא בחי' רגלין נגדו ית' כ"ש והארץ הדום רגלי, והאשה והממון ששם עיקר התגברות הפעולות משתנות נקראים רגליו כ"ש במ"א. וזה השמים כסאי והארץ הדום רגלי איזה בית אשר תבנו לי וכו' כי עיקר תיקון כסאו בשמים הוא דייקא ע"י הארץ הדם רגלי ע"י שהרגלין שהם המדריגות התחתונות מאד ששם עיקר ריבוי הפעולות משתנו תכשהם נכללים באחדותו ית' בבחינת ה' בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה שדייקא כשיודעין שמלכותו בכל משלה וכל הפעולות משתנות ממנו ית' אז דייקא בשמים הכין כסאו כנ"ל. וזהו בחי' המשכן וביהמ"ק בחי' רוממו ה' אלקינו והשתחוו להדם רגליו וכו'. וזהו בחי' מ"ש בכתבים שעיקר גמר התיקון יהי' כשיתקיים ועמדו רגליו ביםו ההוא וכו' בחי' עד דמטי רגלין ברגלין היינו כנ"ל, וע"כ עיקר התיקון ע"י כל הנ"ל שהוא בחי' תודה הלכה בחי' הליכות עולם בחי' תקון הרגלין וכנ"ל:
אפטרופוס
(הלכה א)
אות ל
וזה בח'י משארז"ל במשנה אפטרופוס שמינהו אבי יתומים לא ישבע מינהו ב"ד ישבע. כי כבר מבואר ענין הירושה ששייך לבנים כי הולדת הבנים נמשך ע"י ממון דקדושה של התומכי אורייתא שמשם כל הממון שבעולם וכנ"ל. כי עיקר החיוב להשאיר בנים הוא רק בשביל זהכדי שהבנים שנולדו ע"י ההלכות שנולדו ע"י תומכי אורייתא שמשם כל ההולדו תשבעולם כנ"ל ימשיכו כל התקונים הנמשכין ע"י ההלכות שהם בחי' תודה הודאה שהוא להאיר האמת בעולם ולהשלים הדיבור עד שיזכו לגלות אחדות הפשוט מתוך ריבוי פעולות משתנות שהם הבנים של זרע ישראל שנתרבו בעולם שכל מה שמתרבין ביותר זרע ישראל שמתרבין בהם שינוי הדיעות מאד כנ"ל וכשכולם נכללים בדיעה אחת ומייחדים שמו ית' עי"ז מתגלה ביותר אחדות הפשוט מתוך פעולות משונות הרבה מאד שזה עיקר יקרת קדושת הגדלת כבודו ית' וכנ"ל. וזה בחי' מה שהבנים אומרים קדיש אחר מיתת אביהם ואמם כי זה האדם שנפטר כל תכליתו שיזכה לחלק עוה"ב. ועיקר שעשוע עוה"ב הוא תודה הודאה כנ"ל שעי"ז נמשך קדושת שבת ק' שהוא בחי' עוה"ב שעי"ז מתגלה אחדות הפשוט וכו' שבשביל כל זה בא האדם לזה העולם, וע"כ אחר מות ושצריך לבא לזה לבחי' שעשוע עוה,ב שהוא להודות ולהלל לשמו ית' כנ"ל ע"כ אומרים הבנים אחריו קדיש שאינו תפלה על המת רק שבח והודאה נפלאה ונוראה להש"י כמבוא. כי קדיש כולל כל מיני שבחים וברכות והודאות וכו' כי הוא שבח נפלא ונורא מאד דתבר כל גזיזין דפרזלא כמובא בוזה"ק וכש"ש יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם וכו' בריך הוא לעילא מן כל ברכתא ושירתא ותושבחתא וכו'. וע"כ אומרים קדיש אחר כל הברכות וההודאות וכן אחר כל ההלכות שלומדין כי הוא עמוד שבי ןעולם לעולם כמובא. כי קדיש כולל כל ההודאות והשירות והתושבחות ומעלה כולם לשרשם העליון לעילא ולעילא עד א"ס. וע"כ זה הנפטר שכל תיקונו שיתקבץ חלקי הטוב שבו כפי מה שזכה לעשו"ת טוב בעולם שכל התכלית הוא הודאה שהוא שעשוע עוה"ב שצריך עתה לבא לזה שיהיה לו איזה חלק בשעשוע עו"ב שהוא הודאה כנ"ל ע"כ בניו אומרים אחריו קדיש שהוא כלליות כל ההודאות והשירות והתושבחות וכו' ומעלה כולם כנ"ל וע"כ עי"ז דייקא הבנים מזכים את אביהם לעוה"ב כי שבח והודאה, זה כל שעשוע עו"ב כנ"ל. וע"כ העיקר שהבנים דייקא יאמרו קדיש כי עיקר תיקונו ע"י בניו דייקא שזכה להוליד בעולם ולהרבות זרע ישראל שכולם עוסקים כל ימיהם בהודאות וברכות. כי כ"א מישראל אומר בכל יום ברכות והודאות הרבה כאשר תיקנו לנו חז"ל לומר ברכות והודאות עלכ לדבר שבעולם ובפרט בבקר ובערב בעת התפלה כי הודאה הוא כל שעשוע עוה"ב כנ"ל ועי"ז נתתקן כל התיקונים הנ"ל עד שזוכין לגלות אחדות הפשוט מריבוי פעולות משתנות שזה נעשה על ידי ריבוי הבנים שזכה להוליד ע" תודה הלכה וכנ"ל. ע"כ הבנים דייקא אומרים קדיש שהוא כלליות כל ההודאות כדי להעלות כל הברכות וההודאות שזכה זה הנפטר לעסוק בהם בחייו. כי עיקר התיקון ע"י הבנים שנולדו עי"ז שעל ידם דייקא מתגלה ביותר אחדות הפשוט מתוך ריבוי פעולות משתנות שזה עיקר גמר שלימות התיקון וכנ"ל. וע"כ צריך כ"א בחייו קודם שמסתלק מן העולם לצוות לבניו ולסדר סדר חלוקת נכסיו וממונו לבניו. כי עיקר שורש הממון ותיקונו הוא כפי מה שזכה לתמוך ת"ח אמתיים שעל ידם נולדו הלכות זשמשם כל הודלות הבנים כנ"ל וכ"א מישראל יש לו חלק בזה כפי בחינתו. וע"כ צריך לסדר לפי בחינתו סדר חלוקת ממונו לבניו אחריו שיקבל כ"א חלקו כראוי כפי שורש חלקו למעלה בהתומכי אורייתא שמולידים הלכות שמשם כל הולדתו שעי"ז כל תיקון הנפטר. כי תודה הלכה ותומכי אורייתא ותולדות הבנים הכל. בחי' אחת כ"ש בהתו' הנ"ל והכל תלוי זה בזה. וזה כל תכלית ותיקון הנפטר לעוה"ב כנ"ל שע"י כל זה מתגלה אחדות הפשוט וכו' כנ"ל. וע"כ צריך למנות אפוטרופוס בעצמו בחייו כי האפוטרופוס הממונה על היתומים שהוא בחי' אבי יתומים צריך שיתמנה מפיט אבי הבנים בעצמו כדי שיסדר נחלתו כפי דעת האב בעצמו כפי מה שהמשיך על עצמו בחי' תודה הודאה הלכה כפי מה שזכה בממונו להיות בכלל תומכי אורייתא שזה כל תיקון הממון שמשם הולדות הבהנים וכו' כנ"ל:
אות לא
וע"כ אפוטרופוס שמינה אבי יתומים לא ישבע כי אינו חשוד על השקר כי מאיר בו האמת בודאי כמבואר שם בהתו' הנ"ל שע"י תודה הלכה מאיר האמת וכו'. וע"כ מאחר שהבעל נחלה בעצמו מינהו לאפוטרופוס מאיר בו בודאי האמת בענין זה כי מאחר שהנפטר בעל הנחלה בעצמו מינהו לאפוטרופוס כפי דעתו כפי בחינתו כפי מה שזכה לברר ממונו להיות לו חלק בהתומכי אורייתא שזה עיקר תיקון הנחלה והממון שמשם כל הבנים וכנ"ל, ע"כ בודאי כפי בחינתו מאיר האמת וכו'. כי ע"י בחי'תודה הלכה בחי' תומכי אורייתא בחי' תולדות הבנים ע"י כל זה מאיר האמת בבחי' תתן אמת ליעקב חסד לאברהם וכו'. וע"כ אין זה האפוטרופוס חשוד על שקר ונאמר בלא שבועה כלל מאחר שהבאי הבנים בעצמו מינהו כפי בחינתו כפי חלקו בשעשוע עוה"ב שהוא בחי' תומכי אורייתא וכו' כנ"ל. אבל אם לא זכה למנות אפוטרופוס בעצמו, למסור בעצמו להאפוטרופוס סדר נחלתו כפי בחינתו כוו' כנ"ל ואזי הב"ד צריכים להיות אבי יתומים ולמנות אפוטרופוס כי רק הב"ד יש להם כח לזה כי הב"ד מאירין האמת כי אצלם כל ההלכות של כל דיני ומשפטי התורה שעי"ז מאיר האמת כנ"ל כי זה עיקר הב"ד שידעו כל ההלכות וישפטו משפטי אמת וצדק וע"כ צריכין הב"ד שיהי' שלשה בחי' שלשה קוי האמת הנ"ל. אבל הב"ד אין יכולין לברר האמת של כ"א כ"א ע"י השבועה כ"ש ונקרב בעל הבית אל האלהים לשבועה. כי תיכף כשבאים לדון זהו מחמת שיש הכחשה ביניהם וכל ההכחשו"ת נמשך משטיפת הדמים הנ"ל מבחי' אנשי דמים ישנאו תם כמובא שם בהתו' הנ"ל ע"ש שכל זה הוא בחי' פגם תודה הלכה פגם הממון דקדושה שהוא בבחי' תומכי אורייתא להוליד הלכות כי הוא מכחיש בעמיתו שהוא ההיפך מכל זה. ע"כ אין הב"ד יכולין לברר כ"א ע"י השבועה כי שבועה בחי' התקשרות כמובא בחי' הארת ג' קוי האמת ברבוע הדיבור שהוא בחי' שבעת ימי בראשית כמובא במ"א שזה בחי' שבועה לשון שבעה בחי' התקשרות ימי החול ליום השביעי שהוא שבת שהוא ברית עולם ביני ובין בני ישראל וכו'. כי שבת שמא דקוב"ה בחי' אורייתא שמא דקוב"ה שזהו בחי' השבועה שהוא בשם ובנקיטת חפץ שהוא התורה. כי כשיש הכחשה שהוא פגם האמת א"א להב"ד להאיר ה אמת כ"א ע"י השבועה שכולל כל תיקוני האמת שהוא הארת ג' קוי האמת ברבוע הדיבור וכו'. וע"כ מאחר שלא זכה הנפטר למנות אפוטרופוס בעצמו ולא האיר בעצמו בחי' האמת שזכה לברר כפי חלקו, בתודה הלכה בבחי' תומכי אורייתא כנ"ל, עד שהוצרכו הב"ד להכניס עצמן למנו אפוטרופוס. ע"כ הוא צריך שבועה. כי כשאין האמת מבורר בשלימות והב"ד צריכים לבררו אין יכולים לבררו כ"א ע"י השבועה וכו' וכנ"ל: