אור ברסלב
ליקוטי הלכות - חושן משפט ב ליקוטי הלכות חושן משפט חלק א › פריקה וטעינה א

ליקוטי הלכות - חושן משפט ב

ליקוטי הלכות חושן משפט חלק א · פריקה וטעינה א

פריקה וטעינה א

אות א

כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וכו' עזוב תעזוב עמו ותרגומו משבק תשביק מה דבלבך עלי' וכו'. כי כבידת המשאוי שנכבדת ונופלת הוא ע"י השנאה כי שנאה הוא פגם הדעת כמ"ש רבינו נ"י כמה פעמים וכנ"ל. וכנפגם הדעת אזי נכבדת המשאוי ונופלת כי הדעת מרים כל הדברים בבחי' החי נושא את עצמו ועיקר החיות ע"י הדעת כ"ש (קהלת ז') החכמה תחי'. וע"כ האדם ע"י הדעת יכול להרים כל המשאות שבעולם בקל ע"י תחבולות ועצות אבל כשנסתלק הדעת נסתלק החיות ואזי נופל המשאו וזה בחי' חולי נופל שכתב רבינו נ"י במאמר האי מאן דבעי למינסב (סי' כט) ע"ש שהוא ע"י שנפגם הדעת ע"י התגברות הדמים עי"ז נופל ע"ש. ושנאה וכעס הוא בחי' התגברות הדמים כ"ש רבינו נ"י (סי' נ"ז) כי כבד כועס (ברכות סא) וכבד הוא מלא דם שהוא בחי' שנאה ורציחה שהו אשפיכות דמים וע"כ ע"י שנאה עי"ז הוא בחי' התגברות הדמים ועי"ז נפגם הדעת ועי"ז נופל בבחי' חולי נופל כנ"ל כי אזי המשא נכבדת בבחי' כי עוונותי עברו ראשי כמשא כבד וכו' (תהלים לח) שע"י העונות שהוא בחי' התגברות הדמים כ"ש רבינו נ"י שם עי"ז נפגם הדעת ואזי נופלים כל הדברים ע"י הכבידות בבחי' כמשא כבד יכבדו ממני עיין במאמר האי מאן הנ"ל שהביא רבינו נ"י מקרא זה שם ע"ש היטב. וזש"כ כי תראה חמור שונאך רובץ וכו' שונאך דייקא כי עיקר נפילת המשאו יהיא ע"י השנאה כנ"ל. וע"כ צוותה התורה לעזור לחבירו לפרוק ולטעון כדי שיהיה אהבה וחיבה ביניהם ועי"ז נתתקן פגם נפילת המשאוי שהוא ע"י השנאה כנ"ל וזה שתרגם מישביק תשביק מה דבלבך וכו'. כי עיקר מצוה זו בשביל האהבה כנ"ל וכמו שארז"ל לענין מצוה זו על פסוק אתה כוננת מישרים שמי שרואה שונאו שהוא פורק וטוען עמו בודאי יחבקנו וינשקנו כי עיקר זאת המצוה בשביל האהבה שעי"ז נתתקן פגם נפילת המשאוי שהורא ע"י השנאה שהוא פגם הדעת כנ"ל:

אות ב

וזשארז"ל זקן ואינו לפי כבודו פטור כי צריך ליזהר שלא לפגום הכבוד כי כבוד הוא שורש הנפש כנ"ל נמצא שהוא החיות של הנפש והוא בבחי' מוחין וחיות להנפש כי הכבוד הוא תלוי בדעת כי לא נאוה לכסיל כבוד וכ"ש (משלי ג) כבוד חכמים ינחלו וכ"ש רבינו נ"י (בסי' ס"ז) שהכבוד חוזר אל המביני מדע כי שם שורש הכבוד וע"כ פגם הכבוד הור פגם הדעת, גם האהבה והאחדות תלוי בכבוד כי שם נתאחדין כל הנפשו"ת בבחי' בקהלם אל תחד כבודי שהכבוד הוא בבחי' אחדות כי הכבוד הוא בחי' מלכות שהוא בחי' אחדות כמובא לעיל כי המלך עוצר בעם ומקבצם ויחדם כ"ש זה יעצור בעמי וכן איתא בדברי רבינו נ"י (סי' י"ד) שע"י תיקון הכבוד דהיינו ע"י שנותנין כבוד' ליראי ה' עי"ז נמשך שלום בעולם ע"ש. נמצא שתיקון כל הנפשו"ת וחיותם הוא בחי' הכבוד כנ"ל, וכשנפגם הכבוד אזי נפגם מוחם וחיותם ואזי נופלים כנ"ל כי נעשים בבחי' משא כבד כנ"ל שהוא בחי' פגם הכבוד כי פגם הכבוד הוא שנסתלק הוא"ו שהוא בחי' חיות ואזי נעשה מכבוד כבד בחי' משא כבד כעין מ"ש רבינו במ"א במאמר אני ה' הוא שמי (סי' יא). וע"כ זקן ואינו לפי כבודו פטור מפריקה וטעינה ויש דיעה שאסור כי עיקר פגם נפילת המשא הוא בבחי' פגם הכבוד כנ"ל וע"כ צריך ליזהר בכבודו שלא לפגום כבודו ע"י נפילת המשא כי אדרבא עתה הוא צריך ליזהר מאד בכבודו שהוא בחי' תיקון הנפילה כנ"ל. ועיקר תיקון הכבוד הוא ע"י כבוד הזקן כמובא בדברי רבינו נ"י כ"פ וע"כ הזקן שזוכה לשלימות הדעת בבחי' זה קנה חכמה וזוכה לכבוד בבחי' כבוד חכמים ינחלו כ"ש ועם זקנים כבוד ע"כ הוא יכול לשאת ולהרים כל המשאות כ"ש רבינו נ"י (בסי' נ"ד) שהצדיק נקרא משא שהוא נושא הכל בבחי' כאשר ישא האומן את היונק כי הצדיק מנשא ומרים כל הנפילות. וכל זה ע"י תיקון הדעת כנ"ל ותיקון הדעת הוא תיקון הכבוד כנ"ל וכדמשמע מדברי רבינו נ"י בכמה מקומות:

אות ג

וזה שארז"ל על זה הפסוק ששונא האמור כאן הוא שראוהו עובר עבירה היינו בחי' התגברות הדמים של השס"ה גידין שהם בחי' שס"ה עבירות כ"ש רבינו ז"ל שם ומזה בעצמו נעשה בחי' הנפילה בבחי' כי עונותי עברו ראשי כמשא כבד וכו' כנ"ל כי אסור לשנוא ישראל אם לא שראהו עבר עבירה שאז מצוה לשנאתו כשרז"ל בענין זה כי העבירה ע"י התגברות הדמים של השס"ה גידין כנ"ל. ומשם בא בחי' השנאה ע"י הדמים כנ"ל. וע"כ מותר לשונאו כי הוא בבחי' שנאה כנ"ל, ואעפ"כ צוותה התורה לבל יניחנו ליפול לגמרי רק צריך לעזוב מה שבלבו עליו ולהפוך בזכותו להביאו לבחי' אהבה כמו שת"א מישביק תשביק וכו' ועי"ז מרים אותו מנפילתו כנ"ל:

אות ד

ועתה יש לרמז מצוה זו על האדם בעצמו כי תראה חמור שונאך רובך וכו' שכשרואין חומרו וגופו של שונאו שעבר עבירה כנ"ל שהוא רובץ תחת משאו ואינו יכול לישא עליו משאוי ועול תורה ונופל ח"ו, כי ידוע שהאדם צריך להיות כשור לעול וכחמור למשאוי וכשרואין האדם נופל מעבודת ה' ח"ו וזה ע"י עבירות ח"ו בחי' שונאך כנ"ל, צותה התורה לבלי להתעלם ממנו רק עזב תעזוב עמו שצריך לראות לעזור לו ולקרבו ולהרימו מנפילתו וצריך לאהבו דוקא כמו שתרגם מישביק תישביק וכו'. כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות ואפילו ברשע גמור צריך למצוא בו איזה זכות ועי"ז מוציאין אותו מרשעתו ומכניסין אותו באמת לכף זכות וחוזר בתשובה כ"ש רבינו נ"י (בסי' רפב) על פסוק ועוד מעטו ואין רשע וכו'. וזהו מצות עזב תעזוב שעיקר המצוה היא האהבה כמו שתרגם כו' כנ"ל. כי גם להרים האדם עצמו מנפילתו הוא רק על ידי האהבה דהיינו ע"י שמכניסין אותו לכף זכות ואהבה כנ"ל. וזהו שארז"ל זקן ואינו לפי כבודו פטור ולי"א אסור כי כשעוסק לקרב בני אדם לעבודת הש"י להרימם מנפילתם צריך לשמור את כבודו מאד דהיינו שלא יקרב אותן שאינן ראוין לקרב שעי"ז יהי' נפגם כבודו ח"ו כ"ש גבי משה לך רד וכו' על שקירב את הער"ר כי אלו הרשעים הם בבחי' ע"ר שהם בחי' עשו כמובא ועליהם נאמר בזוי אתה מאד שאין להם חלק בכבוד דקדושה וע"כ אסור לקרבם כי יפגום כבודו ח"ו על ידם וזה בחי' זקן ואינו לפי כבודו שאסור להרימו מנפילתו כשרואה שאינו לפי כבודו דהיינו שיפגם כבודו עי"ז ח"ו כנ"ל. כי עיקר הוא הכבוד כי כשמקרבין להש"י הראוין לקרב נתגדל כבודו ית' כי זה עיקר כבודו כשהרחוקים מתקרבים לעבודתו ית' כ"ש רבינו נ"י כל זה, ונעשה מהם בחי' היכל הקודש בבחי' ובהיכלו כולו אומר כבוד וזה בחי' ביטול האיסור בששים בחי' ששים המה מלכות בחיח' מלך הכבוד בחי' היכל הקודש הנ"ל שעל ידו נתבטל האיסור והרע שלהם. ועיין כ"ז במאמר מי שעוסק לקרב וכו' (סי' נ"ט). וזה בח'י עזוב תעזוב דהיינו לסמכו ולהרימו מנפילתו שזה בחי' ביטול האיסור בסמך כנ"ל בבחי' סומך ה' לכל הנופלים כשרז"ל (ברכות ד') מפני מה אין נו"ן באשרי מפני שיש בה נפילה וכו' ואפ"ה חזר דוד וסמכה ברוה"ק כ"ש סומך ה' לכל הנופלים, נמצא שסמך הוא בחי' סמיכת הנפילה בבחי' נפלה ולא תוסיף קוםבתולת ישראל וזהו ג"כ ביטול כל האיסורים בסמ"ך כי כל האיסורים הם מבחי' הדברים הנפולים וכ"ש כל זה לעיל בהלכות ע"ש. נמצא שעיקר המצוה של עזוב תעזוב דהיינו לסמכו ולהרימו מנפילתו הוא ע"י בחי' הכבוד שהוא בחי' סמך בחי' ששים המה מלכות וכו' כנ"ל ומשם הסמיכה לכל הנופלים בבחי' סומך וכו' כנ"ל. וע"כ אותן שהם רחוקים מן הכבוד ואין להם עוד שום חלק בהכבוד אסור לקרבם כי עיקר הוא הכבדו שהוא שורש כל הנפשו"ת דקדושה כנ"ל וזה בחי' זקן ואינו לפי כבודו כנ"ל. וע"כ יש שני דיעות לדיעה אחד פטור אבל אם רוצה מותר לעזוב, ולדיעה ב' אסור. ומא"ח ומא"ח ולא פליגו כי הכל לפי רשעותם ולפי ריחוקים מהכבוד כי יש שהם רחוקים כ"כ עד שיש סכנה גדולה לקרבם ומחמת זה פטרה התורה להזקן שאינו מחויב לסכן נפשו בסכנה גדולה כ"כ אך אעפ"כ אם רוצה לעשו"ת לפנים משורת הדין לירד ולהעלות אפיל ואותם בוודאי עושה מצוה גדולה מאד מאד. אבל יש שהם רחוקים עוד יותר עד שיש איסור גמור לקרבם ואסור לו לסכן נפשו עליהם כמובא במאמר הנ"ל על מארז"ל מפני מה עיניהם של תרמודיים תרוטות וכו'. אבל אותן שיש להם עוד איזה אחיזה בהכבוד אע"פ שהם רחוקים מאד עליהם נאמר עזוב תעזוב כנ"ל כי זה עיקר כבודו כנ"ל: בילא"ו:

תוכן העניינים

ליקוטי הלכות - חושן משפט ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה