ליקוטי הלכות חושן משפט חלק א · חכירות וקבלנות
אות ל
וזה בחי' דיני חכירות וקבלנות מה שתולין קלקול השדה יותר בהחוכר מבעל השדה כמבואר בש"ע ס' שכ"ב ס"א וז"ל, החוכר או השוכר שדה מחבירו ואכלה חגבאו נשדפה אם אירע דבר זה לרוב השדות של אותה העיר מנכה לו מחכירו הכל לפי ההפסד שאירעו ואם לא פשטה המכה ברוב השדות אינו מנכה לו מחכירו אע"פ שנשתדפו כל השדו של בעל הקרקע. שנתדפו כל הדות של השוכר או חוכר אע"פ שפשטה המכה ברוב השדות אינו מנכה לו מחכירו שאין זהההפסד תלוי אלא בשוכר עכ"ל הש"ע. נמצא שע"פ הרוב תלינן קלקול השדה בהשוכר והחוכר אם לא שיש מכת מדינה דהיינו שאירע דבר זה לרוב השדות של אותה היער כנ"ל אבל בל"ז תלינן תמיד הקלקול בהחוכר ואינו מנכה לו מחכירו אע"פ שנשתדפו כל השדות של בעל הקרקע אין תולין הקלקול בבעל הקרקע, ולהיפך אם נשתדפו כל השדו תש להחוכר תלינן הקלקול בו אע"פ שפשטה המכה ברוב השדות ואינו מנכה לו מחכירו כנ"ל:
אות לא
כי מבואר בהתורה הנ"ל על אית לן בירא בדברא עיילא לי' למתא, שצריכין להכניס הפרנסה מחוץ לפנים שזה זוכין ע"י הכיסופין דקדושה שזוכין ע"י בחי' שבת אמונה ותיקון הברית שזהו בחי' אייתי פארי ושדא להו וא"ל אפשילו לי חבלי וכו' ע"ש היטב. וכל היגיעות והטירחות שצריכין להתגייע ביותר בהתבואה שבדשו"ת קודם שמכניסין אותה לבית הכל נמשך משם מחמת שצריכין להכניס השפע והפרנסה מחוץ לפנים שלזה צריכין יגיעה גדולה בוודאי שזהו בחי' מה שצריכין לברר ולהכניס התבואה שהוא הפרנסה מהשדה שהוא בחוץ להכניסה לפנים לתוך הבית. כי ע"י חטא אדה"ר שפגם בברית ובאמונה כשרז"ל עי"ז נתקללה האדמה בעבורו בעצבון תאכלנה וכו' בזעת אפך תאכל לחם וכו' שמשם נמשכין כל היגיעות והטירחות בשביל פרנסה, ועיקר היגיעות ביותר צריכין בעבודת השדה כדי להוציא השדה מקללתה לברר התבואה מחוץ לפנים משדה לבית כי מחמת החטא ח"ו נמשכה השפע לחוץ ע"כ צריכין יגיעה גדולה קודם שמכניסין אותה לפנים וכ"ז נמשך מפגם הברית ואמונהשעי"ז נפגמין ההבלים והכיסופין כמבואר בהתורה הנ"ל כנ"ל. וזה בחי' בזעת אפך תאכל לחם בזעת אפך דייקא כי האף שהוא החוטפ מצשם יוצאין ההבלים שהם הנפשו"ת וכ"ש כל אשר נשמת רוח חיים באפיו וע"כ קורא הפסוק את היגיעות והטירחות בלשון בזעת אפך ששם מוצא ההבלים והנפשות, כי עיקר היגיעןות והטנירחות נמשך משם מחמת פגם ההבלים והנפשו"ת שנפגמו ע"י כיסופין רעים של חטא אדה"ר ושל כל בני עולם שעיקר הפגמים שלהם ע"י כיסופין רעים ח"ו שמהם נעשין הבלים ונפשו"ת לא טובים שהם פגם האף והחוטים ששם עיקר חיות הנפשו"ת וההבלים ומשם כל יגיעות הפרנסה וכנ"ל. וזהו כל עמל האדם לפיהו כי עיקר יציאת הנפשו"ת מכח אל הפועל הוא ע"י הפה כנ"ל וכפי מה שפוגם כ"א באלו הנפשו"ת ע"י שמוציא בפיו כיסופין שאינם טובים ח"ו כמו כן צריך לעמול ולהתייגע בהפרנסה ביותר כי קשה לו ביותר להכניס הפרנסה מחוץ לפנים כי זה א"א כ"א ע"י הבלים הנעשין מכיסופין טובים וכנ"ל וזהו כל עמל האדם לפיהו דייקא דהיינו ע"י פגם ההבלים והנפשו"ת שיוצאין דרך הפה שעי"זפרנסתו ביגיעה גדולה כי קשה לו להכניס השפע והפרנסה מחוץ לפנים וכנ"ל:
אות לב
וע"כ באמת עיקר הברכה והפרנסה הוא ע"י בחי' צדיק ושבת שהם בחי' תיקון הברית ואמונה שעי"ז זוכין לכיסופין דקדושה וכו' שעי"ז אכילתו ופרנסו בבחי' לחם הפנים ואז הכל טורחין בשביל פרנסתו כי הוא זוכה להכניס הפרנסה מחוץ לפנים ע"י הכיסופין והנפשו"ת טובים שזוכה ע"י בחי' ברית ושבת וכמבואר שם בהתורה הנ"ל היטב ע"ש. וזה שהיו נוהגים הצדיקים לצאת לשדה לקבל שבת כ"ש לכה דודינצא השדה כי עיקר הברכה היא משבת שהוא אמונה ותיקון הברית כ,ש ברית עולם ביני וכו' וע"כ שבת מקור הברכה דמיניה מתברכין כל שתא יומין כי שבת הוא שביעי ששמשלים כל הברכות הם בחי' ששה ברכות כנגד ששת ימי המעשה אבל אין שלימות להברכות כ"א ע"י שבת אמונה כ"ש שם ע"ש. וע"כ כד עייל שבתא אז צריכין להכניס השפע והפרנסה מחוץ לפנים שתהיה האכילה בבחי' לחם הפנים שמצוותו בשבת דייקא שאז מסדרין לחם הפנים י"ב חלות להלשים הי"א ברכות של המפייס העני להשלימם ע"י שבת אמונה ואז נעשין י"ב בחי' י"ב חלות של לחם הפנים. וע"כ אז בכניסת שבת יוצאין אל השדה כדי להכניס השפע מחוץ לפנים במחי' שדה לבית שתהי' האכילה בבחי' לחם הפנים וכנ"ל. כי בשדה שם אחיזת החיצונים מחמת ששם שולטין כל ההבלים של הכיסופין דהאי עלמא שפלה. ועיקר הקדושה של איש הישראלי הוא בפנים בתוך הבית בבחי' כל כבודה בת מלך פנימה וכ"ש לך עמי בא בחדריך מחמת ששם מוקף מחיצות ואין שולטין שם האוירים רעים של כיסופין רעים של בני העולם, וע"כ היה עשו איש שדה ועיקב איש תם יושב אוהלים כי עשו נמשך אחר כיסופין והבלים רעים שמצויים בחוץ בשדה ויעקב ברח מהם לתוך אהלי תורה ותפלה. וזהו מהשמבאור בכתבי האר"י בכוונות שבת בענין שדה ששם אחיזת הסט"א בחי' כי בשדה מצאה בחי' ויהי בהיותם בשדה כי בשדה בחוץ שם אחיזת החיצונים שהם בחי' הבלים רעים שנמשכין ע"י פגם הברית ופגם אמונה. וזה עיקר יגיעתו ועבודתו של האדם לזכות לקדושת שבת להכניס השפע ונצוצות הקדושה מחוץ לפנים משדה לבית, וכ"א כפי מה שזוכה לבחי' קדושת שבת ותיקון הברית שמשם הבלים ונפשו"ת דקדושה כמו כן פורק ממנו עול עבודת השדה בגשמיות כי זוכה שתהי' אכילתו בבחי' לחם הפנים כי מכניס השפע לפנים ע"י קדושת שבת וכו' ואז הכל טורחין בשביל פרנסתו והוא אינו צריך לעשו"ת עבודות גשמיות של השדה, ולהיפך להיפך ח"ו. וע"כ זה החוכר שקבל על עצמו עבודת השדה תלינן הקלקול בו מחמת שהוא בבחי' איש שדה שקיבל על עצמו לצאת לחות לעבוד עבודת השדה ששם אחיזת הבלים וכיסופין לא טובים שמשם כל קלקולי השדה כנ"ל ע"כ תולין ע"פ הרוב הקלקול בו. כי בעל הקרקע הוא כנגד החוכר בבחי' פנימי כי הוא פרק ממנו עבודת השדה ויושב בבית בפנים וזה החוכר צריך לטרוח עבורו בשביל פרנסתו לצאת לחוץ לעבוד עבודת השדה ע"כ תולין בו הקלקול שאחיזתו בחוץ ע"י הבלים רעים שמתפשטין בחוץ וכנ"ל. אם לא שהוא מכת מדינה אז מנכה לו מחכורו כי מכת מדינה זה נמשך מבחי' יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים דהיינו מה שהולכין ההבלים ומתגלגלים מזה לזה ונעשה ערבוביא בעולם שלפעמים מגיעין הבלים רעים לצדיקים כו' ומשם נמשך בחי' מכת מדינה ח"ו שנתפסין הכשרים והצדיקים בעון הרשעים ע"י ההבלים והכיסופין רעים שלהם. וע"כ אז אין תולין הקלקול בהחוכר שהוא בחוץ ששם מתפשטין כיסופין שאינם טובים כי מאחרשהואמכת מדינהאין יודעין בשביל מי הרעה הזאת, וגם אין ראיה ממה שבעל הקרקע בפנים והחוכר בחוץ שמחמת זה הקלקול מהחוכר כנ"ל כי כשיש מכת מדינה אין ראיה מזה מאחר שמכת מדינה נמשך מבחי' יש הבל הנ"ל שאז יש כמה היפוכים בעולם גם בגשמיות כי יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים וכו'. וע"כ יכול להיות שהקלקול מבעל הקרקע אע"פ שיושב בפנים בבית. אבל כל זמן שיכולין לתלות הקלקול בהחוכר תלינן בו יותר מבבעל הקרקע וע"כ אם נשתדפו כל שדותיו של החוכר תלינן הקלקול בו אע"פ שהוא מכת מדינה מאחר שרואין שנשתדפו כל שדותיו אמרינן שהוא משום לתא דידיה, אבל אם נשתדפו כל שדותיו של בעל הקרקע אין תוילין בו הקלקול כי רוב הקלקולים של השדה תולין בהחוכר שקיבל עליו עבודת השדה שהוא בחוץ ששם מצויים הבלים דהאי עלמא שמשם כל הקלקולים מחת שהם מונעים להכניס השפע מחוץ לפנים וכנ"ל:
אות לג
וזה בחי' מ"ש בש"ע סי' שכ"ה המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות דהיינו פחות מז' שנים לא יזרענה פשתן ואין לו בקורת שקמה, והטעם פי' הסמ"ע דפשתן מכחיש ארעא טובה ובפחות מז' ש ים אין הקרקע חוזרת לכחמה וכו' וכן בקורת שקמה פי' שבפחות מז' שנים אינו חוזר להיותך כמו שהיה וכו' ע"ש. כי פשתן מכחיש ארעא טובה כי פשתן הואקרבן קין שהביא מהפסולת וארז"ל זרע היה וקין הוא עיקר פגם ההבלים דקדושה שזהי בחי' ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו כי קין הוא קינא מסאבותא בחי' זוהמת הכסופין והתאוות של העוה"ז שמתגבר כנגד בחי' הבל שהם הבלים דקדושה שזהו בחי' הריגת קין את הבל. וכל זההיה בהיותם בשדה בחי' ויהי בהיותם בשדה וכו' כי שם התגברות החיצונים שיונקין מכיסופין רעים שמתגברין על ההבלים דקדושה. וע"כ בכניסת שבת עוסקים בתקון זה של חטא קין שהרג את הבל כמבואר בכוונות כי בשבת עולין ההבלים והנפשו"ת דקדושה כנ"ל שזהו בחי' תוספת שבת בחי' נפש יתירה שמקבלין בשבת שנמשך מההבלים והכיסופין טובים שמתבררין בשבת שהם בחי' נפשו"ת טובים ומהם נמשך בחי' הנפש יתירה בשבת וכמובן שם בהתורה הנ"ל מארז"ל כיון ששבת וי אבדה נפש שעיקר הנפש יתירה בשבת מקבלין ע"י כיסופין טובים ע"ש, וע"כ אז הוא תיקון הריגת קין את הבל שפגם בזה. וע"כ מחמת שפגם קין היה ע"י זרע פשתן ע"כ פשתן מכחיש ארעא טובה ואינהחוזרת לכחה עד שבע שנים. כי צריכין להתייגע שבעה שנים לברר האמונה בשלימות שעל ידה נשלמין הברכות כנ"ל כדי לתקן האדמה להוציאה מקללותיה שנתקללה ע"י חטא קין ביותר כ"ש בפסוק שם. כי עיקר שלימות האמונה נמשכת בבחי' שבע שנים כי האמונההיא שביעית בחי' שבת שמשלים כל הששה ברכות כנ"ל שזהו בחי' שנת השמטה שהיא שנה השביעית שהיא שבת לה'. וע"כ יעקב אבינו אמר אעבדך שבע שנים ברחל וכו' כי רחל אשה יראת ה' בחי' אמונה בחי' תיקון הברית. שמגודל הפגמים שהיה אז בעולם לא היה יעקב יכול לזכות לברר האמונה בשלימות כ"א בשבע שנים שהם בחי' שמטה בחי' שבת וכ"ש וזוה"ק שהשבע שנים הם בבחי' שמיטה ע"ש. וע"כ מחמת שבפשתן נאחז ביותר פגם הכיסופין רעים כי הוא קרבן קין שהרג את הבל בשדה ע"כ הוא מכחיש ארעא טובא ואינה חוזרת לכחה כ"א בשבע שנים דייקא שצרייכן להתייגע כל השבע שנים כדי לברר האמונה בשלימות ע"י שבע שנים דייקא וכנ"ל. וזהו ג"כ בחי' קורת השקמה שאינו חוזר כבתחילה עד שבע שנים כי שקמים הם מין ארז וארז גזעו מחליף וע"כ הצדיק נמשך לארז כ"ש בקבלת שבת כארז בלבנון ישגה. ועירק בחי' גזעו מחליף הוא ע"י שלימות האמונה כי אמונה היא בחי' כח הגודל וכח הצומחצ (כ"ש במ"א) כי על הרשעים הכופרים נאמר יהיו כחציר גגות שקדמת שלף יבש וכו' אבל בצדיקים המאמינים נאמר צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה וכו'. אבל עיקר בחי' גזעו מחליף הוא ע"י שבע שנים שבהם עיקר בגירור האמונה בשלימות וע"כ הארז שהוא האילן הנבחר שבו נמשלו הצדיקים שגזעם מחליף ע"כ אין חוזר להיות כבתחילה עד שבעה שנים שבהם בירור האמונה בשלימות שעי"ז עיקר גידול הגזע שתחליף ותחזור להיות כבתחילה כנ,ל. וע"כ המקבל שדה פחות מז' שנים לא יזרענה פשתן ואין לו בקורת שקמה שהם ארזים כי במקום שצריכין בירור ותיקון ביותר צריכין שבעה שנים שבהם בירור האמונה בשלימות וכנ"ל:
אות לד
וע"כ רצה יצחק לברך את עשו ע"י שיצא השדה ויביא לו מטעמים לאכול כ"ש וצא השדה וצודה לי ציד וכו' והביאה לי ואוכלה בעבור תברכך נפשי. כי עשו רימה את אביו עד שהיה סבור שאינו רשע וע"כ צרה יצחק לשלוח את עשו השדה דייקא שיביא לו לאכול משם כדי שיכניס השפע והאכילה מחוץ לפנים ועי"ז יהיה ראוי לקבל הברכות. כי באמת מי שהוא איש כשר ומאמין בצדיקים ומחזיק אותם אזי לפעמים הואמעלה גדולה מה שיוצא לחוץ לשדה לעסוק בעסקי מלאכה ומו"מ כי כל כוונתו אינו להיות איש שדה ח"ו רק הואיוצא לפי שעה בשביל פרנסה כדי שיכניס השפע והפרנסה מחוץ לפנים ע"י שיתן להצדיק לאכול ואזי הוא ראוי לברכה בוודאי, כי א"א להכניס הפרנסה מחוץ לפנים כ"א ע"י בחי' ברית ושבת שהוא אמונה ואמונההיא מקור הברכות שמשלים כל הברכות וכוד' כ"ש שם. וע"כ סבר יצחק שעשו הוא בבחי' זאת וע"כ אמר לו צא השדה שיצא רק לפי שעה וצודה לי ציד שכל כוונתו יהיה רק בשביל אביו הצדיק כדי שיתן להצדיק לאכול כי אכילת הצדיק הוא בבחי' לחם הפנים. ומי שיוצא לחוץ ועוסק במו"מ ומביא להצדיק לאכול ומפרנס אותו בוודאי אשרי לו והוא ראוי בוודאי לכל הברכות כי דייקא עי"ז מכניס השפע מחוץ לפנים מאחר שמפרנס ומאכיל את הצדיק שאיכלתו בבחי' לחם הפנים שעי"זמכניסין השפע לפנים וכ"ש שם:
וז"ש יצחק לעשו שא נא כליך תליך וקשתך, זה רמז על תקון הברית ואמונה שעי"ז מכניסין השפע מחוץ לפנים. כליך זה בחי' אמונה כי אמונה הוא בחי' כלי שמקבלת כל הברכות וכל ההשפעות וכל האורות וההשגות אלקות, כי א"א לקבל שום השגה ושום ברכה ושפע גשמיות ורוחניות כ"א ע"י אמונה שהוא בחי' מלכות שהיא מדה אחרונה שהוא בחי' כלי כלולה מהכל שדרך שם נמשכין כל השפעות והברכות וכ"ש בהתורה הנ"ל שאמונה היא משלים כל הברכות כי כולם נמשכין על ידה כי היא בחי' כלי חזיק ברכה בבחי' לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום ושלום הוא בחי' אמונה (כ"ש במ"א בהתורה ויסב בסי' ס"ב) בחי' שבת שלום. שא נא כליך ודרז"ל בדוק סכינך ושחוט יפה שלא תאכילני נבילה. כי השחיטה היא בשב? העלאת הנפשו"ת מחי למדבר כידוע כי יש כמה נפשו"ת מגולגלים בחיות ובהמות כידוע שצריכין להעלותם ולבררם ע"י מצוות שחיטה. וכל גלגולי הנפשו"ת נמשך מבחי' יש הבל אשר נעשה על הארץ המבואר בהתורה הנ"ל שע"י הכיסופים רעים שמהם נעשים נפשו"ת רעים ומתגלגלים וכו' עד שיכולין להחטיא ח"ו וכשאין שבים בתשובה אזי מוכרחים להתגלגל בחיות ובהמות כפי פגם הכיסופין והנפשות, וצריכין לבררם ולתקןנם ע"י השחיטה ומחמת שיצחק סבר שעשו יכול להכניס שהפשע מחוץ לפנים משדה לבית שזה א"א כ"א ע"י תיקון הברית ואמונה שעי"ז הוא בעל נפש שעושה ומתקן נפשו"ת טובים שעי"ז מכניסין השפע מחוץ לפנים כ"ש שם ע"כ הזכיר לו כל הבחי' האלה. וזהו שא נא כליך בדוק סכינך וכו' שהואתיקון השחיטה שהוא תקון הנפשו"ת וכנ"ל וזהו בדוק סכינך ושחויט יפה כי צריכין שיהיה הסכין ששוחטין בו להעלות הנפש שיהיה שלם בשלימות גדול בלי שום פגם כל שהוא ח"ו כי שלימות הסכין של שחיטא א"א כ"א ע"י אמונה שהיא שלימות כל הדברים כנ"ל נמצא ששא נא כליך מרמז על שלימות האמונה שהיא עיקר הכלי המחזקי ברכה שזהו בעצמו שלימות הסכין של שחיטה שעי"ז מעלין הנפשו"ת וכנ"ל. וזהו תליך וקשתך זה בחי' תקון הברית שכלול משני בחי' ברית עילאה וברית תתאה דהיינו תיקון הברית קודש ולמדן באיסור והיתר ושניהם נקראים בלשון כלי זיין חרב וקשת כי שמירת הברית נקרא קשת בחי'קשת הברית וכן נקרא בלשון חרב וכו' כ"ש חגור חרבך על ירך גבור כי שם עיקר המלחמה להיו תגבור הכובש יצרו. וכן למדן בתורה נקראא ג"כ בלשון אחיזת חרב וכלי זיין ללחום מלחמתה של תורה כ"ש כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה מלחמתה של תורה וע"כ אמר בלשון תיך זה מרמז על בחי' למדן שצריך לברר כל דיני התורה לפשוט ולברר כל הספיקות והאיבעיות וזהו תליך שהוא בחי' הספיקות והאיבעיות שהם תלוים בספק שזהו עיקר יגיעת הלימוד לברר כל הדברים התלויים בספק כדי שיברר כל דיני האסור והמותר וכו' על בוריין. וקשתך הוא בחי' תיקון הברית שנקרא קשת היינו שיצחק רמז לו כל התיקונים שצריכים כדי שיוכל להכניס השפע מחוץ לפנים משדה לבית שהם תיקון הברית בב' בחי' שהם בח'י צדיק ולמדן ותקון האמונה שהוא שלימות כל הברכות שע"י כל זה נושין ומתקנים נפשו"ת טובים שעי"ז זוכין שיכניס השפע והפרנס מחוץ לפנים כנ"ל שזהו בחי' וצא השדה וצודה לי ציד והביאה לי ואכלה, שילך לשדה לחוץ כדי להביא פרנסה ואכילה להצדיק וכנ"ל. ואז היה בוודאי ראוי לקבל הברכות שכולם נשלמים ונמשכים ע"י אמונה שתלויה בתקון הברית וכנ"ל. אבל באמת עשו היה רחוק מזה בתכלית כי עשו היה איש שדה ממש שהי' רק בחוץ ולא רצה ליכנוס לפנים לתוך הקדושה כלל וע"כ כתיב וילך עשו השדה לצוד ציד להביא אף מהגזל כשרז"ל. וזהו שיצחק אמר לו צא השדה כאלו כל ישיבתו וקביעתו בפנים רק שיצא השדה לפי שעה וע"כ הזכיר לשון יציאה. אבל בעשו כתיב וליך עשו השדה לשון הליכה כי באמת לא היתה נחשבת אצלו ליציאהנ כלל רק להליכה כי שם בשדה עיקר מקומו וע"כ הזכיר הכתוב אצלו לשון הליכה ולא לשון יציאה כי אינה נחשב אצלו ליציאה מאחר ששם מוקמו כי הוא חיצוני ממש. ועל כן באמת לא קיבל הברכות כי לא חפץ בברכ ותרחק ממנו. רק יעקב קיבל הברכות כי היה עאיש תם יושב אהלים איש תם דייקא כי זכה לאמונה שלימה שהוא בחי' איש תם בחי' תמימות ושלימות כי עיקר שלימות כל הדברים וכל הברכות היא האמונה כנ"ל וע"כ נאמר ביעקב בעת שקיבל הברכות ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו וכו' כריח שדה דייקא שהוא בחי' שדה דקדושה בחי' שדה ג"ע שהוא בחי' חקל תפוחין קדישין שהוא בח'י קדושת שבת שמעלין אז משדה לבי תשכל זה הוא היפך השדה של עשו שהיה עאשי שדה כי יעקב זכה לשמירת הברית ואמונה בחי' שבת שעי"ז זכה לקבל הברכות כי זכה להכניס השפע מחוץ לפנים ע"כ נסמך מיד אחר כריח שדה אשר ברכו ה'. ויתן לך האלקים מטל השמים וכו' שהם הברכות שקיבל ע"י תיקון השדה דייקא. כי כשזוכין לתקן בחי' שדה להעלות משדה לבית שזהו בחי' קבלת שבתבחי' לכה דודי נצא השדה אז זוכין עי"ז דיקא לקבל כל הברכות שנמשכין משבת אמונה שהיא מקור הברכה כנ"ל וכמובא בכוונות שבת שיש שדה דסט"א ושי שדה דקדושה וכו' ע"ש:
אות לה
ע"פ התו' אית לן בירא הנ"ל יתבאר ענין קרח. כי מבואר שם שצרייכן לעבודת הבורא ית' להיות צדיק ולמדן כילא עם הארץ חסיד וכו' ולהיפך למדן בלא חסיד וצדיק בוודאי אינו כלום כי לא זכה נעשית לו סם מות כי מצייר אותיות התורה להיפך וכו' כמבואר שם היטב. וזהו בחי' ד' שנכנסו לפרדס וכו' ע"ש מבואר שם שמי שהוא רק למדן לבד ואינו חסיד וצדיק כלל הוא בחי' אחר שקיצץ בנטיעות וכו' ע"ש:
וזהו בחי'חפגם קרח שהוא בחי' המחלוקת של המתנגדים על הצדיקים והחסידים האמתיים שכל כחם מחמת הלימוד שלהם שלמדו תורה. קצתם לומדים בגפ"ת ויש שלומדים גם קבלה וכתבים אבל מעשיהם אינם כהוגן ויש מהם מקולקלים לגמרי ר"ל, ויש שאין יודעים מקלקולם כ"כ אבל עכ"פ הם מתרשלים בעבודת ה' ואין מתפללים בכוונה וביגיעות, ורודפים אחר ההבל של ממון וכבוד והתנשאות וכיוצא, והם מתגרים בהכשרים ויריאם תמימי הדרך ההוכלים בתורת ה' באמת העוסקים בתפלה ובמעשים טובים בכח ובכוונת הלב לשמים, והם עומדים בכל פעם וחולקים עליהם בכמה מיני רידפות וליצנות בלי שיעור. וזה בחי' עדת קרח כי קרח הי' חכם ולמדן גדול ועיקר הפגם שלו שרצה להפריד בין למדן וצדיק כאלו עיקר המעהל הוא בחי' למןד לבד. וזוה שאמרו כי כל העדה כולם קדושים וכו' ודרז"ל כולם שמעו בסיני אנכי ה' אלקיך וכו' היינו שאמרו מאחר שכולם שמעו אנכי וכל עשרת הדברות שהם כלל התורה א"כ אין למשה ואהרן שום מעלה והתנשאות כ"ש שם ומדוע תתנשאו על קהל ה'. וזה בחי' פגם הנ"ל שסמכו על הלימוד לבד וכפרו בעיקר האמת כי עיקר המעלה וההתנשאו תאמל של כל אחד מישראל על חבירו הוא רק ע"י מעשים טובים כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה וכשרז"ל שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט ברבו ובאביו ובמי שגדול ממנו וכו'. כי אם היו מאמינים בהאמת שהאיקר הוא קיום התורה לא היו אומרים ומדוע תתנשאו וכו' כי הי' ראוי להם להבין האמת שמשה ואהרן קדושתם גבוה מאד מאד והם משוקעים עדיין בתאוות עוה"ז כשרז"ל על פסוק את מחתות החטאים וכו' הם חטאו על נפשותם וכו' אבל הם רצו להפריד בחי' למדן מצדיק כאלו העיקר הואלמןד וכו' וזהו ויקח קרח ות"א ואתפלגי קרח שחלק למדן מצדיק וכנ"ל:
וע"כ אמר לו משה קחו לכם מחתות וכו' שיקריבו קטרת וכשפרש"י הא לכם קטרת החביב מן הכל וכו' היינו שמשה אמר להם הריני מראה לכם מי חביב לפני הש"י כי לפי דעת קרח העיקר הואהלימו והחכמה של התורה אע"פ שאינו מקיימה כלל ולא עוד אלא שחולק על הצדיק האמת שהוא משה שנתן התורה ומקיים את התורה בקדושה נפלאה, ע"כ אמר לו הרי לך קטרת שחביב מן הכל ותכנסו כולכם להקטיר ונראה דבר מי יקום. כי קרח הי' למדן וכחם גדול גם בחכמתו הקבלה וידע בוודאי הסוד והכוונה של קטרת וע"כ סמך על רוב חכמתו לחלוק על משה ואהרן ולבקש כהונה גדולה מאחר שגם הוא יודע כוונת הקרבנות והקטרת. וע"כ אמר לו משה עתה נראה האמת קחו לכם מחתות וכו' ואהת ואהרן איש מחתתו וכ' ותנו בהן אש ושימו עליהן קטרת וכו' והי' האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש. וקרח סמך על חכמו ונתרצה לזה כי סבר שקטרת שלו יתקבל מאחרשהוא חכם ולמדן כ"כ ויודע דין וכוונות הקטרת כ"כ אבל משה התרה בהם ואמר להם שסם המות נתון בתוכו שבו נשרפו נדב ואביהוא לומר שראוי להם ללמוד ק"ו מנדב ואביהוא שהיו צדיקים גדולים מאד אעפ"כ מאחר שהקטירו קטרת שלא בזמנו נשרפו כי נדב ואביהוא הם בחי' בן עזאי ובן זומא שזה הציץ ונפגע וזה הציץ ומת שאע"פ שהיו צדיקים גדולים אבל שגו קצת כשנכנסו לפרדס והציצו יותר מדאי ונענשו שזהו בחי' פגם נדב ואביהוא כי הם בחי' אחת כמובא. וע"כ רמז להם משה שיזהרו שלא יתענשו ע"י הקטרת דייקא כי גם נדב ואביהוא שהי וצדיקים גדולים לא יצאו בשלום ע"י שפגמו בבחי' ד' שנכנסו לפרדס הנ"ל מכ"ש וכ"ש אתם, והם לא שמעו וסמכו על חכמתם ופגמו הפגם של אחר שקלקל לגמרי וקצץ בנטיעות כי זהו בחי' הפגם של קרח ועדתו שהפרידו בחי' למדן מצדיק וסמכו על חכמת לימודם שזהו בחי' מקצץ בנטיעות בחי' ואתפליג קרח כנ"ל. וע"כ היה ענשם שנשרפו ע"י אש הקטרת בעצמו שזהו בח'י לא זכה נעשית לו התורה סם מות ע"י שמצייר אותיות התורה להיפך כיהתורה בחי' אש כ"ש הלא כה דברי כאש וכשפוגמין בה ומציירין האותיות להיפך מתגבר תבערת אש ממש ר"ל כי מהאש יצאו והאש תאכלם:
כי קטרת גבוה מאד מאד וכמבואר בזוה"ק ובדברי רז"ל הרבה כי לית קרבנא חביבא קמי' קוב"ה כמו קטרת אבל עיקר תקון הקטרת הוא כשמקריבין אותו כראוי כדינו ע"י הכהן ואז הקטרת מכפר כי קטרת מעלה כל הניצוצות הקדושים שבעמקי הקליפות כדיוע, ועל ידי זה עיקר תיקון התפלה שיכולין לצרף ולהרים כל הפושעי ישראל ולהחזירם בתשובה ושיוכלל תפלתם ותעלה בתוך תפלת ישראל לרצון למעלה למעלה כשרזז,ל כל תפלה שאין בה מתפלת פושעי ישראל וכו' וראיה מקטרת שהי' בהם חלבנה וכו' כי התפילה בחי' ריח הקטרת וזה בחי' תכון תפלתי קטרת לפניך. אבל זהשפוגם בקטרת כי הוא זר ורוצה להקטיר קטרת זה בח'יקטרת תועבה היא לי וע"כ אש התורה בעצמה המלובש בקטרת שרף אותם ונקם בהם כי לא זכו נעשית להם סם מות וכנ"ל:
ועיין היטוב בהתו' הנ"ל מובן שם שתיקון הלמדן שלומד תורה הוא ע"י תפלה ע"י שמשתדל שיהי' לו כיסופין טובים וכו' ומוציא אותם בפי' בתפלה ותחינה וכו' שעי"ז מצייר אותיות התורה שלומד לטוב וכו' ותפלה היא בחי' קטרת כנ"ל, והם רצו לךהקטיר קטרת ע"י בחי' למדן לבד כנ"ל ע"כ נשפרו ע"י הקטרת וכנ"ל:
וזה בחי' בליעת קרח בתוך הארץ כי מבורר שם בהתו' הנ"ל שהאותיות הם בחי' גוף והנקודות הם בחי' נפש והנקודות נעשים ע" כיסופים טובים וכו' שעי" מציירים האותיות לטוב. וקרח פגם בזה כנ"ל וע"כ בלע קרח בתוך הארץ בחייו כי ארץ ושמים הם בחי' גוף ונפש כשרז"ל יקרא אל השמים מעל זה הנשמה ואל הארץ זה הגוף שזהו בחי' אותיות ונקודות שזהו בח'י למדן וחסיד אמיתי כמובן כ"ז בהתו' הנ"ל. וכלן עבודת האדם בזה העולם לבטל הגוף לגבי הנפש שהגוף יעשה רצון הנפש הקדושה כי כל חיותו רק מהנפש הקדושה וכן נכללים אותיות בנקודות וכו' כ"ש שם. וכן צריך שיתבטל הלמדן נגד החסיד שהוא הצדיק האמת וכנ"ל ואזי נכלל ארץ בשמים שהם בחי' גוף ונפש. אבל קרח שרצה להגביר ח"ו בחי' הלמדן על הצדיק וכנ"ל ע"כ הי' עונשו מדה במדה שהתגברה עליו הארץ ופתחה פיה ובלעה אותו בחייו להורות כי פגם בזה כי נתן כח בארץ שהוא בחי' גוף שתתגבר עלי וותבלע אותו בחייו ע"י שציר אותיות התורה לרע על שאמר שעיקר הוא הלימוד בלי צדקות וחסידות וכנ"ל. וזהו ותפתח הארץ את פיה ותבלע וכו' כי נתן פה להארץ לרעתו לבלוע אותו ע"י שצייר אותיות דברי התורה לרעה כפי תאוות גופו שעי"ז נמשכו צירופי האותיות לרעה והגבירו בחי' גוף שהוא בחי' ארץ עד שהיה פה ממש להארץ לבלוע אותו כי מהפה יוצאים הדיבורי' והוא המשיך דיבורי התור' לבחי' גוף בחי' ארץ ע"כ נענש במה שפגם:
וז"ש במד"ר פ' קרח ריב"ב אומר עדת קרח עתידה לעלות כתיב ויאבדו מתוך הקהל בדוד הוא ואמר תעיתי כשה אובד בקש עבדך וכו' מה אבידה שנאמר בדוד עתיה להתבקש אף כאן אבידה העתידה להתבקש וכו' היינו שעיקר תיקון קרח ועדתו הוא עי"ז בעצמו ע"י בחי' דוד המלך שיסד ס' תהלים וע"י כל הנלווים אליו והולכים בדרכיו ועוסקים בספר תהלים ובתחינות ובקשו"ת הרבה ובשיחות והתבודדות הרבה בינם לבין קונם וצועקים בכל פעם תעיתי כשה אובד וכו'. כי כל מי שחס על נפשו יבין בעצמו כמה צריך לצעוקר תעיתי כשה אובד, אם דוד המלך שהיה צדיק כזה צעק תעיתי כשה אובד מכ"ש וכ"ש א"א ור"ר ק"ו כמה וכמה אנו צריכין לצעוק צעקות כאלה וכאלה אולי אולי נוכל למצוא עצמינו וכו'. ומי שהולך בדרך זה הוא מתקן פגם קרח שפגמו בזה עי הם חלקו על כיסופין טובים הנ"ל שהוא בחי' הדרך של תפלה והתבודדות שזהו עיקר שלימות הצדיק האמת ע"כ ע"י בחי' תעיתי כשה אובד היינו ע"י בחי' דוד והנלווים אליו העוסקים בזה לבקש מהש"י שיבקש אותם וישיב אבידתם וכו' שהם זוכים בוודאי להתבקש עי"ז גם בחי' עדת קרח שנאמר עליהם ויאבדו מתוך הקהל, כי הרבה הרבה אנשים נאבדים משני עוליות ע"י שאוחזים במחלוקת על הכשרים הנ"ל כי בכל מקום שיש מחלוקת יש שם ניצוצי קרח דתן ואבירם כמובא. אבל אעפ"כ סוף כל סוף הם עתידים להתבקש ע"י עבודתם של אלו הכשרים דייקא העוסקים בתהלים והתבודדות וכו' וצוערקים בכל פעם תעיתי כשה אובד וכו' שעי"ז הם בוודאי עתידים להתבקש וגם יעלו כל החולקים והרחוקים כי ישווב המה אלינו ואנחנו לא נשוב אלהים כי אמת ה' לעולם:
וע' בה' ברכת הודאה ה"ה אות ח' מבואר שם מעין זה אך א"א לביהמ"ד בלא חידוש: