ליקוטי הלכות חושן משפט חלק א · חובל בחבירו ד
אות א
ע"פ התורה חב"ח הנ"ל בה' נזקי ממון (הלכה ד)
וזה בחי' גודל האיסור החמור להכות את חבירו ואפי' בהרמת יד נקרא רשע ואם חבל בו חייב בה' דברי םכי המכה את חבירו פוגם בעזות דקדושה כי נפל אל עזות דסט"א שהוא בחי' עז פנים לגיהנם מאחר שהעיז פני םכ"כ נגד חבירו ישראל עד שהכהו. וע"כ האיסור חמור מאד ונקרא רשע כי הוא כעובר על כל התורה שזהו הרשע באמת כי מאחר שפגם בעזות כ"כ ע"כ בוודאי פגם בכל התורה כולה שעיקרה תלויה בעזות דקדושה כמבואר בהתורה הנ"ל. ולהיפך עזי פנים דסט"א אין להם חלק בתורה כי הם בחי' התתקע"ד דורות אשר קומטו ולא עת (חגיגה י"ד) וכו' כמבואר במ"א. וזהו שארז"ל אפילו בהרמת יד נקרא רשע בהרמת יד דייקא כי ע"י שפוגם בעזות פוגם באמונה כי אינו יכול להתקרב להשבעה רועים שהם בחי' צדיקי אמת שבדור. ואמונה הוא בחי' חותם הידים כמבואר שם כ"ז היטב, ואז הוא בחי' ידיכם דמים מלאו וכו' כ"ששם שכל זההוא בחי' פגם המכה חבירו שפגם בעזות כנ"ל שעיקר הפגם בהידים בבחי' בהרמת יד נקרא רשע כי פוגם ע"י העזות דסט"א בהידים הנ"ל ואז הוא בחי' ידיכם דמים מלאו דהיינו בחי' הכאה שהוא בחי' שפיכת דמים כי עיקר חיוב הה' דברים הוא בהכאה שיש בה חבלה דהיינ ושנצרר או יצא דם שזהו בחי' ידיכם דמים מלאו כוו' וכנ"ל. וע"כ חייב בה' דברים כי פגם בכל התורה כולה שהיא ה' חומשים שפגם בכולם ע"י העזות דסט"א שהוא פגם כל התורהכולה שהיא תלויה בעזות דקדושה וכנ"ל:
אות ב
וע"כ משה רבינו שהיה מוכן ליתן התורה לישראל ע"כ בתחילת גידולו כשיצא להסתכל בישראת נתן לב על זה ביותר וכשהסתכל וראה שני אנשים עברים נצים חרה לו מאד ואמר לרשע למה תכה רעך כי ידע שבזה תלוי קבלת התורה שיהיה שלום בין ישראל ולא יהי ביניהם קטטות ומריבות והכאות ח"ו שהם בחי' עזות דסט"א שהם פגם בכל התורה כולה כנ"ל. וע"כ כשהשיבו לו עזו תאמר אכן נודע הדבר ופרש"י שנודע לו מפני מה הם מתעכבים כ"כ בגלות היינו כנ"ל כי ע"י עזות דס"א מתגבר מלכות הרשעה שעיקר ממשלתם ע"י עזות דסט"א בבחי' עזות מלכותא בלא תגא וע"כ הם מתעכבים בגלות תחת מלכות הרשעה. כי עיקר הגאולה ממלכות דסט"א ועיקר קבלת התורה וקיומה תלויה בבחי' עזות דהיינו להגבירעזות דקדושה להיות עז כנמר בעבודתו ית' ולעמוד כנגד עזי פנים שבדור שהם כל המונעים מעבודתו ית' להכניע ולבטל עזותם הרע דס"א וכנ"ל:
אות ג
ויש לרמז שזהו בחי' החמשה דברי שחייב החובל בחבירו שהם נזק וצער וריפיו ושבת ובשת. וביותר החמירו על הבשת שאע"פ שנותן לו אין נמחל לו עד שיפייסנו כמבואר במשנה. כי זה החובל בחבירו ופוגם בעזות דקודשה הוא פוגם בכל בחי' התיקונים המבוארים בהתורה הנ"ל שהם כלולים בה' תיקונים.כי מבואר שם שיש בחי' חותם הרגלין שהוא בחי' שלום וחותם הידין שהוא בחי' אמונה, ולבא להם הוא ע"י צדיקי אמת שהם בחי' שבעה רועים, ולהתקרב לאלו הצדיקים א"א כ"א ע"י עזות דקדושה ולבטל עזות דסט"א של העזי פנים, ולזכות לעזות דקדושה הוא ע"י נעשה ונשמע שהוא בחי' שמחה. והם ה' בחי' דהיינו שלום שהוא חותם הרגלין שזהו תקון א'. ואמונה חותם הידין בחי' תיקון ב'. והתקרבות לצדיקים תיקון ג'. ועזות דקדושה תיקון ד'. ושמחה תיקון ה'. ובכל אלו התיקונים פוגם החובל בחבירו וע"כ חייב בה' דברים. כי כנגד מה שפגם בעזות חייב ליתן בשת מה שבייש פני חבירו שזהו עיקר פגם העזות שהוא היפך הבשת. וע"י ההכאה פגם בשמחה כי הכאות ומריבות הם היפך השמחה וע"כ חייב ליתן צער כי צער הוא היפך השמחה וע"כ חייב ליתן ריפוי כי הצדיק האמת הוא המנהיג ורועה ישראל שמשגיח שיהיה שלום בין ישראל כי זה עיקר הנהגתו את ישראל לעשו"ת משפט שלום בין אדם לחבירו כמ"ש במשה ושפטתי בין איש ובין רעהו וכו' וזה שהכה את חבירו ורחוק משלום ע"כ פוגם בכבוד הצדיק. גם הצדיק הוא שורש נשמות ישראל וכלול מכולם כי כל ישראל הם בחי' ענפים היוצאים ממנו וכשפוגם ומכה א' מישראל כאלו הכה את הצדיק בעצמו כיכל אחד מישראל הוא בחי' חלק ואבר מהצדיק. וכנגד פגם זה שפגם בכבוד הצדיק הוא חייב ליתן ריפוי כי הצדקי הוא הרופא לנשברי לב ומחבש וכו' כ"ש (בישעי' ס"א) לחבוש לנשברי לב וכו'. ולהיפך בנביאי השקר כתיב וירפאו את שבר עמי על נקלה לאמרו שלום וכו' וכתיב ואת החולהל רפאתם. ובצדיקי אמת כתיב וציר אמונים מרפא וע"כ כנגד הפגם שפגם ע"י ההכאה בכבוד הצדיק הוא חייב ליתן ריפוי. ושבת הוא ביטול מעשה ידיו זהו כנגד פגם שפגם בחותם הידים כנ"ל. ונזק הוא שמשלם בעד החסרון אבר והמום שעשה בו זהו כנגד פגם הרגלין שהוא פגם השלום כי שלום בחי' שלימות ומולם וחסרון הוא היפך השלום ע"כ כנגד פגם השלום צריך לשלם נזק שהוא על שחסרו אבר שהוא היפך השלום:
הלכה ה ע"פ התו' תקעו אמונה בה' נזיקין ה"ה: