ליקוטי הלכות חושן משפט חלק א · גזילה ב
אות א
ענין גזילה שאיסורו חמור מאד ואין תקנה לגזילה כי אם כשמשיב את הגזילה להנגזל כ"ש והשיב את הגזילה אשר גזל. ואסור לקנות שום דבר מהגזלן:
ע"פ הממאר המתחיל חדי ר' שמעון וכו' (סי' ס"א) ע"ש והכלל כי העיקר הוא אמונת חכמים וע"י פגם אמונת חכמים וכו' וכו'. וכשזוכה לתקן אמונת חכמים ואזי נתרבין הספרים של התורה הקדושה בחי' עשו תספרים הרבהאין קץ עי"ז נמתקין כל הצמצומים שהם הדינים וכו' כי אין הדין נמתק אלא בשרשו וכל דין וצמצום צריך שיהי' נמתק בשכל השייך לו שמשם שרשו ויש לכל צמצום וצמצום שכל שעל ידו נמתק. אך יש חכמה עילאה שכל החכמות כלולים שם ומקבלים משם ועל כן שם נמתקין כל הדינים כי בהשכלים פרטיים א"א להמתיק הדין כ"א בזה השכל דייקא השייך לזה הצמצום שהוא שרשו. אבל ע"י בחי' חכמה עילאה שכלול מכולם שם נמתקים כל הצמצומיםוכל הדיינם כולם.והתרוה מחכמה עילאה נפקת וכו' וזה בחי' אבןל שתי' קדשי קדשים כי השכל נקרא קודש וחכמה עילאה שכלול מכולם הוא בחי' ק"ק וזה בחי' אבן שתי' שכלול מכל הצמצומים שבעולם שכולם נרשמםי באבן שתי' שממנו הושתת העולם ושם נמתקין כולם כי הוא בחי' קדשי קדשים בחי' חכמה עילאה שכלול מכולם וכו'. וזה בחי' אבני יעקב שנכללו כולם באבן שתי'.וזה בחי' מה ש נוסעין על ר"ה לצדיקים שנכללין כל הנפשו"ת בחכם הדור שהוא בחי' אבן שתי'. והעיקר תלוי באהבה שצריך שיהי' אהבה בין נפשו"ת ישראל כדי שיהיו נכללין יחד בבחי' אבן שתיה בבחי' ק"ק בחי' אנן בחביבותא תליא וכו' וכו' ע"ש כל זה בסוף מאמר הנ"ל:
אות ב
וזה בחי' איסור החמור של גזילה. כי כל אחד וא' מישראללפי בחי' הנשמה שלו שהוא השכל כן הוא צריך להמתיק כמה בחי' צמצומים ודיינם השייכים לשורש נשמתו דהיינו שכלו כמבואר לעיל שהמתקת כל צמצום וצמצום הוא ע"י בחי' שכל השייך לאות וצמצום שמשם שרשו. וכל א' מישראל יש לו איזה שכל כי כל אחד מישראל אחיזתו במחשבתא דקוב"ה בבחי' ישראל עלה במחשבה והמשחבה הוא השכל, וכפי אחיזת כל אחד מישראל במחשבתא דקוב"ה דהיינו בבחי' חכמה עלאה כמו כן לפי בחי' החכמה והשכל שלו שהוא נשמתו שמקבל במחי' חכמה עילאה כמ וכן הוא צריך להמתיק אותן הצמצומים השייכים לשכל שלו כי השכל שיש בכל אחד מישראל הוא בבחי' שכליים הפרטיים הנ"ל שכל שכל צריך להמתיק דייקא את הצמצום השייך לאותו השכל כנ,ל, ואלו הצמצומים השייכים לכ"א ואחד מישראל כפי שכלו ונשמתו הם מלובשים בהממון והעשירות והחפצים של כ"א ואחד כי הממון והחפצים של כ"א שם עיקר בחי' הצמצומים בבחי' (איוב לז) מצפון זהב יאתה ועיקר הצמצום מבחי' צפון בחי' שמאל כידוע. וצריך כ"א ואחד כפי שכלו שיש לו להמתיק את בחי' הצמצומים השייכים לו דהיינו לתקן ולהמתיק את בחי' ממונו וחפצים שלו וכל אשר יש לו ששם מלובשים כל בחי' הצמצומים השייכים לשכלו לשורש נשמתו כי השכל הוא הנמשה כמבואר במ"א. וזהו בחי' גודל מעלת מצות צדקה ששקולה כנגד כל המצוות. כי זה ידוע שכל המצות כולם הם בחי' המתקות וכל מצוה ומצוה כפי שורשה בחכמה עילאה דמתמן אורייתא נפקת כן יש לה כח להמתיק איזה בחי' צמצומים השייכים לאותה המצוה שהיא בחי' שכל כי כל מצוה היא בחי' חכמה מחכמתו ית' כמובא במ"א וע"כ יש כח לכל מצוה ומצוה כפי בחינתה להמתיק איזה צמצום השייך לאותה החכמה של אותה המצוה, ומחמת שעיקר בחי' כל הצמצומים מלובשים בהממון שהוא נמשך מבחי' שמאל שמשם הצמצום ע"כ עיקר המתקת הצמצומימם מלובשים בהממון שהוא נמשך מבחי' שמאל שמשם הצמצום ע"כ עיקר המתקת הצמצומים הוא על ידי מצות צדקה כי ע"י צדקה מתקן וממתיק את הממון שלו שהוא עיקר בחי' הצמצום. וע"כ מצות צדקה גדולה מאד ושקולה כנגד כל המצוות. כי עיקר המתקת הצמצום היא ע"י צדקה שעל ידה ממתיק הממון שזה עקיר הצמצום כנ"ל. כי עקיר המתקת כל הצמצומים הוא ע"י שמקבלים השכלים הפרטיים מבחי' חכמה עילאהשכלול מכל השכליים כנ"ל וכמבואר היטב שם במאמר הנ"ל ע"ש. וא"א לקבל משם כ"א ע"י בחי' כלליות שנכללין כמה נפשו"ת ישראל יחד ועי"ז יכולים לכלול שם בבחי' חכמה עילאה בבחי' אבן שתי' קדשי קדשים ועי"ז מקבלים כח להמתיק את הצמצומים. וזה בחי' אינו דומה מועטין העושין את המצוה למרובין העושין את המצוה כי עיקר ההמתקה תלוי ברבים העושין שנכללין הרבה נפשו"ת יחד. ואז יכולין לכלול בתוך חכמה עילאה בבחי'אבן שתי' ועי"ז עיקר ההמתקה כנ"ל שזהו עיקר כוונת המצוה כנ"ל. וע"כ התפילה שעיקרה בשביל המתקת הצמצומים והדינים כידוע ע"כ עיקר תפילה ברבים וכו' כי כל התפילות צריכין להעלותם דרך שער השמים שהוא בחי' האבן שתי' ששכב עליו יעקב בחי' ק"ק שדרך שם עולין כל התפלות כידוע ועי"ז יש כח להתפילות לפעול פעולתם להמתיק הדין והצמצום כנ"ל. וע"כ עיקר תפילה ברבים שנכללים רבים יחד ואז דייקא יכולים לכלול בתוך אבן שתי' כנ"ל שעי"ז עקיר ההמתקה שזהו עיקר תיקון התפילה כנ"ל. וזה בחי' מה שצריכין לקבל מ"ע של ואהבת לרעך כמוך קודם התפילה. כי העיקר תלוי באהבה כנ"ל שעי"ז נכללין נפשו"ת ישראל ביחד ע"י האהבה שיש ביניהם שכ"א אוהב את חבירו כנפשו ועי"ז נכללין יחד בתוך האבן שתי' כנ"ל ועי"ז נמתקים כל הדינים כנ"ל. וע"כ אר"ע זהו כלל גדול בתורה. וע"כ צריך לקבל מצוה זו בכל יום קודם התפילה דייקא כדי שיכללו יחד כל נפשו"ת ישראל ויהי' נעש מכולם אחד ויוכללו יחד בתוך האבן שתי' ששם עיקר עליית התפלה ששם נמתקין כל הצמצומים והדינים כנ"ל שזהו עיקר התפילה בשביל להמתיק דינים כנ"ל. וזהו בחי' צדקה כי על ידי צדקה שנותן לנפשו"ת ישראל הוא קונה אהבה וכלליות כמה נפשו"ת ישראל כמובא במ"א ועי"ז יכול להמתיק הצמצומים והדינים כנ"ל שהם מלובשין בהממון דייקא כנ"ל. וע"כ צריך ליתן צדקה קודם תפילה וכנ"ל:
אות ג
ועיקר הצדקה הוא כשזוכין ליתן צדקה לעני הגון בפרט כשזוכין ליתן לחכם הדור שהוא כלול מכל נפשו"ת ישראל. כי החכם הדור האמיתי הוא בבחי' אבן שתי' בחי' ק"ק כמובא שם במאמר הנ"ל שזהו בחי' מה שנוסעין להחכם על ר"ה ע"ש. נמצא כשנותנין צדקה לזה החכם האמת שהוא בחי' ק"ק אטזי נכללין בתוך בחי' אבן שתי' ק"ק ששם עיקר ההמתקה של כל הצמצומים והדינים שהם מלובשין בהממון כנ"ל:
אות ד
כי העיקר תלוי באמונת חכמים שהם בחי' שלימות התורה וכו' כמובא שם ע"ש. כי עירק הכל הוא האמונה ועיקר האמונה בו ית' היא תלויה באמונת חכמים דייקא כי הש"י הוא לעילא מן כולא ולית מחשבה תפיסא בי' כלל וא"א להשיגו בשום שכל כ"א ע"י אמונה זוכין לדעת ממנו ית' כל חד כפום מה דמשער בלבי'. ואפי' לאמונה א"א לזכות כ"א ע"י צדיקי וחכמי הדור האמתיים כי הם ממשיכין האמונה לכל ישראל וכמבואר במ"א. ומחמת שגם הצדיקים האמתיים הם רחוקים וגבוהים מאתנו מאד מאד וא"א להשיגם כלל בשום שכל ע"כ אנו צריכים להאמין בהם. וע"י אמונת חכמים שאנו מאמינים בהחכמים והצדיקים עי"ז אנו נכללים בהם ועי"ז אנו זוכים לינק מ הם ולקבל על ידם אמונה לזכות לאמונה שלימה בו ית' שזהו יסוד כל התורה כולה כ"ש (מכות כד) בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יח'. ואמונה הוא בחי' צמצום כידוע כי אמונה הוא בחי'צמצום של השכל וע"כ ע"י אמונה יכולין להמתיק כל הצמצומים כי עיקר תיקון והמתקת כל הצמצומים הוא ע"י אמונה שהוא בחי' צמצום הקדוש שורש של כל הצמצומים שבעולם בבחי' (תהלים לג) וכל מעשהו באמונה. כי כל מעשה בראשית דהיינו כלל העולם הם בחי' צמצומים כי בכל דבר יש צמצום בכמות ואיכות כמבואר במאמר הנ"ל, וכולם נבראו ע"י בחי' אמונה שהוא בחי' צמצום העליון שורש של כל הצמצומים שבעולם. וכשזוכין לאמונה נכללין כל הדברים שהם כל הצמצומים באמונה וע"י אמונה נכללין כולם בתוך השכל בתוך אבן שתי' כנ"ל. וכמובן במאמר הנ"ל שדייקא ע"י אמונת חכמים נכללין באבן שתי' להמתיק כל הצמצומים והדינים וכנ"ל:
אות ה
נמצא שהמתקת כל הצמצומים והדינים הוא ע"י אמונה דייקא כנ"ל. ועיקר האמונה תלויה בהממון דייקא כמובא במ"א בבחי' ואמונה מאד. כי עיקר ההמתקה שנעשה ע"י האמונה העיקר הוא להמתיק בחי' הממון שהוא עיקר הצמצום כנ"ל. וע"כ אין ניכר אמונת חכמים כ"א ע"י הממון כשזוכין ליתן להם ממוןשזהו עיקר תיקון האמונה כי בזה דייקא ניכר האמונה באמת כשמפזר ממונו בשביל החכמים האמתיים. ואז יזוכה לאמונה באמת וזוכה להיות נכלל בחכמי הדור שהם בי' אבן שתי' ק"ק ועי"ז נמתקין כל הצמצומים והדינים שהם כלולים בממון כי כל ממונו ששם כל הצמצומים נתתקן ע"י שנותן מממונו לחכם הדור האמת בחי' אבן שתי' קדיש קדשים ששם נמתק הכל כנ"ל:
נמצא שכלל כל המצוות הוא בשביל להמתיק הצמצומים והדינים כנ"ל והעיקר תלוי בממון ששם כל הצמצומים כנ"ל. וע"כ צריין לפזר ממון בשביל כל מצוה ומצוה כ"ש אמת קנה וכמובא בדברי ריבונו ז"ל במ"א (סי' כג) וכמבואר בזוהכר הקדוש כי עיקר ההמתקה של הצמצומים והדינים תלויה בתיקון הממון כנ"ל:
אות ו
וזהו בחי' איסור החמור של גזילה שאסור לגזול ממון חבירו ואפי' כל שהוא. כי כ"א מישראל כפי שכלו כן הוא ממתיק את בחי' הצמצוים השייכים לו כנ"ל. ועיקר הצמצומים הם בחי' הממון והחפצים של אדם כנ"ל וכל א' אינו יכול להמתיק כ"א את ממונו וחפצים שלו כי א"א להמתיק שום צמצום כ"א ע"י השכל השייך לו כנ"ל, וכ"א מישראל הוא בחי' שכל פרטי כנ"ל שאין לו כח להמתיק כ"א את בחי' הצמצום השייך לו שהוא ממונו וחפצים שלו שהם בחי' צמצומים שלו כנ"ל. אבל ממון חבירו הוא בחי' צמצום אחר שהמתקתו ע"י שכל אחר השייך לו דהיינו ע"י בעליו של אותו הממון שהם בחי' השכל השייך לאותו הצמצום דהיינו לאותו הממון. וזהו איסור החמור של גזילה כי ע"י גזילה ח"ו הוא עוקר את הממון שהם הצמצום מהשכל השייך לו שא"א לזה הצמצום דהיינו הממון להיות נמתק כ"א ע"י זה השכל דייקא דהיינו ע"י בעליו. וע"כ כשגוזלו ממנו ועוקר הממןו והצמצום מבעליו משכלו ממש אזי בודאי אינו יכול להיות נמתק כי אין נמתק אלא בשרשו כנ"ל כמבואר היטב במאמר הנ"ל. וכשאין הצמצום נמתק אזי מתגבר הדין ח"ו ומתגבר הסט"א ח"ו שאחיזתה משם ח"ו כידוע כי לא די שאינו נמתק הצמצום והדין אדרבא מתגבר הדין ביותר ח"ו כי הצמצום יונק משכל אחר שאין שייך לו שאינו נמתק על ידו ואזי כשאינו נמתק על ידו ונפסק משרשו אזי נמשך היניקה שמקבל משכל אחר שאין שייך לו, להסט"א ח"ו ומתגבר הדין ח"ו כנ"ל:
אות ז
וזהו בחי' מה שארז"ל על דור המבול לא נחתם גזר דינם כ"א על הגזל, כי ע"י גזילה נפסק הצמצום משרשו ח"ו כנ"ל ו אזי אינו יכול לימתק ומתגבר הדין ח"ו. וע"כ ע"י הגזל דייקא נחתם גזר דינם כנ"ל. כי כל זמן שאין גזל אזי אפילו כשיש דין ח"ו יכול לימתק ע"י השכל השייך לו. אבל ע"י גזל ח"ו שעי"ז נפסק הדין והצמצום משרשו ואזי אין יכול לימתק ח"ו וע"כ אז דייקא נחתם הגזר דין כנ"ל. נמצא שזה שגוזל את חבירו שוה פרוטה הוא פוגם בכל התורה כולה כי זהו כלל כל התורה כולה להמתיק הצמצומים והדינים כנ"ל וע"י גזילה א"א להמתיק בשום אופן כנ"ל כי נפסק הצמצום משרשו כנ"ל וע"כ הוא פוגם בכל התורה כולה כנ"ל. וזה בחי' מה שארז"ל על פסוק חבור עצבים אפרים הנח לו חלק לבם עתה יאשמו. כי כל זמן שיש אהבה בי ןישראל אין הדין שולט עליהם כלל כי ע"י האהבה נכללין יחד בתוך אבן שתי' וכו' ועי"ז נמתקין כל הצמצומים והדינים כנ"ל, אבל כשיש ח"ו שנאה ופרוד ביניהם ואין נכללין יחד אזי אין יכולין לכלול בתוך אבן שי' להמתיק הדינים. וע"כ אז יכול ח"ו הדין לשלוט על שונאי ישראל כנ"ל בבח'י לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל שהוא בחי' שנאה ופרוד כנ"ל כי עקיר ההמתקה תלויה באהבה וכלליות כנ"ל:
אות ח
וע"כ אין תקנה לגזילה כ"א כשמשיב את הגזדילה לבעליו כ"ש והשיב את הגזילה וכו' וכל זמן שאינו משיב את הגזילה לבעליואין לו תקנה בשום תשובה בעולם. כי כל התשובות של כל החטאים הוא ע"י בחי' שכל הכולל בחי' חכמה עילאה אבן שתי' ק"ק ששם הי' נכנס כה"ג ביום הכיפורים לפני ולפנים לכפר עונות ישראל. כי כל החטאים הוא שע"י החטא פוגם בחכמה ושכל לפי שוראש נשמתו שהוא השכל כנ"ל כי ע"י החטא ממשיך לעצמו ח"ו רוח שטות כשארז"ל (סוטה דף
אות ג
אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות. וכשנפגם החמכה אזי אין יכול להמת יק הצמצום והדין ואזי מתגבר הדין ח"ו שזהו עיקר הפגם של החטא ח"ו, כי כל עבודתינו הוא בשביל להמתיק דינים כדי להכניע הסט"א שעיקר אחיזתה מבחי' דינים כידוע. וע"כ תיקון החטא ע"י תשובה כי תשובה היא בחי' שכל העליון שכל הכולל הנ"ל. כי תשובה היא בחי' בינה כידוע ובינה וחכמה עילאה כולו חד כי ג' הראשונות כחדא חשיבי כידוע, היינו כי ע"י תושבה בחי' שכל הכולל הנ"ל עי"ז חוזר ומקבל משם שכל לחזור ולתקן ולהמתיק הצמצום והדין שפגם בו כנ"ל. כי עיקר ההמתקה והתיקון ע"י שכל הכולל שהוא בחי' תשובה שהוא בחי' ק"ק אבן שתי' כנ"ל, וע"כ שם הי' נכנס כה"ג ביוה"כ לכפר עונות כנ"ל:
וזה בח'י כל הקרבנות שהיו בבימה"ק בשבי לכפרה על נונות, כי הבהמ"ק שם מאיר השכל הכולל בחי' אבן שתי' שהי' בבהמ"ק וע"י שהי' האדם מביא קרבן מיגיע כפו מממונו לתוך הביהמ"ק עי"ז הי' מעלה ומתקן וממתיק את בחי' הצמצום ונתבטל הרוח שטות רוח הבהמיות שעי"ז הי' מתגבר הדין ח"ו ע"י שנפגם השכל ולא הי' יכול להמתיק את הצמצום. ועכשיו ע"י הקרבן בהמה שמקרבי בביהמ,ק ששם הוא האבן שתיה עי"ז זוכה להמשיך שכל מאבן שתי' ומכניע רוח הבהמיות רוח שטות וממתיק את הצמצום והדין שעיקרו הוא בחי' הממון ע"י שהביא הקרבן מממונו מיגיע כפו כנ"ל. ועי"ז נתכפר חטאו וכנ"ל:
וזה בחי' שונא גזל בעולה. כי אע"פ שבבית המקדש הי' האבן שתי' ששם נמתקין כל הצמצומים והדינים כנ"ל. אעפ"כ אין יכולין לכלול שם כ"א ע"י אהבה וכלליות כנ"ל וע"כ כשיש גזל בהקרבן אזי בודאי אין הקרבן יכול להתקבל כי ע"י הגזל נפרד הצמצום משרש שכלו כנ"ל ואז אינו יכול ליכלול בתוך האבן שתי' שזהו עיקר תיקון הקרבן כנ"ל. וזהו בחי' שונא גזל בעולה כנ"ל:
וע"כ אין תשובה וקרבן מועיל על הגזל כ"א אחר שישיב את הגזילה. כי א"א להכלל בתוך האבן שתיה ששם המתקת כל הדינים תיקון של כל החטאים כ"א ע"י אהבה וכלליות. אבל ע"י גזל נפסק הצמצום משורש שכלו ואז אינו יכול לכלול בתוך אבן שתי' בשום אופן. וע"כ א"א לתקן חטאו בשום פנים כ"א כשישיב את הגזילה לבעליו לשרשו ואז יכול לזכות לתשובה להיות נכלל בתוך בחי' אבן שתי' ששם נתתקן הכל וכנ"ל:
אות ט
וזה בחי' גזל ואינו יודע למי גזל יעשה מהן צרכי רבים. כי מאחר שאינו יודע את מי גזל ואעפ"כ הוא חפץ לתקן חטאו ע"כ נתנו לו חז,ל עצה לעשו"ת צרכי רבי םכי ע"י שיעשה צרכי רבים שהם נכללים יחד בתוך בחי' אבן שתי' מאחר שהם רבים וכנ"ל עי"ז יוכל לתקן חטאו כי בכללם יהי' אפשר לו לכלול עמהם ג,כ שם ועי"ז יתקן חטא הגזילה שלו להמתיק הצמצום ע"י הרבים שנכללין בתוך אבן שתי' כנ"ל. וכל זה הוא מחמת שאינו יודע אבל כשיודע אין לו תקנה כ"א ע"י והשיב את הגזילה וכו' וכנ"ל:
אות י
וזה בחי' האיסור שאסרו רז"ל לקנות מן הגזלן שום דבר. כי כל דבר שבעולם יש לו צמצום ואין הצמצום נמתק אלא בשרשו דהיינו ע"י החמכה והשכל השייך לו שהוא הבעלים של אותו הדבר שהם בחי' החמכה והשכל השייך לאותו הצמצום המלובש באותו הדבר שהוא ברשותו כנ"ל. ולפעמים החפץ צריך לצאת מרשו"ת אדם זה לרשו"ת אחר ואין הדבר יכול לצאת מרשו"ת לרשו"ת כ"א בדעתו וברצונו הטוב של הבעלים. כי עיקר אחיזת הצמצום שהוא בחי' החפץ הוא בדעתו ובשכלו שש םשרש הצמצום וע"כ אין הדבר יוצא מרשותו כ"א בדעתו והעיקר תלוי ברצונו הטוב, כי באמת איך אפשר שיצא הדבר מרשו"ת אדם זה לרשו"ת אדם אחר כי מאחר שזה הצמצום שייך לזה האדם לזה השכל וא"א לו להתברר ולהתמתק אלא ע"י זה השכל של זה האדם דייקא כנ"ל איך אפשר שיצא לרשו"ת אחר. אך העיקר של המשא ומתן הוא שצריכין לשאת ול גביה הדבר הנמכר לשרשו לבחי' חכמה עילאה לבחי' אבן שתי' ק"ק שהוא שורש של כל הצמצומים של כל הדברים שבעולם כנ"ל. וכשמגביהין הדבר לשם ששם נכללין יחד כל הצמצומים שבעולם, ושם יכולין להחליף הדבר שיצא מצמצום זה לאדם אחר מאחר ששם כלולים כל הצמצומים וכל החכמות יחד כנ"ל. וזה בחי' מה שארז"ל שהגבהה קונה בכל מקום, כי עיקר הקנין ע"י הגבהה דהיינו בחי' מה שמגביהין הדבר למעלה לשרשו העליון לבחי' אבן שתי' ק"ק ושם דייקא יוצא הדבר מרשו"ת לרשו"ת מחמת ששם שורש הכל כנ,ל., וזה בחי' משא ומתן דהיינו שנושאין הדבר למעלה ושם עיקר בחי' השמה ומת ןכי אפשר שיצא הדב ר מרשו"ת לרשו"ת כ"א כשמעלין אותו למעלה וכו' כנ"ל:
אות יא
וזה בח'י (רות ד) וזאת לפני םבישראל על הגאולה ועל התמורה שלף איש נעלו ונתן לרעהו וכו'. חליצת הנעל בשעת קנין מרמז על הנ"ל שצריכין בשעת הקנין להיות נכלל בבחי' אבן שתי' ק"ק ששם הדבר יוצא מרשו"ת לרשו"ת כנ"ל. וכשרוצין להכלל שם צריכין לחלוץ המנעלים בבחי' של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא, בבחי' לא יכנס להר הבית במנעלו, מחמת שש םבבימה"ק הוא האבן שתי' צריכין שם לחלוץ המנעלים. וזה בחי' חליצת המנעלים ביוה"כ כי אז נכללין בתוך אבן שתי' שזה בחי' מה שהכה"ג הי' נכנס בשביל כלל ישראל לפני ולפנים לתוך ק"ק אל האבן שתי' ע"כ צריכין אז לחלוץ המנעלים בבחי' של נעליך וכו'. וע"כ לפנים בישראל בשעת המו"מ שאז היו צריכים לכלול בתוך האבן שתי' ששם שורש כל הצמצומים כדי ששם יהי' הדבר נחלף ויוצא מרשו"ת לרשו"ת כנ"ל ע"כ היו חולצין המנעל אז לרמז על זה כנ"ל. והו על הגאולה ועל התמורה, כי מחמת שהדבר צריך שיהי' נימר ונחלף מצמצום זה לצמצום אחר וזה בחי' תמורה ומזה יהיה אפשר ח"ו שיתאחז הסט"א שאחיזתם מבחי' תמורות כידוע כי מאחר שאין הצמצום נמתק אלא בשרשו כנ"ל א"כ כשיכנס ברשו"ת אחר לא יוכל להיות נמתק כנ"ל וא"כ יוכל ח"ו הס"א להתאחז ח"ו מאחר שאין הצמצום נמתק כי עיקר אחיזתם כשאין הצמצום נמתק ח"ו כנ"ל, וע"כ עיקר תקון המו"מ הוא ע"י שבשעת המו"מ הדבר עולה לשרשו העליון לבחי' חכמה עילאה לבחי' אבן שתי' ק"ק ששם כלול הכל ביחד ושם הדבר נמתק ונחלף ויוצא שם מרשו"ת לרשו"ת מצמצום לצמצום ואז יהד בר נחלף בקדושה גדולה ואדרבא נתברר הדבר ונמתק ביותר מאחר שנכלל הדבר בשעת המו"מ בתוך אבן שתי' כנ,ל. וזה בחי' שלף איש נעלו שהי' לפנים בישרא לבעת התמורה כשיצא הדבר מרשו"ת לרשו"ת כנ"ל:
אות יב
ועיקר הדבר תלוי ברצון ואהבה כי א"א להכלל שם בבחי' אבן שתי' ק"ק כ"א ע"י בחי' אהבה וכלליות כנ"ל, וע"י צריך שיהי' המכריה ברצון טוב ובדיעה מיושבת כי עיקר הכלייות שם בבחי' אבן שתי' הואע"י רצון ואהבה דייקא כנ"ל. וגם צריכין דיעה מיושבת כי השכל הוא שורש הצמצום שהוא הממון וע"י הרצון ואהבה נכלל השכל בתוך שכל העליון שהוא בחי' אבן שתי' וכו' ועי"ז יוצא הדבר מרשותו לרשו"ת חבירו כי שם בתוך האבן שתי' נתוועדין יחד כל הצמצומים שבעולם ושם נכללין יחד כנ"ל. וכל זה ע"י אהבה וכלליות דהיינו כשמוכר או נותן מידיעתו ורצונו כנ"ל:
אבל כשלוקח הדבר בחזקה בגזילה ח"ו אזי א"א להכלל שם ואזי אדרבא הדבר נפסק משורשו וכו' וכנ"ל. וע"כ אסור לקנות שום דבר מהגזלן כי מאחר שהדבר בא בגזילה לידו ונפסק משרשו ואז בודאי אין הדבר יכול לעלות ע"י הגזלן לשורשו לבחי' אבן שתי' כי א"א להכלל שם כ"א ע"י רצון ואהבה כנ"ל ע"כ אסור לקנות ממנו. כי ע"י קנין זה מתגבר הסט"א ביותר כי מאחר שאין נכלל בשרשו העליון ואין נמתק הצמצום אזי כל מה שנחלף הדבר ויוצא מרשו"ת לרשו"ת מתגבר הס"א יותר כי עיקר אחיזתם מבחי' תמורות ח"ו וכנ"ל. אב לכשקונין מאדם כשר אז בשעת המו"מ עולה הדבר לרשו"ת העליון ע"י רמון הטוב ושם דיקא בבחי' השורש העליון בבחי' אב ןשתיא שהועא כלול מכולם שם הדבר יוצא מרשו"ת לרשו"ת ואז יהדבר נמתק יותר כנ"ל. כי שם נמתק הכל כנ"ל: בילא"ו:
אות יג
וזהו בחי' שינוי מעשה שעי"ז קונה הגזלן החפץ ואין צריך להחזירו לבעליו כ"א דמים. כי כ"א כפי שכלו ודעתו כן יש לו צמצומים המלובשים בהחפצים והכלים שלו כנ"ל וע"כ כ"א חפץ בכלים וחפצים אחרים משונים מחבירו כגון למשל זה חפץ בכלי שיש לו ציור כזה וזה חפץ בכלי שיהי' לו ציור אחר היינו צמצום אחר והכל כפי שורש שכלם שהם שורש הצמומים וכמו כן כ"א חפץ בכלים אחרים היינו בצמצומים אחרים. וע"כ כל זמן שה הכלי בציורו הראשון בבחי' צמצום הראשון שהי' ביד בעליו כפי רצון בעליו כפי השכל שלו שהוא שורש המצמום כנ"ל אז הי' חיב הגזלן להחזיר הכלי דייקא ליד בעליו כדי להחזיר זה הצמצום דייקא לשורשו שהוא בעליו כנ"ל. אבל כשכבר קלקל הגזלן ושינה הכלי ושינה הכלי בשינוי גמור שאינו חוזר לברייתו ועשה ממנו ציור אחר צמצום אחר שוב אין הדבר שייך לו כלל כי לא נעשה ע"פ שכלו וכנ"ל. וע"כ אין חייב להחיזר לו גוף החפץ כ"א דמים מה שהי' שוה כי דמים חיב עכ"פ כי אפילו אם הי' נאבד הכלי שגזל צריך לשלם כי הגזילה באחריות הגזלן. אבל גוף החפץ אין עריך להחזיר מאחר שנתנה הצמצום שוב אין שייך להשכל הראשון שהוא בעליו וכנ"ל:
אות יד
וזה בחי' מה שגזל הגר שמת ואין לו יורשים צריך להחזיר הגזילה לכהנים בזמן שביהמ"ק קיים וכו' כמבואר הדין בגמ' כי הכהן איש חסד והוא ממתיק כל הדינים שהם כל הצמצומים כי הכהן מקבל מהכה"ג שנכנס לפני ולפנים להאבן שתי' וכו' כנ"ל. וע"כ הכה ןהוא איש שלום כי עיקר ההמתקה ע"י בחי' שלום וכלליות שעי"ז נכללין לפני ולפנים בתוך בחי' האבן שתי' כנ"ל. וע"כ כל הקרבנות על ידם כי עיקר הקרבן שיהי' עולה ונכלל בתוך בחי' אבן שתי' ששם כל ההמתקות כנ"ל כי שם עולין כל הקרבנות וכל התפילות כי זה שער השמים הנ"ל. וע"כ עיקר ברכת כהנים הוא שלום והתחלת ברכתם הוא יברכך ה' בממון כשרז"ל כי שם בממון עיקר הצמצום כנ"ל ושם צריכין עיקר ההמתקה שהוא בחי' ברכה כנל ועיקר הברכה להמתיק הצמצום שהוא בחי' ממון כנ"ל הוא ע"י השלום וכלליות וכו' וכנ"ל. וע"כ הגזילה שאין לה בעלים להחזירה לידם לתקן הפגם ע"י ההשבה שיחזור הצמצום לשרשו שעי"ז יעלה ויוכלל בשרשו ויוכל להתמתק וכו' וכנ"ל, וכשאין לה בעלים להשיב להם הגזילה לתקן עי"ז אזי תיקונו שישיב לכהנים כי הם עיקר בחי' ההמתקות של כל הצמצומים והדינים כי הכהן הורא בחי' חכמה כידוע והוא בחי' חסד שממתיק כל הצמצומים והדינים וכו' וכנ"ל:
וזה בחי' ויברכם וירד מעשו"ת החטאת והעולה וכו' ופירש"י ברכת כהנים, כי עיקר תיקון הקרבנות והתפילות הוא ע"י ברכת כהנים שעיקר ברכתם הוא שלום בחי' כלליות ואהבה שעי"ז נכללין בבחי' אבן שתיה ששם כל ההמתקות ושם עולין כל הקרבנות והתפילות וכו' כנ"ל. וזה בחי' ברכת כהנים בשעת התפלה וכנ"ל:
בילא"ו: