ליקוטי הלכות חשן משפט א · עדות ב
אות א
ע"פ שנים יקום דבר לא יקום עד אחד באיש וכו' אב לקם הוא לשבועה. על פי המאמר המתחיל (סי' נא) אמר ר"ע כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שנא' דובר שקרים לא יכון לנגד עיני ע"שד היטב היטב. והכלל ששקר שהוא הרע והטומאה עיקר השקר הוא רק מחמת ריחוקו מאחד וכו' ע"ש כי קודם הבריאה הי' כולו אחד. כולו טוב כולו קודש. ותיכף שיצאה הבריאה מכח אל הפועל נתהוה כח הבחירה שהיא בחי' הטהרה מחמת שתיכף שיצאה הביראה אל הפועל הי' כביכול בחי' שני דברים דהיינו בחי' קודם הבריאה ואחר הבריאה. ואז שייך בחירה וכו'. ומשם תיכף רושם שישתלשל עד שיהיה נעשה טומאה שהוא השקר. נמצא שעיקר אחיזת השקר הוא מחמת הריחוק מאחד בחי' חשבונות רבים וע"ש היטב היטב כי הם דברים עמוקים מאד:
אות ב
וזה בחי' מה שהאמינה תורה לשני עדים. ושני עדים ומאה הם שווים כשרז"ל תרי כמאה. כי באמת תיכף אחר הבריאה אע"פ שמשם רושם על השתלשלות הטומאה שהוא השקר כנ"ל. אעפ"כ הי' אז עדיין בתחילת הבריאה כל הבריאה בכלל סמוכה אל בחי' קודם הבריאה. שהוא כולו אחד כולו טוב והי' אז גם כל הבריאה הכל בבחי' טוב בבחי' אמת כי עדיין לא הגיע הבריאה ח"ו לבחי' חשבונות רבים שהואבחי' אחיזת השקר. רק שהיה רושם שישתלשל וכו' כנ"ל. אבל עדיין בתחילת הבריאה הי' הכל בטהרה בבחי' טוב כ נ"ל. וכמובן שם בדברי רבינו הנ"ל. כמ"ש שם כי הוא סמוכה אל האחד ועדיין לא הגיע לבחי' חשבונות רבים יע"ש היטב. נמצא שתחילת הבריאה הוא עדיין קדוש וטהור רק שמשם רושם שישתדל עד שיתהוה אחיזת הטומאה והשקר. וע"כ באמת שם בתחילת הבריאה הוא עיקר המתקת והכנעת הטומאה והשקר. כי אין הדין נמתק אלא בשרשו כידוע היינו כשמבררין ומעלין אחיזת השקר וכו' לשרשו שהוא תחילת הבריאה שמשם רושם על השתלשלות אחיזתו נמצא שעיקר אחיזתו משם אבל באמת כשמעלין ומבררין אחיזת השקר לשם לבחי' תחילת הבריאה אזי נכנע ונמתק השקר לגמרי. כי שם בתחילת הבריאה הוא רק אמת וצדק קדוש וטהור. ושם נתברר ונמתק אחיזת השקר שהוא הס"א ואזי נכנע השקר לגמרי. בבחי' המתקת הדין בשרשו. כי הס"א שהוא השקר הוא תוקף הדין ונכנע ונמתק בשרשו בבחי' תחילתת הבריאה כנ"ל:
אות ג
וזה בחי' שני עדים שנתנה להם התורה הכח לברר האמת ולהכניע השקר שיש בין אלו שני הבעלי דינים שמתאמצים בדין ואין יודעים מי דובר אמת ומי דובר שקר. ונתנה התור' הכח לב' עדים כשרים לברר האמת ולהכניע השקר על ידם דייקא. כי מאחר שהם שנים הם בבחי' אחר הביראה שאז הי' בחי' שני דברים כביכול כנ"ל. אבל הם עדיין בבחי' אחר הביראה מיד בחי' תחילת הבריאה קודם שנשתלשל לחשבונות רבים. מאחר שהם שני ישראלים כשרים. כי ישראל עלה במחשבה תחילה ובתחילה הבריאה קודם שנשתלשל לחשובונת רבים שהוא אחיזת הס"א והשקר שמשם אחיזת העכו"ם אז בתחילת הבריאה אין שם רק בחי' קדושת ישראל שהם שורש כל הבריאה אשר בשבילם נברא הכל והם בחי' אמת בחי'כלה זרע אמת וכמ"ש (זכריה י) שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב וכו' כי אחיזתם מבחי' אמת שהוא בחי' תחילת הבריאה שהי' רק אמת כנ"ל. כי ישרא לעלה במחשבה תחילה כנ"ל. ויש כח לישראל לכלול כל הבריאה בקודם הביראה על ידי האמת שלהם. כי על ידי אמת נכלל אחר הבריאה בקודם הביראה. כמ"ש במאמר הנ"ל. אבל עיקר כח ישראל הוא דייקא כשהם רבים כמ"ש בורב עם הדרת מלך. כי כשהם רבים ומתחברים יחד בדבר שבקדושה שהוא בחי' אמת אזי נכלל אחר הבריאה שהוא בחי' רבים כנ"ל בקודם הבריאה שהוא בחי' כולו אחד כנ"ל ע"י שמתחברים יחד רבים מישראל לדבר שבקדושה שהוא בחי'אמת נמצא שנכלל רבים בבחי' אחדות ואזי נכלל אחר הבריאה שהוא בחי' רבים. בקודם הבריאה שהוא בחי' כולו אחד וזה בחי' שני עדים כי מיעוט רבים שנים. כי אחר הבריאה מיד לא הי' רק בחי' שני דברים כביכול כנ"ל נמצא ששני עדים ישראלים מרמזים על אחר הבריאה מיד. כי מאחר שהם שנים הם בבחי' אחר הבריאה. אבל מאחר שהם ישראלים כשרים הם בבחי' אחר הבריאה מיד, היינו בחי' תחילת הבריאה ששם שורש נשמת ישראל שעלו במחשבה תחילה וע"כ יש כח לשני עדים לברר האמת ולהכניע השקר בבחי' המתקת הדין בשרשו כי שם בבחי' שנים שם עיקר אחיזת השקר. ושם עיקר המתקתו והכנעתו כנ"ל והבן היטב וע"כ יש להם לשני עדים הנאמנות. כי בוודאי לא ידברו שקר ח"ו כי מאחר שהם מרמזים על תחילת הבריאה ששם שורש נשמת ישראל כנ"ל. ע"כ בוודאי לא ידברו שקר ח"ו. כי שנים כשידברו שקר ח"ו. הפגם הוא גדול ונורא מאד כאלו נותנים אחיזה להשקר ח"ו משרשו שהוא בחי' שני ישראלים מרמזים על אחר הבריאה מיד שמשם רושם אחיזת השקר. וכששני ישראלים מתחברים יחד לדב ר אמת. אזי נכנע השקר ונמתק בשרשו כנ"ל. ונכלל אחר הבריאה שהוא בחי' רבים בחי' שנים בקודם הבריאה שהוא אחד ע"י האמת כנ"ל. אבל להיפך ח"ו כשששני ישראלים יעידו שקר ח"ו הם פוגמים בהשורש. וכאלו נותנים אחיזה להשקר ח"ו מהשורש שהוא אחר הבריאה כנ"ל. וע"כ אין שנים חדושים על שקר כי איש אחד כשנופל לשקר ח"ו אף שהפגם גדול מאד כי השקר הוא הרע והטומאה וכאלו עוקר עצמו משרשו ע"י שנופל לחשבונות רבים ונתרחק מאחד ששם שורש נשמת ישראל כי תחילת הבריאה שהיא נשמת ישראל שעלו במחשבה תחילה. היא עדיין כולו אחד עם קודם הבריאה מאחר שעדיין לא נשתלשל עד אחיזת השקר ח"ו וע"כ כשישראל מדבר שקר ח"ו הואפוגם מאד כי נתרחק מאחד. וכאלו עוקר עצמו משרשו ח"ו אבל אעפ"כ כשאיש אחד אומר שקר אין הפגם גדול כ"כ כמו שנים כשמעידים יחד על דבר אחד בשקר ח"ו. כי כששנים אומרים דבר א' נמצא שרבים נכללים באחד והוא בחי' אחר הבריאה שסמוך לקודם הבריאה. וכשדבריהם שקר ח"ו אזי נותנים יניקה להשקר ח"ו משרשו מבחי' תחילת הבריאה ח"ו כנ"ל והוא פגם גדול ונורא מאד. וע"כ אין שנים חשודים על שקר. כי שנים אין יכולים להתחבר יחד כ"א בדבר אמת שעל ידו נכללו רבים באחד שהוא בחי' אחר הבריאה שנכלל בקודם הבריאה. שעיקרו תלוי באמת. כמ"ש במאמר הנ"ל. אבל על שקר אין יכולים להתחבר יחד כי עיקר התחברות רבים ביחד שידברו דבר אחד. שזה בחי' אחדות הוא רק ע"י אמת כנ"ל. אבל שקר הוא רחוק מאחד. וע"כ השקר לא יסכימו עליו רבים כמובא בא"ב (אות א' אמת סי' י') כי בשקר אין יכולים רבים להתחבר יחד לכלול באחד כנ"ל. וע"כ כשח"ו מתחברים שנים על שקר אחד כאלו רוצים ח"ו ליתן יניקה להשקר מבחי' אחר הבריאה כשהיתה סמוכה לאחד כנ"ל וזה הפגם מגיע בשורש נשמת ישראל כנ"ל. וע"כ אין ישראל חשודים על זה ששנים יעידו שקר ח"ו כי זה כלל שבדבר הנוגע בשורש אין ישראל חשודים על זה:
וזה בחי' שבועה שנאמן כ"א מישראל בשבועה כי שבועה היא בחי' שם ה'. כי סתם שבועה היא בשם. ואפילו כשאומרו שבועה סתם בלי הזכרת ש םמורה ג"כ על שם ה' כי זהו לשון שבועה. שמרמז הלשון של שבועה שנשבע בשם ה' כשרז"ל כל הנשבע כאלו נשבע בחיי המלך נמצא ששבועה היא בשם ה' ושם ה' הוא שורש הבירה כביכול. כי קודם הבריאה הש"י מרומם ונתעלה אפילו מכל השמות כידוע ועיקר השם הוא בבחי' אחר הבריאה כי כשרצה הש"י כביכול לבראו העולמות נתלבש בבחי' שמותיו ית' ועי"ז ברא את כל הבריאה כידוע נמצא שעיקר אחיזת הבריאה מבחי' שם ה' ומחמת שמבחי' הבריאה יש אחיזה להס"א והשקר כנ"ל ע"כ ארז"ל אין השם מלא עד שימחה זכר עמלק שהוא הס"א זוהמת הנחש שהתחיל לדבר שקר בתחילה. כי כשימחה זכר עמלק שהוא הס"א בחי' שקר כנ"ל אזי יתתקן כל הבריאה מחמת שיתברר מן השקר שהוא עיקר תיקון הבריאה שנבראת באמת כמ"ש בראשית ברא אלקים את ס"ת אמ"ת כמ"ש בזוה"ק ואז כשיתתקן כל הביראהעל ידי אמת על ידי שימחה זכר עמלק. אזי יהי' השם שלם כביכול כי השם כביכול הוא שורש הביראה וכשיש פגם בהבריאה על ידי השקר חס ושלום בחי' עמלק אזי כביכול מגיע הפגם בבחי' שם ה'. אבל כשיתבטל יניקת הס"א ויתבטל השקר שהוא עמלק. אזי יושלם שמו ית' כביכול שהוא שורש הבריאה כנ"ל. וע"כ כשאיש ישראלי אומר איזה דבר ונשבע עליו נמצא שמקשר הדבר שאומר לשמו ית' ואזי בודאי אינו חשוד על שקר ח"ו כי אם משקר בשבועה ח"ו. הוא נותן יניקה להשקר ח"ו משורש הבריאה שהיא שם ה' ששם שורש נשמת ישראל והוא ממש פגם הנ"ל. והכלל כי מאחר שעיקר השתלשלות אחיזת השקר הוא מבחי' אחר הביראה ובוודאי בתחילת השורש אין שם שקר ח"ו כי למעלה הוא כולו טוב ואפילו שורש הס"א והשקר למעלה הוא רק טוב ואדרבא שם נמתק ונכנע השקר כנ"ל. ומי שפוגם שם בהשורש ח"ו ונותן יניקה להשקר מתחילת השורש ח"ו. הוא פגם מופלג מאד עד שאין ישראל חשוד על זה. וזה בחי' הנאמנות שנאמן ישראל בשבועה. כי שורש השתלשלות השקר הוא משתלשל מבחי' שנים כנ"ל. ועל ידם עיקר המתקת אחיזת השקר ע"י שנכללו שנים באחד ע"י אמת ולהיפך ח"ו הפגם גדול מאד כנ"ל. והבן הדברים היטב כי א"א לברר היטב בכתב דברים כאלו:
אות ד
גם כל מקום שיש שני ישראלים הם מרמזים על בחי' קודם הבריאה ואחר הבריאה כי אין שני בני אדם שווין ובוודאי א' גדול מחבירו. והגדול נגד הקטן הוא בבחי' קודם הבריאה נגד הקטן ממנו שהוא כנגדו בבחי' אחר הבריאה וכמובן בדברי רבינו ז"ל במ"א במאמר בראשית ברא אב ובן מאמר וחצי מאמר (סי' כב) ע"ש והבן. כי כל מדירגה נגד המדריגה שלמטה ממנה הוא בחי' קודם הבריאה וכו'. נמצא כששני אנשים מתחברים יחד בדבר אמת נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה. ולהיפך כשאומרים שקר ח"ו עושים פירוד ח"ו כי קשר רשעים אינו מן המנין כשארז"ל (סנהדרין דף כ"ו) והחיבור של שקר אינו נקרא חיבור רק פירוד. כי שקר רחוק מאחד. וע"כ כששנים אומרים דבר אחד דהיינו שעדותן מכוונת. בוודאי דבריהם אמת. ואזי מכניעים השקר של הבעל דין שטוען שקר. כי נכנע השקר ע"י שנמתק אחיזת השקר בשרשו כנ"ל:
וזה בחי' ע"פ שנים עדים יקום דבר (דברים יט) יקום דייקא. כי הם מקימין ומרימין הדבר. כי הם מעלין האמת ומכניעין השקר. כי נמתק הדין בשרשו כנ"ל. ואזי נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה ע"י שאלו השנים נכללים יחד בדבר אמת. כי נכללו רבים באחד מאחר ששנים אומרים דבר א'. וגם כי השנים בעצמן הם ג"כ בחי' קודם הבריאה ואחר הבריאה כנ"ל. וע"כ תרי כמאה. כי עיקר הדבר מה ששנים נאמנים הוא מחמת שרבים נכללים באחד שעי"ז נמתק אחיזת השקר. וע"כ אין חילוק בין שנים למאה כי מיעוט רבים שנים ועיקר שורש אחיזת השקר הוא מבחי' שנים כנ"ל. וע"כ ע"י שנים שנכללים יחד נכנע השקר ונמתק אחיזתו כנ"ל וע"כ נאמנים כמאה מאחר שיש להם כח להכניע השקר בשורש אחיזתו כנ"ל וזה בחי' שבועה בשם כנ"ל. כי עיקר שורש הבריאה הואמבחי' שם ה' וכשנכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה ע"י אמת כנ"ל כמו שיהיה לעתיד אזי נתקיים ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד: ברוך ה' לעולם אמן ואמן: (הלכה ג' נכלל לעיל בה' דיינים הלכה ג' אות ו')