ליקוטי הלכות חשן משפט א · חלוקת שותפות ב
אות ה
וכן כל המחיצות קרוין כתלים על שם זה, כי איתא בדברי רבינו (שם סי' ס"ה) שכשרוצין להסתכל על התכלית שהוא כולו טוב כולו אחד אזי צריכין לצמצם ולכווין הראות לבלי להסתכל מן הצדלבלי להסתכל כלל על חיזו דהאי עלמא. ואזי יכולין להסתכל על התכלית ע"ש היטב. וע"כ המחיצות שהם כוגאים כגא ומצמצמין הראות לבלי להסתכל על החוץ לבלי לפזר הראות בחיזו דהאי עלמא רק לכוין ולצמצם הראות אל הבית פנימה ועי"ז יכולין להסתכל על התכלית כנ"ל, וע"כ הבית הואמקום משומר. ושם הוא השראת הקדושה כי בחוץ הוא מקום שליטת החיצונים אבל בבית שורה הקדושה כמובא וכדאיתא בדברי רבינו ז"ל (סי' י) שיש בחי' הר שדה ובית ועיקר הקדושה היא בבחי' בית ע"ש וכ"ש (ישעי' כ"ו) לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדך. כי הבית המוקף מחיצות שמצמם הראות ועי"ז מסתכלי על התכלית כנ"ל וזה עיקר הקדושה כי משם נשפעות ונמשכות כל הקדושו"ת וע"כ בבית שורה הקדושה וע"כ הוא מקום משומר מן החיצונים כי ע"י שמצמצמין הראות ומסתכלין על התכלית נמשך קדושה ונתגרשין החיצונים, ובשביל זה נקראת המחיצה כותל בחי' כ"ו ת"ל הנ"ל שהוא בחי' הגוונין עילאין בחי' שם הקדוש, תל שהכל פונין ומסתכלין בו שהוא בחי' הסתכלות על התכלית שהוא נעשהעל ידי המחיצה שמצמצמת הראות כנ"ל ובשביל זה נקראת המחיצה כות"ל. על שם התכלית שיכולין להסתכל בו ע"י מחיצת הכותל כנ"ל:
אות ו
וז"ש רבינו נ"י (סי' רס"ו) שצריך לבנות הבית בחכמה בבחי' בחכמה יבנה בית ואזי נשפעין לשם כל ההשפעות. וכשפוגמין בזה ואין בונין הבית בחכמה אזי מתמסכן ע"ש. היינו שצריך לבנות הבית בכוונה זו כדי להמשיך לתוכו חכמה דהיינו שע"י מחיצות הבית יכוין הראות להסתכל על התכלית ומשם נמשכין כל החכמות כידוע ומשם נשפעין כל ההשפעות. כי כל ההשפעות באין ע"י חכמה שהוא שורש הכל כ"ש החכמה תחיה. וכ"ש (תהלים ק"ד) כולם בחכמה עשית. וע"כ הבית מסוגל לעשירות כשנבנה כראוי בחכמה כנ"ל וכן איתא לעיל שבית הוא מקום העשירות כנ"ל. וזה בחי' המזוזה שקובעין בבית שהוא בחי' המשכת החכמה אל הבית כי המזוזה היא בחי' תורה כי צריכה שירטוט וכל תיקוני כתיבת ס"ת וגם הב' פרשיות הם כלליות התורה שהם קבלת עול מלכות שמים ועול מצוות. והתורה מחכ מה עילאה נפקת ועי"ז ממשיכין בחי' חכמה אל הבית כדי שיהיה בבחי' בחכמה יבנה בית כנ"ל. וע"כ המזוזה מסוגל לעשירות כדאיתא בדברי רבינו נ"י (סי' כג) כי חיות העשירות ע"י חכמה כנ"ל וכמובא עוד בכמה מקומות בדברי רבינו ע"ש שחיות עשירות שהוא בחי' מלכות ע"י חכמה ע"ש. וע"כ המזוזה אצל הפתח כי דרך שם יוצאין אל החוץ ששם אחיזת החיצונים כי בחוץ מתפזר הראות כנ"ל וע"כ הם סמוכין אצל הפתח כמובא וע"כ צריך לקבוע שם המזוזה שהיא בחי' חכמה שעי"ז נתגרשין כי חכמה היא שמירה מן החיצונים כמובא:
אות ז
וזה בחי' ד' אות שהוא שעירו הבית ושיעור מקום לכל דבר, ולענין חלוקת החצר של השותפין. כי איתא שד' אמוחת הם בחי' ד' אלפין הנמשכין מד' מוחין שהם בחי' מוחי המלכות וע"כ הבית שהוא מקום ההשפעה והעשירות ועיקר ע"י החכמה כנ"ל, ע"כ שיעורו ד' אמות שהוא בחי' ד' מוחין שעל ידם שלימות הבית והשפעת השפע והעשירות כנ"ל. וע"כ אם אין בבית ד' אמות אינו חייב במזוזה כי אין ראוי להמשיך לתוכו בחי' החכמה כי אין בו שיעור הראוי שהוא ד' אמות בחי' ד' מוחין כנ"ל. וזה בחי' ד' אמות שצריך ליתן לכל פתח כשחולקין החצר כי דרך הפתח נמשכת ההשפעה בבחי' ודלתי שמים פתח וע"כ שם קביעות המזוזה שהיא בחי' חכמה שהוא שורש וחיות העשירות כנ"ל. והיא מגרשת החיצונים שהם סמוכים תמיד אצל מקום ירידת ההפשעה לינק משם ח"ו. והמזוזה מגרשת אותם וממשכת ההשפעה רק לפנים אל הקדושה וע"כ צריך ל יתן לפני הפתח ד' אמות כדי שיהיה מקום מוכן להמשיך השפע שתרד ונתכנס דרך הפתח כנ"ל. כי זה כלל שהקדושה צריך מקום והכנה כמובא וע"כ לפני הפתח שדרך שם נכנסת השפע צריך מקום ד' אמות כדי שיהיה מקום מוכן להשפע, והשיעור ד' אמות שהוא בחי' המוחין כנ"ל כי הקדושה צריך מקום והכנה כנ"ל. כי הסט"א הוא בבחי' אוירא דעלמא ואין להם על מה שיסמוכו, אבל התורה והחכמה שבקדושה יש לה קביעות מקום וכמובא במאמר בני לן ביתא באוירא דעלמא (סי' כח) ע"ש היטב. ומובן שם שה תורות וחכמות שבקדושה הם בחי' ד' אלפין והם בחי' בית בקביעות ע"ש. וזהו שיעור בית ד' אמות בחי' ד' אלפין כנ"ל. אבל הסט"א אין להם מקום ואין להם על מה שיסמוכו. וע"כ צריך להמשכת השפע מקום ד' אמות והוא לפני הפתח כנ"ל. וכן שיעור חלוקת החצר הוא ג"כ ד' אמות כי החצר הוא ג"כ מקום תשמישו של בני אדם שמונחין שם קניניו ועשירות של אדם וע"כ השיעור ד' אמות שאזי ראוי לקבל ההפשעה והעשירות כנ"ל כי ד' אמות הם מקום ראוי להמשיך המוחין שהם שורש ההשפעה כנ"ל. וזה שארז"ל שד' אמות שלפני הפתח כדי להניח שם חפציו מקודם שמכניסין אל הבית כי קודם שנכנסין החפצים והעשירות דהיינו השפע לתוך הבית דרך הפתח כנ"ל צריך מקודם ד' אמות כנ"ל:
גם אפשר לומר שד' אמות של הפתח וד' אמות שבחצר הם בחי' שני דלתין שדרך שם יורדת השפע בבחי' ודלתי שמים פתח כמובא בדברי רבינו נ"י (סי' קל"ד) וזה בחי' ד' אמות של עאדם קונות לו. כי כל הקנינים ע"י בחי' חכמה בבחי' קנה חכמה קנה בינה שע"י חכמה ובינה קונין הכל וכשארז"ל (נדרים יא) אם דעה חסרת מה קנית וכו' וע"כ הד' אמות שהם בחי' המוחין ובכל מקום שאדם עומד מתפשטין המוחין שלו שהם ד' על ד' אמות וע"כ הם קונין לו כי כל הקנינים ע"י חכמה כנ"ל כי חכמה שורש הכל כנ"ל וע"כ גם חצירו וביתו של אדם קונה לו. כי הם בבחי' חכמה בבחי' בחכמה יבנה בית כנ"ל:
אות ח
וזהו ג,כ בחי' קנין סודר כי הבגדים הם ג"כ בבחי' חכמה כמובא במאמר האי מאן דאזיל (סי' כט) ששלימות הבגדים ע"י המוחין ע"י קנה חכמה וקנה בינה בבחי' כנשר יעיר קנו ע"ש וע"כ על ידי הבגדים נקנין כל הקנינים כנ"ל. וזה שמובא שם שמו"מ הוא ג"כ תיקונו ע"י בחי' קנה חכמה קנה בינה ע"ש וע"כ כל המו"מ וכל הקנינים נעשים ע"י הבגדים כי הם בחי' אחת כנ"ל:
אות ט
וזהו אין לו להקב"ה אלא ד"א של הלכה בלבד, ד' אמות דייקא היינו בחי' התורות וההלכות שיש להם קביעות מקום. לא התורות שהם בחי' אוירא דעלמא כנ"ל:
וע"כ בית שאין בו ד"א, אין לו ד"א לפני הפתח. כי אינו מקום לקבל שפע כי אי ןבו ד"א שהם בחי' המוחין כנ"ל וע"כ אינו בית כלל לשום דבר ואינו חייב במזוזה כנ"ל וע"כ אין לו ג"כ ד' אמות לפני הפתח שהם בשביל המשכת השפע לתוך הבית כנ"ל:
אות א
ע"פ המאמר המתחיל בקרוב עלי מרעים וכו' המדבר מק"ש (סי' ל"ו) ע"ש כי יש עי"ן נפש בית יעקב ע' פנים לתורה וכל נפש מישרא לקודם שיש לה התגלות בתורה או בעבודה צריך להצטרף בגלות של עי"ן אומות היינו בתאותיהן, וכלליות התאוה של ע' אומין היא תאות ניאוף וקודם שוזכין לאיזהו התגלות בהכרח להתנסות ולהצטרף בתאוה הכלליות של ע' אומין אח"כ זוכין להתגלות התורה, בשביל זה שקורין ק"ש צריך להעצים עיניו בבחי' עולימתא שםערצא דחעצ חה עיינין, כי ק"ש הוא בחי' מלכות דקודשה וכו' שעומדת על שנים עשר בקר שהם יב"ב שבטי י"ה שהם י"ב תיבין שיש בשמע וברוך שם ע"ש כל זה היטב, וע"כ ע"י ק"ש מלכות דקדושה נכנע מלכות הרשעה שהיא תאוות ניאוף וע"כ אז סותמין עינים להורות שנכנעין על ידי זה העין אומות דהיינו תאוה הכלליות הנ"ל וז"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וכן שמשון הלך אחר עיניו וכן נאמר בבלעם שתום העין. כי תאווה הנ"ל הוא בחי' פגם העין כי היא תאוה הכלליות של ע' אומות וכו' ע"ש וע"י התגלות התורה מוריד נשמתין חדתין לכ"א לפי בחינתו לפי תפיסת המוחין שלו כי תיקון המוחין ע"י תיקון הברית וכו' ע"ש. כי זה כלל שמפי עליון לא תצא כי אם אור פשוט. רק כ"א לפי הכלי שלו כן הוא מצייר האור לטוב ולברכה או להיפך ח"ו. וע"כ היה בלעם חפץ לצייר האור לבחי' קללה ח"ו ע"י קלקול הכלי שלו כי היה משוקע מאד בתאוה הנ"ל שעי"ז הוא קילקול הכלי כנ"ל. אבל לא היה יכול מחמת שישראל היו שמורים מתאוה הנ"ל כמו שהעיד עליהם הכתוב שבטי י"ק וכו' וע"כ נצטייר הואר לברכה וז"ש הנה ברך לקחת י וברך ולא אשיבנו ע"ש כל זה היטב היטב:
שהעיד עליהם הכתוב
אות ב
וזה בחי' מצוות הרחקת הנזק על כ"א מישראל שמוטל עליו להרחיק הנזק מחבירו ואפילו ברשותו אסור עליו לעשו"ת דבר שיגרום בו נזק לחבירו וחייב להרחיק כמו שנתנו רז"ל שיעור ההרחקה על כל דבר ודבר והעיקר הוא היזק ראיה. כי ענין היזק ראיה שיכוליןלהזיק ע"י ראיית העין זה מבואר היטב ע"פ המאמר הנ"ל כי כל ההיזיקות שבעולם באין ע"י בחי' הע' אומות כי הן הן מזיקי דעלמא היינו ע"י תאוה הכלליות הנ"ל שהיא תאוות ניאוף, שהוא פגם הדעת ונפגמין כלי המוחין ועי"ז באים כל ההזיקות כי כשנפגמין כלי המוחין ע"י פגם התאוה של הע' אומות כנ"ל אזי נמשך ונצטייר השפע בבחי' מארת חסר בבחי' מארת ה' בבי תרשע כמבואר שם ע"ש ומשם באים כל ההיזקות ע"י הקללה ח"ו השורה שם ע"י שמנשך ונצטייר השפע בבחי' קללה ח"ו ע"י פגם הכלי שנפגם ע"י פגם תאווה הנ"ל של ע' אומות. וזה בחי' היזק ראיה שיכולין להזיק בראיה עצמה, כי תאוה הנ"ל של ע' אומות נאחז בעינים כנ"ל וע"כ יכולים העינים בעצמם להזיק על ידי הסתכלותם לבד מאחר ששם נאחז הע' אומות היינו תאוה הנ"ל שמשם הוא עיקר קילקול הכלי שעי"ז נמשך קללה והיזק ח"ו. וזה בחי' ההיזק הבא ע"י ראיית העינים כשארז"ל על בלעם בכל מה דאסתכל אתלטייא כי עיקר הקללה וההיזק ח"ו הוא רק ע"י קלקול הכלי כנ"ל וזה תלוי בעינים ששם נאחז התאוה של הע' אומות כנ"ל וע"כ בלעם שהיה משוקע מאד בתאוה זו ע"כ היה רע עין ובכל מה דאסתכל אתלטייא כנ"ל. וע"כ זרעא דיוסף שהיה שומר הברית והיה הכלי שלו בשלימות ע"כ אין עין הרע שולט בהם כ,ש בן פורת עלי עין כשדרז"ל וע"כ צריך כ"א מישראל להרחקי עצמו שלא להסתכל בשל חבירו שלא להזיקו בראי' ח"ו כי כ"א כפי מה שעדיין לא נזדכך בשלימות מתאוה הנ"ל של ע' אומות כ"א לפי בחינתו כן יכול ח"ו לגרום היזק בראיית העינים כנ"ל. וכשסותם עיניו לבלי להסתכל בשל חבירו זה בחי' תיקון הברית כי עיקר תקיון הברית הוא בחי' סתי מת העינים כנ"ל וכשמזיק את חבירו בראיה ח"ו הוא בחי' פגם הברית כי נתן אחיזה להע' אומין ע"י הסתכלותו בשל חבירו שעי"ז בא ההיזק כי עיקר ההיזק בא משם כנ"ל. אבל כשסותם עת עיניו שלא להסתכל בשל חבירו כדי שלא ליתן אחיזה להע' אומין החפצים להזיק תמיד זה הוא בעצמו בחי' תיקון הברית כי עירק תקיון הברית להכניע הע' אומין שלא ליתן להם שו כח ואחיזה שהו בחי' סתימת העינים להכניע הע' אומין כנ"ל וזשרז"ל על פ' וירא את ישראל שוכן לשבטיו וכו' בקש להכניס בהם עין הרע. וראה שאין פתחיהן מכוונים זה כנגד זה ואין עין הרע שולטת בהם. וע"כ אמר מה טובו אוהליך יעקב וכו'. ולכאורה איך מרומז בפסוק שוכן לשבטיו שאין פתחי אהליהם מכוונין ואין עין הרע וכו'. אך ע"פ הנ"ל כי מה שאין פתחי אהלי ישראל מכוונין כדי שלא תשלוט עין הרע ח"ו זה בחי' תיקון הברית כנ"ל. ותיקון הברית הוא בחי' שבטי יה עדות לישראל שעליהם שוכן מלכות דקדושה העומדת על שנים עשר בקר כמבואר שם במאמר הנ"ל וזהו וירא את ישראל שוכן לשבטיו, לשבטיו דייקא בחי' תקון הברית בחי' שבטי יה שעליהם שכינת עוזו כביכול כנ"ל וזהו שוכן בחי' ושכנתי בתוך בני ישראל וע"כ דרשו רז"ל ע"ז הפסוק ראה שאין פתחי אהליהם מכוונים ואין עין הרע שולטת בהם כי זהו בעצמו בחי' תיקון הברית בחי' שוכן לשבטיו מה שנזהרין מלהסתכל בשל חבירו ואין עושי' פתחיהן מכוונים כי מעלימין וסותמין העין משל חבירו כדי שלא ליתן אחיזה להע' אומין להזיק ח"ו שזהו בעצמו בחי' תיקון הברית כנ"ל:
אות ג
נמצא שהרחקת היזק ראיית העין משל חבירו הוא בחי' תיקון הברית כנ"ל וזה בחי' הרחקת כל הנזיקין כי כל ההיזקות שבעולם באים משם מבחי' פגם הברית פגם הכלים שעי"ז נמשך היזק ח"ו ועיקר סילוק ההיזק משל חבירו הוא ע"י ההרחקה. וענין הרחקה יש לרמז ג"כ ע"פ הנ"ל כי עיקר ההיזק בא מפגם הכלים ח"ו שעי"ז נצטייר האור להיפך ח"ו לבחי' קללה והיזק וזה בא ע"י פגם הברית כנ"ל וע"כ צריכין להרחיק מחבירו כדי לסלק הנזק כי עיקר תיקון הכלים הם ע"י בחי' ההרחקה כי פגם כלי המוחין שמשם באים כל ההיזקות שהיא בחי' מלכות הרשעה בחי' ע' אומין ומשם כל ההיזיקות והעיקר ע"י פגם הכלים. כי תיקון הברית הוא תיקון כלי המוחין כנ"ל כי תיקון הברי תהוא בחי' תיקון שבירת כלים כידוע (כי עיקר השבירה היה באור העינים והתקון היה על ידי מלך השמיני בחי' תיקון הברית כידוע והבן). כי עיקר השבירה היא על ידי בחי' ריבוי אור ועיקר התיקון על ידי שמקבלין האור במדה כביכול וע"כ העיקר ע"י שנתרבין כביכול הרבה כלים וצנורות לקבל האור במדה כי כשנתרבין בחי' הכלים אזי יכולין לקבל האור במדה על ידי ריבוי הכלים כביכול ואזי נתתקן פגם בחי' שבירת כלים ונתבטל אחיזת הס"א אחזית הרע של הע' אומין ונתבטלין כל הקללות וההיזקות ונמשכך ברכה ושפע טובה בכל העולמות ע"י תיקון ריבוי הכלים כביכול שעי"ז נמשך האור במדה כנ"ל. וע"כ עיקר תיקון זה נעשה ע"י תיקון הברית הוא בחי' המשכת האור לתוך כלים כביכול כי עיקר הכלים כביכול נעשים רק ע"י התחתונים כמובן ומבואר שם במאמר הנ"ל שהאור היורד מלמעלה הוא אור פשוט ולמטה נצטייר כפי בחי' הכלי שמתקן כ"א כי עיקר תיקון הכלי הוא תלוי במעשה התחתונים וע"כ עיקר התיקון תלוי בישראל עם קדוש. כי כ"א ואחד מישראל הוא בחי' כלי להמשכת אלקותו ית' למטה ע"י מעשיו הטובים וע,כ כל מה שנתרבין ישראל נתרבין הכלים כביכול ונתרבה שפע הקדושה ונתגלה ביותר אור גדולת אלקותו ית' וע"כ לא קבלו ישראל את התורה עד שהי' ס' רבוא כנגד ששים רבוא אותיות התורה. כי עיקר התיקון הוא ע"י ישראל שקיבלו את התורה כי הש,י שיעור בדעתו שא"א לגלות אור אלקותו יתברך למטה כ"א ע"י ששים רבוא אותיות התורה שיקבלו ששים רבוא ישראל כי כל אות מהתורה וכ"א מישראל הם בחי' כלים וצמצומים להמשכת אלקותו ית' וע"י כל הכלים האלו כביכול דייקא אז יכולים לקבל אור התגלות אלקותו ית' וע"כ כל זמן שלא היה ששים רבוא ישראל לא היה אפשר לקבל אור התורה למטה כדי שלא יזיק ריבוי האור ח"ו וזה שנאמר במצרים ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעמצו וכו' כי ז היה עיקר התיקון והתחלת הגאולה מגלות מצרים. כי עיקר קלות מצרים היה בשביל תיקון הברית להכניע תאוה הכלליות של ע' אומין שהיא תאוות ניאוף שהיא זוהמת מצרים ערות הארץ שהיו משוקעים בתאוה זו ביותר. כי מצרים היה ראש לכל הממלכות והיו כלולים מכל הע' אומין וע"כ היו משוקעים ביותר בהרע הכולל של הע' אומין היינו תאוה הנ"ל וע"כ כל הגליות מכונים בשם מצרים כמובא כי הגליות של כל הע' אומן הם כלולים במצרים שהיו משוקעים בהרע הכולל של כל הע' אומין כנ"ל וע"כ קודם שקיבלו ישראל את התורה הוכרחו להתנסות ולהצטרף בגלות מצרים שהוא בחי' רע הכולל של הע' אומין כדי לזכות אח"כ להתגלות התורה כמבואר שם במאמר הנ"ל שכ"א מישראל צריך להתנסות ולהצטרף בגלות של ע' אומין שהיא תאוה הנ"ל קודם שבא להתגלות התורה. כמו כן ממש הוכרחו ישראל להיות בגלות מצרים שהיא בחי' גלות ע' אומין. ולהתנסות ולהטצרף שם כדי לזכות אח"כ להתגלות התורה וע"כ הנסיון של יוסף הצדיק היה במצרים דייקא כי שם עיקר הגלות והצירוף הנ"ל וע"כ ירדו בשבעים נפש בית יעקב הם כנגד רע הכולל של ע' אומין הנ"ל. וישראל זכו לתקן שם פגם התאוה הנ"ל של הע' אומין שנמשך מבחי' שבירת כלים. וע"כ נאמר שם ובני ישראל פרו וישרצו וירבו וכו' זה בחי' התיקון, כי ע"י שנתרבו ישראל נתרבו ונתוספו כביכול כלים וצנורות דקדושה לקבל האור במדה שזהו עיקר התיקון כנ"ל:
וע"כ כשנתרבו ישרא לעד שהיו ששים רבוא ואז נגמר התיקון ויצאו מגלות מצרים וזכו להתגלות התורה וע"כ הזכירה התורה מנינם כמה פעמים ובפרט בשעת יציאת ממצרים כ"ש ויסעו מרעמסס כשש מאות אלף רגלי וכו' כי עיקר הגאולה ושלימות הקדושה תלוי בזה כנ"ל. וזה בחי' תיקון הכלים הנעשים ע"י תיקון הברי תכי עיקר תיקון הברית הוא בחי' זווג דקדושה כדי שיתרבו ישראל והיא המצוה הראשונה שבתורה כי כל עיקר התגלות התורה תלוי בזה ע"י שנתרבין ישראל ונתרבין הכלים דקדושה. ויכולין לקבל האור במדה שזהו עיקר התיקון וזהו שארז"ל לענין השראת השכינה שאין השכינה שורה בפחות מב' אלפים וב' רבבות מישראל הרי שהיו ישראל פחותים א' אין השכינה שורה. כי השראת השכינה היינו התגלות אלקותו ית' א"א כ"א ע"י ריבוי הכלים כביכול שהם נפשו"ת ישראל וע"כ צריכים דייקא שלא יחסר א' מהמנין כי דייקא ע"י כל אלו הכלים יכולים לקבל התגלות אלקותו שהוא בחי' השראת השכינה. וזה בחינת ואהבת לרעך כמוך וארז"ל זה כלל גדול בתורה כי צריכים לאהוב את רעהו כנפשו כדי שיכלל בכל נפשו"ת בית ישראל ואז אפשר להמשיך התגלות אלקותו ית' למטה שזה עיקר כלל התורה כדי לגלות אורו ית' וזה א"א כ"א ע"י כל ישראל כי כ"א בעצמו א"א בשום אופן להמשיך האור כדי שלא יזיק לו הריבוי ח"ו אבל ע"י כלל ישראל יכולין לקבל הואר במדה כנ"ל וע"כ צריכים לאהוב כ"א מישראל כנפשו כדי להיות נכלל עם כולם כדי שנוכל להמשיך האור הגדול כביכול כנ"ל ע"י ריבוי הכלים כביכול הנעשין ע"י כ"א וא' משיראל כנ,ל. נמצא שעיקר התיקון הוא ע"י ריבוי הכלים הנעשין ע"י כלל ישראל ועי"ז נסתלק ההיזק ונמשך ברכה כי זה תלוי רק בתיקון הכלים כנ"ל, וזה בח'י ההרחקה שצריך להרחיק עצמו כדי לסלק ההיזק, זה בחי' התרחקות תחלת ההתקרבות כי עיקר תיקון הכלים כביכול נעשה ע"י בחי התרחקות כי גודל ההתקרבות הוא בחי' ריבוי אור ח"ו וע"כ צריכין בחי' התרחקות כדי שיהיו נעשין הכלים כי עיקר הכלים ע"י בחי' התרחקות וזהו התרחקות תכלית התקרבות כי עי"ז דייקא נעשין הכלים כביכול שעי"ז מקבלין האור שהוא עיקר ההתקרבות. וכן בין ישראל בעצמן צריכין בחי' זו כי קוב"ה ואורייתא וישראל כולו חד וכ"א מישראל הוא חלק אלקי ממש וע"כ לפעמים צריכין הרחקה בין ישראל לחבירו בשביל סילוק ההיזק כי ריבוי ההתקרובת יכול להזיק ח"ו כי ריבוי ההתקרבות הוא בחי' ריבוי האור שמשם עיקר ההיזק ח"ו הבא משבירת כלים כנ"ל כי עיקר הכלים נעשין מבחי' ההרחקה כנ"ל וזה בחי' ההרחקה כדי לסלק ההיזק כדי שיהיו נעשין הכלים במדה שעי"ז ממשיכין ברכה ונסתלק ההיזק כנ"ל:
אות ד
וע"כ צריך כ"א מישראל להרחיק הנזק מחבירו כדי שלא לקלקל הכלי. כי כזגורם היזק לחבירו הוא בחי' קלקול הכלי. כי משם עיקר ההיזק והוא בחי' פגם הברית וזה עיקר עבודת ישראל לתקן בחי' תיקון הברית לתקן בחי' הכלים דקדושה כדי להמשיך השפע בשלימות בחי' אור מלא כדי לגלות אלקותו ית'. וזה שארז"ל האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין ואמרו לה מילי דברכות ואמרו לה מילי דאבות. היינו הך וחדא באידך תליא כי על ידי שמרחיקין הנזק מחבירו ע"י זה הכלי בשלימות ואזי נמשך שפע וברכה היפך קללה והיזק כנ"ל וכשהכלי בשלימות ועי"ז מסלק ההיזק וממשיך ברכה עי"ז יכול לקבל ולתפוס דברי הצדיק כי א"א לקבל התורה של הצדיק כ"א ע"י תיקון הכלי בבחי' ברכה כמבואר שם במאמר הנ"ל וזהו לקיים מילי דנזיקין וזה בחי' תיקון הכלי כנ"ל ועי"ז ממשיך ברכה כנ"ל וזהו בחי' לקיים מילי דברכות כנ"ל ואזי יכול לקבל התורה מהצדיק וזהו בחי' מילי דאבות כי הצדיקים הם אבות העולם כ"ש (מלכים ב' ב) אבי אבי רכב ישראל. וזהו מסכת אבות שמדברת מהשתלשלות הקבלה מהצדיק שבכל דור לתלמידיו וכן מדור לדור כ"ש משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכו' שמעי ' ואבטליון קבלו מהם וכו', ועש"ז נקרא המסכת אבות כנ"ל היינו שמילי דאבות דהיינו בחי' קבלת התורה מהרבי והצדיק שבדור שזה בחי' קבלת התורה מהרבי והצדיק שבדור שזה בחי' קבלת התורה מהרבי והצדיק שבדור שזה בחי' מסכת אבות שנאמר שם קבלת התורה מהרבי והצדיק לתלמידיו שבכל דור ודור כנ"ל וזה א "א לקבל ולקיים כ"א ע"י בחי' מילי דנזיקין ומילי דברכות היינו תיקון הכלי לסלק ההיזק שעי"ז ממשיכין ברכה ואזי יכולין לקבל דברי הצדקי שזה ובחי' מילי דאבות כנ"ל ואזי נקרא חסיד בחי' כהן איש חסד שממשיך ברכה בחי' ברכת כהנים וזה בחי' האי מאן דבעי למהוי חסידא בחינת כהן איש חסד כנ"ל. וע"כ אחר ברכת התורה אומקים תיכף ברכת כהנים כי עיקר קבלת התורה הוא ע"י בחי' ברכת כהנים דהיינו תיקון הכלים בבחי' ברכה שעי"ז יכולין לקבל את התורה כנ"ל:
אות ה
וזהו יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך וכל מעשיך יהיו לש"ש. כי צריך לשמור ממון חבירו כשלו שזהו בחי' תיקון הכלי כנ"ל ועי"ז והתקן עצמך ללמוד תורה כי עיקר קבלת התורה עי"ז ע"י תיקון הכלי כנ"ל, וזהו שאינה ירושה לך כי לכאורה קשה הלא מקרא מלא, תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב וא"כ הרי העיד הכתוב שהתורה ירושה לנו ומדוע אמר התנא שאינה ירושה לך. אך באמת כלל התורה היא ירושה לכלל ישראל כ"ש מורשה קהלת יעקב להכלל דייקא אך כ"א וא' בפרט א"א לו לקבל את התורה כ"א כפי מה שמתקן עצמו שעי"ז מתקן הכלי לקבל אור התורה בבחי' ברכה בבחי' צדיקים ילכו בם. וזהו והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך כי צריך לתקן עצמו דייקא דהיינו לתקן הכלי המוחין שלו כדי ללמוד תורה כנ"ל שאינה ירושה לך כי אע"פ שהתורה ירושה לכלל ישראל אעפ"כ צדיקים ילכו בם וכו' כי כ"א כפי מה שמצייר האור ע"י הכלי שלו כן זוכה לקבלת התורה. וזה ושאינה ירושה לך כי לך בעצמך אין התורה ירושה אע"פ שהיא ירושה להכלל כי אם לא תתקן עצמך ח"ו יוכל להתהוות אצלך אור התורה ח"ו בבחי' ופושעים יכשלו וכו' כנ"ל וע"כ התקן עצמך כנ"ל וזה תלוי בתיקון הכלי שהוא בחי' סילוק ההיזק כנ"ל. וע"כ הקדיםש יהי' ממון חבירך חביב וכו' שזהו בחי' תיקון הכלי שעי"ז יכולין לקבל התורה כנ"ל כי צריך לשמור ממון חבירו כשלו כדי שיהיו הכלים הנעשים ע"י ישראל בשלימות שזהו עיקר התיקון. כי צריכין הרבה כלים לקבל בשלימות כנ"ל וע"כ הזהיר יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך. כי הממון הוא השפע ועיקר הברכה בממון כ"ש יברכך ה' בממון כי ממון דקדושה של ישראל הוא בחי' גבוה מאד והממון הוא עיקר בחי' הכלי כי שם עיקר הברכה והשפע שהוא בחי' עשירות ששם מתגלין גוונין עילאין שהם התגלות גדולת הבורא ית' כמבואר במ"א ושמירת הממחון הוא שמירת השם והנפש שהוא בחי' כלי להתגלות אלקותו כמובן ומבואר כל זה במ"א. וע"כ סילוק ההיזק מממון חבירו מכ"ש כששומרו ומצילו אפילו מהיזק דעלמא כגון השבת אבידה וכיוצא עי"ז מתקן בחי' הכלים דקדושה שעל ידם עיקר התגלות אלקותו ית'. וזהו שסיים וכל מעשיך יהיו לשם שמים כי צריך שיהיה כל כוונות האדם בעבודתו רק לשם שמים דהיינו רק בשביל לגלות אלקותו ית' בעולם בגין דישתמודעין לי' וזה נעשה רק ע"י תיקון הברית ע"י תיקון הכלי ע"י שמירת ממון ישראל מההיזק כנ"ל וזהו הסמיכות יהי ממון חבירך וכו' והתקן עצמך ללמוד תורה וכו' וכל מעשיך יהיו לשם שמים כי הא בהא תליא כנ"ל:
אות ו
(שייך למעלה) ההרחקה בשביל סילוק ההיזק. כי ע"י ההרחקה נעשין הכלים כנ"ל וזה בחי' מה שמובא בתיקונים כל אתוון חזרין אנפין דא מן דא ב' חזרת אנפהא מן א' ג' מן ב' וכו' ע"ש וכל דא בגין עריין דאינון לקבליהון ורזא דמלא ואיש כי יקח את אחותו וכו' ע"ש עוד ואמאי אלא רזא דמלה וראית את אחורי ואמאי חוזרין אנפין בגין עריין דאינון לקבלייהו א' לקבלי' ארור דאיהו ערוה ועליה אתמר ארור שוכב עם אחותו וכו' אבל אתוון קדושין חזרין אנפייהו וכו' ע"ש בתקון ל"ד. כי האותיות הם צמצומים והם בחי' כלים להתגלות אלקותו ית' כי עיקר התגלות ע"י אותיות התורה וע"כ הם מחזירין אנפשין דא מן דא בבחי' וראית את אחורי וכו' שזה בחי' התרחקות כדי שלא יזיק ריבוי האור כנ"ל וזה בחי' איסור עריות שרוב איסור עריות הוא בקרובות דייקא כי זווג דקדושה הוא בחי' המשכת האור לתוך כלים וצמצומים כנ"ל וע"כ אסור בקרובות כדי לשא יתגברו העריין זוהמת הנחש שאחיזתם משבירת כלים הבא ע"י ריבוי האור וע"כ הקרובות אסורות באיסור ערוה כי הם פגם הברית פגם הכלים כנ"ל וכל זה מרומז בלשון התיקונים הנ"ל ע"ש והבן גם בסוף התיקון הנ"ל מדבר מקוצא דאות ד' דאחד וסוד אחר אל תגל שכ"ז הוא בחי' תיקון הברית המבואר בדברי רבינו במאמר הנ"ל כמובן בלשון רבינו ז"ל שמצאנו אח"כ וזהו ג"כ בחי' ההרחקה בשביל סילוק ההיזק כדי שיהיו הכלים כתיקונם שעי"ז נסתלק ההיזק ונמשך שפע טובה וברכה בכל העולמות. בילא"ו: