אור ברסלב
ליקוטי הלכות - אורח חיים ג ליקוטי הלכות אורח חיים חלק ג › ראש חדש ג

ליקוטי הלכות - אורח חיים ג

ליקוטי הלכות אורח חיים חלק ג · ראש חדש ג

ראש חדש ב

אות א

עיין מאמר וביום הביכורים. להאריך ימים על ממלכתו וכו' עיין שם כל המאמר(בסימן נ"ו).

והכלל שצריכין להמשיך חיות אל המלכו. וזה נעשה על ידי עסק התרוה שהיא שמא דקודשא בריך הוא שעל ידה קורין את חי החיים וממשיכי חיות ואריכות ימים ממנו יתברך. ועיקר הוא שממשיכין החיות לתוך הכלים והמדות על ידי התרוה שהיא בחינתומדת ימי מה הוא שזה בחינת שמא דקודשא בריך הוא בחינת שם שהוא כלי אל החיות להגביל החיות שלא יהיה ריבוי השמן גורם כיבוי הנר ח"ו. ואזי כשממשיכין חיות מחי החיים דהיינו דעת וחכמה כי החכמה תחיה אז ידועין שאפילו בתוך ההסתרה שבתוך הסתרה גם שם מלובש השם יתברך ועל ידי שיודעין זאת על ידי זה בעצמו נתהפכה ההסתרה לדעת מאחר שיודעין שיש שם השם יתברך. ואזי כשנתהפכה ההסתרה לדעת דהיינו תורה אזי אורייתא מכרזת קמייהו עד מתי פתיים וכו' ואזי כל הרשעים מתעוררין בתשובה ובזה ממשיכין חיות אל המלכות עיין שם היטב. וכשמגלין התורה והדעת מלובש בתכלית ההתסרה מגלין תורה גבוה מאד כי שם דייקא מלובש תורה גבוה מאד דייקא דהיינו סתרי תורה שהיא כביכול השם יתברך בעצמו בלי לבוש בבחינת ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך אני ולא וכו' שבארץ מצרים שהיה שם התגברות הסטרא אחרא היה שם דייקא מלובש השם יתברך בעצמו כביכול וכו' עיין שם. וזה בחינת הכנעת מלכות הרשעה מלכות עמלק שהוא כנגד מלכות דקדושה שרודף את מחנה דן עיין שם. והדעת שנעשה כנ"ל הוא בחינת מ"ן בחינת מקוה של שבועות בחינת מצה בחינת משה עיין שם. ושלימות הדעת בבחנתמצה שהיא בחינת מחלוקת לשם שמים נעשה על ידי אנחה שהואמתקן הכבידות הנעשה על ידי זוהמת הנחש דהיינו ל"ט מלאכות עיין שם. וזה בחינת מקרא קדש יהיה לכם שצריך לקרות את הקודש דהיינו החכמה שהוא החיות אל בחינת כמלכות. ואזי כל מאלכת עבודה לא תעשו בחינת ביטול הל"ט מלאכות כנ"ל עיין שם כל זה היטב.

אות ב

וזה בחינת ראש חדש. שהוא בחינת התגלות ההסתרה שמגלין ההסתרה על ידי שיודעין שגם שם מלובש דעת. כי דייקא אז כשמגיעין לתכלית ההסתרה והירידה ח"ו בבחינת הסתרה שבתוך הסתרה אזי דייקא מגלין ההסתר ונעשה ממנה דעת גדול כ"ל כי כשמגיעין לתכלית הירידה וההסתרה ח"ו אזי דייקא מקורבין להשם יתברך בתכלית הקירוב כביכול כי שם התכלית ההסתרה והירידה ח"ו אזי דייקא מקורבין להשם יתברך בתכלית הקירוב כביכול כי שם בתכלית ההסתרה והירידה ח"ו שם מלובש השם יתברך בעצמו כביכול בלי לבוש כנ"ל נמצא שאז דייקא יכולין להתקרב אליו יתברך כי אזי דיקיא סמוכין אליו מאד מאד. וזהו בעצמו הסתרה והפגם. כי ההסתרה שהיא בחינת התגברות הסטרא אחר יניקתה רק מבחינת השבירת כלים שנעשין על ידי ריבוי אור כי ריבוי השמן גורם כיבוי הנר ח"ו עד שנבתר לגמרי ואין יכולין לראות ולהשיג אלקותו כלל מחמת בחינת רובי אור. נמצא שבוודאי ההסתר האף שהיא ירידה גדולה מאחר שנסתר אלקותו לגמרי ח"ו על מכל זה מאחר שכל זה נעשה על ידי בחינת רויבוי אור נמצא שבאמת מלובש שם דייקא אור גדול ונורא מאד ואדרבה כשמגיעין לתכלית הירידה שאין ירידה למטה ממנה ח"ו אזי דייקא סמוכין אליו יתברך בתכלית הקירוב כי בתכלית הירידה והסתרה ח"ו שם מלובש הוא יתברך בעצמו כנ"ל. ועל כן אזי דייקא יכולין להתקרב אליו יתברך ולחזור בתשובה. אך צריך לזה דעת גדול לידע זאת ולכוין השעה שמגיעין לתכלית ההסתרה ולדעת שאזי דייקא מקורבין לאליו מאד שעל ידי זה מהפכין ההסתרה לדעת כנ"ל. כי כשאין יודעין זאת תוכל להתגבר ההסתרה ח"ו ויעבור השעה שהיה יכולין להתקרב אליו יתברך. על כן צריכין חכם גדול במעלה גדולה מאד שיזכה לדעת הנ"ל עד שיוכל לגלות ההסתרה שבתוך הסתרה להפכה לדעת דייקא אז יקרב את ישראל לאביהם שבשמים ויחזירם בתשובה כנ"ל וזה בחינת יצאית מצרים שהיה על ידי משה מרבינו עליו השלום. כי ישראל הגיעו אז לתכלית הירידה עד שלא היו יכולים לתמהמה שם אפילו רגע אחת כמו שכתוב ולא יכלו להתמהמה ואם היו משהין שם עוד שעה קלה היו כמעט נשארין שם ח"ו. אך משה רבינו היה מכוין את השעה והמתין עד אשר הגיעו לתכלית הירידה ואזי דייקא היה מגלה הסתרה ונמשך דעת ואור גדול וגאלם אז דייקא כנ"ל. וזה בחינת רדו שמה. רדו דייקא. שרמז להם שיהיו בגלות כמספר רדו כמו שאמרו רז"ל. היינו כשיגיעו לבחינת רדו היינו לתכלית הירידה אזי דייקא יהיו נגאלין כנ"ל. וזה בחינת מה שאמר רבינו נ"י על פ' תעיתי כשה אובד וכו' (בסימן ר"ו) שכשאדם נבוך ותועה מאד מאד בדרכים המקולקלים ח"ו לפעמים הוא תועה כל כך עד שמקורב מאד אל הקדושה ועל ידי נסיון קל מיכול לחזור אליו יתברך. אך מחמת שנתרחק מאד ממנו יתברך זמן רב על כן אינו שומע קול הכרוז עיין שם אבל כשיש חכם גדול כנ"ל שידוע ומשיג דעת הנ"ל ויוכל לכוין את השעה הוא יוכל לקרב אותם אז דייקא כשמגיעין לתכלית הירידה כנ"ל כי אזי סמוכין מאד אליו יתברך רק שאינו שומע קול הכרוז אבל על ידי דעת החכם הנ"ל הוא מגלה הסתרה כנ"ל ואזי שומע קול הכרוז בבחינת אוריתא מכרזת קמייהו כנ"ל. וזה בחינת קידוש החודש שהיו יושבין ועוסקין בזה חכמים גדולם ונוראים מא שהיו בקיאין בסוד העיבור כי צריך לזה חכמה גדולה ובקיאות גדול מאד בבחינת הדעת של משה כנ"ל כי קידוש החודש הוא בחינת התגלות ההסתרה בעת שהיא בתכלית הפגם כנ"ל. כי הלבנה היא בחניתמלכות ופגימת הלבנה היא בחינ הסתרה שמשם יניקת הסטרא אחרא כידוע. והיא מתמעטת והולכת עד המולד שאזי היא בתכלית ההסתרה והמיעוט ובאמת אזי היא בתכלית ההתקרבות אל השמש כי בעת המולד היא סמוכה להשמש התכלית ההתקרבות והשמש הוא בחינת דעת הנמשך מחי החיים בבחינת שמש ומגן ה' אלקים. וזהו בעצמה פגימתה ומיעוטה בתכלית המיעוט והחושך מחמת שסמוכה מאד אל השמש שעל ידי זה ריבוי אור השמש מכהה אותה ואינה יכולה להאיר כידוע. ובאמת אזי תיכף בעת שהגיעה לתלית המיעוט שאז סמכוה מאד להשמש אזי תיכף מתחילה להתמלאות והיא בחינת המולד כמובא. על כן היו צריכין לזה חכמים גדולים הבקיאין בסוד העיבור שיהיו יכולין לכוין השעה שמגיעה לתכלית המיעוט שאז דייקא הוא שעת המולד שמתחיל תיקונה ומילואה כנ"ל. כי למטה בעולם הזה צריכין לזה דעת גדול כדי לידע זאת כנ"ל. כי אם לאו תוכל להתגבר ההסתרה ח"ו שהוא בחינת פגימת הלבנה כנ"ל. ועל כן היו יושבין חכמים גדולים שהיו מחשבין ומכוונין אותה השעה בכיוון גדול מאד ובחכמה גדולה בבחינת דעת הנ"ל שיודעין שבתכלית ההסתרה מלובש דעת ואור גדול כנ"ל שעל ידי זה היו מקדשין החודש והיו ממשיכין קדושה בחינת חכמה ודעת והיו מגלין ההסתרה שהיא בחינת תיקון הלבנה ומילואה כנ"ל וזה שהיו אומרים מקודש מקודש שזה בחינת מקרא קודש שהיו קורין את הקודש שהוא בחינת חכמה בחינת מחיות להחיות המלכות שזה בחינת מילוי הלבנה ותיקונה בחינת ראש חדש שהוא נעשה על ידי בחינת תיקון הלבנה ומילואה וזה שכתב רבינו נ"י ששורש התשובה בראש חדש. כי ראש חחדש שהוא בחינת התגלות ההסתרה כנ"ל אזי אורייתא מכרזת קימיהו. ועל כן אז הוא התעוררות התשובה לכל באי עולם ואפילו לפושעי ישראל שהם בתכלית הסתרה כי אזי נתגלה ההסתרה שזה הוא בחינת ראש חדש בחינת מילוי הלבנה ותיקונה בעת שהגיעה לתכלית הפגם כנ"ל. ועל כן נוהגין להתעורר בתשובה בערב ראש חדש קטן. כי זי הוא תכלית הפגם של הלבנה בחינת מלכות ועל כן אזי דייקא הוא זמן ההתקרבות כנ"ל. ועל כן עושין אז תשוב וחוזרין אליו יתברך.

אות ג

ועל כן קידוש החודש היא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל במצרים ושם באותה פרשה של החודש הזה לכם נאמר יציאת מצרים וגאולתם. כי בזה היה תלוי גאולתם. כי יציאת מצרים היא בבחינת קידוש החודש כנ"ל וכל מצות קדושת ראש חדש הוא בשביל יום טוב כדי לידע אימת יהיה יום טוב. כי עיקר הארת התשובה בשלימות הוא ביום טוב. כי כל הימים טובים הם ימי תשובה כמו שכתוב רבינו נ"י כי אז עולה המלכות עלייה גדולה ביותר ועיקר עליות המלכות על ידי תשובה כנ"ל וכמובא במקום אחר כי ביום טוב הוא הכנעת מלכות הרשעה מלכות עמלק שהוא בחינת ד' מלכיות. ומלכות דקדושה עולה על ידי שמקבלת חיות מאור הפנים בחינת חכמה ודעת כמובא במאמר משרא דסכינה עיין שם (בסימן ל') נמצא שעיק התשוב ועליית המלכות הוא ביום טוב. וכל זה תלוי ברא חדש שממנו מונין ויודעין מתי לעשו"ת יום טוב. היינו שעל ידי התגלות ההסתרה שזה בחינת ראש חדש. שזה בחינת התעוררות התשובה על ידי שנשמע קול הכרוז כנ"ל על ידי זה זוכין אחר כך לתשובה שלימה כראוי בבחינת דעת גדול שזה בחינת יום טוב כנ"ל. וזה בחינת קדושת ראדש חדש יום טוב ובינתיים ימי החול. כי כך הוא דרכה של תשובה בבחינת פסח שהוא יציאת מצרים ואזי הוא טום טוב ואחר כך הוא יום טוב של שבועות ובנתיים ספירת העומר. כי בתחיהל בא התעוררות התשוב מלמעלה על ידי התגלות ההסתרה שעל ידי זה שומעין קול הרכרוז ומתעוררין בתשובה ואחר כך מניחין אותו לילך מעצמו שצריך לחזור ולשוב ולילך מדרגא לדרגא לטהר ולקדש עצמו מיום אל יום שזה בחינת ספירת העומר היא תיכף אחר יציאת מצרם שאז היא התעוררות התשובה מלמעלה על ידי קול הכרוז של התגלות ההסתרה כנ"ל ואחר כך צריכין לספור שבעה שבועות כמו ספירת נקיים של הנדה כדי לקדש ולטהר עצמו מיום אל יום מדרגא לדרגא ואחר כך זוכין לשבועות שהוא דעת גדול ועליון וגבוה מאד בחינת מקוה של שבועות שכתוב שם במאמר הנ"ל שאז הוא עיקר התיקון של התשובה בשלימות כראוי ובבחינה זו של פסח ושבועות ובאמצע ספירה. דהיינו שיש קדושה של יום טוב בתחלה ובסוף דהיינו שבתחלה היא הקדושה של התעוררות התשובה והוא יום טוב של פסח ואחר כך הוא שבועות שהוא בחינת דעת גדול מאד שהוא בחינת מקוה בחינת תיקון התשובה בשלימות ובאמצע ספירה שהם ימי החול שבהם מטהרין ומקדשין עצמן כדי לזכות לשבועות כנ"ל. וזאת הבחינה הוא בכלל ובפרטיות בכל אם ובכל זמן כמובא. וזהו בחינת ראש חדש ויום טוב ובאמצע ימי החול כי ראש חדש הוא בחינת התעוררות התשובה בבחינת יציאת מצרים כנץל. ויום טוב הוא בחינת הארה גדולה כנגד ראש חדש בחינת דעת גדול בחינת שבועות בחינת מקוה כי חייב אדם לטהר עצמו ברגל. ובאמצע הם ימי החולן. כי אחר התעוררות התשובה צריכין לחזור לבחינת ימי החול בבחינת ספירה כדי לילך מדרגא לדרגא לעשו"ת תשובת המשקל מיום אל יום כי צריכין לשוב ולילך דרך כל אלו הדרכים שהיה בהם קודם שהם בחינת חול כדי שיעשה תשובת המשקל ואחר כך זוכה לתיקון התשובה כראוי שזה בחינת יום טוב בחינת שבועות כנ"ל.

אות ד

וכן בכל החדשים שאין בהם יום טוב. על כל פנים יש קידוש הלבנה שהוא גם כן בבחינה זו. כי קידוש הלבנה הוא אחר ז' ימים נקיים כאשה המטהרת לבעלה כמו שכתוב בשלחן ערוך. היינו בחינת הנ"ל שאחר ראש חדש שאז קדשו הבית דין את החודש ואז היה בחינת התעוררות התשובה כנ"ל. אחר כך צריכין לספור ז' נקיים בבחינת ספירה. ואזי הלבנה כבר במלואה קצת ואזי הוא בחית התגלות דעת גדול ואזי כל ישראל מקדשין הלבנה ומקבלין פני אביהם שבשמים היינו שנמשך להם אז דעת גדול שזהו בחינת קידוש הלבנה שנקרא הקבלת פנים כנ"ל. ואזי נמשך דעת גדול שהוא החיות אל בחינת המלכות בבחניתדוד מלך ישראל חי וקים שאומרים בשעת קידוש הלבנה ועל שם זה נקרא קידוש הלבנה שממשיכין בחינת קודש בחינת דעת גדול לבחינת המלכות כנ"ל. ואז הוא בחינת כנעת מלכות הרשעה בבחינת תפול עליהם אימתה ופחד, בחינת כך לא יוכלו כל אויבי לנגוע בי לרעה. וזהו בחינת תשובה על ידי הדעת הגדול כנ"ל. וזהו שאומרין כשםשאני רוקד כנגדך ואיני יכול לנגוע בך וכו'. כי עיקר התיקון הוא בבחינת התרחקות כדי שיוכל לקבל האור שלא יהיה ריבויה שמן וכו' כנ"ל שזה בחינת מילוי הלבנה ותיקונה שהוא דייקא על ידי שנתרחקה מן החמה כנ"ל. וזהו שאומרין בשעת קידוש הלבנה כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול לנגוע בך שזה בחינת התרחקות על ידי זה לא יוכלו כל אויביו לנגוע וכו' כי אז אין להם שום כח כי יניקתם רק מבחינת ריבוי אור שעל ידי זה נעשה השבירה ח"ו שמשם יניקתם כנ"ל. וכשיכולין לקבל האור על ידי בחינת התרחקות אזי הקדושה בשלימות והם הנכנעין כנ"ל. וכמובא. וזה בחינת הריקודין שעושין בשעת קידוש הלבנה כמו שכתוב בשולחן ערוך. שהם בבחינת תשובה. (כמו שכתב רבינו נ"י בסימן מ"ט במאמר והוא כחתן יוצא מחופתו ישיש כגבור לרוץ אורח). שזה בחינת ריקודין. בחינת תשובה שאחר ששבין אל ה'. אזי צריכין לרוץ אורח לרוץ ולילך במהירות גדול אותו האורח שהיו יכולין לילך בזמן שהיו נזופין. שזה בחינת ריקודין שמרקדים ומדלגין המדריגות שהיו יכולין לילך באותו הזמן שהיה רחוקים ממנו יתברך שזה בחינת פסח בחינת דילוג וספיחה כמובא שזה בחינת יציאת מצרים.

אות ה

וזה בחינת חצות. שהוא בחינת התגלות תכלית ההסתרה לדעת. כי בחינת המלכות שהיא בחינת לילה. היא הולכת ומתמעטת ונסתרת עד חצות שאזי היא בתכלית ההסתרה והמיעוט. ואזי תיכף מתחלת להתמלאות ולהתתקן בחינת פגימת הלבנה שבתכלית הפגם מתחלת להתמלאות כנ"ל. והצדיקים והחכמים יודעין זא שדיקיא בחצות הלילה שאז היא בחינת תכליתה הסתר הוהמיעוט שם דיקיא מלובש אור גדול ודעת גדול מאד. ובזה הם מגלין ההסתרה ומהפכין אותה לדעת. ואזי אורייתא מכרזת ומעוררת לעבודתו יתברך כנ"ל וזה בחינת קול הכרוז הגדול הנשמע בכל העולמות בחצות הלילה עד שאפילו בעולם הזה בתכלית ההסתרה נשמע קול הכרוז הזה שזה בחינת קול התרנגול שמעורר ישינים מתרדמתם בבחינת עד מתי עצל תשכב עד מתי פתיים וכו' מתי תקום משנתך משינת הזמן להתעורר לעבודו. כי קול התרנגול זהו בחינת קול הכרוז שנעשה מתכלית ההסתרה דייקא על ידי הדעת כנ"ל. כי התרנגול שהוא בחינת גבר הוא בחינת גבורות כמבוא והוא בחינת הסתרה שהוא בחינת דינים וגבורות. ובחצות הלילה שהיא בחינת תכלית ההסתרה כנ"ל אזי דייקא מגלין הצדיקים ההסתרה על ידי הדעת ואזי נתהפכה ההסתרה בעצמה לדעת ותורה ואזי משם דייקא מבחינת הסתרה בא קול הכרוז הגדול בחינת קול התרנגול ששהוא קול הכרוז הנמשך מבחינת גבורות מבחינת הסתרה על ידיע שנתהפכה ההסתרה לדעת שעל ידי זה היא בעצמה מכרזת כי עתה נעשה מן ההסתרה דעת ותורה ואזי אורייתא מכרזת קמייהו כנ"ל. וזה בחינת קריאת שמע שעל המטה שקורין לפני השינה. שהוא בחינת הכנה לחצות כמובן בספרים. היינו שכדי לזכות להתעורר בחצות לגלות ההסתרה לדעת כדי לשמוע קול הכרוז כנ"ל לזה צריכין לקרות את חי החיים להמשיך ממנו דעת שהוא החיות שזה נעשה על ידי עסק התרוה כנ"ל שעל ידי זה זוכין לדעת הנ"ל לידע שגם בתוך תכלית ההסתרה מלובש אלקותו יתברך כנ"ל שעל ידי זה מגלין ההסתרה כנ"ל ועל כן קודם השינה שהיא בחינת סטרא דמותא בחינת הסתרת פנים כמובא. קורין קריאת שמע שהיא תורה והיא מסוגלת ביותר לקרות על ידה את חי החיים. ועל שם זה נקרא קריאת שמע קריאה דייקא בחינת וקרא בו כל ימי חייו למען יאריך ימים על ממלכתו כנ"ל היינו שעל ידי קריאת שמע קורין את חי החיים וממשיכין חיות ואריכות ימים אל המלכות. שזה עיקר הקריאת שמע להמשיך המוחין והדעת כמובא. וכמו שכתוב בזוהרק הקדוש וצריך לארכא בד' דאחד דכתיב למען יאריך ימים על ממלכתו. נמצא שקריאת שמע הוא בחינת המשכת אריכות ימים אל המלכות שהיא בחינת ד' דאחד כנ"ל. ועל כן על ידי קריאת שמע שעל המטה שקודם השינה ממשיכין בחינת חיות בחינת דעת שעל ידי זה יכולין לגלות ההסתרה כנץל שעל ידי זה זוכין לחצות כנ"ל. ועל כן מתפללין בקריאת שמע שעל המטה והעמידנו מלכנו לחיים שזהו תלה לקום בחצות שהוא בחינת חיים ודעת כמובא כי על ידי קריאת שמע זוכין לזה כנ"ל ואזי בחצות עומדים ומתגברים בתורה להמשיך הדעת לגלות ההסתרה יותר ויותר כי זה צריכין תמיד להמשיך חיות אל המלכות כמו שכתוב שם. וחצות מסוגל ומוכן לזה יותר. כי אזי נתגלה דעת גדול על ידי התגלות ההסתרה כנ"ל ועל כן אז הוא עסק התורה לקרות את חי חיים כי אזי מסוגל ביותר לקרותו יתברך.ועל כן מתחננין אז על בנין בית המקדש ועל ביאת הגואל. כי אזי נתגלה מלכות דקדושה שהיא בחינת שורש מלכות משיח שהיא עיקר בחינת שלימות המלכות כידוע. וזה בחינת בנין בית המקדש הווא בחינת דעת כמו שאמרו רז"ל כל מי שיש בו דיעה כאלו נבנה בית המקדש בימיו כמו שאמר רבינו נ"י. ואזי בחצות הוא התגלות הדעת ועליית בחינת המלכות כנ"ל ועל כן צריכים לזה צדיק וחכם גדול מופלג מאד שיהי יודע לכוין חצות אימת. כמו שהפליגו רז"ל בזה עד שעלה על דעתם שאפילו משה לא הוה ידע כמו שאמרו רז"ל בברכות ודוד מי הוה ידע חצות אימת מכדי משה לא הוה ידע דכתיב כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים וכו'ומסקו שם שמשה הוה ידע אלא כדי שלא יטעו וכו' כי חצות הוא בחינת התגלות ההסתרה בעת שהיא בתכלית המיעוט דייקא כנ"ל לזה צריכין בקיאות גדול מאד שזה בחינת בקיאות גדול מאד שזה בחינת בקיאות סוד העיבור בחינת קידוש החודש כנ"ל. ועל כן אין מי שיודע מזה כי אם מי שהוא בבחינת משה ואפילו משה רבינו עליו השלום בעצמו נתקשה בקידוש החודש הוא בחינת חצות כנ"ל כי צריך לזה בקיואת גדול כנ"ל. ועל כן היתה גאולת מצרים בחצות כמו שכתוב כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים כי חצות היא בבחינת יציאת מצרים כנ"ל. וזה שנסמך חצות לקידוש החודש כי פרשת החודש הזה וכו' סמוך לפרשת כחצות וכו' הנ"ל. כי הם בבחינה אחת כנ"ל:

אות ו

וזה שמסקו שם בגמרא. אלא דוד כנור היה תלוי למעלה ממטתו וכיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו והיה מנגן מאליו ועל ידי זה היה יודע חצות אימת הי הנגונים היוצאים מן הכנור של דוד זה בחינת מה שנתקבץ ונתגלה הנקודות הטובות והקדושו"ת המלובשו"ת בתוך הרוח רעה שעל ידי זה נעשין נגנים כמובא בדברי רבינו נ"י באריכות (בסימן רפ"ב) וזהו בחינת התגלות הסתרה דהיינו שמגלין הטוב והקדושה המלובש בתוך עמוק הרע ח"ו כנ"ל. ועל כן הם יוצאין מכנור של דוד שהיא בחינת התוה כי ה' נימין אית ליה לכנור דא כנגד ה' חומשי תורה כמו שכתוב בזוהר הקדוש וכמובא בדברי רבינו נ"י. וכמו שכתוב בזוהר הקדוש ותופשי התורה אלין דתפשין בכנורא. היינו שעל ידי התורה שהוא בחינת כנור של דוד כנ"ל על ידי זה מגלין ההסתרה כנ"ל שזהו בחינת הנגונים היוצאין מן הכנור כנ"ל. וזה בחינת הרוח צפונית המנשבת בחצות שעל ידה נעשין הנגונים כנ"ל. כי צפון הוא בחינת הסתרה סטרא דדינא כמו שכתוב מצפון תפתח וכו'. ועל שם זה נקרא צפון לשון הצפנה והסתרה, ובאמת שם דייקא מלובש טוב גדול כנ"ל בחינת מה רב טובך אשר צפנת ליראך וכו'. וזהו בחינת רוח צפונית שהוא רוח טובה מאד בחינת דעת וחסד כמובא ומנשבת מצפון דייקא היינו בחינת הטוב הגדול המלובש בתוך תכלית ההסתרה כנ"ל. ועל כן נתגלה הרוח צפונית בחצות דייקא כי אזי נתגלה ההסתרה ואזי נתגלה הטוב המלובש בתוך ההסתרה שזהו בחינת רוח צפונת כנ"ל. וזה הרוח צפונית מנשבת בכנור של דוד ונתגלין על ידי זה הנגונים שהם בחינת התגלות הטוב מתוך ההסתרה כנ"ל. ועל ידי זה היה ידוע דוד חצות אימת כי על ידי זה נתגלה התעוררות והכרוז של בחינת חצות כנ"ל:

אות ז

וקימת חצות הוא מסוגל להמשכת חסד גדול ביום שהוא בחינת דעת גדול ומוחין להתפלל בשלימות כמובן בספרים. כי בחצות הוא בחינת התגלות ההסתרה ונמשך דעת ואזי הוא התעוררות גדול מאד. אבל עיקר התגלות הדעת בתכלית שעל ידי זה התשובה בשלימות כתיקונו הוא באור היום. שאז נמשך אור גדול ונתגלה חסד ודעת גדול מאד באור היום כמובא. ואזי זוכין לתיקוני התפלה. שהיא בחינת תשובה בשלימות ובתיקון גדול. בבחינת מקוה הנ"ל כמו שאמרו רז"ל על תיקוני התפלה כל הנפנה ונטול ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל כאלו וכו' ומסקו כאלו טבל. היינו שתיקוני התפלה של אור היום שהם בחינת מוחין ודעת גדול מאד הם בבחינת מקוה שהוא דעת גדול כנ"ל. וכל זה נעשה על ידי קימת חצות שעל ידי הדעת והתעורורת התשובה שבחצות זוכין אחר כך לאור היום לבחינת דעת גדול מאד לתיקוני התשוב בשלימות כנ"תל. בבחינת ראש חדש ויום טוב כנ"ל שבאמצע הם ימי החול כנ"ל. כי גם בחצות עיקר התגלות הדעת הוא לפי שעה בשעת חצות לילה. ונמשך עד ב' שעות עד סוף האשמורה השניה.ואחר כך אף על פי שכבר נמתק בחינת הלילה והחשך וגם שהוא סמוך לאור היום ויש אז גם כן בחינת התגלות הדעת. אף על פי כן אינו דומה להתגלות הדעת שבשעת המשכת בחינת חצות לילה כנ"ל. (כמובן בדברי רבינו נ"י בסימן קמ"ט) שעיקר חצות הוא ב' שעות הנ"ל. נמצא שהתעוררות התשובה והתגלות הדעת הוא בחצות. ואחר כך נמשך אור גדול ביותר בחינת דעת וחסד גדול מאד באור היום. ובינתיים היא בחינת לילה. כל זה הוא בחינת ראש חדש ויום טוב ובנתיים ימי החול כנ"ל בחינת פסח ושבועות ובאמצע ספירה כנ"ל:

אות ח

וזה בחינת קריאת התורה בראש חדש. שאז קורין ד' גברי. כנגד עליית המלכות. שהיא בחינת ד' שעולה מבחינת מלכות הרשעה שהיא בחינת ד' מלכיות כנל. כי קריאת התרוה היא בחינת שקורין את חי החיים כנ"ל כי על ידי התורה שהיא שמא דקודשא בריך הוא קורין אותו כנ"ל. וביותר מסוגל לזה קריאת התורה שקורין בתורה כשרה שנכתבה כדת בקדושה ספר תרוה מן בראשית עד לעיני כל ישראל כמו שנמסרה למשה בסיני. שהיא עיקר בחינת שמא דקודשא בריך הוא. ועל כן קריאת ספר תרוה מסוגל ביותר לקרות את חי החיים כנ"ל ועל שם זה נקרא קריאת התורה קריאה דייקא כנ"ל לענין קריאת שמע. וזהו בחינת קריאת התורה של כל הימים שנתקן בהם קריאה בצבור בעת התפלה. הכל כדי לקרות החיות להחיות המלכות וכמו שכתוב לעיל מזה בהלכות קריאת התורה. ועל כן בחול שקורין ג' גברי. כי אז בחול יש עשיית מלאכה. ואזי שולטין הל"ט מלאכות הם זוהמת הנחש בחינת מלכות הרשעה. ואחיזת מלכות הרשעה היא מבחינת הרגלין של הקדושה שנאחזין שם בימות החול בבחינת רגליה יורדות מות וכו' שזה בחינת מחנה דן שהיא מחנה הד' של מלכות דקדושה שהוא בחינת מאסף לכל המחנות בחינת מדריגה האחרונה של המלכות בחינת רגלין ועל כן בחול איןקורין רק ג' כי אין כח לגלות ההסתרה לגמרי. כי זה ידוע שבמקום ובזמן שיש להם יניקה צריך דווקא להניח להם לינק שזהו הכנעתם כשנותנין להם יניקתם בצמצום כידוע. כי הירידה היא תכלית העלייה כנל וכמבוא. ועל כן בחול אין קורין כי אך ג' כדי לקרות החיות אל המלכות בבחינת ג' מחנות שבה. כי יותר מזה אין יכולין להמשיך חיות כנ"ל רק שממשיכין חיות שלא יתגברו יותר רק שתהיה יניקתם במצום גדול כנ"ל. אבל בראש חדש שאזי הוא התגלות ההסתרה ועיקר התגלותה הסתרה. הוא שנתגלה בחינת מחנה דן מתוך ההסתרה שהיא מחנה הד' (כמו שכתוב שם במאמר הנ"ל) על כן קורין בראש חדש ד' ברי שאז מתחלת המלכות לעלות בחינת תחילת שלימותה שאזי היא בחינת ד' כמובא וכנ"ל. וביום טוב שיש אז ביטול מלכה ביטול הל"ט מלאכות על כן עולה המלכות יותר וכן בכל יום שקדוש יותר בעשיית מלאכה דהינו יום הכפורים ושבת עולה בחינת המלכות יותר וכן בכל יום שקדוש יורת בעשיית מלאכה דהיינו יום הכפורים ושבת עולה בחינת המלכות יורת ויותר. ועל כן קורין בו יותר גברי כי יכולין להמשיך חיו ודעת יותר ויותר. כי התגלות הדעת ועליית המלכות הוא כשנכנע ונתבטל עשיית המלאכה שהם הל"ט מלאכות יכולין ביותר לקרואת את הקודש שהוא החכמה כנ"ל:

וזהו בחינת קריאת התורה שעל ידה קורין את החיות בבחינת מקרא קודש כנ"ל. וזהו שאמרו רז"ל הטעם על מספר גברי של ימי החול וראש חדש וים טוב וכו' משום ביטול מלאכה. כי זה תלוי בזה כנ"ל. בראש חדש שהוא תחילת התעורות התשובה תחילת עליית המלכות כנ"ל. על כן עדיין עושין בו מלאכה כי עדיין לא נתבטלין הל"ט מלאכות לגמרי כי אין המלאכות נתבטלין עד יום טוב שאז הוא בחינת התיקון שאז זוכין לתשוב שלימה ונתתקנין אז ואזי עליית המלכות בשלימות ואזי נתבטלין המלאכות כנ"ל ואזי קורין יותר גברי כנ"ל. וכן ביום הכפורים ושבת שנתבטלין המלאכות יותר לגמרי. קורין יותר אנשים. עד שבשבת שאז תכלית ביטול הל"ט מלאכות ועל כן עונשי חמור לענין מלאכה אפילו מיום הכפורים על כן קורין בו יותר ואזי קורין ז' גברי שזה בחינת תכלית עליית המלכות שהוא בשבת כמובא. כי ז' גברי זה בחינת שקורין החיות לכל ז' הימים בבחינת ומדת ימי מה הוא (כמו שכתוב שם במאמר הנ"ל) ועל כן בשבת נמשך החיות לכל הז' ימים על ידי ז' שקורין בתורה זה בחינת תכלית עליית המלכות בשלימות כנ"ל. וזהו גם כן מה שאמרו רז"ל לענין קריאת תורה שטעם מספר גברי הוא משום מוספין כמו שאמרו שם כל יום שיש בו ביטול מלאכה וכל יום שיש בו מוסף וכו'. כי הקרבנות כולם שבכל יום הם בחנת התגלות ההסתה. כי זה עיקר בחינת הקרבנות להעלות לגלות הקדושה והטוב המלובש בתוך עומק הקליפות בתוך בחינת בהמיות ולהפוך בהמה להעלותה לבחינת אדם כמובא בבחינת אדם כי יקריב מכםקרבן לה' מן הבהמה. שעל ידי הקרבן עולה מבחינת בהמה לבחינת אדם. שזה בחינתבתגלות ההסתרה שנתהפכה לדעת כנ"ל. על כן בכל יום שיש בו קדושה יתירה ונתגלה הדעת ביותר ונתגלה התשובה ביותר כגון ראש חדש ויום טוב ויום הכפורים ושבת שכולם הם בחינת התגלות התשובה על ידי התגלות הדעת כנ"ל. על כן יש בהם קרבנות מוספין על ידי שנתוסף בהם קדושה ודעת. שעל ידי זה מעלין טוב יותר מתוך ההסתרה ועל כן נתוספין בהם קרבנות שהם המוספין. כי כל הקרבנות הם לכפרה בחינת תשובה ועל כן ביום שיש בו מוסף קורין יותר אנשים כי אזי מגלין הדעת יותר מתוך בחינת ההסתרה שזה בחינת קרבנות מוספין כנ"ל. ועל כן קורין בו יותר כי על ידי הקריאה קורין החיות כנ"ל. וזה שקורין בתורה קודם מוסף כנ"ל. כי עיקר קריאת התורה בשביל תוספת קדושה שיש באותו היום שאזי קורין את חי החיים בבחינת שם העצם כביכול שהיא התורה הקדושה שנכתבה בקדושת ספר תורה כנ"ל. וזה שאומרים כתר בראש חדש במוסף וכן בכל יום שיש בו מוסף. כי אזי בחינת התשובה שהיא בחינת כתר כמו שכתב רבינו נ"י:

(שייך לעיל) ד' גברי שקורין בראש חדש בחינת ד' מחנות דקדושה שהם בחינת ד' דגלים שכל מחנה כלול מג' שבטים וכן כל אחד מן הקורין צריך לקרות לפחות ג' פסוקים וזהו שיעור הקריאה. נמצא שד' גברי הם בחינת ד' מחנות שכל אחד כלול מג' כנ"ל שכולם הם שנים עשר בחינת שנים עשר שבטי יה בחינת שנים עשר בקר שמלכות דקדושה עומדת עליהם שזה בחינת שנים עשר חדשים שנחלקים לד' תקופות כי החדשים הם בחינת המלכות כנ"ל:

וזה שמברכין החודש בשבת שלפניו. שהוא במקום קידוש החודש כי עכשיו בגלות אין בנו כח לקדש החודש על פי בית דין כראוי. כי הגלות הוא בחינת הסתרה בחינת ואנכי הסתר אסתיר וכו'. על כן מקדשין החודש בשבת. כי שבת הוא בינת דעת כמו שכתוב שטו העם ולקטו בשטותא בימי החול אבל בשבת הוא שלימות דעת בתכלית כמו שכתוב בשבת לדעת כי אני ה' מקדשכם. ועל כן על ידי הדעת שנתגלה בשבת יכולין לקדש החודש שהוא בחינת התגלות ההסתרה כנ"ל. ועל כן מברכין החודש ומקדשין אותו בשבת. ועלכ ן מברכין החודש אחר קריאת התורה כי על ידי קריאת התורה בשבת נמשך דעת גדול כנ"ל. ועל כן נוהגין לידע מתי יהיה המולד בשעה שמברכין החודש. שזה בחינת לידע בחינת תכלית המיעוט וההסתרה כנ"ל ועל ידי שמברכין החודש שזה בחינת קידוש החודש. מגלין ההסתרה לדעת כנ"ל:

כי כל הראש חדש והימים טוים שתלוים בקביעות ראש חדש. כולם תלוים בבת שמשם מקבלין קדושתם. וזה שנקרא שבת תחלה למקראי קודש תחלה דייקא. היינו ששבת הוא בחינת התחלה לכל הימים טובים הם בחינת מקראי קודש שצריכין לקרות הקדושה לתוכם ושבת הוא בחינת התחלה להיום טוב. שמשם מבחית שבת קורין הקדושה לכל הימים טובים וראשי חדשים. כי שבת קביעה וקיימא. אבל יום טוב תלוי בישראל כי ישראל הוא דמקדשי ליה. כי יום טוב שהוא תלוי בקביעות ראש חדש הוא בבחינת התגלות ההסתרה שעל ידי זה זוכין אחר כך לבחינת קדושת יום טוב כנ"ל. זה תלוי בישראל. כי התגלות ההסתרה זה תלוי בישראל שהם צריכים לעסוק בעבודת ה'ובתורה כדי להעלות המלכות מבחינת הסתרה. אבל שבת קדוש מעצמו ואין פגם מגיע בו כמו שכתוב חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי אלו שבת לא קאמר כי שבת הוא שמא דקודשא בריך הוא שמא דאיהו שלים מכל סטרוי וכביכול בשבת נתגלה חיות מחי החיים שאי ההסתרה מגעת לשם כי בעצם הקדושה כביכול אין פגם מגיע לשם כידוע כי איהו לא אישתני בכל אתר. וזה בחינת קדושת שבת שקביעה וקיימא כי היא קדושה ממנו יתברך בעצמו כנ"ל. ואפילו בתוך הגלות אין בחינת קדושת שבת שקביעה נפגם כי שבת לא קאמר ועל כן אדרבא משבת קורין את החיות והדעת לתוך הימים טובים וראשי חדשים כי על ידי הדעת שנמשך משבת מגלין ההסתרה כנ"ל. וזה שכתוב אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש. ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת. ואחר כך מפורש שאר המודעים. היינו שכל המועדים מקבלים קדושתם משבת כנ"ל וזהו אלה מועדי ה' שר תקראו אותם ודרשו רז"ל אל תאמר אותם אלא אתם היינו שהימים טובים תלויים בישראל על ידי קידוש החודש. וזהו בחינת מקראי קודש שצריכך לקרות את הקודש דהיינו החיות והדעת לתוכם לגלות ההתסרה כנ"ל. וכל זה נעשה על ידי ששת ימים וכו' וביום השביעי שבת. כי משבת קורין הקדושה לתוכם כנ"ל. וזהו שקורין בראש חדש וביום השבת. כי על ידי שבת נעשה קדושת ראש חדש שהוא בחינת התגלות ההסתרה כנ"ל. וזה שמקדשין הלבנה במוצאי שבת. כי על ידי שבת נמשך הקדושה ודעת שהוא בחינת קידוש הלבנה כנ"ל. ועלכ ן הגאולה תלויה בשמירת שבת. כמו שאמרו רז"ל אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה אין כל אומה וכו' וכן אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין. כי כל הגליות של מלכות האומות זהו בחינת הסתרה כנ"ל ועל ידי שבת נתגלה ההסתרה ונגאלין:

וזה בחינת אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב. כי כשכולו זכאי יהיו ראויין לגאולה. ואם לאו יבא בדור שכולו חייב שזה בחינת תכלית ההסתרה ואזי דייקא יגלה ההסתרה כנ"ל ואזי יגאלם. כי הגאולה היא בחינת התגלות ההסתרה שאזי נתבטל מלכות הרשעה מלכות האומות וישראל מקבלין המלכות זה בחינת מלכות דקדשוה מלכות משיח שיבא במהרה בימינו אמן:

תוכן העניינים

ליקוטי הלכות - אורח חיים ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה