ליקוטי הלכות אורח חיים חלק ג · ראש חדש ב
אות א
ענין ראש חדש. על פי המאמר תקעו בחודש שופר עיין שם(בלקוטי תנינא סימן א') כל המאמר היטבעד סופו.
וקיצור הדברים. שיש ג' מדות שהם מפסידין היראה שהיא בחינת ירושלם.והם תאוות אכילה ומשגל וממון. והם בחינת ג' משמורת הוי הלילה. ותיקונם על ידי ימים טובים שהם שלש רגלים. ואז זוכין לנבואה על ידי המלאכך הנעשה על ידי יראה. ועל ידי נבואה זוכין לתפלה. ואזי אין צריכין לרפואות כי נתרפאין על ידי דבר ה' שהוא המלוה הגדול. כי כל כוכביא לוין דא מן דא סיהרא לוי מן שמשא וכו'. ומשם מקבלין כח כל העסקים אבל כשאוחזין בחינת תפלה בחינת דבר ה' שהוא המלוה הגדול אז נתרפאין על ידי דבר ה' ואין צריכין לעשבים כי נמשך כח הרפואה בלחם ומים. כי כל העשבים חוזרים כחם לשרשם שהוא דבר ה' ואז נמשך כח הרפואה ללחם ומים וכו'. וזה בחינת התנוצצות משיח וכו'. ואז יכולין לעשו"ת ראש השנה כי ראש השנה הוא חסד גדול שנתן לנו ראש השנה יום הדין בראש חדש שאז השם יתברך בעצמו כביכול מתחרט ואומר הביאו עלי כפרה עלי שמיעטתי את הירח. ועל ידי זה יש לנו פתחון פה להתחרט ולבקש כפרה וכו' עיין שם כל זה היטב.
אות ב
והנרא שכולו קשור זה בזה ונעוץ סופו בתחלתו. כי כל זה הוא בחינת ראש חדש בבחינת מיעוט הירח ומילואה. כי אלו הג' מדות שהם מפסידי היראה שהיא בחינת ירושלים. הם בחינת מיעוט הירח. שמשם יניקת הסטרא אחרא שממנה כל התאוות רעות בפרט אלו הג' תאוות הנ"ל שהם כלם מבחינת מיעוט הלבנה. כי תאוות משגל נמשכת מהקליפה הידועה שהיא באה מחסרון המאורות כמו שכתוב יהי מארת חסר דא לילית שיניקתה ממארת חסד דהיינו מיעוט הירח. וגם אתוות ממון תלוי בתאוות משגל ויניקתו גם כן משם כמבואר בדברי רבינו במאמר צוית צדק (סימן כ"ג) עיין מה שהביא שם מאמר התיקונים שקרא תאוות העשירות אסכרא לרביי מחייכת בהו בעותרא בהאי עלמא וכו' וזה בא ממארת חסד כידוע. וכן תאוות אכילה עיקר התאוה היא בבחינת ובטן רשעים תחסר. כי מה שהוא מוכרח לקיום הגוף אין זה נקרא תאוה. רק מה שהוא מותרות בחינת בטן רשעים תחסר. שזה בחינת מארת חסדר היפך צדיק אוכל לשובע נפשו שהוא בחינת אור מלא (כמבואר במאמר ויהי מקץ סימן נ"ד) נמצא שכל אלו הג' תאוות הם בבחינת חסרון הלבנה בחינת מארת חסר. ועל כן ה נרמזין בדברי רז"ל בג' משמורת של הלילה כי משם יניקתם מבחינת חסרון הלבנה שהיא המאור הקטן לממשלת הלילה. ועל כן הם מפסידים את היראה שהיא ירושלים. כי ירושלים היא בחינת מלכות בחינת מאור הקטן וכן יראה היא גם כן בחינת מלכות כמובא ועל כן אלו הג' מדות שהם יוקים מחסרון הלבנה שהיא בחינת מיעוט המלכות על כן הם מפסידי היראה שהיא בחינת ירושלים בחינת מלכו. כי כל מה שמתגברים ח"ו אלו היונקים ממיעוט הלבנה. נתמעט הלבנה ביותר ותיקונה על ידי יום טוב כי יום טוב הוא בחינת תיקון למיעט הירח בחינת מילוי הלבנה כי המים טובים מונין ללבנה והם תיקונמה כמובא ועל כן כל השלש רגלים הם בעת מילוי הלבנה כי הם בחינת תיקונה ומילואה ועלכן נקרא יום טוב בחינת וירא אלקים את האור כי טוב שהוא בחינת אור מלא היפך מארת חסר. ועל כן אלו הג' יום טוב שהם בחינת מילוי הלבנה הם מתקנים ג' תאוות הנ"ל שהם בחינת חסרון הלבנה. ועל ידי זה זוכין לנבואה ועל ידי נבואה זוכים לתפלה. כיכל זה נעשה על ידי תיקון ומילוי הלבנה שהיא בחינת שלימות המלכות כידוע ומשם בא נבואה כי נבואה נמשכתמן המלאך הנעשה על ידי היראה. והמלאך הוא בחינת השכינה בחינת הנני שולח לפניך מלאך כמו שביאר רבינו נ"י והיא משפיע נבואה בעת שעולה למעלה ממקום הנבואה דהיינו למעלה מנה"י וזה נעיעשה ביום טוב כידוע והבן, עיין במאמר הנ"ל בסוף. ואזי זוכים לתלה שהיא בחינת מלכות גם כן. ואזי אין צריכיחם לרפםטואות כי יכולין להתרפאות על ידי דבר ה' שמשם מקבלין ולווין כולם כי כל כוכבאי לווין דא מן דא סיהרא לווה מן שמשא. והנה נדקדק למה תפס מכל הלוואת הכוכבים מה שסיהרא לווי מן שמשא הלא כול לווין זה מן זה. ולמה פרט סיהרא לוי וכו'. אך לפי הנראה. כי כל הלוואת הכוכבים שלווים זה מזה ועל פי זה מתנהג סדר מערכת השמים כל זה תלוי בהלוואת סיהרא מן שמשא דהיינו מיעוט הירח שהיא בחינת מיעוט המלכות וכשאין נתגלה מלכותו יתברך בחינת דבר ה' אז שייך ההלואה שכולם לווין זה מזה. שכי מתנהג הכל כסדר שזה מקבל מזה וזה מזה וכו'. אבל כנשתגלה בחינת דבר ה' אז נתבטלין כל ההלוואות. כי אז נתגה שאין שום סדר חיות הטבע ומערכת השמים כלל. רק הכל כאשר לכל כולם כאחד מקבלין מהמלוה הגדול דהיינו דבר ה'. כי מלכותו בכל משלה וכמו שהגלגל העליון מקבל מדבר ה' כן העששב הפחות מקבל מדבר ה'. כי זה הבעל תפלה ממשיך ומגלה בחינת מלכות בחינת דבבר ה' למטה בעולם השפל הזה וממשיך אלקותו יתברך למטה נמצא שעל ידי שנתגלה דבר ה' שהוא בחינת מלכות שזה בחינתתיקון הלבנה ומילואה אז נתבטל כל ההלואת מה שלוין זה מזה כי כולם לווין רק מהמלוה הגדול הוא דבר ה'. נמצא שכל ההלואות של הכוכבים הם רק על ידי מיעוט הירח דהיינו בחינת מיעוט המלכות. ועל כן דקדש כל כוכבאי לווין דא מן דא סיהרא מן שמשא. כי הכל תלוי בזה כנ"ל. ואז כל העשבים חוזרין כחם לשרשם שהוא דבר ה'. וזהו שלימות בחינת מילוי הלבנה כשחוזרין אל המלכות דקדושה כל הניצוצות המלובשין בכל הדברים שבעולם שהם באים ממיעוט הירח שהוא מיעוט המלכות שמשם באין כל הניצוצות שהם הכחות המלובשים בכל העשבים. ועתה על ידי בחינת תיקון מילוי הלבנה שהיא בחינת מלכות חזורים כל הכחות והניצוצות לשרשם וזהו בעצמו מילוי הלבנה ותיקונה כנ"ל. וזהו בחינת התנוצצות משיח כי מילוי הלבנה היא בחינת מלכות משי שאז עתידים ישראל להתחדש כמותה. ואז יתקיים והיה אור הלבנה כאור החמה ולא יהיה בה שום מיעוט.
אות ג
ועל כן אז יכולים לעשו"ת ראש השנה. כי ראש השנה הוא בראש חדש. וזהו חסד גדול מאתו יתברך כי ברא חדש אמר השם יתברך הביאו עלי כפרה ועל כן יש לנו פתחון פה לבקש כפרה. נמצא שעיקר ראש השנה הוא על ידי בחינת מילוי הלבנה ותיקונה כי זה שאמר השם יתברך הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח זהו בעצמו תיקונה ומילואה. כי אזי מתחלת להתמלאות מאחר שהשם יתברך מתחרט על מיעוטה. ועל כן על ידי כל הבחינות הנ"ל שהם בחינת מילוי הלבנה על ידי זה יכולים לעשו"ת ראש השנה שהוא ברא ידחש דיקיא שאז מתחיל תיקון הלבנה ומילואה בחינת הביאו עליי כפרה כנ"ל.
אות ד
וזה שאומרים הלל בראש חדש. כי הלל היפך הקליפה שהיא בחינת יללה כמובא בדברי רבינו נ"י. כי יניקתה ממארת חסר כנ"ל ובראש חדש מתחיל התיקון על כן אומרים אז הלל שהוא ההיך ממנה. ואין אומרים רק חצי הלל כי אז הוא רק התחלת המילוי והתיקון. ועיקר שלימות התיקון הוא ביום טוב ואז אומרים הלל שלם. גם ראש חדש הוא בחינת התחלת התשובה. כי אז אמר השם יתברך הביאו עלי כפרה. ומזה נשתלשלה תשובה בכל הנבראים שלכולם בא הרהור תשובה ברא חדש כמו שכתב רבינו נ"י. ועל זה מרמז מה שאומרין חצי הלל דהיינו הלל בדילוג. כי כן הבעל תשובה שאין יכול לילך כסדר מדרגא לדרגא רק בדילוג. כי צריך לדלג ולקפוץ על כמה מדריגות כמבוא על פסוק מלאכי צבאות ידודון ידודון וכמובא בזוהר הקדוש גם בקריאת התורה ברא חדש אי אפשר לקרות כסדר וצריך לדלג למפרע. ואפשר לרמז גם כן על בחינת תשובה שהיא ברא חדש. כי הבעל תפילה אין הילוכו כסדר ודרך הבעל תפילה שצריך לחזור לפעמים למפרע כמובא בשם הבעל שם על פי והוא ינהגינו עלמות שבתחילה מסייעין אותו מלמעלה לילך ולרוץ בדרכי ה' ואחר כך מניחין אותו. ואז חוזר לאחור וחוזר לילך כסדר. גם בהלל מרומז מלכות דוד ומשי כמבוא. גם מרומז בהלל בחינת הנ"ל דהיינו מה שכתוב לעיל שיש לנו פ"פ לב אולהתחרט ולעשו"ת תשובה מאחר שהוא יתברך בעצמו מתחרט ואומר הביאו עלי כפרה. וזהו אבן מאסו הבנוים היתה לראש פינה. מאת ה' היתה זאת. היינו כי אם יפלא על הבעל תשובה איך זכה שיתקבל. וזה אבן מאסו הבונים היתה וכו' היינו הבעל תשובה שפגם במה שפגם וזהו אבן מאסו הבונים שמאסו אותו על ידי פגמיו המרובים ועכשיו זכה להיות לראש פינה והדבר תמוה לכאורה. אך באמת מאת ה' היתה זאת. היינו שמאת ה' בעצמו כביכול היתה זאת שיועיל תשובה כי זה נשתלשל מאתו יתברך מאחר הוא בעצמו יתברך אמר היאו עלי כפרה. על כן גם אנו יש נו פ"פ להתחרט ולעשו"ת תשובה. וזה מאת ה' היתה זאת שמאת ה' בעצמו כביכול נתהוה זאת שיועיל תשובה מאחר שהוא בעצמו מתחרט כנ"ל. אבל באמת היא נפלאת בעינינו. כי אצלינו היא פלא באמת איך יועיל תשובה ואיך יהי לנו פ"פ לבא לפניו בחטאינו ולהתחרט. אך מאת ה' היתה זאת כנ"ל.