ליקוטי הלכות אורח חיים חלק ג · ראש השנה ו
הלכה ו
אות א
ענין ראש השנה על פי מה שכתוב (בסימן י"ב)בליקוטי תנינא על פסוק ואיה השה לעולהעיין שם היטב. וכל זה בחינת ראש השנה כי ראש השנה הוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה ועיקר התשובה הוא על ידי המבואר בתורה הנ"ל על ידי שדורש ומבקש ומפש וצועק ושואל וכו' אי"ה מקום כבודו וכו' (כמו שכתוב במקומו בסימן הנ"ל) כי זה יכול כל אדם להבין שלרוב בני אדם שאינם גבורי כח כראוי קשה להם מאד לשוב בתשובה כי מאחר שכבר התגבר עיהם יצרם ולא התגברו לכבוש אוו על כן מאחר שכבר נלכדו מה שנלכדו בודואי קשה להם לשוב בתשובה ובפרט שיש שירדו ונפלו מאד עד שלבם בבחינת סחרחר המבואר שם שהקליפה שנדבק בהם בעוונותיהם מעקמת ומסבבת הלב בעיקומים וסיבובים ובלבולים הרבה וכמו שאמר אז בפירוש בלשון אשכנז (עם פר דרייט דאס הארץ) על כן עיקר הצתם ותקנתם הוא על ידי רך המבוא בתורה הנ"ל שאף על פי שנפלו למקומות המטונפים ששם העלם כבודו מאד אף על פי כן יחפשו ויבקשו את השם יתברך תמיד וישאלו וידרשו בכל עת איה מקום כבודו וכו' (כמו שכתוב שם) ועל ידי זה בודואי סוף כל סוף יזכו למצוא אותו יתברך ותתהפך הירידה הגדולה לעילה בחבינת יריה תכלית העליה שזו בחנית ואי"ה השה לעולה (כמו שכתוב שם). ועל כן בראש השנה שהוא ראשון לתשובה שצריכין להתחיל בתשובה על כן צריכין מאד לדרוש ולבקש אי"ה וכו' כנ"ל. וזה בחינת השופר של ראהשנה כי עיקר השופר הוא שופר של אילו של יצחק כמובא ואילו של יצחק שהוא סוג השופר נתהווה ומשך רק על ידי בחינת אי"ה ה"לכמובן עתה בפרשת העקידה שעל ידי ששאל יצחק ואיה השה לעולה נתהווה אחר כך האיל שיקרב תחתיו שיהה נאחז בסבך בקרניו דייקא שמרמז על קרן היובל בחינת שופר. נמצא שקרן השופר נתהווה על ידי בחנית ואיה השה לעולה הנ"ל על כן תקועין בראש השנה בשופר כי אז בראש השנה הוא התחלת התשובה כנ"ל שעיקרה הוא על ידי בחינת אי"ה הנ"ל שהיא בחינת שופר וכנ"ל. כימחמת שהשופר נמשך משם על כן יש כח בקולו לעורר כל אדם שישים אל לבו לזכור לתכליתו הנצחי וסוף כל סוף מה יהיה ממנו ואם אף על פי כן קשה לו לשוב בתשובה על כל פנים ילך בדרך הנ"ל לבלות ימיו לדרוש את ה' לבקש בכל יום תמיד איה מקום כבודו וכו' כנ"ל כי זה עיקר התשובה כנ"ל וכמו שכתוב ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת וכו'ובקשתם משם דייקא וכן מסיים שם בפסוק כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך וכמו שמבוא בשם הבעל שם טוב ז"ל ובקשתם משם, משם דייקא מכל מקום שירד ונפל לשם אפילו לבחינת מקומות המטונפים משם דייקא צריכי לבקש בכל לבבו ובכל נפשו את השם יתברך בבחינ אי"ה הנ"ל.
וכל זה הוא בחינת ראש השנה שהוא סוד כמוס ונעלם ונסתר מאד בחינת ראשית הבריאה שהוא סוד בראשית שהוא מאמר סתום בחינת איה הנ"ל כמו שכתוב בהתורה הנ"ל ועל כן מזכירין אז לפניך נגלו כל תעלומות והמון נסתרות שמבראשית כי זה היום תחיל מעשיך וכל הבריאה בפרט בריאת האדם שנברא ביום זה שכלול מכל הבריאה עיקרו היה על ידי בחינת בראשית מאמר סתום בחינת איה הנ"ל שהוא כלו מכל העשרה מאמרות כולם (כמו שכתוב שם). וזה בחינת תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגינו בכסה דייקא לשו סתום ומכוסה בחינת איה שהיא בחינת בראשית מאמר סתום כהנ"ל שהוא סתום ומכוסה ונעלם מאד ומשם עיקר תיקון התשובה כנ"ל.
אות ב
ועל כן צריכין לנסוע לצדיקים אמתיים על ראש השנה ואפילו מי שאינו זוכה לנסוע על כל פנים צריך להשתדל לילך ולנסוע אל מקום שיש קיבוץ גדול של כשרים ויראים ביותר להתפלל ולשמוע קול שופר עמהם וכמו שנוהגין כל ישראל שבראש השנה ויום הכפורים מתאספין מתקבצין יחד מכל הכפרים. וכל הרחוקים שאינם נזהרים להתפלל בצבור בכל ימות השנה. אבל בראש השנ כולם נקבצין אל הצבור הקדוש כי עיקר בחינה זאת להכניס דרך זה של תשובה על ידי בחינת איה הנ"ל אין יודע כי אם הצדיים הגדולים האמתיים כי כל צדיק אמתי הוא בחינת משיח הוא יודע הסוד של בראשית מאמר סתום שרבי שמעון בר יוחאי גילה עליו ע' אנפין שנוהגין לעסוק בהם באלו הימים באלול ועשרת ימי תשובה שהוא ספר התיקוני הקדוש. כיכל דרך התשובה באלו הימים הוא על ידי בחינת הנ"ל שהוא בחינת בראשית מאמר סתום שהוא בחינת חיפוש ובקשה בחינת איה וכו'כ הנ"ל ועל כן העיקר לנסוע לצדיקים אמתיים ההולכים בדרך זה ועוסיקם להכניס דרך זה בעולם כדי להחזיר את העולם בתשובה שבזה תלוי הגאולה כמו שאמרו רז"ל וכמו שכתוב בוא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב כי שמו של משיח קדם לעולם כמו שכתו לפני שמש ינון שמו. וכן תשוב קדמה לעולם ועל כן רק הוא ידוע הסוד של בראשית שממנו התחלת הבריה שעל ידי זה עיקר דרך התשובה כנ"ל וממנומ קבלין הכל הצדיקים והכשים האמתיים ועל כן גם מי שאינו זוכה עדיין לבא לצדיקי אמת על ראש השנה צריך לכו את לבו שבזכות וכח הקיבוץ הקדוש של ישראל שהוא נלוה ומתקבץ עמהם בראש השנה ועשרת ימי תשובה על ידי זה יאיר עליו דרך התשובה הנ"ל כי ישראל עלה במחשבה תחילה וכל מה שמתקבצין ומתרבין יחד נפשו"ת ישראל ביותר להתפלל בראש השנה ולתקוע שופר יכולין ביותר לעלות בתחילת המחשבה שהו בחינת בראשית מאמר סתום הנ"ל. ולהמשיך דרך התשובה הנ"ל משם. כי הן אל כביר לא ימאס. אבל צריך לשום לב לזה מאד לדרוש ולבקש את ה' בכל לבבו באופן שימשיך על עצמו דרך הזה תמיד בכל אשר יעבור עליו כל ימי חייו ועל כן העיקר לבא לצדיקים אמתיים העוסקים להמשיך דרך זה.
אות ג
וזה בראשית ברא אלקים וכו' והארץ היתה תהו ובוהווחשך על פני תהום שהם בחני כלל כל ד' גליות כמו שאמרו רז"ל שהם בחנית כלל הסטרא אחרא והקליפות שיניקתם מהעלמה וההסתרה של בראשית מאמר סתום וכנ"ל אבל ורוח אלקים דא רוחו של משיח מרחפת על פני המים. כי עיקר התיקון על ידו על ידי שמכניס דרך ה בעולם לבקש ולחפש איה וכו' כנ"ל שעל ידי זה נתהפך הירידה לעליה ועולין לקדושת המאמר סתום שהוא בראשית כנץל וזהו על פני המים בחינת שכי כמים לבך בחינת תשובה שנעשה על ידי זה כנ"ל.
אות ד
וזה בחינת ראש השנה בחינת קול שופר שהוא בחינת ממעמקים קראתיך הף. כי עיקר בחינת כוונת השופר הוא שיעלה הקול לעילא ולעילא עד שנזכה לעורר הרחמים הגדולים רחמים הרבים הנעלמים במאמר סתם בבראשית שמעוצם סתימתו והעלמו יונקים משם תוקף הדינים שמהם יניקת כל החיצונים וכל מקומות המטונפים. ואי אפשר להמתיק תוקף הדינים האלו כי אם בשרשם שהוא בחינת יה מאמר סתם בראשית הנ"ל. ובשביל זה בא קול השופר הקדוש שהוא קול חזק עצום ותקיף מאד בבחינת קול שופר חזש מאד ובבחינת ויהי קול השופר הולך וחזק שעולה עד המאמר סתום ומגלה ומודיע משם דייקא אלקותו יתברך ותקפו וממשלתו ומלכותו אשר בכל משלה וזה בחינת עלה אלקים בתרועה וכו' שאינו מובן לכאורה על פי פשוט כלל איך שייך עליה אצל השם יתברך אך הכוונה בפשיטות הוא כי דברה תורה כלשון בני אדם שמחמת שעל ידי השופר נתגלה אלקותו ומלכותו נחשב כביכול עיה אצלו כידוע כל זה. אך על פי הנ"ל מבואר הענין יותר כי אלקים בחינתדינים ומשם משתלשל סיגי הדינים שמהם יניקת הסטרא אחרא וכו'. אבל כל עיקר שרשם מבחינת בראשית מאמר סתום הנ"ל ועל ידי קול תרועת ישראל עולה הקול עד לשם ומגלה ההסתרה שעל ידי זה נתבטלין כל הדינים וכל החיצונים היונקים משם ואז מתקיים עלה אלקים בתרועה. אלקים דייקא שהוא בחינת דינים שמשם יניקת הסטרא אחרא המעלים ומסתיר אלוקותו. ועל כן נחשב העליה לבחינת אלקים דייקא שבחינת אלקים שמשם יניקת הדינים עולה על ידי התרועה עד שרשו העליון הנל שהוא בחינת בראשית. כי קול השופר מגיע עד לשם. וזה בחינת המתקת הדינים בשרשם וכן יורד קול השופר ומתפשט בכל העולם בכל קצוי ארץ וים רחוקים וכו' ונכנס בלב כל אחד לעוררו ולחזקו שיתחיל מעתה לחפש ולבקש את השם יתברך בבחינת אי"ה הנ"ל עד שיתהפך הירידה לעליה בבחינת הנ"ל. כי שופר מקבץ נדחים כל הרחוקים והאובדים שנפלו מקומות המטונפים שם כמעט נאבדים. אבל בחמלתו נתן לנו כח התשובה ובפרט בראש השנה וצוה עלינו לתקוע בשופר שמעורר הכל לחפש ולבקש אותו יתברך בבחינת אי"ה הנ"ל. ועל ככן השופר מקבץ נדחים ואובדים. כמו שכתוב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים וכו'. כי קול השופר נמשך בשרשו מהמאמר סתום הנ"ל. שוא למעלה מכל העשרה מאמרות. ועל כן הוא נמשך בבחינת קול לבד שהוא למעלה מהדיבור והמאממר. ועל כן בראש השנה שהוא ראשון לתשובה עוסקים בקול הקדוש הזה וכנ"ל.
אות ה
ועל כן מתחילין המזמור כל העמים תקעו כף וכו' כי זה עיקר תיקון התשובה שזוכין על ידי הבקשה והחיפוש איה שהוא בחינת קול שופר. שהעיקר לגלות אלקותו יתברך בכל מקומות החיצונים בבחינת אם יאמר לך אדם היכן אלקיך תאמר לו בכרך גדול של רומי (וכמבואר שם בהתורה הנ"ל) שזהו בחינת ספרו בגוים את כבודו. ועל כן בכל עת שאנו רוצים ליכנס אל הקדושה לגלות מלכותו ולהתקרב אליו מתחילין בשבח גדולתו יבתרך מה שהוא מושל על כל הגוים כמו בחשרית בתחילת פסוקי דזמרה מתחילין הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו וכו' ספרו בגוים את כבודו וכו' וכן במזמור אלקים יחננו שאומרים אז בשחרית מספרים הרבה מזה. כמו שכתוב לדעת בארץ דרך בכל גוים ישועתך יודוך עמים אלקים יודוך עמים כולם וכו'.וחוזרים פסוק זה יודוך וכו'. וכן בעכניסת שבת שאומרים לכו נרננה וכו' שמספר הרבה מזה שיתגלה אלקותו בכל העמים וכו' וכן במזמור זה שאומרים בראש השנה קודם השופר כמו שכתוב כל העמים תקעו כף וכו' שכולם יתקעו כף יחד לשוב להשם יתברך כי ה' עליון נורא זה בחינת מאמר סתם הנ"ל הוא לעיון ונורא מאד. והוא מלך גדול על כל הארץ. כי משם כל המאמרות עיקרהם לגלות מלכותו יתברך וזהו ידבר עמים תחתינו ולאומים וכו' כי על ידי שמגלים המאמר סתום הנ"ל על ידי זה נכנעים ונופלים כל העובדי כוכבים וכו' ונתבטלים אל הקדוה וכו'.
אות ו
עולכ ן בכל השנה אומרים האל הקדוש. ובראש השנה המלך הקדוש כי אף על פי ששם אל קדוש יותר כי זה השם הוא מהז' שמות שאינם נמחקים ושם המלך הוא בחינת כינוי שאין איסור למוחקו. אף על פי כן מזכירין בראש השנה שם מלך דייקא להורות שעכשיו נתגלה מלכותו מבחינת קדוש דייקא שהוא בחינת סתום ונעלם כי קדוש לשון הבדלה והפרדה כמובא. כי בכל השנה אין יכולים להתחיל כי אם מבחינת אל שהוא בחינת חסד שהוא מדה ראשונה משבעת ימי הבנין בחינת עולם חסד יבנה שמשם עיקר התחלת המאמרות המתגלים. אבל עכשיו עולה סוף מעשה במחשבה תחלה שבחינת מלכות היא מדה האחרונה בעוונותינו הרבים בפרט בגלותינו היא בבחינ ותרד פלאים כי רגליה יורדות מות עד שנתעלמה במקומות רעים הנ"ל. אבל בראש השנה ועשרת ימי תשובה שהוא התחלת התשובה על ידי בחנית אי"ה הנ"ל. על ידי זה נתגלה מלכותו מבחינת קדוש דייקא מבחינת המאמר סתום הנל שאנו עוסקים לגלותו עתה על ידי התשובה שהיא בקשה וחיפוש אי"ה וכו' כנץל בחינת נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה ע ה'. וענין זה מבואר למבין קצת. על פי המבואר במאמר אליהו. כתר עליון איהו כתר מלכות עליה איתמר מגיד מראשית אחרי וכו' היינו כי בחינת מלכות היא מדה האחרונה בחינת סוף מעשה אבל כל כוונתו יתברך בבריאת עומו מראש ועד סוף היה רק בשביל זה כדי לגלות מלכותו יתברך. ועל כן היא בבחינת סוף מעשה במחשבה תחלה הנ"ל בחינת מגיד מראשית אחרית הנ"ל.
אות ז
ולעבדא לזכות לתשובה על פי המבואר לעיל צריכין לבאר קצת כי בחינת מלכות אין מתגלה כי אם על ידי המדות מחסר וכו' שהם בחינת שבע ימי הבנין שבהם נברא כל העולם בעשה מאמרות בשביל לגלות מלכותו יתברך ועל כן בבחינת מלכות כלולים כל המדות כידוע אבל כשאדם חוטא ח"ו בפרט כשמתרבים החטאים של הדור עד שגרמו הגלות או אריכות הגלות כמו עכשיו בעוונותינו הרבים אזי מסתלקין כל הקדושו למעלה ואז המלכות בסוד נקוה ויורדת פלאים וכו'. ועקיר הבחינה הנשאר בה היא בחינת אי"ה הנ"ל ומי שזוכה לרחם על עצמו ולחפש אי"ה וכו' כנ"ל אזי ירידתו תכלית העליה ועולה עד שורש המלכות שהוא בחינת כתר עליון בחינ אי"ה בחינת בראשית מאמר סתום הנ"ל ועל ידי זה דיקיא תיקונו כ"ל וכל זה נעשה עיקרו בראש השנה ועשרת ימי תשובה שאז הם ימי תשובה על ידי בחינת בקשת וחיפוש אי"ה הנ"ל. ואז על ידי התשובה של כלל ישראל נתעורין ובאין בהכנעה לפני השם יתברך ומבקשים שישובינו בתשובה שלימה אליו וכו' על ידי זה עולים לבחינת אי"ה שהוא שורש הכל בבחינת שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך כל כך עד אין לך שום תקנה כי אם לשוב עד ה' אלקיך בעצמו כי הנקודה טובה המסתתרת בלב הגרוע שבגרועים והחוטא שבחוטאים יודעת בכלל כי יש אלקים שליט ומושל. ולו לבדו חטאנו ועמו בעצמו הסליחה כמו שכתוב לך לבדך חטאתי וכו' וכתיב כי עמך הסליחה וכו' וזה בחינת גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד בחינת איה הנ"ל שהוא שוררש הכסא כבוד בחינת כסא דמתכסייא לעילא וכו' ועל כן אומרים אז המלך הקדוש כי עיקר שם קדוש נאמר על בחינת כתר בחינת אי"ה הנ"ל שהוא כולו קדוש כולו טוב. שהואכלו מכל העשר קדושו"ת ומשם דייקא אנו ממשיכין עתה מלכותו עלינו על ידי התשובה על ידי הבקשה והחיפוש אי"ה הנ"ל. ויש בזה הרבה לבאר לע פי דרכי חכמת האמת שהוא הקבלה הקדוה. אבל כל עסקינו הוא רק לבאר היצא מדברי רז"ל על פי התורה הנ"ל מה שנוגע להתעורות תשובה באמת באופן שיזכה גם הגרוע שבגרועים למצוא עצה ותחבולה ודרך ושביל ונתיב לשוב להשם יתברך מכל מקום שהוא והעיקר על ידי הבקשה והחיפוש אי"ה וכו' הנזכר לעיל וצריכין לבאר קצת לחבר התורות שנדפסו בלקוטי תנינא סמוכים זה לזה מסימן יוד עד סימן י"ז שמבואר שם שאצלו ז"ל היה תורה אחת ולא זכינו לקבל רק פסקי פסקי. והכלל כי בוודאי מי שאינו חפץ כלל לשוב ואינו מתעורר כלל לחשוב על אחריתו ותכליתו הנצחי בודואי לא יועיל לו שום עצה ותחבולה. אבל מי שיש לו מוח בקדקדו ומשים אל לבו קצת מה שעשה בעולם ואיך הוא חולף ועובר ביגון ואנחה וצער וכעב ומכאובות וכו'וסופו לעפר ישוב. ומה יעשה ליום פקודה וכו'. רק שנדמה לו שאי אפשר לו עוד לשוב כי יצרו תקפו והמעיות מהפרנסה ומהחולקים והמלעיגין ומאשתו ובניו וכו' רבו מאד מאד עד שיש שבאמת קשה מאד מאד ליתן להם עצה טובה ודרך ישרה איך לשוב. אליהם תיטוף מלתי ועמהם אנו עוסקים לדבר באמתובתמים. שעיקר העצה שיאמין שהבקה והחיפוש בעצמו יקר מאד מאד אצל השם יתברך דהיינו מה שרואה בעצמו שנתרחק כל כך מהקדושה למקומות הרחוקים וכו' הנקים מקומות המטונפים. ששם כביכול אי אפשר למוצא כבודו בבחינת וכבודי לאחר לא אתן וכו'. (כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל) אבל אף על פי כן הוא שואל ומבקש ומחפש אי"ה מקום כבודו וכו' על ידי זה הוא עולה בתכלית העליה וכו'.
אות ח
אבל גם לזה צריכין על כל פנים ישוב הדעת קצת ליישב דעתו היטב וכו' (כמו שכתוב בסימן יוד הנ"ל ועיין שם היטב). ולישוב הדעת צריכין שמחה. ועיקר השמחה בפרט לרחוקים כאלה הוא על ידי שלא עשני גוי והבדילנו מן התועים וכו'. ובזה יכולים לקשר קצת כל התורות הנ"ל והבן היטב.וגם לחבר לזה מה שכתוב שם בסימןט"ו מענין צדקה שנקראת מים. ושהעיקר שיזכה ליתן לצדיקים וכשרים אמתים וכו' שלא יקלקל על ידי הצדקה ח"ו. (עיין שם היטב). ועל פי חיבור כל אלו התורות יחד יבואר מעט איזה רמזים במעה הנ"ל של זה שהיה לו כח כזה בידיו. כי הוצאת החצים הוא על ידי התשובה על ידי בקשת איה וכו' כנ"לוליכנוס לתוך העשרה חומות של מים הוא על ידי בחינת הצדקה המבואר בסימן ט"ו הנ"ל וישוב הדעת המבואר בסימן יוד הנ"ל זה בחינת החכמה שממשיך בידיו לכל הנסמכין על ידו. והעיקר הרפואה הוא על יד השמחה שזהו בחינת מה שמבואר שם שעיקר ישוב הדעת הוא על ידי שמחה כי שמחה שצריכין מראש ועד סוף וכמו אמר אדמו"ר ז"ל שתיכף כשאדם רוצה לשוב הוא עבירה גדולה כשיש לו עצבות ומרה שחרוה ח"ו וצריך לשמח את עצמו בכל יום ובכל עת במה שלא עשני גוי וכו' וכמו שמברכין על זה בכל בקר וכו' כי עיקר כל החצים שהם כל הפגמים שנזרקו לבחינת בת מלך פנימה הוא בחינת עצבות כמו שכתוב (בסימן כ"ד) בהתורה ט' היכלין שעיקר גלות השכינה הוא על ידי עצבות וכו'.
אות ט
אבל בכל זה אין יודעין מהיכן ההתחלה כי הכל תלוי זה בזה כי הכל כלול בהמאמר סתום בבחינת איה הנ"ל ששם כלוים כל העשרה מאמרות וכל הקדושו"ת וכלל כל התורה שכלולה בעשרת הדברות שבהם כלולים כל העצות והתחבורת לשוב אליו יתברך. אבל מגודל ההעלמה בפרט על ידי ריבוי החטאים אין ידועין מהיכן ההתחלה על כן העיקר לבקש ולחפש אחר הרבי האמתי וחבר אמיתי בבחינת עשה לך רב וקנה לך חבר שיוריהו וילמדיהו שיתחיל ממקום שיתחיל מאיזה נקודה מכל המבואר לעיל ואז בוואי יזכה לאחרית טוב. ובשביל זה תוקעין תשר"ת תש"ת תר"ת כמה וכמה פעמים ומתחילין תקיעה ומסיימין תקואה וחוזרין ומתחילין ומסיימין כן כמה פעמים. הכל לרמז כיצריכין להתחיל ולחור להתחיל כל ימי חייו על ידי כל הדרכים והעצות הנל עד שיזכה לשוב אליו יתברך באמת.
אות י
וכל זה צריך ביאור הרבה ולה' הישועה אך החפץ באמת יכול להוציא גם מדברינו אלה הרבה התעוררות ועצות אמתיות ועמוקות מאד וצריך שיעיין היטב היטב בכל התורות הנ"ל לעיין בהם לעובדא ולעצות טובות. ואז ימצא בוודאי דרך ונתיב להתחיל גם עתה להתחזר בבקשה וחיפוש איה הנ"ל עד ירוחם מן השמים.כי באמת הכל ממנו יתברך כמו שכתוב מי הקדימני ואשלם וכמו שכתוב כי ממך הכל ומידך נתנו לך וכו' אך אף על פי כן צריכין על כל פנים איזה אתערותא דלתתא כי כל העולם עם כל העולמות עד אין מספר התלויים בזה העולם בזה האדם הכל נברא רק בשביל זה כידוע. וכלל דאתערותא דלתתא הוא בחינת צדקה שהוא חבינת עשיה בחינת ידים בחינת מעשה הצדקה בחינת פתח תפתח את ידך לו. ועיקר הצדקה הוא כשזוכין ליתן לזה שמקבלין ממנו שהוא זה שהתפאר שהוא עיקר הבעל צדקה משכל מי שמקבל הוא נותן לו וכו' שזהו בחינת מה שאמרו רז"ל יותר מה שבעל הבית עושה עם העני. העני עושה עם בעל הבית. אבל צריכין לבקש מהשם יתברך מאד ולהרבות בצדקה מאד מאד לשם שמים עד שיזכה למצוא עני הגון כזה כמו שאמרו רז"ל שמא תאמר כל הבא לקפוץ קפץ תלמוד לומר מה יקר חסדך אלקים כי יש הרבה שמקלקלים יורת על ידי הצדקה שלהם (כמבואר בסימן ט"ו הנ"ל). וגם כל העובדות ומעשים טובים שעושים הכל נקרא בשם צדקה כמו שכתוב וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשו"ת וכו'. אבל כל ההתחלות. הוא ממצות צדקה ממש. (וכמו שכתוב בהתורה ואת העורבים בסימן ד' לקוטי חלק ב') וכמו שנוהגין כל ישראל שקודם התפלה נותנין צדקה. ובפרט קודם ראש השנה ועשרת ימי תשובה מרבין בצדקה מאד כי צדקה לעני הגון הנכלל בהבעל כח הנ"ל משם עיקר ההתחלה כנ"ל.
אות יא
וגם מי שהוא עני גדול ואין לו מעות ליתן צדקה אף על פי כן צריך גם הוא ליתן איה דבר מועט מה דאפשר לעני הגון וכו' כמו שאמרו רז"ל שאפילו עני יתן צדקה וכו'. כי מנחת העני יקרה מאד כמו שאמרו רז"ל והעיר הוא שמה שסובל טרחות ויגיעות ושפיכות דמים ובזיונות להתקרב את האמת זה עיקר הצדקה בחינת אתערותא דלתתא הנ"ל כי באמת הצדיק אינו צריך כלל להעולם בשביל עצמו כי אדרבה ממנו כל ההשפועת וכל העשירות שבעולם כמו שאמרו רז"ל. כל העולם ניזון בשביל חנינא בניוחנינא בני די לו בקב חרובין וכו' רק צריכין ליתן לו צדקה בשבילינו בשביל תיקונינו וכמו שאמרו רז"ל על פסוק חסד ואמת מן ינצרוהו וכו' ועל כן כל מה שנותנין לו מקבלין ממנו אלפי אלפים ורבי רבבות יותר בעולם הזה ובעולם הבא על כן גם ל מי שטורח בגופו לשמשו ולהתקרה אליו נקרא צדקה בחינת אתערותא דלתתא כי הצדיק מתעלה ומתגדל מאד על ידי אתערותא דלתתא של ישראל הטורחים בגופם וממונם להתקרב אליו ונחשב לו לצדקה וכו'. ועל כן ה שזכה להתעורר עדשבא להתקרה אל הצדיקים וכשרים אמתיים נמצא שיש לו בחינת אתערותא דלתתא וכנ"ל תיכף יש לו לשמוח מאד בזה ועל ידי זה יזכה לישוב הדעת שעל ידי זה ישוב אל ה' והעיקר על ידי הבקשה והחיפוש אי"ה וכו' וכנ"ל.
אות יב
ויש לחבר ענין זה עם המעשה של יום הששי. מענין זה שהיה בלא ידים שהיה לו כח גדול מאד בידיו להוציא כל העשרה מיני חצים ולכנוס לתוך כל העשרה חומות של מים ולידע כל היוד מיני דפיקין ולנגן כל העשרה מיני נגינה שעל ידי זה הוא מרפא את הבת מלכה שהוא בחינת כנסת ישראל שכל אחד נפל וירד פלאים כמו שירד שכל זה הם בחינת העשרה מיני חצים הנ"ל שנמשכו על ידי עוונות ישראל בחינת כי חציך נחתו בי בחינת כמטרה לחץ וכו'. וכל הרפואה שהוא על ידי התשובה הוא רק על ידי הדרך הנ"ל שהוא בחינת בראשית מאמר סתום שבו כלול הכל כי כל העשרה מאמרות כלולים בבראשית מאמר סתום (כמובן שם בהתורה הנ"ל). כי כל הבחינות שמזכיר שם הם עשרה עשרה שהם עשרה מיני חצים שצריכין להוציאם וכו'ועשרה חומות של מים שנעשין על ידי הצדקה של הבעל כח הנ"ל ועשרה מיני דפיקין ועשרה מיני נגינה.וכולם כלולים בבראשיתמ אמר סתום שמשם נמשכין כל העשרה מאמרות שבהם נברא העולם אבל שם בבחינ בראשית הכל סתום ונעלם מאד שמגודל העלמתו והסתרתו יונקין משם דייקא כל מקומות החיצונים וכו' שמהם כל הערה מיני חצים שנזרקו לבחינת הבת מלכה שהיא בחינת כנסת ישראל. כלליות נפשו"ת ישראל שעל ידי עוונותיהם שמשכין על ידי החיצונים בחינת מקומות המטונפים הנ"ל נמכין כל החצים הנ"ל ועיקר הרפואה על ידי זה שהיה לו כח כזה בידיו עד שהיה יכול להוציא כל החצים ועיקר כוחו להוציאם הוא על ידי בראשית המאמר סתום הנ"ל בעצמו כי משם יניקתם ומשם הכנעתם על ידי שמכניס בנפשו"ת ישראל לבקש ולחפש אי"ה וכו' כ"ל שזהו בעצמו מהש כתבו שם בהמעשה הנ"ל שהתפאר שיש לו כח כזה בידיו עד שאפילו כשזורק חץ הוא יוכל להחזירה וכו' ולכאורה קשה למה לו לרוק החץ ואחר כך להתגבר בכח כזה לחזור ולהוציאה והלא טוב היה יותר שלא יזרקנה כלל אך הוא סוד מאמר סתום הנ"ל שמשם יניקת החצונים שמהם כל החצים כנ"ל וזה הוא הכרח גדול לקיום העולם שמתקיים על די שיש בחירה דייקא וכו'. (וכמובא במקום אחר) על כן התפאר שזורק חץ ומחזירה כי מהמאמר סתום הנ"ל משם כל החצים שהם כחות הסטרא אחר א והחיצונים וכו' ומשם דייקא כל הכנעתם כי על ידי המאמר סתום הנל דייקא חוזר ומוציא אותם וכז"ל וזה שהיה בלא ידים היה יודע סוד זה על כן התפאר שיודע סוד זריקת החצים והחזרתם כי כל זה כלול בבחינת בראשית מאמר סתום הנ"ל שמשם יניקת החיצונים מגודל העלמתו שזהו בחינת זריקת חצים כנ"ל ומשם חוזרים ומוציאים אותם כי עיקר התשובה עלידי הבקשה והחפוש אי"ה וכו' שעל ידי זה חוזרים ומוציאים החצים שהם בחינת הפגמים שפגמו בהשכינה על ידי העוונות וכו'. וכן כל היוד חומות של מים ויוד מיני דפיקין ויוד מיני נגינה הכל כלול בבחינת בראשית שכלול מהכל:
אות יג
וזהו בראשית שמרמז על תשובה כמו שכתוב בת"ז ברשית ירא בשת שהוא בחינת תשובה שעיקרה על ידי הבושה כמו שכתוב (בסימן ע"ב לקוטי תנינא) גם בשת אותיות תשב בחינת תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בי אדם הוא בחינת הנ"ל שאפילו אם האדם כמו שהוא אפילו אם נפל ח"ו לבחינת מקומות המטונפים שזהו בחינת דכדוכא של נפש גם אז צריכין לחפש ולבקש עד שישוב להשם יתברך בבחינת תשב אנוש עד דכא שדרשו רז"ל עד דכדוכא של נפש גם אז ותאמר שובו וכו' נמצא שבראשית בחינת תשובה הוא בחינת הוצאת החצים הנ"ל כי זה עיקר תיקון התשובה להוציא כל הפגמים שהם בחינת חצים שנזרקו לבחינת כנסת ישראל שהוא בחינת בת מלכה הנ"ל ועל כן הם עשרת ימי תשובה מראש השנה עם יום כפור כנגד עשרה מיני חצים שצריכים להוציא על ידי התשובה:
אות יד
גם בראשית הוא בחינת היוד חומות של מים וכו' הנ"ל בחינת מה שכתוב (בגמרא סוכה פרק לולב וערבה) בראשית ברא שית שהם השיתין שמחוללין ויורדין עד התהום בבחינת חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן שדרשו רז"ל על השיתין המחוללין עד התהום שהם מעשה ידי אומנתו של יוצר בראשית כי השיתין שנקראו מששת ימי בראשית כדי להסך לשם הנסכים הם עיקרם בשביל זה כדי שירדו עד התהום לעמקי עמקי המים והם נבראו באומנות נפלא של יוצר בראשית עד שיכולין לעבור בכל היוד חומות של מימי התהומו ולעלות ולברר משם כל הנפשו"ת הנפולות שנפלו לעשר כתרין דמסאבותא לתוך מים הזדונים וכו' שכל זה הוא בחינת רפואת הבת מלכה שברחה לתום היוד חומות של מים שנזרקו אליה כל היוד מיני חצים מעשר כתרין דמסאבותא כי הנסכים מביאין בשעת הקרבנות וזה ידוע שכל הקרבנות הם בשביל לברר הנצוצות והנפשו"ת מעמקי עמקי הקליפות ואז מביאין נסכים ומנסכים אותם בבית המקדש לתוך השיתין שיורדין עד התהום להעלות הנפשו"ת הנפולות ביורת עד התהום ממש (וכמבואר מזה בחשן משפט הלכות גביית חוב הלכה ה' עיין שם). ועל כן מרומזין השיתי בתיבת בראשית כי עיקר התיקון של אלו הנפשו"ת שירדו עד התהום הוא על יד בחינת בריאת מאמר סתום על ידי הבקשה והחפוש איה וכו' כנ"ל ועל כן אומרים שיר בשעת הנסכים כי עיקר רפואת הבת מלכה הוא על ידי שיר וניגון בחינת יוד מני נגינה. (וכמבואר במעשה הנ"ל) שגלי הים שהם בחנית יוד חומות הנ"ל הם נשים בעל ידי הרוחות שהמהם היוד מיני נגינה (עין שם היטב והבן שם מאד). כי כל המעה הנ"ל שנעלם בה תורות גבוהות מאד כולה קשורה זה בזה שכל מה שסיפר שם מעשרה עשה הכל קשור ומחובר זה בזה (כאשר יבואר מזה לקמן) נמצא שבראשית מרמז על היוד חומות של מים גם מבואר בדברי רז"ל ומובא בפירוש רש"י על פסוק בראשית שהמים קדמו לעולם ולא נזכר בריאתם בפירוש בתורה וכל הדברים שבעולם מן המים נבראו כמבואר בדבריהם ז"ל וכל זה הוא ענין הנ"ל כי המים שקדמו לעולם נבראו על ידי בחינת בראשית שהוא מאמר סתום ומחמת שזה המאמר סתום ונעלם מאד. על כן המים הם כלל הבריאה שנבראו על ידו הם סתומים ונעלמים בספור מעשה בראשית ולא נזכר בריאתם בפירוש. כי בריאתם נעלם בראשית שהוא מאמר סתום. ועל כן כל הקדושו"ת ולהיפך כל הטומאות הם במים כמו שאמרו רז"ל שהמים עלולים לקבל טומאה. ולהיפך בקדושה כל הטהרות והקדושו"ת הם על ידי מים על ידי טבילה במים. והדעת מרומז במים כמו שכתוב כי תמלא הארץ דעה כמים לים מכסים וכן כל השכר והעונש הוא על ידי מים כמו שפירש רש"י באיוב על פסוק כי בם ידין עמים יתן אוכל למכביר משל לנחום וכו' כי המים הם בבחינת בראשית מאמר סתום הנ"ל שמשם דייקא יניקת החיצונים בחינת מקומות המטונפים מגודל העלמתו וכו' כנ"ל שמשם כל הדינים והעונשים רחמנא ליצלן ומשם כל התיקו והטהרה והקדושה כנ"ל ועל כן כל הטמאים אינם עולים מטומאתם כי אם על ידי המים שצריכין להתעלם ולהסתתר במימי המקוה ועל ידי זה כל טהרתם. כי כל זה מרמז על הבקשה והחיפוש אי"ה הנ"ל כי במה שקלקל יתקן. כי כל הטומאות נמשכין מהסטרא אחרא שהוא בחינת תהומות בחינת טבעתי ביון מצולה ואין מעמד באתי במעמקי מים וכו' על כן תיקונו על ידי המקוה צים שצריך להתעלם שם ולבטל את עצמו להשם יתברך. ואז נעלם בבחינת בראישת מאמר סתום הנ"ל ועל ידי זה כל טהרתו וזה בחינת צפו מים על ראשי אמרתי נגזרתי קראתי שמך ה' מבור תחתיו וכו' היינו כנ"ל ועיקר התיקון לכנוס לתוך היוד חומות של מים הנ"ל הוא על ידי צדקה. וגם זהה מרמז בראשית על פי מה שדרשו רז"ל בראשית בזכות חלה ותרומה וביכורים שנקראים ראשית שהם מתנות כהונה שהם בחינ צדקה וגם צדקה בעצמה צריכין ליתן בבחינת ראשית ליתן מממונו וחפציו הראשית והמובחר לניים הגונים כמובא בדברי רז"ל:וכן מרמז בראשית על היוד מיני דפיקין שידע על ידי שהיה לו כח ליתן בידיו כל החכמות להנסמכין על ידו וכו'. וזהו בראשית בחינת ראשית חכמה וזהו בראשית ראש בית שכל הראשים של ישראל שהם הראש והמוחין של ישראל בחינת בחכה יבנה יבת כולם על ידו כי הוא מסמיך אותם וכנ"ל:וכן בראשית מרמז על יוד מיני נגינה כמו שכתוב בתיקונים (סימן יוד) בראשית שיר תאב: