אור ברסלב
ליקוטי הלכות - אורח חיים ג ליקוטי הלכות אורח חיים חלק ג › סוכה א

ליקוטי הלכות - אורח חיים ג

ליקוטי הלכות אורח חיים חלק ג · סוכה א

יום הכפורים ב

הלכות סוכה

הלכה א

אות ב

אחר יום כפור שאז זכו לחותם ברית קודש בחינת תיקון הברית תיקון התפילה כנ"ל. תיכף אחר כך מתחילין לעסוק בסוכה כי סוכה תלוי בתיקון הברית כי הסוכה הוא בחינת ענני כבוד ואותן שהיו פגומים בברית היה הענן פולטם כמו שכתבו ויזנב בך כל הנחשלים אחריך כמובא. וזהו ואתה עיף ויגע ולא ירא אלקים היפך תיקון הברית שהוא בחינת אשר יראת ה'ש הוא מלכות דקדושה כנ"ל. שהוא בחינת תיקון התפילה בחינת אשה יראת ה' היא תתהלל. ועל כן סוכה שהוא בחינת ענני כבוד אי אפשר לזכות לסוכה כי אם על ידי תיקון הברית כנ"ל. ועל כן סוכה הוא בחינת יעקב כמובא כמו שכתוב ויעקב נסע סוכותה וכו'. כי יעקב הוא בחינת יראה ועל כן עיקר תיקון התפילה על ידו כמו שכתוב ביעקב מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים שזה בחינת שלימוצ עליות התפילה לבחינת בית על ידי בחינת יראה (וכמובא בדברי רבינו עיין שם). וכל זה זכה על ידי ששמר בריתו ביותר והיתה מיטתו שלימה ועל כן זכה לבחינת סוכה כנ"ל. כי סוכה הוא בחינת דעת גדול בחינצ רוח הקודש בחינת מקיפים שאי אפשר לזכות לדעת הזה כי אם על ידי שמירת הברית (כנ"ל כמה פעמים). וזה שכתב רבינו נ"י במאמר המקיפים (בסימן כ"א) המתחיל עתיקא טמיר וסתום (פרק ג' דס"ד) שאי אפשר לזכות לבחינת סוכה בחינת מקיפים כי אם על ידי שיקדש שבעת הנרות שהם ז' נקבי המוח דהיינו עיניו ואזניו ופיו וחוטמו שקדושת כל אלו הדברים תלוי בקדושת הברית כידוע. ועל כן סוכה שאין בה ז' טפחים על ז' טפחים פסולה כי צריכה להיות גדולה לפחות ז' טפחים כנגד שבעהת הנרות הנ"ל שצריך לקדשם שעל ידם נעשה הסוכה כנ"ל. כי דפנות מחיצת הסוכה מורה על גבול הקדושה ולשם צריך להכניס כל כלי תשמישו ואכילתו ושתיתו ושינתו וכל שאר צרכיו כולם צריכים להיות בתוך הסוכה דווקא דהיינו בתוך גבוול הקדושה ולא יצאו מגבול הקדושה ולחוץ.(ואלו שבעת הנרות שהם אור הפנים שתלוים בקדושת הברית הם בחינת טפחים בבחינת וטפח לו על פניו שצריך לקדש הטפחים אלו על ידי קדושת הברית וזה בחינת סוכה של ז' טפחים הנ"ל עיין בדברי רבינו המתחיל סוד כוונת המילה בסימן ס"ג). כי העיר תלוי בראשי האיברם והחושים האלו וכל שארי האיברים והחושים האלו וכל שארי האיברים נגררים אחריהם וזה שאמרו רז"ל שצריכה להיות גדולה ז' טפחים כדי להכניס לשם ראשו ורובו ושולחנו. כי אלו הז' נקבי המוח הנ"ל הם ראשו ורובו של אדם וכל התאוות תלוים בהם. והעיקר תלוי שיכניס אותם לתום גבול הקדושה על ידי קדושת הברית כנ"ל. אבל אין לה שיעור למעלה כי אדרבה כל מה שמתרחבה יותר כדי להרחיב גבול הקדושה ולהכניס לשם כל גופו בשלימות וכל צרכיו וכל כלי תשמישו וכל מניי תענוגיו כדי שיהיו שם בתוך הסוכה בתוך מחמת הסוכה ולא יצאו לחוץ ח"ו כנ"ל. ואז כשבונה מחיצות ודפנות כשיעור הנ"ל דהיינו לפחות ז' טפחים כנ"ל. אז הם ראוים לסוכה דהיינו לסכך עליהם הסכך. שזה עיקר שם הסוכה כמו שפירש רש"י דהיינו לזכות לבחינת חפיפת סכיכת רוח הקודש בחינת מקיפים הנ"ל. כי אי אפשר לזכות לבחינת זו כי אם על ידי קדושת השבעת הנרות שהם בחינת מחיצות של ז' טפחים כנ"ל.

וזה שאמרו ז"ל (סוכה ב') סוכה שהיא גבוה למעלה מעשרים אמה פסולה שהם בחינת שני יודין שהם בחינת שני השכליות דהיינו שכל פנימי ושכל מקיף כי השכל היא בחינת יו"ד (כמובא בדברי רבינו) ולמעלה מאלו העשרים אמה דהיינו למעלה מהמקיף לא שלטה ביה עינא ואסור ליכנוס לפנים ממחיצתו להסתכל לשם ועל כן אסור להגביה הסכך יותר למעלה מעשרים. כי במופלא ממך אל תדרוש כי אי אפשר להסתכל כי אם בהמקיך הסמוך אלו כנ"ל ומי שנכנס לפנים ממחיצתו הוא יצא מגבול הקדושה. ועל כן הסוכה פסולה לגמרי אם הוא גבוה למעלה מכ' וזה שאמרו רז"ל למעלה מכ' אמה אין אדם עושה דירתו דירת עראי אלא דירת קבע ואנן סוכה דירת עראי בעינין כי הסוכה שהוא חבינת המקיפים צריכה להיות דווקא דירת עראי דהיינו שלא יטעה ח"ו שכבר זכה לשלימות הדעת מאחר שזכה לאיזה השגה כי גבוה ממעל גבוה שומר וכו' ולגדולתו אין חקר. ועל כן אסור לקבוע דירתו בסוכה זו כי אם שתהיה דירת עראי לפי שעה ולהשתדל ולטרוח בעבודת ה' לזכות להשגה אחרת ולצאת מסוכה לסוכה. כי תכלית הידיעה שלא נדע ומי שאוחז בבחינת התכלית זאת אזי סוכתו דהיינו השגתו הוא בחינת דירת עראי תמיד כי מייגע תמיד להשיג יותר כנ"ל. ובזה תלוי שאינו הורס לעלות אל ה' ליכנס לפנים ממחיצתו מאחר ששפל בדעתו ואוחז בבחינת התכלית שאינו יודע כלום. איך יבא להסתכל עוד יותר למעלה ממנו רק מייגע להשיג הסמוך אליו ובזה תלוי קיום דעתו כי זה עיקר התכלית כנ"ל וזוכה להשיג התמיד השגות חדשו"ת בל מי שרוצה להסתכל למעלה ממחיצתו וזה מחמת שסובר שהוא ידוע כבר השגתו יתברך עד שמתר ליכנס לפנים ואזי בודואי דירתו דירת קבע. כי ינו מיגיע לצאת מסוכה לסוכה כנ"לואזי והוא קלקול הדעת לגמרי. כי מי שהוא סובה שהוא יודע מהו בהשגתו יתברך אינו יודע כלל ועל ידי כניסתו לפנים ממחיצתו הורס דעתו לגמרי. כי יוצא חוץ מגבול הקדושה כנ"ל. ועל כן סוכה שהוא גבוה מעל לכ' פסולה מחמת שהוא עושה דירתו דירת קבע כנ"ל. וזה בחינת פגם הברית שעל ידי זה נפגם הסוכה כנ"ל בחינת פגם האמה של ששה טפחים שהסוכה וכל מחיצות הקדושה נמדדין סבה שהוא בבחינת מגלה טפח ומכסה טפח עיין כל זה במאמר הנ"ל המתחיל סוד כוונת המילה וכי מה שהבנתי מפיו הקדוש שזה תלוי בזה כשסובר שיודע משהו בהשגתו יתברך שמו על ידי זה הורס לעלות אל ה' וכל להיפך (עיין שם היטב). אבל עד עשרים אמה הסוכה כשירה כי אף שהסוכה למעלה מיו"ד דהיינו למעלה משכלו על כל זה שלטא ביה ינא כי אפשר להסתכל לשם מאחר שהוא בחינת המקיף הסמוך לשכלו כי אדרבא זה עיקר מצוות סוכה למען ידע שהוא יושב בסוכה כמו שכתוב למען ידעו דורותיכם וכו' כמו שדרשו רז"ל שצריך האדם לדעת שיושב בסוכה דהיינו שיהיה עיניו ודעתו צופות ומביטות תמיד אל הסכך שהוא בחינת המקיף כדי לזכות לעשו"ת מהמקיף פנימי ושיצא מסוכה לסוכה ממקיא שיעשה לו איצטבא דהיינו שיעלה למדריגה גבוה ויצא מדרגא לדרגא אז יוכל להגביה הסוכה משם עד כ' אמה דהיינו להשיג משם עד המקיף הראי לאותה מדריגה. (עיין בשולחן ערוך הדינים הללו):

אות ג

ועל כן פנים לא תהיה פחותה מעשרה טפחים כי אי אפשר לזכות לבחינת סוכה הנ"ל כי אם על ידי שמגביה מחיצות קדושת עד יו"ד דהינו שיזכה למדריגה בקדושת הברית שיעלה הקדושה עד יוד דהיינו בחניתה שכל שזוכין על ידי קדושת הברית כנ"ל. ועל כל פנים יהיה גבוה בחינת יוד טפחים כי הטפח המדה הקטנה המוזכר בתורה שמדות הקדושו"ת נמדדין עמה. כי עיקר שמירת הברית הוא בבחינת וא"ו בחינת אמה בת ו' טפחים (כמו שכתב רבינו שם). אזי בחינת הו' הזאת שהוא בחינתאמה הנ"ל עולה ונכללת בעשר דהיינו הדעת כנ"ל ואזי המחיצה גבוה עשר אמות בחינת עשר אמה ארך הקרש שהם מחיצות הקדושה בשלימות הראוי וכשזוכה לבחינת יו"ד אמות הנ"ל אזי יש גם דעת המקיף בבחינת יו"ד אמות וזה בחינת עשרים אמה שעיקרו סוכה שאסורה להיות גבוה משם כי אסור לעלות למעלה מזה כנ"ל. וזה בחינת אלף שזוכין להקרא אדם על ידי קדושת הברית. ולית אדם בלא אלף היינו על ידי קדושת בחינת האמה בחינת ו' טפחים על ידי זה זוכין לשני יודי"ן הנ"ל שהם בחינת שכל הפנימי ושכל המקיף (וזה בחינת סוכה שהוא בחינת צרוף ב' שמות יאהדונהי). אבל יש שני בחינות בקדושת הברית דהיינו בחינת זיווג משבת לשבת.ובחינת הקטנים שזיווגן בחול ואף על פי כן צריכין לקדש עצמן כראוי על פי התורה כמובא במאמר אני ה' הוא שמי (בסימן י"א) ובחינת קדושת ימי החול הוא בחינת חלק ששית מקדושת השבת. כי השבת כלול מכל ששת ימי החול כידוע ועל כן המדריגה הקטנה של קדושת הברית הוא בחינת טפח אחד כי היא המדה הקטנה שמדות הקדושה נמדדין בה. והוא בחינת חלק ששית מאמה בת ו' טפחים הוא בחינת קודת הברית כראי בבחינת קדושה משבת לשבת כנ"ל. ואזי כשקדושתו בחינת טפח אחד דהיינו מדריגה הקטנה אזי גם כשעלה אל הדעת ונכלל ביו"ד כנ"ל. אזי הוא גם כן רק בבחינת יו"ד טפחים והוא שיעור הכשר סוה לפחות כנ"ל. אבל למטה מיוד טפחים שיצא מכלל הקדושה אפילו במדריה הקטנה. אז בוודאי אינה סוכה כלל כי עיקר הסוכה תלוי בקדושת הברית כנל. וזה שאמרו רז"ל למטה מיוד דירה סרוחה. ואין אדם דר וכו'. דירה סרוחה ממש היינו פגם הברית שהוא עיק הסרחון היפך שמירת הברית שהוא בחינת ריח כמו שכתב רבינו במאמר אמור אל הכהנים (בסימן ב'). וזה בחינת אשה ריח ניחוח, על ידי בחינת אשה יראת הף מלכות דקדשוה שמירת הברית, מעלה ריח ניחוח לה כנ"ל. וזה שדקדקו ואין אדם דר בדירה סרוחה. כי בוודאי מי שהוא אלדם אינו דר שם רק מי שהוא כבהמה נדמה, דהיינו הפוגם ברית הוא נמשל לבהמה כמו שכתוב אל תהיו כסו כפרד אין הבין. כי גבוה יוד טפחים הוא שיעור רשו"ת היחיד לשבת שהוא בחינת אות ברית ולמטה ממנה הוא רשו"ת הרבים שהיא אשה זונה שפחה בישא פגם הברית כמובא:

אות ד

ועל כן כל מחיצות הסוכה שווים בדיניהם למחיצות שבת. וזה שנפסק הדין שמחיהצ המתרת בשבת מתרת בסוכה בשבת שבתוך החג אף שאין בהם הכשר סוכה כראוי (עיין בשולחן ערוך) כי מאחר שהיא רשו"ת היחיד לשבת שהוא בחינתאות כנץל. הוא מכשיר הסוכה גם כן שכל עיקרה בחינת שמירת אות ברית וכנ"ל:

אות ה

ועל כן זוכין בסוכות לז' רועים שבאים בתוך הסוכה. כי סוכה הוא בחינת מקיפים שזוכין להם כנ"ל. והמקיף הוא בחינת נשמע כמו שמובא במאמר החותמות (בסימן כ"ב) שיש בחינת נעשה ונשמע. ונשמע הוא בחינת מה אין מבינים שזה בחינת מקיף והוא בחינת תפלה בחינת יראה בחינת בראשית (ירא שבת) ירא בשת שכל זה הוא בחינת סוכה כי סוה הוא בחינת מקיף בחינת יראה כי הוא בחינת יעקב כנ"ל והו בחינת תפילה כנ"ל. גם הוא בחינת שבת בחינת בראשית ירא שבת כנ"ל. ובחינת נעשה ונשמע הוא בחינת שמחה כמו שכתבו שם כל זה עיין שם וזה בחינת שמחת החג. ועל ידי זה אנו זוכין לז' רועים שהם כלליות הקדושה (כמו שכתוב שם). ועל כן על ידי סוכה באין ז' רועים הנ"ל כנ"ל (כי סוכה הוא בחינת נשמע בחינת הסכת ושמע ישראל) ובגמר הסוכות אנו עושין הושענא רבה שאז נעשה חותם החיצון שהוא חותם הידין בחינת אמונה. כי הוא נעשה על ידי הסוכה שעל ידה באין לז' רועים הנ"ל שעל ידם זוכין לאמונה בחינת חותם החיצון הנ"ל (כמו שכתוב שם עיין שם). ועל כן בין יום כפור להושענא רבא עושין סוכות. כי ביום כפור נעשה עיקר החותם הפנימי וכדי לעשו"ת חותם החיצון שהוא בחינת אמונה כדי לשמור חותם הפנימי שלא יתקלקל. על כן עושין סוכות שעל ידם זוכין לאמונה ואזי נעשה בגמר הסוכות חותם החיצון בהושענא רבא:

אות ו

(שייך לעיל) ועל כן אפילו אין המחיצות מגיעות לסכך רק שהמחיצות גבוהין יו"ד כשירה. כי אויר רשו"ת היחיד עולה עד לרקיע. כי למעלה מיו"ד אי שם בחינת רשו"ת הרבים כי רשו"ת הרבים אינו עולה רק עד יו"ד. על כן מאחר שעשה למטה מחיצות גבוהות יו"ד כדי לבטל הרשו"ת הרבים ולזכות לבחינת רשו"ת היחיד. אזי הקדוה מהולכת עד למעלה אף שאין שם מחיצות כי למעלה מיו"ד אין שם שליטת הרשו"ת הרבים:

תוכן העניינים

ליקוטי הלכות - אורח חיים ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה