ליקוטי הלכות אורח חיים חלק ג · יום הכפורים ב
הלכה ב
אות א
על פי המאמר תקעו בחודש שופר לקוטיתנינא בסימן ה' עיין שם כל המאמר. ועיין מה שכתבו בהשיחות שלאחר הסיפורי מעשיות. ואיתא שם שלפי הימים הנוראים ראוי שיהה האתרוג נאה. היינו כפי הבכיה שמרבין לבכות בימים נוראים כן זוכין לאתרוג נאה. כי אמרו אינשי שכל נער יש לו אשה נאה וכו' (עיין שם היטב). ובימים נוראים ישראל הם בבחינת נער (כמו שכתוב בתיקונים) והנה נער בוכה מיד ותחמול עליו. על כן על ידי הבכה של ימים נוראים כל מהש מרבין לבכות יותר נכנסין יורת בבחנית זו בבחינת נער בוכה ועל ידי זה זוכין לאתרוג נאה שהוא בחינת כולך יפה רעיתי ומום אין בך וכו' עיין שם. כי זה שאומרים העולם וכו'. כי עיקר השכל הוא מהמוח. והמוח שואב ממוח שבעצמו שהוא נשקה על ידי ליחות ושמנונית הגוף וכו'. ועל כן מי שהוא נער ואין שכלו בשלימות. ונשאר מוחו כנוס בעצמות וכו' ועל כן בת זוגו שנלקחה מן העצמות וכו'. על כן היא נאה. כי נמשך אליה ריבוי המוח שבעצמותיו. כי משם נלקחה. כמו שכתוב ויקח אחת מצלעותו וכו' כי עיקר היופי היא מהמוח. כמו שכתוב חכמת אדם תאיר פניו וכוף עיין שם ובקדושה זה בחינת שנמשכין שרשי הדעת אל האתרוג ועיין בכוונות סוד אתרוג ולולב עיין שם.
ולבאר קצת כי עיקר הכוונה הוא להמשיך אל האתרוג שהוא בחינת מלכות המוחין שבגוף. דהיינו החסדים שבו' קצוות אך אי אפשר שיתנו הארה אל האתרוג כי אם על ידי שמבלי הארה משרשי המוחין דהיינו משרשי החסדים שבדעת שזהו סוד הנענועים (עיין שם בכתבי האר"י). נמצא שעיקר הארת האתרוג בחינת מלכות הוא על ידי שנתרבין ומאירין בחינת המוחין שבראש כנ"ל. וזה בחינת הנ"ל רקשם הוא נער ממש. ונשאר מוחו כנוס בעצמות. ולא עלה למעלה אל המוח כנ"ל. וכאן בקדושה הארת האתרוג על ידי שממשיכין בכוונה הארת המוחין שבראש לתוך בחינת הגוף ונתרבין ומאירין המוחין שבגוף ומשם נמשך המוחין אל האתרוג. והבן. כל זה מבואר בהשיחות הנ"ל כפי מה ששמענו מפיו הקדוש בפיו ועיין שם עוד מבואר יותר ענין הנ"ל.
אות ב
אך להבין העינן יותר איך על ידי בחינת נער בוכה בראש השנה וביום כפור נעש בחינה זו שיהיו נמשכין המוחין שבראש אל הו' קצוות ומשם יהיו נמשכין אל האתרוג. אך באמת כל הענין מבואר היטב במאמר תקעו ב' ה"ל כי זה הענין של האתרוג נאמר בסמוך מיד אחר מאמר תקעו הנ"ל. שנאמר בראש השנה ותיכף אחר יום כפור. (ואז לא היה אתרוגים מצויים באותו השנה) אז אמר רבינו ז"ל ענין הנ"ל של האתרוג שלפי הימם נוראים שהיה לנו. ראוי שיהי לנו אתרוג נאה כי אז בכו הרבה באותן הימים נוראים וכו'.
אות ג
כי מבואר במאמר הנ"ל שצריכין להשליך כל מיני חכמוצ לא מבעי' חכמות של שטות של סתם בני אדם אלא אפילו חכמות גמורות אפילו מי שיש לו מוח גדול באמת כשמגיע לאיזה עבודה הוא צריך להשליך כל החכמות ולעסוק בעבותו יתברך פשיטות. כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה וכו' (עין שם היטב). וזה בחינת ראש השנה ויום כפור שאז ישראל הם בבחינת נער בוכה. ועל ידי זה זוכין לאתרוג. נאה כנ"ל כי כל אחד כשזוכה לאיזה שכל אפילו לשכל וחכמה דקדושה. ועיקר השכל על ידי שמעלה ליחות ושמנונית הגוף אל מוח שבראש שזה בחינת מה נאמר שם קודם במאמר הנ"ל. שצריכין להעלות מבחינת החתים בשרו לבחינת חותם דקדושה בחינת תפילין מוחין עיין שם. וכשמעלה ליחות ושמנונית הגוף אל הדעת ונתרבה מוחו ודעתו. אזי צריך שלא לעמוד. ולסמוך על דעתו לבד.כי על ידי הדעת והחכמות של אדם יכול ליפול בטעותים גדולים ח"ו ויוכל על ידי חכמתו להטות לגמרי ח"ו מדרכי ה' כי אסור לסמוך על דעתו ומכתו לבד (כמבואר בדברי רבינו ז"ל כמה פעמים). רק עיקר השלימות הוא כל מה שנתרבה ונתוסף דעתו ומכיר ביותר בגדלת ה' יתברך שיראה להמשיך הדעת אל הלב בבחנית וידעת היום והשבתו אל לבך שצריכין להמשיך הדעת אל הלב כמו ששמעתי מרבינו ז"ל שאמר כי הלא גם אומות העולם יש להם דעת וחכמות אך שהדעת שלהם הוא בלא לב והעיקר להמשיך הדעת אל הלב בבחינת וידעת היום והשבות וכו' כנ"ל. היינו כשזוכה לאיזה דעת ימשיך הדת אל הלב ויסתכל היטב בעצמו אם מעשיו עולים יפה כפי חכמתו ואם לבו שלם עם ה' שיתבטלו כל תאוות וחמדת הגוף כל מה שלב האדם חומד כולם יתבטלו נגדו יתברך. ולא יהיה לו שום תאווה וחמדה כלל רק להשם יתברך כי כך יפה לו כפי הדעת שזכהעכשיו להכיר בגדולתו יתברך וישתדל עכשיו לעבוד את ה' במצות מעשיות ועבודות דקדושה באופן שיהיו מעשיו מרובין מחכמתו כי לא המדרה הוא העיקר אלא המעשה וכמבואר לעיל במאמר הנ"ל שצריכין להשיך את כל החכמות ולעבוד השם יתברך בפשיטות גמור נמצא שכל מה שזוכה לדעת יותר ולהכיר יותר בגדולתו יתרך הוא ממשך בכל פעם דעת אל הלב והגוף להשתדל לעשו"ת מעשים טובים ועבודות דקדושה כפי הדעת שזכה עכשיו וכל מה שיש לו דעת יורת עובד ביותר ועושים מעשים טובים ועבודות דקדושה כפי הדעת שזכה עכשיו וכל מה שיש לו דעת יותר עובד ביותר ועושה משים טובים ביותר בשביל השם יתברך בפשיטות גמור בלי שום חכמות ואינו נמשך אחר חכמתו להיות נשאר עם החכמות לבד ח"ו בלי עובדות ח"ו רק עיקר חכמתו הוא להשליך החכמות דהיינו כל מה שזוכה ליותר חכמות ומכיר ביותר אותו יתברך הוא משתדל בכל פעם יורת לעבוד אוו יתברך בפשיטות בעובדות בלי חכמות כי זה עיקר עבודתו יתברך ועל כן הוא משליך בכל פעם את החכמות בשביל עבודתו יתברך נמצא שממשיך את כל חכמתו אל הלב והגוף. דהיינו אל עובדות ועשיות דקדושה שזה העיקר ככנ"ל ומשם נמשך עיקר יופי והידור האתרוג שהוא בחינת מלכות כידוע. כי עיקר התגלות מלכותו בתרך הוא רק על ידי מעשים טובים על ידי מצוות מעשיות. כי מלכות הוא בחינת עשיה כידוע כמובא בזוהר שמלכות מקננא בעשיה. וזה עיקר עבודתינו בראש השנה וביום כפור. שאז ישראל הם בבחינת נער בוכה דהיינו שמסלקין ומשליכין כל החכמות רק ממשיכין הדעת אל הלב. ומסתכל כל אחד בעצמו אם לבו קשור לדעתו. דהיינו אם מתנהג בתאוות לבו וגופו כפי הדעת שלו כי כל אחד ואחד יודע מהשם יתברך בכלל שמלא כל הארץ כבודו. וצריך להסתכל בעצמו אם הוא מתנהג כך עם גופו כפי דעתו. ואם מעשיו עולים יפה כפי דעתו וחכמתו על כל פנים. ואז בראש השנה ויום כפור שכל ישראל מתעוררים בתשוב ואז נתעורר לבכיה על ידי זה. כי כל אחד רואה בעצמו איך מעשיו אינם עולים יפה כפי חכמתו שיודע שהשם יתברך מלא כל הארץ כבודו ואף על פי כן נטה מרצונו יתברך ומכל שכן מי שפגם ח"ו או חטא ח"ו. וזה בחינת נער בוכה דהיינו שמסלקים כל החכמות ומסתכלים רק על המעשים אם עבודתו היתה כראוי בשנה זו כפי חכמתו ודעתו על כל פנים. ועל ידי זה נתעורר לבו לבכיה גדולה. כי רואה כמה רחוקים מעשיו אפילו מחכמתו ודעתו הקטנה. וזה שכתב רבינו ז"ל שעל ידי בחינת נער בוכה זוכה לאתרוג נאה כנ"ל. כי על ידי נער בוכה שזה בחינת שממשיך הדעת אל הלב והגוף להשתדל שיהיו מעשיו מרובים מחכמתו כנ"ל על ידי זה עיקר התגלות מלכות יתברך כנ"ל שזהו בחינת הידור האתרוג שהוא בחינת מלכות כנ"ל וזה בחינת שממשיכין שרשי הדעת אל הו' קצוות דהיינו אל הגוף משם נמשך הידור האתרוג היינו כנ"ל שממשיכין עיקר הדעת אל הגוף להשתדל לעשו"ת מעשים טובים בלי חכמות כנ"ל ועל ידי זה עיקר התגלות מלכותו יתברך שהוא בחינת הידור האתרוג כנ"ל.
אות ד
וזה בחינת תיקון המשפט שמבואר שם במאמר הנ"ל שהוא על ידי שמשליכין כל החכמות עיין שם. שזה בחינת נער בוכה וכו' כנ"ל כי מקודם מבואר שם במאמר הנ"ל. שתיקון המשפט הוא על ידי שנזהרין לגרש טיפת עשו וישמעאל מן המוח שלא יבלבל את המוח ויקלקל את המשפט ח"ו וכו' עיין שם. ובאמת כולו חד כי כשמעלה את הליחות ושמנונית הגוף מבחנית החתים בשרו לבחינת חותם דקדושה שהם המוחין. אזי יכול להעלות גם בחינת טיפת עשו וישמעאל וטיפת עשו וישמעאל הם בחינת זוהמת הנחש. בחינת פגם עץ הדעת טוב ורע שמשם נמשך התערובות טיפת עשו וישמעאל כידוע ועיקר פגם טיפת עשווישמעאל בחינת פגם עץ הדעת היא בחינת ריבוי החכמות מה שרוצין להטות אחר חכמתו ודעתו כמו אוסמין דעלמא שהם עשו וישמעאל שהולכים אחר חכמתן ודעתם המשובשת. והם חכמים בעיניהה. ומחמת זה סרו מאחרי השם יתברך אבל אנחנו עם קדוש מוזהרים להשליך את חכמתינו. ולבטל דעתינו נגדו יתברך ונגד הצדיקים האמתיים שבכל דור ודור ועיקר עבודתינו הוא שכל מה שזוכים לחכמה יתירה. לראות להשתדל לעבוד את השם יתברך ביותר בעודות יותר בתמימות ובפשיטות. ועיקר החכמה הוא להשליך החכמות. דהיינו לבטל דעתו נגדו יתברך ונגד צדיקי אמת וכנ"ל. וזה בחינת תקון המשפט שעיקרו על ידי שמסלקין ומשליכין את החכמות ועל יד זה בעצמן מבטלין ומגרשין טיפת עשו וישמעאל שהם רוצים לסבב את המוח בריבוי חכמות בטילות. עד שיוכל לטעות על ידי חכמות ח"ו להטות לגמרי מדרכי ה' כמו שמצינו רבים שנטו על ידי חכמתם מהשם יתברך ונפלו לשאול תחתיו על ידי שהעמידו על חכמתם (כמבואר בדברי רבינו מזה כמה פעמים) וזה בחינת טיפת עשו וישמעאל בחינת עץ הדעת טוב ורע שמבלבל את המוח בחכמות של שקר וטעות עד יוכל להטות לגמרי ח"ו מהשם יתברך. אבל כשנזהרין שבכל פעם שזכים לאיזה חכמה והכרה בו יתברך להשתדל לעשו"ת עובדות ומעשים טובים ביורת ומשליכין כל החכמות ועושין עובדות בפשיטוות גמור. בזה מכנעין טיפת עשו וישמעאל. ואין להם כח לבלבל את האדם בחכמות של שטות להטותו מדרכי השם יתברך. מאחר שאינו סומך על חכמות כלל אדרבה כל מה שנתחכם יותר הוא משליך החכמות יורת וסומך רק על אמונה לבד. ועושה מעשים טובים בפשיטות בתמימות כנזכר לעיל. נמצא שבחינת נער בוכה דהיניו שמשליכין את החכמות ומסתכלין רק על מעשים טובים אם מעשיו כראוי ומחמת זה שבוכה על שפגם במעשיו נגדו יתברך. זה בחינ תיקון המשפט בחית הכנעת וביטול טיפת עשו וישמעאל וכו' כנ"ל כי מבואר שם שטיפת עשו וישמעאל בהכרח להוציאו לחוץ לבי להעלותו אלהמוח ח"ו כי מבלבל את המוח כנ"ל. ועל כן על ידי שמשליך את החכמות ומסתכל על מעשים טובים ועל ידי זה זוכה לבחיה בחינת נער בוכה על ידי זה מוציא טיפת עשו וישמעאל על ידי הדמעות כי הדמעות הם ממותרי המרה שחורה שהוא טחול אמא דרב רב שם עשו וישמעאל כידוע (וכמבואר זה בדברי רבינו ז"ל בסימן לו). נמצא כשבוכה הוא מגרש על ידי הדמעות בחינת טיפת עשו וישמעאל שזה עיקר תיקון המוח בחינת תיקון המשפט (ועיין היטב במאמר הנ"ל מתחלתו לסופו והבן היטב).
אות ה
וזה בחינת ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה עיני לאה רכות זה בחינת נער בוכה שעל ידי זה מגרשין מעצמו בחינת טיפץ עשו וישמעאל. כי עיני לאה היו רכות שהיתה בוכה שלא תיפול בחלקו של עשו. כי לאה מסטרא דדינא קשיא ששם עיקר אחיזת בחינת עשו וישמעאל שנתערב על ידי חטא אדם הראשון כידוע. ועל כן לא השהיתה מרגשת שנאחז בה בחינת טיפת עשו וכו' היתה יריאה שלא תיפול בחלקו ועל כן היתה בוכה תמיד על זהכי על ידי הבכיה מבררין ומוציאין לחוץ בחינת טיפת עשו וישמעאל. וכמן כן כל אחד מישראל כשמרגיש בעצמו אחיזת הסטרא אחרא שהוא בחינת טיפת עשו וישמעאל שעדיין לא נתברר אצלו הטוב מהרע הוא צריך לבכות הרבה שלא יפול בחלקו של עשו ח" שהוא השטן הוא היצר הרע. ועל ידי הבכיה והדמעות הוא מגרש בחינת טיפת עשו וישמעאל. כנ"ל. ועל ידי זה זוכה להמשיך הדעת אל בחינת מלכות האתרוג כנ"ל. וזה בחינת ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת תואר וכו'. שעל ידי עיני לאה רכות על ידי הבכיה בחינת נער בוכה. על ידי זה ורחל היתהיפת תואר בחינת הידור האתרוג שהוא בחינת רחל בחינת מלכות כנ"ל והבן.
אות ו
וזה בחנית יום כפור שצריכין להתענות אז כי עיקר ליחות ושמנונית הגוף שעולה אל המוח הוא כפי האכילה. כימשם עיקר ליחות ושמנונית הגוף כידוע בחוש. ומחמת חטא אדם הראשון שאכל מעץ הדעת טוב ורע על ידי זה נפגם האכילה ונתערב בכל המאכלים בחינת טיפת עשו וישמעאל. ומחמת זה כשעולים הליחות והשמנונית מהמאכים אל המוח יכול להתערב בהמוח בחינת טיפת עשו וישמעאל ח"ו כנ"ל. ועל כן ביום כפור שאז צריכין לגרש לגמרי בחינת טיפת עשו וישמעאל. כי אז גמר תיקון המלכות כידוע שעיקר התיקון על ידי שמגרשין ומבטלין טיפת עשו וישמעאל וממשיכין הדעת אל בחינת המלכות וכו' כנ"ל על כן אסור לאכול כלל ביום כפור כדי שלא ליתן שום מקום ואחיזה כלל לבחינת טיפת עשו וישמעאל ביום הזה. כי אז אין להם שום שליטה כלל. כי ככולא שתא אית להו רשו לאסטינו בר מיום כפור. כי אז הוא סליחות עוונות. ועיקר סליחות עוונות הוא בחינה זו שמגרשין טיפת עשו וישמעאל שמשם כל העוונות. ועל כן חיוב לאכול בערב יום כפור כי בודואי עיק המוח הוא על ידי האכילה שמשם עולין ליחות ושמנונית הגוף שמעלין אותם מבחינת החתים בשרו לבחינת חותם דקדושה כנ"ל שזה עיקר יום כפור שאז הוא גמר חותם דקדושה. ועל כן בהכרח לאכול בערב יום כפור. כדי העלות אחר כך ביום כפור לבחינת חותם דקדושה על ידי האכילה של ערב יום כפור. אבל ביום כפור בעצמו אסור לאכול. כי על כל פנים בשעת האכילה יש אחזיה לבחינת טיפת עשו וישמעאל רק שאחר כך מבררין אותם. אבל עכשיו ביום כפור אסור שיהיה להם שום אחיזה בעלמא כלל כי עיקר סליחות עוונות ביום כפור הוא על ידי שמגרשין ומבטלין אותן לגמרי כ"ל. ועל כן אי אפשר לאכול אז כלל. רק מהאכילה של ערב יום כפור מבררין ומעלי מבחינת החתים בשרו לבחינת חותם דקדושה. שזה עיקר יום כפור שהוא בחינת שמירת הברית שכל בודתו בכהן גדול שהיה קדוש בקדושת הברית יות מכל ישראל. ולא אירע קרי לכהן גדול ביום כפור כי היה מעלה מבחינת החחתים בשרו לבחינת חותם דקדושה. וטיפת עשו וישמעאל מגרשין ומבטלין על ידי הבכיה שבוכין ביום כפור בחינת נער בוכה על ידי שבוכין בשעת הווידויים שבזה מגרשין ומבטלין כל החטאם שהם בחינת טיפת עשו וישמעאל כנ"ל ואז נשלם בחינת חותם דקדושה שהוא תיקון המוח בשלימות ועל ידי זה זוכין אחר כך לאתרוג נאה וכו' כנ"ל והבן היטב. ברוך ה' לעולם אמן ואמן.