ליקוטי הלכות אורח חיים · השכמת הבוקר ג
הלכה ג
אות א
יתגבר כארי לעמוד בבקר שיהא הוא מעורר השחר. על פי התורה ויסב אלהים עיין שם (בסימן ס"ב) מבואר שם שיש חילוק בין הקושיות. כי יש קושיא שיכול האדם להבין תירוץ על קושיא זו. על זה נאמר (אבות פ"ב) ודע מה שתשיב וכו'. כי האמת מה שהגביל השם יתברך לשכל האנושי שיוכל להבין הוא מצוה גדולה לחדד השכל להבין הדבר על בוריו. ועל זה נאמר ודע מה שתשיב לאפיקורוס אבליש קושיא שאינו באפשרי לשכל האנושי להבין תירוץ על קושיא כזו רק לעתיד לבא יתגלה התירוץ. אסור לאדם לעיין בהם וכל מי שסומך עשל שכלו ומעיין בה. על זה נאמר (משלי ב') כל באיה לא ישובון. כי ען קושיא כזו אסור לסמוך על שכלו רק להעמיד על אמונה ואפילו אלו הקושיות שיש עליהם תשובה. לפעמים נסתמו שבילי השכל ואינו יודע להשיב ונזרקה בו אפיקורסית וכו'. וזאת האפיקורסית היא לכל אחד לפי בחינתו יכול להבין בין רב למעט. כי צריך לעבוד את ה' בשני יצרין וכו'. ובאמת אם היה יודע האדם ידיעה בלב שלם שמלא כל הארץ כבודו והקב"ה עומד בשעת התפלה ושומע התפלה. ודאי היה מתפלל בהתלהבות גדול והיה מדקדק מאד לכווין את דבריו ובשביל שהאדם אינו יודע זאת ידיעה בלב שלם. בשביל זה אינו מתלהב כל כך ואינו מדקדק כל כך וכו'. וכל זה נמשך מהסתרת הידיעה. מבחינת מחלוקת בחינת (הושע י') חלק לבם בחינת הקשיות שבאין על ידי שנסתמו שבילי השכל עד שאינו יודע להשיב על אפיקורסית שבלבו. והתיקון לזה המחלוקת שבלב הוא ללמוד פוסק. שעל ידי זה זוכה לשלום וכו'. ועל ידי זה יזכה לבטול הקשיות שבלבו וזוכה להתפלל בלב שלם בבחינת בכל לבבך בשני יצריך (ברכות נ"ד) וזהו (תהלים קי"ט) אודך ביושר לבב בלמדי משפטי צדקיך וכו' עיין שם. אבל הקושיות שאין עליהם תירוץ. אסור לעיין בהם. רק לחזק את עצמו באמונ. וכשיש לו אמונה בשלימות יוכל להיות על ידי אכילתו יחוד קוב"ה ושכינתיה וכו'. כי הבירור של המאכלים הוא על ידי אמונה וכו'. ועיקר שלימות וקישוטי אמונה היינו לקרב דווקא המרוחקים וכו'. ולזה צריכין להעלות ניצוצי הדיבור. ואז הופך את עצמו הדיבור ומלקט שארי נצוצות הקדושה מן הקליפות וכו' ולהעלות ניצוצי הדיבור צריך לתענית וכו'. כי על ידי ת~ אות אכילה ושתיה שהם ראשי התאוות כשמתגברים ח"ו הם ממשיכין את הדיבור לגלות מצרים וכו'. ואז צריכין לדבק אחורי הקדושה שלא יינקו. ודביקות אחורי הקדושה הוא על ידי התענית וכו'. גם כי עיקר כל הדברים הן ההתחלה. כי כל ההתחלות קשו"ת וכו' וכו'. ואז כשנתדבקין אחורי הקדושה שאי אפשר להקליפותליכנס לשם ולינק. ואז נתגלין הפנים של הקדושה וכו'. כדי להוציא בלעם מפיהם וכו'. ואאז פונהים כל הרחוקים לאומנת ישראל בבחינת (צפניה ג') אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה. אהפוך דייקא. שהשפה ברורה בחינת הדיבור שנתברר מביניהם הוא הופך פניו אל העמים. כדי ללקט מהם שארי ניצוצות הקדושה. ואז נתקיים לקרוא כולם בשם ה' וכו'. וזהו בחינת קישוטי האמונה כנ"ל. וזהו (סבא משפטים) עולימתא שפירתא דלית לה עיינין וכו' נפקת בצפרא ואתכסיא ביממא. כי האמונה מתחדשת אצל האדם בככפרעה. מה פרעה גוזר ואינו מקיים וכו' אף אתה גוזר ואינך מקיים. כי הצדיק מבטל וכו'. עיין שם כל זה היטב:
אות ב
וזה בחינת יתגבר כארי לעמוד בבוקר שיהא הוא מעורר השחר. כי האמונה היא בחינת מלכות שנקראת שחר. בחינת אילת החשר כידוע. כי עיקר שלימות האמונה הוא בבקר. בבחינתחדשים לבקרים רבה אמונתך. שזהוב חנית נפקת בצפרא כמבואר לעיל בהתורה הנ"ל. ובשביל זה נקראת האמונה שחר כנ"ל ועל כן צריך כל אחד להתגבר כארי ולהשתדל מאד שיעמוד בבוקר השכם קודם עלות השחר. כדי שיעסוק בתורה ותפלה. להעלות ולהשלים לגדל את האמונה הקדושה. שזהו בחינת שיהא הוא מעורר השחר, בחינת (תהלים נ"ז) אעירה שחר. היינו שיזכה על ידי עבודתו קודם אור היום לעורר השחר שהוא בחינת האמנונה צריכה להגדילה ולהשלימה עד אור היום שאז עיקר עלייתה ושלימותה בבבחינת חדשים לבקרים וכו'. בחינת נפקת בצפרא כנ"ל. ועיר שלימות העבודה הוא להתגבר מאד לעמוד בכל לילה בחצות הלילה כמבואר בזוהר הקדוש בכמה וכמה מקומות ?נמגודל האזהרה שמחויב כל מי שנגע יראת ה' בלבו לעמוד בחצות לילה דוקא כי עיקר שלימות האמונה הקדושה הוא על ידי שמבטלין ומשברין ומבערין מדעתו שני מיני קשריות וכפירות הנ"ל שהם הקשיות שאי אפשר להשיב עליהם שום תשובה ותירוץ. כי עליהם נאמר כל באיה לא ישובון וצריכין לסמוך רק על אמונה לבד וכנ"ל. ועוד יש קשיות שאפשר ליישבם וכו'. וגם אלו הקשיות לפמעים נסתמו שבילי השכל ואי אפשר ליישבן. ואו הקשיות הם לכל אחד ואחד לפי בחינתו לפי השכל של כל אחד ואחד. והתיקון לזה לזכות לפתוח את הדעת ולגלות שבילי השכל הוא על ידי לימוד פוסקים וכו' כנ"ל. ואז זוכין לשלום ונתבטל המחלוקת שהם בחינת כפירות ואפיקורסית וזוכין לדעת להשיב על אפיקורסית שבלבו וכו' כנ"ל. ובשביל זה צריכין להתגבר לקום בחצות לילה. כי יום ולילה שהם בחינתאור וחשך הם בחינת דעת וכסילות שהוא הסתרת הידיעה כמבואר בדברי רבינו ז"ל בהתורה דרשו וכו' (סימן ל"ז) שהדעת הוא בחינת אור. והכסילות בחינת הסתרת הידיעה הוא בחינ חישך. כי החשך נמשך מחשכת הדעת שהוא הסתרת הידיעה שמשם נמשכין אלו הקשיות הנ"ל. כי איתא בזוהר כד פריש ליליא גדפהא אזי מסתתמין תרעין דגן עדן ונימוסי גרדונין נפקין בעלמא ועלמא איתנהיג על ידא דמטרוניתא היינו כי בלילה אז מתגבר החשך שהוא העדר הדעת שהוא סתימת תרעין דגן עדן שהם בחינת שבילי השכל. ואז נימוסי גרדונין נפקין בעלמא שהם בחינת הדינים והקליפות שעיקר אחיזתם בכפירות וקשיות הנמשכין על ידי הסתלקות הדעת בלילה שהוא בחינת סתימת תרעין דגן עדן כידוע וכנ"ל וכדין עלמא איתנהג על ידא דמטרוניתא שהוא בחינת המלכה הקדושה. שהוא בחינת האמונה הקדושה. כי בלילה בעת החשך הסתלקותה דעת אז צריכין להתחזק רק באמונה לבד שהיא בחינת מלכות בחינת מטרוניתא הנ"ל. וזה בחינת ואמונתך בלילות וכמובא בדברי רבינו ז"ל במקום אחר עיין שם (בסימן ל"ה) וזהו בחינת השינה שבלילה. כי בלילה אז נמשך החשך בעולם. ועיר החשך נמשך מהחשך העליון שהוא בחינת עומק המושג בחינת (תהלים יח) ישת חשך סתרו. שהם בחינת הקשיות שאי אפשר ליישבן. ואי אפשר למצוא עליהםתירוץ בעולם הזה בשום אופן. שאלו הקשיות הם בחינת חשך המסתירין התגלות אלקותו יתברך. וזה החשך אי אפשר לסלק על ידי שום דעת כי אם עלידי אמונה לבד כנ"ל. כי אי אפשר למצוא תירוץ על אלו הקשיות. וצריכין לסמוך רק על אמונה לבד כנ"ל.וזהו בחינת שינה של לילה. כי שינה הואא בחינת הסתלקות הדעת. ואז בשעת שינה נכנס הדעת לתוך אמונה ונתחדש שם בחינת חדשים לבקרים רבה אמונתך. כמבואר בדברי רבינוז"ל בהתורה ארשרי העם וכו' (בסימן ל"ה) עיין שם. היינו בשעת חשכת לילה. דהיינו כשמתחילין לשלוט בעולם אלו הקליפות והכפירות והקשיות שאי אפשרה ליישבן שהם בחינת חשכת לילה. אז צריכין לשינה שהיא תיקון ונייחא למוחין. כי אז צריכין לסלק דעתו לגמרי. שזהו בחנית שינה הסתלקות הדעת ולסמוך רק על אמונה לבד. שזהו עיקר בחינת שינה שמסלקין אז הדעת לגמרי וסומכין רק על אמונה, שהוא בחינת קבלת עול מלכות שמים שמקבלין על עצמן קודם השינה על ידי קריאת שמע שעל המטה. שהיא אמונת היחוד. כי בשעת שינה נכנסין המוחין לתוך אמונה. כי כנגד אלו הקשיות שאי אפשר ליישבן שהם בחינת תוקף החשך של לילה. שם צריכין לסלק דעתו לגמרי בבחינת שינה ממש ולסמוך רק על אמונה לבד:
אות ג
וזהו בחינת קימת חצות. כי אף על פי שהשינה הוא תיקון גדול להמוחין כי נתחדשין על ידי האמונה בשעת שינה כנ"ל. אף על פי כן צריכין ליזהר לקום בחצות לילה. כי הלילה שהוא החשך העדר הדעת כלולה משני חלקים שהם חצות לילה הראשון וחצות לילה השני כמובא שהם כנגד שני הקשיות הנ"ל. כי חצות לילה הראשון אז החשך והדין גדול ביותר. כי אז נמשך החשך מבחינת הקשיות שאין עליהם תשובה. שאלו הקשיות הם בחינת תוקף החשך. כי אי אפשר ליישבן. ועל כן אז צריכין שינה שהוא הסתלקות הדעת, כי אז צריכין לסלק דעתו לגמרי ולסמוך רק על אמונה שזהו בחינת שינ כנ"ל אבל בחצות לילה אז נמתק הדין ואז נסתלקין מן הדעת אלו הקשיות הנ"ל. ואז צריכין לקום ולעסוק ב תורה ועבודה. ועל ידי זה ממשיכין הדתע ופותחין שבילי השכל כדי לזכות לדעת שלם ליישב ולהבין תירוץ על אלו הקשיות שאפשר לישבן כנ"ל. וזהו (תהלים קי"ט) חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צ דקך על משפטי צדקך דייקא. כי קימתחצות לעסוק בתורה כדי להמשיך הדעת וכו' כנ"ל. זהו בחינת לימוד הפוסקים הנ"ל. שעל ידי זה ממשיכין הדעת ליישב אלו הקשיות שאפשר ליישבן שזה זוכין על ידי עסק התורה בחצות כנ"ל. וכמבור בזוהר הקדוש ובדברי רבינו ז"ל (סימן קמ"ט) שעל ידי קימת חצות ועל ידי שעוסקין אז בתורה על ידי זה נמשך הדעת היינו כנ"ל. כי אז בחצות לילה השני נמתק הדין ואין החשך נמשך אש רק מבחינת הקשיות אפשר ליישבן. רק שנסתמו שבילי הדעת שזהו בחינת חשכת לילה.ועל כן צריכין אז לעסוק בתורה כדי לפתוח שבילי הדעת כדי לזכותלדעת שלם באור היום כדי להעלות ולגדל את האמונה בשלימות בעלות השחר שאז היא נשלמת בבחינת נפקת בצפרא שזהו בחינת שיהא הוא מעורר השחר כנ"ל:
אות ד
וזהו שנסמך שם בשלחם ערוך. שויתי ה' לנגדי תמיד זה כלל גדול בתורה כי אין דומה ישיבת האדם ותנועותיו וכו' כמבואר בשלחן ערוך (סימן א' ס"א) היינו שצריכין לידע ולהאמין שמלא כל הארץ כבודו והוא יושב ועומד וכו' תמיד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה וכו'. כי זה זוכין על ידי שמעוררין השחר על ידי קימת חצות שעל ידי זה ממשיכין הדעת וכו' כנ"ל עד שזוכין לידיעה שלימה שמלא כל הארץ כבודו להתעוררות השחר. כי הא בהא תליא כנ"ל. כי זוכין ןלידיעה שלימה בלב שלם שמלא כל הארץ כבודו על ידי הדעת שממשיכין עלידי קימת חצות שהוא בחינת לימוד הפוסקים. בחינת חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך כנ"ל. וזהו להודות לך. בחינת אודך ביושב לבב בלמדי משפטי צדקך המבואר בהתורה הנ"ל שזה זוכין על ידי חצות כנ"ל וקימת חצות זהו עיקר בחינת התעוררות השחר הנאמר בשלחן ערוך. כי העיק לקום בחצות וגם מי שאינו יכול לעמוד בחצות, כשמתגבר על כל פנים לעמוד קודנ"ל. כי עיקר התעורות השחר הוא בשביל תיקון התלה כדי לזכות להתפלל בשחרית בכוונה גדולה בלב שלם כי על ידי התעוררות השחר שעוסקין אז בתורה ועבודה על ידי זה נפתחין שבילי השכל וזוכין לבטל הקשיות והאפיקורסית. ואז זוכין לדעת שלם שמלא כל הארץ כבודו שזהו בחינת שויתי ה' לנגדי תמיד וכו' כנ"ל. ועל ידי זה שיודעין בלב שלם שמלא כל הארץ כבודו על ידי זה זוכין להתפלל בוכוונה גדולה כי כשיודע שהשם יתברך עומד עליו בעת התפלה ושומע ומאזין ומקשיב כל דיבור ודיבור שיוצא מפיו אזי בוודאי יתלהב מאד בתפלתו וידקדק מאד לכווין דבריו כמבואר לעיל. ולידיעה זו בלב שלם שמלא כל הארץ כבודו זוכין על ידי קימת חצות שהוא בחינת התעוררות השחר כנ"ל. נמצא שקימת חצות מסוגל לתפלה בכוונה וכן מובן בכוונת האר"י ז"ל שקמת חצות הוא תיקון והכנה לתפלה:
אות ה
ועל כן אסור לאכול קודם התפלה. ובזוהר (ויקהל ד' רט"ו ע"ב) ובכתבים מחמיר מאד מאד. שאפילו כשקם בחצי הליל אסור לאכול ולשתות עד אחר התפלה. וכל האוכל ושותה אז נחשב כעונן ומנחש רחמנא ליצלן עיין שם. לא כאשר רבו עתה המתפרצים בעם לשתות קודם התפלה עד שנעה אצלם כהיתר ותולין עצמן באילן גדול, מה שמצאו קצת צדיקים שהיו חולים גדולים ושתו קודם התפלה כי היו מוכרחים לזה. והם מתדמים אליהם כקוף בפני אדם. ומעקמין את עצמן אחריהם וממלאים כריסם בשתיית קאווי קודם התפלה עד שנמצא גם קצת שאוכלין גם כן קודם התפלה. אוי להם אוי לנפשם כי הוא איסור חמור מאד. כמבואר בדברי רז"ל (ברכות י') ובפרט בזוהר הקדוש ובכתבים ואין לנו לדמות עצמינו לצדיקים גדולים אשר רוח אחרת אתם. ובפרט שהיו חולים גדולים. וגם כי רוב הצדיקים לא נהגו כך. ורבינו הקדוש ז"ל סיפר שמעולם לא שתה אפילו מים קודם התפלה אף על פי שמדין השלחן ערוך מותר לשתות מים אף על פי כן הוא לא שתה אפילו מים קודם התפלה נחזור לעניניו שעל פי הנ"ל מבואר קצת ענין האיסור לאכוןל ולשתות קודם התפלה. כי מבואר בהתורה הנ"ל. שתיקון האמונה הוא על ידי שמעלין ניצוצי הדיבור וכו'. שזה זוכין על ידי התעניתוכו' כי על ידי ת~ אות אכילה ושתיה אזי מתגברין הקליפות שהם בחינת שרי פרעה וממשיכין את הדיבור לתוך בחינת מיצר הגרון ואינו יכול לדבר שום דיבור לפני השם יתברך וכו'. והתיקון לזה הוא תענית. שעל ידי שמרעיב את עצמו על ידי זה ממשיך מימי החסדים ללחלח מיצר הגרון לקיים קרא בגרון אל תחשיך וכו', (ישעיה נ"ח) ועל ידי זה נתתקן האמונה בשלימות וכו' כמבואר שם כל זה היטב עיין שם. ועל כן אסור לאכול ולשתות קודם התפלה. כי צריכין להרעיב עצמו קודם התפלה שזהו בחינת תענית שעות שזכל יום מרעיבין עצמן ומתענין קודם התפלה.ועל ידי זה ממשכין הארה מבחינת תענית לדבק אחורי הקדושה כדי להוציא הדיבור ממיצר הגרון כדי לקשט האמונה הקדושה המתחדשת בכל בקר כדי לזכות לדיבור של התפלה בשלימות. כי התפלה היא בחינת אמונה כידוע שהיא נשלמת על ידי תיקון הדיבור. כי עיקר התפלה הוא בדיבור דוקא. ושלימות הדיבור הוא על ידי שמרעיב עצמו בתענית. ומשבת תאוות אכילה כנ"ל. ובשביל זה צריך כל אחד מישראל להתענות ולהרעיב עצמו על כל פנים קודם התפלה שאז איסור גדול מדינא לאכול ולשתות כנ"ל. כי צריכין בכל יום קודם התפלה להרעיב עצמו להמשיך בחינתתענית כדי לתקן הדיבור של התפלה שהוא בחינתתיקון וקישוטי האמונה וכו' כנ"ל כמבואר בהתורה הנ"ל עיין שם. גם כי התענית שמדבק אחורי הקדושה. זהו בחינת כח ההתחלה שחוזרין פניו בכל פעם אל ההתחלה לקבל כח מההתחלה שהוא עיקר. כי כל ההתחלות קשו"ת כמבואר היטב בהתורה הנ"ל. וכמבואר בסופו שם שבשביל זה צריכין להשתדל להתחיל בכל פעם מחדש. ולא תהיה העבודה ישנה אצלו. כי עיק כח העבודה הוא כפי ההתחלה ועל כן צריך להתחיל בכל פעם מחדש. כי אולי לא היתה התחלתו בתחלה כראוי. על כן צריך להתחיל עתה. וכן בכל יום ובכל פעם עיין שם. ועל כן בכל בקר קודם התפלה צריכין להתענות לבלי לאכול קודם התפלה. כדי להוצאי הדיבור ממטיצר הגרון וכו' כנ"ל. על ידי שחורין אל ההתחלה שהיא בחינת דביקות אחורי הקדושה שחוזרין בכל פעם אל ה~ אות הראשון כמבואר שם עיין שם. וזה צריכין בבקר. כי בכל יום ויום בבקר צריכין להתחיל לעסוק בעבודת ה' מחדש בבחינת חדשים לבקרים וכו'. כאלו לא התחיל עדיין מעולם כלל. וכמו שאמרור ז"ל (דברים ו' אשר אנכי מצוך היום בכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים (ספרי שם) וכן דרשו על פסוק (דברים כ"ז) הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם וכו. שבכל יום יהיה דומה בעיניך כאו היום באת עמו בברית (פירש רש"י יד וכו':
אות א
על פי התורה מישרא דסכינא וכו' בסימן למ"ד עיין שם כל התורה. והכלל כי צריך כל אדם לבקש ולחפש מאד מאד אחר רבי אמתי הגדול במעלה מופלגת מאד שיוכל להאיר בו השגת אלקות. כי השגות אלקות אי אפשר להשיג כי ע?אם על ידי כמה צמצומים וכו' שהם בחינת סיבובים והקדמות. כמו המלמד שלומד עם התינוק. וכו'. וכל מה שהוא קטן במעלה ביותר וכל מה שהוא חולה ביותר הוא צריך רופא גדול ביותר דהיינו רבי גדול ביותר שיהיה גדול במעלה כל כך עד שיוכל לרפ~ אות ~ אותו גם כן ויוכל לסבב עצמו גם כן עד שיכניס בו השגות אלקות שזה עיקר התכלית וכו'. ומבואר שם שאלו הצמצומים שהם בחינת ההקדמות וכו' שעל ידם באים להשגות אלקות. הם בחינת חכמה תתאה בחינת מלכות בחינת שערות בחינת (תיקון ע') שיעורין דאתוון דאורייתא בחינת (שם קי"ג) שערא אוכמא (שם קי"א) שערא בעיגולא בחינת (שיר השירים א') שחורה אני ונאוה שזהו בחינת אברהם תיקן שחרית וכו' וצריכין להחיות את המ לכות וכו' על ידי אור הפנים המאיר בשלש רקגלים וכו' ולפעמים נופלת המלכות היא בחינת ד' להד' מלכיות שהם חכמות חצוניות. ומי יוכל לסבול את קול הצעקה כשנופלת המלכות ביניהם בחינת (קהלת ט') זעקת מושל בכסילים שהכסיל רוצה להתחכם וכו'. וצריכין לחתכה מהם בבחינת חתכו לד'. וזה על ידי החסד שמתגלה על ידי התוכחה וכו' עיין שם כל זה היטב:
אות ב
וכל זה נעה בכל בוקר שאז בשחריתעולה אילת השחר שהוא בחינת עליות עמוד השחר שהוא בחינת מלכות חכמה תתאה הנ"ל שנקרא שחר. כי הוא מצמצם הר~ אות שכל השגות אלקות על ידה. ועל כן צריכין להתגבר מאד לעמוד בבוקר השכם כדי לעסוק בתורה ועבודה כדי שיגדל ויעלה ויעורר בחינת השחר הנ"ל בחינת חכמה תחאה הנ"ל בבחינת (תהלים נ"ז) עורה כבודי וכו' אעירה שחר. כדי שיזכה לבחינת השגת אלקות להכיר ~ אותו יתברך אשר לכך נוצרנו. כי כל אדם מוכרח שיבא לזה כי רק בשביל זה בא לעולם. וכל העולמות נבראו רק בשביל זה בגין דישתמודעין לי':
וזה בחינת התעוררות השינה. כי עיקר השינה נמשך מחמת שזאת הבחינה שהיא בחינת מלכות השכל התחתון הנ"ל. היא סמוכה לחיצונים. כי היא מדריגה האחרונה של הקדושה כידוע. על כן לפעמים היא נופלת אליהם כנ"ל. דהיינו שנופלת לתוך בחינת הד' מלכיות שהם בחינת חכמות חיצוניות. שהם רוצים להמשיך זה השכל אליהם להתגבר על ידי זה השכל בחכמות חיצוניות שהלם וכו' כמו שכתוב שם.ואזי צריכין שינה. הינו כל זמן שיכולין להשתמש עם זה השכל בקדושה שיוכל לסבב על ידום לבא להשגת אלקות הוא מצוה גדולה להשתמש עמו כפי מה שיוכל כלא חד לפי ערכו. אבל כשהשכל מתחיל ליפול ומתגברים עליו בלבולים שזה נמשך מבחינת הנ"ל שבחינת החכמותח יצוניות שהם הד' מלכיות רוצים להתגבר להמשיך זה השכל אליהם. אז צריכים לישן שהוא הסתלקות הדעת. דהיינו לסלק דעתו לגמרי. ומשם עיקר בחינת השינה. ועל כן בשעת שינה הנשמה שהיא השכל באה בתוך אמונה כמו שכתוב (איכה ג') חדשים לבקרים רבה אמונתיך. כי אז צריכים לסלק השכל לגמרי ולסמוך רק על אמונה לבד ועל כן בעת שינה סטרא דמותה שליט כמובא בזוהר הקדוש (וישב קפד ע"ב) כי אז מסתלק החיים שנמשך מאור הפנים ומתגברם בחינת הד' מלכיות שהם סטרא דמותא. ואז עיקר הקיום. על ידי אמונה על ידי שקורין קריאת שמע שעל המטה בכוונה שהיא בחינת אמונה. כי בעת שחכמות חיצוניות שהם כלל כל מיני בלבולים שיש לכל אדם שבעולם וכלהמחשבות רעות וזרים והרהורים ורעיונים רעים שכולם נמשכין מבחינת הקליפות שהם הד' מלכיות שהם חכמות חיצוניות כשהם מתחילים להתגבר על השכל. אזי צריכין לסלק העת לגמרי ולסמוך על אמונה שזהו בחינת שינה שהוא הסתלקות הדעת שאז באה הנשמה בתוך אמונה כמו שכתוב במקום אחר (ח"א סימן לה). ואף על פי שהשינה היא טובה גדולה אבל צריכין להתגבר שלא יישן יותר מדאי. ועל כן צריכין להתגבר כארי לעמוד בבקר לשבר השינה ולעסוק בתורה ותפלה כדי לחתוך ולהעשלות את המלכות ח"ת מהם כדי לזכות על ידי זה להשגות אלקות כנ"ל. וזה שויתי ה' לנגדי תמיד שיזכה להכיר את השם יתברך דהיינו שישיג אלקותו יתברך עד שישוה אתו יתברך לנגדו תמיד ולא ישכח ~ אותו כרגע:
אות ד
וזה פירוש הפסוק הזה (תהלים טז) שויתי ה' לנגדי תמיד. היינו השגות אלקות כנ"ל. כי מימיני בל אמוט.כי עיקר בנין המלכות חכמה תתאה הנ"ל הוא על ידי בחינת ימים שהוא חסד כמו שכתוב שם. כי על ידי החסד קוצרין ~ אותה מהד' מלכיות ומעלין ~ אותה אל אור הפנים שבשלש רגלים שהוא בחינת שמחת הלב על ידי המצות שעושין בכל השנהוכו' עיין שם. וזהו כי מימיני בל אמוט. הינו על ידי בחינת ימין שהוא חסד על ידי זה בל אמוט. על ידי זה לא אמוט ולא אפול בשכלי אליהם ח"ו לבחינת חכמת חיצוניות ח"ו. רק אזכה להעלות שכלי עד שאזה על ידו להשגות אלקות שהוא בחינת שויתי ה' לנגדי תמיד כנ"ל. וזהו (שם) לכן שמח לבי ויגל כבודי שמח לבי זה בחינת שמחת הלב של המצות שעושין שזהוב חניתאור הפנם שבשלש רגלים שמשם חיות המלכות שהיא בחינת כבוד בחינת מלך הכבוד. וזהו לכן שמח לבי שהוא אור הפנים של שלש רגלים בחינת לב שמח ייטיב פנים כמו שכתוב שם. ועל ידי זה ויגל כבודי שנמשך שמחה וחיות להמלכות שהוא בחינת כבוד, ועל ידי זה (שם) אף בשרי ישכון לבטח שהוא בשר הגוף. כי בשביל זה נברא האדם שיבטש גופו על ידי עמל ויגיעה בתוה ומצות. כי אדם לעמל יולד זה עמל תורה כמו שאמרו רז"ל (סנהדרין צט) כי צריכין לעמול בתורה ועבודה ולקדש ולטהר עצמו כל כך עד שיזכה להאיר גם בגופו הארות מהשגת אלקותו יתברך. כי הצדיק הגדול האמתי מסבב עצנו בסיבובים נוראים כאלה ובצמצומים נפלאים כאלה עד שיאיר בנו השגת אלגות גם בעודינו בגופניו כדי שיגיע גם להגוף הארה מזה. כי ה עיקר השלימות להודיע גם להגוף מכל ההארות וההשגות שהנשמה משגת כמו שכתוב בהתורה חותם בתוך חותם (סימן כב). וזהו בחינת אף בשרי ישכון לבטח שגם בשר הגוף ישכון לבטח על ידי שיזכה בחייו בעודו בגופו להכיר את בוראו על ידי הצדיק האמת שהאיר בו השגות אלקות וכנ"ל וזהו (שם) כי לא תעזוב נפשי לשאול שלא יפול חלקי המלכות שלי בחינת תלמוד תורה שלי שהוא בחינת נפשי לא תעזוב לשאול ח"ו שהם החכמות חיצוניות שהם הסטרא אחרא והקליפות שחותרים להתגבר בכל עת על נפש האדם שהוא שלו שצריך לבא ת שלא יצטרך לראוולהסתכל לשם בכל עת להעלותינו משם כי אם ח"ו אהיה בשאול ושחת בודואי יהיה הצדיק הרבי האמת מסתכל שם בכל עת בצער גדול כדי להעלותינו משם. כי הוא עוסק בתקוני בכל עת. ועלכן בזכותו וכחו אני בטוח כי לא תעזוב נפשי לאשול כדי שלא תתן חסידך שהוא הצדיק האמת לר~ אות שחת וכנ"ל. וזהו (שם) תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך. שתודיעני האורח והדרך לבא לחים אמתיים להנמשיך חיות להחיות את בחינת המלכות ח"ת הנ"ל. שהוא על ידי אור הפנים שבשלש רגלים שהוא בחינת שמחת הלב בחינת שובע שמחות את פניך וכו' כנ"ל:
אות ה
וזה בחינת קימת חצות שצריכין להתגבר מאד לקום בחצות לילה לההתאבל מאד על חורבן בית המקדש ועל ידי זה עיקר עליית המלכות מן החיצונים והקליפות הנ"ל כידוע בכוונות. כי כשמתאבל על חורבן בית המש כאלו עוסק בבנינו. כי כל המתאבל וכו' זוכה ורואה בשמחתה (תענית ל). ועל ידי זה ממשיך על עצמו קדושת הבית המקדש שם עיקר אור הפנים שממשיכין בשלש רגלים שהיו צריכין לעלות אל הבית המקדש לר~ אות את פני ה ' כדי לקבל אור הפנים כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל. נמצא שעיקר אור הנים בבית המקדש ועל כן צ ריכין לקום בחצות ולהתאבל מאד על חורבן בית המקדש. ועל ידי זה יזכה לפי בחינתו לר~ אות בשמחתה ולהמשיך על עצמו משם חיות מאור הפנים שמאיר שם להחיות בחינת המלוכת בחינת חכמה תתאה כדי לזכות להשגות אלקות וכנ"ל. וה שמזכירין עליית רגלים בתיקון חצות במזמור (תהלים מב) כאיל תערוג כמו שכתוב אה אזכרה וכו' כי אעבור בסך אדדם עד בית אלהים שהוא מ שהיו עולין ברגל לבית המקדש כמו שפירש רש"י שם וזה בחינת ג' פעמים פנים שמזכירין שם כמו שכתוב שם מה תשתוחחי נפשי וכו' כי עוד אודנו ישועתפניו וכו'. וכן שלש פעמים כנגד שלש פעמים בשנה שהם השלש רגלים שהיו עולין בהם לקבל אור הפנים כנ"ל. ועל כן צ ריכין לעסוק בתורה בחצותכי כלאותו~ אות של התורה הקדושה כולם הם שיעורים וצמצומים קדושים להשיג אלקותו יתברך על ידי זה כמו שכתוב שם. ועל ידי התורה שעוסקין אז בלילה נמשך עליו חוט של חסד ביום כמו שאמרו רז"ל (חגיגה יב). ועל ידי החסד הזה קוצרין וחותכין את המלכותובנין ~ אותה בשלימות בעלייתהשחר בבחינת (ישעיה ט"ז) והוכן בחסד כסאו כנ"ל בהתורה הנ"ל וכמובן בכוונות:
אות ו
ועל כן צריכין לזעוק מרה ולצעוק מאד בחצות על חורבן בית המקדש וכו' כדי לשתף עצמוט עם השכינה ועם כל המצטערים בצרתה אשר אי אפשר לסבול קול הזעקה והצעקב שיש שם כשנופלת המלכותביניהם כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל ומי יכול לסבול את קול הצעקה וכו' עיין שם. ועיקר הצעקב צריכין לצעוק ביותר על הסתלקות הצדיקים האמיתים שעסקו להכניס בנו השגת אלקות ונשארנו יתומים ואין אב. כי צריכין לבקש ולחפש מאד אחר צדיק אמת כזה כנ"ל. על כן צריכין לבכות ולזעוק מאד מאד לפני השם יתברך על זה ביותר שיחוס וירחם עלינו ויחזיר לנו העטרה לעיושנה שיחזור וישלח לנו מהרה צדיקי אמת שישתדלו בתקנותינו ויאירו בנו השגות אלקות להביאנו אל התכלית הטוב אשר לכך נוצרנו אשר אי אפשר לזכות לזה כי אם על ידי הצדיק האמת הגדול במעלה מאד מאד שיש לו כח לרפ~ אות חולים מדוכאים בחליי הנפש כמונו היום בעוקבות משיחא כאשר יודע כל אחד בנפשו וכנ"ל:
אות ז
כי צריכין לנדד שינה מעיניו ומעפעפיו תנומה לשוטט לבקש ולהרבות בתפלה ותחנונים שיזכה למצוא הצדיק האמת שיוכל לרפ~ אותו ולהכניס בו השגת אלקות כדי להציל את נפשו מני שחת כמו שצעק על זה שלמה המלך עליו השלום בספר משלי (קפ' ו') כמו שכתוב אל תתן שינה לעיניך ותנומה לעפעפיך. הנצל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש וזה על ידי שיבקש עד שימצא את הצדיק המנהיג האמת שיקרבהו להשם יתברך כמו שכתוב שם במקרא בקודם הסמוך לזה. עשה זאת איפא בני והנצל. כי באת בכף רעיך לך התרפס ורהב רעיך ופירש רש"י הרבה רעים שיתפללו עליך לפניו. היינו צדיקי אמת שהם נקראים אחים ורעים להשם יתברך שצריכין להכניע את עצמם כאסקופה הנדרסת ונרפסת לבקשם בכל תמצית כחו. עד שיזכה למוצאם (וכעין שפירש רש"י שם על לך התרפס עיין שם). וזה שכתוב שם בסמוך מעט שנות מעט תנומות מעט חבוק ידים לשכב ובא כמהלך ראשך ומחסורך כאיש מגן. שצריכין למעט בשינה ותנומה כדי לבקש הצדיק האמת שנקרא מהלך ואיש מגן כי הצדיקים נקראים מהלכים עין שם שהולכים מדרגא לדרגא תמדי כמו שכתוב (זכריה ג') ונתתי לך מהלכים בין העומדים וכו'. וגם נקרא הצדיק איש מגן כי הוא מגן לכל החוסים בו. והו מעט שנות מעט תנומות וכו'. עד אשר תזכה שיבא כמהלך ראשך ופירש רש"י דברים שאתה רש מהם ומחסורך יתמלא וכו'. היינו כל הדברם שאתה רש מהם וכל מה שחסר לך בגשמיות ורוחניות הכל יבא לך מהרה כמהלך וכאיש מגן. הינו כפי מעלת הצדיק שתזכה למצוא שנקרא מהלך ואיש מגן. כמו כן יבא לך כל מחסורך וראשך. דהיינו הדברים שאתה רש מהם. כי כל החסרונות נתמלאים על ידי הצדיק. כי הוא ממשיך כל ההשפעות בגשמיות ורוחניות על ידי שמכניס ידיעת אלקותו בהנלווים אליו שעל ידי ה נתמלאים כל החסרונות כמו שכתוב (נדרים מ"א) דעת קנית מה חסרת. ועל כן צריכין לשבר השינה ולקום בחצות לילה לאונן ולקונן ולבכות ולצעוק מאד על חורבן בית המקדש ותוקף מרירות הגלות בגוף ונפש ומכל שכן וכל שכן לבכות ולצעוק מאד מאד על הסתלקות הצדיקים שקשה כפליים כחורבן בית המקדש כמו שאמרו רז"ל. אשר כל הצרות רחמנא ליצלן אנו סובלים על ידי זה. כמו שכתוב (ישעיה נ"ז) הצדיק אבד ואין איש שם על לב כי מפני הרעה נאסף הצדיק. על כן כל מי שחס ל נפשו צריך לצעוק מאד שיזכה גם עתה למצוא רבי ומנהיג אמתי שיוכל להכניס בו ידיעת אלקותו יבתרך שעל ידי זה יתמלאו כל החסרונות ויתבטלו כל הצרות ויתתקן הכל: