ליקוטי הלכות אורח חיים
הקדמה
הפעם אודה את ה' אשר עד כה עזרני. מה אדבר והוא אמר ועשה. מי כה' אלהינו וכו'. מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון כמוני. לקרבני לאור צח ומצוחצח כזה. אור האורות צח הצחצחות. מי יספר שבחו. מי יספר תהלתו. וגם כי ידוע שכל הלשונות של שבח ותהלה. כבר הורגלו העולם לכותבם על מאן דהוא. אך המעיין בספריו הקדושים בעין האמת, ונבון יוסיף לקח לשום עין עיונו בדברי אלה אשר חנני ה' בכחו המבוארים בספרים ההאלה. יבין וישכיל וידע כי כל השבחים והתהלות והגדולות שכתבתי עליו ז"ל עדיין לא הגעתי לקרסולי שבחי תהלתו. כי שבגה מעלתו וגדולתו ותוקפו עד אי סוף ואין תכלי., מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשוב. ובוחן לבות הוא יודע, שאני ידוע בעצמי מיעוט ערכי עלי. כי מי אנכי כי באתי עד הלום. לחבר ספרים ובפרט דברים כאלו העומדים ברום רומו של עולם. הפותחים שער לכל דופקי בתשובה החפצים לצאת מחשך לאור, להתקרב להשם יתברך לאור באור החיים. ואם אמנם עתה בדורות הללו, חיבור ספרים אינו בכלל גדולה וחשיבות. והלואי שלא יהא לבזיון ללעג ולקלס, כאשר רבוע תה המתלוצים מספרים חדשים, ובטרם יתברבו אליהם להביט בהם אם טוב ואם רע, ויתנכלו אליהם מקודם בנכלי ערמימיות וחבילות חבילות של ליצנות. ומכנים להם שם לגנאי (ומה המכנה שם לחבירו אין לו חלק לעולם הבא, המכנה שם לספםר שמדר דברי תורה דברי אלהים חים וכו' על אחת כמה וכמה. ואין להאריך בזה כאן) על כל פנים אין חיבור ספרים בכלל גדולה וחשיבות בעתים הללו. אך אף על פי כן נמצאים כשרים ותמימים בכל דור ודור. עתה גם עתה. אשר הולכים בתום בטח, ובמושב לצים לא יבו. אשר עליהם תטוף אמרי אמת, כמים קרי על נפש עיפה. יבקשו ככסף וכמטמונים יחפשו דברי אמת וצדק המיוסדים על אדני פז, על דברי רבותינו הקדושים ז"ל. ואני בעניי ידעתי כי לא הגעתי למדה זו לא מיני' ולא מקצתה, לחוות דעי אפילו לפני קל שבקלים והפחות שבפחותם. אך את אודה ולא אבוש, והאמת אגיד ולא אכחד, ובראש הומיות אקרא בפתחי שערים בעיר אמרי אומר, ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש, שכשם שאני קטן בעיני מצד עצמי כאשר בוחן לבות הוא יודע. כן יקרה נפשי מצד מעלת הדרת קדושת שמהפיע עליה חכמה ובינה ודעת, הוא כבוד אדוני מו"ר הרב הקדוש והנורא הרב האמת זצוק"ל. ואם אמרתי אספרה כמו אפס קצה מאת כל אשר עשה לנפש לא תספיק הארץ להכיל את כל דברי. במה אקדם ה' אכף לאלהי מרום. רבות עשית אתה ה' אלהי נפל~ אותיך ומחשבותיך עלינו. אין ע רוך אליך אגידה ואדברה עצמו מספר:
והנה מהות הספר ומעשהו יראה הרואה בעיניו שכולו מיוסד ומסודר על כל ההלכות שבד' חלקי שולחם ערוך. כי כן צויתי מפיו הקדוש. לחשוב ולעין בכל הלכתא והלכתא עד שיאיר ה' עיני לחדש בהם איזה חידוש. וכל מה שזיכני השם יבתרך לחדש בהם הכל מיוסד על פי ההקדמות והיסודות שקבלתי מרבינו הקדוש והנורא זצוק"ל המבוארים בספריו הקדושים שהם ליקוטי מוהר"ן א' וב'. ולפעמים הוצאתי איזה הקדמות נור~ אות מהמעשיות הנור~ אות שסיפר המבוארים בספר סיפורי מעשיות. כי אם אמנם רמזי המעשיות שגבו מדעתינו, כי גאו המים נחל אשר לא נוכל לעבור, אף על פי כן השם יתברך חונן לאדם דעת. והאיר עיני למצוא בהם לפעמים איזה דברים נפלאים כאשר יראה המעיין בעיניו בהלכות תפילין (הלכה ה') ובהלכות ברכות השחר (הלכה ג') ובהלכות תפלה (הלכה ד') ובשארי מ קומות. ולפעמים לקטתי איזה הקדמות מספר הא"ב. וכל ההקדמות שהוצאתי ספרי רבינו ז"ל וכל מה שעזרני השם יתברך לחדש בהם, בכולם האיר ה' עיני למצוא ~ אותם באר היטב בפסוקי תנ"ך ובמאמר רז"ל בגמרא ומדרשים וספרי הזוהר הקדוש וכתבי האריז"ל, עד שהאיר ה' עיני להכניס ~ אותם בדרך פרד"ס לתוך דיני המצות על פי סדר הלכותיהם המבוארים בד' חלקי שולחן ערוך. וקויתי לה' אשר עיניך תראינה נפל~ אות ברוב המקומות. מה גדלו מעשי ה' מאד עמקו מחשבותיו. כי על פי דברים האלה המבוארים בספרים האלה יוכל כל אדם להבין ולהשכיל מרחוק גדולות נור~ אות ונפל~ אות כל מצוה ומצוה וכל דין ודין מפרטי המצוה. ואפילו הדינים שבין אדם לחבירו המבוארים בח"מ אשר אין איש שם על לב להבין מהם רמזים ודרכים לעבודת השם יתברך. ובחסדי ה' באלו הספרים ירוה את נפשו הצמא לשמוע דברי ה'. כי זה ידוע שכל התורה וכל הדינים וההלכות שבכל חלקי התורה, מכולם צריכין להוציא עצות ודרכים ורמזים להתקרב אליו יתברך באמת. וכמבואר בדברי רבינו ז"ל בהתורה חדי ר"ש בסימן ס"א (ליקוטי א') שמכל הלימודים שהאדם לומד צריכין להוציא משפטי הנהגות ישרות וכו' עיין שם. אבל לאו כל אדם זוכה לזה. ובעזרת ה' וישועתו הנפלאה, באלו הספרים פתחתי שער קצת למצוא דרכים אמתיים בכל לימודי התורה הקדוה. וברוב המקומות אינם בדרך רמז ודרוש לבד, כי אם כך הוא אמתת הענין על פי סוד כוונת המצוה. וביאור דברי אלה, לא יספיקו המון יריעות לבארם. אך המשכיל באמת, יבין מעט דברי אלה כשישים לבו היטב להדברים הנאמרים בספרים אלה ובס והנה אם אמנם ידמה להקורא לפום ריהטא בכמה מקומות, אשר הארכתי למעניתי וכפלתי ושלשתי הדברים בכמה וכמה מקומות. דע ידידי המעיין כי גם זאת מעם ה' צב~ אות יצאה אשר הפליא עצה הגדיל תושיה כי המשים לב לעיין באמת בדברי רבינו ז"ל העמוקים מכל מיני עמקות שבעולם ורחבה מני ים, אשר אין ערוך אליהם. ואחר כך ישים לב היטב לדברי אלה אר חנני ה' לחדש ולבאר בהם, יחבין היטב כי לפ עוצם העמקות אשר בדברים האלה, עדיין לא יצאתי ידי חובת הביאור אפילו במקומות שהארכתי מאד מכל שכן בשאר מקומות שהייתי מקצר ועולה. כי דע שכל הדברים שגילה רבינו ז"ל הם הקדמות חדשו"ת לגמרי, (אם אמנם כולם בנויים ומיוסדים על כל מצות התורה המקובלות בידינו מכבר, על כל זה הם הקדמות חדשו"ת לגמרי) וכולם הם עצות ודרכים נפלאים להתקרב על ידם להשםי ברך כל אחד ואחד ממקום שהוא. ועיקר הכוונה לקיימם בפשיטות כפי מה שיצאו מפיו בתמימות ופשיטות. אבל מעוצם גשמיית גופניו ועכירת שכלינו, קשה וכבד מאד להכניס בלב האדם תמימות ופשיטות הדברים האלה. כי דעת כל אדם נוטה אחרי חכמות של העולם שרובן מעקמין את הלב מנקודת האמת לאמתו בפשיטות ובתמימות, בפרט כי באמת לאמתו התמימות ובפשיטות של דברי רבינו ז"ל עמוק עמוק מאד מאד, עמוק עמוק מי ימצאנו. ויש בכל דבר ודבר שגילה הוא ז"ל תילי תילין של הלכות, מעיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר. כי כל דבריו הם כמעין הנובע. כאשר יראה הרואה מעט דמעט במקומות אשר חנני ה' למצוא דברים נפלאים ונוראים וכוונות כמה מצות בדיבור אחד שגילה רבינו ז"ל. כגון בהתורה שון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה (בסימן כ"ג בלקוטי תנינא(שהוא דיבור אחד. לחטוף היגון ואנחה לתוך השמחה כמבואר שם. והשם יתברך ערני והאיר עיני למצוא על פי הקדמה זאת דברים נפלאים הרבה הרבה, כאשר יראה הרואה באה"ע בתחלתו וכן בכמה מקומות. ואף על פי כן עיקר הכונה כפשוטו להתגבר לחטוף היגון ואנחה לתוך השמחה. דהיינו להפוך כל מיני עצבות לשמחה, כמבואר שם במקומו. אבל זה הענין בפשיטות להשתדל להתגבר על כל מיני עצבות ולהפוך הכל לשמחה, קשה וכבד מאד להכניס בלב האדם. והשם יתברך ערני להרחיב הדיבור בזה, ולהר~ אות ולגלות שבזה תלוי קיום כל התורה. כי שמחה היא הנקודה של כל התורה והמצות וכו'. ועל ידי הרחבבת הדרוש בזה, יכולין לר~ אות מרחוק עוצם מעלת השמחה וכמה וכמה צריכין להתחזק להפוך העצבות לשמחה. ותוכן הכוונה הוא לזכו לקיים עצה זו בפשטיות, ולב זכות לזה. וכן בשארי עצות ודרכים נפלאים שגילה הוא ז"ל כמו התורה ואיה השה לעולה בלקוטי תנינא סימן י"ב, שהעצה המבוארת שם עמוקה מאד. היינו שהפשיטות והתמימות שלהעצה והדרך הזה עמוק מאד. וצריכין להרחיב הדיבור בזה הרבה, ולדבר מזה בכמה לשונות. ובחסדי ה' האיר עיני, ומצאתי שדרך עצה זאת מרומז במקומות הרבה בתורה כמבואר בהלכות גביית חוב מהיתמומים, אשר המשכיל יכול להבין מדעתו דבר מתוך דבר, שכל התורה מליאה מדרך ועצה זאת. וכן בהתורה אזמרה לאלהי בעודי בסימן רפ"ב המובא בספר זה בהלכות השכמת הבקר הלכה א'. וכן בענין הרצון וההשתוקקות להשם יתברך שבכל הדברים האלה צריכין לדבר הרבה, עד שנזכה להכניס ~ אותם בלב הארדם לקיימם בפשיטות ובתמימות כי זה העיקר. כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. הן על כל אלה ההכרח להאריך ברוב המקומות, כדי להסביר העצה בפשיטות כדי שיביא תלמוד זה לידי מעשה. וגם מצד החידושים בעצמם. כי דברי רבינוז "ל הם עמוקים ורחבים מאד. ובכל תורה ותורה יש כמה וכמה הקדמות וענינים וחידושים נפלאים ובכל החידושים שהשםיתברך פקח עיני לחדש בהם כולם קשורים ומהודקים בקשרים הרבה בדבריו הנוראים והקדושים. ובכל מקום שמתרחב הדרוש והחידוש שחדשתי בעזרת השם יתברך בכולם צריכין לחזור בכל פעם לכל חלקי התורה שגילה רבינו ז"ל שכלולה מחלקים ופרטים הרבה מאד. וכאשר שמעתי מפיו הקדוש ז"ל שאמר על החידושים שלו שאין מי שיבינם היטב מחמת שצריכין לזכור היטב מאד את דברי תורתו הקדושה ולהיות בקי היטב בכל חדריו ופרטיו ודקדוקיו. ועל כן הוכרחתי בכמה מקומות להאריך ולהרחיב הדיבור ולחזור ענין אחד כמה פעמים, אולי יכנוס בלב המעיין תוכן הכוונה האמתית. לידע החידוש על בוריו. והעיקר שיבוא על ידי זה לידי מעשה להתעורר על ידי זה לקיים דברי רבינו ז"ל בפשיטות, לקיים ההקדמה שהוצאתי מדברי רבינו ז"ל אשר עליה בניתי הבנין ההוא. כי מאד עמקו מחשבותיו:וזה ברור וידוע לכל משכיל, שבכל המקומות שנמצא בספרים קדושים חידושים וביאורים באריכות גדול הן בגמרא ותוספות הן בספרי קבלה ופרד"ס כמו בספרי הש"ך על הח"מ או בספרי שות הבאים בדרך ארוכה מאד, או בספרי האר"י ז"ל, שכל דרוש ודרוש מתרחב והולך מאד. ועל פי רוב הדרוש שבסוך מקושר מאד להדרוש שלפני כמה וכמה דפין. ומי שבקי היטב בכתבי האריז"ל, מבין שכמעט כל הספר עץ חיים ופרי עץ חיים הם דרוש אחד גדול כל כך. בכל מקומות הבאים בארוכה כאלה, חלילה להמעיין להתבהל ולפחוד איך אפשר לתפוס במוח ושכל דרוש ארוך מאד כזה. כי על זה נאמר ועיני כסיל בקצה הארץ כמו שפירש רש"י שם עיין שם. אבל החכם אומר היום אלמוד מעט ומחר מעט וכו' כמבואר שם בפירוש רש"י עיין שם. וזה הענין צריכין בני הנעורים לידע מאד. וחובה על מוריהם ורביהם להודיעם זאת, לבל יתבהלו ויפחדו כלל מדרושף או חידוש ארוך. רק ישימו עיניהם ולבם עליו כסדר מעט מעט. ויקשרו בתחלה עניןאחד עד שיבינו ~ אותו קצת, ואחר כך ילכו להלן כסדר בהדרגה מחידוש לחידוש ומענין לענין עד שיגמרו עמוד או דף אחד. וכן ילכו כסדר בכל פעם מענין לענין בלי בהלה ובלבלול. ואז וביאו על מקומם בשלום, ויוכלו להבין אפילו דרוש ארוך מאד, אפילו מ י שאינו מופלג ביותר, והוכרחתי להזכיר זאת כאן, מחמת שבספרינו תודה לאל האריכות מצוי בהם מאד בכמה מקומות. על כן באתי להזכיר את המעיין לבל יהבלוהו רעיוניו רק ילך כסדר בהדרגה מענין לענין. ואז ילך לבטח דרכו, ואז אם ישים לבו היטב יבין שכל מה שנראה לאריכות דברים הכל נצרך אל ביאור הענין מאד. כי באמת בכמה מקומות מה שנדמה לאשריכות הוא רק בהשקפה ראשונה קודם שמשימין לב להבין הענין היטב לאשורו. אבל אחר כך כשמסתכלין להלן יותר ויותר ומשימין עיניו ולבו אל הדבירם הנאמרים שם עד שמבינים ~ אותם היטב. אזי רואין כל הדבירם שחזרתי כמה פעמים חססר עדיין הרה מה שהיו צריכין עוד לבאר יותר. כי בעזרת השם יתברך יש בספרים אלו ברוב המקומות דברים עמוקים הרבה. כי יסודותם בהררי קדש על פי ההקדמות הנור~ אות שגילה רבינו הגקדול והקדוש אשר כל דיבור ודיבור שיצא מפיו הקדוש והנורא זצ"ל אין שיעור ואין קץ להעמקות שיש בו עד אין סוף ותכלית כאשר יבין כל חד כפום מה דמשער בלבי' מי שחפץ בהאמת לאמתו (ואין כאן מקומו להאריך בזה, ומעט מבואר במקומות אחרים עיין שם). ועל כן גם אלו החידושים שחננ מחמת שכולם הם כמו פירוש וביאור על דבריו הקדושים ז"ל. אבל באמת ידעתי בנפשי שעדיין לא נגעתי בדבריו אפילו פחות מטפה מן הים:וה' אלהים אמת ינחני בדרך האמת כאשר בוחן לבות ידוע צפון לבי ומחשבתי שכל תשוקתי הוא רק לנקודת האמת. ברוך אלהינו אשר טוב גמלנו ונתן לנו תורת אמת. אלה ואלה יוסף עמנו ויזכור חסדי אבות ויתן ליעקב אמת. ויקוים מהרה אמת מארץ תצמח עד יוכן בחסד כסא דוד, וישב עליו באמת במהרה בימינו אמן כן יהי רצון.
השכמת הבוקר א
אות א
יתגבר כארי לעמוד בוקר לעבודת בוראו שיהא הוא מעורר השכח. הג"ה. שויתי ה' לנגדי תמיד זה כלל גדול בתורה וכו':
כי איתא בדברי רבינו ז"ל (בסימן רפ"ב) שכשאדם מתחיל לחפר עצמו ורואה שהוא רחוק מאד מהשם יתברך. והוא מלא חטאים וטפגמים הרבה. ונדמה לו שהוא רחוק מטוב אזי הוא צריך לחפש ולבקש ולמצוא בעצמו איזה טוב איך אפשר שלא עשה איזה טוב מימיו. ואף שהוא רוה שגם מעט הטוב שעשה הוא מלא פצעים. כי מעורב בפסולת הרבה. אף על פי כן אי אפשר שאין בו איזה נקוה טובה על כל פנים. וכן יחפש וימצא בעצמו עוד איזה טוףב. ואף שזה הטוב גם כן מעורב בפסולת הרבה. אף על פי כן על כל פנים יש בו איזה נקודה טובה. וכן יחפש וימצא בעצמו עוד איזה נקודות טובות. ועל ידי זה שדם את עצמו לכף זכות ומוצא בעצמו נקודות טובות עדיין. אף על פי שעשה מה שעה ופגם מה שפגם. על ידי זה הוא יוצא באמת מכף חובה ונכנס בכף זכות באמת ועל ידי זה יכול לזכות לתשובה. וזה בחינת (תהלים ל"ז) ועוד מעט ואין רשע וכו'. על ידי ~ אותו העוד מעט שם אינו רשע על ידי זה והתבוננת וכו' עיין שם. ועל ידי זה יכול לשמח את עצמו. ואזי יכול התפלל וזה בחינת (שם קמ"ו) אזמרה לאלקי בעודי. על ידי העוד מעט שמוצא בעצמו על ידי זה יכול לזמר ולהודות לה' ועל ידי זה נעשין נגונים. כי הנגונים נעשין על ידי שמבררין רוח טובה מן רוח נכאה וכו'. וזהו אזמרה דיקיא בחינת נגונים וכו'. וכן צריכין לדון את אחרים לכף זכות אפילו רע גמור צריכין לחפש ולמצוא בו איזה נקודה טובה וכו' וכו'. עיין שם, ומי שיכול זאת למצוא נקודה טובה אפילו בפושעי ישראל הוא יכוללהיות חזן ולהתפלל לפני העמוד וכו' עין שם. ודע שכל אחד מצדיקי הדור בונה משכן שמשם מקבלין תינוקות של בית רבן הבל פיהם שאין בו חטא בשביל זה הם מתחילין מן ויקרא וכו' עיין שם. וזה הצדיק שיכול לקט כל הטוב שנמצא בכל אחד. הוא ידוע כל הבחינות שיש בענין זה של המשכנות הנ"ל שבונין הצדיקים שמשם מקבלין התינוקות הבל פיהם שאין בו חטא וכו' וכו' עיין שם כל זה היטב:
אות ב
וזה בחינת התעוררות השינה. כי כשאדם רואה שרחוק מהשם יתברך וכו' זה בחינתש ינה שהיא אחד מס' במיתה וכשמחפש ומבקש ומוצא בעצמו איזה נקודה טובה עדיין ומחיה ומשמח את עצמו ומועורר את עצמו לעבודת השםיתברך על ידי זה. זה בחינת התעוררות השינה. וזה בחינת תהלים ב') ה' מה רבו צרי רבים וכו'. היינו הצרים של הנפש שהם החטאים והפגמים של כל אחד שזה עיקר צרות האדם וכשהם מתגברים על האדם ח"ו אזי הם רוצים להפיל ~ אותו לגמרי ח"ו כאלו אין לו עוד שום תקוה ח"ו. וזהו (שם) רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלקים סלב. ואזי הוא בבחינת שינה כנ"ל וזהו (שם) אני שכבתי ואישנה. כי זה בחינת שינה כנ"ל. אבל באמת האדם אסור לייאש עצמו. וצריך להתגבר לעורר משינתו על ידי עהמעט טוב שמוצא בעצמו עדיין כנ"ל וזהו (שם) הקיצותי כי ה' יסמכני שאני מתגבר ומתעורר משינתי כי איני מייאש עצמי עדיין כי ה' יסמכני. כי הנקודה טובה שאדם מוצא בעצמו זה בחינת אלקות כביכול. כי כל הטוב מאתו יתברך כי אורייתא וישראל וקוב"ה כולא חד נמצא כשיש בישראל איה נקודה טובה. דהיינו איזה מצוה או דבר טוב. זה הטוב הוא אחדות גמור עמו יתברך כי (תהלים קמ"ה) טוב ה' לכל, וכמו שכתוב (שם ל"ג) טעמו וראו כי טוב ה' כי כל הטוב שנמצא בכל מקום שהוא הוא הכל ממנו יתברך. וזהו (שם ב') הי ה' יסמכני. היינו הנקוה הטובה שאני מוצא בעצמי שהוא בחינת אלקות בחינת טוב ה' לכל. זה הוא סומך ~ אותי ומקיץ ~ אותי מהשינה ואזי (שם ב') לא אירא מרבבות עם אשר סביב שתו עלי כי שוב איני מתיירא מהם אף על פי שהם כמה רבבות פגמים וחטאים שעומדים עלי להפילני ח"ו. כי מאחר שאני מוצא בעצמי עוד איזה נקודה טובה על ידי זה אני תעורר מהשינה. ועל ידי זה אני נכנס באמת לכף זכות ועל ידי זה אזכה לתשובה וכו' כנ"ל. כי כל הרע נדחה מפני מעט הטוב שמוצא בעצמו ומחיה ומרים את עצמו בזה. כי מעט מן האור דוחה הרבה מן החשך כידוע. וזהו בחינת (שם קל"ט) הקיצותי ועודי עמך על ידי העוד מעט וכו' שלי דהיינו הנקוה טובה כנ"ל בחינת אזמרה לאלקי בעודי כנ"ל. וזהו ועודי עמך היינו העוד מעט שלי שהוא עדיין עמך כנ"ל על ידי זה הקיצותי כי זה בחינת התעוררות השינה כנ"ל:
אות ג
וזה בחינת (שם נ"ז)עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר. היינו שצריך האדם להתעורר אתעצמו משינתו ומנפילתו. ועל ידי מה יתעורר את עצמו על ידי הנקודות טובות שמוצא בעצמו עדיין וזהו אעירה שחר כי הנקודה טובה היא בבחינת שחר בבחינת (שיר השירים א') שחורה אני ונאוה בנות ירושלים כי מחמת שזאת הנקודה מעורבת בפסולת הרבה ובפגמים הרבה שפגם זה אדם על ידי זה נדמה שהיא שחורה כי מונחת בקדרות ובשחרות ח"ו אצלו. אבל כשדן את עצמו לכף זכות ומעורר ומוצא בעצמו הנקוה טובה כנ"ל אזי היא אומרת שחורה אניונאוה אל תראוני שאני שחרחורת וכו'כ י אין השחרות משלי וכו' כמו שפירש רש"י שם. כי הנקוה טובה בעצמו שיש אצל האדם אפילו אצל פושעי ישראל היא נאוה ויפה מאד. רק שהשחרות חופה עליה. אבל כשמעוררין ~ אותה היא אומרת שחורה אני ונאוה. אל תראוני שאני שחרחורת כי מצד עצמי אני נאוה עד מאד. וזה בחינת מה שאמרו רז"ל (מדרש שיר השירים א') שחורה ני במעשה העגל ונאוה אני במעשה המשכן. היינו אף על פי שיש לי חטאים הרבה. ונתרחקתי מאד ממנו יתברך. וזה בחינת מעשה העגל שכולל כל החטאים שבעולם. כי (חולין ה') כל המודה בעבודה זרה כאלו כופר בכל התורה כולה. אף על פי כן ונאוה אני במעשה המשכן. היינו בחינת מעט טוב שאני מוצא עצמי עדיין. כי תיכף אחר מעה העגל נצטוו על מלאכת המשכן על ידי שנתרצה השם יתברך לישראל על ידי משה שמסר נפשו עליהם והתפלל בעדם. כי משה היה יכול זאת למצוא נקודה טובה אפילו בהפחות שבפחותים כמבואר בדברי רבינו ז"ל כמה פעמים (רפ"ב ח"א פ"ב ח"ב) ועל ידי זה היה יכול להתפלל עליהם תמיד אפילו כשפגמו בכל התורה כולה במעשה העגל. אף על פי כן מצא בהם נקודות טובות. ועל כן אמר משה (שמות ל"ב) למה ה' יחרה אפך בעמך וכו'. כי הוא מצא הטוב שבהם ואזי נדחה הרע לגמרי נ"ל ועל כן אמר למה ה' יחרה אפך בעמך. כי הרע אינו נחשב כלל כנגד מעט הטוב שיש בהם עדיין. והשם יתברך נתרצה לו וינחם על הרעה וכו'. ואז מד השם יתברך למשה סדר תפלה וסידר לפניו י"ג מדות של רחמים. וזהו (שם) ויאמר אני אעביר כל טובי וכו' שלמדו וגילה לו כל הטוב שלו יתברך כביכול כדי שידע שהשם יתברך טוב לכל תמיד ויכולין לעורר הטוב בהגרוע שבגרועים ולהכניסו בכף זכות ולהחזירו בתשובה, וזה בחינת י"ג מדות של רחמים בחינת (שם) ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים וכו' שהשם יתברך מלא רחמים וטוב לכל ומאריך אף לצדיקים ולרשעים. כי הוא מטה כלפי חסד ודן את הכל לכף זכות ומוצא נקודה טובה אפילו בפושעי ישראל ועל ידי זה מכריע ~ אותם לכף זכות כנ"ל. וזהו בחינת (שם) נוצר חסד לאלפים. שבחינת החסד דהיינו מה שהוא יתברך מטה כלפי חסד ודן לכף זכות ומוצא נקודה טובה וכו' כנ"ל. זה החסד נוצר וממתיק לאלפים היינו אף על פי שיש כנגד זה אלפים ורבבות פגמים שפגם ~ אותו האדם אף על פי כן מעט הטוב שמוצא על ידי החסד כנ"ל דוחה הכל כנ"ל. ועל ידי זה (שם) נושא עון ופשע וכו'. כי על יד זה נכנס באמת לכף זכות וכו' כנ"ל:
אות ד
ואז כשנתרצה השם יתברך למשה על ידי שמצא טוב בכל ישראל אפילו אחר מעשה העגל כנ"ל, כי משה היה כולו טוב בבחינת (שמות ב') ותרא ~ אותו כי טוב הוא, ועל כן היה לו כח תמיד למצוא הטוב בכל אחד אפילו בהפושעי ישראל כנ"ל. ועל ידי זה נתרצה השם יתברך כנ"ל.ואזי צורה להם על מלאכת המשכן שיביא כל אחד נדבת לבו למלאכת המשכן. כי היה מעורר הטוב שבכל אחד. וכל אחד כפי הטוב שהיה לו הבאי נדברת לבו הטוב למלאכת המשכן. כי המשכן נבנה מכל הטוב שנתברר מכל אחד מישראל שזהו בחינת (שמות כ"ה) זהב וכסף ונחשת ותכלת וארגמן ותולעת שני וכו' שהביא כל אחד ואחד כפי הנקודה טובה שלו כי זהב וכסף ונחשת ותכלת וכו' הם בחינת הגוונין עילאין שהם בחינת הטוב שיש בכל אחד מישראל שזהו בחינת ישראל אשר בך אתפאר שהם כלולים מגוונין סגיאין היינו הנקודות טובות שיש בכל אחד מישראל נקודה טובה אפילו בהפחותים שבהם מה שאין בחבירו כמבואר במקום אחר (ל"ד ח"א) והשם יתברך מתפאר בהם כנ"ל. וזה בחינת הגוונין היו בבית המקדש והשמשכן בחינת זהב וכסף וכו'. שהביא כל אחד מנדבת לבו הטוב. כי שם היו כלולים כל הנקודות טובות שהם בחינת גוונין עילאין שיש בכל אחד מישראל ועל כן אחר מעשה העגל שאז הוצרך משה לחפש ולמצוא הנקודות טובות שיש בכל אחד מישראל ועל כן אחר מעשה העגל שאז רוצרך משה לחפש ולמצוא הנקודות טובות שיש בכל אחד מישראל כנ"ל. על כן אז דייקא נצטוו על מלאכת המשכן. כי המשכן נבנה מזה מנקודות טובות הנ"ל כנ"ל. והו שחורה אני במעה העגל ונאוה אני במלאכת המשכן היינו בנקודות טובות שאני מוצא בעצמי שהם בחינת מלאכת המשכן כנ"ל.וכן מובן בדברי רבינו הנ"ל שעל ידי הטוב שמוצאין בכל אחד מישראל על ידי זה נבנה המשכן. ועל כן זה שיכול למצוא כל הטוב שיש בישראל שהוא בחינת חזן כנ"ל הוא ידוע כל הבחינות שיש בענין המשכן של כל אחד מהצדיקים הנ"ל עיין שם. כי עיקר בנין המשכן הוא על ידי זה על ידי הטוב הנ"ל. ובזה מקושרים היטב דברי רבינו הנ"ל עיין שם היטב:
אות ה
וזהו תהלים נ"ז) עורה כבודי עורה וכו', ועל ידי מה אוכל להתעורר על ידי אעירה שחר על ידי מה שאני מעורר השחר. היינו הנקודה טובה שהיא חבינת שחר בחינת שחורה אני ונאוה על ידי זה אוכל להתעורר משינתי ונפילתי וכו', כנ"ל. וזהו בחינת עורה הנבל וכו' כי על ידי זה נעשין נגונין בחינת אזמרה לאלקי בעודי כנ"ל:
וזה מרומז בדברי השלחם ערוך יתגבר כארי לעמוד בבקר לעבודת בוראו שהאדם צריך להתגבר ולהתעורר משינתו ונפילתו ועלידי מה יתעורר על ידי שיהא הוא מעורר השחר היינוכ נ"ל. שיעורר הנקודות טובות שהם בחינות שר בחינת אעירה שחר. ועל ידי זה יתעורר משינתו ונפילתו וכו', כנ"ל. וזהו בחינת לעמוד בבקר כי עיקר ההתעוררות מהשינה הנ"ל הוא על ידי בחינת (זוהר מקץ ר"ג) בקר דאברהם איש החסד דהיינו על ידי שמטה כלפי חסד ודן את עצמו לכף זכות כנ"ל. ועל כן היה אברהם מגייר גרים. כי היה מטה כלפי חסד ומצא נקודה טובה בכל אחד. ועל ידי זה קירב הכל להשם יתברך כנ"ל. וזהו שנסמך ההג"ה שויתי ה' לנגדי תמיד היינו שתמיד אני משים ומשוה ה' לנגד עיני כי אף על פי שאני רחוק ממנו יתברך. אף על פי כן ה' לנגדי תמיד בכל מקום כי אני מוצא בעצמי נקודה טובה כנ"ל. וזה פירוש הפסוק (תהלים ט"ז) שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט. היינו שתמיד אני משים ה' לנגדי אפילו במדרגות התחתונות ח"ו. כי (שם) מימיני בל אמוט. כי על ידי בחינת ימין בחינת אברהם בחינת חסד על ידי זה בל אמוט. בבחינת (שם צ"ד) אם אמרתי מטה רגלי חסדך ה' יסעדני. כי על ידי החסד. היינו שמטה כלפי חסד ודן את עצמו לכף זכות ומוצא בעצמו איזה נקודה טובה עדיין. על ידי ה יכול למצוא השם יתברך תמיד ועל ידי זה לא ימוט לעולם וזהו (שם) ברוב שרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו נפשי היינו כשרוב המחשבות מבלבלין ~ אותי ורוצין להפיל ~ אותי ח"ו על ידי ריבוי הפגמים וכו'. אזי תנחומיך ישעשעו נפשי דהיינו מה שהשם יתברך מנחם ~ אותו במה שעוזר לו למצא איזה נקודה טובה בעצמו. וזהו נחמתו ובזה משעשע נפשו וכו' כנ"ל:
אות ו
נמצא שעיקר בחינת התעוררות השינה הוא על ידי הנקודות טובות שמוצאין בעצמו אפילו כשהוא ח"ו במדריגה התחתונה מאד וכו' כנ"ל. כי בלילה שהוא זמן השינה. אזי השכינה מבררת בירורים כידוע וזה מרמז על הנ"ל שכשמתגבר בחינת השינה על האדם אזי צריך לבקש ולחפש למצוא בעצמו נקודות טובות ועל ידי זה יתעורר משינתו כנ"ל וזה בחינת (שם עז) אזכרה נגינתי בלילה עם לבי אשיחה ויחפש רוחי, שאני מחפש ומבקש הרוח טובה בחינת נקודה טובה. ועל ידי זה נעשין נגונים כנ"ל בחינת אזכרה נגינתי בלילה וכנ"ל. ועל ידי זה שמתגבר להתעורר משינתו על ידי הנקודות טובות שמוצא בעצמו כנ"ל. על ידי זה עיקר תיקון התפלה. כי עיקר התפלה הוא רק כשזוכה למצוא בעצמו הנקודות טובות. בבחינת אזמרה לאלהי בעודי כנ"ל. וזהו בחינת סדר התפלה שבתחלה אומרים קרבנות וקטרת שהם בחינת בירורים שמוצאין ומבררין נקודות טובות אפילו מבחינת בהמיות מתכלית העשיה כידוע. כי זה עיקר בחינת הקרבן להעלות מבהמה לאדם. וזה בחינ קטרת שהיו בהם חלבנה דהיינו שמבררין ומוצאין הטוב אפילו בפושעי ישראל בבחינת חלבנה, וכמו שלמדו רז"ל מזה (כריתות ו' ע"ב) כל תפלה שאין בה מתפלת פושעי ישראל אינה תפלה (א) כי עיקר התפלה בבחינת קטרת על ידי שמבררין ומוצאין נקודותטובות אפילו בפושעי ישראל בבחינת חלבנה כנ"ל. וזה בחינת י"א סמני הקטרת היינו יו"ד סמנים חוץ חלבנה. זה בחינת עשרה מיני זמרה שהם נעשין על ידי שמבררין ומוצאין הטוב שבפושעי ישראל בבחינת חלבנה כנ"ל:
אות ז
וכשאנו אומרים פרשת הקרבנות כאלו הקרבנום כמו שאמרו רז"ל כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה וכו' (ב) כי עיקר תיקון הקרבנות הוא בבחינת הדיבור להעלות מדומם צומח חי למדבר. כי הנקודות טובות כשעולין ממקום שעולין ממדריגות התחתונות העיקר הוא שיעלו לבחינת דיבור כי מתחלה כשאין נתברר וניכר הטוב מחמת הרע שחופה עליו. אזי הוא בבחינת אלם שאין לו דיבור בבחינת (תהלים ל"ט) נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכו' וכשמגלין את הטוב כנ"ל אזי עיקר התגלות הטוב ועלייתו הוא בחינת הדיבור וזה בחינת (שיר השירים ב') יונתי בחגוי הלסע בסתר המדריגה זה בחינת הנקודה טובה שהיא בחינת יונה תמה שתמימה עם בן זוגה ואינה מנחת ~ אותו לעולם וכו' כמו שאמרו רז"ל (מדרש שיר השירים ד') כי הנקודה טבוה שיש בכל אחד אפילו בהפחות שבפחותים היא דבוקה תמיד עם השם יתברך לעולם בכל מקום שהיא וכשהיא נולת ח"ו בעמקי הקליפות המקיפין ~ אותה מכל צד בחינת יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה בתכלית ההסתרה. אזי השם יתברך אומר לה (שם) הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב ומראך נאוה כי אף על פי שאתה בסתר המדרגה אף על פי כן אתה בעצמך נאוה מאד בבחינת שחורה אני ונאוה כנ"ל ועל כן תגלה את עצמך ותראה את מראיך. כי עדיין אתה נאה כי הנקודה טובה נאוה תמיד ועל כן הראיני את מראיך השמיעני את קולך היינו שתגלה ותמצא מר~ אות יופי הנקודה טובה, ועל ידי זה השמיעני את קולך. כי על ידי זה זוכין לדיבור, כי אז יכולין לדבר להודות ולהלל להשם יתברך. כי מקודם לא היה יכול לדבר כלל כנ"ל. וזהו בחינת (שם ח') היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמעיני. ופירש רש"י היושבת בגנים בין האומות וכו' היינו בחינת הנקודות טובות שהם יושבים ומונחים בין האומות שהם התאוות רעות ופגמים וכו' שהם בחינת או"ה כמובא במקום אחר. (סימן לו ח"א) והשם יתברך מתאוה לקולם. וזהו חברים מקשיבים לקולך השמיעיני. כי השם יתברך מתאוה שיתגלו הנקודות טובות וישמיעו את קום בזמר והלל להשםיתברך כנ"ל וזה בחינת הקרבן שמעלין הנקודות טובו לבחינת מדבר כנ"ל. ועל כן העוסק בתורת עולה כאילו הקריב וכו'. כי עיקר תיקון הקרבן הוא בבחינת הדיבור כנ"ל:
אות ח
וזה בחינת (מגילה ג') כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם. כי עיקר תקון הקרבן שהוא למצוא ולברר הנקודה טובה מתוך הפסולת מבחינת הבהמיות הוא על ידי הכהן איש החסד. כי על ידי שמטה כלפי חסד ודן לכף זכות על ידי זה מוצאין נקודות טובות בכל מדריגות התחתונות שזהו בחינת הקרבנות כנ"ל ועל כן כל תיקוני הקרבן נעשין על ידי הכהן איש החסד שהוא בחינת אברהם כמו שכתוב (תהלים ק"י) אתה כהן לעולם וכנ"ל. ועל ידי זה נעשין נגונים כנ"ל. וזה בחינת לוים בדוכנם היו מנצחים בשיר על הדוכן בשעת הקרבת הקרבן. כי על ידי בחינת הנקרבן הנעשה על ידי הכהן איש החסד שזהו בחינת שמבררין ומוצאין טוב על ידי שמטי כלפי חסד. על ידי זה נעשין ניגונים כנ"ל.וישראל במעמדן שהיו עוסדין בתורה. זה בחנית הדיבור שעל ידי זה היו מעלים הטוב להדבור שזה עיקר עלייתו כנ"ל, ועל כן היו אנשי המעמד קורין בפרשת בראשית (תענית כ"ו) ובפרשת האזינו כי מעה בראשית עיקרו על ידי בירור הטוב בבחינת ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית וה בחינת כי טוב הנאמר בכל ששת ימי בראשית כי קודם תיקון מעשה בראשית נאמר (בראשית א') והארץ היתה תהו ובוהו וחושך זה בחינת התגברות הרע שחופה על הטוב, והתיקון היה על ידי בחינת (שם) ורוח אלהים מרחפת דא רוחו של משח שהוא בחינת הטוב כי כל הנקודות טובות שמוצאין בכל אחד מישראל זה בחינת התנוצצות משיח כי עיקר הטוב הוא משיח בחינת משה בבחינת (רות ג') והיה בבוקר אם יגאלך טוב יגאל. ועל ידי בחינת רוח אלהים רוח טובה בחינת רוחו של משיח על ידי זה עיקר קיום ובנין העולם. ועל ידי זה על ידי הנקודות טובות שמוצאין מתוך תוהו ובוהו וחשך על ידי זה (בראשית א') ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור וכו'. ואזי (שם) ויבדל אלהים בין האור והחושך וכו'. כי על ידי הנקודה טבוה נכנס באמת לכף זכות ואזי נתגלה האור ונבדל ונפשר החשך מן האור הרע מן הטוב וכו' וכנ"ל. נמצא שעיקר מעה בראשית על ידי שמוצאין ומבררין הנקודה טובה כנ"ל וה בחינת (עיין בהקדמת התיקונים) ציורא דמשכנא כציורא דעובדא דבראשית. כי המשכן הוא גם כן מבחינת הטוב שנתברר וכו' כנ"ל. ועל כן היו עוסקים אנשי המעמד שהיו עומדין על הקרבנות במעשה בראשית. כי הקרבן הוא בבחינת מעשה בראשית שהוא בחינת בירור הטוב וכו' כנ"ל. ועל כן היה הקרבן נעשה במשכן או בבית המקדש. כי המשכן והבית המקדש הם גם כן נבנם על ידי בירור הטוב וכו' כנ"ל. וזה בחינת (דברים ג') ההר הטוב הזה הנאמר בבית המקדש. וזה בחינת פרשת האזינו שהיו קורין אנשי המעמד. כי פרשת האזינו היא השירה שהבטיח משה רבינו שעל ידי השירה הזאת לא תשכח התורה כמו שכתוב (שם ל"א) וענתה השירה האת וכו'. שאפילו בתכלית ההסתרה בחינת (שם) ואנכי הסתר אסתיר תהיה השירה לעד. כי השירה מרמזת שאפילו אם ישראל רחוקים מאד מהשם יתברך בתכלית ההסתרה אף על פי כן הם קרובים אליו יתברך כי עדיין נמצאים בהם אילו בהפחותים נקודות טובות וכנ"ל. וזה בחינת (שם ל"ב) כי חלק ה' עמו יעקב וכו'. ימצאהו בארץ מדבר שאפילו בארץ מדבר ובתהו מוצאין חלק ה' עמו. היינו בחינת נקודות טובות שהם בחינת חלק ה' עמו וכן' ועל כן קורין בפרשת האזינו על הקרבנות וכנ"ל. כי על כן נקראת פרשת האזינו שירה כמו שכתוב וענתה השירה וכ' כי מהנקודות טובות הנ"ל שמוצאין בארץ מדבר ובתהו וכו' כנ"ל מזה נעשה שירה וניגון כנ"ל ואחר אמירת הקרבנות וקטרת שהם בחינת שמבררין ומוצאין נקודות טובות אפילו במדריגות התחתונות מאד כנ"ל. אחר כך אומרים פסוקי דזמרה. כי על יעד הנקודות טובות הנ"ל על ידי זה נעשין נגונים בחינת אזמרה לאלהי בעודי אזמרה דייקא כנ"ל. וזה בחינת פסוקי דזמרה שהם בחינת הזמירות והנגונים שנעשין על ידי שמבררין ומוצאין נקודות טובות שבמדריגות התחתונות כנ"ל ועל כן אומרם בתוך פסוקי דזמרה פסוק אזמרה לאלהי בעודי הנ"ל וכנ"ל:
אות ט
ואחר כך אומרים ברכת קריאת שמע ומברכין להשם יתברך על חידוש מעשה בראשית שמחדש בטובו בכל יום תמיד. זה בחינת מעשה המשכן שנבנה מהטוב הנ"ל כנ"ל. כי ציורא דמשכנא כציורא דעובדא דבראשית כנ"ל. ושם עיקר תיקון התפלה כמו שכתוב (ישעיה נ"ו) כי ביתי ביתי תפהל יקרא לכל העמים נאום ה' אלהים מקבץ נדחי ישראל וכו'. כי עיקר בנין בית המקדש הוא על ידי שהשם יתברך מקבץ נדחי ישראל על ידי שמוצא גם בנהנדחים והאובדים נקודות טובות ומקבץ ~ אותם אל הקדושה. ועלידי ה הטוב שיתקבץ בעת ביאת הגואל במהרה בימינו. על ידי זה יהיה בנין בית המקדש בחינת ההר הטוב הזה כנ"ל. ושם עיקר תיקון התפלה כנ"ל. כי עיקר התפלה הוא רק על ידי זה על ידי הטוב שמוצאין כנ"ל. ועל כן קודם התפלה אומרים קרבנות ופסוקי דזמרה דהיינו שמבררין הנקודות טובות וכו' ומזה נעשה נגונים וזמירות כנ"ל ואחר כך בונין מזה משכן שם עיקר תיקון התפלה. וזה בחינת ברכות קריאת שמע שם בחינת היכלות דקדושה בחינת משכן בחינת בית המקדש שהם הם היכלות דקדושה ועל כן אומרים אז ובטובו מחדש בל יום תמיד מעשה בראשית. כי ציורא דמשכנא כציורא דעובדא דבראשית כנ"ל. ומשם מבחינת המשכן מקבלין התינוקות הבל פיהם שאין בו חטא. וזה בחינת קריאת שמע בחינת (דברים ו') ושננתם לבניך וכו' ולמדתם ~ אותם את בניכם לדבר בם וכו'. כי עיקר בחינת קריאת שמע הוא מבחינת הטב שנתברר כנ"ל. ועל ידי ה נתיחד קוב"ה ושכינתיה על ידי העלאת מ"ן שמתפארת השכינה כביכול חזי במה ברא קאתינא לגבך. וכל זה על ידי מה שמוצאין נקודות טובות אפיל בפושעי ישראל, כי זה בחינת העלאת מ"ן העלות הקדושה מעמקי עמקי הקליפות. ובה מתפארת ביותר ויותר. כי זה עיקר כבוד השם יתברך כמו שכתב רבינו ז"ל כמה פעמים כמו שכתוב בזוהר (יתרו דף ס"ז) כד אתי יתרו דייקא כדין איסתלק ואיתייקר שמא דקוב"ה עילא ותתא כי דייקא כשנתרוממו ונתעלו הנקודות טובות שהיו מונחים למטה מאד בזה דייקא מתפארת השכינה כביכול ביותר. ועל ידי זה נתייחד קוב"ה ושכינתי' בחינת ה' אלהינו ה' אחד כידוע. וזה בחינת (שמות כ"ו) והיה המשכן אחד שנכללין כל הנקודות טובות באחדותו יתברך ואז מתחילין להתפלל התפלה של י"ח ומתחילין אדני שפתי תפתח וכו'. כי על ידי כל הנ"ל על ידי זה דייקא יכולין להתפלל על ידי שמוצאין הטוב ועושין משכן וכו'כ נ"ל. ואז יכולין לפתוח פה לדבר כי זה עיקר עליית הטוב שיעלה לבחינת דיבור. ועל כן מבקשין על זה אדני שפתי תפתח וכו':
אות י
וזה בחינת לבישת בגדים שצריך לאחוז המלבוש בצד ימין ולעולם יגביר הימין על השמאל כי העיקר תלוי בבחינת ימין דהיינו על ידי שמטה כלפי חסד ומוצא בעצמו איזה נקודות טובות. ועל ידי זה מתעורר מהשינה כנ"ל.ועל ידי זה נעשין לבושין להלביש את נשמתו שהיתה ערומה עד עכשיו כל זמן שלא נתגלה הטוב בעת שהיה בבחינת שינה. וזהו בחינת ברכת מלביש ערומים שמברכין בשחרית כמובא. כי על ידי הנקודות טובות שנתגלין שהם בחינת (ישעיה מ"ט) ישראל אשר בך אתפאר. כי בהם מתפאר השם יתברך כביכול כנ"ל. על ידי ה נעשין לבושין בחינת בגדי פאר בגדי כבוד וזה בחינת ציצית ותפילין שהם בחינת לבושין דנשמתא בחינת (זוהר בראשית כ"ג) כי הוא כסותה לבדה הוא שמלתו לעורו דא ציצית ותפילין שהם נעשין מהנקודות טובות שמתבררין בלילה בבחינת הנ"ל כמובן בספרים. נמצא שעיקר בחינת לבושין בחינת בגדי פאר כלליות הגוונין נעשין מבחינת הנקודות טובות שמתבררין שהם בחינת כלליות הגוונין כנ"ל. ועל כן (סימן ב' ס") צריכין להגביר הימין בשעת לבישה כי כל זה נמשך מבחינת ימין על ידי שמטה כלפי חסד. שעל ידי זה מוצא נקודות טובות וכו'. ועל ידי זה נעשין לבושין כנ"ל:
אות יא
וכל ברכת השחר מרמז על זה שמשבח להשם יתברך שעזרו למצוא בעצמו נקודות טובת כדי שיתעורר משינתו ונפילתו. וזהו בחינת הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה כי הנקודה טובה היא בחינת יום. והרע הוא בחינת לילה וחשך. ועל ידי שמוצא הנקודות טובות ואזי נבדל מהרע ואזי מבדיל בין יום ובין לילה. וה בחינת להבחין בין יום וכו' וזה בחינת שלא עשני גוי וכו'. כי אם לא היה מוצא בעצמו הנקודה טובה היה יכול ליפול לגמרי ח"ו והיה נעשה גוי ח"ו. ועכשיו על ידי שנתעורר ונתחזק על ידי שעזרה השם יתברך למצוא בעצמו נקודה טובה כנ"ל על כן הוא מודה ומשבח להשם יתברך שלא עשני גוי וזה בחינת פוקח עורים מתיר אסורים זוקף כפופים. כי מתחלה בעת שינתו ונפילתו היה בבחינת עור המגשש באפילה. והיה בית האסורים ממש והיה כפוף וכו'. ועכשיו על ידי הנקודה טובה שמצא בעצמו על ידי שפקח ה' את עיניו על ידי זה ניתר מאסוריו ונזקף מכפיפתו וכו'. כי על ידי זהזוכה באמת לצאת מכף חובה לכף זכות ולשוב בתשובה כנ"ל. וכן שאר הברכות כולם מרמזין על זה. וזהו שמסיים הנותם ליעף כח שנתן לו כח בתוך עיפתו הגדולה שיוכל עדיין להתעורר משינתו. וזהו המעביר שינה מעיני וכו' וכנ"ל. וכל זה על ידי החסד כנ"ל. וזהו שחותם הגומל חסדים טובים. כי הכל על ידי החסד בחינת (זוהר מקץ ר"ג ע"א) בוקר דאברהם על ידי שמטה כלפי חסד כנ"ל:
אות יב
וזה בחינת ד' פרשיות. פרשת שקלים בחינת צדקה. כי צדקה זה בחינת חסד לאברהם שעשה צדקה וחסד עם כל העולם שעל ידי זה יכולין למצוא הנקודות טובות כנ"ל.וה בחינת (ישעיה מ"א) צדק יקראהו לרגלו. שעל ידי צדקה יכולין לקרוא את הטוב שנופל במדריגה התחתונה בחינ רגלין בבחינת (רות ג') ותגל מרגלותיו ותשכב, וכן מרומז בדברי רבינו ז"ל במקום אחר (בסימן י"ז) שעל ידי צדקה מעוררי הטוב שנעלם וסתר במקומו הרחוקים מהשם יתברך. וזה בחינת שקלים של נדבת המשכן.כי המשכן נבנה מבחינת הטוב שנתלקט וכו' כנ"ל:
ואחר כך קורין פרשת זכור בחינת מ לחמ עמלק. כי על ידי זה שמוצאין הטוב כנ"ל. על ידי זה נכנע עמלק שהוא תוקף הסטרא אחרא שמתגבר ח"ו להפיל את החושי כח שבישראל כאלו אין להם תקוה עוד ח"ו. בבחינת (דברים כ"ח) ויזנב בך כל הנחשלים וכו' ואתה עיף ויגע וכו' שרוצה לזנב את הנחשלים דהיינו חלושי כח להפילם למטה ח"ו שזהו בחינת ויזנב בך וכו'. אבל כשזוכין למצוא בעצמו הנקודה טובה אפילו בעת נפילתו ח"ו. על ידי ה נכנע עמלק, ועל כן אחר פרשת שקלם שהוא בחינת התעוררו הטוב כנ"ל קורין פרשת זכור כי על ידי זה מכניעין את עמלק כנ"ל:
ואחר כך קורין פרשת פרה שהוא בחינת תשובה בחינת (מדרש רבה פרשת חוקת) תבא אמו ותקנח על בנה כי על ידי הנקודות טובות שמוצאין על ידי זה נכנע הרע בחינת עמלק. ועל ידי זה זוכנן באמת לתשובה כנ"ל. וזה בחינת (זוהר חוקת דף ק"פ ע"ב) פרה אדומה תמימיה. אדומה דא דינא קשיא. תמיטמה דא דינא רפיא. דיינו כשהוא בבחינתדינא קשיא שמתגבר הרע ח"ו שזה בחינתדינא קשיא ח"ו. אזי צריך לרפות הדין על ידי שמוצא בעצמו איזה נקודה טובה עדיין. וזה בחינת (במדבר י"ט) אש אין בה מום אשר לא עלה עליה עול. כי הנקודה טובה היא בחינ יונה תמה שאין בה שום מום. כי היא נאה ויפה בחינת שחורה אני ונאוה וכו' כנ"ל. וזה בחינת (פיט פרשת פרה) מטהר טמאים ומטמא טהורים. כי זאת הבחיה מה שדן את עצמו לכף זכותומוצא בעצמו נקודות טובות. זאת הבחינה מטהרת טמאים ומטמא טהורים. כי מי שהוא במדריגה התחתונה צריך דוקא למצוא זכות בעצמו כדי שלא יפול לגמרי ח"ו. ועיקר טהרתו ותשובתו על ידי ה דייקא כנ"ל. אבל מי הוא טהור כשיחזיק עצמו במדריגת הטוב בודאי נפגם על ידי זה כי יפול לגדלות ח"ו. וכמו שאמרו רז"ל אפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה היה בעיניך כרע. על כן אמרו כרע ולא רשע גמור ח"ו. כי אסור להחזיק עצמו לרשע גמור ח"ו רק אדרבא כשנדמה לו שהוא רשע גמור ח"ו ואפילו אם האמת הוא כך ח"ו. אף על פי כן צריך חלחפש ולבקש למצוא בעצמו נקודה טוב לבל יהיה ח"ו רשע גמור כנ"ל. ועל ידי זה נטהר וזוכה לתשוב כנ"ל. וזה בחינת מטהר טמאים ומטמא טהורים כ"ל:
ואחר כך קורין פרשת החדש. כי זה בחינת קידוש החדש בחינת מלוי הלבנה מפגימתה. כי זה ידוע שכישראל הם ח"ו במדריגה פחותה זה בחינת פגם הלבנה קטרוג הירח שמשם באי כל הפגמים והחטאים ח"ו. ועל כן כשאיש ישראל מתעורר ומוצא בעצמו נקודה טובה ועל ידי זה חוזר בתשובה כנ"ל. וזה בחינות מילוי הלבנה מפגימתה בחינת קידוש החדש. כי עיקר קידוש החדש הוא על ידי בחינת הנ"ל. כי בתחלת החדש בעת שרואין את הלבנה לקדש ~ אותה בבית דין אזי היא קטנה ודקה מאד מאד. ואזי היא רק בבחינת נקודה היינו בחינת נקודה טובה הנ"ל שהיא בחינת שחורה אני ונאוה וכו' כנ"ל. היינו כשהלבנה היא בתכלית המיעוט בסוף החדש אזי צריכין כל ישאל לחפשה ולבקשה עד שמוצאין עדי ראיה איזה נקודה קטנה מהלבנה ואזי מקדשין את החדש בבית דין שהוא בחינת תיקון ומילוי הלבנה. כי על ידי בחינת הנקוה לבד בחינתנקוה טוב שזוכין למצוא בתכלית המיעוט על יי זה נתתקנין ונכנסין אמת לכף זכות וכו' כנ"ל. שזהו בחינת תיקון ומילוי הלבנה מפגימתה וכו' כנ"ל. ועל כן אומרים הבית דין וכל ישראל מקודש מקודש. (ר"ה כ"ד) כי על ידי הנקוה לבד נתקדשין וכו' כנ"ל על ידי שדנים לכף זכות. וזה חינת שכולם אומרים מקוד מקודש דהיינו שעל ידי דבריהם מעלין את הלבנה מבחינת פגם ומיעוט לבחינת תיקון ומילוי שזהו קדושתה על ידי הנקודה אור לבד שאראו מהלבנה וזהו בעצו בחינת הנ"ל. כי על ידי קטרוג הירח נתמעטה ואז נתן לה השם יתברך את הכוכבים להפיס דעתה כמו שאמרו רז"ל (מדרש רבה פ"י) ומובא בפירוש רש"י. כי הכוכבים מרמזלין על בחינת הנקודותטובות שנמצאין בכל אחד מישראל שעל ידם נכנסין לכף זכות באמת על ידי שדנים ~ אותם לכף זכות כנ"ל בבחינת (דניאל י"ב) ומצדיקי הרבים ככוכבים וכו'. מצדיקי הרבים היינו צדיקי הדור שדנים את הכל לכף זכות. ועל ידי זה נכנסין אפילו פושעי ישראל באמת לכף זכות כנ"ל. וזהו בחינת כוכבים בחינת ומצדיקי הרבים ככוכבים כנ"ל. כי הכוכבים הם בבחינת נקודות. כי ז הפסוק ומצדיקי הרבים מדבר שם בסוף דניאל לענין הנ"ל כמבואר שם יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים וכו'. (שם) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים וכו'. היינו שבעיקבות משיחא בסוף הקץ שאז יתגבר ח"ו הסטרא אחרא כידוע ואז יהיה גודל הבירור והצירוף בחינת יתבררו ויתלבנו ויצרפו רים כו'. ואזי יהיה עיקר היקון על ידי בחינת הנ"ל על ידי מצדיקי הרבם. היינו על ידי הצשיקים שידונותא ת הכל לכף זכות וימצאו נקודות טובותאפילו בהפחותים מאד מאד שזהו עיקר עבודת הצדיקים ועל ידי זה דייקא יבא משיח במהרה ביימינו. כי זה בחינת משיח וכו' כנ"ל וזהו והמשכילים יזהירו וכו' ומצדיקי הרבים ככוכבים וכו' כי עיקר התיקון והגאולה בקץ האחרון יהיה על ידי בחינה זו על ידי בחינת הנקודות טובות הנ"ל. שהם בחינת כוכבים וכו' כנ"ל. וזהו בחינת (תהלים קמ"ח) הללוהו כל כוכבי אור. כי כל ידי הנקודות טובות שהם בחינ כוכבים המאירים על ידי זה יכולין להודות ולהלל לה' בחינת אזמרה לאלהי בעודי כ"ל. וזהו בחינת שנתן להלבנה את הכוכבים להפיס דעתה. כי על ידי בחינת הכוכבים שהם בחינת הנקודות טובות כנ"ל על ידי ה נתתקן פגם הלבנה כנ"ל:
והו בחינת קימת חצות. שצריכין לשבר תוקף השינה על ידי הנקודות טובות הנ"ל בבחינת (שם נ"ז) עורה כבודי עורה הנבל וכנור וכו'. וה בחינת (ברכות ג') כנור של דוש שהיה מנגן על ידי רוח צפון בחינת רוח טובה נקוה טובה הצפון וטמיר אפילו בתכלית השינה אפילו במדריגדה פחותה בבחינת (תהלים ל"א) מה רב טוך אשר צפנת ואלו הנקודות טובות מנשבין בכנור של דוד כי על ידי זה נעשין נגונים כנ"ל. ועל כן היה מנגן מאליו על ידי זה כנ"ל. ועל ידי זה מתעוררין מהשינה בחצות הלילה בתוקף השינה וכו' כנ"ל. וזה בחינת יציאת מצרים שנאמר בפרשה (שמות י"ב) החדש הזה לכם וכו'. כי פרשת החדש היינו קידוש החדש היא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל בעת יציאת מצרים. כי עיקר הגאולה של יציאת מצרים היה על ידי בחינת הנ"ל בבחינת (יחזקאל ט"ז) ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך. היינו שישראל היו מלוכלכים. כי היו בבחינת מ"ט שערי טומאה כידוע. והשם יתברך ריחם עליהם ומצא בהם נקודות טובות אפילו בתוקף טומאת מצרים שהתגברה עליהם כמו שאמרו רז"ל (מדרש תהלים קי"ד) בשביל ד' דברים לבד נגאלו. זה בחינת נקודות טובו שמצא בהם השם יתברך אפילו במחרים ועל ידי זה נגאלו. וזהו ואומר לך בדמיך חיי בדמיךחיי אפילו בתוקף הדמים והלכלוכים אף על פי כן חיי כי גם שם יכולין למצוא נקודות טובות כנ"ל. שעל ידי זה נגאלו כנ"ל. ועל כן מצוה ראשונה שנצטוו ישראל היה פרשת החדש. כי זה חינת קידוש החדש על ידי נקודה לבד כנ"ל. שזה עיקר גאולת מצרים וגאולה אחרונה בחינת קיבוץ נדחי ישרל וכו' כנ"ל. ברוך השם לעולם אמן ואמן:
אות יג
וזה בחינת (שמות י"א) כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים כחצותדייא. כי החצות הלילה אז מתעורר הנקודה טובה בבחינתרוח צפון המנשב בכנור של דוד כנ"ל. ועל כן נמשך הרוח טובה הנקודה טובה מצפון דייקא כי ממצפון פתח הרעה (ירמיה א') ומשם דייקא נמשך הרוח טובה הנקוה טובה מצון דייקא כי מצפון תפתח הרעה (ירמיה א') ומשם דייקא נמשך הרוח צפון רוח טובה המנשב בכנור של דוד ומנגן. כי זה עיקר מעלת הטוב היוצא מתוך תוקף הרע והסטרא אחרא כנ"ל. ועל ידי זהדייקא נעשין נגונים כנ"ל וכמובא בספרים שיתרון האור מן החשך דייקא כידוע. כי בחצות אז השכינה כביכול בתכלית המיעוט כידוע ואז היא בבחינת נקודה לבד. ואז הוא התגברותה שינה ואז דייקא צריך כל אחד מי שנוגע יראת ה' בלבו להתגבר בהתגברות גדול מאד לתעורר מהשינ אז. וה בחינת שמתעוררים מתוקף השינה והסטרא אחרא על ידי נקודה טובה לבד וכו' כנ"ל. ואז הוא בחינת יציאת מצרים כנ"ל. וה בחינת פסח שחמל ודלג השם יתברך על בתי בני ישראל בנגפו את מצרים וזה בחינת שהשם יתברך ברחמיו לקט והציל את הנקודות טובות שהם בחינות ישראל בחינות (שמות ד') בני בכורי ישראל מבין בכורי מצרים מבין תוקף הסטרא אחרא שזה היה עיקר גאולת מצרים כנ"ל ועל כן הראשון שגילה סוד חצות היה אברהם אבינו עליו השלום בעת שנלחם עם המלכים והציל את לוט. כמו שכתוב (בראשית י"ד) ויחלק עליהם לילה וכו'. כי עיקר בחינות חצות דהיינו לשבר תוקף השינה לשבר הלילה והחשך על ידי הנקוה טובה כנ"ל ה נעשה רק על ידי בחינת אברהם איש החסד על ידי שמטה כלפי חסד כנ"ל. כי אברהם רדף אחרי המלכים להציל את לוט בביל הנקודה טובה שהיה בלוט. ועל כן אף על פי שלוט היה רשע מסר אברהם נפשו בשבילו להצילו בשיל הנקוה טובה שהיה בו כי ממנו יצאה רות שיצא ממנה דוד משיח שהוא עקר ושורש הנקודה טובה כנ"ל. ועל כן עיקר כוונת המלכים היה להרוג את לוט.ףכי כ כוונת הסטרא אחרא הוא להתגבר על בחינתהנקוה טובה ח"ו. אבלה ' לא יעזבנה בידם ונתן כח לבחינת אברהם בחינת חסד להציל את לוט על ידי הנקודה טובה שיש בו. ועל ידי זה הרג את המלכים כי על ידי שדנים לכף זכות ומוצאים הנקודה טובה אפילו ברשעים על ידי זה נכנע הסטרא אחרא. כי הרע נדחה מפני מעט הטוב כנ"ל:
אות יד
וזה שכתוב בזוהר חדש היושבת בגנים וכו' לענין קימת חצות עיין שם ומפרש שם היושבת בגנים בגנותא וטנופא דהאי עלמא שפילה וכו' עיין שם היינו כ"ל. שאף על פי שאדם במדריגה התחתונה בגנותא וטנופא. אף על פי כן השם יבתרך והמלאכים ונשמות הצדיקים שבגן עדן מקשיבים לקולו בחינת חברים מקשיבים לקולך שזהוב עצמו בחינת קימת חצות כנ"ל ועיין לעיל שהבאתי פסוק זה היושבת בגנים שנאמר לענין הנקודה שיש בכל אחד שמונחת במקום שמונחת עיין שם. ועתה על פי דברי הזוהר חדש הנ"ל מבואר הענין היטב:
אות טו
וזה בחינת מה שהפליגו רז"ל בענין הידיעה לידע לכווין חצות אימת כדאיתא בברכות. (דף ג') ודוד מי הוה ידע חצות אימת מכדי משה לא ידע וכו'. אא דוד כנור היה תלוי וכו'. היינו כי עיקר הגאולה בכל ובפרטיות גאולת הנפש של כל אחד ואחד תלוי בידיעה והשגה זאת לכווין הטב נקודות חצות לילה. דהיינו כשמתגבר תוקף השינה על נפש הישראלי ורוצה להפילו לגמרי ח"ו על ידי ריבוי עוונותיו וקלקוליו עד שכמעט כמעט יפול לגמרי רחמנא ליצלן. אזי דייקא יאיר השם יתברך עליו בחסדו שיזכיר את עצמו בהנקודות טובות שבו ויחיה את עצמו כנ"ל שזהו בחינת קימת חצות שאז השכינה שהיא כלליות נפשו"ת ישראל בתכלית הקטנות והמיעוט ואז היא צועקת בקול מר להשם יתברך בבחינת (תהלים מ"ב) כאיל תערוג וכו'. בחינת (ירמיה ל"א) קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים וכו'.ואז השם יתברך מעורר רחמיו וממשיך חוט של חסד וכו' כמובן כל זה בכתבים. וכל זה נעשה עם כל אחד מישראל בכל עת. שבכל פעם מתגברת עליו בחינת השינה הנ"ל. עד שכמעט כמעט וכו' רחמנא ליצלן. ואז דייקא צריך לחפש נקודתו הטובה כנ"ל בבחינת (תהלים צ"ד) אם אמרתי מטה רגלי חסדך ה' יסעדני ברוב שרעפי בקרבי תנוחומיך ישעשעו נפשי שכל זה הוא בחינת הלימוד הקדוש של אזמרה הנ"ל. שדייקא כשמגיע בדעתו לקטנות גמור רחמנא ליצלן עד שרוצה לומר מטה רגלי ח"ו אז דייקא חסדי ה' יסעדהו על פי הנ"ל לעוררו משינתו ולהחזירו שזהו בחינת קימת חצות ממש שאז הוא תכלית הקטנות. ואז דייקא הוא בחינת התעוררות השינה שהוא בחינת התעוררות מנפילתו על ידי בחית אזמרה לאלקי בעודי כנ"ל. ובזה תלוי הגאולה בכלל ובפרט כנ"ל. ועל כן היתה גאולה הראשונה בחצות דייקא. וכן גאולה האחרונה שאנו מקוים במהר במימנו תהיה על ידי בחינת חצות על ידי הכשרים והיראים עומדים בכל לילה בחצות שעל ידי זה הם ממשיכים על עצמם בחינת קדושת חצות לילה שאז מתעורר חסד גדול שעל ידי זה זוכין להמשיך עליהם תמיד בחינת התעוררות השינה שבחצות לילה להמשיך עליהם בחינה זאת תמיד דהיינו שבכל עת שרוצים להפיל עליהם שינה וקטנות גדול מאד. אפילו אם מפילים ~ אותם כמו שמפילים ח"ו אפילו אם עבר עליו מה שעבר. אף על פי כן יתעורר תמיד דייקא מתוך תוקף הקטנות בבחינת קימת חצות הנ"ל. דהיינו על ידי בחינת העוד מעט טוב שמוצא בעצמו וכנ"ל. ועל כן משה לא ידע עדיין לכווין היטב חצות אימת. כי אז היה עדיין קודם מתן תורה ולא היה בעדין אתערותא דלתתא כי לא היה עדיין כל כך צ דיקים שעמדו בחצות ועסקו בתורה מחמת שהיה קודם מתן תורה. ועל כן היה קשה לכווין היטב נקודת חצות. ואפילו מלמאן דאמר שגם משה ידע אבל לא היה יכול לדבר בזה כל כך והיה מתיירא עדיין שמא יטעו וכו'. כי עדיין לא היה יכול להמשיך הארה זאת באיתגליא מחמת שהיה קודם מתן מורה. אבל דוד הוה ידע כי כנור היה תלוי למעלה ממטתו. וכח הכנור נמשך מהתוה כמובא בדברי אדומו"ר ז"ל. כי הכנור של דוד היה של חמש נימין כנגד ה' חומשי תורה והוא היה מעוררו משינתו עד שידע לכווין השעה והנקודה של חצות. כי דוד הוא בחינת משיח שעוסק תמיד בתיקון נפשו"ת ישראל לעוררם משינתם על ידי בחינת הנ"ל על ידי הנקודות טובות שמוצא בכל אחד ומלמד לכל אחד ומאיר בלבו שיוכל לחפש ולבקש ולמצוא בעצמו נקודו טובות תמיד כדי לעוררו משינתו ונפילתו שלא יפול לגמרי ח"ו. והעיקר לכווין בעת שכמעט כמעט יפולמ ח"ו, אז דייקא יאיר בו בחסדו להצילו ולעכוררו בבחינת (תהלים ל"ז) כי יפול לא יוטל וכו' בחינת (שם) צופה וכו' ה' לא יעזבנו בידו. בבחינת (דברים ל") כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוק וכו' ואמר וכו' ראו עתה כי אני אני הוא וכו'. וכל זה בכח התורה שכבר קבלנו על ידי משה רבינו ועל ידי כל הצדיקים שהיו עד הנה שפירשו לנו דרכי התורה היטב ועל כן דוד הוה ידע חצות אימת על ידי הכנור הנ"ל כי היה יודע נגן. (שמואל א' ט"ז) כי כל הלימוד הקדוש הנ"ל לחפש הטוב ולהחיות את עצמו על ידי זה. כל זה הוא בחינת נגונים קדושים היוצאים מכנור של דוש בחינת אזמרה דייקא כנ"ל בחינת עורה וכו' הנבל וכנור אעירה שחר כנ"ל. ועל ידי זה זכה דוד לידע לכווין נקודת חצות הנ"ל שבזה תלויה הגאולה האחרונה בכלליות ובפרטיות על כל נפש מישראל. כי דוד הוא משיח שעל ידו תהיה הגאולה האחרונה שהיא גאולה שלימה שאין אחריה גלות. והעיקר על ידי בחינת זמירותונגונים הנ"ל בבחינת (ש"ב כ"ג) משיח אלקי יעקב ונעים זמירות ישראל היינו על ידי בחינת אזמרה הנ"ל. במהרה בימינו אמן. והבן הדבירם היטב כי אי אפשר לבאר הכל רק כל אחד כפי מה שעובר עליו כל ימי חייו בימי נעוריו ובימי זקנותו יכול להחיות אתעצמו תמיד על פי כל דברינו אלה שמבאים קצת אמיתת העצה והלימוד הקדוש של אזמרה לאלקי בעודי שהזהירנו אדומו"ר ז"ל מאד מאד לילך בו. אשרי שיאחז בו:
השכמת הבוקר ב
הלכה ב
אות א
יתגבר כארי לעמוד בבוקר שיהא וכו' היינו שצריך שיקום בזריזות בלי עצלותוזה בחינת אמונה כמו שאמר רבינו (בספר המדות אותזריזו) שזריזות הוא בחינת אמונה. כי בלילה האמונ בין בקליפות ובבקר נתגדלה ונתעוררה האמונה.על כן צריך לקום מן השינה בזריזות לחזק עצמו באמונה כדי לבנות ולגדל את האמונה. וזהו שיהא הוא מעורר השחר. היינו בח ינת אילת השחר בחינת מלכות בחינתאמונה. וזה בחינת שבירתתאוות ממון שעל ידי זה יכולין להעלות הנפשו"ת ולהמשיך תורה. כמו שכתוב בהתורה אשרי העם השגחה (בסימן י"ג) עיין שם. כי בכל יום ויום צריכין לקבל את התורה חדש כמו שאמרו רז"ל (דברים י') אשר אנכי מצוך היום בכל יום יהיו דומין בעיניך כחדשים (ספרי שם) וקבלת התוה הוא על ידי שמעלין את הנפש ומחדשין מ~ אותה כמבואר שם. וזה נעשה על ידי שבירת תאוותממון כנ"ל שזה בחינת התעורות השינה בזריזות בחינתאמונה כנ"ל. כי תאוותממון הוא בחינת כפירות בחינת לילה בחינת חשך אנפין חשוכין בחינת עצבות ועצלות בחינת מיתה בחינת שינה שהיא אחד מס' במיתה. (ברכות נ"ז) וצריך משיהא לו התגברות לשבר את השינה שהיא בחינת מיתה בחינת תאוות ממון. ואזי יוכל לחדש נפשו ולהעלותולהמשיך תורה. ואזי כשמשבר את השינה את תאוות ממון אזי אדרבא השינה היא טובה לו דייקא. כי על ידי השינה מחדש נפשו בחינת (איכה ג') חדים לבקרים רבה אמונתך. וכן עלידי הממון מחדש נפשו על ידי משא ומתן באמונה שהוא בחינת שינה כמו שכתוב בהתורה אשרי העם זרקא (בסימן ל"ה) וזה פירוש על מ תי עצל תשכב מתי תקום משנתך. הינו עד מתי ת שכב ותישן בעצלות. מתי תשבר את השינה שאז אדרבא על ידי השינה יתחזק מוחו ויתחדש נפשו כנ"ל. וזהו מתי תקום משנתךך. היינו שיהיה לך תקומה שיקום ויתרומם נפשך על ידי השינה. וכשזוכה להעלות נפשו על ידי שבירת השינה על ידי זה עושה יחוד קוב"ה ושכינתיה. וזהו שיהא הוא מעורר השחר לעורר אילת השחר לזווג. וזה פירוש יתגבר כארי הוא בחינת ליקוטי הנפשו"ת להעלותם כמו שכתב רבינו בהתורה אשרי העם (סימן י"ג). בחינת אריתיע מורי עם בשמי ועל ידי זה ממשיכין השגחה שלימה על ידי שנתקרבין להכח הר~ אות מעל ידי התורה. וזהו (תהלים ט"ז) שויתי ה' לנגדי תמד הינו שהשגחתו עלינו תמיד. וזה שכתוב (סימן א' ס"ג) שראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש כי כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה כמו שאמרו רז"ל ב"ב דף ס'. נמצא על ידי שמיצר ודואג על הבית מקדש זה בחינת בנינו. ובנין בית המקדש הוא בחינת בנין הדעת שעל ידי זה יכולין להעלות נפשו"ת כנ"ל. כמבואר בסימן י"ג הנ"ל. עיין שם. וזה בחינת קימת חצות שמשבקין השינה שהוא בחינת תאוות ממון ומתאבלין על ירושלם וחורבן בבית המקדש ועל ידי זה בונין ~ אותו.. ועל ידי בחינת בנין בית המקדש על ידי זה יכולין ללקט הנפשו"ת ולהעלותן. ועל כן חצות ממתיק דינים כי משברין את השינה שהיא בחינת מיתה בחינת כפירות כנ"ל. כי כל זמן שיש עבודה זרה וכו' (ספרי פרשת ראה) ועל ידי קימת חצות מקימין את האמונה וממשיכין חסדים. וזה שאמר רבינו (בסימן קמ"ט) שחצות מסוגל כמו פדיון כמו פדיון דייקא. כי הפדיון הוא בחינת צדקה שמשבר תאוות ממון וממתיק הדינים. וכן חצות הוא שבירת השינה שהוא בחינת תאוות ממון כנ"ל שעל ידי זה מתיקין דינים כנ"ל:
השכמת הבוקר ג
הלכה ג
אות א
יתגבר כארי לעמוד בבקר שיהא הוא מעורר השחר. על פי התורה ויסב אלהים עיין שם (בסימן ס"ב) מבואר שם שיש חילוק בין הקושיות. כי יש קושיא שיכול האדם להבין תירוץ על קושיא זו. על זה נאמר (אבות פ"ב) ודע מה שתשיב וכו'. כי האמת מה שהגביל השם יתברך לשכל האנושי שיוכל להבין הוא מצוה גדולה לחדד השכל להבין הדבר על בוריו. ועל זה נאמר ודע מה שתשיב לאפיקורוס אבליש קושיא שאינו באפשרי לשכל האנושי להבין תירוץ על קושיא כזו רק לעתיד לבא יתגלה התירוץ. אסור לאדם לעיין בהם וכל מי שסומך עשל שכלו ומעיין בה. על זה נאמר (משלי ב') כל באיה לא ישובון. כי ען קושיא כזו אסור לסמוך על שכלו רק להעמיד על אמונה ואפילו אלו הקושיות שיש עליהם תשובה. לפעמים נסתמו שבילי השכל ואינו יודע להשיב ונזרקה בו אפיקורסית וכו'. וזאת האפיקורסית היא לכל אחד לפי בחינתו יכול להבין בין רב למעט. כי צריך לעבוד את ה' בשני יצרין וכו'. ובאמת אם היה יודע האדם ידיעה בלב שלם שמלא כל הארץ כבודו והקב"ה עומד בשעת התפלה ושומע התפלה. ודאי היה מתפלל בהתלהבות גדול והיה מדקדק מאד לכווין את דבריו ובשביל שהאדם אינו יודע זאת ידיעה בלב שלם. בשביל זה אינו מתלהב כל כך ואינו מדקדק כל כך וכו'. וכל זה נמשך מהסתרת הידיעה. מבחינת מחלוקת בחינת (הושע י') חלק לבם בחינת הקשיות שבאין על ידי שנסתמו שבילי השכל עד שאינו יודע להשיב על אפיקורסית שבלבו. והתיקון לזה המחלוקת שבלב הוא ללמוד פוסק. שעל ידי זה זוכה לשלום וכו'. ועל ידי זה יזכה לבטול הקשיות שבלבו וזוכה להתפלל בלב שלם בבחינת בכל לבבך בשני יצריך (ברכות נ"ד) וזהו (תהלים קי"ט) אודך ביושר לבב בלמדי משפטי צדקיך וכו' עיין שם. אבל הקושיות שאין עליהם תירוץ. אסור לעיין בהם. רק לחזק את עצמו באמונ. וכשיש לו אמונה בשלימות יוכל להיות על ידי אכילתו יחוד קוב"ה ושכינתיה וכו'. כי הבירור של המאכלים הוא על ידי אמונה וכו'. ועיקר שלימות וקישוטי אמונה היינו לקרב דווקא המרוחקים וכו'. ולזה צריכין להעלות ניצוצי הדיבור. ואז הופך את עצמו הדיבור ומלקט שארי נצוצות הקדושה מן הקליפות וכו' ולהעלות ניצוצי הדיבור צריך לתענית וכו'. כי על ידי ת~ אות אכילה ושתיה שהם ראשי התאוות כשמתגברים ח"ו הם ממשיכין את הדיבור לגלות מצרים וכו'. ואז צריכין לדבק אחורי הקדושה שלא יינקו. ודביקות אחורי הקדושה הוא על ידי התענית וכו'. גם כי עיקר כל הדברים הן ההתחלה. כי כל ההתחלות קשו"ת וכו' וכו'. ואז כשנתדבקין אחורי הקדושה שאי אפשר להקליפותליכנס לשם ולינק. ואז נתגלין הפנים של הקדושה וכו'. כדי להוציא בלעם מפיהם וכו'. ואאז פונהים כל הרחוקים לאומנת ישראל בבחינת (צפניה ג') אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה. אהפוך דייקא. שהשפה ברורה בחינת הדיבור שנתברר מביניהם הוא הופך פניו אל העמים. כדי ללקט מהם שארי ניצוצות הקדושה. ואז נתקיים לקרוא כולם בשם ה' וכו'. וזהו בחינת קישוטי האמונה כנ"ל. וזהו (סבא משפטים) עולימתא שפירתא דלית לה עיינין וכו' נפקת בצפרא ואתכסיא ביממא. כי האמונה מתחדשת אצל האדם בככפרעה. מה פרעה גוזר ואינו מקיים וכו' אף אתה גוזר ואינך מקיים. כי הצדיק מבטל וכו'. עיין שם כל זה היטב:
אות ב
וזה בחינת יתגבר כארי לעמוד בבוקר שיהא הוא מעורר השחר. כי האמונה היא בחינת מלכות שנקראת שחר. בחינת אילת החשר כידוע. כי עיקר שלימות האמונה הוא בבקר. בבחינתחדשים לבקרים רבה אמונתך. שזהוב חנית נפקת בצפרא כמבואר לעיל בהתורה הנ"ל. ובשביל זה נקראת האמונה שחר כנ"ל ועל כן צריך כל אחד להתגבר כארי ולהשתדל מאד שיעמוד בבוקר השכם קודם עלות השחר. כדי שיעסוק בתורה ותפלה. להעלות ולהשלים לגדל את האמונה הקדושה. שזהו בחינת שיהא הוא מעורר השחר, בחינת (תהלים נ"ז) אעירה שחר. היינו שיזכה על ידי עבודתו קודם אור היום לעורר השחר שהוא בחינת האמנונה צריכה להגדילה ולהשלימה עד אור היום שאז עיקר עלייתה ושלימותה בבבחינת חדשים לבקרים וכו'. בחינת נפקת בצפרא כנ"ל. ועיר שלימות העבודה הוא להתגבר מאד לעמוד בכל לילה בחצות הלילה כמבואר בזוהר הקדוש בכמה וכמה מקומות ?נמגודל האזהרה שמחויב כל מי שנגע יראת ה' בלבו לעמוד בחצות לילה דוקא כי עיקר שלימות האמונה הקדושה הוא על ידי שמבטלין ומשברין ומבערין מדעתו שני מיני קשריות וכפירות הנ"ל שהם הקשיות שאי אפשר להשיב עליהם שום תשובה ותירוץ. כי עליהם נאמר כל באיה לא ישובון וצריכין לסמוך רק על אמונה לבד וכנ"ל. ועוד יש קשיות שאפשר ליישבם וכו'. וגם אלו הקשיות לפמעים נסתמו שבילי השכל ואי אפשר ליישבן. ואו הקשיות הם לכל אחד ואחד לפי בחינתו לפי השכל של כל אחד ואחד. והתיקון לזה לזכות לפתוח את הדעת ולגלות שבילי השכל הוא על ידי לימוד פוסקים וכו' כנ"ל. ואז זוכין לשלום ונתבטל המחלוקת שהם בחינת כפירות ואפיקורסית וזוכין לדעת להשיב על אפיקורסית שבלבו וכו' כנ"ל. ובשביל זה צריכין להתגבר לקום בחצות לילה. כי יום ולילה שהם בחינתאור וחשך הם בחינת דעת וכסילות שהוא הסתרת הידיעה כמבואר בדברי רבינו ז"ל בהתורה דרשו וכו' (סימן ל"ז) שהדעת הוא בחינת אור. והכסילות בחינת הסתרת הידיעה הוא בחינ חישך. כי החשך נמשך מחשכת הדעת שהוא הסתרת הידיעה שמשם נמשכין אלו הקשיות הנ"ל. כי איתא בזוהר כד פריש ליליא גדפהא אזי מסתתמין תרעין דגן עדן ונימוסי גרדונין נפקין בעלמא ועלמא איתנהיג על ידא דמטרוניתא היינו כי בלילה אז מתגבר החשך שהוא העדר הדעת שהוא סתימת תרעין דגן עדן שהם בחינת שבילי השכל. ואז נימוסי גרדונין נפקין בעלמא שהם בחינת הדינים והקליפות שעיקר אחיזתם בכפירות וקשיות הנמשכין על ידי הסתלקות הדעת בלילה שהוא בחינת סתימת תרעין דגן עדן כידוע וכנ"ל וכדין עלמא איתנהג על ידא דמטרוניתא שהוא בחינת המלכה הקדושה. שהוא בחינת האמונה הקדושה. כי בלילה בעת החשך הסתלקותה דעת אז צריכין להתחזק רק באמונה לבד שהיא בחינת מלכות בחינת מטרוניתא הנ"ל. וזה בחינת ואמונתך בלילות וכמובא בדברי רבינו ז"ל במקום אחר עיין שם (בסימן ל"ה) וזהו בחינת השינה שבלילה. כי בלילה אז נמשך החשך בעולם. ועיר החשך נמשך מהחשך העליון שהוא בחינת עומק המושג בחינת (תהלים יח) ישת חשך סתרו. שהם בחינת הקשיות שאי אפשר ליישבן. ואי אפשר למצוא עליהםתירוץ בעולם הזה בשום אופן. שאלו הקשיות הם בחינת חשך המסתירין התגלות אלקותו יתברך. וזה החשך אי אפשר לסלק על ידי שום דעת כי אם עלידי אמונה לבד כנ"ל. כי אי אפשר למצוא תירוץ על אלו הקשיות. וצריכין לסמוך רק על אמונה לבד כנ"ל.וזהו בחינת שינה של לילה. כי שינה הואא בחינת הסתלקות הדעת. ואז בשעת שינה נכנס הדעת לתוך אמונה ונתחדש שם בחינת חדשים לבקרים רבה אמונתך. כמבואר בדברי רבינוז"ל בהתורה ארשרי העם וכו' (בסימן ל"ה) עיין שם. היינו בשעת חשכת לילה. דהיינו כשמתחילין לשלוט בעולם אלו הקליפות והכפירות והקשיות שאי אפשרה ליישבן שהם בחינת חשכת לילה. אז צריכין לשינה שהיא תיקון ונייחא למוחין. כי אז צריכין לסלק דעתו לגמרי. שזהו בחנית שינה הסתלקות הדעת ולסמוך רק על אמונה לבד. שזהו עיקר בחינת שינה שמסלקין אז הדעת לגמרי וסומכין רק על אמונה, שהוא בחינת קבלת עול מלכות שמים שמקבלין על עצמן קודם השינה על ידי קריאת שמע שעל המטה. שהיא אמונת היחוד. כי בשעת שינה נכנסין המוחין לתוך אמונה. כי כנגד אלו הקשיות שאי אפשר ליישבן שהם בחינת תוקף החשך של לילה. שם צריכין לסלק דעתו לגמרי בבחינת שינה ממש ולסמוך רק על אמונה לבד:
אות ג
וזהו בחינת קימת חצות. כי אף על פי שהשינה הוא תיקון גדול להמוחין כי נתחדשין על ידי האמונה בשעת שינה כנ"ל. אף על פי כן צריכין ליזהר לקום בחצות לילה. כי הלילה שהוא החשך העדר הדעת כלולה משני חלקים שהם חצות לילה הראשון וחצות לילה השני כמובא שהם כנגד שני הקשיות הנ"ל. כי חצות לילה הראשון אז החשך והדין גדול ביותר. כי אז נמשך החשך מבחינת הקשיות שאין עליהם תשובה. שאלו הקשיות הם בחינת תוקף החשך. כי אי אפשר ליישבן. ועל כן אז צריכין שינה שהוא הסתלקות הדעת, כי אז צריכין לסלק דעתו לגמרי ולסמוך רק על אמונה שזהו בחינת שינ כנ"ל אבל בחצות לילה אז נמתק הדין ואז נסתלקין מן הדעת אלו הקשיות הנ"ל. ואז צריכין לקום ולעסוק ב תורה ועבודה. ועל ידי זה ממשיכין הדתע ופותחין שבילי השכל כדי לזכות לדעת שלם ליישב ולהבין תירוץ על אלו הקשיות שאפשר לישבן כנ"ל. וזהו (תהלים קי"ט) חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צ דקך על משפטי צדקך דייקא. כי קימתחצות לעסוק בתורה כדי להמשיך הדעת וכו' כנ"ל. זהו בחינת לימוד הפוסקים הנ"ל. שעל ידי זה ממשיכין הדעת ליישב אלו הקשיות שאפשר ליישבן שזה זוכין על ידי עסק התורה בחצות כנ"ל. וכמבור בזוהר הקדוש ובדברי רבינו ז"ל (סימן קמ"ט) שעל ידי קימת חצות ועל ידי שעוסקין אז בתורה על ידי זה נמשך הדעת היינו כנ"ל. כי אז בחצות לילה השני נמתק הדין ואין החשך נמשך אש רק מבחינת הקשיות אפשר ליישבן. רק שנסתמו שבילי הדעת שזהו בחינת חשכת לילה.ועל כן צריכין אז לעסוק בתורה כדי לפתוח שבילי הדעת כדי לזכותלדעת שלם באור היום כדי להעלות ולגדל את האמונה בשלימות בעלות השחר שאז היא נשלמת בבחינת נפקת בצפרא שזהו בחינת שיהא הוא מעורר השחר כנ"ל:
אות ד
וזהו שנסמך שם בשלחם ערוך. שויתי ה' לנגדי תמיד זה כלל גדול בתורה כי אין דומה ישיבת האדם ותנועותיו וכו' כמבואר בשלחן ערוך (סימן א' ס"א) היינו שצריכין לידע ולהאמין שמלא כל הארץ כבודו והוא יושב ועומד וכו' תמיד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה וכו'. כי זה זוכין על ידי שמעוררין השחר על ידי קימת חצות שעל ידי זה ממשיכין הדעת וכו' כנ"ל עד שזוכין לידיעה שלימה שמלא כל הארץ כבודו להתעוררות השחר. כי הא בהא תליא כנ"ל. כי זוכין ןלידיעה שלימה בלב שלם שמלא כל הארץ כבודו על ידי הדעת שממשיכין עלידי קימת חצות שהוא בחינת לימוד הפוסקים. בחינת חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך כנ"ל. וזהו להודות לך. בחינת אודך ביושב לבב בלמדי משפטי צדקך המבואר בהתורה הנ"ל שזה זוכין על ידי חצות כנ"ל וקימת חצות זהו עיקר בחינת התעוררות השחר הנאמר בשלחן ערוך. כי העיק לקום בחצות וגם מי שאינו יכול לעמוד בחצות, כשמתגבר על כל פנים לעמוד קודנ"ל. כי עיקר התעורות השחר הוא בשביל תיקון התלה כדי לזכות להתפלל בשחרית בכוונה גדולה בלב שלם כי על ידי התעוררות השחר שעוסקין אז בתורה ועבודה על ידי זה נפתחין שבילי השכל וזוכין לבטל הקשיות והאפיקורסית. ואז זוכין לדעת שלם שמלא כל הארץ כבודו שזהו בחינת שויתי ה' לנגדי תמיד וכו' כנ"ל. ועל ידי זה שיודעין בלב שלם שמלא כל הארץ כבודו על ידי זה זוכין להתפלל בוכוונה גדולה כי כשיודע שהשם יתברך עומד עליו בעת התפלה ושומע ומאזין ומקשיב כל דיבור ודיבור שיוצא מפיו אזי בוודאי יתלהב מאד בתפלתו וידקדק מאד לכווין דבריו כמבואר לעיל. ולידיעה זו בלב שלם שמלא כל הארץ כבודו זוכין על ידי קימת חצות שהוא בחינת התעוררות השחר כנ"ל. נמצא שקימת חצות מסוגל לתפלה בכוונה וכן מובן בכוונת האר"י ז"ל שקמת חצות הוא תיקון והכנה לתפלה:
אות ה
ועל כן אסור לאכול קודם התפלה. ובזוהר (ויקהל ד' רט"ו ע"ב) ובכתבים מחמיר מאד מאד. שאפילו כשקם בחצי הליל אסור לאכול ולשתות עד אחר התפלה. וכל האוכל ושותה אז נחשב כעונן ומנחש רחמנא ליצלן עיין שם. לא כאשר רבו עתה המתפרצים בעם לשתות קודם התפלה עד שנעה אצלם כהיתר ותולין עצמן באילן גדול, מה שמצאו קצת צדיקים שהיו חולים גדולים ושתו קודם התפלה כי היו מוכרחים לזה. והם מתדמים אליהם כקוף בפני אדם. ומעקמין את עצמן אחריהם וממלאים כריסם בשתיית קאווי קודם התפלה עד שנמצא גם קצת שאוכלין גם כן קודם התפלה. אוי להם אוי לנפשם כי הוא איסור חמור מאד. כמבואר בדברי רז"ל (ברכות י') ובפרט בזוהר הקדוש ובכתבים ואין לנו לדמות עצמינו לצדיקים גדולים אשר רוח אחרת אתם. ובפרט שהיו חולים גדולים. וגם כי רוב הצדיקים לא נהגו כך. ורבינו הקדוש ז"ל סיפר שמעולם לא שתה אפילו מים קודם התפלה אף על פי שמדין השלחן ערוך מותר לשתות מים אף על פי כן הוא לא שתה אפילו מים קודם התפלה נחזור לעניניו שעל פי הנ"ל מבואר קצת ענין האיסור לאכוןל ולשתות קודם התפלה. כי מבואר בהתורה הנ"ל. שתיקון האמונה הוא על ידי שמעלין ניצוצי הדיבור וכו'. שזה זוכין על ידי התעניתוכו' כי על ידי ת~ אות אכילה ושתיה אזי מתגברין הקליפות שהם בחינת שרי פרעה וממשיכין את הדיבור לתוך בחינת מיצר הגרון ואינו יכול לדבר שום דיבור לפני השם יתברך וכו'. והתיקון לזה הוא תענית. שעל ידי שמרעיב את עצמו על ידי זה ממשיך מימי החסדים ללחלח מיצר הגרון לקיים קרא בגרון אל תחשיך וכו', (ישעיה נ"ח) ועל ידי זה נתתקן האמונה בשלימות וכו' כמבואר שם כל זה היטב עיין שם. ועל כן אסור לאכול ולשתות קודם התפלה. כי צריכין להרעיב עצמו קודם התפלה שזהו בחינת תענית שעות שזכל יום מרעיבין עצמן ומתענין קודם התפלה.ועל ידי זה ממשכין הארה מבחינת תענית לדבק אחורי הקדושה כדי להוציא הדיבור ממיצר הגרון כדי לקשט האמונה הקדושה המתחדשת בכל בקר כדי לזכות לדיבור של התפלה בשלימות. כי התפלה היא בחינת אמונה כידוע שהיא נשלמת על ידי תיקון הדיבור. כי עיקר התפלה הוא בדיבור דוקא. ושלימות הדיבור הוא על ידי שמרעיב עצמו בתענית. ומשבת תאוות אכילה כנ"ל. ובשביל זה צריך כל אחד מישראל להתענות ולהרעיב עצמו על כל פנים קודם התפלה שאז איסור גדול מדינא לאכול ולשתות כנ"ל. כי צריכין בכל יום קודם התפלה להרעיב עצמו להמשיך בחינתתענית כדי לתקן הדיבור של התפלה שהוא בחינתתיקון וקישוטי האמונה וכו' כנ"ל כמבואר בהתורה הנ"ל עיין שם. גם כי התענית שמדבק אחורי הקדושה. זהו בחינת כח ההתחלה שחוזרין פניו בכל פעם אל ההתחלה לקבל כח מההתחלה שהוא עיקר. כי כל ההתחלות קשו"ת כמבואר היטב בהתורה הנ"ל. וכמבואר בסופו שם שבשביל זה צריכין להשתדל להתחיל בכל פעם מחדש. ולא תהיה העבודה ישנה אצלו. כי עיק כח העבודה הוא כפי ההתחלה ועל כן צריך להתחיל בכל פעם מחדש. כי אולי לא היתה התחלתו בתחלה כראוי. על כן צריך להתחיל עתה. וכן בכל יום ובכל פעם עיין שם. ועל כן בכל בקר קודם התפלה צריכין להתענות לבלי לאכול קודם התפלה. כדי להוצאי הדיבור ממטיצר הגרון וכו' כנ"ל. על ידי שחורין אל ההתחלה שהיא בחינת דביקות אחורי הקדושה שחוזרין בכל פעם אל ה~ אות הראשון כמבואר שם עיין שם. וזה צריכין בבקר. כי בכל יום ויום בבקר צריכין להתחיל לעסוק בעבודת ה' מחדש בבחינת חדשים לבקרים וכו'. כאלו לא התחיל עדיין מעולם כלל. וכמו שאמרור ז"ל (דברים ו' אשר אנכי מצוך היום בכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים (ספרי שם) וכן דרשו על פסוק (דברים כ"ז) הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם וכו. שבכל יום יהיה דומה בעיניך כאו היום באת עמו בברית (פירש רש"י יד וכו':
אות א
על פי התורה מישרא דסכינא וכו' בסימן למ"ד עיין שם כל התורה. והכלל כי צריך כל אדם לבקש ולחפש מאד מאד אחר רבי אמתי הגדול במעלה מופלגת מאד שיוכל להאיר בו השגת אלקות. כי השגות אלקות אי אפשר להשיג כי ע?אם על ידי כמה צמצומים וכו' שהם בחינת סיבובים והקדמות. כמו המלמד שלומד עם התינוק. וכו'. וכל מה שהוא קטן במעלה ביותר וכל מה שהוא חולה ביותר הוא צריך רופא גדול ביותר דהיינו רבי גדול ביותר שיהיה גדול במעלה כל כך עד שיוכל לרפ~ אות ~ אותו גם כן ויוכל לסבב עצמו גם כן עד שיכניס בו השגות אלקות שזה עיקר התכלית וכו'. ומבואר שם שאלו הצמצומים שהם בחינת ההקדמות וכו' שעל ידם באים להשגות אלקות. הם בחינת חכמה תתאה בחינת מלכות בחינת שערות בחינת (תיקון ע') שיעורין דאתוון דאורייתא בחינת (שם קי"ג) שערא אוכמא (שם קי"א) שערא בעיגולא בחינת (שיר השירים א') שחורה אני ונאוה שזהו בחינת אברהם תיקן שחרית וכו' וצריכין להחיות את המ לכות וכו' על ידי אור הפנים המאיר בשלש רקגלים וכו' ולפעמים נופלת המלכות היא בחינת ד' להד' מלכיות שהם חכמות חצוניות. ומי יוכל לסבול את קול הצעקה כשנופלת המלכות ביניהם בחינת (קהלת ט') זעקת מושל בכסילים שהכסיל רוצה להתחכם וכו'. וצריכין לחתכה מהם בבחינת חתכו לד'. וזה על ידי החסד שמתגלה על ידי התוכחה וכו' עיין שם כל זה היטב:
אות ב
וכל זה נעה בכל בוקר שאז בשחריתעולה אילת השחר שהוא בחינת עליות עמוד השחר שהוא בחינת מלכות חכמה תתאה הנ"ל שנקרא שחר. כי הוא מצמצם הר~ אות שכל השגות אלקות על ידה. ועל כן צריכין להתגבר מאד לעמוד בבוקר השכם כדי לעסוק בתורה ועבודה כדי שיגדל ויעלה ויעורר בחינת השחר הנ"ל בחינת חכמה תחאה הנ"ל בבחינת (תהלים נ"ז) עורה כבודי וכו' אעירה שחר. כדי שיזכה לבחינת השגת אלקות להכיר ~ אותו יתברך אשר לכך נוצרנו. כי כל אדם מוכרח שיבא לזה כי רק בשביל זה בא לעולם. וכל העולמות נבראו רק בשביל זה בגין דישתמודעין לי':
וזה בחינת התעוררות השינה. כי עיקר השינה נמשך מחמת שזאת הבחינה שהיא בחינת מלכות השכל התחתון הנ"ל. היא סמוכה לחיצונים. כי היא מדריגה האחרונה של הקדושה כידוע. על כן לפעמים היא נופלת אליהם כנ"ל. דהיינו שנופלת לתוך בחינת הד' מלכיות שהם בחינת חכמות חיצוניות. שהם רוצים להמשיך זה השכל אליהם להתגבר על ידי זה השכל בחכמות חיצוניות שהלם וכו' כמו שכתוב שם.ואזי צריכין שינה. הינו כל זמן שיכולין להשתמש עם זה השכל בקדושה שיוכל לסבב על ידום לבא להשגת אלקות הוא מצוה גדולה להשתמש עמו כפי מה שיוכל כלא חד לפי ערכו. אבל כשהשכל מתחיל ליפול ומתגברים עליו בלבולים שזה נמשך מבחינת הנ"ל שבחינת החכמותח יצוניות שהם הד' מלכיות רוצים להתגבר להמשיך זה השכל אליהם. אז צריכים לישן שהוא הסתלקות הדעת. דהיינו לסלק דעתו לגמרי. ומשם עיקר בחינת השינה. ועל כן בשעת שינה הנשמה שהיא השכל באה בתוך אמונה כמו שכתוב (איכה ג') חדשים לבקרים רבה אמונתיך. כי אז צריכים לסלק השכל לגמרי ולסמוך רק על אמונה לבד ועל כן בעת שינה סטרא דמותה שליט כמובא בזוהר הקדוש (וישב קפד ע"ב) כי אז מסתלק החיים שנמשך מאור הפנים ומתגברם בחינת הד' מלכיות שהם סטרא דמותא. ואז עיקר הקיום. על ידי אמונה על ידי שקורין קריאת שמע שעל המטה בכוונה שהיא בחינת אמונה. כי בעת שחכמות חיצוניות שהם כלל כל מיני בלבולים שיש לכל אדם שבעולם וכלהמחשבות רעות וזרים והרהורים ורעיונים רעים שכולם נמשכין מבחינת הקליפות שהם הד' מלכיות שהם חכמות חיצוניות כשהם מתחילים להתגבר על השכל. אזי צריכין לסלק העת לגמרי ולסמוך על אמונה שזהו בחינת שינה שהוא הסתלקות הדעת שאז באה הנשמה בתוך אמונה כמו שכתוב במקום אחר (ח"א סימן לה). ואף על פי שהשינה היא טובה גדולה אבל צריכין להתגבר שלא יישן יותר מדאי. ועל כן צריכין להתגבר כארי לעמוד בבקר לשבר השינה ולעסוק בתורה ותפלה כדי לחתוך ולהעשלות את המלכות ח"ת מהם כדי לזכות על ידי זה להשגות אלקות כנ"ל. וזה שויתי ה' לנגדי תמיד שיזכה להכיר את השם יתברך דהיינו שישיג אלקותו יתברך עד שישוה אתו יתברך לנגדו תמיד ולא ישכח ~ אותו כרגע: