לי לישועה (על התנך)· רבי ישועה ב"ר יצחק הלוי
תורה · ספר שמות
פרשת שמות
ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו, איתא במדרש רבה ואלה שמות בני ישראל על שם הגאולה הוזכרו כאן שנאמר ראה ראיתי וכו' ע"ש וגם כל המפרשים פי' בפסוקים אלו רמזי הגאולה על דרך טרם מכה ציץ רפואה פרח ועיין פני דוד, והנה כי כן יראה לי שבפסוקים אלו נרמזו לנו הסודות שגילה הרב הגדול מהר"ש מאסטרופולי זיע"א בענין המכות דמצרים על דברי האר"י זיע"א בספר פלאות הבית וז"ל הנה כבר השמעתיך שפרעה נלקה בעשר מכות אלו ע"י שלשת אלפים ור"פ מלאכי חבלה הממונים המסבבים בשלשה רקיעים הטומאה אחד שר"ע ואחד נקרא תמו"ך ואחד נקרא בישה"א ועליהם השר דלפק"ט ועליהם ועל כולם השר הנק' תק"א בראשית חסר מן השלישי עשרה וחסר מן הרביעי ששה וחסר מן התשיעי ששה ככתוב והוא מה שלקו המצרים במצרים עשר מכות ועל הים לקו חמשים מכות השם שפ"ו שבו אחז דוד בן ישי והשם אמר והכה ומצד השם תק"ל לקו המצרים במצרים ארבעים מכות ועל הים לקו מאתים מכות והשם אמר והכה ומצד השם אשצ"ה לקו במצרים חמשים מכות ועל הים לקו מאתים וחמישים מכות ובמה שהקב"ה מכה בו מרפא הגלות מה פשעו ומה חטאו ומה המעל אשר מעלו אבותינו להיות בכור הברזל הזה עד שגאלם בשמות דע"ב צד"א כשח"ב עכ"ל, ומ"ש הרב מאסטרופולי כבר נדפס בספרים הרבה אשר על כן לא אכתוב כ"א הצריך לענינינו וכתב דעשר מכות כמו שכתובים בתורה דם צפרדע כנים ערוב דבר שחין ברד ארבה חשך מכת בכורות עולים בחשבון ג' אלפים ור"פ מלאכי חבלה המלקים והוא פלא וגם השלשה רקיעים של טומאה הנקראים שר"ע תמו"ך בישה"א הם בהיפוך עש"ר מכו"ת שהבי"א ומ"ש ועליהם השר דלפק"ט כונתו נרמזים בתיבות על המצרים שהאותיות הקודמות לתיבת המצר"י הם אותיות דלפק"ט בדקדוק ומ"ם אחרונה של המצרים אינה נחשבת בהיותה מ"ם הריבוי, ומ"ש ועליהם השר תק"א כונתו כי ראשי תיבות המכו"ת דהיינו דצ"ך עד"ש באח"ב עולים תק"א כמנין השר וכמנין אשר וזהו סוד אשר התעללתי וכמה פסוקים שמורים ע"ז הסוד, ומ"ש השמות שפ"ו תק"ל אשצ"ה הם בחשבון ר"י הגלילי רבי אליעזר רבי עקיבא בדקדוק והוא פלא, ומ"ש שגאלם בשמות דע"ב צד"א כשח"ב הם ר"ת דצ"ך עד"ש באח"ב בהיות במה שמכה הקב"ה בו מרפא עכ"ל בקיצור קצת:
והנה שמות הקודש אשר בהם נלקו המצרים הם שפ"ו תק"ל אשצ"ה עולים לאלף שלש מאות ושניה עשר מרומזים באותיות אשב"י שהם ר"ת אלה שמות בני ישראל שהם באים עם ישראל לפדותם מן הגלות וטרם מכה ציץ רפואה פרח נרמז להם בשמות הללו, אח"ז נרמז שם דלפק"ט הממונה של מלאכי חבלה של שלשה רקיעים בתיבות מצרימה שהם אותיות הבאים אחר דלפק"ט חוץ ממ"ם הנוספת וכמ"ש מהר"ש מאסטרופולי ז"ל לפי עניננו:
אח"ד באו מרומזים השלשה רקיעים שר"ת שלהם תש"ב בס"ת א"ת יעק"ב אי"ש (וכן לעיל הנפש לבית יעקב) ואח"כ בא הרמז על השלשת אלפים ור"פ מ"ח (הרמוזים באגר"ף רשע כמ"ש מהר"ש) בחשבון מדוקדק בגימטריא שם יעקב ראובן שמעון לוי יהודה יששכר זבולון בנימין דן נפתלי גד אשר יוסף שעולים עם הכוללים של יעקב ושל השבטים ג' אלפים ג' מאות וחמשים כמנין שלשת אלפים ור"פ מחבלים הבאים לעזרם ועוד שבעים כנגד שבעים נפש יוצאי ירך יעקב ולפיכך בא פסוק זה ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים בתוך הענין אף על פי שלא הזכירם בפרט אלא שבא לומר מחשבון של יעקב ובניו הוציא שבעים כנגד השבעים נפש והמכוון בזה הוא כאילו אמר שבעים אנשי' ועמהם ג' אלפים ור"פ מלאכים להצילם מיד מצרים וק"ל, עוד נרמז שם תק"א הממונה על כל מלאכי החבלה האחרון של שמות השבטים שהוא אש"ר גימטריא תק"א שבתיבת אש"ר נרמז הגאולה בהיות השמות שנגאלו בהם ישראל דע"ב צד"א כשח"ב עולים אש"ר וע"ז בא באחרונה ולא כמו שכתוב בפ' ויגש שנכתב אשר קודם דן ונפתלי וקל להבין:
הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו, ר"ת איוב, יתכן שנרמז בר"ת יעקב איש וביתו באו איוב שהי' במצרים וגם הוא שייך לבית יעקב בהיותו חתנו לוקח דינה בתו לאשה וכמ"שרז"ל:
ויקם מלך חדש על מצרים, כתב בספר הישר שמת פרעה ומלך אדיקם בנו תחתיו ואח"כ כינוהו ג"כ פרעה כדרך כל מלכי מצרים ע"כ, ורמז לזה דתיבת ויקם גי' אדיקם:
ויקח את בת לוי וכו', בב"ר אמר רבי יהודה אמר רבי ביזנא שעשה בה מעשה ליקוחין הושיבה באפריון ומרים ואהרן מרקדין לפניהם ומלאכי השרת אומרים אם הבנים שמחה ע"כ, ולכאורה תמוה מה שבחרו המלאכים בזה הפסוק ומה חכמה איכא ביה, ואפשר לומר דאיכא בפסוק רמז למאי דקמייהו ולעתיד, כי א"ם גימ' יוכבד עם הכולל, וגם ר"ת אהרן מרים בנים, וגם שמחה הוא משה ח"י רמז לה שתלד בן ששמו משה ושיחיה ואע"פ שצריך להשליכו למים, וזהו משה ח' אותיות שמח"ה וגם ס"ת אם הבנים שמחה גימטריא מיל"ה רצה לרמוז שיולד מהול, וגם ר"ת אם הבנים שמחה אותיו' אשה לרמוז כי יוכבד היתה גלגול חוה שנקראת אשה כדכתיב לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת. ובדרך אחר אפשר לפרש ביאת המלאכים לחופה למה כי כאשר ידעו שמשה יעל' לשמים לקבל התור' באו לראות בעצמם בחופת אמו כדי להעיד עליו שהוא ילוד אשה, ולזה אמרו אם הבנים שמחה ר"ת אשה כדי לטעון אחר כך מה לילוד אשה בינינו, בינינו זה כי שם היינו בחופתה ואנחנו עדי ראיה ובתוכנו היתה כשנשאת:
ותרא אותו כי טוב הוא, איתא בפרקי ר"א הובא בילקוט חדש ערך משה וז"ל א"ר נתנאל ראו אבותיו של משה תארו כמלאך אלד'ים מלו אותו לשמונה ימים וקראו שמו יקותיאל עכ"ד והדברים סתומים כי מהיכא תיתי שלא ימולו אותו לח' ועוד מה טעם לשם יקותיאל ועוד קשה שהרי ארז"ל דמשה נולד מהול וכמ"ש בליקוטי תורה למהרח"ו זיע"א פ' זו שכתב דר"ת זמן "העבריות "ותניק "לך הוא מהו"ל ע"ש ולתרץ דקדוקים אלו נלע"ד דאפשר לפרש המאמר בהקדים מ"ש בס' הנז' בטעמי המצות ס"פ לך לך וז"ל סוד המילה צריך אתה לידע כי מילה גימ' אלד'ים פשוט ע"ה וערלה אלדי'ם מלא וה' אותיות כמנין ערלה נמצא שהמוהל צריך לכוין כשרואה ערלת הקטן שרואה בחמשה דינים כולם כי אלד'ים פשוט הוא מה"ד הקשה וכו' ועתה יכוין שבא למתקם בהוי"ה ואדנות גימ' צ"א גימ' המילה ע"ה עכ"ד השייך לעניינינו, ועוד נקדים מ"ש שם בטעמי המצות פ' לך לך דכ"ה וז"ל טעם היות המילה לח' ימים להורות על ז' מלכין דלא אתקיימו עד בא המלך הח' ואיתגליא חסד עילאה וכו' יעו"ש ועפי"ז נבאר המאמר הנז' דאבותיו של משה המה ראו שכבר היה מהול והחסד היה מגולה וממילא תארו כמלאך מלא"ך גימ' צ"א הוי"ה ואדנות שהוא מה שראוי לכוין במילה דבמקום אלד'ים יעשה הוי"ה ואדנות שהם גימ' מלאך והיינו אומרו תארו כמלאך אלד'ים שכבר נתגלו בו האורות ונתמתק הדין קשה הרמוז בתיבת אלד'ים וא"כ עכשיו לא נשאר להם כ"א להטיף ממנו דם מילה והיו יכולין לעשות דבר זה קודם או אחר ח' ימים אלא כיון שראו שגברה מדת החסד במשה (וכמ"ש מהרח"ו ז"ל שם על פ' כי מן המים משיתיהו) מלו אותו לח' שהוא רומז למלך הח' ונתגלה בו חסד עילאה וגם קראו אותו יקותיאל לרמוז לכל הענין הזה כי ידוע דבמילה יש שדי מבחוץ והוי"ה מבפנים ומילוי דשם שד"י הוא ת"ק והיינו ת"ק מן יקותיאל ועוד י' ו' י' גימ' כ"ו שם הוי"ה ב"ה וכל זה רומז למילה ונעשה ע"י הקב"ה והיינו יקותיאל וגם אל רומז לחסד שנתגלה בו כמ"ש חסד אל כל היום, וענין זה ג"כ רמוז בשם משה נוטריקין מהו"ל שד"י הוי"ה וא"ש ההיב"ב:
הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא, לכאורה יש לתמוה על אריכות הלשון הלא אהרן אחיך הלוי דבאומרו הלא אהרן אחיך היה נראה די, ויתכן דרך רמז דהנה ארז"ל דמשה היה גימ' פרעה חסר יו"ד והביא עליו יו"ד מכות וכו' וא"כ נראה דלא היה ראוי איש אחר לעשות שליחות זה לפני פרעה כ"א משה כי בודאי לא לחנם אמרו דשם משה עם יו"ד הי' עולה גימ' פרעה חלא דיש לדבר זה שרש וענף ואמטו להכי כשמשה לא היה רוצה לעשות שליחותו לפני פרעה הוצרך הקב"ה למנות עמו אהרן וכדי שיהיה ג"כ שמו גימטריא משה אמר לו אהר"ן אחיך הלוי גימטריא משה עם הכולל:
הלא אהרן אחיך הלוי וכו', כתב במדרש תלפיות ענף גלגול וז"ל הלא אהרן אחיך הלוי רמז לו הקב"ה בזה רזא עילאה שאהרן יתגלגל אח"כ ויהי לוי והוא שמואל וכו' ע"ש, הלא אהרן אחיך הלוי גימטריא שמואל עם האותיות:
ויאמר פרעה מי ה' וכו' לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח, אמרו במדרש הביאו הרב לחם עוני וז"ל אמר פרעה להקב"ה תורה היכן היא א"ל לה' הארץ ומלואה עכ"ל, אפשר לפרש דכשבא לומר שישלח את ישראל לקבל את התורה בהר סיני מאת ה' שהיתה גנוזה אצלו כמ"ש רז"ל ההוא אמר לא ידעתי את ה' אותה התורה שגנוז' את ה' אתו עמו, ואמר המדרש שפרעה אמר תורה היכן היא הלא בשמים היא וא"כ המלאכים יזכו בה מדינא דבר מצרא וא"כ לא אשלח את ישראל כי התורה אינה ראויה להם, שהאלקים בשמים ותורה שם וישראל על הארץ ולא יאתה להם, לזה משיב לו הקב"ה לה' הארץ ומלואה וכיון שכן הוא גם הארץ שלי היא כי כבודי מלא כל הארץ והתורה עמדי ולא שייך למטען דינא דבר מצרא כי מה יתרון למלאכים מישראל כולם שוכנים בצדי ובתוכם ה' א"כ לא עדיפי המלאכים מישראל:
עוד אפשר לפרש במדרש הנז' דפרעה ידע דבזכות התור' הקב"ה הי' רוצה לדלג את הקץ ולגאול את ישראל והוא הי' תמה דתורה היכן היא הלא ישראל לא היו עוסקים בתורה כמה שנים ובשביל זה טמא תימא יקרא היכן זכות התורה לגאלם, לזה משיב לו הקב"ה ברמז לה' הארץ ומלואה, שהוא ר"ת הלוי לרמוז ששבט לוי כולו היה עוסק בתורה וזכותם די לגאלם, ונרמז בתיבות אלו כי בזכות התורה העולם עומד כמ"ש הכתוב אם לא בריתי יומם ולילה, ובדרך אחרת אפשר לפרש דפרעה אומר תורה היכן היא וכי אתה עושה תורה שלך פלסתר שכתבת בה ועבדום וענו אותם ד' מאות שנה ואתה רוצה לגאלם עכשיו, השיב לו הקב"ה לה' הארץ ומלואה דארץ רומז לשכינה כידוע (השכינה השלימה המנין) ובשביל השכינה מדלג אני מדלג הקץ וגם הארץ צירופי ה' רצ"א דשם אלהים במילוי אלפין עולה רצ"א והיינו ה' פעמים אלד'ים שנתמתקו בחסדו יתברך ונעשו הוי"ה וזהו לה' ה' ארץ ונשלם המנין:
פרשת וארא
וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי וכו', כתב רש"י וארא אל האבות באל שדי הבטחתים הבטחות ובכולן אמרתי להם אני אל שדי עכ"ל, כבר העירו המפרשים על קיצור לשון רש"י שלא כנהוג לכתוב באבות ולשנות לשון הכתוב שאומר אברהם יצחק ויעקב ואם היה רצונו לקצר הלא היה יכול לציין על תיבות באל שדי ותו לא כי על כן כל מעיין ישר הולך יכיר אשר לא על חינם כתב כן רש"י ויתכן לומר דרמז דבר נסתר כדרכו במקומות אחרים והוא דשם שד"י עולה גימ' ע"ב רי"ו כ"ו שהם ג' שמות הקודש הרומזים לג' ספירות חג"ת שהם מתכנים באברהם יצחק ויעקב והנה רש"י כלל ה אבות ביחד לרמוז שבכללם הם עולים מספר שד"י דהם רומזים לחסד בשם ע"ב לגבורה בשם רי"ו לת"ת בשם הוי"ה ב"ה העולה כ"ו וכן אתה מוצא שאותיות חג"ת עם הג' אותיות עולים כמנין האבו"ת בדקדוק וזהו שרצה לרמוז רש"י ז"ל וארא אל האבות באל שדי כי הם רומזים זל"ז:
הוא אהרן ומשה אשר וכו', במדרש רבה איתא הוא אהרן ומשה הם המדברים עכ"ד ועיין מ"ש נח"ק ויתכן לפרש כי תמה בעל המדרש שהקדים אהרן למשה, ואח"ך אמר הוא משה ואהרן ורצה לרמוז ענינם עפ"י הסוד דאהרן שהוא כהן אחוז בצד ימין ומשה לוי בדין ותיבת הם המדברים רומזים לשמות הוי"ה אלהי"ם במילוי רחמים ודין דהם הוא שם מ"ה המדברים גימ' מילוי שם אלהים דיודין עם הכולל, ובזה מפורש הטעם למה קדם שם אהרן בענין זה וא"ת למה אח"ך מקדים משה לאהרן הלא יש טעם נכון לזה בהיות משה שושבינא דמלכא ואהרן שושבינא דמטרוניתא, וכמ"ש בס' גולל אור ערך משה וז"ל בקיצור, תורה היתה שלי ונתתיה לך ומההוא טעמא שנתתיה לך שאתה והתורה משורש אחד שהוא יסוד אבא שהוא תוך ז"א א"כ אתה הוא שושבינא דמלכא וכו' א"כ משום הכי צריך שיהיה אהרן שושבינא דמטרוניתא וכו' ע"ש, וא"כ לפי זה שפיר קאמר הוא משה ואהרן כי במדרגה זו הוא הרומז לשם הוי"ה כידוע שייך למשה והוא קודם לאהרן לענין זה ונרמז בשם אלהי"ם אבל לעיל שאומר על אהרן שהיה כהן ואז נרמז בחסד אמר הוא אהרן תחילה וכל ענין זה נרמז בתיבות הם המדברים שחשבונם שם הוי"ה ואלהים במילוי ודו"ק וא"ש ההי"ב:
כה אמר ה' שלח את עמי ויעבדוני, כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי אל לבך וכו' כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר וכו' עודך מסתולל בעמי וכו', כתב רש"י זלה"ה וז"ל את כל מגפותי למדנו מכאן שמכת בכורות שקולה כנגד כל המכות עכ"ל ונתחבטו המפרשים בדבריו והגידו דבריו כמ"ש בשפתי חכמים ונח"ק ואולם לקיים הנוסחא נלע"ד לפרש בדרך זה דהתראה שאמר הקב"ה למשה באלו הפסוקים לא קאי על מכת ברד דהתראת הברד מתחיל מפסוק עודך מסתולל וכו' הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד וכו' אלא התראה כללית היא כמו שאמר בתחילה הנני הורג את בנך בכורך וזהו אומרו ואך אותך בדבר וכו' דאינו ענין לכאן ג"כ ועל כן כתב רש"י ז"ל דעסיק במכת בכורו' וכי תימא מנ"ל דשקולה ככל המכות ומנין ליה דקאמר דקאי על מכת בכורות יש לתרץ בהקדים מ"ש רז"ל דג' מכות באו ע"י הקב"ה וג' ע"י אהרן וג' ע"י משה ואחת ע"י כולם דצ"ך ע"י אהרן ומכות ערוב ודבר ע"י הקב"ה והג' היא מכת בכורות וא"כ עכשיו כבר נעשו שני מכות ע"י הקב"ה שהם ערוב ודבר מה שנשאר ע"י הקב"ה הוא מכת בכורות ואפילו הכי קורא אותו כל מגפותי דהיינו כל המכות הראויות לבא ע"י הקדוש ברוך הוא והיא דוקא מכת בכורות ממילא משמע שהיא שקולה כנגד כל המכות ודו"ק:
ויבא משה ואהרן אל פרעה ויעשו כן כאשר צוה ה', איתא בילקוט הביאו הרב אהל יעקב פרש' זו וז"ל אמר הקב"ה לרשעי' אני אמרתי יהי כן ואתם אומרים לא כן אני אמרתי לא כן ואתם אומרי' כן חייכם לא כן עכ"ל ויתכן לפרשו בענין פרעה ועבדיו עם ישראל דהקב"ה אמר ואחרי כן ישלח אתכם וגם ויעשו כן כאשר צוה ה' וכתיב ויעשו כן משה ואהרן כאשר צוה ה' וירם במטה וכו' וכל זה כדי שישלח לכל ישראל, ופרעה אמר לא כן לכו נא הגברים וכו' ולא רצה לשלוח כמ"ש יהי כן ה' עמכם כאשר וכו' גם הקב"ה אמר בתורה כי הגוים האלה אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך שישראל אינם מעוננים ומנחשים לראות המזל או הכוכב השולט בשעה שעושים איזה מעשה או יוצאים לדרך ופרעה אמר יהי כן ה' עמכם ראו כי רעה נגד פניכם להפחיד את ישראל כדי שלא יצאו שאם יצאו יארע להם הזק מצד הכוכב ועל זה השיב להם הקב"ה חייכם לא כן לא יארע להם שום הזק שישראל אינם תחת המזל כי אם תחת ממשלתו יתברך כמש"ה לא כן נתן לך ואדרבא הקב"ה מצילם ואומר להם אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, או יאמר חייכם לא כן שכיון שהקשה לבו ולא רצה לשלוח הביא עליהם מכת הארבה שנאמר בו לפניו לא היה כן ארבה כמוהו ואחריו לא יהיה כן וק"ל:
ואשר לא שת לבו אל דבר ה' ויעזוב את עבדיו ואת מקנהו בשדה, וא"ו של ויעזוב נראה כמו שפת יתר לכאורה והראב"ע כתב שבלשון קדר יש טעם לוי"ו זאת ומ"ש פי' כמו עזב וע"כ הו' אינה מפרדת הענינים אלא כמו יתירה ממש לפי הפשט שפי' ואשר לא שת לבו עזב את מקנהו ונלע"ד דיתכן לפרש בדרך אחר ואז תהיה הוי"ו מפרדת ומוספת על ענין ראשון והוא דהכונה היא דאשר לא שת לבו אבד את עבדיו ואת מקנהו וזהו אומרו ויעזוב כאדם האומר על מה שנאבד והפסיד במקום אחד עזבתי כל מה שהיה לי במקום פלוני ובאתי בידים רקניות וכשנפרש כן אז וי"ו של ויעזוב מוספת בסיפור ענין חדש שמספר המאורע אחר פעולת אשר לא שתו לבם אל דבר ה' ודו"ק:
פרשת בא
ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה וכו' למען שתי אותתי אלה בקרבו, כתב הש"ך הביאו הנח"ק דפרעה היה מתגאה דשמו יתר על שם משה יו"ד וזה רמז לו בס"ת ראו כי רעה נגד ס"ת היו"ד עכ"ד ובזה נפרש הכתוב ויאמר ה' אל משה בא ותהיה שוה למנין פרעה וזה יהיה בשתי אותו"ת יו"ד דהיינו עשר מכות וכשתשים יו"ד אל"ה בקרב"ו תמצא גימטריא פרעה עם הכולל ואז תשוה לו במנין דמשה גימטריא אל"ה בקרב"ו ע"ה וכשתוסיף י' של האותות יתכוין חשבון פרעה ואף על פי שכבר באו שבעה מכות על מצרים עדיין חסרים שלשה כמספר ב"א כמו שכתב הרב בעל הטורים זלה"ה ובאלו השלשה בא והשלים העשרה ותהיה אתה עם האותות כמנין פרעה וגאותו ישפילנו וקל להבין.
ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש שלח את האנשים ויעבדו את ה' אלהיהם, יש לדקדק אומרו ויעבדו את ה' אלהיהם שהיה די באומרם אלהיהם או את ה' ואפשר דהכונה אל מ"ש המקובלים בהקדמה ידועה דה' אלהים גימטריא ת"ל שנים שהיו ראוים לישב במצרים ורפ"ו שנים של קושי השעבוד נתמתק שם אלהים ונעשה הוי"ה והשאר ד' פעמים אלהים גימט' שמ"ד נשאר לגליות אחרות עכ"ד בקיצור וזש"ה עד מתי יהיה למוקש ישיבת ישראל במצרים דבשבילם הקב"ה מביא עלינו מכות ובודאי הטעם הוא שכבר נתמתק שם אחד מהחמשה פעמים אלהים ונעשה הוי"ה ב"ה וא"כ העצה היעוצה עכשיו לשלחם זמן מועט כדי שיעבדו לה' אלהיהם דייקא שם הוי"ה שהיה שם אלהים שתיקנו עכשיו ויזבחו לו במדבר ואח"כ יחזרו כי אפשר דשם זה שנתקן עכשיו שהוא גימט' לנ"ו (וגם יהיה גימטריא שם הוי"ה עם האותיות) זהו שמביא עלינו פורענות ועל זה אומרים עד מתי יהיה זה לנ"ו למוקש שלח את האנשים ויעבדו את ה' אלהיהם וק"ל, ובהקדמה הנז' בא רמז ויהי בשלח פרעה את העם דויה"י בשל"ח גימטריא הוי"ה וד' פעמים אלהים עם הכולל לרמוז שכן יצאו תיקון שם אלהים אחד וד' נשארו עד גליות אחרות, ובזה ירמוז הכתוב לולא ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם כי אמרו רז"ל דאלמלא לא גאל הקב"ה את ישראל היו נטמעין בתוך הקליפות היינו אדם דקליפה וזש"ה לולא ה' דהיינו שם הוי"ה שהיה במקום לנ"ו גימטריא אלהים בקום עלינו אדם דקליפה ח"ו אזי חיים בלעונו וק"ל, ובדרך זה פירש הרב האר"י זיע"א פסוק זכור ה' מה היה לנו שנהפך מדת רחמים למידת הדין חס ושלום:
יהי כן ה' עמכם וגו' ראו כי רעה נגד פניכם, ידוע מ"ש האר"י ז"ל זיע"א בס' נפלאות רבות שאחד מן שמות הקדש שבהם הכה הקב"ה למצרים היה השם הקדוש שפ"ו שבו אחוז דוד בן ישי והוא גימ' ר' יוסי הגלילי וכמ"ש לעיל פ' שמות עיש"ב, ויתכן לומר שאמר לו פרעה הלא כוכב ששמו רעה נגדכם ואע"פ שאתם יש לכם הפנים של רעה דהיינו אותיות שאחר רעה הם שפ"ו ואם כן שם זה הוא שמכה למצרים והוא פנים של רעה מ"מ הנה רעה וגד פניכם אלו הפנים שלכם שהוא שפ"ו ויש כנגדו רעה שכוכב רעה עדיין נגדכם וק"ל, ומ"ש הרב דשם זה אחוז בו דוד בן ישי אפשר דזה רמוז בפסוק "שמרתי "פקודיך "ועדותיך ר"ת שפ"ו:
לא כן לכו נא הגברים ועבדו את ה' כי אותה אתם מבקשים, בדרך הלציי יש לפרש כמ"ש בספר הדרת זקנים הביאו הרב מדב"ק ערך א' כי אותה היה שם אשתו של לוי זקנתו של משה וכמש"ה אשר ילדה אותה ללוי ע"ש וא"כ פרעה אדמרתח רתח חמתו בערה בו שהוכרח לחזור בו ולשלוח את ישראל ההוא אמר בכעס אויל לא כן לכו נא הגברים לעבודת ה' ולמה אתם צריכים הטף והנשים לענין זבחים ועולות לה' במדבר וכי צריכים אתם ליקח עמכם זקנתכם אוח"ה עמכם במדבר האתם מבקשים ענין זה אלא ודאי הוא אשר אמרתי אליכם שפניכם מגידים שרוצים אתם לברוח דאל"כ למה לכם הטף והנשים הלא למשא יהיו עליכם וק"ל.
וגם מקננו ילך עמנו לא תשאר פרסה כי ממנו נקח לעבוד את ה' ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ה' עד בואנו שמה, אפשר לרמוז על דרך דרש בזה הפסוק על עסק התורה שנקראת קנין כמ"ש רז"ל תורה קנין אחד ובהקדים מ"ש רז"ל דמי שלומד שלא לשמה תורתו עשוקה ביד הסט"א ומי שלומד לשמה תורתו בידו ועל פי זה נ"ל פירוש במ"ש בפסחים דף נ' אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו דר"ל שלמד לשמה ותלמודו אינו עשוק ביד הסט"א, וזהו כונתנו לרמוז בפסוק וגם מקננו דהוא קנין התור' תעשה באופן שתלך כולה עמנו ויהי בידינו לא תשאר פרסה אפי' פרס ממנו, והטעם שאנו רוצים בכך הוא ג"כ כי ממנו נקח לעבוד את ה' דהרי אמרו רז"ל שהמצות שאין האדם יכול לקיימם למודם עול' במקומם וא"כ צריך שהלימוד לא יהי' עשוק ביד הסט"א שום חלק ממנו אפי' כל דהוא מפני שאנחנו לא נדע המצות שנקיים במעשה ואותן הצריכות ללמוד במקומם, וזהו אומרו ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ה' עד בואנו שמה לעוה"ב, ודו"ק:
ויאמר ה' אל משה עוד נגע אחד אביא על פרעה וכו' אחרי כן ישלח אתכם מזה כשלחו כלה גרש יגרש אתכם מזה, וכתב הרב נחל קדומים וז"ל אפשר לפרש כפל ישלח אתכם כשלחו וכו' דנשמות ישראל ירדו לשערים הסט"א וברחמים גדולים יצאו וכו' לרשות גבוה ממלך מ"ה הקב"ה וזה רמז ישלח אתכם מזה פרעה והדר מפרש הכתוב כשלחו השר נשמות ישראל וניצוצי הקדושה וכו' אז כלה כליה כי כל חיותם היא ניצוצי הקדוש' ועתה כלה דפסק חיותם ומזה נמשך כי גרש יגרש אתכם עכ"ל ודבריו ז"ל יומתקו בהוספת נופך, בהקדים מ"ש מהר"ש מאסטרופולי בספר ליקוטי שושנים על המדרש ובני ישראל יוצאים ביד רמה, פרמה עשה להם שפירש הרב הנז' וז"ל בקיצור שמלכי מצרים נקראים בשם פרעה הסוד הוא ע"פ מ"ש בזוהר ויבא אלהים אל אבימלך היינו השר שלו כי כל שר של אומה נקרא בשם אלהים ובזוהר חרש האר"י ז"ל כתבו שיש ע"ב אומות ובכללן הם ע"א כי שר של מצרים ושר של ישמ' אחד, והנה נודע פרעה אותיות העורף שורש של כל הקליפות והיו כלול בתוכו כל הקליפות וכו' והנה בע"א אלהים יש שנ"ה אותיות כמנין פרעה וכו' והנה ידוע שיש ק"ך צירופי אלהים והנה פרעה כמנין שמו רומז אל ע"א צירופים ונשארו מ"ט צירופים שאין לאומות יניקה בהם ואלו מ"ט הם סוד השבטים שיש בהם מ"ט אותיות והנה מרע"ה שהיה כולל כל הקיך דלכן היו שניו ק"ך בסוד ותחסרהו מעט מאלהים והיה לו השגה בקי"ט ובצירוף אחד לא היה לו וכו' ובעומדו לפני פרעה היה בן פ' שנה ואז החסיר משה מפרעה שלא יהיה לו יניקה מששה עשר צירופים שבהם פ' אותיות וכו' והנה אותם הי"ו צירופים שהמתיק מרע"ה עם מ"ט שלא יש בהם יניקה לאומות נעשו ס"ה מנין שם אדנות וזה סוד נפלא מ"ש פרעה ראו כי רעה נגד פניכם ר"ל אף שהחסיר משה פ' אותיות עדיין נשארו אותיות רע"ה וז"ש הרע לעם הזה כלומר עדיין רעה מפרעה השיב לו הקב"ה עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד גימט' י"ו (חזקה גימט' ק"ך כמ"ש הפרח שושן) ישלחם ר"ל באלו י"ו צירופים שהחסרת ממנו שבו שמונים אותיות כנ"ל הם גורמים שישלחם ויגרשם וזהו שאמר משה הן בני ישראל לא שמעו אלי ר"ל כי אחר שביטל י"ו צירופים מן ע"א עדיין נשאר ה"ן צירופים שגורמים שלא שמעו אלי והנה מ"ט צירופי אלהים שאין לאומות יניקה בהם מצרפי עם י"ו צירופים שהמתיק משה בין הכל יהיו ס"ה ומנין אותיותיהם שכ"ה כי במ"ט צירופים יש רמ"ה אותיות ובי"ו צירופים פ' אותיות וזה אומר הכתוב ובני ישראל יוצאים בי"ד רמ"ה, י"ו צירופים ומ"ט צירופים שהם רמ"ה אותיות והוסיף המדרש פרמה כלומר פ' מן י"ו צירופים ורמ"ה ממ"ט להגן והוא פלא עכ"ל, ובהקדמה זו יבא על נכון מ"ש הרב נחל קדומים כי תיבת כל"ה גימ' נ"ה צירופים שנשארו לפרעה יניקה בהם דוקא ומשום זה גרש יגרש אתכם מזה שלא הי' בהם כח לעצור ניצוצי הקדושה בתוכם:
והואיל ואתא לידן הקדמה זאת הנפלאת אכתוב כאן מה שפירשתי בה בפרש' ואתחנן או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי וכו' ביד חזקה ובזרוע נטויה וכו' כי תיבת הנס"ה גימטריא ק"ך כנגד צירופי אלד'ים והפלא הוא כי פרעה יונק דוקא מן ה"ן צירופים וישראל מס"ה וזהו הנס"ה, וה' בא ולקח גוי מקרב גוי שהיו כמעט שקולים, ואדרבא ישראל לא היה להם לבדם כי אם מ"ט צירופים אלא שהקב"ה הוציאם ביד חזקה דהיינו י"ו צירופים מן הק"ץ שהמתיק משה, וגם בזרו"ע נטוי"ה שהם גימ' שכ"ה אותיות של ע"א צירופים שהי' לפרעה יניקה בהם, ועוד ד' כנגד ד' אותיות שם הוי"ה ב"ה שבו המתיקם ועשה שיגברו הרחמים להוציא את ישראל ממצרים ודו"ק היטב, ובזה אפשר לפרש מ"ש במדרש רבה ויהי בשלח פרעה אמר ו"י וכו' ד"א משה אמר ו"י וכו' דהיו שניהם רומזים לי"ו צירופים אלד'ים שנתמתקו שבכחם יצאו ישראל ממצרים
החודש הזה לכם, איתא בפסיקתא רבתי פ' ט"ז אות י"ח החודש הזה לכם מסור הוא לכם אריב"ל למלך שהיה לו אוכלוגין וכיון שעמד בנו מסר לו אוכלוגין שלו א"ר יוסי בר חנינא למלך שהיה לו שמרין (פי' סוכה שבכרם) כיון שעמד בנו מסר לו שמרין שלו א"ר אחא למלך שהיה לו טבעת כיון שעמד בנו מסר לו טבעתו א"ר למלך שהיו לו אוצרות וכיון שעמד בנו מסר לו המפתחות א"ר חייא בר אבא למלך שהיה לו כלי אומנות וכיון שעמד בנו מסר לו כלי אומנתו ורבנן אמרין לרופא שהיה לו נרתק של רפואות כיון שעמד בנו מסר לו את נרתקו ולשון זה הוא בירושלמי פרק קמא דר"ה דף ד' ע"א ועיין מה שפירש הרב קרבן העדה שכל מה שאמרו האמוראים פירש אותם על המתנות שנתן הקב"ה לישראל ע"י נתינת התורה ודבריו יש להם מקום על הירושלמי אשר לא סמכו האמוראים דבריהם על פסוק זה של החדש הזה לכם כי לא נזכר שם פסוק זה כלל אבל בפסיקתא שהביא דבריהם על פסוק הנז' לא יכונו פירושיו כי למה ענין הביאו פסוק זה אם לא דכולהו אמוראי אומרים דבר השייך לחידוש הלבנה ולא על חשיבות התורה וישראל ע"כ נלע"ד לפרש דבריהם דכולהו קאי על מתנה זו של קידוש הלבנה והחכמות התלויות בענין אשר עליהן נאמר כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני כל העמים וכל אחד מהחכמים הביא חשיבות אחד נוסף על חברו זה יצא ראשונה למלך שהיה לו אוכלוגון שהוא מורה השעות וזה פשוט שהלבנה דומה לאוכלוגין לחשוב חדשים ויום ולילה ואח"כ אמר ר"י למלך שהיה לו שמרין שהוא סוכה הנעשה במקום גבוה בכרם לשומרו מן הגנבים (וכמ"ש הרב קרבן העדה) וכיצד ישמרוהו באישון לילה ואפילה אם לא היתה עולה מאור הלבנה ובא רעהו וחקר עוד זאת שבח הלבנה אשר דומה למלך שהיה לו טבעת וכמו שצריך בכל אגרותיו ושטרותיו לחתום בטבעת כן הדבר הזה צריך לכתוב יום החודש שנכתב והרי הלבנה כמו הטבעת שחותם בה המלך דבכל מקום מזכיר ימי החודש ורב אמר דעדיפא מינה למלך שהיה לו אוצרות דהיינו אוצרות בר ולחם ומזון כל מין תבואה שאלמלא הלבנה לא היו גדלים כמ"ש רז"ל וממגד גרש ירחים שהלבנה מבשלת התבואה והיא הגורמת אשר ימלאו אסמיך שבע ור' חייא בר אבא אומר צא זו בלבד שהיא מרטבת התבואה כי כמה ענינים תלויים בה כמו עליית וירידת מ' הים בכל ששה שעות וכמה ענינים אחרים התלוים כמו קביעות המועדי' אשר סך הכל יצדק לקוראם כלי אומנתו של מלך ורבנן אמרי הלא יש בה סגולת מלכים שהיא נרתק של רפואות וידוע שבלבנה תלוי כבדות וקלות החולאים וכאשר יעבור רבוע הלבנה בדבר אחד הנה הוא יותר חזק ובריא וכמו שהזכיר הראב"ע לענין המילה שהיא לשמונה ימים עד שיעבור הריבוע ודבר זה ודאי על כולם כי גם חיות אדם ורפואתו תלויים בו לפעמים ודו"ק:
החדש הזה לכם, רמז כ"ט י"ב תשצ"ג שהוא החדש הנה כ"ט י"ב עם הד' אותיות עולה מ"ה כמנין שם הוי"ה דאלפין שעולה מ"ה ומילוי דמילוי כזה וא"ו דל"ת אל"ף אל"ף וא"ו אל"ף עולים תשצ"ג בדקדוק וידוע כי בכל חודש שולט צירוף אחד מי"ב צירופי הוי"ה ב"ה:
ברש"י עד בכור השבי, למה לקו השבוים כדי שלא יאמרו יראתם תבעה עלבונם המפרשי' תמהו על מה שפרש"י פסוק בכאן שלא נכתב בפי' זו והרא"ם ז"ל וה' דב"ט ושפתי חכמים תירצו דהוצרך רש"י לזה מפני שבכאן לא נזכר כי אם בכור השפחה יע"ש דבריו ועוד עיין בעמר נקי לר' עובדיה מברטנורא על רש"י ושם הביא פירוש מרב אחד שהיה סומך לשון זה לאותו שלפניו והיה קורא עד בכור השבי העי"ן בצר"י ע"ש וכל זה דוחק גדול ולא זכיתי שיתישבו הדברים בדעתי הקצרה כי איככה אוכל להבין שרש"י יביא פסוק מפ' אחרת ויציין בו כדרך שמציין לנכתבים במקומם ממש ואם היה רצונו ליישב קושיא הנז' היה לו דרכים אחרים ואו לא דמסתפינא הוה אמינא דדיבור זה כך צריך להיות ומת כל בכור עד בכור השבי למה לקו השבוים כדי שלא יאמרו וכו' והכונה מבוארת דבכלל כל בכור בארץ מצרים הוא בכור השבי שאעפ"י שהיו מארץ אחרת שם נמצאו במצרים וכמ"ש רש"י ז"ל עצמו ע"פ וה' הכה כל בכור בארץ מצרים שכתב אף של אומה אחרת ונמצאו במצרים ובזה מתיישב דלמה לא פירש בכאן כמו זה כי היה ראוי להיות כאן פסק ראשון והשתא ליכא להקשות למה לא הזכיר הכתוב כאן בכור השבי כי בכלל כל בכור הוא דקושיא זאת כיון לתרץ רש"י באומרו ומת כל בכור עד בכור השבי בכלל הוא ודו"ק:
ואכלתם אותו בחפזון, איתא במדרש בעה"ז אכלו אותו בחפזון דכתיב וככה תאכלו אותו ע"ש כי בחפזון יצאת מארץ מצרים, אבל לעתיד לבוא כי לא בחפזון תצאו, למה הדבר דומ' לסוחר שנכנס לישן בפונדק בלילה נטל כל אשר לו ויצא לדרכו, עמדה הפונדקית בבקר והתחילה צווחת ראו הפרגמטטות עמד בלילה ונטל כל אשר לי ויצא לו, שמע אותו הפרגמטטות ואמר מי גרם, לי לשמוע כך אלא מפני שיצאתי בלילה לפיכך נשבע אני שלא אצא בלילה עוד, כך התקינו ישראל בלילה לצאת בהשכמה עמדו המצרים ואמרו נרדוף אחריהם מפני שנטלו כל אשר לנו, אמר להם הקב"ה מי גרם לכם כל אלה חפזון שיצאתם בו, מכאן ואילך כי לא בחפזון תצאו עכל"ה, והקשה הרב אהל יעקב וז"ל והדבר פלא הלא לא עשו ישראל דבר מעצמם כי אם על פי ה' וגם ה' צוה להם ואכלתם אותו בחפזון וגם כתיב הוציאך ה' ממצרים לילה, והיותר נפלא בעיני שקבע הכתוב חוק לאכול הפסח בחפזון וא"כ מה זה בא לחוב אותם לומר מי גרם לכם זה חפזון שיצאתם ממצרים עכ"ד ז"ל, והוא תירץ ע"פ דרכו, וחוץ מדרכו נ"ל לפרש המדרש בהקדים מ"ש הגאון רבי אליהו מווילנא ז"ל הביאו הרב הנז' בפ' בשלח על פסוק כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון, דפירש הגאון שני טעמים היו לישראל לצאת ממצרים במהירות, אחת תאותם להגיע לכבוד ה' לקבל התורה, והשנית לצאת ממצרים מן המצרים והנה חפזון נאמר על המהירות להגיע, ומנוסה הוא על הבריחה מן המקום, ועל זה אומר הפסוק לגאולה העתידה לא יהיו ב' טעמים אלא כי הולך לפניכם ה', וא"כ לא יש תאוה להגיע, וגם לא יש בריחה כי הקב"ה מאסיפכם, ואסיפה נאמר על מי שהולך אחר העם עש"ד, יוצא לנו דחפזון שהיה להם לישראל ביציאת מצרים הוא חשיבות גדול להם שהיו רוצים לקבל פני השכינה, וא"כ יפה אמרה התורה ואכלתם אותו בחפזון לזכר אותו חפזון, וזה שאומר המדרש מי גרם לכם כל זה החפזון שיצאתם בו, חייכם שלעתיד לבוא לא תצטרכו לזה כי הולך לפניכם ה':
ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ, אפשר לרמוז מ"ש רבותינו ז"ל דקושי השעבוד דרבוי העם השלים מנין הגלות, וזהו אימרו ותחזק שנתחזקו מצרים ונתנו עליהם שעבוד קשה על העם שהיו רבים וזאת היתה סבה למהר לשלחם מן הארץ כי אלד'ים חשבה לטובה כנ"ל, וקל להבין:
זאת חקת הפסח, במדרש רבה איתא וז"ל זאת חקת הפסח זש"ה יהי לבי תמים וכו' אמר דוד רבון העולמים כשאני עוסק בחוקך לא יהיה רשות ליצר הרע להציץ בי שנא' הורני ה' דרכך אהלך באמיתך שלא יטעה אותי יצה"ר ואני מתבייש מן הצדיקים, ועוד שמתוך שהוא מתעה אותי אני מונע עצמי מדברי תורה ואני בא להשמיע תלמודי לקטנים הם משיבין ואומרים אינו כך ואני מתבייש אלא עשה לבי אחד כדי שאהא עוסק בתורה בתמימות הדא הוא דכתי' יהי לבי תמים בחוקך למען לא אבוש עכל"ה, והנה המדרש הזה כולו מקשה כאשר יראה הרואה, ונראה לפרש דדוד המלך ע"ה כשהיה עוסק במצות התורה שהם חוקים בלי טעם כענין חקת הפסח ואחרים היה מתפלל לה' שיהיה לבו תמים עם ה' שלא לתור ולחקור אחר הטעמים של אותה מצוה והיה אומר בתפילתו יהי רצון שהיצה"ר לא יציץ בי כחזיר טהור ויאמר הלא בתורה כתיב הורני ה' דרכך אהלך באמיתך דהיינו כשתודיעני דרכך וטעמי המצות אז אהלך באמתך אבל כשאיני יודע טעם לאותה המצוה איני צריך לקיים אותה וזה ודאי טעות שיטעה אותי היצה"ר וממילא אני מתבייש מן הצדיקים שהם אבות העולם שעמדו בנסיונות ועשו מצות ה' בלי הרהור אחר מדותיו יתברך, וגם זאת ועוד שאם אני מבקש ליתן טעם לחוקים ואני בא להשמיע תלמודי לקטנים הם יאמרו לי אינו כך ומאן מוכח שהטעם הוא זה שאני אומר ואני מתבייש לזה עשה לבי אחד כדי שיהא לבי עוסק בתורה בתמימות ולא יחקור אחר טעמי החקי"ם וזהו שאמר הכתוב יהי לבי תמים בחק"ך למען לא אבוש וק"ל, עיין להרב דרכי איש מה שפירש,
פרשת בשלח
וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים, כתבו המפרשים שמן הראוי הי' להם לישראל לישב ת"ל שנים כמספר ה' אלהי"ם ולא ישבו כ"א פ"ו שנים בקושי השעבוד כמנין אלהי"ם פעם אחד והד' אחרים נתמתקו ונעשו הויות עכ"ד, ואפשר לרמוז בפסוק הנז' וחמושים ענו דהיינו בחומש הזמן עלו דהיינו פ"ו שנים כמנין אלהי"ם באחד ועלתה להם:
והנה הרב מהר"ש מאסטרו' רמז בפסוק ק"ץ שם לחושך שטעם שיצאו ישראל ממצרים ק"ץ שנים קודם כראוי לפי שנשתעבדו גם בלילה וזהו ק"ץ שם לחושך דהיינו הלילות עכ"ד, ולי אני עבדו אפשר להוסיף סוף הפסוק הנז' ולכל תכלית הוא חוקר כי עיקר קושי השעבוד היו פ"ו שנים דוקא וזה אומרו ולכ"ל גימטריא פ"ו זהו התכלית שהוא חוקר כי הד' אלהים נתמתקו כבר כמש"ל, ועל דרך זה פירשתי פסוק טרם מכה ציץ רפואה פרח דרז"ל מנו כמה טעמים למה שיצאו קודם לקץ ואחד מהטעמים הוא שראה הקב"ה שהיו נטמעים בר מנן בשער החמשים שערי טומאה ולכן מיהר להוציאם ק"ץ שנים קודם ואותם השנים ישלימו בגליות אחרים אבל השתא מיהא השעה היתה צריכה לכך והוציאם עיין דבריהם בספר פני דוד פרק כ"א ובזה יבא רמז נכון בפסוק טרם מכה ציץ דהיינו ההטמעה בחמשים שערי טומאה צי"ץ גימטריא ק"ץ רפואה פרח כדי שלא יטמעו ודו"ק, גם טר"ם מכ"ה ר"ת מ"ט שכבר נטמעו במ"ט שערים ופן יבואו בשער החמשים עשה להם רפואה צי"ץ שנים שפרחה להצילם:
איתא במדרש הביאו הרב פני דוד ה' ימלוך לעולם ועד מפני מה כי בא סוס פרעה וכו' והוא תמוה ונראה לפרש בהקדים מדרש אחר שהביא הרב אהל יעקב וז"ל ואני הנני מחזק את לב פרעה משל לשני בני אדם אחד חלש ואחד גבור נצח הגבור לחלש ונטל עטרה בראשו מי גרם לגבור ליטול עטרה לראשו לא החלש כך מי גרם להקב"ה ליטול שבח וכבוד לא פרעה שננערו בים סוף וכו' עכ"ל ע"ש ביאור הדברים באורך וא"כ נמצינו למדים שביאת פרעה בים סיבה לשבח הקדוש ב"ה ששמו מתעלה ומתקלס בעשותו דין ברשעים וזהו כונת בעל המדרש ה' ימלוך לעולם ועד הוקשה לו מה ענין הפסוק לכאן וזהו אומרו מפני מה ומתרץ כי בא סוס פרעה וזה גרם שבח וכבוד להקדוש ב"ה כי בעשותו דין בפרעה נודע וניכר אלהותו וכל אדם יאמר ה' ימלוך לעולם ועד:
והעליתם את עצמותי מזה אתכם, אמרו במדרש דגם עצמות כל השבטים העלו עמהם כשיצאו ממצרים וידוע מ"ש רז"ל על פסוק נסעו מזה שהסיעו עצמם מן האחוה הנרמזת בתיבת זה גימטריא י"ב שבטים אחים וא"כ זהו שאומר והעליתם את עצמותי מזה אתכם כאחד מזה מהי"ב שבטים שאתם נושאים אתכם.
התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום, שמעתי מהחה"ש מוהר"ש אלעסרי נר"ו שפי' כמ"ש רז"ל דכשהנס נעשה ע"י זכות אחרים אינו רואה במפלת שונאיו וישראל עשו תשובה כשראו מצרים נוסע אחריהם וכמפורש בפ' וישאו בני ישראל וכו' וזהו אומרו התיצבו וראו ראיה מעליא בנס הנעשה בהיותו נעשה בזכותכם שהיום חזרתם בתשובה וזהו אשר יעשה לכם היום וק"ל, ובזה אפשר לפרש הכתוב בצפניה ובעת קבצי אתכם כי אתן אתכם לשם ולתהלה בשובי את שבותיכם לעיניכם והכי הוא כמבואר כשתבוא הישועה לעיניכם אז תהיה לכם לשם ולתהלה שבודאי תהיה בזכותכם:
ה' ילחם לכם ואתם תחרישון, מי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה כן הוא המסרה ונראה לפרש בדרך פשוט במ"ש בב"ר דהשטן היה מקטרג כנגד ישראל בעת קריעת ים סוף והקב"ה אמר לו השמת לבך אל עבדי איוב כדי שיטפל בו ויניח מלקטרג על ישראל ולזה רומז המסרה מי גרם שישראל יעברו הים בלי קטרוג איוב שאמר מי יתן החרש תחרישון וגם שם היה טעמו שאוהביו לא דברו נכונה כי היה להם להבין שהיסורים שבאו עליו היה מפני ישראל שהקב"ה א"ל תחרישון. ובדרך אחר אפשר לפרש דהדברים מגיעים למ"ש הזוה"ק על פסוק מה תצעק אלי ופירשו המקובלים דהיו צריכים להתפלל אל מדה עליונה וזה יתכן דנרמז בתיבת מ"י מי יתן החרש הרומזת להנה והיינו ותהי לכם לחכמה וד"ל וא"ש ההי"ב:
אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים, יש לרמוז בהקדים מ"ש מהר"ש מאסערופולי ז"ל בפרח שושן על מדרש ובני ישראל יוצאים ביד רמה פרמה עבד להו עכ"ל המדרש ופי' הרב הנז' שפרעה היה נאחז בשבעים ואחד צירופי אלהים שהם שנ"ה אותיות כמנין פרעה וישראל היה להם מ"ט צירופים שבהם כמה אותיות אלא שמרע"ה הסיר מפרעה י"ו צירופים שבהם אותיות פ' וכמ"ש ומשה היה בן פ' שנה שלקח שמונים מן שנ"ה אותיות של פרעה ונשאר לפרעה דוקא אותיות רע"ה וכמ"ש כי רעה נגד פניכם וכו' וזהו אומרו פרמה עבד להו שהוסיף פ' עם רמה ונעשה פרמ"ה וזה היה ע"י י"ו צירופים גימטריא בי"ד וזהו ובני ישראל יוצאים ביד רמה ע"ש בדברי הרב באורך וזה יש לרמוז אשירה לה' כי גא"ה גא"ה גימטריא י"ו ובזה סוס ורוכבו רמה בים שהוסיף גאה גאה על רמה ובזה סוס ורוכבו טבעו בים ולרמוז שמדבר על צירופי אלהים תמצא ראשי תיבות כי גא"ה נא"ה סוס גימטריא אלהי"ם פ"ו וסופי תיבות גימטריא פ' לרמוז שפ' אותיות נתוספו לישראל מצירופי אלהים ובזה ניצולו:
ולפי דברי הרב הנז' תמצא שפרעה היה לו כ"ב צירופי אלהים יותר על ישראל גימטריא טובה וכשיצאו נטלו ממנו חיותו והניחו לו דוקא כמספר אותיות רע"ה ויתכן שענין זה רמז יוסף לאחיו במצרים כי ידוע שהאבות סימן לבנים וכמ"ש במדרש שכל המאורעות שארעו לאבות היו רמז למה שיקרה לבנים וכמ"ש שם שאמר הקב"ה לאברהם לך למצרים וכבוש הדרך לבניך וכו' יע"ש הענינים הדומים מן מאורעות האבות למה שקרה לישראל אח"ך וא"כ אפשר שיוסף מתחילה ההוא אמר לאחיו חי פרעה אם תצאו מזה החיים של פרעה אתם צריכים להוציא מזה אבל דוקא בבא אחיכם גימטריא פ' עם התיבה דהיינו משה בן פ' שנה ואח"כ א"ל שלמתם רעה תחת טובה דהיינו כ"ב צירופים היתרים לפרעה ותניחו לו רע"ה אותיות וזה היה ע"י גניבת הגביע גימטריא פ' ג"כ ויתכן שזהו שאמר משה להקב"ה כי מאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם כזה דר"ל כבר נטלתי הפ' מפרעה ונשארו אותיות הר"ע וא"כ למה לא תוציאם תכף ממצרים למה זה שלחתני הלא שלחתני ליקח ממנו פ', ומאז דברתי אל פרעה כבר נעשה ענין זה:
זה אלי ואנוהו, איתא במדרש הביאו הרב נח"ק פרשה זאת וז"ל הנך יפה דודי אף נעים זה גילוי שכינה אף ערשנו רעננה בשבח בנים ובנות עכ"ד ע"ש מ"ש פי' ונ"ל לפרש בהקדים מ"ש בשמות רבה פ' זו וז"ל רבי יהודה אמר מי אמר קילוס להקב"ה התינוקות שהיה פרעה מבקש להשליך ליאור שהם מכירים להקב"ה כיצד כשהיו ישראל במצרים והיתה אשה מבנות ישראל מבקשת לילד היתה יוצאה לשדה ויולדת שם וכיון שהיתה יולדת עוזבת הנער ומוסרת אותו להקב"ה ואומרת אני עשיתי את שלי אתה עשה את שלך, א"ר יוחנן מיד היה יורד הקב"ה בכבודו וחותך את טיבורן ומרחיצן וסכן וכו' ויניקהו דבש מסלע והיו גדלים בשדה שנא' רבבה כצמח השדה נתתיך וכו' וכיון שהיו גדלים היו הולכים לבית אביהם והיו שואלים להם מי היה זקוק לכם והיו אומרים להם בחור אחד נאה ומשובח היה יורד ועושה לנו כל צרכינו שנא' דודי צח ואדום דגול מרבבה וכיון שבאו לים היו אותם תינוקות שם והם ראו להקב"ה בים התחילו אומרים לאבותיהם זה הוא שהיה עושה לנו כל אותם הדברים שנא' זה אלי ואנוהו עכל"ה:
ובזה בא על נכון לשון המדרש הנך יפה דודי אף נעים זה גילוי שכינה ובים סוף נגלה עליהם הקב"ה כבחור נוצח מלחמה, אף ערשינו רעננה זהו בשבח שהיו משבחים בנים ובנות שנתגדלו בשדה ושהכירו להקב"ה ואמרו זה אלי ואנוהו כמש"ל בחור אחד נאה.
ובדרך אחר אפשר לפרש כמ"ש רז"ל דמי שאינו עוסק בפו"ר גורם לשכי' שתסתלק מישראל ח"ו דהשכינה אינה שורה בפחות מכ"ב אלף ואם היו ישראל פחותין א' הרי זה לא עסק בפו"ר וגורם לשכי' שתסתלק ח"ו מישראל וזה אומרו בשבח בנים ובנות כדי שלא תסתלק השכינ' מישראל, וכדי שתשאר השכי' עמהם היו מולידים בנים ובנות :
ימינך ה' תרעץ אויב, יתכן שנרמז בכאן מ"ש רז"ל דפרעה היה לו ג' יועצים איוב יתרו בלעם שהם ר"ת אויב ותיבת תרעץ חוץ ממשמעותו היא אותיות עצ"ת רי"ש ויהיה פירושו שהפר הקב"ה עצת שלושת יועצים של פרעה ואות רי"ש במילואו היא ר"ת "רץ "יעץ "שתק כמ"ש חז"ל דיתרו רץ וברח לארץ אחרת ובלעם יעץ ואיוב שתק:
נורא תהילות עושה פלא, ארז"ל שמי שאומר שירה על הנס נעשה לו נס אחר בזכות השירה ובזה נפרש הכתוב נורא תהילות כשהוא נורא לבני אדם ומציל אותם והם מודים ומשבחים ואומרים תהילות אז עושה פלא פעם אחרת, ובאופן אחר יכולין לפרש כדכתב רש"י יראוי תהילות כי לך דומיה תהילה וזהו נורא תהילות והטעם הוא משום שהוא עושה פלא דאדם אינו משיג בלשונו ליתן נו תודה בערך החסד שקבל שאילו היו הדברים על פי הטבע יכול האדם להעריכם ולידע כמה שוה החסד ההוא ולשבח כפי ערכו אבל כשעושה פלא דבר שאינו בטבע לא יש הגיון טבעי להעריכו ולשבחו כראוי משום הכי מתיירא להלל ולהודות עליו מחוסר דיבור המספיק שיהיה שוה לפעולה וזהו נורא תהילות וטעמו כי עושה פלא ואין בנו יכולת להעריך הפלא:
ה' ימלוך לעולם ועד מפני מה כי בא סוס פרעה, מדרש הובא לעיל, עוד נ"ל לפרש במ"ש המדרש ) שביציאת מצרים היה קטרוג למעלה באומרם מה אלו עובדי ע"ז אף אלו וכו' והי"ת דחה אותם בקש כמ"ש רז"ל שאמר לשטן השמת לבך אל עבדי איוב ואדביני ביני טיבע את מצרים בים ומפני זה יבוא על נכון שאמרו בכאן ה' ימלוך לעולם ועד דמזה ניכר שה' מלך שאעפ"י שהיו מקטרגים יכולל עליהם בלי שום טענה כמלך השליט ואין עוד מלבדו וק"ל, ושמעתי מהנו"ח בהר"ם הכהן נר"ו שפירש כוונת המדרש כמ"ש רז"ל דפרעה היה עושה עצמו אלוה וע"י שבא בים ואמר ה' מי כמוך כמ"ש רז"ל המה ראו וכל העולם הסכימו שה' ימלוך ולו נאה המלוכה:
שם שם לו חק ומשפט וכו' דרשו רז"ל שבמרה נצטוו שבת ודינים ופרה אדומה, וכתב הרב קרבן שבת דף ל"ה ע"ב וז"ל, ודע עוד מ"ש פה קדוש שלכך נק' קליפת נוגה פרה אדומה לפי שהיא פעמים מטהרת את הטמא כשהטוב מכריע הרבה ולפעמים להפך שמטמאה את הטהור כשהרע מכריע כי ידוע שקליפת נוגה היא היתה קרובה אל הקדושה והיא חצי טוב וחצי רע החצי שבפנים הפונה אל הקדוש' הוא טוב וחלק שמבחוץ הוא רע וכו', והנה מה שנתוסף ונדבק מטוב של נגה אל הקדושה זהו תוספת שבת כי נוגה שליטתה כל ימי החול ונקרא מוסיף מחול על הקדש, ודע יותר בבירור שהכונה היא נק' בזוהר טיקלא המכרעת שהיא המאזנים שלמעלה שהיא חציה טוב וחציה רע ולפעמים מכריע הטוב שבמאזנים את הרע ע"י מעשה בני אדם, וחוזר הרע להיות טוב ומזה באים השרים, ונ"ל שלכך ציוה הקב"ה שתי מצות אלו שוים בעניניהם שהם שבת ופרה במרה כי כמו הפרה לפעמים מטהרת את הטמאים ולפעמים להפך כך שמירת שבת הוא כי מי ששומר שבת ומוסיף מחול על הקדש גורם שמטהר הטמא ולהפך גורם שמטמא ח"ו הטהור ולכך נ"ל שלא תקנו חז"ל שיעור לתוספת זה כדי שכל אחד יוסיף מה שירצה וכו' עכ"ל בקיצור קצת:
והנה הרב לא נתן טעם למה נצטוו במרה ולא במקום אחר וגם לא נתן טעם כ"א לשבת ופרה אבל לא לדינים, ונלע"ד ליתן טעם לדברים אלו ראשונה הדינים נ"ל שדומים ג"כ לשבת ופרה בהקדים מ"ש הרב הנז' דף ל"ז וז"ל ודע כי תרי בתי דינים רעים הם מאדי"ם ושבתא"י כנז' בזוהר כי תצא ובתיקונים ועיין בפי' יואל משום שיש צ"ה כוחות הטומאה במאדים והן מנין מאדים והן סנהדרין שבטומאה ע"א סנהדרי גדולה וכ"ג סנהדרי קטנה ושכינה על גביהן כנגד צ"ה כוחות הטומאה וכולם נכללים במאדים צ"ה כוחות וכולם שופכי דמים, אבל סנהדרין שבקדושה נקראים יפה עינים ולכך נאמר בדוד אדמוני עם יפה עינים וארז"ל הלך אחר ב"ד יפה וכו' עש"ב, וא"כ בדינים ג"כ יש בהם צ"ה כוחות הקדוש' ונקראים יפה וצ"ה דטומאה שצריך ליזהר מהם מפני שמטמאים והרי מעין קליפת נוגה שבת ופרה, וזה הוא הטעם למה נצטוינו במרה כי שם המים מרים ונמתקו אח"ך מעין ענינים אלו המהפכים מטומאה לטהרה וכעין קליפת נוגה העתיד' ליטהר ולחזור לקדושה כנ"ל נכון:
שם שם לו חק ומשפט וכו', כתב רש"י ז"ל שבמרה נצטוו ישראל במצות שבת פרה ודינין יעו"ש, והנה שם ר"ת "מצות "שבת חק היינו פרה שנקראת חקה, ומלת לו יתפרש על מרע"ה שהוא דוקא ידע סוד הפרה כנודע וזהו ל"ו ח"ק כלומר אותו הח"ק שנודע לו לבדו, ומשפט היינו דינים וקל להבין:
כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך, הקשה בס' דרשות הר"ן ז"ל בשם הראשונים דמה זה אומר הכתוב אחר שתשמע לכל המצות והישר בעיניו תעשה והאזנת וכו' אז לא יתן לך כל המכות אשר שמתי במצרים ומהיכא תיתי שפורענות גדול כאותו שבא למצרים על רשעותם המופלא יהיה באפשר להביא על צדיקים גמורים ושלמים והלא אם לא היו כ"כ צדיקים אלא היו בינונים או אפי' רשעים קטנים לא יוצדקו אותם הפורעניות הקשים עש"ב, וכדי שלא יקשה קושיא זאת יתכן לפרש כוונת הכתוב כך אם תהיו צדיקים וישרים אז לא אצטרך להגלותכם בתוך העמים כמו שהייתם במצרים ולא אצטרך אח"ך להשים על שום אומה המחלה והמכות אשר שמתי במצרים כדי שישלחו אתכם מתוכם וזהו אומרו לא אשים עליך כמו בשבילך ועל סיבתך כי לא תהיו בגלות כלל שהרי במצות התורה שאני נותן לכם אני מרפא אתכם ואין אתם צריכים להיות בכור הברזל להיות זכים וברים שהרי בקיום התורה והמצות תקנו כל השלמות האפשרי:
כל המחלה וכו', אפשר לפרש כמ"ש הרב ש"ך הביאו הנח"ק פ' בא על פסוק וידעתם כי אני ה' אלהיכם כי אלהים בחינת דין והוסיף א' ונעשה אני ה' פ"ז א' נוסף ע"ש אלהים שהוא גימ' פ"ו ובזה היתה הגאולה, וז"ש וזה לך האות עש"ב וזה אומר בכאן הענין עצמו שאני ה' שהוא א' יתר על רפאך בדרך זה דשם אלהים במילוי יודין ידוע שעולה ש' ורפאך הוא ש' וא' יתר וא"כ אחד יתר על שם אלהים במילוי והיינו אני ה' ממש שהוא א' יתר על אלהים פשוט ב"ן במילוי כדי לרפאתך מוסיף א' ודו"ק:
ויקראו בית ישראל את שמו מן והוא כזרע גד לבן וכו', קשה למה כפל הכתוב לומר שקראוהו מן הלא כבר נאמר ויאמרו איש אל אחיו מן הוא וכו' וא"כ נראה זה הפסוק יתר ואפשר ליישב כמ"ש קודם ראו כי ה' נתן לכם את השבת על כן הוא נותן לכם לחם יומים וכו' ואח"כ אומר ויקראו בית ישראל שמו מן אעפ"י שביום השבת המן היה בידם שני ימים ומן הראוי שיפסיד ויבאיש או לפחות יפסיד טעמו לזה בא ללמד ויקראו בית ישראל את שמו מן אפי' אותו שאכלו ביום שבת היה שמו מן ולא זו בלבד אלא טעמו כצפיחית בדבש שנתוסף בו מתיקות ביום השבת ועוד אפשר לומר דבית ישראל היינו הנשים כשראו שלא הצטרכו להכין תבשילים לשבת מפני שכל תבשיל שירצו לעשות לשבת היה די להם במחשבה בשעת אכילת המן ולא היה להם צורך להכין שום דבר אז אמרו בית ישראל דהיינו הנשים זהו מן ודאי כמו שקראוהו האנשים וכמש"ל:
ויאמר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור, ידוע דפרי החג הם להכניע שבעים שרים ושרו של עמלק שולט עליהם ואמרו רז"ל דבכל יום של סוכות מכניע עשרה שרים בהקפת התיבה שס"ת בה ונקדים עוד דפרי החג חשבונם י"ד בכל יום כשתמנה עמהם חשבון הימים דהיינו יום א' וי"ג פרים עולים י"ד ויום שני עם י"ב עולה י"ג וכן על זה הדרך כל שאר הימים וזה נרמז בפסוק הנז' כי יד על כ"ס י"ה אותיות סכ"ה יו"ד דהיינו עשרה בכל יום של סוכה נכנעים השרים וזוהי מלחמה לה' בעמלק מדור דור כי יד ה' היתה בם להומם ולאבדם,
פרשת יתרו
וישמע יתרו, כתב רש"י שבע שמות נקראו לו יתר יתרו וכו', יתר על שם שיתר פרשה אחת וכשנתגייר הוסיפו לו וכו' אות על שמו ונקרא יתרו וכו' ע"כ והקשה הרא"ם ז"ל דכיון דכשנתגייר הוסיפו לו אות על שמו א"כ לא נקרא יתר ויתרו במצב אחד וכשנקרא יתר לא נקרא יתרו כמו שמצינו באברם אברהם וא"כ לא הול"ל שבע שמות נקראו לו כי לא היו כי אם ששה והניחו בצריך עיון ע"ש:
ולכאורה נ"ל דכונת המכילתא שהביא רש"י ז"ל היא לומר דז' שמות מצינו שנקרא בהם יתרו אעפ"י שלא יהיו בזמן אחד הרי נקראו לו וקאמר בלשון זה נקראו לו ולא קאמר היו לו לרמוז זה הענין שהיו שמות שנקראו לו כל אחד בזמנו ולא יחד ובזה ליכא קושיא על רש"י ולא ידעתי למה הרא"ם לא רצה בזה, אחר זה ראיתי בספר תועפות ראם שהוא פירש כמו שכתבתי והראיה שהביא מאברם אברכם לא הבנתי מה ראיה דאטו מי שיאמר אברהם אבינו נקראו לו שני שמות לאו קושטא קאמר אעפ"י שלא יתכן לומר אברהם אבינו יש לו שני שמות נוכל לומר נקראו לו שני שמות וקל להבין:
ושם האחד אליעזר כתב בנח"ק דמשה עשה תנאי עם אשתו שהבן הראשון יהיה לה וע"כ לא מל אותו והשני היה למשה ומל אותו בזמנו וכ"כ בספר הישר והוא מהמדרש ויש רמז לזה בפסוקי' אש"ר ש"ם האח"ד גרשום ר"ת אשה כי היא קראה לו שם גרשום וש"ם "האחד אליעזר אותיות ומשה אח"ד דהיינו אליעזר:
ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה אשר הציל את העם מתחת יד מצרים, עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם, קשה לשון הפסוק מה זה אשר הציל את העם מתחת יד מצרים הרי כבר אמר למעלה אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה ולמה כפל הדברים ועוד בפעם השנית לא הזכיר פרעה ועוד קשה שאחר שמברך ה' הוא אומר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים מן הראוי הול"ל קודם עתה ידעתי ואח"כ ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים וכו':
ונראה לע"ד שכונת הפסוקים לרמוז למ"ש רז"ל דשר של מצרים לא מת עד קריעת ים סוף ואף עפ"י שהביא עליהם כמה מכות והדרך הוא לעולם שהקב"ה משפיל השר תחילה ואח"כ עושה דין באומה כמ"ש יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואח"כ על מלכי האדמה על האדמה אבל מצרים לא כן היה ונקדים עוד מ"ש בזוהר שמות דף י"ט ע"א ע"פ והנה מצרים נוסע אחריהם שהוא השר של מצרים שנקרא בשם מצרים והשתא אתי שפיר מ"ש הכתוב שיתרו משבח לה' על שהוציא ישראל מיד מצרים ומיד פרעה מלך קשה ואומה קשה ולא די זה אלא אשר הציל את העם מתחת יד מצרים דהיינו שר של מצרים שעדיין היה קיים בממשלתו ואפי"ה לקו והוציא את העם וזהו אומרו מתחת יד מצרים שהיה עדיין למעלה והוציא את ישראל מתחת ידו ובזה ניכר כחו יתברך שהוא מושל אפי' במלאכי' שנקראים אלהים ועל זה אמר יתרו עתה ידעתי בענין זה הכרתי כי גדול, ה' מכל האלהים שבהיות השר שלהם קיים לקו במים שהוא הדבר אשר זדו מצרים ובאותו פרק הוא שלקה השר שלהם עליהם ודו"ק:
פרשת משפטים
ובשביעית יצא לחפשי חנם, כתבו בתוס' על התורה וז"ל כתוב בדברי קבלה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות ודרשינן אחפש לשון חפשי בנרות בנרות של תורה כדכתיב כי נר מצוה ותורה אור וזהו דכתיב ובשביעית יצא לחפשי חנם כלומר בגלות שביעית יצא ישראל לחפשי חנם כדכתיב ולא בכסף תגאלו וזהו גלות זה שהוא שביעית בבל כשדים מדי יון ישמעאל פרס אדום עכ"ד, ויתכן לרמוז דר"ת ז' אומות הנז' מהגליות שכבר עברו הם נרמזים בתיבת בכסף והכונ' ולא בכסף כשכבר יעברו הגליות הנרמזים בתיבת בכסף אז תגאלו דכן אותיות בכס"ף נוטריקון בבל כשדים פרס ואות ס' היינו גימ' ר"ת "מדי "יון "ישמעאל כשאלו הגליות יעברו אז תגאלו וגם תגאל"ו ר"ת "תגמר "גלות "אדום "לעולם "ועד:
במדרש רבה אמר ר"י אמרו ישראל להקב"ה הרב' דיני מצות יש כאן כי יגנוב איש שור או שה לפי שגנבנו שור ועשינו עגל לפיכך ה' בקר שלמנו תחתיו שמתו תחתיו אבותינו במדבר וארבע צאן תחת השה ד' מלכיות שמלכו בנו, וכשגנבנו ליוסף עשינו ד' מאות שנה במצרים, ולמה בשור נותן ה' ובשה אינו נותן אלא ד', בשור נותן ה' שהוא מוציאו בפרהסיא:
לשני בני אדם שעלו לבימה אחד שמכר בנו של מלך ואחד שזרק אבן באיקונין של מלך אותו שזרק אבן באיקונין של מלך לוקה קטפורס (מכות) ואותו שמכר בנו של המלך משלם ד' מאות לרבו לכך כתיב ה' בקר עכל"ה, וכולו מקשה מה זה שקורא חמשה בקר מיתת אבותינו במדבר, והרב ידי משה פי' שישראל עלו חמושים על כן קורא אותם חמש או שירמוז על מיתת ה' צדיקים משה אהרן מרים נדב ואביהו עיין שם וכל זה דחוק, וגם קשה מה שאמרו לפי שגנבנו שור שהוא יוסף כמו שכתב המפרש למה שלמו על השור ה' בקר ועל העגל שלמו ארבע דוקא הלא עגל אינו שה, ועוד קשה מה שאמר וכשגנבנו ליוסף וכתב המפרש שזהו דבר אחר תקשה ליה דארבע מאות שנים נראה תשלום שה ולא שור ויוסף נקרא שור, ועוד קשה הלא ממכירת יוסף לא היו ד' מאות שנים עד שיצאו ממצרים אלא מלידת יצחק:
ולתרץ כל זה נ"ל לפרש בדרך אחר דמ"ש לפי שגנבנו שור ועשינו עגל כולו ענין אחד וקאי על מעשה העגל לפיכך ה' בקר שלמנו תחתיו הכונה על העגל שלמנו ה' בקר, והכי ה' פעמים שסרחו ישראל במדבר והית' בהם מיתת חרב או מגפה, אחת במעשה העגל עצמו, ושנית במתאוים שלישית במרגלים ויעפילו לעלות אל ראש ההר שנא' ויכום ויכתום עד החרמה, רביעית במעשה קרח, ה' במעשה השטים, ומי גרם כל זה מעשה העגל שירדו ישראל ממדרגתם, שאם היתב להם אותה המעלה שקודם העגל לא היו חוטאים בודאי ולא היו מתעכבים במדבר, והד' צאן תחת השה הוא על יוסף ואע"פ שבתחלה קראו שור גם נקרא שה כמ"ש נוהג כצאן יוסף ויוסף היינו ישראל וישראל נקראו שה פזורה, ובעון מכירתו גלו ישראל תחת ד' מלכיות, והד"א חולק על זה ואומר שעונש מכי' יוסף הי' גלות מצרים ד' מאות שנה ומכח שלא נגמרו הוא שגלו ישראל בד' גליות אחרות וכמ"ש רז"ל שבשביל שיצאו ישראל ממצרים קודם זמנם הוצרכו לחזור בגליות האחרות, ועפ"ז בא על נכון מ"ש אח"כ המדרש ולמה השור נותן ה' ובשם דוקא ד' מפני שהוקשה לו הדבר שבעון יוסף יהי' הפורעניות ד' ולא ה' כדין שור שהוא נקרא שור, על זה משיב זיל בתר טעמא, למה השור העונש בו מרובה, בשביל פרהסיא, והרי זה דומה למשל שאחד מכר בנו של מלך ואפי"ה לא נתן כ"א ד' מאות בשביל שהיה בצנעא ולא הי' בו פרסום א"כ ה"ה ביוסף שנמכר בסוד ובצנעא לא נתנו העונש של השור כיון שלא היה בפרהסיא לא כן מי שזרק אבן לאיקונין של מלך כמו ישראל שעשו העגל לדמותו לשור של המרכב' זה הי' דבר של פרסום ופרהסיא ועל כן נענשו בחמשה בקר, וא"כ יש לנו לחלק בין יוסף שאף על פי שנקרא שור אינו מן הראוי לענוש כ"א כמו שה ובין העגל שהוא ג"כ שור ראוי לענוש עליו ה' בקר דזיל בתר טעמא וכמ"ש במשל.
אם כסף תלוה את עמי, כתב רש"י ז"ל עמי ונכרי עמי קודם, וכתב עליו הרא"ם וז"ל במכילתא וכגון שהכותי בנשך דאל"כ ל"ל קרא וכי תעלה על דעתך שישוה הכותי לישראל וכן פסק הרמב"ם וכו' אבל אכתי איכא לאקשויי ל"ל קרא תיפוק ליה מנבלה דאמר קרא לגר אשר בשערך או מכור לנכרי ודרשו רז"ל בפסחים להקדים נתינה לגר למכירה לכותי וכו' וצ"ע עכ"ל, ולכאורה נלע"ד לתרץ דאצטריך קרא להלואה מפני שיש מצוה להלוות לכותי ברבית ומנאה הרמב"ם בכלל מ"ע, וא"כ לא היינו לומדים מנבלה דליכא מצוה במכירה לכותי וכעת נראה ברור:
פרשת תרומה
ויקחו לי תרומה, איתא במדרש הביאו הרב פני דוד ויקחו לי תרומה הה"ד תורה ציוה לנו משה וכו' דרש ר' שמלאי תרי"ג מצות נאמרו למשה ונתנו לישראל ע"י משה שהן מנין תורה וא"ת אינם אלא תרי"א ב' היכן הם לגמור תרי"ג, אלא אמרי רבנן אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום ותרי"א אמר למשה שנאמר תורה ציוה לנו משה מורשה א"ת מורשה אלא ירושה, ירושה היא לישראל לעולם עכ"ל:
ולכאורה יפלא מה שייכות לזאת הדרשה על התורה עם פסוק ויקחו לי תרומה וכמ"ש הרב פני דוד וע"ש מ"ש ייתכן כי תרומה כשתסיר ממנו מ' כמנין ל"י ישאר תורה וזהו ויקחו ל"י שהוא בגימטריא מ' מתרומה וישאר תורה ויתפרש כל הפסוק על התורה בדרך פשטי דהיינו שנקבל דברי תורה וחידושים מאת כל איש אשר ידבנו לבו ומה שקבלה נשמתו מהר סיני מכל אדם תקחו את תרומתי כשהיא לשמה, אכן וזאת התרומה אשר תקחו מאתם היינו דוקא דרש רמז ופשט שהם כנגד זהב וכסף ונחושת שהם עיקר העושר של העוה"ז, כמו שהדרש והפשט והרמז הם לבוש הגופני של התורה והגשמי שבה, לא כן בסוד אלוה שהוא רוחני זה לא יתכן לקבל מכל אדם כי הם דברים העומדים ברומו של עולם בשמים ממעל ולזה רומז ותכלת וארגמן תכלת דומה לרקיע וכו' יו"ד דברים מן הי"ג כמ"ש רש"י שרומזים ליו"ד גלגלים ויו"ד ספירות וכו' עשרה עשרה כידוע לי"ח, כי לענין זה של לימוד הסוד צריך ועשו לי מקדש שיהיה איש מקודש ירא אלקים ומקיים כל המצות ובעל מדות טובות שנאמרו בהם וסור מרע כמ"ש מהרח"ו בהקדמתו לשמונה שערים, וזהו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ממש.
ועשו לי מקדש וכו', החצר היה מאה אמה אורך על חמשים רוחב והמשכן נתון בתוכו והיה לאחורי המשכן עשרים אמה פנוי מן החצר מצד מערב ועשרים מכל אחד מצדדיו מצד צפון ודרום ומן פתח המשכן עד פתח החצר נ' אמה וכמבואר כ"ז ברש"י ע"ה והרא"ם ז"ל וכל אלו המדות רמוזים בתיבת משכן, והמשכן היה לו ל' אמה אורך ויו"ד רוחב כשתכה ל' על עשרה יעלו ש' מאות, וזהו ש' שבתיבת משכן, אח"ך מן השני צדדים לצפון ולדרום מ' אמות זאת היא מ' של תיבת משכן ולאחוריו כ' אמה נרמזים בכ"ף של משכן והנו"ן היא נ' אמה של חצר מפתח המשכן עד פתח החצר והרי הוא משכן ממש וק"ל:
עוד רמז כל עמודי החצר סביב וכו' הנה העמודים היו מ' לצפון ולדרום עשרה למערב וששה למזרח וד' למסך וכל זה נרמז בתיבת עמודי ע' ר"ל עמודים מ' צפון ודרום ו' מזרח ד' מסך י' מערב:
ועד"ז משום הציבי לך ציונים רמזתי בהיכל מעשה שלמה הע"ה בבית א' שהיה ך' אמה רחבו ומ' אמה ארכו ול' קומתו כמ"ש בכתובים וכל המדות האלו נרמזים בתיבת ההיכל דהיינו אורך מ' נרמזים בד' אותיות הראשונות ההי"כ, שעולים ארבעים והרוחב עשרים באות כ' שהיא כ' והגובה ל' באות ל' של ההיכל, וטעם שבא הענין של האורך בחילוק אותיות ההי"כ אפשר לתת טעם כי פתח ההיכל היה עשרה רוחב וזה נרמז ביו"ד ולו שני פתחים של ה' אמות כל אחד וזה נרמז בשני ההין של תיבת ההיכל וק"ל:
עוד אפשר שהתיבה רומזת כך לארכו של בנין ההיכל שהיה כאריה צר מאחוריו ורחב מלפניו וכן התיבה הולכת וגדלה במספר, ואפשר ליתן טעם לחשבון המידות של בית קדשי הקדשים של בית ראשון שהיה עשרים על עשרים בגובה עשרים כמ"ש בכתובים במלכים (ולפי פירש"י בנביאים אבל בב"ב דף צ"ט משמע שהיה גבוה ל"ו וכן בסוכה ד"ה ע"ב ע' בתוס' ד"ה בשליש הבית), והוא נשתנה כ' על עשרים של אורך ורוחב יעלו ת' אמות ונשתנה חשבון זה בעשרים של הגובה יעלו שמנה אלפים אמה כנגד ח' אלפים פרסה שהוא הקף העולם כחוט משוך על העיגול ממזרח עד שיחזור למזרח כידוע והרמז בזה כי בית קדשי הקדשים היה מקום שממנו חיות וקיום כל העולם בהיות משכן השכינה בתחתונים להשפיע לסם חיות וקיום והעמדה:
ואגב אכתוב רמז במידות בית שני כפי מה שביאר הרמב"ם בהלכות בית הבחירה דבית ק"ק היה גובהו מ' והיו עליו כיור ובית דלפא תקרה ומעזיבה ואורכו ורוחבו כ' על כ' וזה נרמז בתיבת מקדש מ' לגובה מ' אמה וד' לארבע כיסוים כיור ובית דלפא תקרה ומעזיבה וק"ש כו' וק"ש עולים ת' כנגד אורך ורוחב שהיו עשרים על כ' שעולים ת' כנגד ק' וש' של תי' מקדש וק"ל, גם מידות האולם רמוזים בתיבת האולם כזה שהוא י"א אמה רוחב וע' אורך וא"כ תחלק אותיות האולם בדרך זה א' לשם אולם עצמו ה"ו עולים י"א כחשבון הרוחב ול"ם עולים שבעים כנגד האורך, והיינו האולם ממש א' ה"ו ל"ם וק"ל:
ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך וכו', עיין מ"ש ה' נחל קדומים שעשה סמוכין סוף פ' תרומה בתיבת נחשת ואתה לרמוז דמשה היה נשמת נ"ח ש"ת ואתה ר"ל שלשתן אחד עכ"ד ז"ל, ויתכן להוסיף דתיבת שמ"ן ר"ת ש"ת מש"ה נ"ח, עוד אפשר לרמוז על מ"ש הרב הנז' שהמדליק נרות בשבת וזהיר במצוה זאת הויין ליה בנים בכי תורה וכיון שכל תלמיד חכם יש בו ניצוץ ממרע"ה זהו אומרו יקחו אליך אל משה ממש ע"ש דר"ת שמ"ן זי"ת הוא מדליק "נר "שבת "זרעו "יזכה "תורה:
ואתה תצוה, איתא במדרש רבה ואתה הקרב אליך הדא הוא דכתיב לולי תורתך שעשועי וכו' כשאמר לו הקב"ה למשה ואתה הקרב אליך הרע למשה אמר לו הקבה"ו תורה היתה אצלי ונתתיה לך שאלמלא היא אבדתי את עולמי ע"כ, וקשה דמאי אומר לו הקבה"ו תורה היתה וכו' דודאי משה הרע לו לאבד מצות כהונה האף אמנם שקבל את את התורה רוצה היה ליקח מזה וגם מזה כי טובים השנים, ונ"ל לפרש כמ"ש בפרק קמא דאבות על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים וזה"ד שקשה לו למשה רבינו לאבד מצות כהונה דהיינו העבודה דבר שהעולם עומד עליו נהי שהתורה עמוד העולם וגם כן גמילות חסדים ושניהם היו ביד משה רבינו ע"ה אפ"ה הוא היה רוצה לאסוף השלשה עמודים להיות צדיק יסוד עולם, לזה השיב לו הקבה"ו תורה היתה שלי ונתתיה לך שאלמלא זה אבדתי את עולמי, וא"כ כיון שיש לך התורה שהיא קיום העולם, ואלמלא היא נאבד העולם הרי היא שקולה כהני תלת סמכי, והיא תחת שלוש ותו לא צריכת לעבודה ודו"ק:
ברש"י לקח פר אחד לכפר על מעשה העגל שהוא מר עכ"ל, וכתב הרא"ם וז"ל כי פר כמו עגל בלא זכר שנה וכו', ולכאורה קשה דבפ' שמיני כתב הרוא"ם משם ת"כ דעגל סתם בכל מקום הוא בן שנה וא"כ קשה אומרו בכאן בלא זכר שנה דמשמע הא אם היה אומר עגל סתם בלא זכר שנה הו"ל כאילו אמר פר ועיין מה שהקשה הרב אוצרות חיים בקונטרס תוצאות חיים על דברי הרא"ם האלו ונלע"ד דפי' דברי הרא"ם אינו כמו שנראה לכאורה וכמו שפי' הרב הנז' אלא כוונתו דפר היינו עגל דמין אחד הם ואין ביניהם כ"א השנים וא"כ כשלא תזכור שנה בענין הרי הם אחד וזהו שאמר כי פר היינו עגל בלא זכר שנים בענין ודו"ק, ולכאורה קשה ע"ד רש"י בכאן ממ"ש בפרשת שמיני על פסוק קח לך עגל שפי' להודיע שמכפר לו על מעשה העבר והלא מכאן נראה שבפר זה מכפר על העגל וא"כ למה עוד צריך בפרה אחרת ואפשר דפר זה שהקריבו משה היה התחלת הכפרה כדי שיהיה אהרן כדאי להקריב קרבנו בעצמו ולכפר בידו על עון העגל לגמרי ויתכן שלזה אמר הכתוב אחד שעדיין יצטרך להביא אחר להשלים הכפרה וק"ל:
איתא במדרש תנחומא הביאו ה' דבש לפי ערך ישראל, הרש שבישראל שקול כאליהו שנאמר ראשך עליך בכרמל הדל שבישראל שקול כדניאל שנאמר ודלת ראשך כארגמן מלך אסור ברהטים אמר להם הקב"ה לישראל אני אסור בשתי ריצות שנאמר ואל הבקר רץ אברהם ונאמר וירץ אברהם מפתח האהל עכל"ה, ופירש בו החה"ש כה"ר שמואל הכהן נר"ו דידוע שהקב"ה מטה כלפי חסד עם ישראל וכשאדם מישראל שקול במצות ועבירות מטתו לצד החסד וחשוב כאילו רובו זכיות וז"ש המדרש הרש שבישראל עני שבישראל שהוא שקול במצות ועבירות והוא עני אין לו פרנסה בא הקב"ה ומטה כלפי חסד ומרחמו ומפרנסו כמו שפרנס לאליהו ע"י העורבים, והדל שבישראל הוא החולה כמ"ש אשרי משכיל אל דל שהוא שקול במצות ועבירות, בא הקב"ה ומטה כלפי חסד ומוציאו זכאי מדינו כי ידוע שדנין לחולה ומצילו הקב"ה כמו שהציל לדניאל מגובא דאריוותא, וכי תימא למה זה ועל מה זה הקב"ה מטה אותם כלפי חסד לזה אמר מלך אסור ברהטים בשתי ריצות שרץ אברהם האחת שרץ אל הבקר לפרנס אורחים ובזכותו הקבה"ו מפרנס לרש הנז' והריצה השניה וירץ אברהם היתה כשהיה אברהם חולה כמ"ש רז"ל ובזכותו הקבה"ו מכפא לדל שבישראל דהיינו החולה, וטעם שאמר זכות שני ריצות ולא אמר מפני גוף המצוה עצמה דהיינו הכנסת אורחים, היינו מפני שבזריזות שאדם עושה במצות אין בו דין מי הקדימני ואשלם, ובדין הוא שיטול שכרו ודו"ק:
פרשת כי תשא
כי תשא את ראש בני ישראל ונתנו וכו' איתא בגמרא ב"ב אמר משה לפני הקב"ה במה תרום קרן ישראל א"ל בכי תשא ופירש"י קח מהם כופר לצדקה ואפשר לפרש דמשה שואל במה יתעשרו וזהו במה תרום קרנם דהיינו ממונם בלשון הגמ' ומשיב לו הקב"ה שיעשו צדקה שכן ארז"ל עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר וכן כתוב ובחנוני נא בזאת וכו' ואם כן במצות צדקה תרום קרנם ויהיו עשירים שאפי' עושים אותם על תנאי זה מועיל להם לא כן מצות אחרות דאינו כן ורמז לזה צדקה במילוי צד"י דל"ת קו"ף ה"א ע"ה גי' כי תשא בדקדוק לרמוז לפירש"י דכי תשא ר"ל צדקה ראש רומז לקרן ראש הממון כמ"ש רש"י בסוף פ' ויקרא ע"פ ושלם אותו בראשו והיינו כי תשא צדקה ובזה ראש בנ"י תרום:
ועוד יתכן לפרש דהקב"ה רמז לו מה שאמר משה כשעשו את העגל, ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא וכו' וזהו אומרו בכי תשא אתה עליך למסור את עצמך עליהם, עוד אפשר לרמוז כמ"ש רז"ל אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד היו נגאלים וזהו אומרו במה תרום קרן ישראל מן הגלות המר א"ל בכי תש"א ר"ת "את "שבתותי "תשמרו,
ואתה דבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתותי תשמורו, איתא בספרי ואתה דבר לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח והוא תמוה כי איך סלקא דעתין שישלח שליח בזה יותר מן שארי דברות ועוד למה לא דרשו כזה בפסוק ואתה תצוה אל בנ"י ובמק"א:
ואפשר לפרש בהקדים מ"ש בפי' הפסוקים אשר בסוף ספר הכונות הנדפס על פ' הנז' שכתב דטעם שאמר בכאן ואתה דבר הוא מפני שאמרו רז"ל דמשה אמר לפרעה שיתן לישראל יום מנוחה בכל ז' ימים לטובתו כדי שעבדיו הם יתחזקו לעובדו בו' ימים בדרך יותר מעולה ובחר לו השבת והיו ישראל עושים את השבת להנאתן ועל כן אמר הקב"ה ואתה שעשית דבר זה להם במצרים אמור נא להם שאל ישמרו עכשיו להנאתן כ"א לשם מצוה ע"ש וא"כ אפשר דזוהי כונת הספרי שלא יעלה על דעת משה להזהיר ענין זה ע"י שליח להכריזו כיון שאינו אומר להם עכשיו כ"א זירוז בעלמא שאותו השבת שכבר היו רגילים לשמור במצרים לא ישמרו אותו כי אם לשם מצוה ואינו דומה לשאר דברות שבודאי לא יעלה על דעתו של משה לעשותו ע"י מלאך אבל בדבר זה אדרבא הסברת פנים יש לשלוח הציווי על ידי שליח בהיות שגם במצרים הוא לא עשה הפעולה הזאת כי אם על ידי אחר שפרעה ציוה להעשות כן ועל זה יפה מזהירו ואתה דבר אל בני ישראל לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח:
אך את שבתותי תשמרו כי אות היא ביני וביניכם וכו', יתכן לומר כמש"ל דאלמלא שמרו ישראל שני שבתות כהלכתן מיד נגאלים ואפשר לומר כי שמות ד' מילויים של שם הוי"ה ב"ה הם עסמ"ב עולים רל"ב וכשתוסיף שמות אהי"ה אדנ"י אלהי"ם שד"י שעולין תפ"ו סך הכל תשי"ח גימטריא שב"ת הי"א וזה יהיה שבתותי תשמרו כי אות הי"א שהוא יותר על שבת בחשבון שמותי ואעפ"י דקרינן הי"א ביו"ד הרי כתוב הוא בוי"ו ואלו האותיות יתוקנו בשמירת שבת שתגרום הגאולה דידוע כי אותיות אנו ה"י וי"ו ואל"ף הם האותיות שיחזרו למקומם בביאת הגואל כשימחה שמו של עמלק כמ"ש רז"ל שאין השם שלם והכסא שלם עד שימחה שמו של עמלק כמ"ש כי יד על כס יה שחסר אות אל"ף מכסא וי"ו ה"י מן השם ושלשתם הם בתיבת הו"א ויתכן לצרף לזה משרז"ל דבא עמלק להלחם בישראל על שלא שמרו שבת ודו"ק כי קצרתי וא"ש ההי"ב:
ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורתם ברית עולם, רמזו הקדמונים כי בני ישראל את השבת ר"ת ביאה רמז לעונתן של ת"ח בליל שבת ובדרך הלצה יש לרמוז כי כשתסיר תיבת את מתיבת השבת ישאר מנין אש"ה והיינו ושמרו בנ"י את מן השבת באשר שם שם לו אשה עצורה וזהו לעשות את השבת שתיבת את תעשה ממנה השבת ע"י שתוסיף אשה ודברים אלו צריכים להיות דוקא לשם שמים ולקיים זרעא מעליא לדורותם ברית עולם לקיים מצות בוראו ורמז זה עפ"י סודן של דברים נכון מאד כי תיבת את רומז לשכינת עוזנו ומשום כבוד השכינה דוקא צריך נכבד את אשתו כמו שאמרו המקובלים ולפייסה ולשים שלום בינו לבינה כאשר האריכו חכמי המוסר ואמטו להכי א"ש דתיבת את בהצטרפות אשה נעשה השבת וק"ל:
ואפשר לרמוז ולומר בהקדים מ"ש רז"ל דיעקב ועשו חלקו העולמות ויעקב לקח לחלקו עוה"ב ועשו עוה"ז והקשו המפרשים דא"כ האיך ישראל אוכלים מעוה"ז ומשופרי שופרייא ותירצו דאם לא היו ישראל מקבלים את התורה לא היה העולם מתקיים וא"כ הוי כמציל מזוטו של ים ועוד תירצו דכשמברכים על מה שנהלים קונין אותם בקנין גמור כמ"ש בברכות ר' לוי רמי כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב והארץ נתן לבני אדם ל"ק כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה ולשלשה ל"ו בא בשמירת שבת דכל מי ששומר שבת נותנים לו נחלה בלי מצרים וא"כ בתלתא הוי חזקה שבת ברכה תורה ושלשתן ראשי תיבות שב"ת ויתכן לפרש פסוק הנז' ושמרו בנ"י את השבת ישראל סבא את השב"ת ר"ת "תורה "ברכה "שבת ובזה יוכלו לעשות את השבת ברית של תורה במה מענגו בכל מידי דמיטב ומעלה על שולחנו כמו סעודת שלמה בעת מלכותו ואין בזה שום ערעור לבני עשו:
ויעשהו עגל מסכה וגו', כתב הרב פני דוד דעג"ל בר"ת "גדולה "עבירה "לשמה שלא היו ישראל ראוים לאותו מעשה אלא להורות תשובה לציבור כידוע, ואפשר להוסיף כי העג"ל ר"ת "עשאוהו "להורות "גודל "התשובה.
לך רד כי שחת עמך אשר העלת ממצרים, סרו מהר מן הדרך אשר צויתים עשו להם עגל מסכה, לשון הפסוק תמוה לכאורה באומרו אשר העלית מארץ מצרים מה טיבו לכאן ועוד אומרו סרו מהר מה הלשון אומרת מהר ועוד מן הדרך אשר צויתים מה זו הדרך ויספיק לו' סרו ממצותי וכדומה ואפשר לפרשו בהקדים מ"ש מהר"ם מאסטרופולי זלה"ה בספר ליקוטי שושנים וז"ל איתא בפליאה משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ונתנה לא נאמר אלא ומסרה אלו הן עיירות הסמוכות שהלכו ישראל לקבל התורה ובאו וקבלו כי לא קבלו את התורה כל זמן שהיה ד' פעמים אלהים בהם שלש מאות מ"ד ולא קבלו כ"ז שלא קבלו עליהם הארה מן ה"פ הוי"ה הרי ק"ל ומן ה"פ א"ל הרי רמ"ח ומי' פ' אהי"ה הרי ר"י ותקנו תתק"ל שנים בסוד ב' שחסר מן ונושנתם ומזה קבל ה' אלהים, כי הוא צדיק יסוד עולם שהוא נפש ע"כ, ופירש הרב ז"ל וז"ל לדעתי כתיב בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני ויסעו מרפידים וכו' ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר וכו' ויש לדעת מסר"ה נוטריקון "מדבר "סיני "רפידים "הר ככתוב בקרא וזהו שאמר ומסרה ליהושע אלו הן העיירות הסמוכות וכאחד קבלו כ"ל בהר סיני ומ"ש כ"ז שהי' ד"פ אלהים וכו' סודו ישראל היו ראוים לישב במצרים ת"ו שנים והיו רק פ"ו:
והנה ת"ל גימ' ה"פ אלהים וישראל היו רק פ"א אלהים פ"ו שנים עד שקבלו עליהם ה' הויו"ת וה"פ א"ל ועשר פ' אהי"ה הסוד הגדול הזה רמוז בקרא הנ"ל ויסעו מרפידים דע רפידים גימ' שמ"ד כי כל זמן שהיה להם אור זה לא היו ראוים לקבל התורה ויחנו במדבר סיני סינ"י גימט' ק"ל כמנין ה"פ הוי"ה במדבר גימט' רע"ח כמנין ה"פ א"ל ויחן שם ישראל נגד ההר, הה"ר גימט' י' פ' אהי"ה הכל עולה תתק"ל כשני אדם הראשון ושתי שנים חסרים מן ונושנתם וזהו שאמר שתקנו תתק"ל שנה ומשה קבל ה' אלהים דע כי ה"פ אלהים ת"ל וז"ש ומשה עלה אל האלהים סוד אל הוי"ה אלהים והנה ת"ל גימט' צדי"ק יסו"ד עול"ם כמנין נפ"ש והענין פלא גדול והוא רחום יכפר עד כאן לשון הרבהקדוש הנ"ל:
ועל פי דבריו ז"ל יבא על נכון שאומר הקב"ה למשה לך רד ר"ד רומז לד' פעמים אלהים, כי אלהי"ם בריבוע עולה ר' וד' הוא ד"פ כלומר מה שתקנו כשנסעו מרפידים גימט' שמ"ד כמנין ד"פ אלהים כבר נתקלקל ונמצא כי חזר דין ת"ל שנים של גלות מצרים עליהם שהוצאת אותם אחר פ"ו שנים דוקא שחת עמך תיקון זה שעשית והעלת אותם שלא בזמנם מארץ מצרים, ועוד זאת רעה חולה עשו סר"ו מה"ר ר"ת סיני רפידים הר ומדבר שהיה הדרך אשר הולכתי אותם לקבל הארה ולהכינם לאשר צויתים, וזהו מן הדרך אשר צויתים וק"ל:
כי הבאת עליו חטאה גדולה, דרשו רז"ל על פסוק אל נא תהי מריבה כי ריב ומריבה זכר ונקב' ישאו להם איש ואשה שלא זכו עושים תולדות דברי ריבות פרו' ורבות וע"ז נתפחד אברהם אבינו ע"ה ואמר אל נא תהי מריבה עכ"ד, ועפ"ז אפשר לפרש שקורא לעון זה חטאה לשון נקבה כי עון זה שמור לדורות כמ"ש וביום פקדי ופקדתי וא"כ בכל דור עושה פירות ויולדת כנקבה כי מתחבר עם עונות הדור ובכל פורעניות הבא לישראל זאת היתה לפוקה עון העגל א"כ ראוי לקרות' חטאה נקבה וגדולה בעו"ה:
פן תכרות ברית ליושב הארץ וזנו אחרי אלהיהם וזבחו לאלהיהם וקרא לך ואכלת מזבחו, קשה מאי קאמר וזנו אחרי אלהיהם דלפום ריהטא נראה דהל"ל וזנית אחרי אלהיהם ולא וזנו כי הם כבר זנו זה כמה, ונ"ל לפרש הפסוק בסגנון זה שמזהיר לישראל שלא לכרות ברית עם הגוים כדי שהם לא יאמרו שאלמלא לא היה בהם ובאלוהיהם ממש ישראל לא היו כורתים עמהם ברית, ועי"ז הם טועים בעצמם ונגררים אחר ע"ז שלהם ומגדלים אותה ומזבחים לה יותר מהנהוג, וזהו אומרו וזנו אחרי אלהיהם הם בעצמם וזבחי לאלהיהם להודות ולהלל על שעם קדוש כעמו ישראל כרתו ח"ו ברית עמהם וקרא לך וכו' ונפיק מינה חורבא על חד תלת וק"ל:
פרשת ויקהל
אלה הדברים אשר ציוה ה' לעשות אותם, לפי דרשת הש"ס דאלה הדברים רומז לט"ל מלאכות דברים הדברים אלה הדברים ופירש"י ז"ל דאל"ה עולה ל"ו, דברים שנים, ה"א דהדברים אחת הרי ט"ל, לפ"ז קשה לשון הפסוק ויאמר אליהם אלה הדברים שהם ט"ל מלאכות הול"ל שלא לעשות אותם מהו לעשות אותם ואפשר דרמז רומז למ"ש הרמב"ם פ"ב מה' שבת דכשמחללין השבת לחולה שיש בו סכנה משתדלין שלא לעשותו כ"א ע"י גדולי ישראל וחכמיהם וכל הזריז הרי זה משובח, וזהו שאומר להם לעדה הנבחרה של ישראל אלה הדברים שהם ט"ל מלאכות אשר ציוה ה' יש עת לעשות אותם ואז תעשו אותם ע"י המובחרים מבני ישראל הגדולים והחכמים:
לא תבערו אש בכל מושבותיכם, כתב הנח"ק בשם רבינו אפרים רמז למ"ם רז"ל אין הדלקה מצויה אלא בעון חילול שבת וזהו לא תבערו אש בכל מושבותיכם ע"י עון שבת עכ"ד ובזה רמזתי בכתוב אך את שבתותי תשמורו דידוע דתיבת אך למעט ואם תמעט מתיבת שבת כמנין א"ת ישאר א"ש והרצון בזה שהתיקון שלא יהיה אש אוכלת אש שורפת הוא שתשמרו השבת ואז לא ימעט במספר את, וכן עד"ז ירמוז ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת וכו', ובזה נעשה את השבת ואינו מתחלק כי תצ"א אש על עון חילול שבת כי או"ת הי"א ביני וביניכם בזה דהיינו אם תשמרו שבת, נשאר בשלמותו שב"ת ואם יחללוהו אז אות בי"ת מתחלקת לשנים ונעשה שני אלפי"ן והיינו א"ת א"ש אתו עמו א"ש היא עד אבדון תאכל זה בעה"ז ושאר הגוף לא פלט ואש של גהינם מחכה לו כי על כן ושמרו בני ישראל את השבת כראוי ולא יוציא א"ת ממנו על ידי חלול שבת ותבער בם אש ה' ח"ו וזהו שאמר הכתוב אך את מיעוט את מן שבת תשמורו לא תמעטנו כ"א תשמרו השבת כראוי.