אור ברסלב
לי לישועה (על התנך) תורה › ספר בראשית

לי לישועה (על התנך)· רבי ישועה ב"ר יצחק הלוי

תורה · ספר בראשית

תורה

פרשת בראשית

בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, בר"ת אלו רמוז שם הוי"ה ברוך הוא, דהיינו ר"ת ד' תיבות ראשונות הם גימטריא ששה עם ד' תיבות עצמן הרי יו"ד והשלש תיבות האחרונות הר"ת שלהם הוא ה"א וא"ו ה"א תשלום שם הויה ברוך הוא, ובזה האופן ממש, שם הוי"ה רמוז בתחילת האלפא ביתא דהיינו א' ב' ג' הם ששה עם ד' הרי עשרה יו"ד וא"ו ד' ואחריה באים שאר אותיות הוי"ה דהיינו ה"א וא"ו וכשנעיין בזה יראה טעם למה אות יו"ד באה בסירוגין ששה ואח"ך ארבעה לרמוז למילוי שהוא יו"ד ו' ד' לא כן השאר אותיות ה"א וא"ו וה"א המילוי שלהם הוא דוקא א' וזה נרמז בביאת האות בפעם אחת ודו"ק (אחר שכתבתי זה ראיתי בספר דן ידין למהר"ש מאסטרופולי ז"ל שכ"כ על התחלת אלפא ביתא)

מדרש פליאה, ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, מכאן שעושין שני ימים ר"ה הביאו הרב פני דוד ופירשו לפי דרכו, ואפשר לפרש בפשיטות הכתובים דקודם שהיה ערב כבר נברא האור ונבדל מן החשך ואחר זמן זה היה ערב ואחר כך בוקר, ואם כן הרי זמ"ן יש שני ימים ואפילו הכי קורא אותם הכתוב יום אחד, וזכר לזה עושים ראש השנה שני ימים ודו"ק כי קצרתי:

ויהי ערב ויהי בקר יום הששי, וכתבו המפרשים למה נאמר הששי בה"א הידיעה ולא כשאר ימים לרמוז שכל בריאת העולם היתה עומדת להתקיים ביום ששי בסיון במ"ת וכן אתה מוצא הששי גימט' התורה עם הכולל:

ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה, בדרך רמז למ"ש רז"ל כל השערים ננעלו חוץ משערי דמעה ובמקום אחר אמרו חוץ משערי אונאה ואונאה ודמעה ר"ת א"ד דלעולם יעלה צעקתם למעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה שעושה הקב"ה משפט וגם כפשוטו ואד מלשון שבר וצרה יעלה מן הארץ כמ"ש ושמעתי כי חנון אני.

ועוד יש רמז על זה אותיות וא"ד הם הקודמים לאותיות זהב והיינו לאמונה א"ד גדול אבוהון דכולהו עבירות וחטאות אבוהון דכולהו דם הדמים מודיעין

זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת, בהקדים מ"ש רז"ל כי זיווג ראשון של אדם הוא מגזרתו יתברך שגוזר בת פלוני לפלוני לא כן זיווג שני הוא לפי מעשיו וזש"ה זאת הפעם דהיינו זיווג ראשון עצם מעצמי ובשר מבשרי דהיינו בת זוגו שגזרו מן השמים אבל פעם שניה דהיינו לזאת עוד זאת השניה יקרא אשה באמת כי מאיש לוקחה כפי איכות ומהות האיש ומעשיו היתה זאת לאיש לאשה וק"ל.

לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת, אפשר לפרש בהקדים מ"ש האר"י זיע"א על מ"ש בגמ' נשים דעתן קל"ה דהכוונה דהדעת של הנוקבא נעשה מחמשה הויו"ת שהם גימט' ק"ל וזהו דעתן קלה ק"ל ה' עכ"ד וזהו אומרו כי מאיש לקחה זאת דתיבת לקחה נוטריקין חמשה הויו"ת ק"ל הם היו מאיש לזאת והוא פשוט ונכון ועוד יומתק אומרו לזאת יקרא אשה וכו' על פי מ"ש בגמרא בדברי ר"א אין חכמה לאשה אלא בפלך בהקדים מ"ש בתיקונים תיקון מ"ט איש רומז א' לכתר יו"ד חכמה ש' בינה עכ"ד שכן אלד'ים במילוי עולה ש' וזה אומר ר"א אין חכמה לאשה דאין בשמה יו"ד הרומז לחכמה כאיש אלא מה שיש לה הוא ה"א שרומז לה' הויו"ת גימט' פלך ועפ"י דברינו אלה אתי שפיר לזאת יקרא אשה בלא יו"ד והטעם כי מאיש מה שיש לה הוא לקחה שרומז לחמשה הויו"ת וא"ש ההי"ב :

ויהי האדם לנפש חיה, כתב בעל ספר מגלה עמוקות הביאו הילקוט חדש ערך משה וז"ל לא זכה האדם מעולם למדרגת נשמה הנקראת יחידה אלא אדה"ר הוא שאמר הן האדם היה כאחד ממנו ומשה כשקם על הר סיני והוא שאמר לקחת מתנות באדם ואחר שחטאו בעגל ניטלה ממנו ולא זכה כ"א למדרגת חיה וזה"ש האדם לנפש חיה ס"ת משה ואחיך קודם מותו חזר וזכה ליחודה וזה"ש הן קרבו ימיך אותו הן האדם היה כאחד ממנו שנרמ"ז בו שהיה לו היחידה אותו הן יהיה לך כשיקרבו ימיך למות עכ"ד, וקשה לי שראיתי בילקוטי תורה למהרח"ו ז"ל פ' בראשית על פ' ויתהלך חנוך שכתב וז"ל דע כי כשמת חנוך היה יותר גבוה ממדרגת משה כי הוא רבו של משה והוא מלאך אנז"גנאל וגם כי הוא השיג חיה ומשה נשמה אך משיח ישיג יחידה וראוי היה משה שיזכה למלאך אך שגרם החטא בעבור ערבונות ערב רב שהיה רוצה לתקנם ולא תקנם וכו' עכ"ד וממשמעות דברים אלו משמע דמשה בכל ימיו לא הגיע למדרגת חייה וכ"ש יחידה וצ"ע:

ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל וכו' כתב הילקוט חדש סימן מ"ד הא דאמר הקב"ה מעץ הדעת לא תאכל רמז שלא יקבלו ערב רב והם גרמו חרבן בית ראשון ובית שני ולכך כתיב כי ביום אכלך ממנו מות תמות הכפל רמז לשני מקדשות זוהר בראשית דף קנ"ג עכ"ל, מות תמות עם השני תיבות והכולל גימטריא ע"ל כ"ן נחרב"ו השנ"י מקדשי"ם ודו"ק:

כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל, בהקדים מ"ש משם האר"י זיע"א כי שת היה גלגול הבל, וכתב השל"ה הקדוש דהגלגולים נקראים אחרים יעויין שם וזה הוא מה שאמר הכתוב זרע אחר תחת הבל לאמור זה ינחמנו ממעשינו, הנה זה יש בו שני טעמים יש בו תלש"א ושני גרישי"ן ונראה לי רמז נכון בזה במ"ש גורי האר"י זיע"א הביאו הנח"ק פ' נח כי נח נתגלגל ביוסף ומשה דנח איש צדיק רמז ליוסף שנקרא צדיק תמים היה רמז למשה תמים ומובחר המין עכ"ד והנה ביוסף מצינו שנאמר בו הנמצא כזה חיש וכו' ובמשה ג"כ נאמר כי זה משה האיש ואמטו להכי לרמוז לנו דנח יבא בשני צדיקים אלו יש בו בתיבת זה הרומז לשניהם שני טעמים ועוד מצינו דטעמים אלו נרמזו ביוסף ומשה בענין היותר גדול ומעולה מכל שבחיהם כי ביוסף נאמר אלה תולדות יעקב יוסף וזה שבח גדול ליוסף שעיקר תולדות יעקב היה יוסף והוא כאחד ושם נאמר יוסף בשנ"י גרישי"ן כי זה הטעם מורה על דבר גדול ומעולה ומעורר כוונת הקורא לענין ההוא ועל זה בכאן נכתב זה ינחמנו בשנ"י גרישיין רמז הרומז לשבח יוסף שנתגלגל בו נח וגם במשה מצינו שבדבר של גדולה ומעלה נפלאה נאמר בו תלש"א והוא בפסוק ומשה יקח את האהל ושם ארז"ל דכל עדיים שהתנצלו ישראל בהר חורב לקחם משה וקבל כל אותם כתרים כנגד ישראל והוא באחד ועלתה לו גדולה כזה על כן בכאן ג"כ באה ונהיתה תלש"א בתיבת זה כי גם תלש"א טעם המורה על גדולה והתרחבות הענין ומעלותיו וק"ל.

פרשת נח

ויחל נח איש האדמה ויטע כרם, יתכן לפרש במה שאמרו במדרש על מ"ש בש"ס שהיו חכמים יושבים בכרם ביבנה דהכוונה להורות גודל הענוה דלזה מורה הכרם כי האשכול של ענבים היותר גדולה הוא היותר נמוך וקרוב לקרקע מן הקטן עכ"ד וא"כ אומר הכתוב שהבין נח מיעוט ערך האדם אשר הוא עפר מן האדמה וראה להתחיל המלאכה אשר לפניו להחזיר העולם למתכונתו במלאכה אשר ממנה יקח אדם מוסר השכל להכיר מיעוט ערכו ומש"ה ויטע כרם המורה על ענין זה ודו"ק והרחב הדברים

בב"ר מזרק אחד זה נח שנזרק מדור המבול כסף על שם המצוה שנצטוה נקרא כסף דכתיב אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו עכ"ל ועיין הרב נחל קדומים ונלע"ד לפרש פשט נכון בהקדים מ"ש רבינו אפרים על פסוק זה בשר שהאדם משים נפשו בכפו עליו וזהו גזל וגניבה וכמ"ש בדוד שאמר הדם האנשים וכו' נשתה ע"ש בנח"ק וא"כ יוצא לנו דהפסוק דאך בשר בנפשו דמו מיירי בגזל ובזה אתי שפיר שמצוה זאת היא כסף שהוא שינוי הגזלה ועיקרה ובא לשון המדרש על נכון.

וימת תרח בחרן, נו"ן של בחרן הפוכה ורש"י פירש להודיע דעד אברהם חרון אף בעולם וקשה דלמה ירמוז דבר זה בתרח ואפשר לומר דמודיע לנו בזה דתרח עשה תשובה כמ"ש רז"ל ולרמוז דבר זה בא אות נו"ן הפוכה כי נו"ן רומז למידת הבינה שמשם התשובה ובא האות הפוכה לרמז שתרח נהפך והיה לאיש אחר בכח האות נו"ן וק"ל.

פרשת לך לך

ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך וכו' לכאורה קשה ל"ל לומר מארצך וכו' ואפשר לפרש כמ"ש רש"י ז"ל על פסוק ואעשך לגוי גדול וכו' שהדרך ממעטת פריה ורביה וממעטת השם והממון יעו"ש וא"כ זהו שאומר לו הקב"ה לך לך מארצך ועינך אל תחוס על ג' דברים הנז' הרמוזים בפסוק בזה האופן מארצך היינו השם במתא שמאי וממולדתך היינו פריה ורביה ומבית אביך היינו הממון כמ"ש הפסוק בית והון נחלת אבות וק"ל.

אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וכו', כתב רש"י ז"ל יתנו לי מתנות ע"כ, וקשה כיצד אברהם אבינו ע"ה היה רוצה שיתנו לו מתנות, והלא שונא מתנות יחיה, ונראה כדבר מגונה לחסיד שכמותו, ואפשר לתת טעם לשבח, בהקדים מ"ש בבראשית רבה סימן מ' אמר רבי פנחס בשם רבי אושעיה ככה אמר לו הקב"ה לאברהם לך וכבוש הדרך לפני בניך, אתה מוצא כל מה שנאמר באברהם כתוב בבניו וכו' יעו"ש וא"כ גם אנו נאמר דאברהם אבינו ע"ה רצה שיתנו לו מתנות, כדי שיהי' סימן לבניו כדי שהמצריים יתנו מתנות לישראל במצרים, ואפשר לרמוז זה נאמר דבר נא באזני העם ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכו' כמו שאמר אברהם אבינו לשרה אמרי נא וכשם שבכאן המתנות באו על ידי אשה שרה אמנו, גם שם נאמר ושאלה אשה משכנתה וכו:

ויהי כאשר הקריב לבא מצרימה, דקדקו בזוה"ק דהול"ל כאשר קרב ולא הקריב פועל יוצא לאחרים יעו"ש מה שפירש, ועוד נראה דיש לדקדק אומרו לבא מצרימה, דלכאורה נראה דהיה די שיאמר כאשר קרב למצרים, ואפשר דאלו השינוים באו לרמוז למ"ש בזוה"ק דפ"א ע"ב וז"ל א"ר יאודה ת"ח כיון דנחת אברהם למצרים בלא רשו אשתעבידו בנוי במצרים ת' שנין וכו' ע"ש וכיון דאאע"ה גרם ירידת ישראל למצרים אתי שפיר אומרו הקריב פועל יוצא שהקריב את ישראל לבא למצרים באותה הליכה וע"כ קאמר ויהי דגרם לזרעו אחריו כמ"ש בזוה"ק ויתכן דהקב"ה המקדים רפואה למכה רמז לנו תכף בתורה שיגאל את אבותינו ממצרים על ידי תיבת אשר וכמו שהאריך הרב שמשון מאסטרופולי זצ"ל בפי' על עשר מכות וידוע הוא דאשר כינוי למדת הבינה אשר גאלנו וגאל את אבותינו.

הבט נא השמימה וספור הכוכבים וכו' כתב רש"י שהעלהו למעלה מן הכוכבים וזה הבטה ממעלה למטה ע"כ וכתב הרא"ם בב"ר אמר אין הבט אלא מלמעלה למטה ואינו רוצה לומר שכל הבטה היא מלמעלה למטה שהרי מצינו והביטו אחרי משה אל תבט אחריך הבט ימין וראה, אלא הכי פירושו אין הבט האמור כאן כי אם מלמעלה למטה דומיא דאין עמידה אלא תפלה וכו' ע"ש. והנה בב"ר פרשת וירא והוא מרומים ישכון אמר רבי יהודה בר"ס בשם רב חנן בשם רבי יוחנן העלה אותו למעלה מכפת הרקיע הוא דהוא אמר ליה הבט נא אינו שייך לומר הבט אלא מלמעלה למטה עכ"ל המדרש ומבואר דהלשון הזה אינו מתפרש יפה כמ"ש הרא"ם ז"ל ומכל מקום נראה כי אין כוונת המדרש לומר שכל מקום שנאמר בו הבטה הוא דוקא מלמעלה למטה שהרי מצינו הבטה מן הצד או לפנים כדמוכח מן הפסוקים שכתב הרא"ם ז"ל אלא כוונתו לשלול מלמטה למעלה דווקא שבאותו אופן לא יתכן לומר בו הבטה כלל כן נראה נכון גם אפשר לומר שלעולם יכולים לומר הבטה על כל ראיה מאיזה צד שיהיה אפילו ממטה למעלה אבל אינו שייך לומר לאדם הבט השמים אם לא יאמר לו קודם שא נא ראשך והבט כי באומרו הבט דווקא נראה שאינו מחוסר שום פעולה כי אם תנועות העינים לראות ומשום הכי כתב המדרש דאינו שייך לומר הבט לחוד אלא כשהוא מלמעלה למטה לאפוקי ההפך כי אז היה לו לומר שא נא עיניך והבט ודוק היטב.

הרימותי ידי אל ה' אל עליון קונה שמים וארץ, אם אקח וכו' רק אשר אכלו הנערים וכו' ענר אשכול וממרא הם יקחו חלקם, קשה למה לא הגיד אברהם למלך סדום מה שנתן למלכי צדק מלך שלם שנתן לו מעשר מכל ומהר"ם אלשיך ז"ל פירש דתיבת רק בא למעט זה המעשר אבל עדיין מצאה הקפידה מקום לנוח למה לא בא הדבר מפורש כמ"ש מה שאכלו הנערים שבודאי היה דבר פחות בכמות ואיכות מן המעשר שנתן למלכי צדק ונלע"ד לפרש דפשט הכתוב כך הוא הרימותי ידי אל ה' פשוטו הרמת מתנת ידי והוא המעשר אל ה' שנתנו לכהן עליון ובזה אין למלך סדום מקום להתרעם עני בהיות ה' קונה שמים וארץ וכולי עלמא דיליה ומשלו נתן לו וק"ל ואפשר לפרש הרימותי ידי כמו יו"ד דהיינו עשרה שהוא המעשר, וכמ"ש המפרש בזוה"ק פותח את ידי"ך את יודי"ך כידוע,

לו ישמעאל יחי', אפשר לרמוז מ"ש האר"י זיע"א על מ"ש בברכות ר"ז חלש על לגבי' ר' יוחנן א"ל חביבין עליך יסורין א"ל לא הן ולא שכרן א"ל הב לי ידך יהב ליה ידיה ואוקמיה וכתב הרב שרפא אותו בכח השם ר"ת יהב ליה ידיה שהוא א' מע"ב שמות ויסע ויבא ויט ועפ"ז יתכן דאברהם כיון בר"ת לו ישמעאל יחי' שהוא שם הנז' כדי שיחי' ישמעאל:

פרשת וירא

וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא ישב וכו', כתב מוהרח"ו ז"ל הביאו הנח"ק וז"ל וירא אליו ה' באלוני ר"ת איוב ה' באלוני ממרא ר"ת יב"ם כי תרח נתגלגל באיוב ואיוב בן יבמה וארז"ל שאברהם אע"ה יושב בפתח גהינם להציל הנמולים ולא היה לו זה עד שנימול ואחר שנימול נשמתו היתה מוציאם משם והוציא את תרח כדי שיתגלגל באיוב וזהו יושב פתח האהל כחום היום היום ב' היבום וגם בגימ' בנדה כי זה העון היה לו עכ"ל ויש להוסיף כי תיבות באלוני ממרא והוא יושב גימ' היה גלגול תרח וחוזר על ר"ת וירא אליו ה' באלוני שהוא איוב היה גלגול תרח ואעפ"י שישב כתיב חסר וי"ו כבר כתבו גורי האר"י זיע"א דתיבה שיש בה חולם כאלו יש בה וי"ו לחשבון הגימטריא:

ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ, אמרו בב"ר על פ' כי על כן עברתם על עבדכם מיום שברא הקב"ה את עולמו הייתם מזומנים לבא אצלי ויאמרו כן תעשה כאשר דברת אנו אין לפנינו אכילה ושתיה אתה שלפניך אכילה ושתיה כן תעשה לעצמך ועוד אמרו וסעדו לבכם מפני שהמלאכים אין להם יצר הרע ומש"ה לא קאמר לבבכם מכל זה משמע דידע והכיר אאע"ה שהיו מלאכים ואפשר שדבר זה רמז להם באמרו ורחצו רגליכם כי ידוע דמיכאל גביראל ורפאל הם רומזים לחג"ת שהם כהן לוי ישראל וכ"ז רמוז בתיבת רגליכ"ם מיכאל 'גביראל 'רפאל 'כהן 'לוי 'ישראל

כן תעש"ה כאש"ר דבר"ת, ר"ת כד"ת וס"ת תר"ה נראה דנרמז בזה למ"ש מהר"ש מאסטריפולי זצ"ל הביאו הרב מדבר קדמות ערך שכחה וז"ל יש קליפה נקראת רי"ב המשכחת התורה ויש לה תר"ה חיילות כמנין אדר"ת שער וכתוב על מצח משיח בן דוד כד"ת לבטלה וזה ענין מ"ש בשבת דף קמ"ז דר' אליעזר בן ערך דקרא במקום החדש הזה לכם החדש היה לכם כי נאחזה בו קליפת רי"ב והם האותיות ששינה רי"ב גם החדש היה לכם גימטריא תר"ה כמנין חיילותיה אך החדש הזה לכם גימטריא כד"ת שהוא המבטלה כמנין משיח בן דוד עכ"ד

והנה אברהם אע"ה אמר להם להביא לפניהם פת לחם לא כן בשעת מעשה הוא היה מביא חמאה וחלב וידוע דרז"ל פירשו דכונתו היתה שיאכלו בשר וחלב כדי שלא יהיה למלאכים טענה לקבל התורה מדינא דבר מצרא כשאמרו תנה הודך על השמים ועתה המלאכים רצו לרמוז לאברהם שלא ישכח התורה שאוסרת לאכול בשר וחלב וכדי שלא ישלוט עליו קליפת רי"ב ותר"ה חיילותיה רמזו לו שם כד"ת בר"ת תעשה כאשר דברת וכוונו לבטל התר"ה חיילות בס"ת תעשה כאשר דברת שהוא תר"ה ואע"פ כן אברהם הביא לפניהם בשר וחלב לא מפני ששכח תורתו ח"ו אלא כדי להודיעם שהם אינם חייבים לקיים התורה ואין להם שייכות במצותיה ואח"כ הקב"ה הכריחם לאכול כמ"ש בילקוט בשם תנא דבי אליהו האומר שלא אכלו המלאכים אצל אברהם לא אמר כלום אלא בצדקתו של אותו צדיק ובשכר טורח שהטריח פתח הקב"ה פיהם ואכלו שנאמר עומד עליהם תחת העץ ויאכלו :

ויאמר אברהם אל שרה מהרי שלש סאים קמח סולת וכו', כתב הרב אור יקרות וז"ל איתא ברש"י ישן, הוא אמר קמח והיא אמרה סולת מכאן שהאשה עינה צרה באורחים והקשו המפרשים שהרי הסולת הוא עדיף מקמח והיא אמרה סולת והיאך פירשו שעינה צרה באורחים עכ"ד ואעפ"י שלשון רש"י ישן לפי קוצר דעתי הוא מוטעה וצריך לומר בהפך הוא אמר סולת והיא אמרה קמח, וכמ"ש רש"י בפי' במסכת מציעא דף פ"ז ע"א מ"מ הואיל שהמפרשים קבלו אותה הנוסחא ופירשו ומה גם שדברי רש"י במציעא ק"ק דהפסוק היל"ל סולת קמח דהא אברהם אבינו אמר סולת ושרה השיבה קמח וא"כ לא היה ראוי להקדים דברי שרה לדברי אברהם לא כן לגירסת רש"י ישן הפסוק מסודר יפה משום זה נכתוב משנלע"ד לתרץ קושיית הרב אור יקרות על רש"י ישן דהיינו שא"א ע"ה אמר שתקח שלש סאים קמח, והכונה היא שתקח הקמח היוצא משלש סאים חטים וקמח הוא שם כולל לקמח וסולת כשהם מעורבים אחר טחינה, כמ"ש רבינו עובדיה בפרק רביעי דסוטה משנה א' ושרה אמרה סולת היוצא משלש סאים חטים דוקא וא"כ שפיר דייקי שהאשה עינה צרה באורחים וק"ל

ויקח חמאה וחלב, בב"ר אמר רבי חנינא המעולה אחד מששים בחלב הבינוני אחד מארבעים והקיבר אחד מעשרים, רבי יונה אמר המעולה אחד ממאה והבינוני אחד מששים והקיבר אחד מעשרים עכ"ל ולכאורה קשה מהיכן יצא להם המחלוקת בפסוק זה ויתכן לומר דרבי חנינא קא חשיב גימטריא של תיבת חמאה עם וח"ו דוחלב הרי עולה ס' ומתפרש כך ששים חלב היתה החמאה שהביא לפניהם, ורבי יונה קא חשיב חמאה וחלב עולים בגמטריא מאה בדקדוק ולכ"ע אברהם לא הביא אלא מן המעולה:

הגוי גם צדיק תהרוג כתב בעל הטורים דגם צדיק קאי על אברהם שהוא יהיה חייב עם אבימלך שגרם לו לחטוא יעו"ש ויתכן להוסיף דתיבות גם צדיק גימטריא אברהם עם הכולל:

ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם, פירש"י ז"ל ע"י אותו אשל הנקרא שמו של הקב"ה אלוה לכל העולם לאחר שאוכלים ושותים אומר להם ברכו למי שאכלתם משלו סבורים אתם שמשלי אכלתם משל מי שאמר והיה העולם אכלתם ונראה ללמוד כל זה מנוטריקון של מלת אשל שהוא ר"ת לברך שם אלהינו גם ר"ת למי שלו אכלתם גם ר"ת לא שלי אכלתם.

אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר וכו' אולי יחסרון חמשים הצדיקים חמשה וכו' פירש"י דתשחית בחמשה והרי הן ט' לכל כרך ואתה צדיקו ש"ע תצטרף עמהם עכ"ל אפשר לפרש בהקדים מ"ש בתיקוני הזוהר תיקון ס"ט דף ק' ע"ב וז"ל והארץ לעולם עומדת דא שכינתיה דאיהי אתקריאת אולי ועליה איתמר כולי האי ואולי דזכו לשעתא דמזוני ועלה אתמר על אוכל אולי וכו' עכ"ד וא"כ אפשר דכוונת אברהם היה לומר אולי שהיא השכינה כי שוכנת במקום שיש עשרה צדיקים ואם כן אם יש חמישים צדיקים עשרה לכל כרך יש השכינה שם וא"כ צריך להצילם וכן אם יחסרון חמישים הצדיקים ה' כבר יש השכי' שתצטרף עם כל ט' וינצלו וק"ל:

וה' המטיר על סדום וכו' כתב רש"י וז"ל מענות השחר כדכתיב וכמו השחר עלה וכו' והקשה הרב משמרת הקודש משם הרב רבי אברהם בן מוסא ז"ל דהא כתיב השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה וכתיב כי לא אוכל לעשות דבר עד בואך שמה א"כ מוכרח שעד שיצא השמש לא התחיל הפורענות עד שבא לוט לצוער וכיצד אומר רש"י שהתחיל מעלות השחר והניחו בצ"ע יע"ש ואחר השתטחי לפני עפרות זהב לו נלע"ד לתרץ עוד רש"י ז"ל דכוונתו היא לומר שירידת הגפרית מאת ה' לסדום התחיל מעלות השחר וההכרח לזה הוא מדכתיב וישכם אברהם בבקר וירא והנה עלה קיטור הארץ וכו' ובודאי ההשכמה היא קודם יציאת השמש אבל הפיכת סדום שהיתה ע"י המלאך לא היתה כי אם אחר יציאת השמש עד שבא לוט לצוער ודו"ק היטב.

פרשת חיי שרה

ויהיו חיי שרה מאה שנה וכו', כתב הרב מדבר קדמות ערך שרה משם הר"מ מגרמיזא וז"ל בזכות שרה יבוא משיח וזהו ר"ת ויהיו חיי שרה מאה, הוא משיח כי וא"ו דויהיו הוא שימוש עכ"ל ואפשר דיש לזה שייכות במ"ש בזוהר פרשת לך לך דף ע"ט ע"ב בסתרי תורה וז"ל נשמה דא היא שרה וכו' נשמתא איתערה בתשובה דאתקרי בינה דאתקרי שרה וכו' ואם כן כיון דשרה היא בבינה דשם היא גאולת עולם וביאת המשיח אין הדבר תלוי אלא בתשובה, שפיר קאמר הרב הנז' זלה"ה, וסופי תיבות ויהי"ו חי"י שר"ה מא"ה הוא שם הוי"ה ב"ה על שם וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו הנאמר על המשיח:

לעת ערב לעת צאת השואבות, א"ר הונא בשעה שאדם הולך ליקח אשה ושמע קול כלבייא מנבחין הוא ציית מה אינון אמרין לעת ערב לעת צאת השואבות כן אמרו בב"ר ועיין מה שפירשו המ"כ והרב ידי משה וכל הפירושים דחוקים כאשר יראה המעיין ואפשר לפרשו בהקדים מ"ש בב"ק דנ"ז כלבים בוכים מה"מ בא לעיר כלבים שוחקים אליהו בא לעיר ומצינו שאליהו להכיר האשה אלמנה שאמר לו הקב"ה הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך אמר לה שיקח לו מעט מים בכלי לבודקה ולמד מאליעזר כמ"ש רש"י במלכים א' ט"ז וא"כ לעת צאת השואבות ירמוז היטב לאליהו שגם הוא בדק בשואבות ועת ערב ירמוז למה"מ שבערב יש לו שליטה יותר כידוע והנה עת לבכות ועת לשחוק לפניו וההולך ליקח אשה ורוצ' לידע אם השעה ראויה בודק בכלבים וציית מה אינון אמרין אם בוכים או שוחקים והיינו לעת ערב שרומז למה"מ או לעת צאת השואבות שרומז לאליהו.

הנה אנכי נצב על עין המים רמז שהיה בודק אם האשה תהיה מאותה שנאמר עליה מצא אשה מצא טוב או מאותה שנאמ' בה ומוצא אני מר ממות את האשה כי מצא אשה מצא טוב ר"ת גימ' מי"ם וגם ומוצא אני מר ממות את האשה עם שני הכוללים עולה גימ' המים על כן היה בודק מה יהיה משפט המים הללו ומה הגוון והמהות שלו וזהו שאומר הנה אנכי נצב על עין המי"ם ובנות אנשי העיר יוצאות לשאוב מי"ם שיש בהן מן הטובות והרעות המי"ם או מי"ם וע"כ התפלל ועשה חסד עם אדוני אברהם ס"ת מי"ם כמ"ש בעל הטורים ז"ל לפי דרכו שתהיה גימ' דר"ת מצא אשה מצא טוב:

וירץ לבן החוצה אל העין, איתא במדרש רבה וירץ לבן אל האיש החוצה אל העין מעייני ליה עומד על הגמלים על העין מעיין גרמיה עכ"ל ופי' בעל מתנות כהונה דמעייני ליה ר"ל ממונו ומעיין גרמיה על איכותו אם היה אליעזר חכם או טפש ופירושו נראה קצת דחוק דמעייני ליה לא משמע ממון כלל ומעיין גרמיה ג"כ אינו מתפרש יפה כמו שכתב ולא ידעתי למה לא נפרש כפשוטו דמעייני ליה קאי על אליעזר דלבן היה מעיין בו בגופו ובממונו ובכל השייך לו ומעיין גרמיה קאי על לבן שהיה מעיין על עצמו שאין לו עושר והוא ראה הצמידים על ידי אחותו וכל לגבי דידיה היה ריקם והיה מעיין בכל זה וחורש מחשבות און מה לעשות בעצמו ברמאותו ובעצותיו וזהו. מעיין בגרמיה כנלע"ד ודו"ק.

ויקח נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידיה עשרה זה המשקלות כמ"ש רש"י ז"ל, ואפשר לרמוז בדרך אחר היינו שרמז לה שתלד שני בנים אבל העיקר הוא החצי שהוא יעקב וזהו בק"ע שהוא חצי השקל, וגם אותיות בקע הם אותיות עקב וידוע שיעקב היה ראוי שיהיה שמו עקב, אלא שנקח יו"ד מעשו שהוא ראוי שיקרא עשוי כמ"ש רז"ל וא"כ עיקר זרעה הוא יעקב כמ"ש רז"ל כי ביצחק ולא כל יצחק לאפוקי עשו וגם רמז לה שיעקב יוליד י"ב שבטים דהיינו כנגד שני צמידים ועשרה זהב משקלם, והפריד השנים שהם לוי ויששכר שהם חלק ה' שהם עוסקים בתורה ובעבודת ה' ומשום זה עשאם עיקר שני צמידים והשאר נרמז במשקל עשרה זהב, וקל להבין, ולקחת אשה לבני ליצחק, יתכן דרמז לו שיקח את רבקה גימטריא אשה עם הכולל משקלם, בב"ר תניא טעם לאלו ונקית משבועתי וכו', תקח לו אשה מבנות ענר אשכול וממרא, והקשה הרא"ם וז"ל, אך קשה ממ"ש שפירש גבי ואפנה על ימין או על שמאל, על ימין מבנות ישמעאל ועל שמאל מבנות לוט, למה לא אמר גם כן מבנות ענר אשכול וממרא, ולמה התיר לו בנותיהם ולא התיר לו ליקח בת אליעזר שהיה יותר נכבד כמ"ש בב"ר שהיה זיו איקונין שלו דומה לאברהם ומושל ביצרו כמותו, וצ"ע עכ"ל:

ואנכי עפר לא הבנותי למה לא נתרץ שאברהם היה בוחר בבנות ישמעאל ולוט מבנות ענר וכו', ולעולם נתן רשות לאליעזר ליקח מבנות אביו או ממשפחתו דהיינו ישמעאל ולוט כאשר אמר אליעזר לבתואל ואפנה על ימין או על שמאל לקיים צוואת אברהם לראות תחילה אם יתנו לו אשה מבנות משפחתו ולא הזכיר להם בנות ענר אשכול וממרא שהם סוג שלישי, ולמה יאמר להם שיש לו ספק בישמעאל ולוט שיתנו לו אשה לבן אדוניו, זה אינו מחכמה, וא"ת שאברהם לא אמר כי אם אל ארצי ואל מולדתי הרי פי' אליעזר דבריו במ"ש ואל משפחתי וישמעאל ולוט בכלל הם, וגם מה שמקשה הרא"ם ז"ל למה אברהם לא בחר בבת אליעזר יותר מבנות ענר אשכול וממרא, נראה הטעם דאליעזר היה כנען כמ"ש רז"ל והוא ארור והיה עבדו ממש ואין זה מכבודו ליקח בתו ויותר ראוי ליקח מבנות ענר אשכול וממרא, או אפשר שאברהם היה ירא אם יתן לו תקוה שבאיזה אופן יקח בתו ליצחק שמא מכח חביבותו ליתן בתו ליצחק לא יעשה שליחותו בכל מאמצי כחו כראוי ודו"ק היטב כי קצרתי:

ויצא יצחק לשוח בשדה וכו', כתב הרב פני דוד וז"ל גמטריי' שתקן תפילה של מנחה, חיבור כת"י מתלמידי רבינו יהודה החסיד זצוק"ל ממה שקבלו מרבם וזה היה דרך הראשונים לרמוז דרשות רז"ל בגמטרייאות וצירופים על דרך שערי בינה של רבינו מהר"א בעל הרוקח שמביאו הרב מנות הלוי וכן דרכו ודרך רבינו אפרים כ"י על התורה עכ"ל, וגם בעלי התוספות כך דרכם וכן הרב עמנואל חי ריקי ז"ל עשה קונטריס בחושב מחשבות שלו כולו רמזים וגימטריי', ור' יאודה החסיד ז"ל כתב הגימטריאות במספר כי לא דבר רק הוא מכם, דבש לפי ערך ב' אות ז"ך,

וישקול אברהם לעפרון, עפרן חסר כתיב, והוא גי' ארבע מאות כמ"ש בעל הטורים, וא"כ פי' הפסוק אפשר להיות וישקול אברהם לעפרן ששקל שמו דהיינו גימט' שלו.

ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל, אפשר לפרש בהקדים מ"ש בספר הקרנים מאמר י"ג וז"ל ועוד יש בהם בהני זוהרין קדישין חדר הנק' זוב"ב המבטל שר של רחים וכו' והאי ממונה למי שמבטל פריה ורביה סופו מתגלגל לזה הממונה וגם מי שגורם ביטול או ניאוף סופו לקבל דינו מהקליפה זו ופי' הרב דן ידין שהשר של רחים הנז' נק' זבוב עש"ב, ודע שקליפה זו ביטלה יעקב בקבלת התורה הנק' טוב והתורה ממש טוב והמקור השם טוב עכ"ל, עיין בדן ידין פ' דברים אלו והנה קשה לכאורה בכתוב שהאריך בלשונו שהיה אברהם זקן בא בימים בשעה שציוה להביא אשה לבנו, כי לכאורה היה נראה שדבר זה לא יגרום אותו זקנת האב כ"א זקנת הבן עצמו שהרי יצחק היה מ' שנה ועוד קשה מה שמוסיף וה' ברך את אברהם בכל שאמרו רז"ל בת היתה לאברהם ובכל שמה למה הביא ענין זה בכאן בשעת סיפור נישואי יצחק, וכל זה יתורץ במה שנפרש דהנה אברהם אע"ה אב הוא ראה אותיות ר"ת ואברהם זקן בא בימים שלא כסדר המתוקן בסדר חדר הקדוש זוב"ב והאף אמנם שלא היה כסדר הקליפה זבו"ב מ"מ ראה שהיה מקום שאינו מתוקן במעשיו בענין זאת הקליפה השולטת על העוברים על פריה ורביה, והיה הוא חמה כיון שכבר עברו רוב ימיו ולא נמצא בהם עון אשר חטא וכי תימא דהוא לא קיים פו"ר כאשר לא היה לו בת, הרי וה' ברך את אברהם בכל ואמרו רז"ל בת היתה וכו' א"כ היה תמה עד שנזכר מנישואין של יצחק בנו ויקרא אל עבדו ורמז לו זה הענין בדבריו זקן "ביתו 'המושל 'בכל 'אשר שרמז לו בר"ת שהיה רואה קליפת זבו"ב אעפ"י שלא היתה גמו' וזה הענין לא יתכן עלי כי אני כבר קיימתי המוטל עלי שים נא ידך תחת יריכי התבונן ותמצא שקיימתי המצוה הזו וא"כ לא נשאר כ"א לבקש על יצחק בני וכו', ובזה א"ש מ"ש וכל טוב אדוניו בידו דהקליפה הנז' מתבטלת בטוב שהיא התורה ומספר שם הוי"ה ב"ה במ"ק כמש"ל וגם אליעזר הלך לבטלה מין ביטול שהוא בעסק פו"ר וזה ג"כ בטוב הוא שמבטלה דטוב הוא כינוי ליסוד (מצאתי אח"ז במדבר קדמות אות ז' שכתב דאברהם היה זקן ויושב בישיבה ובכח התורה ביטל קליפת זבוב הנרמזת בר"ת):

שים נא ידך תחת ירכי ואשביעך בה', יש לדקדק שלא מצינו שאליעזר קבל השבועה וכאשר ראינו במ"א אנכי אשבע אנכי אעשה כדבריך וישבע לו על הדבר הזה ובכאן לא מצינו שאמר כ"א אולי לא תאבה האשה אבל על השבועה לא קאמר ולא מידי ואפשר לומר כמ"ש בתיקוני הזוהר שכתבתי לעיל בפ' וירא דתיבת אולי רומז לשכינת עוזנו יע"ש וא"כ כשאמר לו אברהם ואשביעך בה' ויאמר אליו העבד אולי דכ"ל השכינה הנרמזת בתיבת אולי תהיה לעד שאקיים דברך ובה אני נשבע ובזה יש לתרץ מה שהקשה הנח"ק על רש"י שפירש לקמן אלי כתיב שהיה רוצה אליעזר ליתן בתו ליצחק והקשה הנח"ק למה לא בא הרמז באולי הנאמר ראשון ובמ"ש אתי שפיר דבכאן היה צריך לכתוב אולי שלם כי כן צריך לרמוז לשכינה לא כן בסיפור דברים שהיה אליעזר מספר אל לבן נכתב אלי חסר לרמוז למ"ש רש"י ז"ל

פרשת תולדות

אברהם הוליד את יצחק כתב הנח"ק בשם יש מי שפירש דכתב רבינו בעל הטורים לא יבוא פצוע דכא וסמך ליה לא יבוא ממזר לומר שהממזר אינו מוליד ע"כ וקשה דראינו כמה ממזרים הולידו כמ"ש הוא ענה וכן באלוף עשו וחורי ומוכרח דהוא הדין בישראל הוא שממזר אינו מוליד דוקא עכ"ל השייך לענין וקשה קצת על הרב נחל קדומים למה ליב להקשות ממה שאינו מפורש בפסוק כ"א מדרשת רז"ל ולמה אינו מקשה מן הפסוק עצמו לא יבא ממזר בקהל ה' גם דור עשירי לא יבוא בקהל ה' עד עולם הרי דמוליד אפי' י' דורות זאת ועוד קשה דהרב בעל הטורים שיש בידינו לא יש בו זאת הדרשה כלל אדרבא מ"ש ע"פ זה משם ראיה להפך שכתב וז"ל לא יבוא ממזר וסמך ליה לא יבוא עמוני ומואבי וכו' לומר שעמון ומואב יצאו ממזרים שבא לוט על בנותיו וכו' וא"כ משם ראיה דממזר מוליד ריבי רבבות והיו לעם אחד שכולו יצא מממזר וגם לחילוק שעשה בין ישראל לאומות דממזר ישראל אינו מוליד קשה מסוגיא דיבמות פרק הערל דף ע"ז ע"ב שאלו את רבי אליעזר ממזרא לאחר עשרה דרי מהו א"ל מי יתן לו דור שלישי ואטהרנו אלמא קסבר ממזרא לא חיי וכו' והא אנן תנן ממזרים אסורין ואיסורן איסור עולם אמר רב הונא לדידי מפרשא לי מיניה דרב יהודה דידיע חיי דלא ידיע לא חיי דידיע ולא ידיע עד תלתא דרי חיי עכ"ל, הרי מפורש יוצא דקים להו פשוט דממזר מוליד דאי ס"ד דאינו מוליד למה ליה למימר אלמא ס"ל ממזרא לא חיי לימא דאינו מוליד א"ו דל"ל להש"ס סברא זו וזה מוכרח למעיין ישר הולך:

בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי לו לאשה, הקשה רש"י ז"ל וכי עד השתא לא ידעינן דרבקה היתה בת בתואל ואחות לבן ותירץ להגיד שבחה שאעפ"י שהיו כולם רשעים לא למדה ממעשיהם והיתה צדקת עכ"ד ואכתי קשה דלמה לא הגיד דבר זה כ"א בכאן ולא במקום אחר ונראה לומר דדוקא בכאן הוא שהוצרך לומר ענין זה דאנו צריכים לו לשני דברים אחת לידע טעם שהיתה עקרה ושני לידע טעם שהיא לא נענית בתפילתה וכמ"ש רש"י על ויעתר לו ה' לו ולא לה דאינו דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע והוצרך לומר לנו הכתוב שהיא נשארה בצדקותה ושאביה היה בתואל הארמי רשע הניכר במקומו פדן ארם ובמעשיו ובזה אנו מבינים טעם למה לא נתקבלה תפילתה מפני שהיתה בת רשע ועוד הוצרך לומר לנו שהיתה צדקת להגיד טעם שהיתה עקרה כמ"ש רז"ל שהצדיקות הם עקרות כדי שיתפללו שהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים ועוד הגיד לנו טעם אחר באומרו אחות לבן הארמי שזה היה גרמה ג"כ להיות עקרה כמ"ש במדרש כדי שלא יאמרו שברכת לבן שאמר אחותינו את היי לאלפי רבבה עשתה פירות על כן הוצרך הכתוב לעשות הקדמה זאת בכאן ולא במקום אחר וק"ל:

ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו, קשה אומרו אשתו ב"פ, ועוד תמיהא גדולה אומרו רבקה אשתו וכי עד עכשיו לא ידעינן כי רבקה היא אשתו ואפ"ל כי הלא תחול החקירה למה ליצחק להתפלל ולהטריח כלפי מעלה ולמה יעשה זה קודם שיעשה מה שהדין נותן ליקח אשה אחרת וכמו שעשה אביו, וע"ז אומר לנו הכתוב מה שהתפלל הוא דוקא כלפי רצון אשתו שהיתה עקרה ונפשה מרה לה ונכמרו רחמיו עליה, ועוד שאמרו רז"ל הצדיקות היו עקרות כדי שיתפללו א"כ כיון שהיא עקרה ובודאי מכיר בה שהיא צדקת ראוי שיתפלל עליה ולא ישא אשה אחרת עליה, וזהו שאומר ויעתר לו ה' לא על ענין הבנים שהרי יכול לישא אשה אחרת ותלד לו אלא העיקר שנענה הוא ותהר רבקה עצמה ולא אשה אחרת, ובדרך אחרת אפ"ל במ"ש רז"ל דיצחק לא היה ראוי לו ליקח שפחה כמו שעשה אברהם ויעקב ע"ה דיצחק עולה תמימה, וא"כ זוהי שקשה עליו והוצרך להתפלל לנוכח אשתו היא אשתו לבדה בלי תמורה כי לישא שפחה אינו יכול ובת חורין ג"כ אינו יכול לעשות צרה לאשתו הצדקת ועל זה התפלל:

למה זה אנכי, אמרו בגמ' בתרא דט"ז אר"י חמש עבירות עבר אותו רשע באותו יום וכו' כפר בעיקר כתיב הכא למה זה לי בכורה וכתיב התם זה אלי ואנוהו וכו' עכ"ל השייך לעניינינו ובזה נבין כוונת רבקה כשראתה שעוברת בפתח ע"ז ועשו מתעורר לצאת אמרה למה זה אנכי למה אני סובלת דבר זה הלא הילד הזה סופו לכפור בעיקר ולומר ולמה זה לי שרומז להקב"ה כמ"ש זה אלי ואנוהו ותאמר א"כ צריכה אני לדרוש את ה' לידע אם הדבר נגזר ממרומים:

ותלך לדרוש את ה', אמרו בב"ר וכי בתי כנסיות ובתי מדרשות היו באותן הימים אלא לא הלכה אלא לבית מדרשו של שם ועבר ללמדך שכל מי שהוא מקבל פני זקן כאילו קבל פני שכינה עכ"ל ויתכן לפרש בדרך הלציי במ"ש בש"ס שמעון העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה כיון שהגיע לאת ה' אלקיך תירא פירש עד שבא ר' עקיבא ודרש לרבות ת"ח וזה שאומר ותלך לדרוש את שהלכה לקבל פני זקן וממילא כאילו קבלה פני שכינה שהיא דורשת כמו ר' עקיבא את לרבות ת"ח בהליכתה שהלכה דרשה את ה' לרבות ת"ח:

ושני לאומים ממעיך יפרדו, איתא בב"ר מכאן שנולד מהול, רצונו לדורשו מלשון יפרדו שהיו מעיהם חלוקים זה למילה וזה לערלה ויתכן דנרמז המילה בר"ת ושני לאומים ממעיך יפרדו ר"ת גימ' מילה ע"ה:

וימלאו ימיה ללדת והנה תומים בבטנה, כתב רש"י וימלאו ימיה ובתמר כתיב ויהי בעת לדתה כי לז' חדשים ילדתם והנה תומים חסר ובתמר תאומים מלא לפי ששניהם צדיקים אבל כאן א' צדיק וא' רשע עכ"ל ולפ"ז פי' הפסוק יוכל להתפרש על דרך זה וימלאו ימיה ללדת וא"ת ולמה לא ילדה לז' כתמר והתירוץ הוא והנה תומים בבטנה תומים ולא תאומים צדיקים אלא א' צדיק וא' רשע ומשו"ה הוצרכה למלאות ימיה ולא ילדה לז' לידת צדיק כתמר ובתיבת תומים רמז לנו שא' צדיק וא' רשע דתומים נוטריקון ת"ם מו"ת דהיינו יעקב איש תם ועשו שהיה רוצח וכמ"ש רש"י על פסוק והוא עיף:

הלעיטני נא מן האדום, כתב בעל הטורים ז"ל ר"ת המן כי גם המן נמכר למרדכי על פת לחם עכ"ד ויתכן לו' כי ס"ת אני לרמוז למ"ש האר"י זיע"א כי המן הוא גלגול עשו ממש ויעקב מרדכי כמ"ש בספר גולל אור וא"כ אתי שפיר שרומז לו אני המן וע"ז משיב לו יעקב מכרה כיום כי לכאורה הול"ל מכרה היום לפי הפשט ובזה א"ש שיעקב אומר לו כשתהיה המן ג"כ תמכור לי כיום כמו שאתה מוכר לי עכשיו וק"ל:

עקב אשר שמע אברהם בקולי, עיין מ"ש בעל הטורים ואפשר לרמוז ולהוסיף כי מלת עקב ר"ת "קיים "ערובי "בשולין וק"ל:

ויהי כי ארכו לו שם הימים וכו' והנה יצחק מצחק, בב"ר אר"י חלום קשה ונבואה קשה אבל שוטה אריכות ימים מבטלתן נבואה קשה מנין שהיו ישראל אומרים ארכו הימים ואבד כל חזון אבל שוטה מיצחק ויהי כי ארכו לו שם הימים והנה יצחק מצחק וכו' עכ"ד, ועיין פי' מתנות כהונה והידי משה מה שהקשה עציו ומה שפירש בדוחק ונלע"ד דאם נגרוס כמ"ש הידי משה אבל בפתח אז יכולין לפרש בדרך אחר יותר מרווח דהיינו חלום קשה ונבואה קשה אבל מי שהוא ירא מאיש רשע שוטה וגס רוח כמו מלך פלשתים אז באורך ימים מתבטל אותו הפחד והראיה מיצחק שהיה ירא מאבימלך ואחר עבור זמן רב היה מצחק ונתבטל הפחד אבל החלום והנבואה עומדת לעולם והראיה שהיו ישראל אומרים ארכו הימים ואבד כל חזון ולא היה האמת אתם כי בנבואה קשה לסוף באה ונהיתה:

מצחק את רבקה אשתו, כתבו התוספות על התורה וז"ל אך קשה היאך שמש מטתו בשנת בצורת, וכן קשה מלוי דשמש מטתו בשני בצורת וכו' וי"ל דאינו אסור אלא ברעב שיש לו קיצבה כגון אותו רעב שהיה בימי יוסף הצדיק שהיה זמן הרעב קצוב ז' שנים עכ"ל, וכתב המגיה וז"ל אש"ה לתירוץ זה אכתי קשה על לוי ועיין לקמן בפ' מקץ עכ"ל, ולענ"ד לא קשה מידי דלוי לא היה יודע באותו זמן קיצבה לרעב, ודו"ק,:

ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים וכו', רבותינו אמרו עשור זה למעשרות היה עכ"ד, ואפשר לרמוז בנוטריקון מאה שערים מאה מעשר יו"ד דהיינו בכל מאה נותן עשרה למעשר:

ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמר לנו המים וכו', כתב הרמב"ן זלה"ה דאלו הג' בארות הם כנגד הבתי מקדשות שנים שנתחרבו בעו"ה ואחד שיבנה במהרה בימינו אכי"ר, ויתכן לרמוז טעמים למה נחרב בית ראשון ושני במ"ש הכתוב על שני בארות הראשונים דבית ראשון נחרב על עזבם את התורה כמ"ש על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי, וזהו אמרם לאמור לנו המים כי אין מים אלא תורה וגם חיבת לנו אמרו רז"ל שרומז לתורה כמ"ש הלנו אתה אם לצרינו, וכתיב תורה צוה לנו, ובית שני נחרב על שנאת חנם כמ"ש רז"ל וזה אומרו ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה ופי' רש"י ז"ל שטנה גושמג"ט בלע"ז וזה ר"ל טינא בלב, והיינו שנאת חנם ממש, והבית האחרון נאמר עליו כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ לרמוז למ"ש בגמ' על פסוק כי אתה אבינו וכו' ויצחק עונה להם שיאמרו כלפי שמים אתה ה' אבינו מעולם וכו' וזהו שאומר כי עתה הרחיב ה' לנו ולא אני הרחבתי כמו שאומרים ישראל וק"ל:

לא ידעתי יום מותי כתב רש"י ז"ל אם מגיע אדם לפרק אבותיו ידאג חמש שנים וכו' שמא לפרק אבי אני מגיע שמא לפרק אמי וכו' יעו"ש אפשר לרמוז במלת מותי גימטריא הפר"ק אב"י א"ו אמ"י בדקדוק:

מה זה מהרת למצוא בני אמרו בב"ר מהרת למצוא הברכה בני אביך נתברך בן שבעים וכו' ואתה בן שלש וששים, ונראה דדריש מלת זה שהוא בגמטריא י"ב שנתברך י"ב שנים קודם אביו וזהו שאמר זה מהרת למצא בני שנתברכת בן ס"ג דהיינו י"ב שנים קודם אביו שהיה בן ע"ה כשברכו אחר פטירת אברהם שהיה בן קע"ה וכשנולד יצחק היה אברהם בן מאה שנים:

ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד ויאמר מי איפה הוא הצד ציד ויבא לי ואוכל מכל בטרם תבוא ואברכהו גם ברוך יהיה, דרשו רז"ל שיעקב הביא ליצחק קרבן פסח כמ"ש רש"י ז"ל לעיל וכיון שאכל יצחק קרבן פסח נא יוכל לאכול מציד עשיו דהא אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן עכ"ד ואפשר לרמוז זה בתיבת ואוכ"ל מכ"ל שהם גמטרייא הפסח בדקדוק והרי כאילו אמר יצחק הוא הצד ציד ויבא לי הפס"ח בטרם תבא וק"ל:

ויאמר מי איפה הוא הצד ציד, וכתב רש"י ז"ל בשם המדרש שראה יצחק גהינם פתוחה תחתיו וכן [איפ"ה הו"א עם שבעה אותיות והכולל גמטרייא גהינם:

אם לוקח יעקב אשה מבנות חת כאלה למה לי חיים, אפשר לפרש בהקדים מ"ש רז"ל ע"ה דרבקה היתה גלגול חוה ויעקב גלגול אדם הראשון ובאה לתקן מה שפגמה שבשבילה נתקלל האדם ועכשיו היא גרמה ליעקב שיקבל הברכות מאת יצחק עכ"ד, ואם כן רבקה היתה מתפחדת שיעקב יקח אשה מבנות חת רשעה ותסיתנו לעשות עבירות ואם כן מה הועילה רבקה בביאתה לעולם הזה, וזה אומרה למה לי חיים, למה באתי עוד בחיים פעם שנית, ומה תועלת עוד בביאתי בגלגול כיון שתסיתנו אשה רעה ויתקלקל עוד הפעם ושל מגמתי הוא לתקן את יעקב, ודו"ק:

וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל בן אברהם אחות נביות פירש"י שמת ישמעאל והשיא' נביות אחיה לעשו והרב נחלת יעקב ות"ר פ' וארא מקשים למה לא פירש"י כן בפסוק ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון ותירצו בפשיטות דלמה ענין יאמר לנו הכתוב שמת עמינדב והשיאה נחשון בשלמא גבי ישמעאל להודיענו שמת אז ישמעאל ומשם אנו לומדים כמה שנותיו של יעקב באותו פרק לא כן בעמינדב ליכא לימוד ועוד נ"ל לתרץ דלעולם בכל מקום שכותב בת פ' ואחות פ' הוא לבדוק באחיה ואינו מוכרח שמת אביה והשיאה אחיה שבאמת דבר זה אינו מוכרח כלל אבל בכאן שרז"ל אמרו מגיד שמת אביה אינו מטעם שהזכיר שם אחיה כ"א מיתורא דקרא שאמר וילך עשו אל ישמעאל והול"ל ויקח את בתו אחות נביות ומה זה יתור נפיש ישמעאל בן אברהם תיבות אלו ללא צורך דהלא לאמונה בישמעאל עסיק קרא ומי לא ידע בכל אלה דהיה ישמעאל בנו של אברהם ומה צורך להזכירו משו"ה דרשו רז"ל שמת ישמעאל והשיאה אחיה דודאי זה היתור להזכיר לנו שם ישמעאל בן אברהם הוא לומר שנענש ישמעאל על שיעדה לעשו דכיון שעשו היה רשע ובסיבתו מת אברהם ה' שנים קודם זמנו כמ"ש רש"י לעיל לא היה לו לישמעאל שחזר בתשובה והיה בנו של אברהם ליתנה לו ומכל זה אמרו שמת ישמעאל והשיאה נביות ואעפ"י שלשון הגמ' (במגילה ד' י"ז) הוא ממשמע שנאמר בת ישמעאל איני יודע שהיא אחות נביות דנראה לכאורה דמאחות נביות דרשו מ"מ פי' הוא דהכתוב לא הול"ל כ"א בת ישמעאל ותו לא מידי ולא' אחות נביות כלל דמה צורך לומר בכאן מי היה אחיה זהו קושית הגמרא אבל התירוץ שמת ישמעאל והשיאה אחיה לא הוציאו כ"א מיתור הכתוב כמו שכתבתי וכעין זה תמצא בחידושי אגדות למהרש"א ז"ל שכתב וז"ל הוכרחו לומר שקדשה ישמעאל בחייו דאל"כ מנין לנו לומר דבאותו פרק מת ונראה דהוציאו זה מדכתיב וילך עשו אל ישמעאל דמשמע בחייו הלך אליו לישא בתו וקדשו אז דאל"כ אל ישמעאל ל"ל ואח"ך כשמת השיאה נביות אחיה מדכתיב אחות נביות עכ"ל ודו"ק:

פרשת ויצא

ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, כתב הרב פני דוד על פסוק וישובו המלאכים אל יעקב לאמר ר"ת אליה"ו אפשר שרמזו לו המלאכים שהיו מלאכים ממש דלא ימלט מעשו והוא אויב לנצח יהא מונח עד שיבא אליהו עכ"ד ובדרך הנז' אפשר דנרמז בפסוק ויצא יעקב "מבאר "שבע "וילך חרנה ר"ת משיח"ו כי אך יצא יצא יעקב לברוח מפני עשו ולא ישקוט ממנו עד בא משיח והיה בית יעקב אש ובית עשו לקש ועלו מושיעים בהר ציון והיתה לה' המלוכה:

ויקח מאבני המקום, מאבני נוטריקון א"ם בנ"י רמז למ"ש במדרש רבה ר' יהודה אומר י"ב אבנים . נטל אמר כך גזר הקב"ה שאני מעמיד י"ב שבטים אברהם לא העמידם יצחק לא העמידם ואני אם מתאחות זו בזו אני יודע שאני מעמיד שנים עשר שבטים וכיון שנתאחו ידע שהוא מעמיד שנים עשר שבטים עד כאן לשון המדרש וגם תיבת מאבני ראשי תיבות אם מתאחות יודע אני מעמיד י"ב בנים:

ויצוק עליה שמן, אפשר לפרש שיעקב אבינו ע"ה נצטער על בית המקדש שנחרב פעמים וזה הוא אומרו ויצוק מלשון צרה וצוקה שמן נוטריקון ששני מקדשים נחרבים:

ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלהים, יתכן שנדר לעשות צדקה וכמ"ש אחר זה וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך שדרשו רז"ל שיתן חומש מהכנסתו לצדקה וידוע מה שאמרו רז"ל על פסוק והיה מעשה הצדקה שלום שעושה יחוד בד' אותיות הוי"ה דהוא"ו רומזת בזרוע ה' בה' אצבעות יו"ד רומזת לפרוטה וה' אחרונה רומזת לחמש אצבעות של עני הרי סדר והיה ובזה ה' לי מדת רחמים במקום מדת הדין הנרמזת באלהים ועוד יש לפרש והיה ה' לי לאלהים דפירש"י שלא ימצא פסול בזרעו ואמרו בזהר הקדוש על פסוק וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך שכיוון יעקב שיפריש אחד מן בניו מעשר לעבודת השם וזהו והיה ה' לי לאלהים שהוא ר"ת לוי שיקדישו לעבודת ה' יהיה לאלהים ורמוז בשם אלהים הלוי מסטרא דדינא וק"ל:

וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, אפשר במ"ש בזוהר בתיקונים סי' ס"ג דשם מ"ה הוא עישור של אמת שהוא גימטריא תמ"א וכיון דיעקב אחוז במדת' אמת כדכתיב תתן אמת ליעקב ואם כן העישור הוא שם מ"ה אעשרנו לך דידוע דשם מ"ה הוא במדה הרומזת לשם יעקב:

והנה אמרו בכתובות ד"נ שנדר יעקב ליתן החומש דהיינו שני מעשרות שהוא עשרה מכל חמישים וישארו לו ארבעים וזהו שאומר וכ"ל שהוא גימטריא כל אשר תתן לי יהיו לי גימטריא ארבעים בשביל שעש"ר אעשרנו לך שעשרה מנ' אעשרנו לך.

ויאהב יעקב את רחל ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה, יש לחקור למה בבת אחת א"ל שיעבוד עמו שבע שנים הלא הי' יכול להתפשר עמו בפחות ויתחיל בשנה אחת או ב' עד שלבן יאמר שבע שנים ולא פחות ויש לומר דזהו שמקדים לנו הכתוב כאומר אל תתמה על החפץ כיצד יעקב מאליו ומעצמו הוא יהיה אומר שבע שנים בהיות שאהב יעקב את רחל ומכח אהבתו נראה בעיניו כי שומתה גדול ועצום ואפי' שבע שנים היו בעיניו כשום הזול הרבה והתחיל בסך זה להתפשר אח"כ על יותר מזה בחושבו כי גם בעיני לבן רחל חשובה בעיניו כמו בעיני יעקב ובודאי לא יתננה לו כל כך בזול בהיות שהאוהב מחשיב הרבה חפץ אהבתו ונראה לו כי כן כל העולם חושבין כמותו, א"נ אפשר שידע יעקב ברוח הקודש שעתידה למות אחר שתלד שני בנים ובאהבתו אותה רצה להרחיק הזמן כדי שתהיה אצלו שבע שנים קודם שתנשא לו והיינו טעמא דקאמר ברחל בתך הקטנה שחס עליהעל היותה קטנה ושלא תמות בכל כך קצרות ימים:

ויאמר לבן אל יעקב הכי אחי אתה ועבדתני חנם הגידה לי מה משכורתך, נראה לפרש דרך פשט בהקדים מ"ש רש"י ז"ל לעיל על פסוק ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא שאמר לה יעקב שהיה אחיו ברמאות וא"כ זהו כונת לבן באומרו הכי אחי אתה כיון שאתה אמרת שאתה אחי ברמאות א"כ איך יתכן שתעבדני חנם זה ודאי אינו הלא דבר יש לך שאתה משתכר ממנו ואני איני יודע מהו שאי אפשר שתעבדני חנם אין כסף וזהו אומרו נא בלשון בקשה הגיד' נא לימהיכן משכורתך ומה אתה גוזלני:

ויאמר יעקב הבה את אשתי וכו' בב"ר א"ר אייבו אפי' אדם פריץ אינו אומר בלשון הזה וכו' אלא כך א"ל הקב"ה שאני מעמיד י"ב שבטים עכשיו הרי אני כבן שמנים שנה ואם איני מעמידם עכשיו אימתי אני מעמידם וכו' עכל"ה נראה דהמדרש דריש זה מתיבת הב"ה גימטריא י"ב גם אפשר כי מלא"ו גימטריא ע"ז שכן היה לו כשנכנס לבית לבן ע"ז שנים וזה"ש שהרי ימי כשבאתי היו ע"ז וכבר עברו י"ג שנים אימתי אני מעמיד השבטים:

הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי, יתכן לפרש במ"ש במדרש בעון נדרים אשתו של אדם מתה שנא' מתה עלי רחל, ובגמרא אמרו בעון נדרים בניו של אדם מתים (ועיין בזה להרב פתח עינים דף ל"ד ע"ג במסכת שבת) וא"כ יפה אמרה רחל ע"ה הבה לי בנים כיון שאתה עשית נדר גדול לאלהי ישראל ומי יודע אם תאחר לשלמו ואדביני ביני אם יהיו לי בנים הרי נתפסים בעוניך ואנכי נקיה ואם אין מתה אנכי, כי אנכי עקרת הבית ומתה בעוניך כמ"ש במדרש ודו"ק:

באשרי כי אשרוני בנות א"ר לוי לא לן אשר באכסניא כל ימיו עד כאן לשון הילקוט חדש משם המדרש וכתב המפרש וז"ל לא לן כיון שהיה עשיר ושקט ושליו במקומו ולא היה צריך לנוד ממקום למוקום לסחורה כדרך האנשים ולא מצאתי לזה רמז אלא נראה דהכי גמירי ואחר המחילה לא ידעתי איך כתב דהכי גמירי ובעל המדרש אינו מוציאו מן הפסוק שהביא ולמה סמך דבריו לפסוק באשרי ויותר היה ראוי לדורשו על פסוק מאשר שמנה לחמו ולע"ד נראה דיש רמז בפסוק באשרי כי אשרוני בנות דכיון שלא היה לן באכסניא ודאי היה לן בביתו זו אשתו וזהו אומרו כי אשרוני בנות וזה פשוט:

כי כל העושר אשר הציל אלד"ים וכו' כתב רש"י הציל לשון הפריש וכן כל לשון הצלה שבמקרא וכו' ק"ק למה לא פירש כן לעיל על הכתוב ויצל אלד'ים את מקנה אביכן ויתן לי ונ"ל לתרץ דבפ' ויצל אלד'ים היינו יכולים לומר שפי' כמ"ש במדרש ויצל כזה שמציל מן הנצונות לא כן בכאן מוכרח לפרשו לשון הפרשה ומכאן נבנה אב לומר כל הצלה שבמקרא לשון הפרשה הוא ואם תקשה מההיא שאמרו בבראשית רבה כזה שמציל מן הנצולות גם שם יכולין לומר שעיקר כוונתם לפרש הצלה לשון הפרשה שכן פי' מציל מן הניצולות הוא כמו בוחר הטובות מן הגרועות וכמ"ש המתנות כהונה וא"כ שם ג"כ נפרשהו מלשון הפרשה ולא מלשון בתירה ומשו"ה לא כתב רש"י פירושו אלא על פסוק זה דבעושר לא שייך לומר בחירה אלא הצלה אבל למעלה בפ' ויצל היינו יכולין לדחות ולומר דפי' לשון בחירה וכמו שהיה נראה מפשט המדרש ודו"ק:

וראיתי בהרא"ם ז"ל שכתב וז"ל כל הצלה שבמקרא הוא לשון הפרשה בב"ר אמרו ויצל אלד'ים כזה שמציל את הניצולות עכ"ד ולא פי' לנו אם כוונתו להביא ראיה לרש"י ז"ל או מקשה עליו ואם כוונתו להביא ראיה קשה למה רש"י לא פי' על ויצל אלד'ים כמש"ל, והנה בס' הערוך הביא גירסת המדרש הנז' בלשון הזה ויצל אלד'ים כזה שמציל מן הניצוצות ופי' כפי' המתנות כהונה אלא דאם כנים הדברים שכן הוא לשון המדרש מה נעמו דבריו לפי מ"ש רבותינו ז"ל דיעקב אבינו הוציא ניצוצות הקדושה מצאן לבן שהיו בהם נשמות ישראל וזהו אומרו ויצל אלד'ים כזה שהוא מציל מן הניצוצות והיינו שמוציא מן הניצוצות הקדושה שהיו בצאן לבן ויתן יעקב.

פרשת וישלח

הצילני נא מיד אחי מיד עשו, דורשי רשומות אמרו כי התפלל על מעשה דהמן ר"ת הצילני נא מיד כמ"ש הרב נח"ק ובעה"ט כתב אם יבא והכני שנים במסרה ואידך אם יוכל להלחם בי והכני מה יעקב נתיירא אף דוד נתיירא מה יעקב נרדף אף דוד נרדף, וכשם שיעקב ניצול מעשו כך דוד ניצול מגלית וזכות יעקב עמד לדוד עכ"ד, נמצא שיעקב התפלל על אלו הצרות כולם, ועפ"י מ"ש המקובלים אלו המקרים ענינם אחד, דכתב האר"י ז"ל דהמן היה גלגול עשו ומרדכי ניצוץ יעקב, וכתב בספר גולל אור דגלית היה ז"א דקליפה כנגד יעקב בקדושה משום זה רצה לבטל ק"ש סוד היחוד ע"ש וא"כ הצילני נא מיד אחי עתה וגם מיד עשו לאחר זמן בגלגול החוזר והנה בס"ת מי"ד אח"י מי"ד עש"ו הוא דויד לרמוז לזה שבזכות יעקב ניצול ויתכן דבא שם דוד ביוד מלא שהוא בגמטרייא כ"ה עם הכולל מפני שהרג לגלית בסוד ק"ש שיש בו כ"ה אותיות וכמ"ש בזוהר:

ושמתי את זרעך וכו' אשר לא יספר מרוב, אפשר לפרש בהקדים מ"ש בגמרא דכתיב והיה מספר בני ישראל וכתיב אשר לא ימד ולא יספר דמשמע דלא יש לו מספר וכיצד אומר והיה מספר ותירצו כאן בזמן שעושים רצונו של מקום כאן בזמן שאין עושים וחקרו המפרשים האם יהיה הדבר שהיו ישראל ח"ו אינם עושים רצונו של מקום וחזרו תיכף ומיד בתשובה האיך יתקיים ברגע ריבוי זה אשר לא ימד ולא יספר ותירצו הענין הוא דאינו על המספר ממש כ"א יהיה הריבוי בהיותם כ"א חשוב מצד מעשיו וחביבותו כרבים כמו שאמרו רז"ל על הפסוק ביהושע ויפול מן העם כשלשים וששה איש שלא היה כ"א יאיר בן מנשה ששקול כרובה של סנהדרין וכן ע"ז הדרך ובזה יתפרש הפסוק לא יספר הכונה מרב מצד רבנותם וחשיבותם הרב רב עם אל כי רב הוא וכל אחד שקול כרבים ולא מצד המנין:

כי אמר אכפרה פניו אולי ישא פני, לעיל כתבתי פ' וירא משם הזוהר דאולי כינוי לשכינת עוזינו והנה ארז"ל דכשהשתחוה יעקב לפני עשו לא היה לעשו שהשתחוה כי ח"ו שיעקב השתחוה לראש הסט"א כ"א השתחוה לשכינה כדי שיצלהו עד גשתו עד אחיו שהיה מתירא ממנו, וזהו שאומר אולי ישא פני, זהו העיקר ועל ידי סייעתא דשמייא אוכל לכפר פני עשו וק"ל:

והוא צולע על ירכו וכו', רבי יהושע הווה סליק לרומי וכיון דאתא לעכו נפק רבי חנינא לקדמותיה אשכחיה דהווה מטלע על ירכיה, אמר ליה דמי את לסבך דכתיב והוא צולע על יריכו ע"כ בב"ר, ולכאורה קשה מאי חכמה איכא בזה, ועיין ידי משה מ"ש פירוש, ואפשר כמ"ש הרב ידי משה על ויותר יעקב לבדו שכיון שיעקב התחיל לעבור מעבר יב"ק הלכו להם מלאכי חוצה לארץ ועדיין מלאכי ארץ ישראל לא היו עמו, ומשום זה נשאר לבדו וניזוק, ואם כן כיון שבא ריב"ל לעכו שהוא סוף תחום ארץ ישראל מדרך ים לדרך רומי היה ממש כיעקב אבינו ומשום הכי ניזוק, א"נ אפשר לומר דרמז לו לריב"ל שהוא ג"כ עתיד לידמות ליעקב שיוכל עם מלאך המות שהוא שרו של עשו כמ"ש בגמרא במעשה דריב"ל שמלאך המות הוליכו לגן עדן וכו' וא"ך ריב"ל היה כמו יעקב וישר עם המלאך ויוכל, בכה ויתחנן צו להשיב לו חרבו, ועוד כמו שיעקב אבינו לא מת, כך ריב"ל לא מת, ונכנס חי לגן עדן, ואם כן יפה אמר רבי חנינא דמי את לסבך, ועל זה הביאו המדרש מפני שדברי חכמה הם ודו"ק:

עוד אפשר לומר שרמז לו שריב"ל היה גלגול קהת כמ"ש בספר גולל אור בשם הרב"ע והיינו שאמר ליה דמי את לסבך, שיעקב היה זקנו של קהת:

אחי יש לי רב, יהי לך אשר לך, ומצינו שיעקב אמר לו בלשון דומה לזה בקצת שינוי, כי מגני אלהים וכי יש לי כל, ויש לחקור טעם השינוי הזה ויתכן שעשו אמר יש לי רב פי כסיל מחתה לו ס"ת שב"י דכל מה שיש לו הוא מן העשק אשר עשק וכולו שבוי מן אחרים לא כן יעקב השיב לו כי מה שיש לי אלהים נתנו לי ואמר יש לי כל ס"ת שלי כי כל העושר שיש בידי נתנו לו הי"ת בקנין גמור כי שלי ג"כ ר"ת ה' שהיה לנו וגם שויתי ה' לנגדי, ובדרך אחרת אפשר לפרש פסוק הנז' בהקדים מ"ש הרב שמשון מאסטרופולי זיע"א הביאו הרב מדבר קדמות מערכה ז' על פסוק ותזכי על שמך דר"ת יעקב רחל לאה הוא שם קליפת לר"י המסיתה לאדם לזנות ע"ש, ונקדים עוד מ"ש הרב פני דוד פרשה זאת דעשו היו בו ניצוצות קדושה נכבדות וכ"ש דבאורך הגלות באדום עשוק עשק כמה ניצוצות בעו"ה וידוע דהיינו עשו היינו שטן ונחש ר"ת שמו שהוא עשו שטן ונחש ראש הפעור והסט"א וידוע מ"ש רז"ל דבצאן לבן היו מגולגלות נשמות ישר' ויעקב אבינו ע"ה הוא היה מברר אוכל מתוך פסולת והשיב כל הניצוצות למקום הקדש, וא"כ כשראה עשו שנתן לו מנחה מאותם הצאן חשב בלבו כי זה שפע ניצוצות הקדושה שהוא נותן לו כי לא ידע כי יעקב נתן לו מן הבא בידו שהיו כולם בעלי מומין כמ"ש רז"ל, ועל כן ההוא אמר בדרך גאוה יש לי רב ר"ת קליפת נר"י וס"ת שב"י כי בזאת הקליפה בטן רשעים מילא כריסו זיני ועושק בעו"ה כמה ניצוצות ולא די זה אלא "יהי "לך "אשר לך ר"ת אלי וס"ת ירך לרמוז לו שגם יעקב יש לו עון הירך דהרי מלאך שנגע בכף יריכו היה שר של עשו וע"ז שלו, וא"כ גם לך ענין זה, ולקושטא דמלתא יעקב נתן לו המנחה כדי שבסוף הגלות יוציא בלעו ויחזיר לו פרי פירות וולדי וולדות, וכמ"ש מהר"ש פרימו הביאו הרב פרשת דרכים ויחזיר לו בדין כל מה שעשק מן הקדושה:

ויענו בני יעקב אל שכם ואל חמור אביו במרמה וידברו אשר טמא את דינה אחותם, לכאורה אין הלשון מדוקדק דנראה שהיה לו לומר ויענו וכו' וידברו במרמה ועוד קשה וידברו אומרו אשר טמא את דינה אחותם דנראה כאילו הם דברו דברים אלו אשר טמא וזה לא יתכן דמה להם לומר דבר ידוע ושהוא יסוד הענין, ועוד קשה מושכל כל ענין זה לכאורה כי איך יעשו בני יעקב דבר זה להרוג אותם אחר שקיבלו עליהם המילה כל העם מקצה והם כמעט גרים ולמה לא הרגו אותם קודם הקצור קצרה יד גבורתם והלא אח"ך עשו מלחמות גדולות ועצומות וכמ"ש בספר הישר יעו"ש ולתרץ כל זה נקדים מ"ש בספר הנז' וז"ל אך חדקם בן פרד אבי חמור וששה אחיו לא מלו כי היה דבר בני יעקב נמאס בעיניהם ויחר אפם מאד על הדבר הזה וכו' ויהי כשמוע שכם וחמור וכל אנשי העיר את דברי חדקם ואחיו ויפחדו ויראו מאד וינחמו על כל אשר עשו ויענו שכם וחמור ויאמרו כל הדברים אשר דברתם אלינו נכונים עתה אל תאמרו ותחשבו בלבבכם כי מאהבת העברים עשינו את המעשה הזה וכו' ויהי כאשר נמצא את חפצנו מהם ושבנו עליהם ועשינו להם את הדבר אשר תאמרו אלינו ואתם חכו עד אשר יתרפא בשרינו ועשינו להם את אשר היה עם לבבנו ודינה בת יעקב שמעה את הדברים האלה וכו' ותמהר ותשלח את נערה אחת אל יעקב ואל אחיה לאמר וכו' עכ"ל השייך לענינינו, מבואר מזה דלפי האמת עשו כדין בני יעקב להרוג אותם שכבר הם בלבם היו רודפים והבא להורגך השכם להורגו אלא דמקודם שנגלה דבר זה לבני יעקב בשליחות דינה הם כבר היה להם חששא זאת דמרשעים ודאי יצא רשע ולא היו בוטחים שימולו בלב שלם ושיקבלו עליהם התנאי בלתי רמאות ומרמה ודבר זה היה מיוסד בהשכל ובינה דהא הם טמאו את דינה ועברו על מצות בני נח וכל העם לא מיחו בהם וא"כ נגלה הדבר שהם רשעים ובודאי דלא יקבלו לימול כ"א באיזה תחבולה ומרמה אשר הסתירו במצפוני לבם הרע כי כן השכל מחייב ובני יעקב בחכמתם ירדו לעמקי לבם וידעו בודאי דברשיעי עסיקינן ועם עקש תתעקש כתיב ועשו גם הם תחבולה ופרשו רשת לרגלם:

ומעתה זה יהיה שיעור הכתוב ויענו בני יעקב אל חמור ואל שכם בנו אשר באו המה במרמה לרמותם וידברו דברים רכים ושנאה מסותרת והעד לזה הוא אשר טמא את דינה אחותם דבר המוכיח בהוכחה גמורה כי האנשים האלה רשעים גמורים הם ואין אמונה בהם ולא יעשו מה שהבטיחו אלא כוונתם להרע לנו אח"ך וכמו שבאמת כן היה הדבר והמה ראו אחרית דבר מראשיתו ותיבת במרמה קאי על חמור ושכם בנו וכמש"ל:

ויבן שם מזבח ויקרא למקום אל בית אל כי שם נגלו אליו האלהים, אפשר לפרש בהקדים מ"ש מוהרח"ו ז"ל בליקוטי תורה על תהלים כ"ג מזמור לדוד ה' רועי וז"ל הנה ידוע כי בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא דא"א ועל הארה הזאת היה מתפלל דוד שיאירו בו ש"ע נהורין דבמזלא כלילן וכו' והנה ש"ע הם ב"פ א"ל (אל"ף למ"ד) וז"ס האל הרועה אותי מעודי עד היום הזה וכן האלהים הרועה גימ' ש"ע (עם הכולל) וכו' והיה מבקש ששפע זה יבא ע"י נתיב ז"א למדתו נוקבא וז"ש ינחני במעגלי צדק ואז יתוסף רכ"א נהורין בנוק' כי תחילה אין לה רק ק"ן וכו' עכ"ד וגם במזמור פ"ד על פסוק גם צפור מצאה בית ודרור קן לה כתב הנה יש ש"ע נהורין כמנין צפ"ר והם מצאו בית להאיר בזו"ן אבל ודרור היינו הנוקבא שמיטה דרור תתאה ק"ן לה יעו"ש ויתכן שיעקב אחר שניצול מעשו ונולדו לו השבטים ועשה את כל הכבוד ועושר ההוא דהיינו בני חיי ומזוני שהיה לו כראוי אז בנה מזבח ויקרא להמקום אל בית אל ב"פ אל במילוי הם הש"ע נהורין כדי שימצאו בית בזו"ן לעולם כי ש"ם גימ' ש"ע נגלו אותם ש"ע נהורין ועל ידם היו לו בני חיי ומזוני והיינו כי שם נגלו אליו האלהים כמ"ש האלהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה ודו"ק וא"ש ההי"ב:

כתם הילקוט חדש ערך יעקב סימן קפ"ז וז"ל יעקב נענש על שאיחר נדרו נכשל בשלש עבירות ג"ע ושפיכות דמים וע"ז ע"ז דכתיב הסירו אלהי הנכר וכו' ג"ע ותצא דינה, שפיכות דמים דכתיב עלה בית אל וכו' עכ"ל, וכתב המאסף וצריך עיון ע"ש נראה דקשיא ליה מהו שפיכות דמים, ומאי מייתי מפסוק עלה בית אל, ונ"ל דזה יובן במ"ש התוספות על התורה פ' וישלח שהביאו מן המדרש דרחל מתה בעון שאיחר נדרו כמ"ש רז"ל בעון נדרים אשתו של אדם מתה כמ"ש אם אין לך לשלם למה יקח וכו' והקשו התוספות דמיתת רחל היתה אחר שאמר לו קום לך בית אל, ואפשר דאין מוקדם ומאוחר בתורה יעו"ש, [וגם בתוספות הנז' פרשת ויצא שכתבו דנכשל בשפיכות דמים במעשה דשכם דכתיב ויקחו בני יעקב איש חרבו ע"כ],

ואם כן נוכל לומר דכוונת בעל המדרש הוא להוכיח כי מיתת רחל היתה קודם שאמר לו הקב"ה קום עלה בית אל מדאמר לו עלה מכלל שהיה חוץ לירושלים וא"ך ודאי שכבר מתה רחל ונקברה בדרך אפרת, ואם תאמר דמתה אחר הצווי מ"מ קודם שקיים נדרו מתה דהרי כבר היה בבית אל ועבר דרך אפרת, ואי אפשר לומר שחזר לצאת שהרי ציווהו הקדוש ברוך הוא ושב שם ודו"ק:

פרשת וישב

לך נא ראה את שלום אחיך, כתב הילקוט חדש ערך יעקב הנה יעקב חטא במה ששלח את יוסף בני לויה ובזה פגם ביחוד ולכן כשפגע ביוסף קרא ק"ש לתקן היחוד ועם כל זה לא תקן והוצרך להתגלגל בר' עקיבא למסור נפשו על קדוש ה' ע"ש ואפשר לרמוז שאותיות עקיבא הם יעקב א' לרמוז שנתגלגל על ענין אחד שהוא היחוד ועוד רבי עקיבא היה בן יוסף לרמוז שבא יעקב בגלגול ר' עקיבא ע"ד בנו יוסף וק"ל גם ב"ן גימטריא לויה ע"ה.

כתב הילקוט חדש ערך יעקב סימן ע' וז"ל יוסף ארבעים שנה היה משנה לפרעה וארבעים שנה מלך לעצמו הדא הוא דכתי' ויקם מלך חדש עכ"ל משם פרקי רבי אליעזר סימן י"א ולכאורה לא יש ראיה מפסוק הנז' ואפשר לרמוז כי ויקם גימטריא יוסף דהיינו מלך החדש היה יוסף גימטריא ויק"ם, ועוד ויק"ם נוטריקון וימלוך יוסף קודם מ' וק"ל:

והוא נער את בני בלהה ואת' בני זלפה נשי אביו, לכאורה נראה כמו ללא צורך אומרו נשי אביו וכי אכתי לא ידעינן דנשי אביו נינהו אבל לקושטא דמילתא דבר גדול רמז לנו בתיבות אלו והוא בהקדים מ"ש בס' הישר פ' וישב שכתב וישב יעקב בעמק חברון וכו' ותמת לאה אשת יעקב בת נ"א שנה בחברון וכו' וא"כ הפסוק רמז לנו דבאותו פרק באותה אשה רבה שמתה והנה היא לאה לא נשארו בנשי יעקב אלא בלהה וזלפה ותו לא והיינו נשי אביו הנותרות באותו מצב לאביו.

ויספר אל אביו ואל אחיו, פירש"י לאחר שסיפר אותו לאחיו חזר וסיפר אותו לאביו בפניהם וכתב הרא"ם וז"ל כי קודם זה ויספר אותו לאחיו ואמר דחזר וסיפר אותו לאביו בפניהם ולא וחזר וסיפר אותו לאביו ולאחיו מפני שלא תפול מילת סיפור רק על הפעם הראשונה שהוא סיפור חדש לא על השנית וכו' יעו"ש ומקשים על הרא"ם ז"ל דהרי הוא עצמו כתב בפ' משפטים על פסוק ויספר משה אל העם בהפך מזה שכתב שם וז"ל והרמב"ן טען ואמר ואינו נכון שיהיה על המשפטים שנצטוו בני נח ושנאמרו להם במרה שכבר שמעו וידעו אותם אלא בחדשות אשר יגיד ולא ידעתי מי הגיד לו זה כי הנה הרד"ק ז"ל כתב בשרש נגד ענין כולם ענין סיפור אלא שענין ההגדה יבא גם על החדשות ולא כן ענין הסיפור כי לא יבא אלא על הדבר שנעשה או נאמר עכ"ד, ולע"ד נראה דליכא קושיא כלל ואין הדברים סותרים ולא מנגדים זל"ז ולא ראי זה כראי זה ושניהם יש להם ישיבה אחת בעולם השכל אעפ"י שהלשונות קרובים זל"ז המושכלות רחקו כמטחוי קשת ועתה שמע לקול דברי חכמים בנחת בפ' משפטים לא בא הרא"ם כ"א לסתור יסוד זה בעיניו שיסד הרמב"ן ז"ל שהסיפור לא יאמר על דבר שכבר נאמר זהו עיקר תמיהת הרא"ם על דבריו דיסוד זה אזיל בתר איפכא מן פשט הדברים ומדברי הרד"ק שהרי הרד"ק בעשותו הפרש בין הגדה לסיפור לא מצא להפריש ביניהם כ"א בהפך ממ"ש הרמב"ן דהגדה יכולה להיות על דבר שאומר מעצמו לא כן סיפור לא יאמר כ"א על דבר שנעשה כבר או נאמר והמשל בזה אם הרב אומר לתלמידו רצוני שתלמוד מסכת פ' התלמיד יכול לומר רבי הגיד לי שרצונו שאלמוד מסכת פ' אבל לא יוכל לומר סיפר לי רבי שרצונו שאלמוד מסכת פ' מפני שספור הוא דוקא דבר שכבר יצא טבעו בעולם בין באמירה בין במעשה:

וא"כ יסוד הרמב"ן ז"ל שאדרבא הסיפור הוא דוקא בחדשות הוא דבר זר מאד וזוהי תמיהת הרא"ם ז"ל דמנ"ל הא אבל מ"ש הרא"ם בפ' וישב ענין אחר הוא מכל וכל ואם התיבות קרובות לא קרב זה לזה במכוון כי מי יוכל להכחיד שדבר שכבר ספרו אדם לחבירו היום שאם יחזור לאומרו לו פעם שנית לא יצדק למדקדק בלשונו לומר עליו פועל ותיבת ספור בודאי מי שיכתוב כן או ידבר כן אינו בקי בהוראת המחשבה בדיבורו כי מן הראוי היה לו להשתמש בפועל אחר להגיד מחשבתו, ובמציאות זה הכתוב הול"ל בפעם ראשונה ויספר אותו לאחיו ולאביו וחזר לאומרו לאחיו או כיוצא בזה ולא יצדק לומר ספור על פעם שניה ואם תקשה מענין זה למ"ש רש"י על ויספר משה אל העם שאמר להם לשון ספור והיה לו להשתמש בתיבה אחרת בזה לא נכנס הרא"ם ז"ל בפ' משפטים לא נכנס שם הרא"ם להושיע לרש"י מתפיסת הרמב"ן ז"ל כ"א לתמוה על הרמב"ן דוקא על היסוד שיסד דוק ותשכח כי זהו המשך לשון הרא"ם כאן ושם ואם תרצה לתרץ על רש"י שפי' ויספר משה על דבר שכבר ספר נאמר דסיפור החלום שני פעמים ביום אחד אינו דומה כלל לסיפור משה לישראל ממצות מרה אעפ"י שכבר הם ידעו אותם דשם משה מספר להם שהקב"ה הזהירו לומר להם מצות אלו עכשיו כדי שיקבלו אותם מחדש ויאמרו עליהם נעשה ונשמע ככתוב שם, וע' הו"ר שנראה מדבריו שרצה לדרוך בדרך שכתבנו אלא שיצא לחלק בין ספור ישנות עם חדשות לחדשות בלחודייהו והוא ללא צורך כי הרא"ם ז"ל לא נכנס בכל זה.

וימצאהו איש והנה תועה בשדה, ג' במסרה והנה תועה בשדה, חמורו תועה, אדם תועה מדרך השכל, אפשר שרומז למ"ש האר"י ז"ל דהרשע המתגלגל פעם ראשונה בדומם ואח"כ עולה לצומח, ואח"כ לבעל חי ואח"כ לבעל חי מדבר, וזהו והנה תועה כשחטא וראוי לבא בגלגול הנה הוא בשדה שבו דומם וצומח ואח"כ חמורו תועה שבא בבע"ח שאינו מדבר כחמור ואח"כ כשנתקן יותר בא באדם בדרך שיוכל להיות לו שכל לחזור בתשובה שלמה ולתקן לגמרי מה שהיה קודם לכן אדם תועה וחוטא:

והבו"ר ריק אי"ן ב"ו מי"ם, ר"ת אברהם בלא וא"ו דתיבת והבור יתכן דעמד לו זכות אברהם שהיה חופר בארות לבנים כעין מ"ש רז"ל באותה תינוקת שעליה אמר רחב"ד אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק יכשל בו זרעו.

ותקח המילדת ותקשור על ידו שני, כתב רש"י ארבעה ידות כתובות כאן כנגד ד' חרמים שמעל עכן שיצא מזרח וי"א שמעל בד' דברים שלקח אדרת שנער ושני חתיכות כסף של מאתים שקלים ולשון זהב עכ"ל ויש רמז לענין זה שהיה ע"י יהושע שהביאו לעכן ולקה בר"ת פ' זה המילדת "ותקשור "על "ידו "שני ר"ת יהושע ועוד רמז לדברי הי"א שכתב רש"י כנגד ד' דברים שלקח בראשו תיבת אשר על ידו השני דתיבת אש"ר ע"ל נוטריקון "עכן "לקח "לשון "אדרת "שנער רי"ש רמז למאתים שקלים:

חלום חלמנו ופותר אין אותו, קשה לכאורה מהיכן היו יודעים דפותר אין אותו והרי לא היה להם זמן לבקש פותרים עדיין וגם זאת שהם היו בבית האסורים ואיך יוכלו להביא, אצלם פותרים כדי לידע היש פתרון לחלומותם ונ"ל לפרש שזה היה ממש כונתם שהיו מצטערים שלא היה לאל ידם להביא אצלם פותרים לפתור חלומותם מחמת שהיו בבית כלא וזהו אומרם ופותר אין אותו ולא אמרו ופותר אין לו ודו"ק:

פרשת מקץ

והנה שבע פרות יפות מראה ובריאות וכו', הנה בפתרון חלומות פרעה לא מצינו טעם למה נראו לו פרות להורות על שני רעב ושובע ובשלמא חלום השבולים נראה שהוא דבר מקביל בענין שהיה אבל פרות מאי שיאטייהו להורות על התבואות ויתכן דפרות יפות מראה לא באו כי אם להורות על פותר החלום כי כן פרות אותיות פותר וגם הפותר היה יפה תואר ויפה מראה כמו הפרות וכמש"ה ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה וגם כי הוא נקרא בן פורת אותיות פרות ופותר ועפ"ז יבא על נכון הכתוב ויקרא אל כל חרטומי מצרים ואת כל חכמים ויספר פרעה להם את חלומו ואין פותר אותם לפרעה כי יש לדקדק בכתוב אומרו ואין פותר אותם וכו' אותם דכתב קרא לשון רבים ואין זה דרך הכתוב לסמוך על רבוי שלא הזכיר ואם שנוכל לומר בכוח דקאי על שתי חלומותיו הלא הוא הזכיר בפועל חלומו ואין פותר אותו הול"ל אלא דהכונה היא שבאותם החכמים לא נמצא פותר הנרמז בחלום הפרות כמו שאירע ליוסף שהיה רמוז בו בכל עניניו:

ואח"כ מצאתי בלקוטי תורה למהרח"ו ז"ל פ' וישב שכתב על פי סודן של דברים שכתב וז"ל ואז נקרא בן פורת יוסף ונעשה פותר החלומות עכ"ל ובהגהת מהרח"ו כתב דפרות ג"כ רומז לענין זה מ"ש ועלץ לבי שמה שפי' על פי הפשט יש בו שייכות זל"ז עפ"י הסוד, אח"כ מצאתי בשל"ה שכתב בשם מהר"ש פ' ויחי פ' צ"ט וז"ל וכי פורת לית יוסף הוא אלא מהו בן פורת שע"י פרות נתגדל עכ"ל וא"כ שפיר אמרינן דפרות רמז ליוסף.

ותרעינה באחו, לכאורה יש להתבונן מה רמז בחלום רעיה זו באחו ועל מה נאמרה דווקא בפרות הטובות ולא בפרות הרעות וגם בחלום השבלים יש שינוי בין הטובות להרעות דבטובות נאמר עולות בקנה אחד וברעות לא נאמר כן.

ואפשר לפרש בהקדים תמיהא אחרת שמצאנו בדברי יוסף בפתרון החלומות שאמר הנה שבע שנים באות שבע גדול בכל ארץ מצרים דהיינו השבע לא יהיה כ"א בארץ מצרים דוקא לא כן הרעב אמר וכילה הרעב את הארץ ולא יודע השבע בארץ דמשמע שבכל העולם יהיה רעב וכמו שנתאמת אח"כ כמ"ש הכתוב ויהי רעב בכל הארצות וקשה מנ"ל ליוסף לפתור דבר זה מן החלום דהשבע הוא דוקא בארץ מצרים והרעב בכל הארצות ונ"ל דחדא מתורצת בחברתה דיוסף ע"ה הוציא מן התיבות ותרעינה באחו דמורה שזה השבע אינו כ"א במקום זה והיינו למצרים דוקא:

וכן בשבלים נאמר בקנה אחד דמורה על מקום אחד ובודאי דמורה על מצרים ששם נראה החלום (ועור אח"ד נוטריקון "ארץ "חנס "דוקא) ועוד אפשר לרמוז בתיבות היתירות בפרות ושבלים הטובות שהם ותרעינה באחו, ועולות בקנה אחד, דאלו השבע שני שבע יהיו מתנהגים על יד יוסף ע"ה וזה רמוז בר"ת באח"ו בעצת "איש "חכם "ונבון, וגם בקנה גמטריא יוסף ע"ה כמ"ש מהר"ם אלשיך ז"ל ובזה לא קשה למה יעץ יוסף לפרעה ואמר ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם כמו שהקשו המפרשים דהיועץ למלך נתנוהו ובזה אתי שפיר כי אלו הדברים הם פתרון החלום ממש:

ויקץ פרעה והנה חלם יש לדקדק אומרו והנה חלום ומלבד מ"ש רש"י אפשר לומר דהכונה היא דלא נשכח ממנו החלום כמו שנשכח לנבוכדנצר כמ"ש רז"ל על ותפעם רוחו ובנבוכדנצר נאמר ותתפעם רוחו שתי פעימות ששכח גם כן החלום ובכאן לא היה כן אלא והנה חלום בידו שלא נשכח ממנו.

ועתה ירא פרעה וכו' צריך לדעת יוסף למה לו ליתן עצה לפרעה היועץ למלך נתנוהו הלא לפתור חלום נקרא לפני פרעה ולמה לו להוסיף מדיליה ותו מהיכן ידע שיהיה תיקון לבטל הגזרה והלא אם יהיה תיקון באיזה אופן הרי נתבעלה הגזרה בחלק ולא נודע כי באו אל קרבנה ומנא לן דבר זה:

ואפשר לפרש שהוא למד זה הענין מן החלום עצמו כי הנה יש קצת שינוים בפסוקים דבחלום של השבלים לא נאמר ולא נודע כי באו אל קרבנה כמ"ש בחלום הפרות ובפתרון בשבע שני רעב אמר יהיו ולא אמר הנה כמו שאמר בפרות שבע שנים הנה ולמה בשבלים שינה ואמר יהיו שבע שני רעב וחדא מתרצת בחברתה דמה שיעץ יוסף ועתה ירא פרעה וכו' למדו מהחלום עצמו שמצא כמה שינוים בפעם אחד בחלום הפרות ראה הענין מבלי תיקון שאמר ולא נודע כי באו אל קרבנה והשבע שני רעב מוכרחים כמ"ש שבע שנים הנה מוכרחים ובחלום השבלים לא נאמר כי אם יהיו שבע שני רעב שנראה לשון תנאי יהיו שבע שני רעב אם לא יצברו בר אבל אם יצברו בר יהיה להם תיקון והראיה כי לא נאמר בפעם הזאת ולא נודע כי באו אל קרבנה ומזה למד אם יקבצו את כל אוכל שבע שני השבע לא תפסד התבואה ויהיה להם למשיב נפש בשבע שני הרעב ודו"ק:

איתא במדרש אבכיר הביאו הילקוט חדש ערך דור יעקב סימן קע"ו וז"ל יוסף רצה להזקק לאשת פוטיפר בא הקב"ה בדמות אביו וכו' בקשה מכל חברותיה שיאמרו לבעליהן שתבע אותה ובאו כל השרים לפוטיפר ורצה להרוג את יוסף עד שבאה אסנת בסתר וספרה לו האמת ונשבע שתהי' אשתו, וי"א בת דינה היתה אלא שגידלתה פוטיפר עכ"ל וצריך לידע במה חולק הי"א בתנא קמא, ונ"ל לפרש כמ"ש בילקוט הנז' סימן קע"ג וז"ל כשנולדה אסנת וירד מיכאל והורידה למצרים וכו' שהיתה ראויה ליוסף ואם כן איפא זאת היא סברת יש אומרים ולא מפני הטעם שאמר ת"ק אלא שהיתה בת דינה ופשוט:

ועוד אפשר שרמז לו שיבקש איש נבון וחכם שיחזירם בתשובה כדי שתתבטל גזרת הרעב וכמו שעשו בננוה ע"י נבואת יונה בן אמיתי כי כן ארז"ל אין ועתה אלא לשון תשובה

הנמצא כזה וכו', אפשר במ"ש על פסוק נסעו מזה שנסעו מן האחוה שהיו י"ב גימ' ז"ה ויתכן שזה רומז הנמצא כזה אם ימצאו עכשיו זה הי"ב שבטים דכיון שעלה לגדולה יוסף יחזרו לאחוה, הרומזת בתיבת זה:

הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שמה ושברו לנו וכו', אמרו בב"ר השבטים שהיו נכנסים ויוצאים למצרים לא היו יודעים שיוסף קיים וליעקב נגלה שקיים שנאמר וירא יעקב כי יש שבר במצרים וכו' כי יש שבר זה ויוסף הורד מצרימה כי יש שבר ויוסף הוא השליט, כי יש שבר ועבדום וענו אותם כי יש שבר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול עכ"ל, ואיתא בזוה"ק דאלמלא שלטו השבטים ביוסף תחילה ויוסף שלט במצרים לא היו ישראל יוצאים ממצרים והיו נטמעים ב"מ, ובזה אפשר לרמוז כי יש שבר ר"ת יוסף שליט ששלטתם בו ראשונה במצרים רדו שמה כמנין רדו תשארו שמה כמ"ש בב"ר גם שמה אותיות משה שהוא הגואל אחר רד"ו וגם שברו לנו דהיינו קושי השעבוד לא היה כ"א פ"ו שנים כמנין לנו ובזה ונחיה ולא נמות שלא יטמעו ישראל במצרים ח"ו כי כבר השבטים שלטו במצרים ביוסף כשהיה במצרים ואתי שפיר דברי המדרש, כי יש שבר ועבדום וענו אותם ויש שבר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ולכאורה קשה על המדרש הנז' דנתגלה לו ליעקב דיוסף חי והוא במצרים מן הכתוב דויפג לבו כי לא האמין להם ונלע"ד לתרץ דכונת הכתוב לומר דיעקב לא הראה להם שהאמין ועשה עצמו כאלו נהפג לבו והראה להם שלא האמין ובזה מתיישבים הדקדוקים שיש בכתוב שאומר ויפג לבו שהוא התפעלות הבשורה אף אם יאמין יעקב לדבריהם וא"כ למה אומר כי לא האמין להם כאילו שאם היה מאמין להם לא היה לבו נהפג והלא מהתפעלות בשורה אמיתית לב האדם נהפג ובמה שפירשתי אתיא שפיר מה שאומר ויפג לבו והכונה שהוא בעצמו עשה כאילו נהפג לבו והטעם שלא הראה להם שהוא מאמין ודו"ק היטיב:

חי פרעה כי מרגלים אתם וכו', לא היו עבדיך מרגלים עיין מ"ש בעה"ט שאמר להם שעתידין להיות מרגלים את ארץ כנען והם אמרו וכו' וענין זה יומתק עם מ"ש האר"י זלה"ה הביאו הנח"ק פ' שלח לך הנשמות השבטים נתערבו במרגלים, ואח"ך כשחטאו הלכו להם, וא"כ יפה אומר להם יוסף שהם עצמם יהיו במרגלים שיתעברו נשמתיהם במרגלים, והם משיבים הלא לאמונה לא היו עבדיך מרגלים כי בשעה שירגלו ויוציאו דבת הארץ רעה אנחנו לא נהיה שם כי בודאי הלכו להם נשמות השבטים כשחטאו המרגלים, וא"כ לא היו עבדיך מרגלים לקושטא דמילתא (וטוב אחרית דבר, ולא יש לך להאשים אותנו על דבר זה:

ויאמר ישראל למה הרעותם לי להגיד לאיש העוד לכם אח, יש לתמוה למה בכל הפרשה הזכירו בשם יעקב ובג' פסוקים אלו אמר ישראל והנה על פי פשטן של דברים איכא למימר דיעקב אבינו ע"ה הוא ראה שנכנסו בתגר זה ללא צורך כי למה להם לומר שעדיין יש להם אח וא"ת ששאל להם ולא יכלו לדבר שקר הלא היה להם דרך אמיתי להנצל מן התשובה והוא באומרם יעקב אבינו היו לו י"א בנים האחד איננו שהוא יוסף ועשרה אחים אנחנו אלה פה ובזה לא היו משקרים כי באמת כשהיה שם אביהם יעקב לא נולדו לו כי אם י"א בנים וכשנקרא ישראל אז נולד בנימין ובאותו פרק עצמו שקראו ישראל בשרו הקב"ה שילד בנימין וא"כ זוהי צעקת ישראל למה הרעותם לי דייקא שאני ישראל להגיד לאיש כל הגדה לשון חכמה כמ"ש רז"ל לפרש הענין לאיש כדי שידע שעדיין היה לכם אח הלא הייתם יכולים לדבר אמת בלא צורך לומר דבר זה והם השיבו שאול שאל האיש כלומר אין זה איש שנוכל להשיב לו בדרך נסתר וחצי תשובה כי שאול שאל שהיה שואל שאלה אחר שאלה בדרישה וחקירה ואם כן לא היינו יכולים לינצל בשום אופן:

אי נמי יש לפרש בהקדים מ"ש הרב ככר לאדן דף קמ"ח ע"ב משם מהר"א גלאנטי והרמ"ק ז"ל הקדמה יקרה וארוכה וז"ל דהיה פגם בירך ושאול היה יכול לתקן שהיה מבנימין שלא השתחוה לעשו ובעוה"ר לא תיקן לולי דוד הע"ה שע"י שירות ותשבחות וחסידותו המופלא תיקן פגם הירך כמש"ה נעימות בימינך נצח ולזה היתה צרת המן (ועפ"ז יש לרמוז פ' תהילים "הסר "מעלי "נגעך ר"ת המן וס"ת ירך) וניצולו ע"י אסתר ומרדכי מבנימין ולכן מרדכי לא השתחוה להמן עכ"ד בקיצור מופלג והנה בשעה שנאמר ליעקב שיקרא ישראל באותו פעם ותקע כף ירך יעקב אעפ"י שנצחו למלאך כי על כן נקרא ישראל ואמטו להכי זאת הפעם דעסיק קרא במסירת בנימין לאחיו לילך עמהם בסכנת דרכים חשש ישראל שמא יסתכן בנימין ח"ו ואז מי יתקן אותו פגם הירך דדוקא בנימין הוא שיכול לתקן שלא השתחוה לעשו וע"ז מרתח קרתח ישראל אביו למה הרעותם לי שהניחו פגם הירך שהורע כוחי בו וצריך אני לבנימין לתקנו וגם בניו הבינו כוונת אביו דחייש על שאול שיצא מבנימין לתקן אותו פגם וכן רמזו בתשובתם שאול שאל האיש להושיע לנו ולמולדתנו גם אנחנו ידענו דשאול יכול לתקן פגם זה היוצא מבנימין ומה נעשה שהאיש חקר ודרש ממנו עד שהגדנו לו האמת, ואז בא יהודה ונתן תשובה אחרת מספקת ואמר לו שלחה הנער וכו' אנכי אערבנו שלא יארע לו תקלה ואם יארע לו מידי תבקשנו יד"י גימטריא דוי"ד דגם דוד המלך שיצא מיהודה יכול לתקן ואדרבא הוא שתיקן פגם זה על ידי שירותיו ותשבחותיו:

תוכן העניינים

לי לישועה (על התנך)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה