לי לישועה (על התנך)· רבי ישועה ב"ר יצחק הלוי
תורה · ספר דברים
פרשת ואתחנן
אז יבדיל משה שלש ערים וכו', כתב ילקוט חדש סימן רטו"ב מאן דאכיל קדיר' ידע טעמ' דתבשיל' בשעה שאמר לו הקב"ה להבדיל שש ערי מקלט א"ל למה א"ל למי שהרג נפש בשגגה ינוס שמה אמר משה צריך אני לומר שירה שנאמר אז יבדיל משה וכו' ואין אז אלא שירה שנאמר אז ישיר משה שאף בי אירע אותו דבר שהרגתי את המצרי עכ"ל, וכתב המאסף וצ"ע מאי שוגג הוה משה ע"כ, ולענ"ד נראה שהענין הוא אחד דמשה ראה כמה היה קשה לברוח על שהרג את המצרי אף שבדיני שמים הי' פטור וא"כ כשהקב"ה מצוה לו להבדיל ערי מקלט כדי להציל ההורג שוגג נזכר מהצלתו ואמר שירה ודו"ק היטב.
איתא בזוהר דף רס"ג על פסוק וראיתם אותו וזכרתם וכו' וז"ל בספרא דשלמה סמיך לפתחא לקבל תרין דרגין אזדמן חד שידא ואית ליה רשו לחבלא ואיהו קאים לסטר שמאלא, זקיף בר נש עינוי חמי לי' לרזא דמאריה ואדכר ליה ולא יכיל לאבאשא לי' ואי תימא אי הכי כי נפיק ברנש מתרעיה לבר הא ההוא שידא קאים לימינא ומזוזה לשמאליה והיאך אתנטיר בר נש וכו' כיון דנפיק ב"נ ההוא שידא זקיף עינוי וחמי ליצה"ר דשארי לשמאלא אתמשך לההוא סטרא ובההוא סטרא קאים שמא דמאריה ולא יכיל לקרבא ולאבאשא ליה וכו' עכ"ל ופי' דברי הזוהר מבואר דכשנכנס האדם פונה לימין כמ"ש כל פינות שאתה פונה וכו' ורואה המזוזה ונזכר משם שדי הכתוב שם ובזה ניצול מן השד העומר לשמאלו כדרכו לילך לצד זיניה לצד היצה"ר כמ"ש הזוהר אח"ז וא"כ עדיין צריכים לידע ביציאה כיון שהאדם פונה לימין אינו רואה המזוזה ואינו נזכר מהשם הכתוב שם ואז שואל הזוהר במה ניצול ומתרץ דאז ניצול במציאות אחר דהיינו שהשד שדרכו לילך לצד שמאל רואה הוא בעצמו השם הכתוב במזוזה ולא יכול להתקרב ולהזיק והוצרכתי לכתוב זה מפני שראיתי בספר ילקוט חדש ערך כשפים סימן מ"ז שכתב בשם הזוהר הנז' וז"ל הנה בבית המזוזה היא מימין ביאתו לבית ולכן המזיק אינו יכול לילך לימין האדם וכי תימא כשיצא אדם מפתח המזוזה משמאל וכו' עכ"ד משם הזוהר וכתב המאסף ז"ל וצ"ע אם כן למה ליה למימר ברישא דמימין אינו שורה משום מזוזה תיפוק ליה משום יצר הטוב עד כאן לשונו ולפי מה שכתבתי לעיל מבואר יוצא דליכא קושיא והוא ז"ל לא העמיק דברי הזוהר יפה אחר המחילה רבה כמבואר:
בעבר הירדן בנאי מול בית פעור רמז למ"ש ז"ל כשאדם עובר לפני בתי עכו"ם לומר בית גאים יסח ה' והוא ר"ת בגי"א בית גאים יסח ה' בדקדוק והיינו מול בית פעור שהוא מקום עבודה זרה:
לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, כתב רש"י בכל מקום אשר אני שם וזהו כל העולם ד"א כל זמן שאני קיים עשרת הדברות כבר פירשתים עכ"ל וקשה למה פי' על פני יותר משאר דברים וכן מצאתי שהקשה הרב משמרת הקודש והניחו בצ"ע יעו"ש ולענ"ד נראה ליישב ולומר דהוצרך רש"י ז"ל לחזור לפרש כאן תיבת על פני מפני שמה שפי' בפ' יתרו לא יתכן לאומרו כאן דשם כתב וז"ל על פני כל זמן שאני קיים שלא תאמר לא נצטוו על ע"ז אלא אותו הדור עכ"ל וא"כ בכאן שכבר אמר להם משה לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת כי אתנו אנחנו אלה פה היום כולנו חיים ואם כן כשחוזר ואומר להם הדברות ומזהיר להם על ע"ז לא יתכן לומר שלא נצטוו אלא אותו הדור וממילא קשה למה אמר על פני לזה בא רש"י ז"ל כאן לתת פירושים אחרים בתיבות על פני דלעולם צריך לאומרו משום דכוונתו לומר דבכל מקום אשר אני שם וזהו כל העולם ולא תחשוב שהוא דוקא במקום מיוחד כמו א"י וכדומה אלא בכ"מ שאני שם:
ועוד הוסיף ד"א והביא אותו הפי' שפירש בפ' יתרו אלא שהשמיט איזה דיבורים דשם אמר שלא תאמר שאיסור ע"ז אינו אלא דוקא באותו הדור וכאן לא שייך לומר כן אבל מ"מ שייך לומר דבר מעין זה שהוא כל זמן שאני קיים וזהו לעולם ועד ודו"ק כי הם דברי אמת ובזה לא קשה מ"ש בס' עמר נקי דלמה בפ' יתרו לא כתב הפי' הראשון בכל מקום שאני שם וכו' ע"ש שהניחו בצ"ע ולפי מה שפירשתי יש לישב דכאן הוצרך לעשות צריכות חדש ולהביא פירוש אחר בתיבות על פני דהפירוש האחר שכתב בפ' יתרו כבר אמרנו שאינו שייך לאומרו כאן שאמר משה לא את אבותינו כרת וכו' אתנו אלה פה ומפני זה הוצרך לפרש שמדבר על המקום ולא על הזמן אבל אח"כ הביא ד"א כמי שאומר ואם רצונך לקיים אותו הפירוש פרשהו בדרך זה כל זמן שאני קיים ובזה תהיה הכוונה לחייב לדורות הבאים:
אבל אי קשה על רש"י הא קשיא דלמה פירש ולא תנאף אין לשון ניאוף אלא באשת איש והלא כבר פי' בדברות הראשונות ואפשר לומר בדוחק דבא לרמוז לנו פי' וא"ו שהוסיף משה שאמר ולא תנאף במקום לא תנאף הכתוב בפ' יתרו והוא שמלמדנו לפרש הפסוק בדרך זה לא תרצח ואם תרצה לקיים מצוה זו צריך שלא תנאף דאין ניאוף אלא באשת איש ואם כן מוכרח מזה יצא לך לרצות כשהבעל ידע יתקוטט עמך ואתה תהרוג אותו דתולין קלקלה במקולקל וגם צריך שלא תגנוב שמא ירגיש הנגנב ואתה צריך להורגו וכדי שלא תרגיל עצמך בכל אלו הדברים צריך שלא תענה ברעך עד שקר דאם תקיים זה ותלמוד פיך לומר אמת לא תוכל לגנוב ולנאף כי אתה צריך לומר האמת ואין אדם משים עצמו רשע ולרמוז לנו פירוש זה בא רש"י ז"ל לומר כי אין ניאוף אלא בא"א דאם כל העריות בכלל לא יתחייב הרציחה ממנו וק"ל:
פרשת עקב
והסיר ה' ממך כל חולי, אמרו בגמ' מציעא דף ק"ז ע"א והסיר ה' ממך כל חולי אמר רב זו עין רב לטעמיה דרב סליק לבי קברי עבד מאי דעבד אמר צ"ט בעין הרע ואחד בדרך ארץ עכ"ל, ונראה לרמוז דתיבת כל חלי עם הכולל עולה צ"ט ותיבת ממך עולה מאה וזהו אימרו זו עין הרע שהורגת צ"ט ממאה מתים וק"ל.
לא תערוץ מפניהם כי ה' אלק'יך בקרבך אל גדול ונורא, כתב הרמב"ם בס' המצוות מצות ל"ח סי' נ"ח וז"ל מצוה נ"ח שהזהירנו מלירא מהכופרים בעת מלחמה ושלא נברח מפניהם, להתגבר ולעמוד ולחזק כנגד העם האחר וכל מי שיסוג אחור ויברח כבר עבר על לא תעשה והוא אומרו יתברך לא תערוץ מפניהם ונכפלה זאת האזהרה ואמר לא תיראום ונכפל הציוי מה וכו' עכ"ל והנה נראה הדברים דכוונת רבינו לו' שבמלחמת ז' עממין (שקורא אותם כופרים כמ"ש לעיל במצות עשה סי' קפ"ז) ששם כתובים הפסוקים הנז' לא תערוץ מפניהם וגם לא תיראום שנק' מלחמת מצוה. ובמלחמה הזאת לא היו השוטרים אומרים מי האיש הירא ורך הלבב כמ"ש רבינו במצות עשה קצ"א ובסיפורו ה' מלכים פ"ז ה' אב"ג ומ"ש בלח"ם וגם אם נאמר דרבינו מיירי גם במלחמת הרשות ששם השוטרים אומרים מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב בודאי דלאו דלא תערוץ אינו חל כ"א אחר שהתחילו להלחם ושכבר יצאו מן המערכות אותם שהתורה נתנה להם רשות לשוב ובודאי לא יש להם שום חטא על ההשבה שהם אינם יראים מן הכופרים כ"א יראים מעון אשר בידם וחוששים שמא אינם ראוים להצלה וכ"ז נראה מבואר, וע"ז תמהתי תמיהא גדולה מה מאד בראותי השגת הרמב"ן זיע"א על דברי הרמב"ם ז"ל שכתב וז"ל כתב הרב והמצוה נ"ז שמנענו מלפחד מהכופרים בשעת מלחמה והוא אומרו לא תערוץ מפניהם, וכפל המניעה לא תיראום ויכפלו שוטרי העם זה הענין וזו הבטחה לא מצוה ואם מניעה היא לא יוסיפו השוטרים ויאמרו מי האיש הירא ורך הלבב שעובר הלאו יפרסם חטאו ויחזור עכ"ל:
והרב מגילת אסתר השיב דמנין לנו לאמר שהיא הבטחה וכו' ומה שהיו מוסיפים השוטרים לכל הירא לפרסם חטאו וחזרתו היה כדי שלא יפול לב העם וכו' עכ"ד ודברי הרבנים הנז' נפלאו ממני כי לא די שאינם מפרשים דברי הרמב"ם שהם דוקא במלחמת מצוה כאשר כתובים בתורה על הלאווין שהזכיר כ"א דסברי מרנן דענין האיש הירא ורך הלבב שחוזר בהיתר ע"פ השוטרים קודם המלחמה חוטא הוא ועובר על לאו דלא תערוץ ולמה לא נאמר כי זה הלאו אינו חל עד שישוב הראוי לשוב ודוקא בעת המלחמה כמו שדקדק הרמב"ם בלשונו ואמר בעת המלחמה ושלא נברח מפניהם ומבואר דמיירי בשכבר התחיל' המלחמה ובזה לא קשה קושיית הרמב"ן ז"ל וצ"ע גדול, ומדברי הרמב"ן נראה שהיה גורס בס' המצות תיבות וינפלו שוטרי העם זה הענין, אבל בגירסתנו לא יש תיבות אלו ולע"ד נראה דלא יתכן להיות כמ"ש הרמב"ן דהרי ביד החזקה הלכות מלכים כתב דהשוטר אינו אומר לא תחפזו ולא תערצו ע"ש ודו"ק היטב:
כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם, כתב במדרש תלפיות בשם ראשית חכמה דף מ"א ע"ב יש תתר"ף חלקים בשעה וכנגדם שם בין ד' מתגלגל נקודות באלפא ביתא תתר"ף צירופים ותתר"ף חלקים אלו שבשעה הם כנגד תתר"ף נשימות שבאדם ועל כל נשימה ונשימה יש אות משם ב"ן ד' הנותן בו חיות הנשימה ההיא וזהו כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם וע"כ ראוי שכל נשימות האדם יהיו לעבודתו יתברך שמו עכ"ל ונראה פירושו דארבע אותיות ה' בונות כ"ד צירופים ובט' נקודות יעשו רי"ו צירופים כשיהיה כל צירוף מנקודות שוות, אבל אח"ז צריכים לנקודות מופרדות זו מזו דהיינו היוד בקמץ ה"א פתח וכעזה"ד וכיון שהם ד' אותיות נמצאו הצירופים עולים תתר"ף (שהיו רי"ו ותוסיף ד' פעמים רי"ו אחרים ויעלו תתר"ף) ודו"ק:
ועתה ישראל מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה וכו', כתב הרב מדבר קדמות סימן ע' א' במעלות הענוה לא בחר הקב"ה בישראל כי אם בשביל הענוה, תנחומא מי שחושב עצמו לכלום אין בו טענת מי הקדימני ואשלם כמ"ש רז"ל במה אקדם ה' שר"ל בענוה הרמוזה בתיבת מ"ה כמ"ש ונחנו מה, וכתב עוד ולפי דברי רז"ל בתנחומא זהו עיקר היהדות ובלא ענוה חשוב כנכרי עכ"ד ז"ל ובזה נפרש ועתה ישראל כדי להיות ישראל צריך להיות עניו דרמוז בתיבת מה שזהו עיקר היהדות שה' אלהיך דורש מעמך דייקא שלא הקדים לך כמ"ש רז"ל במי הקדימני ואשלם בהיות שבמדת הענוה ליכא זאת הטענה והרי היא כולה מעמך, ובפי' דברי המדרש תנחומא שלא בחר הקב"ה בישראל כ"א בשביל הענוה כי היא היתה עיקר היהדות, אפשר לתת טעם למ"ש התוספות בשם ר"ת שישראל נקראו אדם והגוים בשם האדם כנודע כי אד"ם ר"ת אברהם דוד משה ששלשתם היו ענוים כמ"ש בש"ס בהרבה מקומות וגם גימט' מ"ה לא כן הגוים נקראים האדם שהוא גימטריא גאים עם הד' אותיות, ולפי מ"ש המדב"ק דמי שאין לו ענוה חשוב כנכרי אתי שפיר דתיבת הגאים (היינו ישראלים הגאים) הוא גימט' גויים בדקדוק:
ועתה ישראל מה ה"א שואל מעמך וכו', ארז"ל חל תקרי מה אלא מאה (לשון זה מרגלא בפומייהו דרבנן בתראי ולא מצאתי שאמרו בש"ס לשון אל תקרי ואולי כתוב כן במדרש), ויתכן לפרש דידוע דענוות משה רבינו ע"ה היתה גדולה מכל האדם שאמר ונחנו מה ולא כאברהם ודוד והכתוב הזה מתפרש בענין זה ועתה ישראל הקב"ה שואל מעמך שתהיה עניו כי הענוה עיקר היהדות כמ"ש רז"ל וזה שאמר הכתוב מ"ה שהיא תכלית הענוה הקב"ה שואל מעמך כמו שאמר משה רבינו ע"ה ולרמוז לדבר הזה אמרו רז"ל אל תקרי מה אלא מאה שהוא ראשי תיבות משה איש האלהים כלומר אל תקרי מה שהוא תכלית הענוה עד שתקרי מא"ה ראשי תיבות משה איש האלהים כי אין שום אדם בלתו שהגיע למדריגה זו:
את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד ובו תדבק ובשמו תשבע הוא תהלתך והוא אלהיך וכו', לכאורה קשה למה לא אמר תשבע או תשבע מהו לשון תשבע שנראה תהיה נשבע לשון נפעל ע"י אחרים ונ"ל לפרש דהכונה היא לומר שתהיה כל מגמתו ביראת ה' ואותו יעבוד בעוצם התשוקה ובו ידבק באהבתו הגדולה עד גדר שמי שירצה להשביע אותו כדי שיעשה רצונו יבחר שמו של הקב"ה בהיות הדבר היותר חביב עליו שכך דרך העולם מי שרוצה להשביע חבירו לחייבו לעשות רצונו בוחר הדבר שהנפש תלויה בו להשביע וק"ל ובזוה"ק פ' מקץ דר"ד ע"ב דרשוהו מלשון שבע וכך אמרו מאי תשבע למהוי מתדביק ברזא דמהימנותא כ"ז דרגין וכו' יע"ש:
פרשת ראה
ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעו וכו' והקללה אם לא תשמעו וכו' וסרתם מן הדרך וכו' ללכת אחרי וכו' אשר לא ידעתם ע"כ, רמזתי בהקדים מ"ש רז"ל בעל הטורים פ' בראשית) זכר גימטריא ברכה וקללה רמז לנקבה (ולע"ד אפשר כי קללה גימטריא נקבה עם הח' אותיות של הב' תיבות) עוד נקדים מ"ש הרב מדב"ק אות מילה תרמז על מ"ש חז"ל שבמילה יש הוי"ה מבפנים ושדי מבחוץ שבזה נתן טעם למה בזכר ונקבה לסברת בית הלל קיים פריה ורביה כי רמ"ח איברים של כזכר ורנ"ב של הנקבה עולים ת"ק כמנין שדי במילואו (ועפ"י דרכו אפשר להוסיף כי הוי"ה מבפנים ירמוז על איש ואשה שזהו שם י"ה ביניהם ודו"ק), ובזה רמזתי בפסוקים הנז' ראה אנכי דהיינו שם שדי נתן גימטריא ת"ק כמנין אברים של זכר ונקבה והוא גימטריא מילוי דשם שדי, לפניכם היום כשם שאי אפשר ליום בלא לילה כך אי אפשר לעולם בלא זכר ונקבה דהיינו ברכה וקללה גימטריא זכר ונקבה את הברכה אשר תשמעו ר"ל הזכר חייב בכל המצות אפי' מצות עשה והקללה דהיינו הנקבה אם לא תשמעו וכו' שהם מצות לא תעשה דוקא וא"ת טעמא מאי אשה אינה חייבת מצות עשה משום שאין כח בידה לקיימם שהוא תחת יד אביה ובעלה א"כ לא תתחייב ג"כ במצות ל"ת לז"א וסרתם מן הדרך וכו' אם האשה לא תהיה חייבת במצות ל"ת תסיר את בעלה מן הדרך וכו' שכך דרכו של יצה"ר היום אומר לו כך ומחר אומר לו כך עד שאמר לו ללכת לעבוד אלהים אחרים אשר לא ידעתם וקל להבין:
ובזאת ההקדמה שנקבה רומזת לקללה אפשר לפרש פסוק ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלהיך בהקדים מ"ש בגמרא אין הברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו ועוד נקדים מ"ש הרב מדב"ק שכמו שהצדיק מתנהג עם הקב"ה גם אשתו מתנהגת עמו יע"ש וזה פי' הפסוק ויהפך ה' לך את הקללה שהיא האשה כשהיא לך נשואה לך לברכה שתהיה הברכה בתוך ביתך כי אהבך ה' אלהיך כיון שמעשיך עם ה' כשרים וק"ל:
שמור ושמעת את כל הדברים האלה אשר אנכי מצוך וגו' כי תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלהין הנה ארז"ל דיוסף הצדיק קבע במצרים ג' מצות מילה ושבת ור"ח והטעם שהם עיקר התורה כדי שכשילכו אחיו למצרים ימצאו כבר עמודי אמונתם ותורתם מיוסדים וגם מצינו בזמן אנטיוכס מלך יון שבקש לבטל ישראל מג' מצות אלו בהיותם מעיקרי התורה ויסודותיה ומצינו גם כן שבזכות מצות אלו אמרו חז"ל שיבוא הגואל וכן רמזתי דמשיח ר"ת "מילה "שבת "חדש ועוד שבעשית מצות אלו ישראל מעידים שהם משועבדים להקב"ה ורישומם ניכר בגופם ובמעשיהם והם סיוע גדול להיות ראוים לקבל התורה ולקיימה ואפשר שלזה רומז הכתוב שמ"ר ר"ת שבת מילה ראש חדש כשתשמור אותם אז בודאי תוכל לשמוע כל הדברים אשר אנכי מצוך שאלו המצות מסייעים לך לקבל הקדושה ולקבל עליך עול מלכות שמים כדי שתוכל לשמוע כל שאר הדברים אשר אנכי מצוך וגו' כי תעשה אלו המצות שהם הטוב והישר בעיני ה' אלהיך:
אחרי ה' תלכו דרשו רז"ל הלך אחר מידותיו של הקב"ה ולכאורה קשה למה נקט לשון הזה אחרי ה' תלכו ולא אמר עשה כמדות ה' או הדמה למעשה ה' וכיוצא ואפשר ליתן טעם לזה בהקדים מ"ש בספר פרי הארץ להרב מנחם מענדיל ז"ל בפ' בראשית וז"ל הנה ידוע שהשי"ת האציל עולמות וברא י"ש מאי"ן כדי שהצדיק יעשה מי"ש אי"ן ויכניע כל המדות להשי"ת ע"ש שהאריך בביאורו על פי הסוד וגם על פי הפשט תכלית הכל שהאדם יעשה הי"ש שלו אי"ן כי מותר האדם אי"ן, וכבר ארז"ל אין העולם מתקיים אלא על מי שמשים עצמו כמי שאינו והיינו לאי"ן כי העיקר הוא למסור כל הי"ש שברשותו להשי"ת כי זהו תכלית ברייתו וביאתו לעולם וכמ"ש הרב פני דוד על פ' ואדם אין לעבוד את האדמה וכן אי"ש נוטריקון אי"ן י"ש ובזה אתי שפיר מה שאומר הכתוב אחרי ה' תלכו ודרשו רז"ל הלך אחר מידותיו שהכונה תראה שהוא עשה י"ש מאי"ן ואתה הלך אחר מידותיו ותעשה אי"ן מי"ש כאדם שאומר המלך בא ממקום הנקרא אי"ן למקום הנקרא י"ש וחזר למקומו ואתה תלך אחריו מה הוא צריך לעשות בודאי צריך מי"ש לילך לאי"ן למצוא שם המלך ורז"ל דרשו הלך אחר מידותיו הכונה שתכניע כל המדות להאל יתברך דוקא וכמ"ש הרב הנז' כי זאת תהיה לך תכלית כל מעשיך בעולם ואז תהיה הולך אחרי ה' שתלך מן הי"ש לאי"ן אחרי מה שהוא עשה מאי"ן י"ש כ"י וזכר לדבר מ"ש בעלי הסוד דאור חוזר נקרא אחוריים וק"ל והנה יש כאן רמז נפלא בדברי רז"ל שאמרו י"ש מאי"ן כי השם ית' האציל העולמות עשר ספירות ובעשרה מאמרות ברא העולם וכן תמצא אי"ן עולה ס"א ועשר פעמים ס"א עולה י"ש והצדיק צריך שייחד העשר ספירות ויעשה אי"ן מי"ש וגם אי"ן שרומז לכתר במופלא ממך אל תדרוש ואח"ך י"ש שרומז י' לחכמה ה' בחכמה יסד ארץ ושי"ן בינה כמ"ש בתיקונים תיקון מ"ט והיינו שני המאורות הגדולים דו"ק והבן:
על כן אנכי מצוך לאמר פתוח תפתח את ידך לו, יובן בהקדים מ"ש בגמרא האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני הרי זה צדיק גמור וכמש"ה ובחנוני נא בזאת אם לא אפתח לכם את ארובות השמים וז"ש על כן על מצות צדקה שאני מצוה אתכם אנכי מצוך לאמר שתוכל לומר כלפי שמיא פתוח תפתח אתה דהיינו סלע זה לצדקה על מנת שאתה תפתח לנו את ארובות השמים, עוד רמזתי בפסוק הנז' מ"ש בדרך העולם כשבאים לעשות נדבה לעני חשוב כל אחד משתמיט שלא להתחיל ראשון הנדבה ואדי ביני ביני עני זה מהפך בחרד"ה הולך אל דרום וסובב אל צפון אשר על כן מצוה לנו הכ' פתוח אתה ראשון כשתפתח ידך לו פתוח ראשון ולא תאמר עד אשר יפתחו אחרים וכיוצא דאם אין אתה עושה כן נמצא אתה הורג לזה האביון שאדי ביני ביני עד שיתנו לו הרי הוא ברעב ובטורח לילך מאדם זה לאדם אחר שיתנו לו ואין אחד רוצה לפתוח ראשון ונמצא כי יחדל זה האביון מלהיות בין החיים והרי הוא מת ועבר מן העולם וזש"ה כי לא יחדל אביון מקרב הארץ שאין רצוני שימות האביון וחדל ומשו"ה אנכי מצוך שתפתח אתה ראשון:
שמור את חדש האביב ועשית פסח וכו' אמרו רז"ל שמור את חדש האביב היינו לעבר השנה וא"כ קשה מאי קאמר ועשית פסח כי הלא אח"ך אומר וזבחת פסח וכו' ויתכן לפרש בדרך הלציי כמ"ש בגמרא דר"ה דף ז' וז"ל דתנן הם העידו שמעברין את השנה מח' אדר שהיו אומרים עד הפורים מ"ט דמ"ד עד הפורים כיון דאמר מר שואלים בהלכות פסח קודם לפסח ל' יום אתו לזלזולי בחמץ עד כאן לשון הגמרא ואם כן לזה ירמוז הכתוב שמור את חדש האביב ובלבד שתעשה בענין שתעבר את השנה קודם פורים דלא ליתו לזלזולי בחמץ וזה הוא מה שאומר הכתוב ועשית פסח כלומר כשתשמור את חודש האביב לעבר השנה הוי זהיר שתעשה פסח דלא ליתו לזלזולי בענין הפסח שהוא החמץ וקל להבין:
פרשת שופטים
שופטים ושוטרים, אמרו בזוה"ק דף רמ"ד ע"ב שופטים ושוטרים וכו' פקודא בתר אמחה בסייף לדון בחנק לדון בסקילה לדון בשרפה וכתב ע"ז הרב המפורסם מהר"ח פאלאג"י זצ"ל בספר זכירה לחיים וז"ל לא ידענו בטעם סידור ד' מיתות דנקטו הרג וחנק סקילה שריפה דאינו לא ממטה למעלה ולא ממעלה למטה ועוד איתא לקמן מלקות נמי ויש לחקור דזה שלא כדין תורה דנידון בחמורה ולמה יענש בד' מיתות ומלקות ונ"ל לפי מ"ש דבדיני שמים לוקה ומשלם ועוד דדוקא לישראל שהם קבלו את התורה, אי נמי דהיינו בבשר ודם דהוא אינו סובל אבל מלאך סובל הכל עד כאן לשונו:
ומ"ש להקשות על סדר דנקט הרג חנק סקילה שריפה דלאו מרישא לסיפיה מדריש וכו' אחהמ"ר בהורמנותיה דמר אימא דסברת ר' שמעון היא דשריפה חמורה מסקילה וחנק חמור מהרג וכמו שכתוב בסנהדרין פ"ז וז"ל ארבע מיתות נמסרו לבית דין סקילה שריפה הרג וחנק ר' שמעון אומר שריפה סקילה חנק והרג עכ"ל וא"כ בזוה"ק נקט מסופיה לרישיה ומ"ש לחקור דהיכא דיינינן ליה בכולהו מיתות ומלקות נראה דלא עסקינן כשבבת אחת נתחייב בכולן כ"א לדון בסייף בעת חיובו ולדון בחנק בזמנו וכעזה"ד ודו"ק:
לא תחוס עינך עליו ובערת דם הנקי מישראל וטוב לך, כתב הרמב"ן זצ"ל בהשגותיו לספר המצות במצות ל"ת שהשמיט הרמב"ם מצוה י"ג וז"ל שמנענו מלחמול על נפש הרוצח במזיד והוא אומרו יתעלה ונתנו אותו ביד גואל הדם ומת לא תחוס עינך עליו ובערת הדם הנקי וכו' וענין המצוה הזאת שנצטוינו עליה ככל מחוייבי ב"ד במצות עשה לקיים ככל מצות עשה את דינו וכו' ולשון ספרי שמא תאמרו הואיל ונהרג זה אנו באין לחוב בדמו של זה ח"ל לא תחוס עינך עליו ובכן ראוי לנו להביא לא תחוס עינך זה בחשבון המצות כנאמר במסית ומדיח ובמחזקת ג"כ לא תחוס עינך עכ"ל וכתב הרב מגילת אסתר נראה לי נכון למנותה כדעת הרמב"ן ז"ל וגם הסמ"ג מנאה במצוה ר"ן וטעם הרב לא ידעתי עכ"ל:
ואנכי עפר בעיני יפלא דכפי הנראה כבר מנה הרמב"ם ז"ל לאו זה במצות ל"ת רמ"ט וז"ל שהזהיר הדיין שלא לרחם על מי שיהרג חבירו או חסר בו אבר ר"ל בפרעון קנסות שלא תאמר עני זה נחתך יד או סימא עינו בלא כונה ארחם עליו ואעשה לו צדקה בעונש והוא אומרו יתעלה לא תחוס עינך עליו ובערת הרע מקרבך עכ"ל ופסוק זה שמביא הרמב"ם הוא עצמו שהביא הרמב"ן אף על פי שהרמב"ם חיסר תיבות דם הנקי והראיה על זה הוא מ"ש בחיבורו הגדול הלכות סנהדרין פ"ך הלכה ד' וז"ל אסור לבית דין לחוס על ההורג שלא יאמרו כבר נהרג זה ומה תועלת יש בהריגת האחר ונמצאו מתרשלין בהריגתו שנאמר ולא תחוס עינך ובערת דם הנקי וכן אסור לב"ד לחוס על מי שנתחייב קנס שלא יאמרו עני הוא שלא בכונה עשה אלא מגבין ממנו כל מה שיש לו בלא חנינה שנאמר ולא תחוס עינך עכ"ל הרי הענין עצמו מפורש באה"ט ומוציאו מן הפסוק עצמו וכשתדקדק הרי כמעט הוא כלשון הרמב"ן ולשון הספרי שהביא לסיעתו וצל"ע וליכא למימר דהרמב"ם מנאה אזהרה לדיין והרמב"ן ר"ל לכל ישראל זה לא ניתן ליאמר למעיין היטב, אחר זמן בא לידי ספר זוהר הרקיע להרב התשב"ץ זלה"ה וראיתי לו שכתב במצות ל"ת ר"ט דודאי בספר המצות שהיה לפני הרמב"ן זלה"ה היה חסר מצוה רמ"ט שהזכרתי וששתי כעל כל הון ומעתה תמוה אני על הרב מגילת אסתר ז"ל איך לא ראה ס' זוהר הרקיע בענין זה ומשו"ה אזיל ומודה בהשגת הרמב"ן ז"ל:
נחל איתן כתבו התוספות על התורה פירש הרב ארשילר"ד שהי' דינו קשה שמשם היו יוצאים תולעים ואוכלים הרוצח בכ"מ שהוא וכן משמעות איתן חזק קשה עכ"ל, אפשר לרמוז כי איתן ר"ת "יוצאים "תולעים "נושכים "אותו.
פרשת כי תצא
לו משפט הבכורה, כתב הרב מדרש תלפיות ערך בכורה וז"ל כתיבת יד לו משפט הבכורה רמז דמשפט הבכורה לבן ולא לבת מדכתיב הבכרה חסר ו' להודיענו שמשפט הבכורה בזכר ולא בנקבה, ועוד דורש בספרי דמשפט הבכורה לזכר, ואשה בכורה אינה נוטלת פי שנים, שהרי כתיב בכרה בלא וי"ו כנגד ששה פעמים שכתוב בנים בתורה ללמדך שהבן זכר נוטל פי שנים אבל הבת הבכורה אינה נוטלת פי שנים עכ"ל, ולכאורה קשה להבין שמטעם שכתיב בכרה חסר וי"ו נמעט נקבה, ונלע"ד הטעם הוא מ"ש רז"ל זכר גימ' ברכה וא"כ היינו אותיות בכרה בלא וי"ו שנשאר גימ' זכר, להורות דדוקא הזכר נוטל שנים כי לו מספ"ר הבכרה, וק"ל:
ארבעים יכנו לא יוסיף פן יוסיף להכותו על אלה מכה רבה וכו', קשה לכאורה מהו אומרו מכה רבה וכי מכה קטנה הותרה ונ"ל לפרש במ"ש רז"ל דהמלקות ט"ל מכות במספר הסמוך לארבעים והעריכה התורה דארבעים אין אדם יכול לסובלו ואז תהיה מכה רבה דתיבת אלה גימטרי' ל"ו ועם ג' אותיות הרי ט"ל וזהו מ"ש פן יוסיף להכותו על אל"ה שעולה ט"ל דאם יוסיף על זה החשבון אז תהי' מכה רבה וכל מדות של התורה כך הם בארבעים סאה חסר קורטוב אינו כשר לטבול כ"א בארבעים סאה דוקא גם כאן ט"ל מכות הוא סובל ארבעים הויא מכה רבה שאינו יכול לסבול.
ואתה עיף ויגע ולא ירא אלד'ים, פירש"י ולא ירא אלד"ים קאי על עמלק, ויתכן לפרשו על ישראל והכונה על מ"ש רז"ל ברפידים שרפו ידיהם מן התורה, וא"כ יבא ג"כ על ישראל דכיון שרפו ידיהם מן התורה הרי לא היו יראי אלד'ים כראוי ועיין להרב מהר"ם אלשי"ך ז"ל שפירשו על ישראל בדרך אחר:
פרשת כי תבא
ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך, קשה מהו אומרו בכל דמשמע בכולו ולא במקצתו והלא הי' די שיאמר בטוב, ונראה דכונת הכתוב לרמוז למ"ש באבות איזהו עשיר השמח בחלקו וזהו אומרו ושמחת בכל הטוב בין רב בין מעט מה שנתן לך ה' אלקיך תשמח בו, או נאמר בדרך אחר בהקדים מ"ש חז"ל על פסוק אל יתהלל חכם בחכמתו וגבור וכו' ועשיר בעשרו כ"א בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי וכו' דקשה מהו הכפל שאמר הנביא גבור בגבורתו ועשיר בעשרו וחכם בחכמתו די לו לומר גבור ועשיר וחכם, ועוד מהו אומרו יתהלל המתהלל השכל וכו' והי' נראה די שיאמר כ"א יתהלל בעשות צדקה ומשפט כי זהו תכלית ההבנה במכוון ותירצו חז"ל דלעולם האדם יכול להתהלל במתנות שנתן לו הקב"ה גבורה וחכמה ועושר כי ה' ב"ה חפץ ביקרו ולמה לא יהיה לו הנאה מזאת המעלה אלא שצריך שיודה שמה' היתה לו חג"ע ולא באו לו מכחו ועוצם ידו, זאת ודאי רעה חולה ואינו ראוי שיתהלל הגבור בגבורתו דייקא וכו' כי אם בזאת יתהלל המתהלל מי שרוצה להתהלל באלו הטובות כשמקודם ישכיל וידע את ה' שנתנם לו אז יכול להתהלל מי שרוצה להתהלל עכ"ד, ובזה יבא על נכון ושמחת בכל הטוב הן גבורה הן חכמה הן עושר ובלבד שתכיר אשר נתן לך ה"א כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל ולא מידך היתה זאת ככל האמור
במדרש אמרו ושמחת בכל הטוב אין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם לפיכך משה מזהיר להם לישראל עשר תעשר עכ"ל, ולכאורה קשים הדברים כאשר יראה הרואה, ונ"ל לפרש בדרך פשט והוא אמתי דהוקשה לו לבעל המדרש בפסוק למה זה הוצרך להזהיר שישמח בכל הטוב ומהיכא תיתי שלא ישמח ויגל מי שהטיב לו הי"ת בכל מידי ועוד התימא הגדולה דמה איכפת לנו בזה ולשמחה מה זו עושה בעולם הזה כי לא זו הדרך שאמרו לנו חז"ל לזכות בו לחיי העוה"ב אדרבא לפום צערא אגרא וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל וכמה ענינים כאלו המורים כי לא טוב לאדם שישמח ויגל בעניני טוה"ז, לזה בא בעל המדרש להגיד לנו בלשון חכמה אין טוב אלא תורה זאת השמחה אינה כ"א שמחה של מצוה על פי התורה כי בלעדה לא יש דבר הראוי לשמוח בו ולפיכך מזהיר להם מרע"ה אזהרה שמענו עשר תעשר וכו' ושמיטות וכו' וכי יהי' בך אביון וכו' באלו המצות שתעשה בטוב שנתן לך ה' יתברך הן הנה יגרמו השמחה ולא שמחה גופנית מזה העולם דוקא וקל להבין
ואם יראה עוד באופן אחר דפשיטא ליה לבעה"מ דהכתוב מדבר בתורה דאין טוב אלא תורה ומפשטיה ג"כ מוכרח שהרי במקומות אחרים אמר הכתוב ושמחת ושמחתם וכו' ולא הזכיר טוב, אלא דקשה השתא וכי כל העם מקצה כולם יש להם תורה לשמוח בה והלא רובם אינם בני תורה והאיך פסיק ותני לכל ב"י דבר שאינו מושג כ"א לשרידים אשר ה' קורא, לזה בא לתרץ לפיכך מרע"ה מזהיר להם כדי לעשות שמחה זאת דבר השוה לכל נפש עשר תעשר שיחזיקו בשבט לוי העוסקי' בתורה וכן על זה הדרך בשאר חכמים כדי שיהיו בצל החכמה כחלק היוצא למלחמה במלחמתה של תורה ויהיו שוים יחד ירננו ישמח ישראל שמחת התורה:
והשיב בך את כל מדוה מצרים אשר יגורת מפניהם, רש"י ז"ל פירש שהיו יראים שיבואו עליהם כשהיו רואים המצרים מוכים ע"ש ולפי זה אין צודק לשון והשיב ועוד דמנ"ל דישראל היו יראים הלא ידעו נאמנה שאותם המכות באו על מצרים בשביל ישראל ומהיכא תיתי להיות יראים אשע"כ נלע"ד לומר כמ"ש במדרש דכל המכות שבאו למצרים היו באים רגע אחד על ישראל כדי שידעו מהותה וכחה ובזה אתי שפיר אומרו והשיב בך שכבר היו בך לרגע אחד ובודאי אז יגורת מפניהם שידעת מהותם, ומהר"ם אלשיך ז"ל נרגש מלשון והשיב ופי' דכשבאו המכות למצרים אז היו גם קצת מישראל ראוים ללקות ואפ"ה הקב"ה מנעם מהם, וא"כ ראוי לומר והשיב שכבר באו אצלם בדין וה' מנע מלאך המשחית מהם עש"ד ובמדרש שכתבתי הדבר מיושב יותר וק"ל:
גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב וכו' ר"ת "כל "חלי "וכל "מכה חכמ"ו וס"ת לילה יש בזה רמז לצרה גדולה באיכותה אשר ישראל עם סגולה ממלכת כהנים אשר נתן ה' חכמה בלבם והם בגלותם הנקרא לילה כמ"ש רז"ל תחת שעבוד האומות שפלות ופתיות וישראל מלאים חכמה ותבונה וזה דבר קשה אשר טבע האדם לא יוכל לסובלו להיות חכם תחת טפש כי כן אמרו במדרש החכם משועבד לטפש חייו אינם חיים וצריכין תפלה וזה רומז הכתוב גם כל חלי וכל מכה ר"ת חכמ"ו דא עקא דבר קשה מכל מכה אשר בה כלול כל חלי וכל מכה בכלל ובפרט אשר חכמ"ו ובהיות להם החכמה מכירין ערכם הגדול וערך האומות המשעבדם אשר הוא קטון ואעפ"י כן הם בגלות הדומה ללילה וק"ל:
פרשת וזאת הברכה
ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתא מרבבות קדש, בהקדים מ"ש במדרש רבה פרשה יתרו וז"ל ד"א עלית למרום שבית שבי וכו' ומשה עלה למרום ונטל את התורה שהיו הכל נושאים עיניהם עליה הוי עלית למרום שבית שבי יכול מפני ששבה אותה נטלת חנם תלמוד לומר לקחת מתנות באדם בלקיחה נתנה לו באותה שעה בקשו מלאכי השרת לפגוע במשה עמד הקב"ה קלסתרין של משה דומה לאברהם אמר להם הקב"ה אין אתם מתביישים ממנו לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו אמר הקב"ה למשה לא נתנה לך תורה אלא בזכות אברהם שנא' לקחת מתנות באדם ואין אדם האמור כאן אלא אברהם שנאמר האדם הגדול בענקים, הוי ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר בזכות ההר ואין ההר אלא אבות שנאמר שמעו הרים את ריב ה' עכ"ל ועפ"י זה יתפרש הופיע מהר פארן מהר היינו אברהם (גם ההר עם האותיות גימטריא אברהם) ופארן נוטריקון פני אברהם ראו נתביישו שבזכותו נצח הקב"ה למלאכים שהם רבבות קדש, ובמדרש הנז' אפשר לפרש הפסוק בלך לך אל תירא אברהם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד ופירש הרב נחל קדומים דתיבת מגן פירוש חינם אם כן הקב"ה אומר לאברהם אל תירא מקטרוג המלאכים שלא יקבלו בניך את התורה (גימט' תירא) אנכי נותנה לך בחינם כמ"ש המדרש וזה יהיה ע"י משה ר"ת שכרך הרבה מאד דהיינו משה שאנכי עושה לו מגן ממך וגם במתנות חנם יכול על מגן להתפרש לכאן ולכאן:
והם תוכו לרגלך ישא מדברותך תורה צוה לנו וכו' רמז למה שאנו אומרים הרי אנו מקבלים את התורה על דעת רשב"י ור"א בנו ויותם בן עוזיהו ודעתינו כדעתם וכוונתינו ככוונתם וכו' רמז לזה יש"א מדברותך ר"ת "שמעון "אלעזר "יותם ועל דעתם אנו אומרים תורה ציוה לנו משה מורשה קהלת יעקב:
תורה ציוה לנו משה וכו' כתב הרב ראש דוד משם המפרשים דאחד מן הטעמים שלא נכנס משה לא"י הוא משום שאם ידור בעיר אחת אותם בני העיר יאמרו שמענו ממשה שאמר לנו כך וכך בפירוש התורה ושאר בני ישראל שלא היו אצלו לא ידעו או אפשר משה לא אמר להם כך והם לא הבינו ונמצא התורה כשתי תורות ונפיק מינה חורבא אשע"כ משה לא נכנס לארץ ישראל וכשנתן התורה נתנה במדבר שהיו שם כל ישראל כאחד עכ"ד ויתכן שזה רומז הכתוב תורה צוה לנו מורשה לכל קהלת יעקב בשוה דאז במדבר היה משה מלך בישורון והיו יחד כל שבטי ישראל ולא יהיה כן אילו היה נכנס לארץ דאז לא היינו יכולים לומר תורה צוה לנו לכל העם בשוה כי אז היא היתה נעשית כשתי תורות ולא כתורה אחת.
נשלם חידושי תורה בעזרת אל גדול ונורא: