אור ברסלב
לי לישועה (על התנך) תורה › ספר במדבר

לי לישועה (על התנך)· רבי ישועה ב"ר יצחק הלוי

תורה · ספר במדבר

ספר ויקרא

פרשת במדבר

לגרשון משפחת הלבני וכו' פקודיהם במספר כל זכר מבן חדש ומעלה פקודיהם שבעת אלפים וחמש מאות, יש לדקדק אומרו פקודיהם שני פעמים בענין הזה ואילו כשנמנו בני קהת לא אמר אפי' פעם אחת כ"א במספר כל זכר וכו' שומרי משמרת הקודש ולא קאמר פקודיהם כלל וגם בבני מררי יש שינוי דשם נאמר ופקודיהם פעם אחד דוקא ואפשר ליתן טעם לזה במ"ש בגמרא דבני קהת היו מועטים שהיה הארון מכלה בהם ומדבר זה נלמוד דכל מי שהיתה טרדתו יותר קדושה היה יותר קרוב ליענש מהאחרים וא"כ בני קהת שטרדתם היתה משמרת הקודש הארון והשולחן והמנורה קדשי קדשי' היו יותר קרובים ג"כ למות אם ח"ו היו עוברין על איזה פרט מעבודתם ואחריהם במדריגה היו בני מררי שעבודתם היתה גופו של משכן הקרשים והאדנים והעמודים וכו' ואחריהם במדריגה שלישית היו בני גרשון שהיתה עבודתם המכסים המסכים וקלעים וכו' ואם כן איפא בני גרשון היו יותר רחוקים מעונשים וממילא כשנפקדו במנין זה חשבונם היה חשבון קרוב לעמוד יותר משאר משפחות הלוי שהיו מסוכנים יותר מהם ועל כן יפה אומר הכתוב פקודיהם שני פעמים כמו שרוצה לומר חשבונם הוא חשבון עומד וקיים לא כן בבני מררי היה האפשרות של המיתה מדריגה אחת יותר קרובה מבני גרשון ע"כ אמר ופקודיהם פעם אחת דוקא אבל בבני קהת שהיה הקרוב הקרוב אל משכן ה' לא אמר פקודיהם כלל וכלל לא כי חשבונם לא היה דבר עומד וקיים וטעם הדבר מפורש בכתוב שהיו שומרי משמרת הקודש כי סביביו נשערה מאד והם היו עלולים בר מינן לחסר מנינם על כן לא אמר פקודיהם כלל וקל להבין:

פרשת נשא

איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בה' ואשמה הנפש ההיא, ק"ק דכיון דאומר איש או אשה מתיקון הלשון הול"ל יעשה בלשון יחיד וכמ"ש אח"כ הנפש ההיא בלשון יחיד, ואפשר לפרש דרצה לרמוז כאשר איש ואשה ואחד מהם פגום מאיסורי עריות והמה יעשו בן סורר מכל אשר בו מום והם חטאות האדם בגוף ונפש ולא די שמביאין לעולם כלי פגום ועלול לקבל טומאה אלא שכביכול מטריחין כלפי מעלה לסייע אותם לעשות בריה טמאה וזהו למעול מעל בה' דהיינו בשותפות ה' כביכול ומביאין לעולם נפש מלאה גילולים וזהו ואשמה הנפש ההיא וכו',

כה תברכו את בני ישראל אמור להם יברכך וכו', לקמן כתבתי בשם האר"י זיע"א ומהר"ש מאסטרופולי ז"ל בתיבות יברכך יאר ישא ונקודותיהם יע"ש, ועתה נ"ל רמז בתיבות בני ישראל לשלש ברכות הללו יברכך יאר ישא והנקודות שרומזים לשם הוי"ה ב"ה דהיינו יברכך גימטריא רנ"ב שלו דאותיות הם ר' מישראל דנ"ב מן בני הרי רנ"ב כנגד יברכך עוד יאר הם ג' אותיות מישראל וגם ישא יש בתיבות בני ישראל נשאר ל' מישראל דרומז לשם הוי"ה ב"ה עם הד' אותיות שעולה ל' כידוע ובזה אתי שפיר לשון הפסוק ושמו את שמי על בני ישראל ועי"ז ואני אברכם באותם אותיות עצמם של שמי ושם בני ישראל אברכם:

ובתיבות של ברכת כהנים יש רמז לכל שבעה שמות שאינם נמחקים דהיינו הוי"ה אהי"ה אלהי"ם י"ה א"ל שד"י אדנ"י בפסוק ראשון יברכך ה' וישמרך ר"ת גימטריא כ"ו שם הוי"ה ב"ה וס"ת גימטריא מ"ה שהוא במילואו בפסוק שני יאר ה' פניו אליך ויחונך ר"ת גימטריא אהי"ה אלהי"ם ובפסוק ג' ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום ר"ת גימטריא תל"ז כמנין שם אדנ"י י"ה א"ל שד"י עם י"א אותיותיהם והכולל הרי כל ז' שמות הקודש רמוזים בברכות הללו שעליהם אמר הכתוב ושמו את שמי על בנ"י ואני אברכם:

יברכך ה' וישמרך, כתוב בס' ליקוטי שושנים למהר"ש מאסטרופולי זצוק"ל וז"ל איתא בכתבי האר"י ז"ל שם הוי"ה עולה ע"ב כזה יו"ד ה"י וכו' מצינו שם של ע"ב מילואו מ"ו ושם שורה סוד הנקודות שהם שב"א קמץ חר"ק ר"ל נקודות שב"א הם ך' נקודת קמץ הם י"ו נקודת חרק הם יי סך הכל עולה מ"ו ועל שב"א חונה ט' אותיות ר"ל שי"ן בי"ת אל"ף ועל קמ"ץ שורה ח' אותיות קו"ף מ"ם צד"י ועל חרק שורה ט' אותיות חי"ת רי"ש קו"ף וסוד שב"א הוא סוד שני אדנות בריבוע ושם סוד קמץ שם הוא סוד ח' אותיות בו סוד גדול הוי"ה אלד'ים הוי"ה אדנ' וסוד חי"ת חרק בו סוד י' פ' עם הנושא א' פשוט ית' וית' וכו' עכ"ל האר"י זיע"א והנה זו לדעתי תירץ רבינו בחיי ז"ל ד' קמ"ז וז"ל אם תשכיל לנקוד ג' יודי"ן של יברכך יאר ישא (נקודותיהם עולה מ"ו) דהיינו ממש כמ"ש האר"י ז"ל היינו יברכך יאר ישא נקודותיהם עולה מ"ו, והנה על נקודת שב"א חונה ט' אותיות ועל קמץ ח' אותיות ועל חר"ק ט' אותיות הנה דע חט"ט גי' כ"ו דהיינו הוי"ה ומ"ו שהוא נקוד שב"א, קמץ חרק יהיה מספרם ע"ב כי השם של הוי' עולה ע"ב במילואו פשוטו כ"ו ומילואו מ"ו ומ"ש האר"י ז"ל סוד שני אדנו' בריבוע דהיינו כזה א אד אדנ אדני א אד אדנ אדני גימ' רנ"ב כמנין יברכך ז"ס שתחת יו"ר של יברכך נקוד שב"א.

ומ"ש האר"י ז"ל בסוד ח' אותיות הוי' אלדי' הוי' אדנ' וסוד חי"ת וכו' דע סודו הוי' אלד' ים הוי' אדנ' גימ' רי"א כמנין יאר זיס שתחת היו"ד קמ"ץ.

ומ"ש האר"י ז"ל וסוד חרק סוד י"פ אל והנושא כו' דע כי י' פ' אל גימ' ש"י והנושא א' הרי שי"א סוד ישא לכן נקוד חרק תחת היו"ד של ישא והענין פלא שכל דברי האר"י ז"ל מרומזים בדברי רבינו בחיי ז"ל ממש עכ"ל מהר"ש מאסטרופולי ז"ל.

ולכאורה אינו מובן מ"ש וז"ל ומ"ש האר"י ז"ל סוד שני אדנ' בריבוע דהיינו כזה א אד אדנ אדני גימ' רנ"ב כמנין יברכך ז"ס שתחת יו"ד של יברכך נקוד שב"א עכ"ד דלא פירש למה נקוד שבא ונ"ל דר"ל דר"ת שב"א הוא שני אדנות בריבוע ועוד כי שני אדנו' בריבוע הם ך אותיות כחשבון שני נקודות השבא וק"ל, ומ"ש דשמות הוי' אלד'ים הוי' אדנ' גימ' רי"א הוא עם החי"ת אותיות הקמץ דאל"כ אינם עולים כ"א ר"ג וזהו שכתב האר"י ז"ל סוד חי"ת, או אפשר דשמות הללו לא יש בהן כ"א ח' אותיות בלי הכפל, עוד אפשר דד' שמות הקודש הללו יש בהם י"ז אותיות וכן מספר הקמץ עם הכולל נקודת יו"ד וי"ו הרי י"ו והכולל י"ז ומשו"ה נקוד קמ"ץ:

ומ"ש וסוד חרק סוד י"פ אל והנושא יתברך ויתעלה וכו' לכן נקוד חרק תחת היו"ד של ישא נראה דהכונה היא דתיבת חרק עם האותיות גימ' ישא בדקדוק ועוד החרק היא יו"ד ורומז לעשרה פעמים אל וק"ל.

ויהי המקריב ביום הראשון, איתא בפסיקתא רבתי פ' ז' וז"ל ילמדנו רבינו העולה למזבח להיכן הוא הופך פניו כך שנו רבותינו כל העולים למזבח עולים דרך ימין ומקיפים ויורדים דרך השמאל שהיה לו כבש א"ר יולמנא בן עבדי בשם ר' יצחק בששים קנטרים של זהב היה עומד לכ"ג בכל שכה למה שהמזבח היה כפרתם של ישראל אתה מוצא כשאמר הקב"ה שיעשו משכן מיד נזדרזו בו כמו שכתוב ויעשו כל חכם לב וכו' עכ"ל, וכתב החכם המפרש וז"ל ששים קנטרים הם ככרים כדאיתא פ' י"ד והמאמר הזה צע"ג כי הנה פשטות לשון המדרש משמע שהיו עושין חדשים בכל שנה וזה צ"ע כי איך יתכן לנתץ הכבש הישן ולבטלו שהרי אסור לעשות כן כמ"ש לא תעשון כן לה' אלהיכם וחפשתי ולא מצאתי רמז למאמר הזה ושאלתי לגדולי ארץ ואין פותר ולקמן פ' י"ד אצל פרה אדומה אמר שבכל עת שהיו עושים פרה אדומה היו הכהנים הגדולים עושים כבש חדש ע"ש עכ"ל.

והנה הרב המפרש הבין דמ"ש כ' יצחק שהיה עומד לכ"ג בכל שנה בששים ככרים קאי אכבש שהזכיר בסמוך דאלת"ה למה הזכיר שהיה לו כבש למזבח אטו לא קאמר שהיו עולים ויורדים למזבח ובודאי שהיה לו כבש ומדהזכיר כבש נראה דאתא לאשמועינן מ"ש ר' יצחק שהיה עומד בס' ככר ועוד הוכחה אחרת למה שהבין המפרש דקאי אכבש היא ממ"ש הפסיקתא פרשה י"ד בענין פרה אדומה דשם נמי קאמר וז"ל תמן תנינא אבא שאול אומר כבש פרה כ"ג עושים אותו אשל עצמן ולא היה אחד מהם מוציא פרתו בכבש חבירו אלא סותר וחוזר ובונה אותו משלו א"ר אחא בשם ר' חנינא יותר מששים ככרי זהב היה מוציא עליו שחצית (פי' בעלי גאוה היו הכהנים לכך עשו חדשים) עכ"ל וכיון ששם קאי אכבש וקאמר דשויו ס' ככר משמע דה"ה כאן קאי אכבש דמזבח:

אבל אהמ"ר נראה דפי' הפסיקתא לא כן הוא אלא ר' יצחק קאי אמזבח ולא אמזבח עצמו אלא על הקרבנות ומנחות שהיה הכ"ג מוציא עליהם ס' ככר בכל שנה שהרי נותן טעם סמוך ונראה וקאמר דהמזבח היה כפרתם של ישראל ומביא ענין זה לכאן לומר שהנשיאים הקריבו קרבן ונדבה מעולה כן הכ"ג היה עומד לו בכל שנה בסך עצים ואין לתמוה דהסך עצמו שהזכיר בכבש דפרה שהוא ס' ככר הוא עצמו הסך שמזכיר כאן לענין הקרבנות של כ"ג בכל שנה דהא כדאיתיה והא כדאיתיה וידוע מ"ש הרב בעל ס' הברית דלשון ששים כמו שלש מאות הוא לשון גוזמא הנהוג בש"ס בכמה מקומות יעו"ש והיינו טעמא דנקט ששים כאן ושם דרצון האמורא להראות הפלגת הסך ותו לא.

ואכתי איכא למידק למה הוצרך לומר קודם מימרת ר' יצחק שהיה לו כבש ולמה צריך להצעה זאת סמוך לדבריו ולא קודם דכך הול"ל ילמדנו רבינו העולה למזבח שהיה לו כבש להיכן הוא הופך פניו וכו' ולא אחר שגמר כל דבריו השואל והמשיב אומר לנו שהיה לו כבש ואולי שרמז הענין היה בתיבת כבש שהוא ר"ת "ששים "ככר "בשנה ונרמז ענין זה של כהן גדול בכבש מסני שלפי האמת כ"ג לא היה עולה בדרך ימין ויוכד בשמאל אלא עולה ויורד באמצע כמ"ש ביומא וגדולה מזו היה בעליתו בכבש וגדולתו היה מביאו להוציא הון כב ששים ככר בשנה בנדבות למזבח:

אלים ששים וכו', במדרש רבה אמרו אלים ס' עתודים ס' כבשים ס' כנגד ס' רבוא וכנגד סוד שחשבונו ס' וכו' עכ"ל והוא תמוה דלכאורה משנה לנו את הידוע דכולי עלמא גמרא גמירי דסוד עולה בגימט' ע' ולא ששים והרב מתנות כהונה מתוך הדוחק פי' דאות לפני ס' הוא נ' וכשתחשוב ס' לחמשים עולה סוד לס' ודבר זה דחוק וגם הוא ז"ל גמר אומר דאם אין זה אמת לא ידע מאי יפרש בו עי"ש.

והרב דבש לפי ערך סוד הביא מדרש זה וכתב וז"ל ושמעתי מי שפירש דיש א"ב דכל ג' אותיות נחשבות כמו האות האמצעית דהיינו אב"ג כל אחת מהג' אותיות משלשתן נמנית כמו האות האמצעית שגימט' שנים וכן טל זה הדרך דה"ו כלם נחשבות לחמשה ובדרך הזה הס' ג"כ נחשבת לנ' ואז יוצא דסוד עולה ס' עי"ש ופי' זה הוא כדברי הרב מתנות כהונה אלא שהסביר לו פנים ועדיין דחוק, וראיתי פירוש אחר בס' חדש הנקרא בקורת התלמוד בערך ד' אמות של הלכה שפי' בהקדמ' אחת שהוא ייסד דאות ד' נחשבת לעשרה דמאל"ף עד ד' אבג"ד גימט' עשרה ובזה אמר דכשתחשוב אותיות סוד עשרה פעמים ששה דהיינו ד' חכה על ו' יעלה ס' שבצירוף הוא אותיות סוד, ומשום זה אמר המדרש סוד חשבונו ס' ולא קאמר גימטריא ס' עכ"ד ודברים אלו דחוקים וזרים, ולעניות דעתי אפשר לפרש לפי חומר הנושא דכונת המדרש יתכן להיות כך דתיבת סו"ד הפשוט ועוד במילוי סמ"ך וי"ו דל"ת עם ארבעה הכוללים של הארבעה מספרים אלו יעלו בדקדוק כחשבון תיבת ששי"ם:

ועוד לאלוה מילין בפי' המדרש בהקדים מ"ש הרמ"ז בספר ערכי הכינוים הובא בס' דב"ל וז"ל סוד עיקרו ביסוד והטעם כי בו נסתרים האורות והאריך בסודו ועוד כתב שם דסמ"ך הוא היסוד שסומך כל העולמות וסובלן כמש"ה וצדיק יסוד עולם והוא סמך טוב לנוקבא דקדושה ולעולם אות סמ"ך היא ביסוד עכ"ד ז"ל.

ובזה הרי הוא כמבואר דסו"ד הוא סמ"ך בהיותו ביסוד הנרמז בס' וס' גימט' ששים ומ"ש המדרש סוד חשבונו ס' ר"ל דסוד שעיקרו ביסוד חשבון האות הרומזת לו היא ששים שכך עול' בגי' סמ"ך שהיא הרומזת לסוד שהוא ביסוד ודו"ק:

ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם, אמרו בגמ' סוכה דכ"ה ע"א על פסוק זה אותם אנשים מי היו נושאי ארונו של יוסף היו דברי ר"י הגלילי ר"ע אומר מישאל ואלצפן היו שהוציאו נדב ואביהוא א"ר יצחק אם נושאי ארונו של יוסף היו יכולים ליטהר אם מישאל ואלצפן היו יכולים ליטהר אלא עוסקים במת מצוה היו כו' ופירש"י דלאו מת מצוה ממש אלא עסקו במתיהן דמצוה להתעסק בהם עכ"ד, וכל הג' סברות נרמזו בתיבת אנשים בדרך זה למ"ד נושאי ארונו של יוסף היו אנשי"ם הוא ר"ת "מאותם "נושאי "ארונו "של "יוסף, ולמ"ד מישאל ואלצפן היו שהוציאו נדב ואביהוא הרי אנשים ר"ת מישאל "אלצפן "שהוציאו "נדב "אביהוא ולר' יצחק שאמר שהיו קוברי מתי ישראל הר"ת של אנשים הוא "אלה "נטמאו "שקברו "מתי "ישראל:

ויהי בנסוע הארון וגו', נונין הפוכין קודם ואחר פרשה זאת ורז"ל נתנו טעמים על זה כמ"ש בש"ס וברש"י ויתכן לומר טעם פשטי כמ"ש הרמב"ם בהלכות כלי המקדש דהלוים נושאי הארון כשהיו מהלכים היו מהלכים פנים כנגד פנים ויתכן דלרמוז לזה באו הנונין פניהם כלפי פנים שלא כנהוג בהיות זאת הפרשה על נסיעת הארון ודו"ק:

ויאמרו מי יאכילנו בשר זכרנו את הדגה וכו', קשה דמתאוים לבשר וזוכרים מן דג, זאת ועוד למה אמרו דגה לשון נקבה ולא זכר, ויתכן לפרש בהקדים מ"ש במדרש הנעלם הובא בס' ילקוט חדש ערך משיח סי' ל"ד וז"ל הא דאמרו חז"ל עתיד הקב"ה לעשות סעודה מלויתן ושור הבר ומיין המשומר כו' קרא אשכחו ודרוש דכתיב ואכלתם לחמכם לשובע, דאמר רבי הרבה פיתוים פיתה הקב"ה לישראל שיחזרו למוטב וזהו הגדול שבכולן שהרי מצינו שמסרו ישראל נפשם למיתה בשביל האכילה שאמרו מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים בשבתנו וכו' עכ"ל וידוע מ"ש חז"ל דהנקבה של לויתן מלחה הקב"ה לצדיקים לעתיד לבוא:

ומהקדמות אלו נבא לפרש כונת המתאוים שבודאי לא היו אנשים בוערים כל הולך על גחון אלא שכוונו לדבר יותר מושכל, ואע"פ שטעו בשאלתם, והענין הוא כי אם היו יושבים ישראל במצרים כל הזמן הקצוב בברית בין הבתרים דהיינו ארבע מאות שנה שוב לא היה לישראל לגלות כי כל הגליות האחרונים הם בעבור שיצאו ממצרים ק"ץ שנים קודם הזמן הקצוב, וא"כ המתאוים עלה בדעתם שיותר טוב היה להם לישב במצרים ת' שנה חנם מן המצות ומשם תכף יבואו ימות המשיח ויאכלו הסעודה וזהו אומרם מי יאכילנו בשר מן אותו שור הבר וגם זוכרים הדגה שהיא נקבת הלויתן אשר נאכל שהוא לשון עתיד בשביל ישיבתנו במצרים ושם היינו אינם מן המצות ואע"פ שהיה לנו ענוי שהיינו מוכרחים לאכול קשואים אבטיחים וכו' דברים קשים לגוף כמ"ש רש"י מ"מ כך יפה לנו כיון שע"י ישיבתינו במצרים היינו משלמים את נשיינו והיינו מבררים ניצוצי הקדושה ומביאים הגאולה לא כן עתה נפשנו יבשה אין כל אין אנו מבררים כלום כי המן דבר טהור יורד מן השמים א"צ בירור כי עינו כעין הבדולח שאין בו תערובות וא"כ מה אנו יושבים ומאבדים זמן ועדיין עלינו לשלם ד' גליות כדי לבא לימי המשיח זאת היתה כונתם ועכ"ז השיב להם משה כי לא דברו נכונה ולא צדקו בכונתם כמ"ש יען כי בהיות השכינה כ"י בקרבם לא היה להם עוד מה להתאוות לימים טובים מאלו כי מה יסכון גבר ילוד אשה להתאוות יותר בהיות השכינה שוכנת אתו ואיך יתרעמו שמאבדים זמנם והלואי שלא יצאו ממצרים וזהו אמרו יען כי מאסתם את ה' אשר בקרבכם דייקא לאמר למה זה ר"ל זאת היציאה בזמן זה למה יצאנו ממצרים וכפי זה אתייא שפיר מפני מה משה רבינו ע"ה אינו מוכיחם על ששאלו בשר ומוכיחם דוקא על דבר שלא נזכר בפי' בפסוק אלא ודאי שעיקר כונתם היתה למה יצאו ממצרים בזמן זה וק"ל:

זכרנו את הדגה, איתא במדרש זכרנו את הדגה מכאן שמדליקין נרות בשבת ופי' הרב המופלא כמוה"א דאבילא ז"ל הביאו הרב דבש לפי דכיון דבאכילת המן אם היו רוצים לטעום כל מידי דמיכל היו טועמים א"כ מה היה להם לזכור מן הדגים שהיו אוכלים במצרים אם לא שנאמר שיש תענוג בראיית צורת הדבר הנאכל וא"כ מכאן שצריך להדליק נרות בשבת בהיות שהכרחנו שיש עונג בראיית המאכל עכ"ד, ואפשר לפרש באופן אחר בהקדים מ"ש הגמרא בנדרים דנ"ד ע"ב דאמר שמואל נו"ן סמ"ך עי"ן נינא סמא דעינא וכיון שמרפא וממילא מאיר את העינים נמצא שיש לאדם תענוג בראייה חזקה ולא די בראיה אמצעית וכל המוסיף ראיה מוסיף לו נחת רוח ותענוג א"כ יוצא לנו דמדליקין נרות לשון רבים בשבת דכל המוסיף נרות מענג יותר את השבת וק"ל:

המקנא אתה לי ומי יתן כל עם ה' נביאים, הנה אמרו רז"ל בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו, ונבואת אלדד ומידד היתה משה מת יהושע מכניס, וא"כ יהושע עלה בדעתו שמשה ח"ו יתקנא ממנו שהוא תלמידו ולזה אומר לו משה המקנא אתה לי, אתה עושה אותי מתקנא ממך זה לא יתכן כי אתה תלמידי וכ"ש שאפילו מישראל איני מתקנא ומי יתן היו הם ג"כ נביאים:

אל נא תשת עלינו חטאת וכו', אל נא תהי כמת וכו' אל נא רפא נא לה, כתב הרב נח"ק משם הקדמונים וז"ל דמרע"ה מסרו לו זה הסוד בשמים דכשיתפלל ויאמר ב"פ נא תקובל תפלתו, ומשה אמר אל נא רפא נא לה ויעתר לו ה', ובזה פירשו דכשאמר אעברה נא ואראה א"ל רב לך אל תוסיף שלא יאמר פעם אחרת כא עכ"ד ובזה נפרש בדרך הלצי מ"ש אהרן למשה אל נא תשת עלינו כשתתפלל לא תאמר נא פ"א חסר (חטאת מלשון והייתי אני ובני שלמה חטאים) משום שנואלנו וחטאנו נגדך מפני שאם לא תאמר נא פעם שנית אל נא, א"כ תהי כמת וכו' ולא תקובל תפלתך וק"ל:

ובדרך אחרת יכולין לפרש הכתובים, דאהרן נתחנן למשה שימחול להם ואמר לו אל נא תשת עלינו חטאת, ומשה ענה לו מצדי הרי מחול לפי' אין לכם להתחנן לי בנא לשון בקשה כי חלקי בודאי מחול מה שיש לכם לעשות הוא אל נא דרשו מאת ה' ובקשו ממנו בלשון נא שירפא לה ולא אלי, וזהו ויצעק משה ומה אמר אל ה' כלומר לשון נא שאתם אומרים אינו ראוי לי כי מה אני אל נא כלפי שמיי' דמיהב יהבי רפואה לה, עוד אפשר לומר דשני פעמים שאמר אהרן נא למשה היה כדי להזכיר לפניו הסוד שמסרו לו מה"ש שמא ישכח בעת ובעונה הזאת ועשה לו מציאות להזכירו בדרך כבוד:

והאיש משה עניו מאד, אפשר לרמוז בזה הכתוב מ"ש במדרש דז' שמות נקראו למשה בתיה קראתו משה, אביו קראו חבר, אמו קראה לו יקותיאל, אחיו אביגדור זקנו אבישובי, אחותו ירד, ישראל קראוהו שמעיה בן נתנאל עי"ש טעם כל אלו השמות וכל אלו השמות רמוזים בתיבות והאיש משה כשנחליף ה"א בחי"ת שהם מאותיות אחע"ה כי האיש ר"ת חבר אביגדור אבישובי יקותיאל ירד שמעיה וזה טעם פשטי למה קרא אותו האיש משה כי תיבות אלו שמותיו הם:

איתא בב"ר אדם אמר לו למשה אני גדול ממך וכו' אמר לו וכו' אדם ביקר ולא ילין, וכתי' לא כהתה עינו ולא נס ליחו, יצחק אמר למשה אני גדול ממך שפשטתי צוארי ע"ג המזבח וראיתי פני השכינה, אמר לו משה אני נתעלתי יותר ממך שאתה ראית השכינה וכהו עיניך שנאמר ותכהין וכו' ואני הייתי מדבר פנים בפנים. עם השכינה וכתיב ומשה לא ידע כי קרן עור פניו ולכאורה היה נראה פשוט להביא פסוק דלעיל דלא כהתה עינו וכו' מאי ראיה איכא מפ' ומשה לא ידע כי קרן וכו' ואפשר לתרץ דהוקשה לבעה"מ למה כשמשיב משה ליצחק אתה ראית השכינ' יכהו עיניך היה לו להוסיף להגדיל ההפרש ואני לא די לי שלא כהו עיני אלא נתוסף לי אדרבה הארה גדולה על שקרן עור פני, ולתרץ זה הענין מביא הפסוק הנז' דכתיב ביה ומשה לא ידע זאת המעלה כי קרן עור פניו ומפני זה לא הוסיף זה ההפרש והגדולה אבל לענין שלא כהו עיניו סמך בעה"מ על הפסוק שהביא לא כהתה עינו ודו"ק:

פרשת שלח לך

שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל איש אחר לשבט וכו', וקשה למה איצטריך לומר אשר אני נותן לבני ישראל והלא היה נראה לכאורה די שיאמר ארץ כנען ואפשר דהכונה היא להגדיל תמיהת המעשה הרע שעשו ישראל לשאול שישלח משה לרגל את הארץ שאילו חכמו ישכילו כי מי שמקבל מתנה מאחר אינו מן הראוי שישלח לבודקה לראות האמת שהיא כ"כ משובחת כמו שאמר בעלה ומי שמע כזאת שאינו מחוק דרך ארץ ולא יעלה בראש כל אדם דבר זה, זאת ועוד האפשר שישראל יאמינו איש אחד לשבט יותר מה שהבטיח להם הקב"ה וזהו אומרו אשר אני נותן מתנה היא זאת ורצונם לתור את הארץ ולשלוח איש אחד לשבט ולאמת דברי והנה ראשי תיבות וסופי תיבות שלח לך אנשים ויתורו הוא שאל"ו חכמ"ו היו רואים אשר אני נותן הארץ להם מתנה גמורה בלא כסף ובלא מחיר:

ובדרך אחר אפשר לפרש בהקדים מ"ש הנחל קדומים בשם האר"י ז"ל דנשמות השבטים נתעברו במרגלים כל אחד באיש אחד כמש"ה ראשי בני ישראל המה ע"כ וזהו אומרו שלך לך אנשים שאני אתן בהם נשמות בני יעקב אבינו ע"ה שהם השבטים איש אחד איש אחד למטה אבותיו ובזה יתפרש הכתוב בדברים ואקח מכם שנים עשר אנשים איש אחד לשבט דקשה למה הוצרך לומר שנים עשר וגם לכפול איש אחד לשבט אלא דמשה רבינו ע"ה היה מתרעם שהם היו י"ב אנשים חשובים כולם אנשים ראשי בני ישראל, ועוד היה להם נשמה יתירה איש אחד לשבע מנשמת השבטים ואפילו הכי הוציאו דיבה וכו':

ויקרא משה להושע בן נון יהושע, יתכן דכוון משה להציל למרגלים כלם מן החטא והמליך עליהם ליהושע להתחיל קיום הנבואה של אלדד ומידד שהיו מתנבאים במחנה ואמרו בר"ת מתנבאי"ם "משה "תנוח "נפשו "בגן "אלהים "יהושע "מכניס ואמטו להכי אם לא יוסיף יו"ד על שמו לא יתכן לומר בתיבת מתנבאים יהושע מכניס ולא תתקיים הנבואה בו שהיה שמו הושע ובתיבת מתנבאים לא יש ה"א ע"כ הוסיף יו"ד וקראו יהושע ועי"ז השליטו על המרגלים כדי שיכניסם בשלום כי כן נגזרה גזרו מאת ה' שיהושע יכניסם והשתא אתי שפיר למה התפלל על יהושע ולא על שאר המרגלים דלעולם כונתו על כלם וק"ל:

ויקרא משה להושע בן נון יהושע איתא בילקוט אמר רשב"י יו"ד שנטל הקב"ה משרי היה טס ופורח לפני כסאו של הקב"ה אמר לפניו רבש"ע מפני שהייתי קטנה באותיות הוצאתני משמה של הצדקת אמר לה מתחילה היית בשמה של נקבה ובסוף השם עכשיו אני נותנך בשם של זכר ובראש השם שנאמר ויקרא משה להושע בן נון יהושע עכ"ל וצריך לידע מה שייכות יש ליהושע ליקח יו"ד של שרה ומה המכוון בזה וי"ל בהקדים מ"ש בילקוט דמה שירדה שרה למצרים ולא חטאה בעריות וכבשה את יצרה הועיל זכותה כדי שנש' ישראל שהיו בגלות מצרים לא חטאו ואמר עוד שם שגם זכות יוסף שירד למצרים וכבש את יצרו וגדר עצמו מן הערוה הועיל לבני ישראל הזכרים לגדור עצמם מן העריות וידוע כי כשיצאו ממצרים כדי שלא יאמרו ליצני הדור שהמצרים שלטו בנשי ישראל מק"ו מגופם מה עשה הקב"ה הניח שם י"ה בשמות השבטים הראובני השמעוני וכו' עדות לישראל שמיוחסים יצאו ממצרים ובזה אתי כמין חומר מה שהיו"ד של שרה והה"א שנתוסף ליוסף ונעשית עדות ביהוסף שייכי להעיד ע"ע זה שנעשה בזכות שרה ויוסף וא"כ למאמר דאתינא עליה אף אנו נאמר דכיון דיהושע היה משבח יוסף ניתוסף לו יו"ד של שרה ולקחה שרה הה"א ובדין היתה צועקת היו"ד למה יצאת משמה של שרה ואז השיב לה הקב"ה דאדרבא היו"ד מפני חשיבותה צריכה להיות בראש השם ובשם זכר כי כך היא המדה ותנתן בשם יהושע שהוא משבט יוסף ודו"ק, ויתכן להוסיף כי מרע"ה נתן ליהושע תוספת זה בעת הליכה עם המרגלים כדי שתועיל לו זכות שם יה שהיה עדות לישראל כדי שהוא ג"כ יתן עדות אמיתי ולא יתפתה מהמרגלים:

עלו זה בנגב ועליתם את ההר, אפשר דמרע"ה מזהיר להם על האחדות דכשיהיו באחדות כל הי"ב מרגלים ודאי לא יחטאו דהא איכא בינייהו שני צדיקים יהושע וכלב ואם ישמעו לדבריהם ודאי לא ידברו עולה והוא מה שמשה רומז להם עלו ז"ה גימטריא שנים עשר עלו כיחד באחוה ובדעת אחת ומעין זה דרשו רז"ל על פסוק נסעו מזה נסעו מן האחוה שהיו י"ב שבטים גימטריא זה, וגם מזהיר להם משה שיעסקו בתורה והוא רמוז בתיבת בגנב כמ"ש הרב חס"ל דמחשבת לימוד התורה באה מצד דרום וכו' הבאתי דבריו לעיל על מסכת סוטה ד"ה ע"ש וא"כ משה רעיא מהימנא לא פטרם בלי אזהרה ונתן להם עצה הגונה לינצל מן היצר הרע האחדות ועסק התורה בשתים ועלתה לו פרי לנצח ליצר הנדמה לצדיקים כהר גבוה וזהו שאומר הכתוב ועליתם את ההר כי יכול תוכלו להלחם בו ואז כשלא יהיה לכם היצר הרע וראיתם הארץ מה היא אז תוכלו באמיתות לראות מהות הארץ ומה היא באמת וכו':

ואשכול ענבים אחד ומן הרמונים זמן התאנים, הנה ר"ת אלו הפירות הם רע"ת וסימנ' מילת' כי רצונם להוציא דיבה רעה על הארץ.

אך בה' אל תמרודו ואתם אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם סר צילם מעליהם וה' אתנו אל תיראום, אפשר לפרש כמ"ש הרב מד"ק מערכת יו"ד אות ל"ה ישראל תחת ממשלתו יתברך והיא שעמדה לנו כי האומות תחת השרים וכשתתמלא סאתם מעביר ראשון השר ואח"כ מאבד האומה אבל ישראל עמו בהיות שה' הוא מלכם גמירי דלא כליא שבטא ולא יכלו ישראל כשם שהקב"ה חי וקיים לעד כך הם חיים וקיימים לעד עכ"ד, וא"כ יתכן שזהו כונת יהושע לומר לישראל אך בה' אל תמרודו כלומר הזהרו בדבריכם שלא תחובו כנגד ה' כי כל זמן שאתם ממליכים הי"ת עליכם אתם לא תיראו את עם הארץ בהיות שהי"ת מסיר השר שלהם ומאבד האומה, סר צילם דהיינו השר שלהם מעליהם ואנחנו נבטח בשם ה' כי הוא השולט עלינו וה' אתנו אל תיראום ודו"ק:

ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו, כתב הרב השל"ה כי המגולגלים נקראים אחרים והדין נותן שיקראו כך כו' ע"ש וכתב הרב פני דוד משם האר"י ז"ל דנתעברה בו רוח יהודה וזהו רוח אחרת עמו דהיינו רוח יהודה ע"כ, ובמ"ש הרב השל"ה דהמגולגלים נקראים אחרים א"ש למה קרא לרוח יהודה רוח אחרת וק"ל:

ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה, אמרו במדרש כל המקיים מצות חלה כאילו ביטל ע"ז עכ"ל הביאו הרב דבש לפי ערך חלה ופי' משם הרב קרבן שבת דהקב"ה ציוה על חלה תרומה ובכורים להורות כי הוא יתברך ראשון לאפוקי דעת הטועים דהעולם קדמון ולכן המקיים מצות חלה להורו' שהקב"ה קדמון מבעל ע"ז עכ"ד, ואפשר לומר בדרך אחר דאדם הראשון חטא בע"ז ג"ע ש"ד כידוע ומי גרמה לו כל החטאים הללו היא האשה אשר נתנה לו לאכול מן העץ וא"כ יתכן דנגד ג' עבירו' אלו נתנו לאשה ג' מצות לעשותם ולתקן מה שהיא גרמה בנזקין ע"ז ג"ע וש"ד והג' מצות חלה נדה הדלקה יתקנו כל אחת השייך לה מג' עביר' הנז' דנדה מכפרת על ש"ד כי הדם הוא בנפש יכפר, הדלקה שמסוגלת להיות לה בנים הגונים וחכמים שהוא עיקר פריה ורביה אשר ל"ו כדת תכפר על ג"ע כדומה לה, וחלה שהיא ראשית ומורה על היות הקב"ה קדמון לכל קדומים יכפר על ע"ז, והשתא אתי שפיר מה שאמר המדרש כל המקיים מצות חלה כאילו ביטל ע"ז דהיינו עון ע"ז דאדם הראשון ובודאי בהיות מתוקן עון אדם הראשון ביטול גדול הוא לעבודה זרה עצמית שאלמלא נתקן כל הפגם שפגם אדם הראשון כבר היינו נגאלין גאולה שלימה ורוח הטומאה עבר מן מארץ ובטל מן העולם:

פרשת קרח

ויקח קרח וגו' מדרש פליאה מה ראה קרח לחלוק עם משה, פרשת פרה אדומה ראה ע"כ, ונ"ל לפרש שהפרה צריכה להיות תמימה באדמימות ובשתי שערות לבנות נפסלת היפך דון תכלת שטלית שכולה תכלת פסולה ובחוט של תכלת אחד יכשר וכן בהרת כמ"ש בילקוט הראובני וזו היא הסבה שחלק על משה שראה דברים סותרים, ועוד אפשר לומר שראה בפרשה שתיבות לטמא מעפר שרפת החטאת הם ר"ת למש"ה להודיע שלא נגלה הסוד של הפרה כ"א למשה דוקא כמ"ש רז"ל, וזה היה לו לקרח לחלוק עם משה למה לו לבדו יהיה הסוד כי כל העדה כולם קדושים, ובזה מדוקדק אומרו פרשת פרה אדומה ראה ולא אמר פרה אדומה ראה ששם רמוז שמו בר"ת להודיע שלו לבדו נתגלה סודה.

איתא במדרש מה ראה קרח לחלוק עם משה שלשלת גדולה ראה שמואל שיצא מזרעו שדן את ישראל כ"ב שנה עכ"ל, יתכן לפרש בדרך הלציי דאיכא בתורה כולה ארבע תיבות בטעם שלשלת והם ויתמהמה ויאמר וימאן וישחט ותו לא מידי, ואמרו בגמ' ברכות דל"א ע"ב על פסוק וישחט את הפר ויביאו את הנער לפני עלי דהוו מהדרי על הכהן לשחוט ואמר להם שמואל השחיטה כשרה בזר וכו' וא"כ אלו הד' תיבות רומזות למעשה הנז' ויתמהמה שהיו מתאחרין לבקש כהן לשחוט ויאמר להם שמואל שהזר כשר לשחוט, וימאן שלא רצו הכהנים לשחוט עד שבאו לעלי והודה לשמואל שכך הלכה אז וישחט וא"כ זהו שאומר המדרש שלשלת גדולה ראה חכמת שמואל הנרמזת בשלשלת בארבע תיבות הניתנים למעלה ויתמהמה לשחוט הפר ויאמר להם שמואל וימאן שלא שמעו לו עד ששאלו לטלי הכהן ואז וישחט:

כי כל העדה כולם קדושים וכו' כתב רש"י ז"ל דקרח וכל עדתו באו לבהמ"ד ושאלו על טלית שכולה תכלת ועל בית מלאה ספרים אם צריך מזוזה וכו' ואפשר שענין זה רמזוהו במ"ש כי כל העדה כולם קדושים שהוא כענין בית שמלאה ספרים ואפי"ה אתם מתנשאים על עם ה' כמו המזוזה והלא כולה ספרים כמו כל העדה שכולם קדושים ובתוכם ה' ונראה ממש ענין אחד.

ומדוע תתנשאו על קהל ה', כתב רש"י לא אתם לבדכם שמעתם אנכי ה' אלד'יך גם אנחנו שמענו, לכאורה דברי המדרש הנז' תמוהים דמה להם לתלות דבר זה בדיבור אנכי ואפשר לפרשו על פי מ"ש חז"ל במדרש דכל מה שאוכלים ישראל בעוה"ז הוא על זכות האמונה ומפרשים דעל שאר מצות אין הקב"ה צריך לשלם שכרם תכף בעוה"ז דאינו עובר על לא תלין פעולת שכיר כיון ששכרם ע"י שליח והשוכר ע"י שליח אינו עובר על לא תלין והנה כל המצות נאמרו ע"י משה כ"א אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום וא"כ הוי כשוכר ע"י עצמו ומוכרח לשלם השכר בעוה"ז וזהו שאומר המדרש שכל מה שאוכלים ישראל בעוה"ז הוא בשביל האמונה שהוא אנכי ולא יהיה לך שהם עיקר האמונה ועכשיו בא על נכון מ"ש קרח אילו אתם לבדכם שמעתם אנכי אז היה ראוי לשלם לכם שכרכם תכף דהיינו לך המלכות ולאהרן הכהונה ולשאר ישראל ולא כלום כיון שהם לא שמעו כ"א ע"י שליח אין צריך לשלם להם גדולה אבל אין הענין כן כי גם אנחנו שמענו וא"כ אתם ואנחנו במצב אחד יושבים ואין טעם למה שתקחו אתם כל הגדולות ואנחנו לא:

ועבד הלוי הוא, בספרי דרשו הוא למעט כהנים מעבודת הלוי ואפשר לפרש כמ"ש הרב האר"י זיע"א על פסוק והכהנים הלוים שלעת"ל הלוים יהיו כהנים והכהנים לוים וגם ארז"ל דעד שימחה שמו של עמלק בביאת המשיח אין השם שלם כ"י ואין הכסא שלם דחסר מהם אותיות הו"א וזה הוא מה שאומר כשיחזרו אותיות הוא אל מקומם אז ועבד הלוי בעבודת הקודש ככהנים שהם יהיו כהנים:

פרשת חקת

ויקחו אליך פרה וכו' בגמרא דרשו על פסוק אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני על שלמה המלך ע"ה שבקש לידע סוד הפרה אדומה ולא עלתה בידו וצריך לידע היכן רמוז הפרה אדומה בפסוק הנז' ואפשר שתיבות והי"א רחוק"ה עולות מספר פר"ה אדומ"ה בדקדוק אח"ז ראיתי שכ"כ הרב מדרש תלפיות ערך גימטריא:

המה מי מריבה אשר רבו בנ"י את ה' וכו', כתבו המפרשים שעל דבר שלא דיבר משה אל הצור גרם השכחה בתורה והיינו טעמא שיצאו מחלוקות אשר רבו בני ישראל וידוע מ"ש מהר"ש מאסטרופולי בליקוטי שושנים דיש קליפה המשכחת הלימוד נק' רי"ב ומשום הכי אמרו בגמרא כשרבי אלעזר שכח תלמודו קרא בס"ת במקום החדש הזה לכם החרש היה לבם לרמוז להם ששלטה בו אותה קליפה שהוא קרא אותיות רי"ב במקום דז"ך וכו' עכ"ד השייכים לנו ואפשר לפרש בזה המה מי מריבה כי תיבת מריבה הם רי"ב לרמוז כי אלו הימים הם גרמו שתשלוט אותה קליפה על דבר שהכה משה את הצור ויתכן שלזה בחר ר"א תיבות החודש הזה לכם להודיע ששכח את תלמודו בהיותם ס"ת שלהם משה שגרם השכחה בהכאת הצור וגם בשבירת הלוחות כידוע ודו"ק:

ויאמר אליו לא תעבור בי פן בחרב אצא לקראתך, במדרש הה"ד אני שלום וכי אדבר המה למלחמה עכ"ל הובא בספר אהלי יעקב, ואפשר בהקדים מה ששמעתי לפרש על לשון רש"י בפ' וישלח על פסוק עם לבן גרתי לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר אינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך שברכני הוי גביר לאחיך שהרי לא נתקיימה בי עכ"ל ומפרשים בדדך הלצ"י שתי' גביר נוטריקון ג"ר ב"י ונתקיימו אותיות גר ביעקב שגר עם לבן ונשארו אותיות ב"י שלא נתקיימו וזה כונת רש"י באומרו שהרי לא נתקיימו בי עכ"ד המפרשים ועכשיו יתכן לפרש דברי מלך אדום בדרך הנז' באמרו לא תעבור בי כונתו שלא יניחם להתגבר עליו ולקיים אותיות ב"י ולהיות ישראל גביר עליהם שהם זרע עשו, כיון שנתקיים בישראל אותיות ג"ר לא יניח אותו להוסיף אותיות ב"י ולקיים ברכת יצחק שאמר הן גביר שמתיו לך, ומוסיף עוד מלך אדום ואומר אם יתקיים בך ברכת יצחק גם אני אעשה את שלי שיצחק ברך את עשו אבי על חרבך תחיה וא"כ בחרב אצא לקראתך כונתו לומר לישר' כיון שהם עוברים על התורה אינו ראוי להוסיף אותיות ב"י על ג"ר ולהיות גביר דהרי אין הקול קול יעקב וא"כ בחרב אצא לקראתך, והמדרש בא להשיב דאין האמת עם מלך אדום ולא דבר נכונה מכמה טעמים, חדא דישראל לא היה גר והיה יושב בטח וזהו אני שלום, ועוד שלא הניחו עסק התורה שמקיימים ודברת בם זהו וכי אדבר וא"כ המה למלחמה בתמיהא:

פרשת בלק

וירא בלק בן ציפור את אשר עשה ישראל לאמורי ויגר מואב וכו' ויקץ מואב וכו', לכאורה יש כאן כפל הדברים גדול מנשוא דנראה דהיה די אם יאמר ויגר מואב ויקץ מפניהם, ויתכן דכונת הכתוב היא על דרך אחרת מן המובן, והוא כי ויגר מואב מפני העם כי רב הוא קאי על האמורי שראה מואב מה שעשה לו ישראל והוא היה ירא לעולם מן האמורי שהי' עם רב וגדול ומכובד אצלם ונצח כבר את מואב ומפני זה נשאו ק"ו וראו גבורת ישראל וממחשבה זאת קצו בחייהם מפני בני ישראל כי אמרו אם האמורי שהוא עם שאנחנו יראים ממנו לא עמדו לפני בני ישראל מה תקנה יש לנו ועל זה קצו בחייהם וק"ל:

לכה קבה לי וכו', הרב ראש דוד הקשה למה בלק לא אמר לבלעם שיברך לו ולא יקלל את ישראל כי אותה הם מבקשים שלא ילחמו עמהם, ותירץ הרב עץ חיים דבלעם לא הי' יכול לברך כ"א לקלל, אבל לא לברך אלא למי שהוא מבורך כבר וכמ"ש כי את אשר תברך מבורך, אלו תורף דבריו ז"ל, ובזה אפשר לרמוז בפסוק ויאהב קללה ותבואהו ולא חפץ בברכ' ותרחק ממנו, כי בלק אהב את הקללה לישראל ח"ו ולא חפץ בברכה לעצמו כי הברכה רחקה ממנו שהוא לא בא לכלל ברוך, ובלעם לא היה יכול לברך כ"א למבורך:

מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים, כתב רש"י רמז לו אתה רוצה לעקור אומה החוגגת שלש רגלים בשנה עכ"ל ודקדק הרב נח"ק זלה"ה דמאי רבותייהו דכל אומה ואומה יש להם חגים ע"ש מה שתירץ ולענ"ד כראה לפרש בהקדים מ"ש רז"ל בזוה"ק שכשהיו ישראל עולים לרגל היה נברא מלאך מכל פסיעה ופסיעה וא"כ האתון ראתה מלאך ה' עומד לנגדם בדרך והולך ממקום למקום ואז אמרה זה הדבר שאני רואה רומז לעלית ישראל לרגל אשר יציצו מהליכתם מלאכי צבאות וא"כ ראה והתבונן שאתה רוצה לעקור אומה כמו זאת ובודאי מלאכי אלד'ים באים לעוזרם ובזה אתי שפיר שמזכיר כאן ענין ג' רגלים דראתה מעשה הדומה לו והמראה לעין כל גדולת ישראל עוד אפשר דרמזה לו דס"ת זה שלש רגלים הוא אותיות משה שהוא נביא מצד הקדושה במדרגת בלעם בס"א כמ"ש רז"ל וא"כ הלא יש לך לירא ממנו ובאו הדברים מרומזים בתיבות אלו כי משה היה אוריין תליתאי ויהב תורה לעם תליתאי וכו':

כתב הילקוט חדש ערך יעקב סימן ס"ט הא דאמר בלעם כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל ר"ל היאך יכולני לעשות כשפים להם אין לך גדול במכשפים כמו אבי זקני לבן ולא היה יכול בכשפים ליעקב, וזהו כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל בימי בלעם עכ"ל וכן ר"ת "לא "נחש ביעקב הוא לבן:

נאם שומע אמרי אל ויודע דעת עליון אשר מחזה שדי יחזה כופל וגלוי עינים, וכתב רש"י לעיל פסוק ד' דלא היה לו כח לעמוד על רגליו ונופל על פניו לפי שהיה ערל ומאוס להיות נגלה עליו בקומה זקופה עכ"ד ודורשי רשומות רמזו דס"ת יחזה נופל וגלוי עינים הוא מילה לרמוז שהיה חסר לו מצוה זו כדי שיוכל לשרות עליו הקדושה ואנן בדידן נוסיף דתיבות אלו ר"ת ענו דידוע דהעניו שכינה עמו לא כן רשע הזה היה לו רוח גבוה וכתותי מכתת שעוריה וראוי לגדעו כאשרה על כן לא יקומו רשעים לפני אלהים כי כפול יפול לפניו:

אלא דמדרש הנז' שהביא רש"י לכאורה הוא חלוק על מ"ש הילקוט חדש ע' מילה סי' כ"ד בשם אבות דר' נתן דבלעם נולד מהול ואיך קאמר דהיה ערל אלא דלפי עכ"ד יכולים להשוות דבריהם ולומר דאעפ"י שהיה מהול מצד הטבע ולא עשאו למצוה ולא הטיפו ממנו דם מילה נקרא ערל והראיה ממה דק"ל הנודר מן הערלים דאסור במולי אומות העולם ומותר בערלי ישראל וכו' דאין המילה נקראת אלא על שם ישראל וא"כ בלעם אעפ"י שבולד מהול ערל נקרא בהיות שלא בעשה לשם מצוה ולשמוע לדברי ה' ובזה המדרשים לא פלגן בהדייהו, ואפשר דזה כוונת הכתוב נאם שומע אמרי אל דבלעם כיון שכבר היה מהול ההוא אמר שנקרא שומע אמרי אל כאילו אותה המילה בעשית לשם מצות השי"ת וזה שקר גמור לקושטא דמילתא מ"מ הוא היה רוצה לטהר את השרץ ולהיות חזיר טהור ובהמשיך טעותו היה חושב דהיה בו קדושה כישראל דבמילה יש להם הוי"ה מבפנים ושדי מבחוץ כידוע וזהו רמז באומרו ויודע דעת עליון הנרמז בשם הוי"ה ב"ה והטעם שהיה טועה בו בלעם הוא אשר מחזה שדי שהוא במילה מבחוץ יחזה וכו' שבתיבות אלו בס"ת נרמז תיבת מילה כמש"ל והוא היה רואה המילה מבחוץ והיה חושב שעי"ז יודע דעת עליון הוי"ה מבפנים בהיות ששומע אמרי אל לפי דעתו שעשה מצוה כדלעיל:

אחר שכתבתי זה ראיתי באבות דר' נתן ד"כ דמפסוק זה עצמו הביא ראיה דבלעם נולד מהול דז"ל שם אף בלעם הרשע יצא מהול שנאמר נאם שומע אמרי אל עכ"ל ולא פירש מהיכא משמע שהיה מהול ובכל מה שכתבתי אתי שפיר ונכון, וכתב שם הרב כסא רחמים וז"ל בקונטריס כתבתי דיש ורז"ל שאמרו שהיה ערל וכך הם פשט דברי רש"י ז"ל פרשת לך לך ופ' בלק אמנם הרב מחזור קטן בפ"י דכ"א רצה להסכים דברי רש"י ז"ל גם אי אמרינן דנולד מהול וסייעיה הרב המובהק מהר"י ב"ן נר"ו ממתניתין ע"ש ואכמ"ל עכ"ל וספר מחזור קטן אין בידי כעת אלא דממ"ש דהריב"ן סייעיה ממתניתין ניכר שישובו הוא כמש"ל והסיעתא היא מהמשנה דנדרים דל"א הנודר שאיני נהנה מהערלים אסור במולי אוה"ע ומותר בערלי ישראל ככל הכתוב אחת למעלה ואם כנים הדברים אנכי אשמח שכיוונתי לדעת קדושים, אח"ז בא לידי ספר הנז' וראיתי שתירץ דבלעם היה קוסם ופגם במילה והיה נחשב כערל ולענ"ד נראה כמ"ש:

פרשת פינחס

ברש"י ואלה בני שותלח וכו' צא וחשוב ותמצא בפ' זו נ"ז משפחות ומבני לוי ח' הרי ס"ה וזהו שנאמר כי אתם המעט וכו' ה"א מעט חמשה חסרים ממשפחות כל העמים שהן שבעים אף זו הבנתי מיסודו של ר' משה הדרשן עכ"ל ויומתק ענין זה בהקדים מ"ש מהר"ש מאסטרופולי ז"ל בפרח שושן על המדרש ובני ישראל יוצאים ביד רמה פרמה עבד להו ופירש הרב הנז' דמק"ך צירופי אלד'ים היו לישראל מ"ט ולפרעה היתה לו יניקה מע"א צירופים ומשה לקח ממנו י"ו ועם מ"ט שהיו להם לישראל נעשו ס"ה כמנין שם אדנות עש"ד באורך והשתא אתי שפיר שישראל שהיו ס"ה משפחות הוצרכו לס"ה צירופי אלהים והוא הנרמז באומרו כי אתם המעט כי מע"ט עם הכולל גימטריא ק"ך וגם מכ"ל ע"ה גימטריא אלד'ים עם האותיות וגם שם רומז כיצד היו מחולקים הצירופים דהיינו מ"ט מתיבת מע"ט היו לישראל (וע' עם הכולל שמשלים מעט לק"ך) וע"א לעמים ועכשיו חזרו פה המרומזים בה"א דהמע"ט כמ"ש רש"י ז"ל שחסרים ה' דוקא מע' ואחד של הכולל שהיה להם לאומות יניקה בהם וזהו שאומר הכתוב לא מרובכם מכ"ל לא בשביל שהיה לכם רוב מצירופי אלק"ים הנרמזים בתיבת מכ"ל כמש"ל חשק בכם כי אדרבא אתם היה לכם מ"ט ממע"ט אלא שהקב"ה בחסדיו שלח את משה עבדו והוסיף י"ו צירופים ונעשה ה' מעט חסר מע' אומות ודו"ק:

פרשת מטות

איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה וכו' ככל היוצא מפיו יעשה, יתכן לפרש איש כי ידור לא ידור כי אם לה' ולא לדברים אחרים דלמה ידור הלא יותר טוב שלא ידור ויעשה אותו דבר ואינו צריך שידור כי בזה הנדר קרוב להפסיד שמא לא יוכל לקיים ויחטא לזה לא ידור האדם כ"א נדר לה' שבזה יכול לידור כשהוא בצרה כדי שזכות הנדר יועיל לו וכבר אמרו רז"ל שידור בשעת צרה צדקה או יקבל עליו איזה מעשים טובים או לימוד התורה כדי שבזכות זאת יצילהו ה' וזהו איש כי ידור דוקא נדר לה' או השבע שבועה לה' לאסור איסר על נפשו דוקא דבר הנוגע לנפש אבל שאר דברים לא יחל דברו כ"א ככל היוצא מפיו יעשה שכל מה שרוצה לידור יעשהו תכף ולא יוציאהו בשפתיו כי מה ירויח בזה הלא קרוב להפסד ורחוק לשכר שמא לא יוכל לקיימו מאיזה צד ודו"ק:

במדרש איתא איש כי ידור נדר לה' הה"ד כי לא ידע האדם את עתו עכ"ל הובא בנח"ק ע"ש מה שפי' ונ"ל לפרש בדרך אחרת דהנה קשה בפסוק הכפל כי ידור נדר דהיה די אם יאמר כי ידור לה' או יאמר כי ידור נדר ותו לא לה' למה לי לזה פירש המדרש דטעם לשון הכתוב הוא דכשידור האדם תכף יאמר נדר לה' ויאמר אם יגזור ה' בחיים כי אינו בידו לקיימו שהרי אם ימות גבר היחיה לקיים נדרו וא"כ הדבר מסור ביד ה' וזהו נדר לה' וע"ז אומר המדרש כי לא ידע האדם את עתו ומשום הכי איש כי ידור נדר לה' תכף יאמר אם יגזור ה' בחיים כי בידו הוא לקיים וכן מצינו ביעקב שאמר הכתוב וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים עמדי כמי שאומר אם ירצה ה':

הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסור מעל בה' על דבר פעור ותהי המגפה בעדת ה' וכו' יש לדקדק מהו אומרו ותהי המגפה בעדת ה' וכו' והיה נראה די אם יאמר למסור מעל בה' וכו' ל"ל למימר העונש שבא עליהם על ידי העבירה הלא העיקר הוא לומר העבירה שגרמו לישראל ונראה לפרש כמ"ש רז"ל על הכתוב וגם את הבהמה תהרגו אם אדם חטא בהמה מה חטאה אלא מפני כבוד הבריות שלא יאמרו זו היא שנהרג פלוני על ידה ומעין זה מצינו לא תלין נבלתו על העץ כי קללת אלהים תלוי וזה כונת הכתוב הן הנה ופירש"י מלמד שהיו מבזין אותם זו היא שנכשל פלוני על ידה וכיון שהם מתו במגפה משום כבוד הבריות שלא יאמרו זו היא שגרמה מיתה לפלוני משום זה ראוי להרגם ועל זה הדבר כעס משה רבינו עליו השלום עליהם כיון שהם היו יודעים שהיתה מגפה בעדת ישראל על ידם היה להם ללמוד מן אותו ששנינו וגם את הבהמה תהרגו משום כבוד של הבריות וקל להבין:

הן הנה וכו' כתב הרב מראית העין על סנהדרין דליח ממ"ש בגמרא מי פתי יסור הנה חסר לב ואמרה לו אמר הקב"ה מי פתאו לזה (אדה"ר) אשה וכו' וכתב וז"ל אפשר לרמוז שאם תסיר ממספר אשה לב ישאר רע"ה עם הכולל וזה רמז מי פתי חסר לב שחסר לב מאשה ונשאר רעה ובמקום אשה ישאר רעה ודבקתו הרעה עוד יש לרמוז דאם ממספר אשה יסיר ס' ישאר מרה עם הכולל רמז מי פתי יסור הנה יסיר ס' במספר הנה מאשה ונשאר מרה והרמז שבטל התורה ס' מסכתות ועי"ז נדבק ביצה"ר והאשה שנתנה לעזר תשאר מרה לו וזש"ה מי פתי יסור הנה עכ"ל בקיצור קצת ובזה הרי הוא כמבואר רמז הנז' בפסוק הן הנה היו לבנ"י שהם הסירו הנה ובטלו מה שכתוב בתורה וחטאו בנשי מדין ואמטו להכי נשאר מרה באחרונה ותהי המגפה בעדת ה' ובמ"ש הרב ז"ל כשתסיר לב מאשה נשאר רעה בא על נכון לשון רז"ל אשה רעה צרעת לבעלה כשהאשה אין לה דעת וחסרה לב ונשאר רעה והיינו אשה שנעשית רעה במספר מחמת שמסר לה לב הויא צרעת הבית ואולת בידיה תהרסנה כי זאת תורת אשר בו נגע הצרעת ונתץ את אבניו ואת עציו בבית המנוגעת:

וכן יש לרמוז במ"ש הכתוב ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו פן יחסר לב ודבקתו הרעה ח"ו, ובמ"ש הרב ז"ל דתיבת הנה בגימטריא ס' כנגד ס' מסכתות אתי שפיר מה שכתוב בזוהר הקדוש על פרשת מקץ בדף קצ"ג דאורייתא מכרזת ואומרת בכל יום קמיה בר נש מי פתי יסור הנה חסר לב ואמרה לו דרצה לומר דייתי וילמוד ששים מסכתות של תלמוד הגדול שהוא נותן לפתאים ערמה:

פרשת מסעי

כתב בפני דוד בשם מדרש תנחומא אמר הקב"ה חביבה עלי ארץ ישראל יותר מן הכל למה שאני הוא שהתרתי אותה וכ"ה אומר ביום ההוא נשאתי את ידי עכ"ל, והוא תמוה ופי' הרב ווי העמודים דלביטול טענת אומות העולם שאומרים לסטים אתם שכבשתם את הארץ נתנו רז"ל תשובה דהקב"ה הוא מלך וקי"ל כל הכתוב בפרשת מלך מלך מותר בו וא"כ כתוב שם שדותיכם יקח ויתן לעבדיו ולזה לקח א"י ונתנה לנו עבדיו וזהו שאמר חביבה עלי א"י שאני מדין מלך התרתי אותה עכ"ד ולענ"ד אפשר לפרש בהקדים מ"ש רז"ל על חקירה אחת דכיצד הקב"ה השרה שכינתו על בית המקדש בהיות שבודאי עבדו הגוים ע"ז בכל הר וגבעה וא"כ הוא מאוס לגבוה כאשר מצאנו במקומות אחרים שבמקום שכבר היה שם הע"ז שוב אינו חוזר ונראה לגבוה ותירצו דשאני בית המקדש דהשכינה שרתה עליו כבר בשעת עקידת יצחק בהר ההוא וכל מקום שכבר שרתה שם שכינה שוב לא תוכל הסט"א ליכנס לשם וא"כ הר ציון תהיה פלטה וניצול מהסט"א עכ"ד וידוע דעיקר קדושת ארץ ישראל היא בית המקדש דמשם יוצא לה הקדושה וכל חשיבותה וזהו שאומר המדרש חביבה עלי ארץ ישראל שאני התרתי כשנראתי לאברהם בהר המוריה התרתי אותה לעת"ל ומביא ראיה דנשבע שם הקב"ה כמ"ש בי נשבעתי נאם ה' כי יען אשר עשית את הדבר הזה וכו' והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכו' וירש זרעך את שער אויביו וזאת הוא השבועה ביום ההוא נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים וכו' אשר תרתי אותה וכו' (יחזקאל ך')

למטה יהודה כלב בן יפונה למטה שמעון וכו' למטה בנימין אלידד בן כסלון, יש לדקדק דבאלו הג' שבטים לא נאמר בהם נשיא וגם לא נאמר לבני יאודה לבני שמעון וכו' כמ"ש בשאר השבטים והרב פני דוד תירץ משם הר' אמרי נועם משם ר' נסים גאון ז"ל דהטעם דכלב כבר היה נשיא ובשמעו] משום שחטא הנשיא ואלידד הוא אלדד וזכה לנבואה ונביא עדיף מנשיא עכ"ד, ועפ"ז אפשר דבמקום דנאמר בהם נשיא צודק לומר בני אך במקום דלא כתיב נשיא אין צודק לומר בני עכ"ל הפני דוד ולי אני עבדו נ"ל דיכולין ליישב בדרך אחר דכלב ושמואל בן עמיהיד ואלידד היו כבר נשיאים מקודם על שבטם דסברא הוא, כשמת זמרי תכף מינוהו וגם אלדד מיום שנעשה נביא החשיבוהו וכשמת הנשיא מינוהו ומשום זה לא קאמר בהן נשיא לא כן האחרים באותו צווי עצמו נתמנו להיות נשיאים על פי הדיבור ואומרו נשיא הוא שאמר להם שימנוהו עתה לנשיא לא כן הג' אחרים כבר היו והוא הטעם למה אמר באלו בני כי כיון שהאבות מתו במדבר עכשיו צריך למנות נשיא על הבנים דוקא לא כן הג' ראשונים כלב ושמואל בן עמיהוד ואלידד כבר היו נשיאים גם על האבות ולא נתחדשו עכשיו על הבנים הנכנסים לארץ דוקא ודו"ק:

תוכן העניינים

לי לישועה (על התנך)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה