לי לישועה (על התנך)· רבי ישועה ב"ר יצחק הלוי
כתובים · משלי
סי' ב' כי אם לבינה תקרא לתבונה תתן קולך, אפשר לרמוז כמ"ש המקובלים דהבינה נקראת תבונה מן התפארת ולמטה, ועוד אמרו כי קול הוא כינוי לתפארת, וא"כ זהו שאומר הכתוב אם לבינה תקרא כשתתן קולך דהיינו ת"ת יקרא תבונה וק"ל:
סי' ג' כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה, בהקדים מ"ש מוהרחזו בשער ההקדמות דז"א ונוקביה יצאו מארבע הבלים מנשיקין דאו"א ודבור של פיוס וז"א יצא מד' הבלים ונוקביה מן הדבור דאבא יע"ש, אפשר דזה רומז הפסוק וכאב דהיינו אבא את בן דרומזים למלכות דאת רומז למלכות ושם ב"ן הוא גם כן במלכות, ירצה ר"ל נעשה מן הריצוי דהיינו דבור הפיוס:
סי' ח' אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום, כתב במדרש תלפיות ערך בהכ"נ וז"ל במדרש ילמדנו הביאו ילקוט משלי מעשה באשה אחת שהזקינה הרבה באה לפני ר' יוסף הגלילי בן חלפתא אמרה לו רבי זקנתי יותר מדאי, ומעכשיו חיים של ניוול הם שאיני טועמת לא מאכל ולא משתה ואני מבקשת ליפטר מן העולם אמר לה במה הארכת כ"כ א"ל למודה אני אפי' יש לי דבר חביב אני מנחת אותו ומשכמת לביה"כ בכל יום א"ל מנעי עצמך מביה"כ ג' ימים זא"ז הלכה ועשתה כך וביום הג' חלתה ומתה ולכך אמר שלמה אשרי אדם שומע לי מה כתיב אחריו כי מוצאי מצא חיים עכ"ל, וכתב הרב מד"ת אך קשה האיך נתן ר"י עצה לזקנה שתקרב מיתתה ומה לו לתת עצה שתמות שהרי ר' חנינא בן תרדיון שהי' בצער הספוגים על לבו כדאמרינן בע"ז וא"ל תלמידיו פתח פיך ויכנס האש ולא רצה וכו' כ"ש בנידון דידן כזה שלא מן הדין לתת לה עצה לקרב מיתתה, ובדוחק י"ל שר"י עשאו ע"ד עת לעשות לה' הפרו תורתך שבראותו שהיתה אשה זקנה דלא שייך בה באים ללמוד תורה הימנה כדרך האיש הזקן וכו' נתחכם לתת לה עצה כזאת אע"פ שאינו מהראוי כדי שילמדו העולם מעלת השכמת בהכ"נ וכו', עוד תירץ הרב וז"ל עוד אפש"ל דשאני ר"ח בן תרדיון אם הי' פותח פיו נמצא שבידיו ממית עצמו וכו' משא"כ בנד"ד חדא שהדבר בספק ועוד שהיא עצמה אינה ממיתה עצמה בידים וגם זה דוחק עכ"ל ותירוץ זה של הרב הוא אמיתי ואינו דחוק לפי דעתי כי חילוק זה יש בין השני מעשים, אבל הקושיא מעיקרה ממעשה דר"ח בן תרדיון לא אלימא, ולא ידעתי למה לא הקשה ממ"ש בש"ס בכמה מקומות בעו רחמי עליה ונח נפשיה, דר' יוסי ראה שהיא מבקשת ליפטר וטענותיה נכונות והיינו הך דאמרו בש"ס דהוי תקיפא ליה עלמא טובא וע"כ נתן לה עצה למונעה מדברים המעכבים מיתתה ודבר המונע מיתה מותר להסירו וכמ"ש ביו"ד סי' של"ט ס"א בהג"ה כשאינו עושה מעשה בגוף החולה וא"כ ר' יוסי עשה כהוגן ליתן לה עצה זו ואפשר שנתיירא שמא היא תעשה דבר אחר יותר קשה לקרב מיתתה שהיא אשה שחייה חיים של ניוול ומבקשת ליפטר מן העולם:
וא"כ כדי שלא תעשה דבר האסור נתן לה עצה למונעה השכמת בית הכנסת בשב ואל תעשה וזהו תיקון לה וא"כ רצונך להקשות למה ר"א כשהיה בצער גדול לא רצה לקרב מיתתו הרבה תירוצים בדבר חדא שרצה להתחסד עם קונו אעפ"י שהיה מותר והראיה היא שכך יעצו לו תלמידיו שבודאי היו חכמים ולא יאמרו לעשות דבר איסור גדול אם לא ראו שהשעה צריכה לכך ועוד אפשר שר"ח כיון שמיתתו באה לו על ידי אדם עדיין לא היה יודע אם הקב"ה רוצה ליטול נשמתו ממנו או רוצה להצילו על ידי נס ואם כן כיצד יסייע במיתתו לא כן במעשה דאותה זקנה וגם באותם מעשים של הש"ס דבעו רחמי כדי שימות המיתה תבא מאת ה' ולא ע"י אדם וא"כ רב המרחק ביניהם:
סי' ט' מי פתי יסור הנה חסר לב ואמרה לו, בזוה"ק ריש פ' מקץ אמרו דאורייתא מכרזת בכל יום קמי בני נשא פסוקא זה כדי שיבואו ללמוד תורה ויתחכמו שהתורה נותנת לפתאים ערמה לנער דעת ומזימה ואפשר לומר דבפסוק זה נמצא רמז לתורה דתיבת בינה במספרה עולה ס' כנגד ס' מסכתות כמ"ש הרב מראית העין ז"ל בחידושיו על סנהדרין דף ל"ח לפי ענינו יע"ש והתלמוד הוא בלול ממקרא וכו' וידוע דאותיות ראשונות מחמשה חומשי תורה ונביאים ואותיות אחרונות הם ל"ב ל"ו בי"ת דבראשית ולמ"ד דישראל בתורה הם ל"ב וי"ו דויהי אחרי מות ולמד דויעל בנביאים הם ל"ו וזש"ה מי פתי ורוצה להסיר פתיותו יבא ללמוד הנה שהם ס' מסכתות שבתלמוד וגם חסר לב שחסר לו חמשה חומשי תורה שם ימצאנו ואותו שאינו יודע הנביאים אמרה לו שהכל שם בתלמוד פירושו ודיוקו עמו כי שם בלול הכל כאשר לכל:
סי' י' ברכות לראש צדיק ופי רשעים יכסה חמס, אפשר לרמוז ברכות לראש וכו' דהיינו ברכות הנהנין קודם האכילה והיינו לראש הוי צדיק דכל הזהיר במילי דברכות נקרא צדיק כמ"ש רז"ל והרשעים שאוכלים בלא ברכה בפיהם מכסים חמס שהם גוזלים כמ"ש בגמרא דברכות גוזל אביו ואמו זה הנהנה בעולם הזה בלא ברכה וק"ל:
שם חכם לב יקח מצות, נלע"ד כי שם רמז למ"ש ר"י במסכת מנחות כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה וכו' כדכתיב זאת תורת העולה וה"ה בשאר מצות שאין האדם יכול לקיימם שקריאתם זוהי הילולם וזה רמז הכתוב חכם בתורה ולב רומז לתורה שמתחלת בבי"ת ומסיימת בלמ"ד יקח מצות קונה אותם בלימודו:
או יאמר רמז למ"ש בקידושין דף ט"ל ע"א מ"ד ולחושבי שמו חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה וזה רמז הכתוב חכם לב שחשב בלבו לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה יקח מצוות שמעלה עליו הכתוב כאילו עשאה וק"ל:
שם כסף נבחר לשון צדיק ולב רשעים כמעט, בהקדים מ"ש חז"ל בגמרא לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שהרי מצינו שהוסיף הקב"ה ח' אותיות כדי שלא להוציא דבר מגונה כדכתיב ומן הבהמה אשר איננה טהורה והיה יכול לומר מן הבהמה הטמאה אלא שרצה להורות לנו שאין ראוי להוציא דבר מגונה מפיו אעפ"י שיצטרך להאריך בלשונו וזש"ה כסף נבחר לשון צדיק לשון הצדיק הוא כסף נבחר שמדקדק שיהיה לשון טהור כמטהר כסף מן המין המובחר שבלשונות לא כך הרשע לא איכפת ליה להוציא לשון מגונה כאשר הוא בלבו חורש מחשבות און וא"כ מה שמבקש הוא להוציא קמעא לשון קצר ותיבות מועטות אעפ"י שהם דברים מגונים כסבו"ר נבלי"ם כאשר עם לבבו וזהו שאומר ולב רשעים כמעט דאזיל בתר המועט ולא איכפת ליה אם לשונו מטונף וטמא טמא יקרא וק"ל:
סי' י"א נפש ברכה תדושן ומרום גם הוא יורה, אמרו רז"ל דמזון הנפש היא הברכה הנאמרת על האכילה וכמו שהאכילה היא מזון הגוף כך הברכה הוא חיות הנפש (הובא בספר מדרש תלפיות) והטעם מובן מאליו כיון שע"י הברכה מוריד שפע במדות עליונות ומאותו שפע בא לנפשו של אדם חיות ובזה מפורש הפסוק נפש ע"י ברכה תדושן והטעם הוא שכיון שהוא מרוה שכינת עוזינו בשפע עליון גם הוא יורה שנפשו נהנית ויהיה לה שפע וחיות וק"ל:
סי' י"ב שפת אמת תיכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר, כתב במדרש תלפיות ערך גימטריאות וז"ל אמת במס"ק ט' ואם תכפול ב' פעמים ט' עולה ח"י ומשלשו עולה ז"ך מס' קטן ט' ומריבועו לומר במ"ק ט' וכן עזה"ד וכו' ולזה אמר הכתוב שפת אמת תיכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר שקר במ"ק ששה כמנין שש מאות רכב בחור וסימנו שקר הסוס לתשועה וכו' עכ"ד והנה לא פי' המציאות בחשבון שקר וכוונתו היא ששקר במ"ק עולה ו' ואם תכפול יעלה י"ב במ"ק ג' הרי נשבר החשבון ועמד בפחות וזה ידוע אלא דיש לדקדק דגם בשקר אם תשלש יעלה י"ח שהיא ט' במ"ק בחשבון אמ"ת ונעשה חזיר טהור:
אבל נ"ל דהענין הוא דשקר אינו עומד בחשבונו ולעולם נשבר וחוזר לפחות אעפ"י שעולה לפעמים לרמות ולהדמות לאמת אח"כ חוזר ונופל כפסח הזה שיוכל להלוך איזה פסיעה או ב' פסיעות ונופל וזה יתכן שנרמז בדברי חז"ל שקר אין לו רגלים שאעפ"י שחשבונו נראה כעומד אח"ך נופל כמי שאין לו רגלים דשקרא לא קאי אבל אמת הוא יתד בל ימוט ושפת אמת תיכון לעד לא כן שקר עד ארגיעה שהוא לשון רגע וכמ"ש רש"י ז"ל אעפ"י שעומד עוד ברגע אחד ונופל וכשעולה בחשבון שלישי לח"י שהוא ט' חוזר ברביעי לנ"ד שהוא ששה במ"ק ובחמישי חוזר לשפלותו ל"ג וק"ל, והנה אותיות אמת תמצא מסודרות בס' אל"ף בי"ת זו אחר זו שקר אין לו רגלים שין קודם קוף וקוף קודם ריש לאו רישיה סיפיה כי אין לו רגלים לילך בדרך ישרה:
וכתב שם עוד וז"ל עוד אשמיעך פלאות מעלת אמת שאם תתבונן בה תראה שכל אות משלשה אותיות במילואה עולה כמספר חברתה ר"ל שאותיות מנצפ"ך תחשוב למאות בחשבון אי"ק בכ"ר וכו' ותרבע כל אות בעצמה ותכפול המרובעים זב"ז ותמצא שכל אות עולה 576000000 והוא פלא, (תקע"ו אלף אלפים) עכ"ל והדברים סתומים וצריכים ביאור והענין לדעתי הוא כמו שאבאר בע"ה תכתוב אותיות אמת במילוי בדרך זה אל"ף מ"ם תי"ו ואז תעשה חשבון כל אות בפ"ע וכל אות יעלה בחשבון הנז' תקע"ו אלף אלפים צדקו יחדיו והילך דרך החשבון שתעשה אל"ף תאמר א' פעמים ל' נשאר ל' עצמ' תכה ל' על ח' מאות כי ף' ממנצפך עולה ח' מאות ויעלה פ"ד אלף תכה כ"ד אלף על כ"ד כמ"ש הרב שאחר הריבוע תכפול ויעלו תקע"ו אלפי אלפים 576000000 מ"ם תכה מ"ם פעמים ו' מאות שכך נחשבת מ"ם סתומה באותיות מנצפ"ך ויעלו כ"ד אלף תכה כ"ד אלף בכ"ד אלף כמ"ש למעלה ויעלה תקע"ו אלפי אלפים בדקדוק, תי"ו תכה ת' על יו"ד שהיא עשרה יעלה ד' אלפים תכה סך זה על ששה יעלה כ"ד אלף כשתכפול ותכה כ"ד אלף על כ"ד אלף יעלו תקט"ו אלפי אלפים בדקדוק והוא פלא, והנני מוסיף להפליא כי תקע"ו במספר קטן יעלה ח"י והיינו טי"ת במספר קטן בחשבון אמת וגם כשתצרף חשבון כל הג' אותיות תקע"ו אלפי אלפים לכל אחת יעלה אתשכ"ח אלפי אלפים ואותיות אלו עולים במספר קטן ח"י ג"כ שהוא ט' במספר קטן כמספר אמת כי שפת אמת תיכון לעד והוא פלא כי אלו האותיות הם ר"ת ישפת "אמת "תיכון "כל "חשבונותיה ובמ"ש הרב מדרש תלפיות בחשבון ת"י נ"ח יש ט"ס שכ' אם תחלוק חלל התיבה כחללות המקום תמצא חמשה עשר אלף וכו' זה ט"ס הוא דצריך להיות מאה וחמשים אלף ואז יעלה החשבון גם מה שכתב הסא"ה ששה עשר קבין הוא ט"ס וצריך להיות ששה וכל ענין זה כתבו גם כן בערך אמת אבל שם הלשון כולו הוא מלא טעיות לאו סיפיה רישיה ולאו רישיה סיפיה:
שם באורה צדקה חיים ודרך נתיבה אל מות, אפשר לפרש כפל הענין דקשה לכאורה כיון שאמר באורח צדקה שם החיים ודאי שלא תהיה שם המות בנתיבה אבל הענין הוא כי אמרו רז"ל אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא אלו גבאי צדקה והטעם הוא כיון שלפעמים אפשר ישגה ולא יעשה כראוי ויתנו לעני אחד יותר מן הצריך יותר ממנו וכן עזה"ד וא"כ יאמרו הגבאים מה לנו ולצרה להכנס בתגר זה ומי יודע לכוון רום בני אדם ולהכיר העני הראוי והצריך יותר כדי שלא לעשות עול בחילוק ואם באולי נשגה והיה כי יצעק אל ה' וישמע תפילתם והנה עבדיך מוכים מכת מות ומה לנו לזאת הסכנה הלא שב ואל תעשה עדיף, לזה בא הכתוב לומר באורח צדקה חיים שכרה גדול ולא תירא להיות גבאי כי דרך נתיבה אל מות לא יאונה לצדיק כל און אם יעשה אדם מה שבידו:
סי' י"ז אדם חסר לב תוקע כף עורב ערובה לפני רעהו, אפשר לרמוז כי הבן אדם משלשה עשר שנים ואילך כבר מכירתו מכירה וערבנותו ערבנות וזה נרמז באומרו אדם גימטריא מ"ה חסר לב כשתחסר ממנו ל"ב ממ"ה ישארו י"ג ואז תוקע כף וגם עורב ערובה להיות ערב לפני רעהו
סי' י"ט יראת ה' לחיים ושבע ילין בל יפקד רע, בגמרא דרשו סוף פסוק זה על הישן אחר שהשביע נפשו מלימוד התורה שלא יחלום חלומות רעים ואפשר לפרש גם התחלת הפסוק בענין זה בהקדים מ"ש האר"י ז"ל דהנשמות בלילה כשהצדיקים ישנים עולות בסוד מיין לשכינת עוזינו ומקבלות שם חיות לחזור לגוף בסוד חדשים לבקרים וגם ידוע שתיבת יראת ה' הם כינוי לשכינה וזה פי' הפסוק יראת ה' לחיים יראת ה' מקבלת הנשמות ליתן להם חיים בלילות ומי שהשביע עצמו מן התורה גם לא יחלום חלומות רעים כמ"ש בגמרא ובזה עולה כל הפסוק בענין א' וזה יתיישב הרבה עם מ"ש האר"י ז"ל שהלימוד קודם לישן מועיל כדי שהמזיקין יניחו הנשמה לעלות דאל"כ יעכבו אותה והיינו טעמא שבאים עליו חלומות רעים ודו"ק:
סי' כ"ג כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך, אמרו רז"ל כי ארבע גליות נמשכו ממה שהקב"ה דילג הקץ במצרים ק"ץ שנים ויצאו ברד"ו ועוד אמרו שגאולת מצרים וגם הגאולה העתידה היא ממדת הבינה הנרמזת בתיבת אש"ר וכו' ואפשר לפרש בזה מש"ה כי תשב ללחום מלשון מלחמה שאתה רוצה לפרוק מעליך עול המושל הגלות החיל הזה ולעורר את האהבה ולהביא הגאולה וכמו שרצו לעשות כמה גדולים מישראל בין תבין את אשר לפניך מה שמדת אש"ר לפניך הקדימה גאולת מצרים לפני הזמן גם לפניך גימ' ק"ץ שכ"כ היו השנים שהקדימה לפני הזמן וגאלנו, עוד אפשר לפרש במ"ש בזוה"ק פ' פנחס דרנ"ה ע"ב ובעשור לחודש השביעי הזה תענו את נפשותיכם תקינו ביה ה' עינויין בגין דתתלבן ה' זעירא מה' עילאה וכו' והאי איהו רזא דלשון של זהורית בגין דכל חובין דישראל מטון לגבי מלכות ותשובה דאיהי בינה מלבנת לון עכ"ל וזהו כי תשב מלשון תשובה ללחום מלשון לחם ליתן שפע לשכינת עוזינו מלכותו בכל משלה בין תבין את אשר בין תבין שע"י התשובה תהיה מביא שפע ממדת הבינה הנקראת תבונה כשמשפעת לבניה למדת המלכות וזהו את אשר לפניך שהמלכות מתכנה בתיבת את ואשר כינוי לבינה וק"ל:
סי' כ"ד כי שבע יפול צדיק וקם ורשע יפול באחת, יתכן שרומז לז' אומות שבאו להלחם עם ישראל והם מצרים עמלק מואב כשדים פרסיים יונים רומיים דהיינו אדום הרי שבע יפול צדיק שהוא ישראל וקם שהקב"ה עוזרו וס"ת שב"ע יפו"ל צדי"ק וק"ם הוא עמלק דהיינו גוג ומגוג שעתידין להלחם בישראל באחרונה קודם ביאת משיחנו וזהו אמרו ורשע שהוא ארמילוס הרשע מזרע עמלק יפול באחת שהוא במלחמה אחרונה בביאת משיחנו בב"א:
סי' כ"ח אשרי אדם מפחד תמיד, איתא בילקוט איוב דקט"ז הובא בילקוט חדש ע' חטא ש כח ף שר והוא מהש"ס כל המפחד בידוע שהוא חוטא שנא' פחדו בציון חטאים ואלא הא דכתיב אשרי אדם מפחד תמיד היינו בדברי תורה עכ"ד ורמזתי דר"ת אשרי "אדם "מפחד "תמיד הוא אמ"ת שהיא התורה דבדברי תורה צריך לפחד תמיד, ובדרך אחרת יבא על נכון רמז הנז' במ"ש רז"ל על אותו חכם שהזהיר לבעל תשובה שיקבל עליו לומר לעולם האמת ותו לא ועל ידי שהיה מתפחד תמיד שמא ישאלו אותו אם עשה כו"ש והוא לא יוכל להכחידם היה נזהר מעשות כל רע ובזה אתי שפיר דר"ת אמת הוא אשרי אדם מפחד תמיד וק"ל:
סי' כ"ט גאות אדם ישפילנו, אפשר כי גא"ה גימט' ט' סוף החשבון וסמוך לו עשר שחוזר להיות אחד במספר קטן שפלות אחר שפלות ועוד זאת כי אדם ג"כ ט' במספר קטן ואחריו ג"כ יבא עשר שחוזר להיות אחד ועוד כי אדם במילוי אלף דלת מם הם אותיות מפלת לאדם וזהו כשהוא במילוי מלא רוח וגאם וזהו גאות אדם כשתמצא האדם במילוי דרך גאוה תמצא בו אשה מפלת והיינו ישפילנו:
ס' ל' דרך אניה בלב ים, אמרתי לת"ח בשעת לויה רמז בפסוק הנז' דאני"ה ר"ת אנא ה' הושיעה נא דמי צריך לרחמים כעובר אורח מעבר לים הגדול ובא וראה שכן נרמז בפסוק דרך אניה בלב ים דברי דוד המלך בתהילים דכן בתוך אנא ונא לשונות של בקשה נמצא ה' הושיעה ר"ת י"ה שרומז לחו"ב והיינו בלב נתיבות חכמה וים כינוי לבינה ובזה דרך אני"ה שהיא ר"ת אנא ה' הושיעה נא בתוכה היא לב ים י"ה שיושיע מכל צרה וק"ל:
סי' ל"א אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה ר"ת אחי"ם מו"ם ר"ל דאעפ"י שתהיה האשה אשת חיל ובעלת שלמות גדול מ"מ אם יש לה אחים רשעים הויא מום קבוע דארז"ל יבדוק באחיה כי רוב בנים דומים לאחי אימן:
שם ויהללוה בשערים מעשיה, נראה לכאורה דהול"ל ויהללו בשערים מעשים בלא ה' דתיבת ויהללוה אינו נדבק יפה בתיבות שאחריה, ונ"ל דפירושה ויהלולה לאשת חיל, ומה יאמרו דמעשיה בשערים, והוא מ"ש בגמ' הני נשי במאי זכיין באקרויי ביניהו ונטרן לגברייהו עד דאתו מבי מדרשא והבתי מדרשות נקראו שערים כידוע, וא"כ זהו השבח של האשת חיל שהיו מעשיה מצויינים בשערים באקרויי בנייהו ונטרן לגברייהו וכו':
או אפשר לומר ג"כ דהיתה עושה כמ"ש בגמ' על משנה דאבות ר' יהושע בן פרחיה אשרי יולדתו שהוליכתו לבית המדרש בעריסה כדי שישמע דברי תורה מקטנותו וזהו מעשיה בשערים וק"ל: