אור ברסלב
לי לישועה (על התנך) כתובים › תהלים

לי לישועה (על התנך)· רבי ישועה ב"ר יצחק הלוי

כתובים · תהלים

כתובים

תהלים, סי' ח' ותחסרהו מעט מאלהים, פסוק זה דרשו אותו חכמי האמת ז"ל על מרע"ה שהשיג לידע סוד קי"ט מק"ך צירופי אלהי"ם שהם בבינ' עילא' וזהו ותחסרהו מעט מאלהים מע"ט גימטריא קי"ט מאלהי"ם עכ"ד, ואפשר לרמוז עוד בזה בהקדים מ"ש בשער ההקדמות דף ח"ן ע"א וז"ל הנה מרע"ה היה כולל כל אלו הק"ך צירופים בסוד בשג"ם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה כי משה בגימט' בשג"ם וכו' והיו מתחלקים בו הק"ך כנז' בהג"ה שנתחלקו לד' מדריגות של שלשים צירופים כל אחת (והוא סוד שלשים באמה אורך היריעה האחת וד' באמה וכו') והנה ד' פעמים אלהי"ם גימטריא מש"ד עם הכולל הוא משה עד כאן לשונו, ואפשר לרמוז זה ותחסרהו מע"ט היינו שמספר הארבע אלהי"ם הם מע"ט פחות משמו שם מש"ד וחסר א' למנין משה וא"ש ההי"ב.

סי' י"ד מי יתן מציון ישועת ישראל וכו' עד יגל יעקב ישמח ישראל, ק' למה התחיל בישראל וסיים ביעקב ויש', והקדים יעקב ליש', הרי ידוע דכשישראל צדיקים והם מוכשרים נקראים בשם ישראל וכלפי לייא כשאינם מתוקנים נקראים יעקב וא"כ למה הקדימו ולא די זה שנותן גילה ליעקב ושמחה לישראל, והלא גילה גדולה משמחה ומן הראוי ליתן הגדולה לגדול:

ולתרץ כ"ז נקדים משל ההווה ומצוי בכל מקום בהיות איזה מלחמה במלכות אחד על מלכות אחר שעשה עמו עול והקניטו וכל העם מקצה יחד ישאו קולם באף וחימה להשמיד להרוג ולאבד אותה הממלכה מן העולם והסכימו לקבץ כל הגבורים העומדים בפרץ חיל גדול ולשולחם באניות עד מקום המדינה העושה עמהם מלחמה וכך היה וילכו החיל הנז' בימים ומדברות בטורח גדול במצור ובמצוק עד שהגיעו למקום אשר נראו אויביו משם, ויערכו מערכה לקראת מערכה והתחילו ללחום יום אחר יום אין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו כי התחילו בהם חולאים וחוסר מאכל אין לחם ואין שמלה ועומדים לחורב ביום ולקרח בלילה, וכאלה רבות עברו מרבבות עד אשר התחילו לנצח ולהשמיד ולהרוג את האויבים עד אשר לא נשאר בהם תקומה ושלחו תו"מ ציר אמונים למלכותם להודיע שכבר נצחו, הנה באותה הממלכה תכף התחילו לשמוח עשו שלשה ימים משתה ושמחה גילה ורינה יום ולילה לא ישבותו כשמחת בית השואבה כל א' אומר נצחנו ועשינו כו"כ הקטון והצעיר והחלש והירא כולם עכשיו מדברים בכח גדול וביד חזקה ושמחו שמחה שאין לה שיעור, אדי ביני ביני הגבורים לא באו ולא שקטו כי עדיין לא חזרה בהם הנשמה מרוב התלאות ואעפ"י ששמחה היא להם מ"מ נשבר גופם ועדיין אינם יכולים לשמוח כ"א מעט, הנמשל בזה הוא כשהקב"ה עושה תשועה בשביל הצדיקים העומדים בפרץ נקראת תשועת ישראל שהם הצדיקים והקב"ה במדת הרחמים, שב את שבות עמו כולו ואפילו למי שאינו ראוי ועושה להם תשועה, אז מי ששמח יותר הם הנקראים יעקב אשר לא עמל בו ולא גדלו יגל יעקב גילה אחר גילה, אבל הצדיקים שיראים שמא אבדו זכותם שמתים דוקא דו"ק והאריך.

סי' י"ז בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא זמותי בל יעבור פי לפעולת אדם בדבר שפתיך אני שמרתי ארחות פריץ תמוך אשורי במעגלותך בל נמוטו פעמי, אפש"ל כמ"ש רז"ל דבמכת חשך במצרים ג' ימים ראשונים היתה בהם שימותו הרשעים שבישראל ולא יראו מצרים כשקוברים אותם שלא יאמרו גם ישראל לקו והדבר היה מוכרח לצרף ישראל ולהוציאם כולם צדיקים וג' ימים שניים היו כדי שיראו ישראל כל מצפוני מצרים והיו נכנסים בפניהם ולא היה דבר נסתר מהם כששאלו מהם כלי זהב וכלי כסף ושמלות אם יאמרו להם לא יש לנו היו ישראל אומרים כבר ראינו אותם בימי החשך והוא במקום פלוני ואז המצרים היו אומרים צריכים ליתן להם שהרי הם ראו ואילו היו רוצים כבר היו לוקחים אותם בימי החשך כי מי מונע אותם הרי אותם ג' ימים אחרונים לא קמו איש מתחתיו עומד אינו יכול לישב יושב אינו יכול לעמוד וכמ"ש רז"ל, והנה זה אומר הכתוב בחנת לבי כשראית העינוי שלי במצרים וכמ"ש ראיתי את עני עמי וכו' אומרת כנסת ישראל בחנת לבי וראית את עניי וראית ג"כ שהאמנתי בך כשאמר משה שאתה גואלינו וכמ"ש ויאמן העם כי פקד ה' את העם וזהו פקדת לילה שהוא רומז לגלות וגם פקדת עליהם חשך כלילה והטעם צרפתני בל תמצא כשהיו מתים הרשעים לצרפני בל תמצא שלא יראו המצרים עונש זה, ועוד טעם אחר כשאשאל מהם כלי כסף וכלי זהב שהם שכר טורחי וכמ"ש בגמרא במעשה דגביהא בן פסיסא לפעולת אדם פעולתי אשר עבדתי בה ועוד שאתה הבטחת לאברהם אבינו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול בדבר שפתיך ובזה החשך שראיתי כל מצפוני מצרים זמותי בל יעבור פי המצרי לא ישיבני לעבור פי ולשקר בי וישלם לי לפעולת אדם וגם דבר שפתיך שהבטחת לאברהם כי על כן שמרתי ארחות פריץ ופשפשתי כל מצפוניו ומששתי את כל כליו ועי"ז אצא ברכוש גדול כדי שתמוך אשורי במעגלוחך כשנקבל תורתך בל נמוטו פעמי כי אם אין קמח אין תורה ויהיה לי במה להתפרנס בל ימוטו פעמי:

סי' י"ט יראת ה' טהורה עומדת לעד משפטי ה' אמת צדקו יחדיו, אפשר במ"ש רז"ל על פ' והיה אמונת עתך חוסן וכו' שדרשו על סדר המשניות ואח"כ אמרו אם יראת ה' אוצרו אין ואם לא לא וזשה"כ יראת ה' טהורה אז משפטי ה' אמת צדקו יחדיו אבל אם לא יש יראת ה' טהורה אז תורתו אינה מועילה לו:

אי נמי בדרך אחר דבעינן יראת ה' טהורה שתהיה עומדת לעד לאפוקי מי שהיה ירא שמים כל ימיו ובסוף יצא לתרבות רעה וכמ"ש על יוחנן כ"ג ששימש שמונים שנים בכהונה גדולה ובסוף נעשה צדוקי דזה אינו מועיל וא"ת אם כן כל המע"ט וכל המצות אשר עשה לא תזכרנה לו והלא כשעשאם היה בלב שלם ואיך יאבד זה טובה הרבה ברגע קטון לזה משיב כי לא תפחד כי משפטי ה' אמת ועולה לא נמצא בכל אלה והענין הוא כמ"ש בשם האר"י זלה"ה דאלעזר בן דורדיא הוא היה נשמת יוחנן כהן גדול שתיקן בשעה קטנה כל מה שעשה בחייו והוא היה היפך יוחנן כהן גדול ממש אבל בהצטרפות שניהם נמצא חיי אדם צדקו יחדיו דנעוץ סוף אלעזר בן דורדיא בתחילת יוחנן כהן גדול ותמצא צדיק שלם ואם כן מצינו שמשפטי ה' אמת צדקו יחדיו אחד בחבירו אין בהם נפתל ועקש כי אם הם הנחמדים מזהב ומפז רב וכו' ומה שיש לאדם לעשות כשרואה איזה מעשה תמוה דנראה ח"ו שאינו ישר דרך משל כמ"ש בילקוט חבקוק ה' שמעתי שמעך יראתי שאמרה חנה רבש"ע אברהם עשה רצונך ונתת לו בן לק' שנים אחאב עבד ע"ז והוליד ע' בנים וכו' מה שיש לעשות לרואה דברים כאלו אשר היו תמוהים בעיניו הוא להמתין זמן מה עד שיראה כיצד דינו יתברך יעלה ויבא דין אמת וצדק שהרי בנו של אברהם יצאו ממנו זרע רב וזרעו מלא הגוים ובני אחאב כפשע בינם ובין המות ונהרגו בבת אחת ולא נשאר לבית אחאב משתין בקיר וזש"ה גם עבדך נזהר בהם בראותי משפטי ה' ומה אני עושה אני שומרם כמו ואביו שמר את הדבר עקב רב כי לא יוכל האדם להבין נפלאות תמים דעים ויטעה בהם וזש"ה שגיאות מי יבין מנסתרות נקני שלא יעלה על דעתי ח"ו טעות בדינך הצדק גם מזדים חשוך עבדך שלא אפרש מעשיך שלא כראוי ואל ימשלו בי אז אתם יהיו לרצון אמרי פי וכו':

סי' כ"ב אלי אלי למה עזבתני וגו' אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי וכו' בך בטחו אבותינו בטחו ותפלטמו וכו' ואנכי תולעת וכו' כי אתה גוחי מבטן מבטחי וכו' יש לפרש הכתובים במ"ש במכילתא פ' בשלח וז"ל זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו עמי ינהוג במדת רחמים ועם אבותי נהג במדת הדין ומנין שאין אלי אלא מדת רחמים שנאמר אלי אלי למה עזבתני ואומר אל נא רפא נא לה ואומר אל ה' ויאר לנו עכ"ד ור"ל דאל או אלי נאמר על חסד ורחמים (וצ"ע למה לא הביא ראיה מפסוק חסד אל כל היום) אבל כשאומר אלהי פשיטא ליה דמורה על מה"ד וע"ז מפרש שנהג עם אבותינו במדת הדין ובזה נפרש מ"ש דהע"ה אלי אלי מדת חסד למה עזבתני ולא נהגת עמי כי אם במדת הדין אלהי אקרא יומם ולא תענה אני קורא שתנהג עמדי במדת יום שהוא חסד כמש"ה חסד אל כל היום ולא תענה ומ"מ במה שאתה נוהג עמי במדת לילה דהיינו מה"ד יש לי טענה ולא דומיה לי ולא אחשוך פי מלטעון ולומר מה הוא הטעם אשר אתה קדוש יושב תהילות ישראל אבותינו מפני שבטחו בך ובזכות מדת הבטחון היית מהפך להם מדה"ד למדת הרחמים וכמ"ש והבוטח בה' חסד יסובבנו אם כן איפוא גם אני אעפ"י שאנכי תולעת ולא איש מכל מקום אתה גוחי מבטן מבטחי על שדי אמי ומעולם לא זזה ממני מדת הבטחון וא"כ בדין הוא להפוך אותו לרחמים ואל תרחק ממני כי צרה קרובה ולך משפט הגאולה,

סי' כ"ג נפשי ישובב ינחני במעגלי צדק למען שמו, אפשר לרמוז בזה הפסוק על דרך זה כשיצאו הנקודות ונשברו יצאו בבחינת עגולים וגם בבחינת נפש דוקא וגם ידוע שיצאו ראשונה המלכות דהיינו מדת המלכות של כל נקודה ומשום זה נקראו מלכים ומדת המלכות נקראת צדק ואחר כך נתקנו בשם מ"ה החדש ואם כן זה רומז בפסוק הנז' נפשי ישובב (פי' רש"י ז"ל רוחי שהופג ישובב לקומתו) ינחני במעגלי צדק דהיינו העיגולים של המלכות למען שמו שהוא שם מ"ה החדש ואם שגיתי בהי"ב:

סי' כ"ט ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום, אפ"ל במה שאמר רבי אלעזר תלמידי חכמי' מרבים שלום בעולם וא"כ כשהקב"ה נתן התורה שהיא עוז לעמו וממילא העוסקים בה נעשים תלמידי חכמים ומרבים שלום והיינו ה' יברך את עמו בשלום שהיא גרמת התורה.

סי' ל"א מה רב טובך אשר צפנת ליראך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם, אפשר לפרש בהקדים מ"ש רבינו הרוקח ד"ב ע"א (הובא בחק לישראל פ' חיי שרה) בשם תנא דבי אליהו וז"ל שכר האהבה שני חלקים ושכר היראה חלק אחד וכתב עוד שם בשם הגמרא דנדרים למוד מאהבה וסוף הכבוד לבוא וזש"ה מה רב טובך אשר צפנת ליראך לעושים מיראה הנה שכרם רב מאד אבל העושה מאהבה ולומד מאהבה ובוטח בה' הקב"ה נותן לו ב' חלקים והיינו לחוסים בך שהם העושים מאהבה ואינם רודפים אחר הכבוד פעלת להם נגד בני אדם מיעוט רבים שנים בשני חלקים מהעושים מיראה כי אותו יכיר לתת פי שנים וק"ל:

סי' ל"ב היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם, פירש רש"י שיודע מחשבות בני אדם ע"כ ואפשר במ"ש רז"ל מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה וזהו אעפ"י שיוצר לבם עושה כאילו אינו מבין כ"א מעשיהם ואינו נפרע מהם על המחשבה:

סי' ל"ז לדוד אל תתחר במרעים אל תקנא וכו' הנה במזמור מצאתי שיש בו סדר אלפא ביתא וכל אות מופסקת מחברתה בפסוק אחד דהיינו אות אלף היא בתיבת אל תתחר במרעים ואח"ך מפסיק פסוק כי כחציר מהרה וכו' ואח"ז באה אות בית בפ' בטח בה' וכן על זה הדרך דוק ותשכח עד אות תי"ו ואינו חסר כ"א אות עי"ן שיש במקומה אות צד"י שהרי אחר פסוק כי ה' אוהב משפט ולא יעזוב את חסידיו לעולם נשמרו וזרע רשעים נכרת היה לו לכתוב אות עי"ן אלא שבמקומה באה אות צד"י בפ' צדיקים יירשו ארץ וחקרתי למצוא טעם לזה השינוי ונלע"ד שיכולים ליתן טעם כמ"ש הילקוט תהילים על פסוק כי ה' אוהב משפט שדרש אותו על יוסף הצדיק שהקב"ה שמר חסידיו מחטא וסרס לפוטיפרע והיינו זרע רשעים נכרת עכ"ד בקיצור וא"כ אפשר דלרמוז דעסיק ביוסף הצדיק שנא' בו בן פורת עלי עין לא כתב עין להורות שיוסף מעולה על עין וטעמו הוא שנקרא צדיק והיינו צדיקים יירשו ארץ ועלה לגדולה בארץ מצרים ומשו"ה כתב במקום פ' שיתחיל בעין פ' צדיקים יירשו לרמוז לנו דעסיק ביוסף הצדיק כמ"ש במדרש.

שם כי יפול לא יוטל וה' סומך ידו, אפשר לפרש בהקדים מ"ש בברכות ר' אבהו חלש על לגביה רבי יוחנן א"ל חביבין עליך יסורין א"ל לא הן ולא שכרן א"ל הב לי ידך יהב לי' ידיה ואוקמיה ופירשו בשם האר"י זיע"א דכיוון בשם קדוש יל"י והקימו וזה יתכן דרומז הכתוב כי יפול לא יוטל דר"ת "יפול "לא "יוטל הוא השם הקדוש הנז' וע"י כי ה' סומך ידו דיהב לי' ידי' וסמך ידו ע"י השם ר"ת יפול לא יוטל.

סי' ל"ח וענוים ירשו ארץ והתענגו על רוב שלום, ר"ת "על "רוב "שלום הוא רש"ע דהצדיק לוקח בעוה"ב חלק הטוב של הרשע, וכי תימא מאיזה דין וטענה יקח מה שלא טרח ולא עמל בו, לזה משיב זומם רשע לצדיק וחורק עליו שיניו, הן מצד עניני העה"ז דעם הארץ אומר מאן יהיב לן ת"ח או צדיק ואנשכנו כחמור, הן מצד שהרשע עושה עבירות ומכריע את העולם לכף חובה, הן מצד שהצדיק יכול להיות נתפס בעון הדור, וא"כ הרי ראוי לו בדין ליקח חלק אדם רשע ולהתענג על רוב שלום:

ובזה יתפרשו הפסוקים בסוף מזמור זה, צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו, קוה אל ה' ושמור דרכו וירומומך לרשת ארץ בהכרת רשעים תראה וכו' שמדבר ממש כנגד הג' טענות הראשונות שכתבנו, הא' שהרשע מבקש וצופה מכח שנאת חנם להרוג לצדיק אלא שה' לא יעזבנו בידו, הטענה השניה שעושה עבירות ומכריע את העולם לכף חוב גם לזה הקב"ה מציל את הצדיק ולא ירשיענו בהשפטו, את הצדיק לא ירשיענו בעון הרשע, וגם בטענה השלישית שנתפס הצדיק בעון הדור, גם בזה הצדיק מקוה בהי"ת שירוממהו לרשת ארץ החיים וישיב לו שם גמולו במושלם, וכשנכרת הרשע, בהכרת רשעים תראה, אותם הטובות נותנם לצדיק, וזהו תראה, שיהי' לו הנאה בהכרת רשעים, כי הלא תראה רשע עריץ וכו' ויעבור והנה איננו וכו' והיכן המצות שעשה שבודאי איזה מצות עשה, לזה משיב שמר תם וראה ישר התם שומר אותם המצות וראה שהדין ישר ונכון שיהיה אותם הזכיות אחרית לאיש שלום מן הטענות שכתבנו למעלה:

וא"ת והלא אמרת שהקב"ה מציל הצדיק מן הרשע ואם כן כיון שאינו יכול להזיקו למה ישלם לו בזכיותיו, לזה מוסיף ואומר ותשועת צדיקים מה' הוא ענין בפ"ע מפני שהוא מעוזם בעת צרה ובוטחים בו ומכח זה זוכים ויעזרם ה' ויפלטם מרשעים, ויושיעם והטעם כי חסו בו ואם כן אינו מתנת חנם אם מצילם מן הרשע, ואם כן לעולם הרשע חייב לשלם מן העדית, מן הטוב שבו על הרעה שממנו נמשך לצדיק, אע"פ שזה ניצול ממנו ע"י שבוטח בה', כי זאת ההצלה באה לו ע"י זכותו ודו"ק:

סי' מ"א אשרי משכיל אל דל וכו' ה' יסעדנו על ערש דוי כל משכבו הפכת בחליו וכו' ואם בא לראות שוא ידבר לבו יקבוץ און לו יצא לחוץ ידבר וכו' גם איש שלומי וכו' הגדיל עלי עקב וכו', יתכן לפרש דדוד הע"ה אומר אשרי מי שמשכיל על ענין חולי הדל אם באו לו יסורין אם מאהבה או מחמת עון כדי שידונו את החולה לכף זכות, ובזכות זה ביום רעה ימלטהו ה' וכו' ומתחיל ללמד למשכיל הזה המבקר את החולה הקדמת הענין וכמ"ש האר"י ז"ל דחיות האדם באה משפע יו"ד הרומזת לחכמה, כי החכמה תחיה, וכשהאדם הוא חולה הוא מחמת שנתהפכו לו סדר האותיו' צינורו' השפע, ומן יו"ד נעשה דו"י בתר איפכא, ומעשר נעשה ער"ש, כי כל משכבו הפכת בחליו, ותיבות אלו ג"כ רומז ר"ת בחכמה (כמ"ש במ"א אני הדל) ומשום זה אמר דוד כשחלה אני אמרתי ה' חנני להשפיע אלי כסדר אותיו' הוי"ה ולא מהופכות, כי אנכי הרוא' כי חולי זה הגופני הוא מחמת הנפש שאינה מקבלת השפע כראוי ע"כ אמרתי רפאה נפשי כי חטאתי לך, ואויבי יאמרו רע לי, במקום שהיה להם להשכיל על חליי ולידע מאין בא הם לא איכפת להו ומחליטים הענין ואומרים מתי ימות ואבד שמו, ואינם עושים כמעשה החכמים הישרים כאותה שאמרו בברכות ר' אבהו חלש על לגביה ר' יוחנן א"ל חביבין עליך יסורין א"ל לא הן ולא שכרן יהב ליה ידיה ואוקמי' כשראה ר' יוחנן שהיו יסורין של אהבה שאל לו אם לבו רוצה בזה הענין, וכשאמר לא כיוון ר"י בשם קדוש מע"ב שמות יל"י כמ"ש רז"ל שהוא ר"ת "יהב "ליה "ידים (ושם זה רמוז בס"ת הפכת מספדי' למחול' לי' שבשם זה מהפך החולי למחול, וגם בפסוק "ה' "לאורך "ימים ר"ת יל"י שמבריא וממילא מאריך ימים וס"ת מכה שמרפא את המכה) והקימו ועל זה מתרעם המשורר ואם בא לראות דהיינו לבקר אותי כר' יוחנן היה לו לעשות ולבדוק ולראות שהם יסורין של שוא דהיינו של מגן בלא חטא, וא"כ מה הי' להם לומר הי' להם לשאול אם לבו רוצה לקבץ און שהוא יסורין אלו ואם אינו רוצה יעשו הכונ' בשם הנז' ר"ת "יצא "לחוץ "ידבר אבל כל לגבי דידי לא עשו כן כי יחד כולם כאחד יתלחשו כל שונאי כי חושבים שהם יסורים על עונות רבות ורעות ואשר שכב לא יוסיף לקום ואפי' הטובים שבהם כאיש שלומי אשר בטחתי בו בהיות שמכיר מעשי אינו מזכה אותי מכל וכל כ"א אומר שהיסורין מחמת עון מאותן העונות שאדם דש בעקביו ונמצא שהגדיל עלי עקב הזה למעלה ראש עד שאהיה ראוי לחולאים כאלו, ומעתה אין לי מהם תקוה כ"א אנו ליה וליה עינינו, ועתה ה' חנני והקימני וכו'.

סי' מ"ה רחש לבי דבר טוב אומר אני מעשי למלך, נראה לפרש בהקדים מ"ש מהרח"ו זיע"א בליקוטי תורה פ' בראשית דף ה' וז"ל יש באדם ד' דברים מחשבה ואחר כך מהרהר להוציא משפתים זאת המחשבה וזה קרוב לדיבור ואחריו הדיבור ואחריו המעשה והיינו נגד ד' עולמות וכנגדם אמר הכתוב אז ראה מחשבה ויספרה הרהור הכינה דיבור וגם חקרה מעשה ויאמר עד כאן לשונו וזהו אומרו רחש לבי מחשבה אח"ך הרהור שמהרהר שדבר זה טוב להוציאו בשפתיו ואח"ך אומר אני דיבור ממש ואח"ז בא המעשה מעשי למלך ואמר מעשי למלך משום דאין מלכו של עולם עושה דין כי אם על המעשה אף על פי שמחשבה טובה מצרפה למעשה זה הוא דבר שהוא לפנים משורת הדין בתורת חסד אבל העיקר הוי המעשה ועליה דן את הדין:

אי נמי אפשר לפרש כמ"ש באדרא וז"ל גם במדעך מלך אל תקלל האי קרא קשיא מאי קול איכא הכא והא ליכא הכא קלא דהא בחדרי משכבך כתיב אלא כל מה דחשיב בר נש לא עביד מלה עד דאפיק ליה בשפוותיה והוא לא אתכוין ביה וכו' עכ"ד וזהו מה שתמה המשורר רחש לבי דבר טוב ולא אמרתי אותו לשום אדם וכיצד מעשי למלך הם ידועים שהרי הכתוב מזהיר גם במדעך מלך אל תקלל ובודאי שהטעם הוא שמא יגיעו דברי למלך וכיצד הוא זה וכי אומר אני מה שחשבתי הלא לא עשיתי מאומה כ"א רחש לבי דבר ולזה משיב הטעם הוא כי לשוני עט סופר מהיר להוציא את הדבר מפי אפילו שאיני מתכוין וכמו שכתוב בזוהר שהלשון קולמוס הלב וממהר להוציא המחשבה אל הדיבור:

סי' מ"ו הרפו ודעו כי אנכי אלהים וכו' כתוב בשער ההקדמות דף מ"ג בכנוי שם ב"ן וז"ל הר האלהים הוא בשתי בחינות הא' בחינת הפנים כזה כי אלהים במילוי אלפין עולה גימטריא ארץ כשתסיר ממנו חשבון הה' אותיות שהוא פ"ו ישאר ה"ר עכ"ל, וזה רמז הרפ"ו ודעו כי אנכי אלהים וגם ידע"ו גימטריא מילויו תיבות כי אנכ"י גמטריא אלף לרמוז כי ממילוי הנזכר הוא מילוי דאלפין, וגם בסוף הפסוק ארום בארץ רמז שהמילוי גימטריא ארץ עם הפשוט:

סי' מ"ט כי יראה חכמים ימותו אמרו רז"ל שטוב לאריכות ימים ולקבל הארה לנפש לראות בשעת יציאת נשמה של צדיק ואסמכוהו על אלה הכתובים ויחי עוד לנצח לא יראה השחת כי יראה חכמים ימותו מרישיה לסיפיה מדריש כי יראה חכמים ימותו אז ויחי עוד לנצח לא יראה השחת עד כאן דבריו, וכן אתה מוצא זכר לדבר ר"ת "כי "יראה "חכמים "ימותו כי הוא חיי"ך:

סי' נ"א אלמדה פושעים דרכך וחטאים אליך ישובו, נראה לפרש בהקדים מה שכתוב במשלי לץ תכה ופתי יערים דהיינו כשהאדם מכה ללץ הפתי מייסר את עצמו בראותו מה שאירע לאחר והוא נכוה ממה שאירע לחבירו ואם כן זה הוא מה שאמר הכתוב אלמדה פושעים דהיינו אייסר אותם כדי שיחזרו לדרכך ובזה חטאים אליך ישובו מאליהם, וקל להבין.

סי' נ"ח לדוד מכתם האמנם אלם צדק תדברון משרים תשפטו בני אדם אף בלב עולות תפעלון בארץ חמס ידיכם תפלסון, בהקדים מ"ש הרב יוסף תהלות כי האמנם גימטריא קול להעיר כי קול אדם הראשון לא נפגם שהקנה לא נהנה מעץ הדעת ועל כן צריך מאד לשמור הקול שלא לפגמו בדברים אסורים ובטלים וזה טעם כי גדלה מעלת ת"ח כי הוא באבר שלא חטא בו אדם הראשון וז"ש האמנ"ם גימטריא קז"ל ומסיבה זו אלם יעשה עצמו אבל צדק שהם דברי תורה תדברון ובזה לא יפגום הקול וכו' עכ"ד ועל פי דרכו נדרכה לפרש שאר הפסוקים הנז' לעיל והיינו כי כאשר האדם לא יפגום הקול שלא נפגם אז יהיה לו פתחון פה בשאר עבירות שעושה בידיו ובשאר איברים שנפגמו לומר שהורע כחו במה שאדם הראשון פגם בהם וכשבא לעולם כבר באו איבריו עלולים לחטוא כיון שכולנו בני אדם הראשון וזהו מ"ש הכתוב בזמן שצדק תדברון ולא תפגמו הקול אז מישרים תשפטו בני אדם והיה להם טענה לבני אדם הראשון כדי לישר דינם ולזכותם ואז אף אם תעשו עולה בלב עולות תפעלון בארץ או שתעשו חמס בידיכם יהיה לכם פתחון פה וטענה הגונה לפלס משקל החטאים וזהו אומרו חמס ידיכם תפלסון וק"ל:

ועוד אפשר לפרש בפסוק האמנם אלם צדק תדברון בהקדים מ"ש בשער ההקדמות דהגוים חיותם הם אותיות אל"ם מאלהים דוקא יע"ש באורך והנה הרמב"ם ז"ל פסק בהלכות דעות שאסור לגנוב דעת הגוי יעויין שם וזהו מה שאומר האמנם חל"ם אף עפ"י שהוא גוי צדק תדברון ולא לגנוב את דעתו.

סי' ס"א ישב עולם לפני אלק'ים חסד ואמת מן ינצרוהו, בהקדים מ"ש בב"ר בתחילה רצה הקב"ה לברוא העולם במדה"ד שנאמר בראשית ברא אלקים כשראה שאין העולם מתקיים שיתף מדה"ר הה"ד ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים ושמעתי בשם המפרשים דלעולם מחשבה א' לא יצאה לבטלה ח"ו ומדה"ד נשארה לצדיקים דוקא אלא לשאר העם צריך לשתף מדה"ר ובזה פי' הפ' אך טוב לישראל אלהים לברי לבב דהיינו עדיין לברי לבב שהם הצדיקים אלק"ים מדה"ד דן אותם ואך שהוא מיעוט הדין היינו דוקא לישראל כולם ועפ"ז נפרש הכתוב ישב עולם לפני אלק'ים מדה"ד דוקא לבני אדם שחסד ואמת יהיה מנתם והם צדיקים לאלו יתכן שישב עולם לפני אלקים מדה"ד בלא שיתוף מדת רחמים.

סי' ס"ב ולך אדוני חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, אפשר במ"ש הרב מדבר קדמות מערכת מ' סי' י"א בטעם דמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה אמרו המפרשים דאין האב מעיד על בנו לא כן בעבודה זרה מעיד הקב"ה על המחשבה כיון שיצא מכלל בן וי"ל על זה דהרי ק"ל כר"מ דאמר דבכל אופן נקראים בנים אפי' משחיתים וא"כ גם במחשבת עבודה זרה לא יעיד ואפשר לומר דזה שהקב"ה אינו מעיד על המחשבה משום שאין האב מעיד על בנו אינו מצד הדין דלגבי דידיה לא שייך הא מכמה טעמי אלא כביכול עושה לפנים משורת הדין וכמ"ש מוקי אדינא עכ"ל הרב חיד"א ז"ל וא"כ זה יהיה כונת הכתוב ולך ה' חסד מה שאתה משלם לאיש כמעשהו ולא כמחשבתו אינו כי אם חסד דוקא דמן הדין לא שייך בהקב"ה דאין האב מעיד על בנו וק"ל:

סי' ס"ו און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה' אכן שמע אלהים הקשיב בקול תפילתי, ברוך ה' אשר לא הסיר תפילתי וחסדו מאתי, איתא בגמרא דקידושין דף ל"ט ע"א און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה' א"ר אסי מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה ויתכן לפרש בסגנון זה שחר הפסוקים דאעפ"י שאון אם ראיתי בלבי לא ישמע ה' אכן שמע אלהים הקשיב בקול תפילתי שדרשו רז"ל איזהו עבודה שבלב זו תפלה ואעפ"י שהיא בלב הקב"ה מקשיב לקולה דהיינו עריכת דבריה וסדורים אעפ"י שנראה דברים הפכים וכתב הרב המדב"ק כמש"ל דהאי שאין הקב"ה מצרף המחשבה למעשה אינו מצד הדין כ"א מצד החסד שעושה עמנו יע"ש וזה כונת הכתוב ברוך ה' שלא הסיר תפילתי דהיינו שמקשיב לה אפילו בלב ובכל זאת וחסדו דהיינו שאינו מצרף מחשבה רעה למעשה לא הסיר מאתי וקל להבין, ואפשר שכיון דמן הדין דתפלה בלב נשמעת ומן הראוי היה ג"כ מחשבה רעה לצרפה למעשה אלא שהקב"ה עושה עמנו חסד לז"א לא ישמע ה' שם הוי"ה המורה על הרחמים אכן שמע אלהים בדין הוא בקול תפילתי וק"ל:

סי' ס"ז אלהים יחננו ויברכנו וכו' הנה במזמור זה לא נזכר כ"א שם אלהים ולא שם הוי"ה או שום כינוי אחר להשי"ת ואפשר לפרש כל המזמור ע"פ הקדמה מהמפרשים הובאה ביוסף תהלות ובספרים אחרים בנותן טעם על מ"ש דהע"ה במקום אחד מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב ה' וכו' ובמקום אחר מי יתן מציון ישועות ישראל בשוב אלהים שבות עמו דה"ט כשהגאולה נעשית מצד החסד והרחמים בשם הוי"ה ב"ה היא ישועה אחת לא כ"כ גדולה ויש אחריה גלות בהיותם שנעשית כעין צדקה ולא בדין ע"י זכות ישראל לא כן כשזכו ישראל וחזרו בתשובה (גם הגרועים הנרמזים בשם יעקב דידוע ששם ישראל מורה על החשיבות ויעקב על הגריעות כנ"ל) אז התשועה נעשית בשם אלהים והוי תשועה עולמית ונקראת ישועות בלשון רבים וא"כ זאת תהיה כונת דהע"ה במזמור זה שהיה מתפלל שיחזרו ישראל בתשובה ויהיו מוכשרים במעשיהם כדי ששם אלקים יחננו ויברכנו ועל ידי זה כמה טובות יוצאת להם תחילה כי על ידי זה תשועתם עולמית יאר פניו אתנו סלה ועוד לדעת בארץ דרכך שכיון שהגאולה היא עפ"י הדין בכל גוים ישועתך שרואים הגוים שבדין עושה הגאולה שהרי ישראל מוכשרים וצדיקים ובזה מתעלה שמו יתברך והיינו יודוך עמים אלהים יודוך עמים כלם. בכל מקום שהם רואים שישראל כשרים כיון דחזרו כלם בתשובה ועי"ז אפילו הגוים שמחים בראותם שיש אלהים בארץ עושה צדקה ומשפט וזהו ישמחו וירננו לאומים כי תשפוט עמים מישור והם אומרים גם עלינו יהיה כדבר הזה כשנעבוד ה' ולאומים בארץ תנחם סלה כי יודוך עמים אלהים וכו' ועי"ז ומלאה הארץ דעה את ה' ונתנה הארץ את יבולה לא תעצור פירותיה כי כל העמים יקראו בשם ה' אבל חשיבות ישראל על כלם כי בם בחר ה' לעשות לו לעם וזהו יברכנו אלקים שהוא אלהינו והענין הוא שיברכנו אלהים לנו עדת ישראל ושאר האומות יראו את ה' מכל אפסי ארץ ולעולם לא יהיה להם החשיבות של ישראל, ובמש"ל החילוק שיש בין יעקב לשם ישראל דיעקב נקראים כשאינם כ"כ מוכשרים יתפרש הכתוב במזמור פ"ה רצית ה' ארצך שבת שבות יעקב נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה אספת כל עברתך השיבות מחרון אפך שובנו אלהי ישענו, כשאנו רואים ששבת שבות יעקב בשם הוי"ה ב"ה ואעפ"י שהם במדרגת יעקב זה ודאי מחמת כי רצית ה' ארצך לכבוד שכי' עוזינו המתכנית בשם ארץ כידוע וגם את הארץ אזכור ונשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה זה לא שייך אלא שאספת כל עברתך וביום פקדך תפקוד עונם לזה אנו מתפללים שתחזירנו בתשובה שלמה שובינו אלהי ישענו שתושיענו ע"י שם אלהים בהיות שיהיו מעשינו מוכשרים בתשובתינו שלימה ותפר את כעסך עמנו הפרה ממש על פי הדין שם אלהים ולא כמו שעשית שאספת כל עברתך אלא התר אגודות מוטה ותפר כעסך עמנו:

שם כתוב בספר הכונות הנדפס דמ"ט ע"א וז"ל הנני מגלה לך סוד עמוק תדע כי המנורה נגד התורה באופן זה המנורה ז' קנים כך פ' א' של בראשית יש בו ז' תיבות וגם יש י"א כפתורים כך פסוק ואלה שמות יש בו י"א תיבות וגם יש ט' פרחים כך פ' ויקרא יש בו ט' תיבות וגובה המנורה הי' י"ח טפחים כך פסוק במדבר יש בו י"ז תיבות ולפי שהטפח הי"ח לא היה שלם לכן חסר תיבה אחת בפסוק והי' לה כ"ב גביעים כן בפסוק ואלה הדברים יש בו כ"ב תיבות מנין הכל מ"ט כי מ"ט יום עברו ויום חמשים קבלת התורה עכ"ל, ומ"ש סך הכל מ"ט ר"ל בלתי י"ח טפחים של גובה המנורה כי הקנים כפתורים פרחים והגביעים עולים לסך מ"ט וכנגד אלו יש מ"ט תיבות במזמור זה מתיבת אלד'ים עד אפסי ארץ אבל הי"ח טפחים של גובה המנור' לא נכנסו בחשבון ויתכן לומר דנרמזו בפסוק ראשון של המזמור שיש בו י"ח אותיות כשנכתוב תיבת מזמר בלא וי"ו (וכבר ידוע מ"ש האר"י ז"ל בס' הכונות ד' מ"ה ע"ג דוי"ו חול"ם ויו"ד חירי"ק נמעטים כשצריך לדרש' עי"ש) נגד י"ח טפחים של גובה המנורה, ועוד יש לרמוז שכל החשבונות של המנורה דהיינו הקנים כפתורים פרחים וגביעים שעולים מ"ט עם י"ח טפחים גובה סך הכל ס"ז כמספר המזמור הזה בתהלים שהוא מזמור ס"ז שבו נרמזו כל חשבונות המנורה:

סי' ס"ט יהללוהו שמים וארץ ימים וכל רומש בם, כי אלד'ים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה וזרע עבדיו ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו בה בהקדמה הנז"ל דבשם גאולה בשם אלד'ים היא יתד בל תמוט לעולם ויבואו על נכון הפסוקים הנז' יהללוהו שמים וארץ ומלאה הארץ דעה את ה' שכולם צדיקים וראוים מה"ד ליגאל כי אלד'ים בדין הוא יושיע ציון וכו' בזה וישבו שם וירשוה בהעמדה וקבע ירושה עולמית וכו', וענין זה נרמז במזמור שאח"ז אלד'ים להצילני ה' לעזרתי חושה, דהיינו שם אלד'ים הוא שמצילני בזמן הראוי בדין, לא כן שם הוי"ה ב"ה לעזרתי חושה, אחישה מפלט לי קודם זמנו חיש מהר:

סי' ע"א לפני שמש ינון שמו, בגמ' דשם מלך המשיח ינון ועוד אמרו מנחם בן עמיאל שמו וראיתי להרב דבש לפי ערך משי"ח שכ' בשם מהר"ח בן עטר ז"ל שנקרא חיים עכ"ד וכל ג' שמות אלו רמוזים בשם משי"ח נוטריקון מנח"ם שמ"ו יכו"ן חיי"ם כ"ת משי"ח ועוד כתב שם ערך נבל בשם האר"י ז"ל דניצוצות הקדושה שהיו בבלעם באו בנבל ליתקן עש"ד, ואפשר כי זה רמזה אביגיל באומרה כבל שמו ונבל"ה עמ"ו כי אותיות ונבלה עמו הם והנ"ו בלע"ם ומוכרח שעדיין יש בו צד רשעות:

סי' ע"ב אך טוב לישראל אפשר במ"ש בגמרא על פסוק כי אתם המעט וכו', שישראל ממעטים עצמם מענותנותם ועל זה בחר בהם הקב"ה ונתן להם התורה וזש"ה אך דהיינו מיעוט גרם להם לישראל לקבל התורה שנקראת טוב שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם וקל להבין:

סי' ע"ג ואהי נגוע בל היום ותוכחתי לבקרים במ"ש רז"ל דנכון ליסר הקטנים בבוקר והיא סגולה שיזכור כל היום מן המוסר ההוא אבל כשמיסרו לעת ערב הנה הוא ישן ושוכח ובזה פירשו פסיק חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שיחרו מוסר וגם זה אומר הכתוב כשתוכחתי לבקרים אז מועלת שכל היום אני נגוע ובזה מועיל המוסר

סי' ע"ו משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה, אפשר לפרש בהקדים מ"ש הרב פני דוד פ' משפטים וז"ל שידוע מרז"ל והמפרשים שהקב"ה כשהיה רוצה ליתן את התורה רצו המלאכים לזכות בה מדינא דבר מצרא ואמרו רז"ל כל הדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקב"ה במעשה שמים וארץ ובשותף ליכא דינא דבר מצרא וכו' עכ"ד השייך לענינינו וידוע מ"ש רז"ל אלמלא התורה לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וכו' וא"כ אם התורה היתה נמסרת למלאכים שאינם שייכים בארץ כ"א בשמים הארץ היתה מתבטלת ובהאי פחדא יתבא ארעא כי יראה פן יקבלו המלאכים את התורה ואם. כן כשהקב"ה ציוה לנו הדינים כדי שישראל יהיו דנים דין אמת לאמתו ויהיו שותפים להקב"ה במעשה בראשית אז הארץ יראה ושקטה.

שם עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם, בהקדים מ"ש הרב האר"י זיע"א דנשמת הרשב"י זיע"א היתה בחינת משה רבינו ע"ה בפעם שנית שעלה להר וגם ידוע דכשחטאו בעגל ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב ומשה יקח לקחם משה כל אותם האורות לעצמו ומחזירם לישראל משבת לשבת כמ"ש ישמח משה במתנת חלקו וזה רמז בפסוק עלית למרום פעם שני שבית שב"י ר"ת שמעון בן יוחאי כדרז"ל ובאיזה פעם אני אומר באותו פעם שלקחת מתנות באדם דהיינו עדיים של ישראל שהיא היתה פעם שניה, (ואני מסופק דדבר זה ראיתיו במפרשים).

סי' ע"ז קולי אל אלהים ואצעקה קולי אל אלהים והאזן אלי, בהקדים מ"ש הרב מדרש תלפיות ערך ברכת המזון שכתב משם הרב כנפי יונה שיכוון בכוס של ברכה שכוס גימטריא פ"ו כמנין שם אלהים שהוא דין ויכוון שמילוי כוס כזה כ"ף ו"ו סמ"ך גימטרי' רל"ב כחשבון ד' מילויים של שם הוי"ה ב"ה שהם ע"ב ס"ג מ"ם ב"ן ועל ידי זה בא ברכה בכוס ומיחד בזה דינא ברחמי כמ"ש הכתוב כוס ישועות אשא דהיינו כוס שהוא גימטריא אלהים, ואח"כ ובשם ה' שהם עסמ"ב אקרא בסוד ה' הוא האלהי"ם, ע"ש בערך כוס שהרחיב יותר ובזה אפשר לפרש כפל הפסוק קולי אל אלהים ואצעקה כשאני צריך להתפלל מתוך צרה הבאה ממדת הדין אז אני מכוון לשתף חשבון קול"י שעולה קמ"ו עם חשבון אלהי"ם שהוא פ"ו ושניהם עולים רל"ב כשם הויו"ת עסמ"ב ובזה משתף דין עם רחמים ומאזין אלי, וק"ל:

סי' ע"ח האזינה עמי תורתי הטו אזנכם לאמרי פי, אפשר לומר כמ"ש רז"ל כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה וכו' וכן המצות שלא באו מעולם ליד האדם כדי לקיימן לימודם עולה לנו במקומן וזהו אומרו האזינה עמי תורתי לקיים המצות כראוי ואם לא אפשר לפחות הטו אזניכם לאמרי פי דהיינו לימוד התורה ונשלמה פרים שפתינו, וג"כ עמ"י נוטריקון "עול "מצות "ידו"ד אם עשיית מצות ידו"ד בתרי"ג מצות עשה ולא תעשה הכתובים בתורה אם תהיה נזהר בהם ה' יהיה בעזרך וזהו אומרו עמ"י עזרי מעם ידו"ד יהי' הוא בעזרך עד שתקיים המצות:

שם ויהפך לדם יאוריהם וכו' ויך כל בכור במצרים, איכא למידק במקראות אלו דלא מצינו שהוזכרו בהם כ"א ז' מכות שהם ד"ץ ע"ד בא"ב וחסר השלישית של הסימן שנתן בהם ר' יאודה דצ"ך עד"ש באח"ב דהיינו כנים שחין חשך וזה מן התימה למה לא הוזכרו אלו הג' מכות בתהלים, ובודאי הלא דבר הוא וכעת לא מצאתי מה לומר כ"א על דרך רמז בפסוק לא חשך ממות נפשם דתיבת חש"ך היא ר"ת אלו הג' מכות כנים שחין חשך והרי נרמזו היו"ד מכות, ואלו הג' מכות יש להם שייכות שבאו בלא התראה וגם דהשחין היה משמש עם החשך והכנים וכמ"ש התוס' על התורה הובא בס' פני דוד פ' בא וא"כ אתי שפיר שבאו ברמז וביחד לרמוז שבאו בלא התראה וגם ששמשו ביחד עם השחין ועוד דהשחין כשאר למצרים עד יום מותם כמ"ש הרב מדרש בחידוש וזהו אומרו חשך ממות נפשם כי עד דכדוכה של נפש נשאר בהם השחין דשמש עם הג' מכות ר"ת חש"ך ובודאי שלא כולם הכה בפעם ראשונה כ"א קצתם בכל פעם דאל"כ לא יכונו שני המדרשים הללו:

שם והוא כחום יכפר עון וכו' כתב הרב הקדוש מהר"ש מאסטרופולי זלה"ה בליקוטי שושנים וז"ל בקיצור איתא בתיקונים ג' קליפות קשות משחית אף וחימה מסטרא דעון קא אתו ונעשות לו זדונות כזכיות וזהו והוא רחום יכפר עון וכו' וג' קליפות הנם ר"ת מא"ח שהם משה אהרן חור עלו ראש הגבעה, והנה נודע שהזכר מבטל ראש הקליפה והנקבה סופה בסוד הוא ישופך ראש והאשה ישופנו עקב, ומשה אהרן וחור בטלו ראש הקליפות הנז' משחית אף וחמה, וס"ת שלהם הת"ף, ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את הת"ף, כי הנוקבא מבטלת סוף הקליפות של משחית אף וחמה והדבר פלא גדול עכ"ל, ואפשר להוסיף כי אותיות הנשארות באמצע הג' קליפות הם אותיות משי"ח, כי אז כשיבוא משיח יתבטלו לגמרי כמ"ש ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, גם בתיבות והוא רחום יש בו שמות אהרן חור משה מרים משיח שאז יתוקן הכל ויתבטל עמלק והקליפות ויחזרו אותיות הוי"ה למקומם בידוע שאין ה' שלם ואין הכסא שלם וכו' והיינו והו"א יתוקני אותיות אלו ע"י רחו"ם נוטריקון חור משה מרים משיח ואהרן.

סי' ע"ט שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו, נראה לפרש בהקדים רז"ל דזמן רב יצא קול בבית נבוכדנצר הרשע זיל חריב ביתא, וא"כ לכאורה היה מקום לגוים על חרבן בית המקדש בהיות שעשו מצות הי"ת אלא דלקושטא דמילתא הם חייבים תשלומי כפל מפני שלא די שהם לא עשו כדי לעשות רצון אלהינו אלא שלא הספיק להם להחריב הבית כי הרגו מישראל אלפים ורבבות וזה לא ציוה ה' וא"כ זהו שאומר דוד המלך ע"ה שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך אותם שלא ציות להם להחריב הבית כמו שאמרת לנבוכדנצר, וגם על הממלכות אשר בשמך לא קראו שבכללם מלכות נבוכדנצר שלא עשה בשביל ציוו' הי"ת ולא קרא בשמו וגם מפני שעשה יותר מן הציווי כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו, שתים אלו השוד והשבר לא ציוה ה' כי רצון ה' היתה לשפוך חמתו על העצים ועל האבנים, ולא על ישראל, וק"ל, ועיין להרב יוסף תהלות שכתב קצת מזה, אבל עיקר דברינו לא כתבו:

סי' פ"א עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע הסירותי מסבל שכמו וכו' יתכן דרומז למשה רבינו ע"ה שהקב"ה ציוהו לנגיד בישראל כי גם ישראל נקראו בשם יוסף בצאתו על ארץ מצרים היה ערל שפתים והיינו שפת לא ידעתי אשמע כמ"ש הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה ומ"ש הסירותי מסבל שכמו ר"ל שהוא לא נשתעבד כידוע כיון שהיה מבית המלך וגם כי הוא היה משבט לוי שהיו עוסקים בתורה ולא נשתעבדו כמ"ש במדרש וזהו הסירותי מסבל שכמו ר"ת מש"ה וס"ת לו"י שלא סבלו עול על שכמם:

שם שמע עמי ואעידה בך ישראל אם תשמע לי לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר, נראה לפרש כמ"ש רז"ל דמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה חוץ ממחשבת ע"ז וזהו שאומר שמע עמי ואעידה בך ישראל אם תשמע לי בזה אנכי מעיד עליכם ולא במחשבה רעה, אבל דוקא כשלא יהיה בך אל זר שלא תחשוב בלבך מחשבת ע"ז וק"ל :

סי' צ' שמחנו כימות עניתנו וכו' אפשר כמ"ש התוספות פרק קמא דסוטה דף יו"ד ע"ב דלא אמרינן אבא לא מזכה ברא כשהאב קיבל עונש עונותיו בעוה"ז ע"ש ואפשר לרומזו בפסוק הנז' שמחנו כימות עניתנו שכיון שעניתנו על פשעינו שנות ראינו רעה יראה אל עבדך פעלך שהעינוי יועיל גם לשמחם בעולם הזה וגם והדרך על בניהם שלא נאמר בהם אבא לא מזכא ברא והיה הטוב אשר יעשה הקב"ה עמהם יועיל גם לבניהם אחריהם וק"ל:

שם בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם ועד עולם אתה אל תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם, בהקדים מ"ש ה' מדב"ק ערך באו"א שחקר חקירת חכם על טעם שרגילין המפרשים לומר שהתשובה מועלת לישראל מדין בנים ואב שמחל על כבודו כבודו מחול והקשה הוא ז"ל דלדברים שנאמר בהם כי דבר ה' בזה לא תועיל תשובה דאב שמחל על כבודו אינו מחול כמ"ש ריב"ש בשם הראב"ד, ותירץ דאז מהני התשובה מטעם דהקב"ה דכולי עלמא דיליה ואע"פ דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול שאני הקב"ה דכולי עלמא דיליה היא כמ"ש בקידושין וזהו דוקא לישראל דמודים דכולי עלמא דיליה ולא אומות העולם שאינם מודים בזה אינו מועיל להם עכ"ד קדשו וזאת היא כוונת הכתוב בטרם הרים יולדו ותחול ארץ ותבל ומעולם ועד עולם אתה אל דר"ל דכולי עלמא דיליה הוא משום הכי תשב אנוש עד דכא דכיון דכולי עלמא דיליה מצי מחיל וזהו דוקא לישראל שנקראו אדם כמ"ש אדם אתם וכו' וזהו ותאמר שובו בני אדם דייקא וק"ל, ובזאת ההקדמה אני אפרש מ"ש בגמ' דשבת דף קי"ט ע"ב אמר רב חסדא כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו שני מלאכים המלוין לו לאדם מניחים ידיהם על ראשו ואומרים לו וסר עונך וחטאתך תכופר ע"כ, ולכאורה קשה למה אומרים לו בשעה זו וסר עונך וחטאתך תכופר דמה ענין זה לזה וכמש"ל אתי שפיר דכיון דאומר ויכולו ומודה בבריאת העולם וכולי עלמא דיליה הרי מתקבלת תשובתו וקושטא קאי וסר עונך וחטאתך תכופר בין עונות שיש בהם ביזוי דבר ה' ב"מ בין שאר חטאות ולזה דקדק ואמר כל המתפלל בערב. שבת דהיינו מסתמא המתפלל מתחרט מחטאתיו ואומר ויכולו וכו' ודו"ק כי קצרתי, אחר זה ראיתי להרב עיון יעקב שפי' כך במעט שינוי:

שם תשב אנוש ותאמר שובו בני אדם, אפשר כי כוונת הפסוק לרמוז כי כאשר הקב"ה מדכא לאדם ביסורין והוא חוזר בתשובה ומקבלם באהבה הנה הבני אדם הרואים אותו מתיסרין וחוזרין בתשובה ואם כן בהתיסר אנוש שהוא מלשון חולשא כמ"ש בירמיה ז' והוא אנוש (עיין במצודות על פסוק מס אנוש כי תזכרנו) הו"ל כאילו אמר לבני אדם שובו בתשובה והנה רז"ל פירשו בזה הפסוק תשב אנוש עד דכא עד דכדוכה של נפש אפי' אם חטא אדם כל ימיו ובשעת מיתה הרהר תשובה הרי ניצול מאיבוד נפשו ואם כן אם קרא פסוק שמע ישראל בשעת מיתה הרי שב בתשובה ויתכן לרמוז כי דכא בגימטריא כ"ה כמנין אותיות פסוק שמע ישראל כידוע:

שם למנות ימינו כן הודע ונביא לבב חכמה שובה ה' וכו' בהקדים מ"ש בגמ' שבת דפ"ט כי אתה אבינו וכו' א"ל יצחק אע"ה כמה שנותיו של אדם דל עשרים דלא ענשת עלייהו וכו' פשו להו י"ב ומחצה פלגא עלי ופלגא עלך וכו' ע"ש וזהו שאומר המשורר למנות ימינו כ"ן גימט' שבעים כבר הודע שצריך להסיר כ' ונשארו ן' ומאלו צריך להסיר כ"ה של הלילות וכו' ולי"ב ומחצה שנשארו נביא ליצחק אע"ה שבלבב חכמה שלו למד סניגוריא ועשה פשרה עמך וא"כ שובה ה' לרחם עלינו ולמחול עונותינו והנחם על עבדך ולזה די שתשביענו חסדך על שעות הבקר שבכל יום דזהו פלגא עלך שהרי הסרנו י"ב שעות של לילה וחצי היום של אכילה ושתיה וכו' נשארו ו' שעות בכל יום פלגא עלך הוא רביע היום שבהתעורר החסדים בבוקר תמחול לנו אלו הג' שעות ובזה אנחנו נקיים וזהו שאומר שבענו בבוקר חסדך שהזמן מוכשר ושהחסדים מתעוררים וע"י זה נרננה לך אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך ונשמחה שכל ימינו עלו בידינו נקיים מעון וק"ל:

סי' צ"א כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמו, ר"ת "בי "חשק "ואפלטהו הוא שם קדוש חב"ו וגם שם בי"ט יוצא מפסוק זה כמ"ש רז"ל שבכוחו עולים ניצוצות הקדושים העשוקים ביד הסט"א וגם כ"י ב"י גימטריא מ"ב וידוע דכל שם מ"ב להעלות ובזה אפשר לפרש פסוק הנז' כי בי חשק האדם ואפלטהו בכח אותן השמות הרמוזים בפסוק זה שמעלים הניצוצות שבעונותיו נפלו בתוך הסט"א ואשגבהו היינו טעמא כי ידע שמותי ומכוין בהם וק"ל:

סי' צ"ב ואתה מרום לעולם ה' ר"ת מלוי, ויתכן שהכוונה לומר דטעם שיש בשמות מלוי ומילוי דמלוי כמ"ש האר"י זיע"א א שאין הפה יכולה לספר הוא הטעם כי אתה מרום מתעלה על כל חשבון ומספר לעולם ה' עד אין תכלית וגבול זמן ושיעור

סי' צ"ד אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו להשקיע לו מימי רע וכו' אפשר לפרש כמ"ש בגמ' דברכות כל מי שעוסק בתורה יסורין בדלין הימנו שנאמר ובני רשף יגביהו עוף ואין עוף אלא תורה שנא' התעיף עיניך בו ע"כ נמצינו למדים דבעסק התורה ירחיק מעליו היסורין והיינו אומרו אשרי הגבר אשר תיסרנו יה דהוא בעל יסורין וכשעוסק בתורה ומתורתך תלמדנו להשקיט לו מימי רע כדי שילכו מעליו היסורין וק"ל:

סי' צ"ז האירו ברקיו תבל ראתה ותחל הארץ וכו' ארז"ל אלמלא קבלו ישראל את התורה היה הקב"ה מחריב את העולם שנא' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי ואפשר זהו כוונת והמשך פסוקים אלו, האירו ברקיו תבל ראתה ותחל הארץ שהיו יראים שמא ישראל אינם מקבלים את התורה והיו מתאוים שתנתן התורה להציל העולם, וזה נרמז בר"ת פסוק זה תבל ראתה ותחל הארץ ר"ת תורה וס"ת ולהצילו וגם הרים כדונג נמסו מלפני ה' בהיות שהוא אדון כל הארץ ויכולת בידו להחריבו עד שהגידו השמים צדקו שהיא התורה צדק ומשפט וראו באותו פעם העמים באומרו כבד את אביך כי לא לכבוד עצמו הוא דורש כי כבודו האמיתי הוא אמר ונעשה רצונו וזהו וראו כל העמים כבודו, ואז יבושו כל עובדי פסל שהיו אומרים שמה שאמר הקב"ה לא יהיה לך אלקים אחרים על פני היה לכבוד עצמו ומשום זה נשארו עובדי פסל המתהללים באלילים שהיו אומרים כי חיו הקב"ה לא נתעלה על האלילים ויבואו להשתחוות כולם לה' ובזה שמעה ותשמח ציון ותגלנה בנות יהודה בשביל שהם גרמו שיתקיים העולם וגם שנתעלה שמו יתברך בגוים וזה היה למען משפטיך ה' כי נמצאת עליון על כל העולם בהיות העולם עדיין קיים ועוד שמאד נעלית על כל אלקים ודו"ק:

סי' צ"ט משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו קראים אל ה' וכו', דרז"ל מפסוק זה שקול שמואל כמשה ואהרן ופי' לעיל על גמ' תענית ד"ה במ"ש הרב מדרש תלפיות דשמואל היה גלגול עמרם אבי משה ואהרן והיינו שקול כשניהם יעו"ש והנה יש רמז לזה בפסוק דתיבת קראים האלף היא נעלמת והשאר בגימט' עמרם בדקדוק לרמוז ששמואל שהיה שמו עמרם בגימטריא קראים, ויתכן לפרש בקוראי דקריאת שמו של שמואל מורא ע"ז שהוא נוטריקון "שקולים "משה "ואהרן "לנגדו. סי' ק"ב כל כל היום חרפוני אויבי מהוללי בי נשבעו וכו' ימי כצל נטיו ואני כעשב איבש ואתה ה' לעולם תשב וזכרך לדור ודור אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד, אפשר לפרש הפסוקים כמ"ש בגמרא דסנהדרין דאין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב וגם אמרו שם זכו אחישנה לא זכו בעתה ואומרים ישראל כל היום חרפוני אויבי בגלות המר הזה מהוללי בי כבר נשבעו כי אפר כלחם אכלתי וכו' והנה ימי כצל נטוי והדבר עומד לא לילה ולא יום דאין הדור לא כולו זכאי וגם לא כולו חייב ואני מצטמק ורע לי כעשב איבש ואני רואה כי אתה לעולם תשם וזכרך לדור ודור דלא פחית עלמא מל"ו צדיקים א"כ איך יתכן דור שכולו חויב לא שייך כי זכרך בכל דור ודור שכולו זכאי ליכא דהא איכא רשעים טובא וא"כ אני כצל נטוי ואינני הולך לא לצד בקר ולא לצד ערב על כן אתה תקום תרחם ציון הנהג עמנו במדת רחמיך ותעשה או עת לחננה שתחישנה ע"י רחמיך או העמד עלינו מלך קשה ועשה שכל ישראל יחזרו בתשובה ואז הרי בא מועד מן המועדים שכתבת בתורתך זכו אחישנה:

שם פנה אל תפילת הערער ולא בזה את תפילתם תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל יה כי השקיף ממרום קדשו ה' משמים אל ארץ הביט לשמוע אנקת אסיר לפתח בני תמותה לספר בציון שם ה' ותהילתו בירושלים וכו' כתב הרב קרבן שבת פרק י"ב בשם גלי רזייא דתפילת הע"ר ע"ר רומז לתוספת שבת שלפחות יהיה ר"ע חלקים רביעית השעה שהיא תתר"ף חלקים, וכתב עוד שעה שנדבק מטוב של נוגה אל הקדושה היא תוספת שבת וכתב בשם הר' האר"י זיע"א על מ"ש בזוהר דבכל ע"ש מתקבצים שבעים כוכבים ואח"ך נעשה כעין מדורה של אש ורוצה להיות קרוב אל הקדושה ובא כוכב אחד ומכה באותה מדורה ומורידה עד תהום רבה דהנה קליפת נוגה שהיא היותר קרובה אל הקדושה וחציה הפנימי טוב וחציה השני רע רואה שמן השפע של שבת שעבר לקחו כל ו' ימי החול חלק בששת הימים ועתה שהוא ע"ש והיא יודעת שתחזור הקדושה לעלות כדי להתדבק למעלה לחזור ולהשפיע למטה בעולמות אז היא עולה כדי ליטול פרנסתה ואז כדי שלא ימנע ולא יבטל את כח הקדושה ותוספת קדושה עליונה ע"י הרע שבגופה אז נמשך מן הגבורות העליונות כח כוכב אחד שלהובא דאשא ומוריד אותה מדורה של כוכבים לתתא לתהומא, וכתב עוד שכל זמן שניצוץ אחד בנוגה אינו מתברר הטוב שבה אין הגאולה באה כמ"ש האר"י זיע"א שאין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף דהיינו בגוף נוגה ומבירור הניצוצות של קליפת נוגה באים נשמות הגרים וגם בתוספת מתבררים ניצוצות ובזה מי שאין לו בנים הרי יכול להוציא נשמות מן הגוף בתוספת שבת כי כל המוסיף לברר ניצוצות הקדושה וכו' עש"ב, ובזה פירש הרב הפסוקים בישעיה אשרי אנוש יעשה זאת וכו' שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע ואל יאמר בן הנכר שהם הגרים הבדל יבדילני ה' ואל יאמר הסריס שאין לו בנים הן אני עץ יבש שהרי יכול לתקן בתוספת שבת יע"ש, ובהקדמות אלו נפרש פסוקים אלו פנה אל תפילת הע"ר ע"ר שרומזים לבירור ניצוצות הקדושה ע"י תוספת השבת שהתוספת שהוא בזמן תפילת ליל שבת וכל התפילה צריך שיהיה רביע שעה קודם הלילה וכמ"ש הרב הנזכר וע"י זה יתברר הטוב שבנוגה ממנו וקופץ ע"י אחת לאחת למצוא חשבון והרי הוא נכתב לדור אחרון כשיכלו נשמות שבגוף וע"י זה אלו הנשמות באים אל הקדושה וזהו עם נברא יהלל יה אל הקודש פנימה וגם עם נברא ירמוז לנשמות הגרים ונבראו ובאו בקהל ה' להלל יה וזה ודאי זכות גדול למברר הטוב שבקליפה זאת בהיות שכל זמן שאינם מתבררים אינה יכולה לעלות אל הקודש מצד הרע שבה וכמ"ש הזוהר לעיל דבע"ש באים ומזדמנים לעלות ובאה שלהובא דאשא וזרקה לתתא וזהו כי השקיף ממרום קדשו השקפה לרעה וירא כי עדיין מעורבת טוב ורע משום זה זורק אותם כוכבים למטה לתהומא רבה. ומ"מ ה' משמים רחמן מלא רחמים החפץ בתשובת אותם ניצוצות הקדש המעורבים בנוגה אל ארץ הביט לראות אם בני אדם מבררים אותם הניצוצות לשמוע אנקת אסיר להוציאם לאור הקדושה, וגם רומז לסריס שאין יכול להביא אותם נשמות בבניו והרי הוא כמו מת כמ"ש רז"ל מי שאין לו בנים נקרא מת מפתח אותו סריסות ע"י תוספת שבת או בירור אחר ועושה בני תמותה ר"ל עושה בנים אף על פי שהוא כמת ותכלית הענין הוא לכלות נשמות שבגוף ולהביא הגאולה לספר בציון שם ה' ותהילתו בירו' בהקבץ עמים יחדיו וממלכות לעבוד את ה':

סי' ק"ז יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם, אמרו רז"ל כי מי שנותן הודאה על נס עושים לו נס אחר ובזה בא על נכון הפסוק כשיודו לה' חסדו אז ונפלאותיו נראים לבני אדם שעושה להם ניסים הרבה וק"ל, אח"ז ראיתי שכן פי' בדברים אחדים דקס"ה ע"ג וע"ש פירושים הרבה מתוקים בפ' זה:

שם ישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבכי אדם, אמרו במס' תענית דף פ"ה שמואל הקטן גזר תעניתא וירדו גשמים קודם הנץ החמה ופעם אחרת גזר תעניתא וירדו אחר שקיעת החמה כסבורים העם לומר שבחו של ציבור א"ל לא שבח של ציבור הוא אמשול לכם משל לה"ד לעבד שמבקש פרס מרבו ואמר תנו לו ואל אראה פניו או המתינו לו עד שיתמקמק ואח"ך תנו לו ואמרו בגמ' ולשמואל הקטן היכי דמי שבחו של ציבור דאמר משיב הרוח ונשיב זיקא מוריד הגשם ואתא מטרא ע"ש וזהו שאומר כשישלח דברו וירפאם דנשיב זיקא תכף וימלט משחיתותם ע"י דאתא מטרא תכף ומיד אז כשיודו לה' חסדו יכולין לומר שזה שבחו ש"צ דהיינו נפלאותיו בשבח בנ"א:

סי' ק"ח הב"ה לנ"ו עזר"ת מצ"ר ושו"א תשוע"ח אד"ם ס"ת תורה אמת, כי התורה אצלו באמיתות והעמדה לא כן תשועת אדם שוא לשוא היא ואין בה קיום ואם כן באלהים נעשה חיל בלימוד התורה והוא יבוס צרינו,

סי' ק"ט ה' אלהי ישועתי יום צעקתי בלילה נגדך, בהקדים מ"ש המפרשים על שינוי הפסוקים מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב ה' ובמקום אחר נאמר מי יתן מציון ישועות ישראל בשוב אלהים דכשהגאולה נעשה בשם הוי"ה ב"ה שם הרחמים יתכן להיות אחריה גלות בהיות שלא מן הדין הוא זה וא"כ היא ישועה אחת, לא כן בשוב אלהים עפ"י הדין אז אין אחריה גלות אחר ונקרא ישועות בל' רבים, ועפ"ז יתכן לומר ה' כשהוא אלהי ישועתי וגואלני ממדת רחמיו ביום שצעקתי אליו, אז בלילה (שהגלות נקרא לילה כידוע) הרי נגדך עדיין, כי אין הגאולה ההיא עולמית וק"ל, או יאמר בהקדים מ"ש בש"ס יכולני לפטור כל העולם מן הדין דכתיב שכורת ולא מיין, והקשו והרי שיכור מקחו מקח וממכרו ממכר, ותירצו דהיינו דוקא לפטור כל העולם דוקא מחיוב תפילה דשיכור אל יתפלל וכ' הרב יוסף תהלות בשם הרב נפתלי כ"ץ ז"ל דעדיין יכולים לפטור כולי עלמא בהחלט שהרי אמרו בגמ' ג' דברים מעבירין את האדם על דעת קונו ואחד מהם דקדוקי עניות ולמאי ענין למבעי עלייהו רחמים וכיון שבגלות הדומה ללילה אין לנו דעת להתפלל חזר הדין דאעפ"י שיעבור על דעת קונו פטור דהרי אינם יכולים להתפצל על דקדוקי עניות וממילא פטורים מכל וכל עכ"ל ובזה א"ש אומרו ה' אלהי ישועתי שבך תלויה הישועה בין מצד הרחמים בין מצד הדין כנרמז בשם הוי"ה ושם אלהי ביום צעקתי רצונו לומר קודם הגלות בעוד השמש במרומים ועדיין יום צעקתי והתפללתי לך ואעפ"י שמכאן ואילך בגלות החל הזה והלילה אמר שכורת ולא מיין ואינם יכולים להתפלל אפ"ה אותה תפילה שביום צעקתי תהיה בלילה נגדך להושיעני בהיות שעכשיו לא יכולתי להתפלל כי אין לבא אל שער המלך בהיות שכורת וכו' וא"כ הקשיבה לרנתי הקודמת ודו"ק כי קצרתי:

שם אלהי תהלתי אל תחרש כי פי רשע ופי מרמה עלי פתחו דברו אתי לשון שקר וכו', קשה לכאורה הלשון והמכוון מן המזמור הזה כי מתחיל בלשון רבים ואח"כ אומר הפקד עליו בלשון יחיד ואחר שמסיים לקללם אומר זאת פעולת שוטני מאת ה' ולא כך היה ראוי לומר כ"א זאת תשלום שוטני וכו' ולא פעולת כי אין זה פעולתם כ"א עונשם וגם אומרו אח"כ יקללו המה ואתה תברך והלא הוא הי' המקלל ולא הם, כל זה קשה על פשט הלשון, ועל המכוון ג"כ קשה מה זה היה לדהע"ה אדון החסידים והענוים ומוחל על עלבונו אפילו כששמע שהיו מקללים אותו ההוא אמר הניחו לו ויקלל כי ה' אמר אליו, ומצאנו ג"כ שאמר נחת שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו וא"כ כיצד עכשיו הוא מקלל את אויביו וזרעם וזרע זרעם בקללות נמרצות ולא כך טבע החסידים שכמותו:

ומשום הכי נלע"ד לפרש המזמור בדרך אחר והוא מדוקדק בלשון הרבה לכשתידוק, והיינו שדהע"ה מתרעם שהאויבים פתחו ואמרו שהוא הי' מדבר ברשע ובפיו מרמ' את הבריות ואמרו שלשון שקר היה אתו שהי' ח"ו מדבר אחד בפה ואחד בלב, ובמקום האהבה שהייתי מראה תחת אהבתי ישטנוני, ואני תפלה אפי"ה לא הייתי מתנקם כ"א ואני תפלה דוקא הייתי מתפלל להשי"ת והם שמו עלי רעה תחת טובה וכו' והיו אומרים שמה שדהע"ה היה ח"ו מדוכא ביסורין מפני שהי' בעל עבירות והיו אומרים הפקד עליו רשע דהיינו שהקב"ה יפקיד עליו השטן כמו שעש' לאיוב ותראו שתיכף יבדוק במעשיו, בהשפטו יצא רשע וגם תפלתו תהי' בה חטא כי הוא מתרעם עלינו לשוא ואם יפקיד עליו השטן תראו שבזמן מועט יחלה וימות כי אין לו זכות וזהו יהיו ימיו מעטים וכו' וגם מה שמפזר לעשות צדקה ומשפט שלא כראוי עושה כי אחריו נוע ינועו בניו ושאלו וכו' והוא גורם רעה לבניו ולא די זה אלא כי מניח להם שם רע ויזכר ג"כ עון אבותיו כי היו אומרי' על דהע"ה שהיה בן תמורה ח"ו וגם חטאת אמו רות אמה של מלכות שהיתה מואביה אל תימח וכל זה גרמו מעשיו כי לא זכר עשות חסד וכו' וא"כ תהי לו כבגד יעטה כאדם האומר דמו בראשו ואנחנו נקיים, עד כאן הם דברי המלשינים ועל זה אומר דוד הע"ה זאת פעולת שוטני מאת ה' זהו שהם אומרים עלי ומקללים אותי כי ה' אמר להם ויקללו אבל ואתה ה' עשה אתי למען שמך כי אתם יודע כי עני ואביון אנכי ולבי חלל בקרבי ואני חלוש לא מהעבירות כ"א ברכי כשלו מצום וכו' ואע"פ שהם אינם חושבים כך אלא הייתי חרפה להם יראוני יניעון ראשם לדכאני אע"פ שהם מגידים עתידו' עלי בקו"ל שהוא מין קללה יקללו המה ואתה תברך קמו ויבושו ויראו שטעו ואז אודה ה' מאד בפי ובתוך רבים אהללנו:

ובפי' זה יבא על נכון מ"ש במדרש בהשפטו יצא רשע יצא צדיק לא נאמר אלא יצא רשע מכאן שהשטן מקטרג בשעת הסכנה עכ"ל שהוא תמוה כי מהיכא תיתי לומר יצא צדיק אבל למה שאנו מפרשים דקאי על דוד מן הראוי הי' לומר יצא צדיק ודו"ק והאריך:

סי' ק"י אודה ה' בכל לבב בסוד ישרים ועדה גדולים מעשה ה' דרושים לכל חפציהם, כשהאדם מכיר בנסים ונפלאות שעשה לו ה' מדי יום ויום צריך להודות ולספר חסדיו יתברך בתוך עדת קדושים המכירים נפלאות ה' ומעיינים בקורות הזמן ויודעים שהכל בהשגחתו יתברך שמו ולא בדרך אקראי כדרך הרשעים הסכלים שכל המאורעים יאמרו שהוא דרך מקרה ולא דעת ולא תבונה להם להבין ולהשכיל בבוא עליהם צרה וצוקה מדה כנגד מדה ממעשיהם הרעים והולכים עמו בקרי באומרם כך חייב הטבע ומקרה אחד לצדיק ולרשע ואינם נותנים דעתם לחשוב שהקב"ה עמד וימודד גמול ידיהם כמדתיו לכל רו"ח ואם היו רוצים היו מתבוננים ודורשים גודל מעשה ה' כמו שעושים הצדיקים וישרים, וזהו מ"ש המשורר גדולים מעשה ה' והם נדרשים למי שחפץ לדורשם ולבררם וזה לא יהיה כי אם בסוד ישרים אבל הרשעים בחשך ידמו ולא בכח יגבר איש ואתם מכירים בנסים כי הם אינם בעלי נסים כ"א בעלי קרי"ם ואת פעולות ה' לא יבינו:

סי' קי"ב אשרי איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאד גבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים יבורך הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד, אפשר לפרש אשרי איש כמ"ש בגמ' ע"ז דף י"ט אשרי מי שמתגבר על יצרו כשהוא איש ירא את ה' וגם במצותיו חפץ מאד באלו המדות לא יש בו טענת מי הקדמני ואשלם כמ"ש הרב מדב"ק אות מ' בשם הרב קול יעקב שביראת שמים ועוד מי שהוא דבוק במצות וחזרן עליהם וממתין מתי תבוא לידי ואקיימנה ושמח בהם ליכא בהם טענת מי הקדימני וכמ"ש רז"ל ג"כ ששמחת המצוה משתלמת בעוה"ז ואם כן זה האיש הירא את ה' ובמצותיו חפץ מאד ומאד זה מלשון מאדך שמוותר מממונו במצות ומוציא יותר משליש על הידור מצוה וכ' התוס' בב"ק ד"ט דהנותן יותר משליש על הידור מצוה אוכל פירות בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב (הביא דבריהם המדב"ק מע' ה' אות ג') באלו הזכיות יזכה להיות גבור בארץ בדין הוא שיקבל שכרו בעולם הזה וזהו בארץ רמז למלכות דינא דמלכותא דינא כמ"ש הרב חיד"א זלה"ה בס' הנז' מע' צ' על פסוק אין צדיק בארץ שכתב משם רבינו אפרים שזה הענין הוא דוקא לערך מדת הדין אבל למדת רחמים רובם צדיקים וכתב הרב חיד"א ז"ל דהכי מדויק באומרו בארץ דהיינו דינא דמלכותא דינא כמו שכתבתי, גם אנו נאמר שמי שיש לו המדות הללו דהוא ירא את ה' ובמצותיו חפץ מאד וגם מוותר מאודו עליהם שאין באלו הענינים טענת מי הקדימני גבור בארץ בדין הוא שנותן לו שכרו וגם יהיה זרעו דור ישרים כוונתו למ"ש הרב הנז' שם ערך א' ב' שכתב שאבא מזכה ברא כשהאב עושה מצות דליכא בהו טענת מי הקדימני וזה דוקא כשהבן אינו רשע כי אז אינו מועיל זכות האב כמ"ש רז"ל על יצחק שאמר יותן עשו בנו והשיב לו הקב"ה שהיה רשע ע"ש וא"כ זהו אומר כשיהיה זרעו דור ישרים שלא יהיו רשעים אז יבורך דאהני להו זכות אביהם שעושה מצות שאין בהם טענת מי הקדימני ובזה זוכה לשתי שולחנות הון ועושר בביתו בעוה"ז וגם צדקתו עומדת לעד לעוה"ב ודו"ק:

סי' קי"ו ל"א אמות כי אחיה ואספר מעשה יה, כתב בס' ישועות יעקב בשם חז"ל התורה והמצות סתום וגליא, כי סתום רומז לאין, ואתגליא רומז ליש שהוא התחברות יש לאין, ואין ביש, ולכן נקרא מצוה, כי אי"ן בא"ת ב"ש הוא י"ה דהיא בחינת האין, ואותיות ו"ה של מצוה הוא בחינות י"ש ולכן אותיות י"ה הוא סתום וכו' ולכן כשאדם בא לבחינה שמכיר עצמו שאינו כלום, רק השי"ת נותן בו כח אז מכנה לשי"ת בבחינת יוצר הווה שגם עתה הוא יוצר ומשפיע אכן כשהאדם מסתכל בעצמו ואינו מסתכל באין אז הוא מדרגת יש ונמצא מכנה לשי"ת בבחי' יצר בלשון עבר דוקא שבראו השי"ת וזהו שאמרו רז"ל כל המתגאה כאילו עע"ז כי המתגאהבבחי' יש ואינו מאמין כי בכל רגע משפיע כו' ע"כ:

ועפ"ז יבא על נכון מ"ש בשם האר"י ז"ל כי הגאה פוגם ח"ו בשם י"ה שהוא רומז לאין כנ"ל, ובזה יתפרש הכתוב דלא אמות כי אחיה, ואעפ"י שאני מדוכא ביסורין מפני שאני מאמין שהקב"ה יוצר ומשפיע חיים בכל עת, ובזה אני אחיה ואספר מעשי יה שרומז למדה זו אין שהוא יוצר כמש"ל ונרמז בשם יה דייקא ודו"ק כי קצרתי:

סי' קי"ח יסור יסרני יה ולמות לא נתנני פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה יה זה השער לה' צדיקים יבואו בו, אפשר לפרש במ"ש בזוה"ק והאר"י זיע"א על פסוק ה' יסעדנו על ערש דוי כל משכבו הפכח (עיין לעיל מזמור מ') דהחולה להפך לו יו"ד ועשר הרומזים לחכמה העליונה דהחכמה תחיה כידוע נהפכים ב"מ לער"ש דו"י והיינו כל משכבו הפכת, וע"פ זה אפשר לפרש יסור יסרני יה שחפץ לדכאני החלי אותי וממילא נתהפכו עלי סדרי עש"ר יו"ד דאזלו בתר איפכא דוקא אבל למות לא נתנני לא פסק השפע מכל וכל אלא שהצינורות אינן כסדרן ועל כן אני מתפלל פתחו לי שער יו"ד (נוטריקון שער"י) בדרך ישר ומצודק כדי שיבא שער יו"ד צדק ולא הפוך ומעוות ובזה אבא בם אודה ר"ת אב"א אב בחכמה וגם תיבות אלו גימטרי' בינ"ה ע"ה והיינו אודה יה חו"ב ועי"ז זה השער הרומז לת"ת ומלכות יעשו שם הוי"ה ב"ה ביחוד גמור ויושפע לי שפע קדוש בדרך ישר בדרך שצדיקים יבואו בו:

שם מאת ה' היתה זאת, בהקדים מ"ש הרב חיד"א במורה באצבע במ"ש רז"ל דכשאדם עומד במשפט ונותן אמתלא למעשיו הרעים על היותו עשיר או עני או יפה תואר משיבין לו כלום היית יפה תואר יותר מיוסף הצדיק, עשיר יותר מר' אלעזר בן חרסום, עני יותר מהלל, ר"ת הי"א ,ובזה פירש הרב הנז' רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' הי"א תקום, וא"כ זהו אומרו מאת ה' היתה זאת שחטאנו ופשענו שהוא נתן לנו רבוי זהב, שהוא עשנו אביונים, או נתן לנו תואר שהוא ר"ח זא"ת "זהב "אביונות "תואר אבל הי"א היתה בעוכרינו היא שעמדה ונפלאת בעינינו שלשה אלה נפלאו שהיו להם ענינים כאלו במדרגה עצומה ואפ"ה עמדו ביראת ה' הי"א אוצרו וחרד על דברו כל אחד ואחד לפי דרכו.

סי' קי"ט אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' אשרי נוצרי עדותיו בכל לב ידרשוהו, אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו וגו', אמרו בפרקי אבות יפה ת"ת עם דרך ארץ ופי' שם דדרך ארץ זה הוא תורה ג"כ והוא מעשה המצות הצריכות להתנהג האדם בארץ וכבר כתבתי שם משם הרד"ק ז"ל דדרך כינוי לתורה כמש"ה את הדרך ילכו בה וזה אומר דהע"ה אשרי אותם שהם תמימים בדרך וכמ"ש יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ אבל דרך זה הוא באותו שהולכים בו בתורת ה' ולא כפשוטו דרך ארץ של בני אדם וזהו אשרי אותו שידרוש דרך ארץ זה שפי' נוצרי עדותיו בכל לב שזהו כונת רז"ל באומרם יפה ת"ת עם ד"א וכך ידרשהו למאמר זה ולא תאמר דאיש כזה יהיה לו חוסר דרך ארץ של הנהגת העולם כי אותם שבדרכיו הלכו אף גם זאת לא פעלו עולה והטעם הוא כי אתה צוית פקודיך בענין ואופן שהדרך ארץ כלול בו ולשמור מאד בו דברים הרב' מהלכות דרך ארץ ותיבת מא"ד רומז לזה ר"ת מהלכות "דרך "ארץ וא"כ אחלי יכונו דרכי זאת תפלתי ותוחלתי ודי לי בזה ובוטחני שלא אבוש בפני בני אדם:

שם ואתהלכה ברחבה כי פקודיך דרשתי ואדברה בעדותך נגד מלכים ולא אבוש, יתכן כי בהיות האדם דורש דרשות בדרך מכוון ורחב ולא יכנם בדרך מעוקם ודחוק הנה כאשר יאמר דרשותיו לפני חכמים המה המלכים כמ"ש רז"ל מאן מלכי רבנן לא יבוש ויכלם בהיות כי פקודך דרשתי, ואתהלכה ברחבה ולא בדוחקות ובזה אדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש וקל להבין:

שם לי קוו רשעים לאבדני עדותיך אתבונן, אפשר במ"ש בשבת דף ל' על פסוק הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה היא דביום שבת היה מלאך המות מבקש להמיתו והיה לומד ולא היה יבול לו כל זמן שהוא עוסק בתורה יע"ש וזהו לי קוו רשעים לאבדני דהיינו מה"מ לאבדני מהעה"ז עדותך אתבונן הייתי לומד בתורה וניצול ממה"מ:

שם עת לעשות לה' הפרו תורתך, בדרך הלציי יוכל להתפרש הכתוב בבעל תשובה שזדונות נעשין לו כזכיות ונמצא אוצרות רשע חזרו לאוצרות ישע ולהון רב ממצות ומעשים טובים ואם כן הרי עת לעשות שהיא זמן התשובה שיש בה סגולה גדולה לעשות לה' ולעובדו ע"י מה שהפרו את תורתו כלומר באותם הפרה עצמה ובאותו מעשה שהפר התורה בו יש עת שעובד לה' בה ועושה נח"ר לפניו ית' וזהו ע"י התשובה:

שם ערוב עבדך לטוב אל יעשקוני זדים, אפשר לפרש כמ"ש רז"ל דהרשע והלומד שלא לשמה תורתו עשוקה ביד הסט"א ופירש רד"ק ע"פ זה ערוב הכשר והטיב וזה מ"ש הכתוב ערוב עבדך הכשר אותי שאהיה צדיק ללמוד תורה שנקראת טוב כידוע כדי שאל יעשקוני זדים שהיא הסט"א וק"ל:

שם צעיר אנכי ונבזה פקודך לא שכחתי, אפשר במה שאמרו רז"ל שכל המתגאה תורתו משתכחת ממנו וזהו מה שאומר צעיר אנכי ונבזה רצונו לומר שאני עניו ודין אהניא לי שפקודך לא שכחתי:

סי' קכ"א אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ אל יתן למוט רגלך אל ינום שומרך, אפשר לפרש עזרי מעם ה' מלשון אעשה לו עזר כנגדו דהיינו אשה וכמ"ש הרב יוסף תהילות לפי דרכו ע"ש והנה רז"ל אמרו דמה' אשה לאיש ובת פלוני לפלוני אפי' מעבר לים וא"כ האיש אשר רוצה לישא נושא עיניו אל ההרים ואומר מאין יבא עזרי כי הלא ידעתי שעזרי מה' בת פלוני לפלוני ואולם לא ידעתי אנה אפנה אשר הקב"ה עושה שמים וארץ ואפשר בת זוגתי יושבת בסוף העולם והכתוב משיבו כי אין לאדם לדאוג ע"ז כי הקב"ה שגזר נאמן להזמינה לו וזש"ה אל יתן למוט רגלך דרגל רומז לאשה וכמ"ש הרב הנז' בשם מוהרימ"ט והוא יעשה המצאות כדי להביאה אצלו כי לא ינום ולא ישן שומר ישראל:

אי נמי יש לפרש מאין יבא עזרי עזרי מעם ה' וכו' דהנה ארז"ל זכה עזר לא זכה כנגדו ואמרו המקובלים דבדרך שהצדיק מתנהג עם הקב"ה כך אשתו מתנהגת עמו וזש"ה מאין יבא עזרי היאך אעשה כדי שבת זוגתי תהיה עזרי ולא כנגדי דבר זה אינו תלוי כי אם מעם ה' מהנהגתי עם ה' ית' עושה שמים וארץ מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע וכשהאדם בטוח שהשגחת השם יתברך לא נתמעטה ממנו דהיינו ה' שומר ישראל אז בודאי אל יתן למוט רגלך שרגל רומז לאשה כמו שכתבתי למעלה:

עוד י"ל אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי כשבא אדם חשוב לישא הוא צריך שידקדק שישא אשה מיוחסת פן ישחית את נחלתו בהיות שאבותיו היו מיוחסים וצריך ליקח דבר הראוי למשפחתם וזש"ה בשעה שאני נותן דעתי להתבונן מאין יבא עזרי אני אומר אשא עיני אל ההרים אלו האבות שהם נקראו הרים כידוע ואז אני מתבונן מאין ראוי לבא עזרי מאיזה משפחה אקחנה שתהיה ראויה לאבותיולשון עזרי נאמר על האשה כמש"ל:

ובמדרש תלפיות ערך דרוש כתב בשם המדרש שאדם נתן לדוד ע' שנים והקב"ה הביא לעדים השמים והארץ וכשהגיע זמנו ליפטר מן העולם אמר אדה"ר עדיין יש לי לחיות שבעים שנה א"ל הקב"ה כבר נתת לדוד שבעים שנה והוציא העדים שמים והארץ ע"ש וידוע דגם האבות נתנו לדוד שבעים שנה וזהו שאומר אשא עיני אל ההרים שהם אדם והאבות שנתנו לי שנים כמנין עינ"י גימטריא ק"ם ולא ידעתי מאיזה מהם אקח השבעים שנים ובודאי עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ שהוציא עדים שמים וארץ לחייב אדם הראשון ורוח הקודש משיבה זה לא יתכן ליתן לך משני אדם הראשון שכבר נפגמו בחטאו אל יתן למוט רגלך ומשום זה הכרחתי לאבות אברהם יעקב ויוסף שיתנו לך ע' שנה משלהם אחר שתיקנו אברהם יצחק ויעקב עון אדה"ר וכתב בגולל אור שיוסף נתן במקום יצחק מפני שהיה בו נשמת יצחק וע"ש ערך דוד הטעם שאברהם נתן חמשה שנים ויעקב שמנה ועשרים ויוסף ל"ז:

סי' קכ"ב ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו ששם עלו שבטים שבטי יה, אפשר כמ"ש בסנהדרין דף ט"ז ע"ב תניא אין עושין ג' עיירות נידחות אבל שנים עושים ואין עושין שנים ביהודה ושנים בגליל ע"כ וגם אמרו שם דירושלים אינה נעשית עיר הנדחת מפני שלא נתחלקה לשבטים וכמפורש ברמב"ם הלכות עכו"ם פ"ד וזש"ה ירושלים הבנויה שאינה נחרבת כעיר הנידחת כמו שני עיירות יחד ביהודה וגליל עיר שחובר' לה יחדיו כיהודה ומטעם ששם עלו שבטים כולם ולא נתחלקה לאחד מהם :

סי' קכ"ד לולא ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל וכו' יתכן לפרש בהקדים מ"ש מהרח"ו זלה"ה בליקוטי תורה בטעמי תורה פ' לך לך בסוד המילה כי מילה גמט' אלהים פשוט ע"ה מדה"ד הקשה ועתה יכוין שבא למתקן בהוי"ה ואדנות גימטריא צ"א גימטריא המילה הבאתי דבריו לעיל פ' שמות וידוע דעיקר השלמות להיות ישראל הוא המילה שהיא מורה על קבלת אלהותו ית' אמונה שלימה בלתי פניה וכמ"ש הרמב"ם (הביאו הרב מדב"ק ערך מילה) וזש"ה לולי ה' שם הוי"ה ב"ה שהיה במקום לנ"ו אלהים מדה"ד הקשה היא שעמדה ליקרא ישראל וחוזר ואומר לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם דע"י מצות מילה אדם ניצול מאויביו וכמ"ש הרב מנות הלוי דקצ"ג (הובא במדביק שם) והיינו בקום עלינו אדם, ועוד אפשר לומר דרומז למ"ש רז"ל על פסוק שש אנכי על אמרתך כשהיה דוד במרחץ ראה עצמו ערום מן המצות ושמח במילה וזה יהיה בדרך הלציי בקום עלינו אדם דהיינו בהיותינו ערומים בלא לבוש וכיסוי בלתי אם גוויתינו דאז נראה מציאות שם האדם בכל תואריו אז אנו אומרים לולא ה' שהיה לנו, ועוד רמז למ"ש רז"ל שבמילה יש הוי"ה מבפנים ושדי מבחוץ וזהו לולא ה' דהיינו הוי"ה שבפנים במקום אלהים ועוד בקו"ם עלינ"ו גימטריא שד"י כי ע"י דבר זה נעשה אדם שלם כי לא נקרא אברהם אבינו ע"ה שלם עד שמל וכמו שאמר הכתוב (פ' לך לך) התהלך לפני והיה תמים:

סי' קכ"ח אשרי איש ירא ה' ההולך בדרכיו יגיע כפך כי תאכל אשריך וטוב לך, בהקדים מ"ש הרב קול יעקב שכתבתי לעיל שביראת שמים וגם ברודף אחר המצות ליכא בהם טענת מי הקדימני ואשלם וגם אמרו רז"ל ששמחת המצוה משתלמת בעוה"ז כמש"ל והיינו אשרי איש ירא ה' וגם ההולך בדרכיו מבקש מצותיו והולך אחריהם ברצון ובשמחה כמ"ש רז"ל על בלעם כי הולך הוא כי חרה אף ה' עליו על שהיה הולך מרצונו ובשמחה וא"כ מאחר שיש בו המדות הללו שהוא ירא ה' וגם הולך בדרכיו יתברך יגיע כפך כי תאכל כי אין בו טענת מי הקדימני ואשלם ומתנת חנם ואשריך בעולם הזה וטוב לך בעולם הבא שהוא מקבל שכר גם בעולם הזה מן שמחת המצות:

שם יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך וראה בנים לבניך שלום על ישראל:

בהקדים מ"ש המפרשים הביא דבריהם הרב פני דוד פ' עקב דהישועה הנעשית בשם הוי"ה ב"ה אין אחריה עוד גלות כמ"ש מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב ה' שבות עמו לא כן במזמור אחר נאמר ישועות יעקב בשוב אלהים דהיינו ישועות הרבה שיש אחריהם גלות בהיותה נעשית בשם אלהים ובזה יבא על נכון יברכך ה' מציון כשתבוא לנו התשועה מאת ה' בשם הוי"ה תהיה תשועה עולמית כל ימי חייך וגם אמרו המפרשים כשהנס נעשה ע"י שם הוי"ה ב"ה יכולים בעלי הנס לראותו כמ"ש התיצבו וראו את ישועת ה' בשביל שהיתה ע"י שם הוי"ה ב"ה היו יכולים לראותו וזהו ורא"ה בטוב ירושלים בעיניך תראה וגם כל ימי חייך שהיא תשועת עולמים ויהיה שלום על ישראל לעולם ועד וק"ל,:

סי' ק"ל, שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה', ה' שמעה בקולי תהינה אזניך קשובות לקול תחנוני, אפשר כי ר"ת שמעה "בקולי "תהינה הוא שב"ת כי מי שצריך להתפלל על צרתו בשבת ואינו יכול דאין שואלין צרכיו בשבת ה' יראה מעמקי לבו מה שצריך ויענהו, וזהו ממעמקים קראתיך ה' וכו' בשבת ואע"פ שאינו בדיבור מ"מ כשמתפלל תפלת שבת והוא בצרה ר"ל לא יבצר שהקול שלו יהי' קול תחנונים אף על פי שדבריו שבחים ותהלות וה' ישמע לקול תחנוניו לקול דייקא:

סי' קל"ט פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה, בספר תהלים כתוב פלא"ה וקרי פליאה ויתכן לומר שרומז למ"ש בספר ליקוטי שושנים למהר"ש מאסטרופולי בשם האר"י זיע"א וז"ל ג' ש' נ' פל"א י"ה הם שמות המרגלא גש"נ כתר פלא חכמה י"ה בינה אריך או"א והשמות הללו מבטלים זדים ואוובים בשמע"ך וכאשר האויבים שולטים על האדם השמות בצירוף זה י"ש פנ"ה לא"ג וכאשר יכוין האדם באותיותיו א"י של אהי"ה ב"י של בי"ט אז השמות הגדולים בתכלית הקירוב כזה ג' ש' נ' פל"א י"ה וכאשר האויבים שולטים על האדם הם בריחוק כזה י"ש פנ"ה לא"ג ממש וכוונת ב"י של בי"ט א"י של אהי"ה מקרבין להדדי הטה אלד"י אזנך עכ"ל האר"י זיע"א ודבריו סתומים וכ' א' מגדולי תלמידי הקדוש מהר"י שרוג ז"ל שמעתי ממורי לשון מבטלים זדים שמע"ך ר"ת "שבירה "מגירה "עקירה "כניעה כי אנו מתפללים ומלכות זדון מהרה תעקר ותשבר ותמגר ותכניעם הרי שבירה מגירה עקירה כניעה בסוד ה' שמעתי שמע"ך יראתי וזהו אומרו מבטלין זדים בשמע"ך עכ"ל לדעתי ז"ס נפלא ונורא בתהלים ס"ט קרבה אל נפש"י גאל"ה למען איב"י פדני נפשי להפך ישפ"נ גאלה להפך הלא"ג וזהו קרבה אל נפשי גאלה למען איב"י פדנו ר"ל אותיות נפש"י ואותיות גאל"ה בל יהיו בתכלית הריחוק רק בתכלית הקירוב למען איב"י פדני ר"ל אני מכוין לשם א"י של שם אהי"ה וב"י של שם בי"ט זה איב"י והנה הנשאר מאהי"ה בהלקח א"י הוא ה"ה והנשאר בשם בי"ט בהלקח ב"י הוא ט' הרי אותיות הטה וזהו סוד באמרו הטה אלד"י אזנך שכ' האר"י ז"ל והוא פלא עכ"ל הרב הקדוש מהרשמ"א זצ"ל ובדרכו דרך הקודש יתכן דבכאן ג"כ דוד המלך ע"ה היה מתרעם על אשר שמות המרגלא לא היו כסדרן ממש וע"כ היה מבקש ע"ד זה רחמים פלא י"ה דעת ממני ידעתי שהם כסדר לא כן נש"ג ב"ה לא אוכל לה עוד אפשר לפרשו על דרך במופלא ממך אל תדרוש ואין לנו עסק בנסתרות:

שם גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו ימים יוצרו ולא אחד בהם, אפשר שרומז למה שאנו רואים בדורות הראשונים של העולם שהיו חיים כמה מאות שנים ואפי"ה כל ימים שחיו ימים שיוצרו לחיות ולא אחד בהם לא יש שום אחד שהיה אלף שנים יומו של הקב"ה ואפי' אחד מהם שהוא מתושלח חסר לו ל"א שנים לאלף שיחיה שהיה תתקס"ט שנים ולא הגיע לאלף וזהו ולא אחד בהם.

סי' קמ"ד לדוד ברוך ה' צורי המלמד ידי לקרב וכו' חסדי ומצודתי מגיני ובו חסיתי, כתב הרב מדב"ק מע' ד' אות כ"ג וז"ל הראה הקב"ה לדוד ברוח הקדש מזמור למנצח בנגינות כתוב על טס של זהב מופז עשוי כצורת המנורה וכן הראה אותו למשה רבינו ע"ה והיה דוד המלך ע"ה נושא אותו כתוב ומצוייר וחקוק במגינו בטס של זהב בצורת המנורה וכשהיה יוצא למלחמה והיה מכוון סודו היה נוצח ואויביו נופלים לפניו עכ"ל, ובזה נפרש פסוקים הנז', ברוך ה' צורי אשר צר לי צורת המנורה ובזה למד אותי לנצח במלחמה המלמד ידי לקרב אצבעותי למלחמה וה' חסדי ומצודתי שעשה לי חסד כזה ואעפ"י שהיה מגיני משגבי ומפלטי לי עם כל זה אני בה' בטחתי ובו חסיתי דוקא וק"ל:

סי' קמ"ו מעודד ענוים ה' משפיל רשעים עדי ארץ, יתכן שרומז למ"ש ביומא דל"ה עני ועשיר ורשע באים לדין וכו' נמצא הלל מחייב את העניים ראב"ח מחייב את העשירים ויוסף הצדיק מחייב את הרשעים והיינו מעודד ענוים שהם יוסף הלל וראב"ח כדי להשפיל רשעים עדי ארץ ולחייבם ואפשר שלזה רומז הפסוק לעיל מיניה הרופא לשבורי לב שהוא ר"ת הלל וס"ת א"י "יוסף "אלעזר שע"י אלו הצדיקים אותם שנותנים טענות שהיו שבורי לב ע"י יצה"ר כי יצ"ר ל"ב האדם רע נעשים כאילו מתרפאים משבר זה ע"י הוכחת הלל יוסף וראב"ח וק"ל:

סי' קמ"ח בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים, כתב הרב יוסף תהילות דלא אמר בחורים עם בתולות כמו זקנים עם נערים כדי לרמוז דלא יפה להם להיות בישיבה אחת אלא מופרדים על כן אמר וגם בתולות עכ"ד ויתכן דלזה בא הרמז בר"ת בחורים וגם בתולות זקנים זבו"ב שהוא שם הקליפה המסיתה לזנות כמ"ש בס' קרנים להודיע שצריך הרחקות לינצל מהקליפה הנז' וע"כ לא יהיו בחבורה אחת אנשים ונשים:

תוכן העניינים

לי לישועה (על התנך)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה